Skip to main content

רצועת עזה: אין הריונות בטוחים במהלך התקיפה הישראלית

גישה מוגבלת למעקב הריון; לידות לא בטוחות; יילודים בתנאים מסַכני חיים

אישה פלסטינית הרה, הנושאת שלישייה בבטנה וסובלת מתת-תזונה ומאנמיה חריפה בשל מחסור במזון, במחנה עקורים ברפיח, רצועת עזה, 14 בפברואר    Zagout/Anadolu via Getty Images 2024  ©

(ירושלים, 28 בינואר 2025) – ארגון Human Rights Watch אמר בדו"ח שפרסם היום כי המצור שהטילה ממשלת ישראל על רצועת עזה ותקיפת מתקני בריאות מעמידים נשים ונערות במהלך ההריון, הלידה ואחרי הלידה בסכנה חמורה, ולעיתים אף בסכנת חיים, מאז תחילת מעשי האיבה באוקטובר 2023.

הדו"ח, המחזיק 50 עמודים (באנגלית), "'חמישה תינוקות באינקובטור אחד': הפרות של זכויות נשים הרות במהלך המתקפה הישראלית על רצועת עזה", קובע כי המצור הלא חוקי שהטילו כוחות ישראליים על רצועת עזה, ההגבלות החמורות על סיוע הומניטרי והתקיפות על מתקנים רפואיים ועל צוותי בריאות הזיקו ישירות לנשים ולנערות במהלך ההריון, הלידה והתקופה שלאחר הלידה. ממשלת ישראל, ככוח הכובש ברצועת עזה, הפֵרה את הזכות לרמת הבריאות הגבוהה ביותר שניתן להשיג וזכויות אחרות של נשים ונערות הרות, לרבות הזכות לטיפול רפואי מכובד ומכבד במהלך ההריון, הלידה והתקופה שלאחר הלידה, וכן הזכות לטיפול ביילוד.

"מתחילת מעשי האיבה ברצועת עזה, נשים ונערות הרות אינן מקבלות טיפול רפואי, תנאֵי תברואה נאותים, מים ומזון בסיסיים" אמרה בלקיס וויל, מנהלת-שותפה לענייני משברים, עימותים ונשק בארגון Human Rights Watch. "הן וילדיהן שנולדו זה עתה נתונים דרך קבע בסיכון למוות שניתן למנוע".

הדו"ח מבוסס על ראיונות שנערכו עם 17 אנשים בין יוני לדצמבר 2024, ובהם שמונה נשים פלסטיניות שהיו הרות בעת שגרו ברצועת עזה במהלך מעשי האיבה, עובדי רפואה מהרצועה ואנשי צוות רפואי בינלאומי העובדים עם ארגונים הומניטריים בינלאומיים ועם סוכנויות המפעילות צוותים ברצועה.

נכון לינואר 2025, שירותי מיילדוּת-חירום וטיפול ביילודים זמינים בשבעה בתי חולים בלבד מתוך 18 בתי החולים המתפקדים חלקית בכל רחבי רצועת עזה, בארבעה מתוך 11 בתי חולים שדה ובמרכז בריאות קהילתי אחד – לעומת 20 בתי חולים ומתקני בריאות קטנים יותר שפעלו לפני 7 באוקטובר 2023.

Read a text description of this video

Shaima Suhail Abu Jazar, Medical evacuee from Gaza:

It was 2 a.m.  The bombing started.  

 

The bombing was very, very heavy. 

 

At 2:30 a.m., Hudaifa (son) and Jenan (daughter) came together from their room.  

 

They said: “Mom, we can’t sleep.”  

 

“We're very scared.”

Narration:

When the bombing started, Shaima was at home in southern  Gaza with her husband, and three of their four children. 

 

Their youngest child was staying the night at her grandparent’s’ house. 

 

Shaima was nine months pregnant with their fifth child.

Shaima Suhail Abu Jazar:

Jenan was in the middle, so I told her, sleep on this side and leave (twin) brother next to your (older) brother.”   

It was barely a minute after I switched them when the bombing happened. 

 

Jenan was martyred, may God have mercy on her.   

 

Her two legs were cut off, and she had a big piece of shrapnel in her head. 

 

Mohammed, my son, was also martyred.

Narration:

Israel’s military offensive in Gaza following the Hamas-led attacks on October 7, 2023, has severely harmed the healthcare system there.


Israeli authorities have also unlawfully restricted humanitarian aid and medical supplies to people in Gaza, amounting to the war crime of collective punishment.

As the occupying power in Gaza, Israel’s actions violate the right to the highest attainable standard of health for pregnant women and girls and their children across Gaza. 
 

Israeli authorities should facilitate the urgent restoration of Gaza’s healthcare system so that all people, including pregnant women and babies, have access to quality medical care.

Shaima Suhail Abu Jazar:

This leg was next to my husband.  

 

When the bombing happened, it was set on fire,  flesh was melting before my eyes fat was dripping, as if it was a barbecue. 

 

It was a very scary sight.   

 

When the bed flew and I fell to the ground, water containers flew, and fell next to me, and I started scooping water from it to cool my leg down. 

 

Half of my foot has melted away. 

 

If I hadn’t poured water on it all of it would have melted. 

 

My gut feeling was that Jenan, Mohammed and my husband had been martyred. 

 

The paramedics took a long time to find me because I was under the rubble and among the ruins. 

 

As soon as they found me, I told them, “I'm pregnant, save the baby.”

Narration:

The first hospital Shaima was taken to in Gaza, among the few still functioning at limited capacity, was full, so she had to be moved to another one. 

 

Shaima’s legs were broken in seven places, and a metal fragment had pierced her abdomen. 

She felt the baby move and begged doctors to perform a caesarean section, but they said she was not stable enough for the surgery.

Two days later, the baby stopped moving.  

 

Three days after the bombing, Shaima had a stillbirth.

Shaima Suhail Abu Jazar:

As soon as I reached the maternity hospital, I told the doctor, 

 

“I am not able to have a single contraction".

 

He said to me, "I want you to lift your leg, and God will help you."  

 

After one contraction the fetus came out dead.  

 

I held him for four minutes, and they took him from me and shrouded him.  

 

I told them to name him after his father, Abdullah.

Narration:

Doctors in Gaza told Shaima that her legs needed amputating.

She was eventually evacuated along with her two surviving children to Egypt to get a second opinion, and from there to Qatar. 

 

Shaima has had over forty operations.

Shaima Suhail Abu Jazar:

I was bed-ridden for five months.  

 

In Gaza, if anyone as much as just walked by my bed I would scream from pain.  

 

But thank God, now I can move my legs.

Narration:

While Shaima’s physical wounds are beginning to heal, her emotional scars remain raw.  

 

But she puts on a brave face for the sake of her two surviving children, seven-year-old Maryam and ten-year-old Hudaifa, who are with her in Doha.

Shaima Suhail Abu Jazar:

I wait for the children to sleep so I can cry. I don't want to cry in front of my children. I flip through photos of my husband and children, and I cry.

Narration:

Hudaifa’s grief over the loss of his older brother Mohammed, and his twin sister Jenan, runs so deep that sometimes he acts out imaginary role-plays.

Shaima Suhail Abu Jazar:

At night Hudaifa puts a doll next to him here and here. 

 

One named Jenan and one named Mohammed.  

 

He talks to them at night. He says, “Forgive me, Jenan, I used to hit you.” 

 

And then he turns to the other doll and says, “forgive me Mohammed. “Yes, brother, you were my support.

You defended me at school.

If anyone wanted to do anything to me, you would come to my defense.

Who will defend me from now on?”

Text on screen

Following 48 surgeries and extensive physiotherapy, Shaima began to walk again. 

 

The international community should press Israel to lift its unlawful blockade on Gaza, cease all unlawful attacks on healthcare facilities, and stop obstructing the delivery of lifesaving assistance.  

באמצע ינואר הגיעו הרשויות הישראליות וחמאס להסכם בנוגע להפסקת אש רב-שלבית הכוללת הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה, החזרת בני ערובה ישראלים המוחזקים ברצועה ושחרור של אסירים פלסטינים.

איכותם של שירותי הבריאות שהמתקנים הרפואיים ונותני השירותים המעטים שנותרו ברצועת עזה מסוגלים להציע ירדה בחדות. נשים משוחררות בתוך זמן קצר מבתי חולים שלעיתים מתפקעים מעומס, שעות אחדות לאחר הלידה, כדי לפַנות מקום למטופלים אחרים, מהם רבים שנפגעו במהלך המלחמה. כל המתקנים הרפואיים הפועלים ברצועת עזה מתמודדים עם תנאי תברואה לא ראויים וסובלים מצפיפות יתר וממחסור חמור במוצרי בריאות חיוניים, לרבות תרופות וחיסונים.

שני חוקים שאושרו בכנסת ישראל באוקטובר ונכנסים לתוקף בינואר 2025 עלולים להחמיר עוד יותר את הנזק הנגרם לבריאות של יולדות ויילודים. חוקים חדשים אלה אוסרים על סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א) לפעול בישראל ובירושלים המזרחית הכבושה ואוסרים על הממשלה לקיים קשר עם אונר"א. חוקים אלה ימנעו מאונר"א את האפשרות להעניק סיוע בגדה המערבית הכבושה וברצועת עזה, וכן לקבל אישורים או אשרות כניסה לצוותיה. ישראל הורתה לאונר"א לפנות את כל המקומות שבהם היא פועלת בירושלים המזרחית הכבושה ולחדול מפעילותה שם עד 30 בינואר 2025. אונר"א מספקת מים, מזון, מחסה ושירותים חיוניים אחרים למאות אלפי פלסטינים ברצועת עזה, לרבות נשים הרות, נשים מיניקות ויילודים.

המתקפה הצבאית של כוחות ישראליים הובילה לעקירה בכפייה של למעלה מ-90 אחוזים מאוכלוסיית עזה – 1.9 מיליון פלסטינים; רבים מהם נעקרו כמה פעמים. בדרך כלל אי אפשר להודיע לנשים היכן הן יכולות לקבל גישה בטוחה לשירותי בריאות, ונשים מתקשות להגיע בבִטחה ובזמן לשירותים המעטים הקיימים. לנשים, לנערות וליילודים כמעט אין גישה למעקב ולטיפול רפואי לאחר לידה.

רק מעט ידוע על שיעור ההישרדות של יילודים ועל מספר הנשים הסובלות מתחלואה חמורה או מתות במהלך ההריון, הלידה או לאחר הלידה. ואולם, ביולי דיווחו מומחים בתחומי בריאות האֵם ששיעור ההפלות ברצועת עזה עלה בכ-300 אחוזים מאז 7 באוקטובר 2023. ארגון יוניסף דיווח כי מאז 26 בדצמבר 2024 מתו שמונה תינוקות ויילודים מהיפותרמיה בשל היעדר מחסה בסיסי ובשל הטמפרטורות בחורף.

רופא בבית חולים ליולדות ברפיח אמר שמאחר שיש להם כל כך מעט אינקובטורים וכל כך הרבה פגים, "אנחנו נאלצים להכניס ארבעה או חמישה תינוקות לאינקובטור אחד... רובם לא שורדים".

המצור הלא חוקי שהטילה ישראל על רצועת עזה והשימוש בהרעבה כשיטת לחימה גרם לחוסר ביטחון תזונתי חמור בקרב רוב תושבי הרצועה. נשים ונערות הרות נתקלות במכשולים עצומים בניסיון להקפיד על התזונה הטובה ועל הדיאטה הבריאה החיוניות לבריאותן במהלך ההריון ולהתפתחות העובר.

הממשלה גם מנעה בכוונה תחילה מפלסטינים גישה למים – צעד שהוא פשע נגד האנושות ומעשה הנכלל תחת הגדרת הפשע של רצח עם. נשים הרות רבות דיווחו על התייבשות או על כך שאינן יכולות להתרחץ.

בעיות בריאות רבות עשויות להיגרם או להחמיר מאוד בשל מחסור כזה, לרבות אנמיה, רעלת הריון, שטף-דם ואלח-דם, העלולים כולם לסכן חיים בהיעדר טיפול רפואי הולם.

לנשים הרות ברצועת עזה אין כמעט אפשרות להתפנות משם, אף על פי שמשפט זכויות האדם הבינלאומי קובע שלכל אזרח יש זכות לעזוב את מדינתו, לרבות מסיבות רפואיות, ולשוב אליה.

ככוח הכובש ברצועת עזה, ממשלת ישראל גם חייבת, על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, להבטיח שהאוכלוסייה האזרחית תקבל מזון, מים ואספקה רפואית במידה הרבה ביותר שמאפשרים האמצעים הזמינים לכוח הכובש. על פי החוק, הרשויות הישראליות חייבות לאפשר מעבר חופשי של כל משלוח של ציוד רפואי וציוד לבתי חולים ושל מצרכי מזון חיוניים, בגדים ואספקה רפואית המיועדים "לילדים מתחת לגיל 15, לנשים הרות וליולדות".

על בעלות הברית של ממשלת ישראל, לרבות ארצות הברית, לנקוט את כל האמצעים האפשריים כדי לשים קץ להפרות אלה ולהפרות חמורות אחרות מצד ישראל. על ממשלות לעצור תמיכה צבאית; לעיין מחדש בהסכמים דו-צדדיים, כגון הסכם ההתאגדות בין האיחוד האירופי לישראל, כפי שהציעו ממשלות ספרד ואירלנד, והסכם הסחר החופשי בין ארצות הברית לישראל, ואולי אף להשעותם; ולתמוך בבית הדין הפלילי הבינלאומי ובמאמצים אחרים להביא לנשיאה באחריות.

עליהן להמשיך ולתמוך במאמצים של אונר"א ברצועת עזה, לרבות אספקת כל המשאבים הדרושים לשירותי בריאות מינית ופריון. עליהן ללחוץ על ישראל להבטיח שמומחים לרפואת מין ופריון ומומחים לבריאות הנפש יוכלו להיכנס לרצועת עזה ללא הגבלות.

"להפרות הבוטות והחוזרות ונשנות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ושל משפט זכויות האדם הבינלאומי מצד רשויות ישראליות ברצועת עזה יש השפעה מיוחדת וחמורה על נשים ונערות הרות ועל יילודים", אמרה וויל. "הפסקת האש לבדה לא תשים קץ לתנאים איומים אלה. על ממשלות ללחוץ על ישראל להבטיח בדחיפות מענה לצרכים של נשים ונערות הרות, של יילודים ושל אחרים הזקוקים לשירותי בריאות".


לעדותה של אישה הרה אחת ברצועת עזה, ראו להלן.

עדותה של אישה הרה ברצועת עזה

ר"מ, בת 31, הייתה בחודש השני להריונה כאשר פתחה ישראל במבצע הצבאי ברצועת עזה.

משפחתה של ר"מ התאמצה מאוד למצוא מזון. "גוועתי ברעב, פשוטו כמשמעו", סיפרה לארגון Human Rights Watch. "כולנו היינו במצב של רעב בצפון רצועת עזה. לא היה לנו גז כדי לבשל. אכלנו ארוחה אחת ביום כדי לחסוך בעצים להבערת אש... הקמח היה מאוד מאוד יקר. לא היה אוכל. לא עוף. לא בשר. רזיתי מאוד".

היו לה גם בעיות בריאות: "כבר קודם לכן היה לי לחץ דם נמוך, והתעלפתי הרבה. סבלתי מסחרחורות. לא היה לי כוח, לא יכולתי לעמוד בעצמי". המשפחה לקחה אותה למרפאה פרטית ברפיח, אבל לא היה ביכולתו של הרופא לבצע שום בדיקה, פרט לאולטרסאונד, או לתת לה ויטמינים או סידן. ר"מ סבלה מדלקות חוזרות בדרכי השתן אבל לא פנתה למרפאה כי נודע לה שאין בה תרופות.

הלחימה סיבכה את הלידה הקשה של ר"מ, שהתרחשה ב-5 במאי. "הצירים התחילו בשעה 2:00 לפנות בוקר", אמרה. "סבלתי מכאבים קשים, וחיפשנו דרך להגיע לבית החולים". היא סיפרה שבבית החולים "אף אחות לא באה לבדוק אותי, לעקוב אחרי התקדמות הלידה או לשאול לשלומי". 

ר"מ עזבה את בית החולים בשעה 6:00 בבוקר, קצת יותר מארבע שעות לאחר שילדה בת. "הייתי תשושה ולא יכולתי ללכת", אמרה. "נשאתי את התינוקת שלי, ויחד עם בעלי ושלושה ילדים נוספים היינו צריכים לחפש מישהו שיהיה מוכן להסיע אותנו [לבית הוריי]. לקח שעות עד שמכונית עצרה עבורנו. בעלי אמר לנהג שניתן לו מה שירצה [אם יסיע אותנו]".

כעבור כמה ימים נאלצה משפחתה של ר"מ להתפנות מרפיח ולעבור לח'אן יונס, ומאז הם מתגוררים שם באוהל, בתנאים קשים. בתוך זמן קצר לקתה התינוקת בשלשול, שעלול לסכן חיים.

ההריון והלידה הקשים של ר"מ משקפים את האתגרים העצומים שנשים ונערות פלסטיניות רבות ברצועת עזה נאלצות להתמודד עימם מאז שהחלו מעשי האיבה, ב-2023.

Your tax deductible gift can help stop human rights violations and save lives around the world.