בשנת 2025 הסלימו כוחות ישראליים את מעשי הזוועה שהם מבצעים נגד פלסטינים ברצועת עזה, לרבות פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, מעשים הנכללים תחת הגדרת הפשע של רצח עם וטיהור אתני. כוחות ישראליים הרגו, פצעו והרעיבו פלסטינים, עקרו אותם בכפייה והחריבו את בתיהם ואת בתי הספר שלהם, וכן תשתיות, בהיקף חסר תקדים בהיסטוריה של ישראל ופלסטין בעת האחרונה. דו"ח שפרסמה בספטמבר ועדת החקירה של האו"ם קבע כי ישראל ביצעה רצח עם ברצועת עזה ועמד על הקונצנזוס ההולך ומתרחב בקרב ארגונים ומומחים לזכויות אדם בנוגע למעשי הזוועה שבוצעו במסגרת המערכה של ישראל ברצועה, הנושאת מאפיינים של רצח עם. לפי נתוני משרד הבריאות של רצועת עזה, מערכה זו הובילה להרג של יותר מ-69,000 פלסטינים, בהם למעלה מ־19,000 ילדים, ולפציעתם של יותר מ-170,000 בני אדם.
ב-18 במרץ הפֵרו הרשויות הישראליות הפסקת אש שהייתה בתוקף כחודשיים. במשך קרוב לשבעת החודשים הבאים הן ביצעו יום-יום תקיפות, עד 10 באוקטובר 2025, אז הוכרז על הפסקת אש בין ישראל לחמאס בתיווך ארצות הברית. הפסקת האש הובילה לשחרורם של בני הערובה שנותרו בחיים ברצועה ואשר הוחזקו בידי חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים אחרים במשך למעלה משנתיים, ושל מאות פלסטינים שנכלאו בישראל, רובם ללא משפט או כתב אישום. פשעי המלחמה והפשעים נגד האנושות שביצעה ישראל נגד פלסטינים, לרבות אפרטהייד ורדיפה, נמשכו לאורך השנה כולה.
בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) המשיך בחקירת פשעים שבוצעו מאז 2014 ואשר סמכות השיפוט שלו חלה עליהם. בפברואר 2025, לאחר שאימתו את דבר מותו של מוחמד דף, המפקד העליון של הזרוע הצבאית של חמאס, הפסיקו שופטי בית הדין הפלילי הבינלאומי את ההליכים נגדו בגין ההתקפות ב-7 באוקטובר 2023, שכללו פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. ביולי דחו שופטי בית הדין הפלילי הבינלאומי את בקשתה של ישראל לבטל את צווי המעצר שהוצאו בשנת 2024 נגד נתניהו ונגד שר הביטחון לשעבר יואב גלנט בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ברצועת עזה. אף על פי ששופטי בית הדין הפלילי הבינלאומי טרם הכריעו בערעורה של ישראל בשאלת סמכות השיפוט של בית המשפט, הם אישרו כי צווי המעצר נגד בעלי תפקידים בכירים בישראל עודם בתוקף.
רצועת עזה
ב-18 במרץ, עם חידוש המתקפה על רצועת עזה, הרגו כוחות ישראליים יותר מ-400 בני אדם, רובם ילדים ונשים, ובין 18 במרץ ל-10 באוקטובר נהרגו ברצועה יותר מ-13,500 בני אדם, לפי משרד הבריאות של רצועת עזה. משרד הבריאות גם תיעד את הריגתם של יותר מ-350 פלסטינים במהלך שני החודשים הראשונים של הפסקת האש. מניין הנפגעים בעזה לפי משרד הבריאות נמוך ככל הנראה ממספר האנשים שנהרגו ישירות בשל מעשי האיבה, כפי שהראו מודלים של רופאים ואפידמיולוגים, ואף אינו כולל את אלפי האנשים שמתו ככל הנראה עקב התייבשות, תת-תזונה ומחלות, או נותרו קבורים מתחת להריסות.
במשך למעלה מ-11 שבועות, מתחילת מרץ ועד אמצע מאי, הטילו הרשויות הישראליות מצור מלא על רצועת עזה – לטענתן, כדי ללחוץ על חמאס לשחרר בני ערובה – ולא אִפשרו הכנסת מזון, תרופות או סיוע אחר. מאז אמצע מאי מוטלות הגבלות גורפות על הסיוע. עד הפסקת האש באוקטובר פעלה מערכת צבאית לקויה לחלוקת סיוע בתמיכת ארצות הברית ובניהול של קבלנים פרטיים, בחסות "הקרן ההומניטרית לעזה (GHF)".
באוגוסט הכריזו המומחים המובילים בעולם לענייני חוסר ביטחון תזונתי, "הסיווג המשולב של דרגות ביטחון תזונתי (IPC)", כי בעיר עזה ובאזורים הסובבים אותה שורר רעב המוני, וקבעו כי כל אוכלוסיית הרצועה "מתמודדת כעת או צפויה להתמודד עם משבר תזונתי או עם רמות חירום של חוסר ביטחון תזונתי חריף בין 16 באוגוסט ל-30 בספטמבר 2025". לפי משרד הבריאות של עזה, 463 פלסטינים, ובהם 157 ילדים, מתו מתת-תזונה, נכון ל-11 באוקטובר. לפי האו"ם, כוחות ישראליים הרגו מאות פלסטינים שביקשו סיוע במזון: בין 27 במאי ל-19 באוגוסט נהרגו 1,857 פלסטינים בעת שביקשו סיוע במזון; 1,021 מהם נהרגו באתרי החלוקה של "הקרן ההומניטרית לעזה" או בסמוך להם.
הרשויות הישראליות המשיכו לשלול מתושבי רצועת עזה חשמל ומים בכמות המַספקת הנדרשת להישרדות, בין היתר באמצעות הגבלה של אספקת המים בצנרת, השבתה של משאבות מים, מתקני התפלה, שפכים וביוב, מניעת הכנסתו של דלק הדרוש להפעלת גנרטורים, תקיפת עובדים ומחסנים בתחומי המים והתברואה, מניעת תיקונים וחסימה של הכנסת ציוד וחלקי חילוף. על פי הערכה של ארגונים הומניטריים, בין 17 באוגוסט ל-5 בספטמבר, ל-49 אחוזים מהאוכלוסייה הייתה גישה לכמות מים פחותה מהכמות הנדרשת לפי הַתקן המינימלי לשעת חירום, העומד על שישה ליטרים של מי שתייה ליום. המחסור במים ובשירותי תברואה תרם לאסון בתחומי בריאות הציבור, ומרבית משקי הבית חווּ התפשטות של כינים וטפילי עור ושל בעיות עור, כגון פריחות וגרדת, עקב היגיינה לקויה וצפיפות יתר. מניעת מים מהאוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה בידי ישראל עולה כדי הפשע נגד האנושות של הכחדה וכדי יצירת תנאי-חיים שחושבו כדי להמיט חורבן על האוכלוסייה כולה או חלק ממנה – מעשה הנכלל בהגדרת הפשע של רצח עם. בשימוש המתמשך של ישראל בהרעבת אזרחים כנשק במלחמה, שהוא פשע מלחמה, ובמניעת שירותים בסיסיים, יש אף משום הפרה של הצווים הזמניים המחייבים שהוציא בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) במסגרת תביעתה של דרום אפריקה נגד ישראל בגין רצח עם, תביעה שעדיין תלויה ועומדת.
בספטמבר, בעקבות איומיו של שר הביטחון של ישראל להרוס את העיר עזה, בדומה להריסת רפיח, אלא אם כן חמאס ישחרר את בני הערובה ויניח את נשקו, ובהתאם לתכנית להרוס את מה שנותר מהתשתית האזרחית של עזה ולרכז עוד יותר את האוכלוסייה הפלסטינית, הורו כוחות ישראליים על עקירת תושבי העיר והאזורים הסובבים אותה ופתחו במתקפה, כשהם מחריבים בניינים רבי-קומות ובתים. לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), מ-18 במרץ ועד אוקטובר נעקרו מבתיהם יותר מ-1.2 מיליון בני אדם, בסך הכול, ונכון ל-17 בספטמבר, 82 אחוזים מרצועת עזה הוכרזו כשטחים צבאיים ישראליים או כשטחים שצווי עקירה חלים עליהם. מאז אוקטובר 2023, כוחות ישראליים עקרו בכפייה כמעט את כל אוכלוסיית הרצועה, לעיתים קרובות כמה פעמים, במעשים שארגון Human Rights Watch קבע כי עלו כדי פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
כוחות ישראליים תקפו באזורים שלא הוכרזו כאזורים צבאיים ולא הוטלו עליהם צווי עקירה, לרבות תקיפה על בית הקפה אל-באקה שעל חוף הים ב-30 ביוני, שבה נהרגו, על פי דיווחים, בין 24 ל-36 בני אדם.
נכון ל-8 ביוני, התקפות והרס בידי כוחות הנדסה צבאית ודחפורים צבאיים של ישראל הסבו נזק ל-78 אחוזים מכלל המבנים ברצועת עזה, הפכו חלק ניכר מהרצועה לבלתי ראוי למגורים ועלו בבירור כדי טיהור אתני של חלקים נרחבים מהרצועה.
כמעט כל בתי הספר ברצועה – 97 אחוזים – ניזוקו או נהרסו, ורובם המכריע (76 אחוזים) נפגעו ישירות. 92 אחוזים מבתי הספר זקוקים ל"שיקום מלא או לעבודות שיקום נרחבות כדי לחזור לתפקוד תקין". לפי אונר"א, נכון ל-18 ביולי, כוחות ישראליים תקפו שוב ושוב בתי ספר שהוסבו למקלטים, בין היתר בהתקפות בלתי חוקיות וחסרות הבחנה, והרגו לפחות 836 בני אדם שמצאו בהם מחסה.
לפי ארגון הבריאות העולמי, נכון ל-11 בספטמבר, הרשויות הישראליות אף ביצעו 793 תקיפות על מתקני בריאות ברצועת עזה, שבהן נהרגו 983 בני אדם. בתקיפות רצופות על בית החולים נאסר ב-25 באוגוסט נהרגו לפחות 22 בני אדם, בהם עובדי בריאות, אנשי צוותי חירום וחמישה עיתונאים. נכון ל-12 באוקטובר, רק 14 מתוך 36 בתי חולים, 10 מתוך 16 בתי חולים שדה, 64 מתוך 181 מרכזי רפואה ראשונית ו-109 מתוך 359 מוקדים רפואיים עדיין פעלו, חלקית. קריסת מערכת הבריאות שללה מנשים ומנערות הרות ברצועה, שמספרן הוערך בכ-50,000, גישה לטיפול הולם, החמירה את הסיכון לסיבוכים בריאותיים חמורים במהלך ההריון, הלידה ואחריה, והגבילה מאוד את הגישה לשירותי פריון. ארגון Human Rights Watch תיעד התקפות על בתי חולים ואמבולנסים, שהיו ככל הנראה בלתי חוקיות, מעצרים שרירותיים ועינויים של עובדי שירותי בריאות, הגבלות על פינויִים רפואיים ופשעי מלחמה שבוצעו בעת שבתי חולים היו בשליטת כוחות ישראליים. הרופא הבכיר חוסאם אבו ספייה, מנהל בית החולים כמאל עדוואן, נעצר בידי כוחות ישראליים בדצמבר 2024 ועל פי דיווחים הותקף בעת שהוחזק במעצר.
כוחות ישראליים גם חזרו והרגו בכוונה תחילה עיתונאים פלסטינים, לרבות כתבי אל-ג'זירה אנס א-שריף ומוחמד קריקע וארבעה עובדי תקשורת נוספים, שנהרגו בתקיפה ב-10 באוגוסט. לפי ארגון "עיתונאים ללא גבולות", במהלך פחות משנתיים הרגו כוחות ישראליים 220 עיתונאים ברצועת עזה.
ב-23 במרץ הרגו כוחות ישראליים ברפיח, ככל הנראה במכוון, 15 פרמדיקים ואנשי כוחות הצלה פלסטינים, שגופותיהם אותרו בקבר אחים. כוחות ישראליים תקפו שוב ושוב כוחות משטרה, מאבטחים של שיירות סיוע ובעלי תפקידים שהיו מעורבים בניהול העניינים האזרחיים ברצועה, והעצימו מיליציות פלסטיניות הנתונות לשליטתם; בכך הם תרמו לקריסת הסדר הציבורי. כוחות ישראליים גם תקפו שוב ושוב אתרים הידועים ככאלה של עובדי סיוע והטילו דרישות רישום חדשות; כל אלה הִקשו על פעילותם של ארגונים בינלאומיים.
גם לאחר כניסתה של הפסקת האש לתוקף ממשיכים כוחות ישראליים לשלוט בחלקים נרחבים מרצועת עזה, והם ממשיכים להחריב תשתיות אזרחיות ולבצע תקיפות קטלניות נגד פלסטינים.
חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים
במשך רוב השנה החזיקו ארגונים חמושים ברצועת עזה, כבני ערובה, 48 אזרחים ישראלים וזרים שנמנו כולם עם יותר מ-250 בני הערובה שהוחזקו מאז אוקטובר 2023 – מעשים שארגון Human Rights Watch קבע כי הם עולים כדי פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. באוגוסט פרסמו ארגונים פלסטיניים חמושים סרטונים של בני ערובה שבהם נראו גברים כחושים מאוד שניכרים בהם סימני רעב. ב-13 באוקטובר שחררו הארגונים את 20 בני הערובה החיים שנותרו בידיהם, ובימים שלאחר מכן החזירו את גופותיהם של כל ההרוגים, פרט לאחד.
לאחר שהוכרזה הפסקת האש, הזרוע הצבאית של חמאס ביצעה הוצאות להורג, ככל הנראה ללא משפט, של אנשים שהאשימה בשיתוף פעולה עם הצבא הישראלי.
הגדה המערבית
בינואר פתחו כוחות ישראליים בפעולות שרוקנו מתושביהם שלושה מחנות פליטים בצפון הגדה המערבית, ג'נין, טול כרם ונור שמס, וגרמו לעקירתם של כ-32,000 בני אדם – העקירה הנרחבת ביותר בגדה המערבית מאז 1967. הכוחות מונעים מהתושבים לשוב לבתיהם, למעט חריגים מעטים. מעשים אלה עולים כדי פשעי מלחמה, טיהור אתני ופשעים נגד האנושות.
לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, בשנת 2025 הרגו כוחות ישראליים 182 פלסטינים ברחבי הגדה המערבית, נכון ל-7 באוקטובר; בסך הכול, מאז 7 באוקטובר 2023 כוחות ישראליים הרגו 969 פלסטינים. בשנה זו פלסטינים הרגו בגדה המערבית 11 אזרחים ישראלים ושישה חיילים, נכון ל-8 בספטמבר.
לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, מעשי האלימות של מתנחלים ישראלים הגיעו בשנת 2025 לשיא של יותר מ-18 שנה. בתשעת החודשים הראשונים של השנה, יותר תקריות (2,660) הובילו לנפגעים או לנזק לרכוש מבכל שנה אחרת, לפחות מאז 2006. במהלך תקופה זו, מתנחלים ישראלים הרגו בסך הכול שבעה פלסטינים, ובהם עודה אל-הד'אלין, שהשתתף ביצירת הסרט זוכה האוסקר "אין ארץ אחרת" ונהרג ביולי.
הרשויות הישראליות עדיין מעמידות לדין רק לעיתים רחוקות את האחראים לאלימות נגד פלסטינים.
הרשויות הישראליות מספקות ביטחון, תשתיות ושירותים נוספים ליותר מ-730,000 מתנחלים בגדה המערבית הכבושה, לרבות בירושלים המזרחית.
לפי ארגון שלום עכשיו, בשנת 2025, נכון לאמצע ספטמבר, הרשויות הישראליות כבר קידמו תכניות לבניית 25,000 יחידות דיור בהתנחלויות בגדה המערבית – שיא של כל הזמנים. באוגוסט, הרשויות הישראליות אישרו סופית בנייה של 3,400 יחידות דיור בלב הגדה המערבית – תכנית המאיימת להגביר את פיצולם של הפלסטינים. נכון לאמצע אוקטובר הוקמו 58 מאחזים לא מורשים הזוכים לתמיכה ממשלתית וצבאית, לשם השתלטות על אדמות בגדה המערבית. העברת אזרחים לשטח כבוש היא פשע מלחמה.
הרשויות הישראליות מחילות על מתנחלים את הדין האזרחי הישראלי, אך על הפלסטינים בגדה המערבית הן מושלות באמצעות הדין הצבאי; הן שוללות מהם הליך הוגן בסיסי ושופטות אותם בבתי משפט צבאיים.
הקושי לקבל מישראל היתרי בנייה בירושלים המזרחית וב-60 האחוזים של הגדה המערבית הנמצאים בשליטתה הבלעדית של ישראל (שטח C) הוביל פלסטינים להקמת מבנים הנתונים בסכנת הריסה בתואנה שהוקמו ללא היתר.
לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, בשנת 2024 ובתשעת החודשים הראשונים של שנת 2025 הרסו הרשויות הישראליות 2,577 בתים ומבנים אחרים של פלסטינים בגדה המערבית, לרבות בירושלים המזרחית, בטענה שנבנו ללא היתרים – היתרים שהרשויות כמעט אינן מאפשרות לפלסטינים לקבל באזורים הנתונים לשליטתה הבלעדית של ישראל. במהלך אותה תקופה, הריסת בתים ואלימות מתנחלים בתמיכת המדינה הובילו לעקירתם של כמעט 8,000 בני אדם מבתיהם, בנוסף לכמעט 32,000 בני אדם שנעקרו במהלך הפשיטות שבוצעו בשנת 2025 בצפון הגדה המערבית.
חופש התנועה
בשנת 2025 החמירו הרשויות הישראליות את הגבלות התנועה שהן מטילות על פלסטינים. סקר שערך משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים בתחילת שנת 2025 מצא ברחבי הגדה המערבית 849 מכשולי תנועה שהגבילו את תנועת הפלסטינים באופן קבוע או לסירוגין. הרשויות הישראליות המשיכו לדרוש מבעלי תעודות זהות פלסטיניות להצטייד בהיתרים קשים-להשגה, שתוקפם מוגבל, לצורך כניסה לישראל ולחלקים ניכרים מהגדה המערבית, לרבות לירושלים המזרחית. ישראל המשיכה בהקמתה של גדר ההפרדה, ש-85 אחוזים ממנה נבנו בתוך שטחה של הגדה המערבית ואשר עם השלמתה תבודד תשעה אחוזים מהגדה המערבית.
הפרות של זכויות אדם בידי הרשות הפלסטינית
בשנת 2025 הסלימה הרשות הפלסטינית את דיכוי ההתנגדות לה; היא עצרה בשרירותיות ועינתה מבקרים ומתנגדים בלי שתידרש לתת על כך את הדין. במהלך שמונת החודשים הראשונים של שנת 2025 קיבלה הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם PICHR)) 356 תלונות על מעצרים שרירותיים, לרבות מעצרים ללא משפט או כתב אישום, ו-79 תלונות על עינויים והתעללות במהלך מעצר בידי הרשות הפלסטינית.
במהלך שלושת השבועות הראשונים של ינואר המשיכה הרשות הפלסטינית בפעולות ביטחוניות, שהחלו ב-5 בדצמבר במחנה הפליטים ג'נין; פעולות אלה הרגו וסיכנו תושבים במחנה, הגבילו את הגישה למזון, למים ולחשמל, הסבו נזק לבתים והובילו לעשרות מעצרים ופגיעות אחרות בזכויות אדם. בינואר הִשעתה הרשות הפלסטינית את שידורי אל-ג'זירה בשטח הכבוש, ובית משפט פלסטיני הגביל את הגישה לכמה אתרי אינטרנט של אל-ג'זירה. הרשויות הישראליות האריכו גם הן בינואר את צווי הסגירה שהוציאו נגד אל-ג'זירה בגדה המערבית.
בחוקי המעמד האישי החלים על מוסלמים ונוצרים ומפלים נשים לרעה לא חל כל שינוי.
ישראל
בתחילת 2025 נכנסו לתוקף חוקים שאישרה הכנסת כדי למנוע מאונר"א לפעול בישראל ובשטחים הכבושים. מאז, הרשויות הישראליות חסמו את כניסתם של אנשי הצוות הבינלאומי של אונר"א לרצועת עזה ומנעו מהסוכנות, שהייתה ספקית הסיוע הגדולה ביותר, לחלק סיוע ברצועה. הרשויות הישראליות גם הוציאו צווי סגירה לבתי ספר שהפעילה אונר"א בירושלים המזרחית, ובכך מנעו את פתיחתם בספטמבר 2025 ופגעו בכמעט 800 ילדים, שלחלקם לא התאפשר להירשם לבתי ספר אחרים. ב-22 באוקטובר קבע בית הדין הבינלאומי לצדק בחוות דעת מייעצת שהתקבלה לאחר דיונים פומביים שנערכו באפריל ובמאי, בהשתתפות 40 מדינות וארגונים בינלאומיים, כי טענתה של ישראל לפיה אונר"א אינה חסרת פניות משוללת יסוד וכי בשיבוש עבודתה החיונית של הסוכנות יש משום הפרה של המשפט הבינלאומי.
מעצרים ועינויים של פלסטינים והתעללות בהם
נכון ל-1 באוקטובר, הרשויות הישראליות החזיקו במעצר ובמאסר למעלה מ-11,000 פלסטינים, לרבות 3,544 פלסטינים במעצר מִנהלי ללא כתב אישום או משפט, בעיקר על סמך ראיות חסויות, ו-2,673 פלסטינים מרצועת עזה מכוח חוק "לוחמים בלתי חוקיים" – צורה מחמירה יותר של מעצר מִנהלי. ב-10 באוקטובר שחררו הרשויות הישראליות במסגרת הסכם הפסקת האש כמעט 2,000 עצורים פלסטינים, רובם תושבי רצועת עזה שהוחזקו מכוח חוק "לוחמים בלתי חוקיים". נכון ל-30 ביוני, הרשויות הישראליות החזיקו במעצר ובמאסר 360 ילדים פלסטינים. מאז 7 באוקטובר 2023 ישראל מנעה גישה עצמאית למתקני כליאה, לרבות מהצלב האדום הבינלאומי.
הרשויות הישראליות עצרו באורח שרירותי גברים, נשים וילדים פלסטינים, עינו אותם, נקטו נגדם אלימות מינית ומנעו מהם מזון וטיפול רפואי הולמים. מאז 7 באוקטובר 2023 מתו לפחות 75 פלסטינים בכלא, ובמקרים רבים ישראל לא החזירה את גופותיהם.
מעשי איבה אזוריים
בתחילת 2025 נסוגו הכוחות הישראליים מרוב שטחי דרום לבנון לאחר שבנובמבר 2024 הוכרז על הפסקת אש בינם לבין ארגונים לבנוניים חמושים. עם זאת, כוחות ישראליים נשארו לפחות בחמישה מוקדים בלבנון, לאורך הגבול. בשנת 2025 פתחו כוחות ישראליים בתקיפות או היו מעורבים במעשי איבה בתימן, בסוריה, באיראן, בקטאר ובתוניסיה. ישראל ביצעה תקיפות באזורים בשליטת החות'ים בתימן, שבהן נהרגו אזרחים ותשתיות אזרחיות חיוניות נהרסו או ניזוקו, ואילו החות'ים ביצעו תקיפות שפגעו באובייקטים אזרחיים בישראל; מעשיהם של שני הצדדים עולים ככל הנראה כדי פשעי מלחמה. לפי הרשויות, במעשי האיבה בין איראן לישראל ביוני 2025, שנמשכו 12 יום, נהרגו למעלה מ-1,000 בני אדם באיראן ו-30 בני אדם בישראל; במהלך מעשי האיבה האלה ביצעו שני הצדדים הפרות חמורות של דיני המלחמה.
גורמי מפתח בינלאומיים
אף על פי שארצות הברית תיווכה בהשגת הסכם הפסקת האש ב-10 באוקטובר, ממשל טראמפ הביע תמיכה בפשעי מלחמה של כוחות ישראליים ונקט פעולות המעמיקות את מעורבותה של ארצות הברית בפשעים אלה והופכות אותה לצד בסכסוך המזוין. בה בעת, בעקבות בדיקה שקבעה כי ישראל מפֵרה את סעיף זכויות האדם בהסכם ההתאגדות בין האיחוד האירופי לישראל, הציעה הנציבות האירופית להשעות את מרכיב הסחר של ההסכם, אך היוזמה לא אומצה, בהיעדר תמיכה של מספר מספיק של ממשלות באיחוד האירופי. בריטניה הִשעתה את המשא ומתן על סחר חופשי עם ישראל. כמה מדינות אף הטילו סנקציות על מתנחלים אלימים ועל נושאי משרות בכירות בישראל, עצרו העברות נשק ואסרו על סחר עם ההתנחלויות הבלתי חוקיות של ישראל. בספטמבר אימצה העצרת הכללית של האו"ם, בהובלת צרפת וערב הסעודית, את הצהרת ניו יורק בדבר "פתרון שתי המדינות". ההצהרה כוללת נספח הקורא לנקוט צעדים קונקרטיים, לרבות סנקציות ממוקדות, השעיית הסכמים דו-צדדיים ואיסור על סחר עם התנחלויות. עם זאת, מדינות כשלו במידה רבה במימוש הבטחותיהן והתחייבויותיהן לפעול לעצירת פשעיה של ישראל נגד פלסטינים.
צדק בינלאומי
תובעים ושופטים בבית הדין הפלילי הבינלאומי התמודדו עם לחץ פוליטי, הטלת אימה או סנקציות מצד ארצות הברית, בהקשר של החקירות שהם מבצעים בפלסטין. ביולי הטילה ארצות הברית סנקציות גם על מומחה של האו"ם, ובספטמבר על שלושה ארגוני זכויות אדם פלסטיניים מובילים, אל-חק, מרכז אל-מיזאן לזכויות האדם והמרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR), במסגרת תכנית הסנקציות שלה על בית הדין הפלילי הבינלאומי. ביולי הטילה ארצות הברית סנקציות על ארגון זכויות אדם פלסטיני מוביל נוסף, א-דמיר, במסגרת תכנית סנקציות נפרדת.
מערכות המשפט בכמה מדינות, לרבות צרפת, גרמניה, בלגיה וברזיל, פתחו בחקירות או קיבלו מארגוני חברה אזרחית תלונות פליליות המתמקדות בפשעים בינלאומיים שכוחות ישראליים ביצעו לכאורה ברצועת עזה, מכוח העיקרון של סמכות שיפוט אוניברסלית.