- ממשלת ישראל נוקטת כשיטת לחימה הרעבה של אזרחים ברצועת עזה – זהו פשע מלחמה
- הצהרות פומביות של גורמים ישראלים רשמיים מבטאות כוונה למנוע מאזרחים ברצועה מזון, מים ודלק, הצהרות המשתקפות בפעילות הכוחות הישראליים בשטח
- על ישראל לציית לאיסור על תקיפת אובייקטים הדרושים להישרדות האוכלוסייה האזרחית, להסיר את המצור על רצועת עזה ולחדש את אספקת החשמל והמים.
(ירושלים, 18 בדצמבר 2023) – ארגון Human Rights Watch מסר היום כי ממשלת ישראל נוקטת שיטת לחימה של הרעבת אזרחים ברצועת עזה הכבושה וכי מדובר בפשע מלחמה. כוחות ישראליים חוסמים חלוקת מים, מזון ודלק ובכך מונעים במכוון הגשת סיוע הומניטרי. כמו כן, כוחות ישראליים ככל הנראה משמידים שטחים חקלאיים ומונעים מהאוכלוסייה האזרחית אובייקטים הכרחיים להישרדות.
מאז המתקפה בראשות חמאס ב-7 באוקטובר 2023, בכירים ישראלים, לרבות שר הביטחון יואב גלנט, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ושר האנרגיה ישראל כ"ץ, הצהירו בפומבי על כוונה לשלול מאזרחי הרצועה מזון, מים ודלק. הצהרות אלה משקפות מדיניות הננקטת בידי הכוחות הישראליים. גורמים ישראלים אחרים הצהירו כי הסיוע ההומניטרי לעזה יותנה בשחרור בני ערובה המוחזקים שלא כדין על ידי חמאס או בהשמדת חמאס.
עומר שאקר, מנהל תחום ישראל ופלסטין בארגון Human Rights Watch, אמר כי "כבר למעלה מחודשיים ישראל מונעת מזון ומים מן האוכלוסייה האזרחית ברצועה במסגרת מדיניות שבכירים ישראלים מעודדים ומאמצים. מדיניות זו משקפת כוונה להרעיב אזרחים כשיטת לחימה". שאקר הוסיף כי "על מנהיגי העולם לצאת כנגד פשע המלחמה המתועב הזה, שהשפעתו על האוכלוסייה ברצועה הרסנית".
ארגון Human Rights Watch ראיין 11 עקורים פלסטינים ברצועת עזה בין 24 לנובמבר ל-4 בדצמבר. המרואיינים תיארו את הקושי העצום לספק את צורכיהם הבסיסיים. אדם אחד שעזב את צפון הרצועה סיפר: "לא היה לנו אוכל, לא חשמל, לא אינטרנט, ממש שום דבר. אנחנו לא יודעים איך שרדנו".
בדרום הרצועה, תיארו המרואיינים את המחסור במים ראויים לשתייה ואת החנויות הריקות, התורים הארוכים והמחירים המופקעים הנובעים ממחסור במזון. אב לשניים אמר: "כולם בחיפוש מתמיד אחרי דברים שדרושים להישרדות". ב-6 בדצמבר דיווחה תוכנית המזון העולמית של האו"ם (WFP) כי על תשעה מתוך עשרה משקי בית בצפון הרצועה ועל שניים מתוך שלושה משקי בית בדרומה, עברה לפחות יממה אחת ללא מזון.
המשפט ההומניטרי הבינלאומי, דיני המלחמה, אוסר על הרעבת אזרחים כשיטת לחימה. חוקת בית הדין הפלילי הבינלאומי קובעת שהרעבה מכוונת של אזרחים על ידי "מניעת דברים החיוניים להישרדותם, לרבות עיכוב מכוון של אספקת משלוחי סיוע", היא פשע מלחמה. אין צורך בהודאה של הצד התוקף כדי לזהות כוונה פלילית ואפשר להסיק את קיומה של כוונה כזו ממכלול נסיבות המתקפה הצבאית.
נוסף על כך, המצור המתמשך שישראל מטילה על הרצועה בשילוב 16 שנות סגר עולים כדי ענישה קולקטיבית של האוכלוסייה האזרחית, שגם היא פשע מלחמה. על פי אמנת ג'נבה הרביעית, על ישראל כמעצמה הכובשת ברצועה לוודא כי האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה מקבלת מזון ואספקה רפואית.
ב-17 בנובמבר הזהירה תוכנית המזון העולמית מפני "אפשרות מיידית" של רעב והדגישה כי אין כמעט אספקה של מזון ומים. ב-3 בדצמבר דיווחה התוכנית על "סיכון גבוה לרעב המוני", כלומר, שמערכת אספקת המזון ברצועה נמצאת על סף קריסה, וב-6 בדצמבר הכריזה כי 48 אחוז ממשקי הבית בצפון הרצועה ו-38 אחוז מן העקורים בדרומה סבלו מ"רמות רעב חמורות".
ב-3 בנובמבר הודיעה מועצת הפליטים של נורווגיה כי הרצועה מתמודדת עם "תנאים קטסטרופליים בכל הנוגע למים, לתברואה ולהיגיינה". מתקנים להתפלת מי ים ולטיהור שפכים הושבתו באמצע אוקטובר בשל מחסור בדלק ובחשמל ועל פי רשות המים הפלסטינית, לא שבו לתפקד מאז. לפי דיווחי האו"ם, ברצועה לא היו כמעט מים ראויים לשתייה עוד לפני 7 באוקטובר.
על פי הערכות שונות, עוד לפני מעשי האיבה הנוכחיים, 1.2 מיליון מ-2.2 מיליון תושבי הרצועה הוגדרו כסובלים מחוסר ביטחון תזונתי חריף ולמעלה מ-80% נסמכו על סיוע הומניטרי. ישראל שולטת שליטה מוחלטת על רצועת עזה, לרבות תנועת אנשים וסחורות, על המרחבים האוויריים והימיים של הרצועה, על התשתיות הבסיסיות ועל מרשם האוכלוסין. התוצאה היא שאוכלוסיית הרצועה, שישראל כופה עליה סגר בלתי-חוקי מזה 16 שנים, תלויה בישראל כמעט לחלוטין לצורך גישה לדלק, חשמל, תרופות, מזון ומצרכי יסוד אחרים.
לאחר שהטילו "מצור מוחלט" על הרצועה ב-9 באוקטובר, חידשו הרשויות הישראליות ב-15 לחודש את הזרמת המים לכמה אזורים בדרום רצועת עזה, וב-21 לחודש התירו לאספקה מצומצמת של סיוע הומניטרי להיכנס לרצועה דרך מעבר רפיח שעל גבול מצרים. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אמר ב-18 באוקטובר, כי עד שיושבו החטופים, ישראל לא תאפשר "סיוע הומניטרי של מזון ותרופות משטחנו לרצועת עזה".
ממשלת ישראל הוסיפה לחסום כניסת דלק עד 15 בנובמבר, חרף אזהרות בדבר ההשלכות החמורות של האיסור שכבר הוביל לסגירתם של מאפיות, בתי חולים, תחנות שאיבת ביוב, מתקני התפלת מים ובארות. מתקנים אלה, שהפכו בלתי-שמישים, הכרחיים להישרדות האוכלוסייה האזרחית. אף כי מאוחר יותר הותרה כניסה מוגבלת של דלק, ב-4 בדצמבר, מתאמת האו"ם לעניינים הומניטריים בשטח הפלסטיני הכבוש, לין הייסטינגס, הגדירה כמות זו "בלתי-מספקת בעליל". ב-6 בדצמבר אישר קבינט המלחמה של ישראל הגדלה "מינימלית" של אספקת הדלק לדרום הרצועה.
ב-1 בדצמבר, עם סיומה של הפסקת אש בת שבוע, חידש הצבא ישראלי את ההפצצות והרחיב את המתקפה הקרקעית אגב הצהרות שעוצמתה של המתקפה בדרום תהיה "לא פחותה" מזו שבצפון. גורמים רשמיים בארה"ב מסרו כי דחקו בישראל לאפשר הכנסת דלק וסיוע הומניטרי לעזה בהיקפים זהים לאלה במהלך הפסקת האש, אולם מתאם פעולות הממשלה בשטחים אמר ב-1 בדצמבר כי אספקת הסיוע הופסקה. משלוחי סיוע מצומצמים התחדשו ב-2 בדצמבר, אך על פי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, הכמויות נותרו בלתי-מספקות באופן משווע.
בצד המצור המשתק, ההתקפות האוויריות הנרחבות של הצבא הישראלי ברצועה גרמו לנזקים כבדים ולהרס אובייקטים הנחוצים להישרדות האוכלוסייה האזרחית.
מומחים מטעם האו"ם אמרו ב-16 בנובמבר כי הנזק הניכר "מסכן את המשך החיים הפלסטיניים בעזה". ראוי לציין גם כי כפי שהדגיש משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, ההפצצה הישראלית של טחנת הקמח האחרונה שעוד פעלה ברצועה ב-15 בנובמבר, הותירה את הרצועה ללא אספקת קמח מתוצרת מקומית בעתיד הנראה לעין. נוסף על כך, משרד האו"ם לשירותי פרויקטים (UNOPS) מסר כי הרס הכבישים ברצועה מקשה עוד יותר על ארגונים הומניטריים לספק סיוע לנזקקים לו.
ב-23 בנובמבר, אמר סקוט פול, יועץ בכיר למדיניות הומניטרית בארגון אוקספם ארה"ב לסוכנות הידיעות Associated Press, כי "מאפיות וטחנות קמח נהרסו [וכך גם] מתקנים חקלאיים, מתקני מים ותברואה".
פעולות הצבא הישראלי ברצועה משפיעות באופן הרסני גם על החקלאות ברצועה. על פי אוקספם, הפעילות החקלאית הפכה בלתי-אפשרית כמעט עקב ההפצצות המתמשכות בשילוב המחסור בדלק ובמים ובעקבות עקירתם של יותר מ-1.6 מיליון בני אדם לדרום הרצועה. משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים דיווח ב-28 בנובמבר, כי חיות משק בצפון הרצועה מורעבות עקב המחסור במספוא ובמים, וכי נזק ליבולים ונטישת השדות הולכים ומתגברים כיוון שאין דלק עבור מערכות ההשקיה. בעיות קיימות, כגון מחסור במים וגישה מוגבלת לשטחים חקלאיים לאורך גדר הגבול, החריפו את הקשיים העומדים בפני חקלאי הרצועה שרבים מהם עקורים. הלשכה המרכזית הפלסטינית לסטטיסטיקה מסרה ב-28 בנובמבר כי היקף ההפסדים ברצועה עקב הפסקת הייצור החקלאי, עולה כדי 1.6 מיליון דולר ביום.
כוח המשימה לענייני ביטחון תזונתי בפלסטין בהנהגת תוכנית המזון העולמית, דיווח ב-28 בנובמבר כי למעלה משליש מן השטחים החקלאיים בצפון הרצועה ניזוקו במהלך מעשי האיבה. צילומי לוויין שנבחנו על ידי ארגון Human Rights Watch מלמדים שמתחילת המתקפה הקרקעית של הצבא הישראלי ב-27 באוקטובר, שוטחו אזורים חקלאיים בצפון הרצועה, לרבות פרדסים, חממות ושדות, ככל הנראה על ידי כוחות ישראליים.
ארגון Human Rights Watch אמר כי על ממשלת ישראל לחדול מייד מן השימוש בהרעבת אזרחים כאמצעי לחימה וכי עליה לציית לאיסור על תקיפת אובייקטים הדרושים להישרדות האוכלוסייה האזרחית ולהסיר את המצור על רצועת עזה. על הממשלה לחדש את הגישה למים ולחשמל ולאפשר כניסה של מזון, סיוע רפואי ודלק הנחוצים נואשות, כולל משטח ישראל, דרך מעבר כרם שלום.
על ממשלות המודאגות מן המצב לקרוא לישראל להפסיק את ההפרות הללו של המשפט הבינלאומי. נוסף על כך, על ארה"ב, בריטניה, קנדה, גרמניה ומדינות אחרות להשעות את הסיוע הצבאי ואת מכירת הנשק לישראל כל עוד כוחותיה ממשיכים לבצע הפרות נרחבות וחמורות העולות כדי פשעי מלחמה נגד אזרחים מבלי לתת על כך את הדין.
עומר שאקר אמר: "השימוש האכזרי שישראל עושה בהרעבה כשיטת לחימה מתווסף לענישה הקולקטיבית שהיא נוקטת כלפי האזרחים הפלסטינים ולחסימת הסיוע ההומניטרי. הקטסטרופה ההומניטרית ההולכת ומעמיקה ברצועה מחייבת תגובה דחופה ואפקטיבית של הקהילה הבינלאומית".
רקע
בהתקפות בראשות חמאס בדרום ישראל ב-7 באוקטובר נהרגו לפחות 1,200 ישראלים ואזרחים זרים, ולמעלה מ-200 בני אדם נתפסו כבני ערובה, מעשים העולים כדי פשעי מלחמה. בהפצצות ובמתקפה הקרקעית הישראליות שבאו בעקבותיהן, נהרגו למעלה מ-18,700 פלסטינים, ובהם למעלה מ-7,700 ילדים, לפי נתוני הרשויות בעזה.
משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) דיווח כי נכון ל-10 בדצמבר, הפצצות הצבא הישראלי ברצועת עזה הרסו למעלה ממחצית התשתיות האזרחיות ברצועה, לרבות למעלה מ-50,000 יחידות דיור, לפי נתוני משרד העבודות הציבוריות והשיכון בעזה, וכן בתי חולים, בתי ספר, מסגדים, מאפיות ותשתיות מים, ביוב וחשמל. לדברי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, ב-4–5 בנובמבר לבדם, ספגו שבעה מתקני מים ברצועה פגיעה ישירה ונגרם להם נזק רב, לרבות מאגרי מים בעיר עזה, במחנה הפליטים ג'באליא וברפיח.
ההתקפות החוזרות ונשנות והבלתי-חוקיות לכאורה של הצבא הישראלי על מתקנים רפואיים, צוותים רפואיים ותחבורה רפואית מעמיקות את הרס מגזר הבריאות ברצועה. בכך הן פוגעות בגישת האוכלוסייה לטיפול מציל חיים, לרבות לשם מניעה של מחלות, איבוד מסת גוף ומקרי מוות הקשורים לתת-תזונה, ומחריפות את השלכותיו החמורות של הרעב. ב-28.11.23 אמרה מרגרט האריס מארגון הבריאות העולמי (WHO): "אם לא נצליח לשקם את מערכת הבריאות, יותר אנשים ימותו ממחלות מאשר מהפצצות".
ההשלכות ההומניטריות
ב-13 באוקטובר הורו הרשויות הישראליות ללמעלה ממיליון בני אדם לפנות את צפון הרצועה בתוך 24 שעות – הוראה שאי אפשר היה לעמוד בה. מאז, וככל שהתנאים בצפון הרצועה החמירו, נעקרו ממנה מאות אלפי בני אדם למחוזות רפיח וח'אן יונס שבדרום, ושם קשה יותר ויותר להשיג את הנחוץ כדי לשרוד. לפי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, פינוי חייב להתבצע בתנאים המבטיחים לעקורים גישה חופשית לסיוע הומניטרי, לרבות מזון די הצורך ועבודה, שאם לא כן צעד כזה עלול לעלות כדי עקירה בכפייה. פינוי אוכלוסייה שצפוי להגביר את סכנת הרעב, אסור.
ההשלכות ההומניטריות של הפעולות הצבאיות של ישראל ברצועה קשות. במהלך שמונת השבועות הראשונים של הלחימה, התמקדה המתקפה האווירית האינטנסיבית של ישראל, ואחריה גם הקרקעית, בצפון הרצועה. למעט הפסקת האש בת שבוע שהחלה ב-24 בנובמבר, שבמהלכה סיפקו שיירות האו"ם כמויות מוגבלות של קמח ושל עוגיות עתירות אנרגיה, הגישה לסיוע בצפון הרצועה נחסמה ברובה. לדברי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, החל ב-7 ולפחות עד 15 בנובמבר, הושבתו כל המאפיות בצפון הרצועה עקב מחסור בדלק, מים, קמח חיטה ובשל נזקים מבניים.
מתוכנית המזון העולמית (WFP) דווח כי נשקפת סכנה חמורה לרעב המוני, עד כדי מוות ברצועה. גורמים רשמיים באו"ם אמרו כי 1.9 מיליון בני אדם, למעלה מ-85 אחוז מאוכלוסיית הרצועה, הם עקורים פנימיים, והוסיפו כי התנאים באזור הדרומי של הרצועה, ההולך ומתכווץ, עלולים להפוך ל"מזוויעים אפילו יותר".
ב-5 בדצמבר הצהיר מרטין גריפית'ס, הממונה על הסיוע מטעם האו"ם, כי המערכה הצבאית הישראלית בדרום הרצועה יצרה תנאים "אפוקליפטיים" שאינם מאפשרים פעולות הומניטריות משמעותיות.
נכון ל-6 בדצמבר, מתקן התפלת המים היחיד בצפון הרצועה מושבת, והצינור המספק מים מישראל לאזור זה נותר מושבת גם הוא, נסיבות המחריפות את סכנת ההתייבשות וההידבקות במחלות המועברות במים עקב צריכתם ממקורות לא בטוחים. בתי החולים נפגעו קשה במיוחד, ונכון ל-14 בדצמבר רק אחד מ-24 בתי חולים בצפון הרצועה מתפקד וביכולתו לקלוט מטופלים חדשים, אף שגם יכולתו לספק שירותים מוגבלת.
המשבר ההומניטרי ברחבי רצועת עזה העמיק עקב ניתוק החשמל המתמשך מאז 11 באוקטובר וכן בשל כמה השבתות תקשורת שמנעו גישה למידע אמין בנושאי בטיחות ולשירותי חירום רפואיים ושיבשו קשות את הפעולות ההומניטריות. משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים הצהיר ב-18 בנובמבר כי השבתת התקשורת ב-16–18 בנובמבר, הרביעית מאז 7 באוקטובר, "הביאה לעצירה כמעט מוחלטת של הסיוע ההומניטרי, שהנגשתו הייתה כבר קודם לכן מאתגרת, ובכלל זה סיוע מציל חיים לפצועים וללכודים מתחת להריסות בעקבות תקיפות אוויריות והתנגשויות". השבתת תקשורת נוספת אירעה ב-14 בדצמבר.
מתצלומי לווין שבחן ארגון Human Rights Watch מאז תחילת המתקפה הקרקעית של הצבא הישראלי ב-27 באוקטובר, עולה כי שוטחו מטעים, חממות ושטחים חקלאיים בצפון הרצועה, ככל הנראה על ידי כוחות ישראליים. השחתה זו מגבירה את החשש לחוסר ביטחון תזונתי חמור ולאובדן מקורות פרנסה. מהתצלומים עולה כי שיטוח השטחים החקלאיים בצפון הרצועה נמשך גם במהלך שבוע של הפסקת האש, שהחלה ב-24 בנובמבר והסתיימה ב-1 בדצמבר, בעת שהצבא הישראלי שלט באזור באופן ישיר.
במהלך שבוע של הפסקת האש, שבאה לקיצה ב-1 בדצמבר, אמנם ממשלת ישראל אפשרה הכנסה קבועה של סיוע הומניטרי בהיקף מעט גדול יותר, ובין השאר התירה, לראשונה מאז 7 באוקטובר, הכנסה של גז בישול. אולם במשך למעלה מחודש לפני כן, היא מנעה במכוון הכנסת אספקה בהיקפים הנדרשים והטילה על הרצועה מצור שפגע בכל האוכלוסייה האזרחית. צעדים אלה תרמו להיווצרות מצב הומניטרי קטסטרופלי שהשלכותיו מרחיקות לכת, בעת שלמעלה מ-80 אחוז מהאוכלוסייה הם עקורים פנימיים, וחלק ניכר מהם חוסים במקלטי האו"ם בדרום הרצועה ששוררים בהם תנאים קשים של צפיפות יתר ותברואה לקויה המסכנים את הבריאות. ב-27 בנובמבר אמר סטפאן דוג'אריק, דובר האו"ם, כי הסיוע שהוכנס במהלך ההפוגה "הורגש רק בקושי נוכח הצרכים העצומים של 1.7 מיליון עקורים".
במהלך ההפוגה נכנסו לרצועה בכל יום כ-200 משאיות, לרבות ארבע מכליות בקיבולת של עד 130,000 ליטר דלק וארבע מכליות של גז בישול. לשם השוואה, לפני העימות הנוכחי נכנסו לרצועה בממוצע מדי יום 500 משאיות של מזון וסחורות אחרות ו-600,000 ליטר דלק, הנדרשים מדי יום רק כדי להפעיל מתקני מים והתפלה. כשהתחדשו ההפצצות והכוחות הישראליים נעו דרומה, שוב נפגעה קשות הגישה לסיוע. ב-5 בדצמבר דיווח משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים כי זה היום השלישי ברציפות שחלוקת הסיוע הגיעה רק למחוז רפיח, ואף זו הייתה מוגבלת. נמסר כי חלוקת הסיוע במחוז ח'אן יונס הסמוך הופסקה ברובה בשל עוצמת מעשי האיבה.
עדויות של אזרחים ברצועה
ארגון Human Rights Watch שוחח עם 11 אזרחים שעקב הפצצות כבדות, חשש מהתקפות מהאוויר או משום שישראל הורתה להם, התפנו מצפון רצועת עזה לדרומה שנתפס כאזור בטוח יותר. מקצתם אמרו כי נעקרו ממקומם כמה פעמים לפני שהגיעו לדרום, שכן התקשו למצוא מקומות מחסה הולמים וביטחון לאורך הדרך. בדרום הם מצאו מקלטים צפופים, שווקים ריקים, מחירים מאמירים ותורים ארוכים ללחם ולמי שתייה שחולקו במשורה. ארגון Human Rights Watch משתמש בשמות בדויים עבור כל המרואיינים כדי להגן על זהותם.
מרוואן בן ה-30, שברח לדרום הרצועה עם אשתו ההרה ושני ילדיו ב-9 בנובמבר, סיפר: "אני צריך ללכת שלושה קילומטרים כדי להשיג ליטר אחד [של מים] [...] ואין שום אוכל. אם אנחנו מצליחים למצוא אוכל, זה שימורים. לא כולנו אוכלים מספיק".
"אין לנו מספיק מכלום", אמרה חנה בת ה-36, שנמלטה מביתה בצפון הרצועה לח'אן יונס שבדרום עם אביה, אשתו ואחיה ב-11 באוקטובר. היא סיפרה כי בדרום הרצועה אין להם גישה קבועה למים נקיים, ולכן הם נאלצים לשתות מים מליחים שאינם ראויים לשתייה.
לדבריה, רחצה הפכה למותרות, בהיעדר אמצעים לחימום מים, והם נאלצים לקושש עצים לשם כך. כשהמצב נואש במיוחד, היא סיפרה, הם נאלצים אפילו לשרוף בגדים ישנים כחומר בערה לצורך בישול. תהליך הכנת הלחם מאתגר גם הוא, נוכח המחסור בחומרי אפייה שאינם יכולים להרשות לעצמם. היא סיפרה: "אנחנו מכינים לחם גרוע כי אין לנו את כל המרכיבים, ואנחנו לא יכולים להרשות אותם לעצמנו".
מאג'ד, בן 34, שנמלט לדרום הרצועה ב-10 בנובמבר או סביב מועד זה עם אשתו וארבעה מילדיו ששרדו, אמר כי אמנם המצב בדרום קשה, אך אינו מתקרב למה שעבר עליו ועל בני משפחתו בצפון. לאחר שביתם הופצץ ב-13 באוקטובר ובנם בן ה-6 נהרג, הם שהו במשך מעט למעלה מחודש באזור הסמוך לבית החולים א-שיפאא בעיר עזה.
הוא סיפר: "ב-33 הימים האלה לא היה לנו לחם כי לא היה קמח [...] לא היו מים – קנינו מים, לפעמים ב-10 דולר לכוס. ולא תמיד הם היו ראויים לשתייה. לפעמים, [המים ששתינו] היו מחדרי השירותים ולפעמים מהים. השווקים באזור היו ריקים. אפילו קופסאות שימורים לא היו".
טאהר, בן 32, שנמלט עם משפחתו דרומה ב-11 בנובמבר, תיאר תנאים דומים בעיר עזה בשבועות הראשונים של חודש נובמבר. הוא אמר: "הכול נגמר בעיר, גם האוכל והמים [...] אם מצאנו מזון משומר, המחירים היו כל כך גבוהים. החלטנו לאכול רק פעם אחת ביום כדי לשרוד. גם הכסף שלנו הלך ואזל [...] החלטנו שיהיה לנו רק מה שחיוני, שנסתדר עם פחות מהכול".
הסטנדרטים הבינלאומיים וראיות לכוונה להשתמש בהרעבה כשיטת לוחמה
הרעבת אזרחים כשיטת לוחמה אסורה על פי סעיף 54 (1) לפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנות ג'נבה (פרוטוקול I) וסעיף 14 לפרוטוקול הנוסף השני לאמנות (פרוטוקול II). אף שישראל אינה צד לשני פרוטוקולים אלה, האיסור מוכר כחלק מהמשפט ההומניטרי הבינלאומי המנהגי, הן בסכסוכים מזוינים בינלאומיים הן בסכסוכים מזוינים שאינם בינלאומיים. צדדים לסכסוך אינם רשאים "ליצור בכוונה תנאי [הרעבה]" או לגרום במכוון "לאוכלוסייה לסבול מרעב, בייחוד על ידי שלילת מקורות המזון או אספקתו".
על הצדדים ללוחמה נאסר גם לתקוף אובייקטים החיוניים להישרדות האוכלוסייה האזרחית, כגון מוצרי מזון ואספקה רפואית, שטחים חקלאיים ומתקנים של מי שתייה. הם מחויבים להתיר מעבר מהיר וללא עיכוב של משלוחי סיוע לכל האזרחים הנזקקים להם, ולא למנוע במכוון סיוע הומניטרי או להגביל את חופש התנועה של צוותי הסיוע ההומניטרי. בכל אחת מארבע המלחמות ברצועת עזה מאז שנת 2008, ישראל המשיכה לספק לרצועה מי שתייה וחשמל ופתחה את המעברים הישראליים למשלוחים הומניטריים.
בהצהרות פומביות של נושאי משרות המעורבים בפעולות הצבאיות ישנן ראיות לכוונה להשתמש בהרעבה כשיטת לוחמה. סביר כי נושאי המשרות הבכירות האלה מילאו תפקיד מכריע בקביעת המדיניות המתירה או החוסמת אספקת מזון והעונה על צרכים אחרים של האוכלוסייה האזרחית.
ב-9 באוקטובר אמר שר הביטחון יואב גלנט: "מצור מוחלט יוטל על הרצועה. אין חשמל, אין מזון, אין מים, אין דלק – הכול סגור. אנחנו נלחמים בחיות אדם ואנחנו נוהגים בהתאם".
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, צייץ בציוץ ב-17 באוקטובר: "כל עוד חמאס לא משחרר את החטופים שבידיו – הדבר היחיד שצריך להיכנס לעזה הוא מאות טונות של חומר נפץ של חיל האוויר, לא גרם של סיוע הומניטרי".
שר האנרגיה ישראל כ"ץ, שדיווח כי הורה על ניתוק אספקת החשמל והמים, אמר ב-11 באוקטובר:
במשך שנים סיפקנו לעזה חשמל, מים ודלקים. במקום להגיד תודה, שלחו אלפי חיות אדם לשחוט, לרצוח, לאנוס ולחטוף תינוקות, נשים וקשישים – לכן החלטנו להפסיק את הזרמת המים, החשמל והדלק, וכעת תחנת הכוח המקומית שלהם קרסה ואין חשמל בעזה. נמשיך להדק את המצור עד להסרת האיום החמאסי על ישראל והעולם. מה שהיה לא יהיה.
ב-12 באוקטובר אמר כ"ץ:
סיוע הומניטרי לעזה? אף מתג חשמל לא יורם, שיבר מים לא יפתח ומשאית דלק לא תיכנס עד להשבת החטופים הישראלים הביתה. הומניטרי תמורת הומניטרי. ושאף אחד לא יטיף לנו מוסר.
ב- 16 באוקטובר הוא אמר:
תמכתי בסיכום בין רה"מ נתניהו לנשיא ביידן לאספקת מים לאזור דרום עזה כי זה תאם גם את האינטרס הישראלי. אני מתנגד בתוקף לפתיחת המצור ולהכנסת סחורות לעזה על רקע הומניטרי. מחויבותנו היא למשפחות הנרצחים ובני הערובה החטופים – ולא למרצחי החמאס ומי שסייעו להם.
ב-4 בנובמבר הכריז שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', כי "אסור בשום פנים ואופן להכניס דלק לעזה". מאוחר יותר, כפי שדווח ב"ג'רוזלם פוסט", הוא כינה את החלטת קבינט המלחמה של ישראל להתיר הכנסה של כמויות דלק קטנות לרצועה "טעות קשה" ודרש כי הקבינט "יעצור לאלתר את השערורייה הזו וימנע הכנסת דלק לרצועה".
בסרטון שפורסם ברשת ב-4 בנובמבר, אמר אל"מ יוגב בר-ששת, סגן ראש המנהל האזרחי, בריאיון מתוך העיר עזה, "מי שיחזור לפה אם יחזור לפה אחר כך, יראה פה אדמה חרוכה. אין בתים, אין חקלאות, אין כלום. אין להם עתיד".
בריאיון טלוויזיוני לרשת CNN ב-24 בנובמבר, אמר מארק רגב, יועץ בכיר לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, כי ישראל מונעת מרצועת עזה דלק מאז 7 באוקטובר כדי לחזק את מעמדה במשא ומתן עם חמאס על שחרור בני ערובה. לדבריו: "לו היינו עושים זאת [מאפשרים הכנסת דלק] [...] לעולם לא היינו מוציאים את בני הערובה שלנו".
ב-1 בדצמבר אמר מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף רסאן עליאן, כי הכנסת הדלק והסיוע לרצועה נחסמה לאחר שחמאס הפר את תנאי הסכם הפסקת האש. לשכתו אישרה את הצהרתו בתגובה לשאילתה של טיימס-אוף-ישראל, ומסרה: לאחר שארגון הטרור חמאס הפר את ההסכם ובנוסף ירה לעבר ישראל, הופסקה הכנסת הסיוע ההומניטרי באופן שנקבע בהסכם".
מאז 7 באוקטובר קראו גם נושאי משרות רשמיות נוספים להגביל את הכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועה, ואמרו כי הגבלה כזו משרתת את המטרות הצבאיות של ישראל.
ראש הממשלה נתניהו אמר ב-5 בדצמבר, במענה על שאלה בנוגע לאפשרות שישראל תאבד את יכולתה להפעיל לחץ על חמאס אם תאפשר סיוע הומניטרי נוסף לרצועה: "מאמצי המלחמה נתמכים על ידי המאמץ ההומניטרי [...] זה משום שאנחנו נצמדים לדיני המלחמה כי אנחנו יודעים שאם תהיה קריסה – מחלות, מגפות וזיהומים במי תהום – זה יביא להפסקת הלחימה".
שר הביטחון גלנט אמר: "אנחנו נדרשים למינימום הומניטרי כדי לאפשר את המשך הלחץ הצבאי".
צחי הנגבי, היועץ לביטחון לאומי של ראש ממשלת ישראל, אמר במסיבת עיתונאים ב-17 בנובמבר: "אם יהיו מגיפות, תיעצר הלחימה [...], אם יהיו משבר הומניטרי ומחאה בינלאומית, לא נוכל להמשיך את הלחימה בתנאים האלה".
ב-18 באוקטובר הודיעה לשכת ראש הממשלה כי ישראל לא תמנע הכנסת סיוע הומניטרי לרצועה ממצרים, בעקבות לחץ של ארה"ב ובעלות ברית בינלאומיות אחרות:
"לאור דרישת הנשיא ביידן, ישראל לא תסכל אספקה הומניטרית ממצרים כל עוד מדובר רק במזון, מים ותרופות לאוכלוסייה אזרחית שנמצאת בדרום רצועת עזה".
השחתת תוצרת חקלאית ופגיעה בייצור מזון
במהלך פעולות קרקעיות בצפון הרצועה, ככל הנראה השחיתו כוחות ישראליים תוצרת חקלאית ובכך החריפו את המחסור במזון בצעד שצפויות לו השלכות ארוכות טווח. מעשי ההשחתה כללו השטחה של מטעים, שדות וחממות.
October 15, 2023: © 2023 Planet Labs PBC November 24, 2023: © 2023 Planet Labs PBC
הצבא הישראלי אמר כי ביצע פעולות צבאיות באזור בית חאנון, לרבות באזור חקלאי בבית חאנון שמיקומו לא זוהה בבירור, לצורך "טיהור" מנהרות ויעדים צבאיים נוספים.
שדות ומטעים מצפון לבית חאנון ניזוקו למשל לראשונה במהלך מעשי האיבה בעקבות הפעולות הקרקעיות של ישראל בסוף חודש אוקטובר. דחפורים סללו כבישים חדשים ופינו את הדרך לכלי רכב צבאיים.
מאז אמצע חודש נובמבר, לאחר שהכוחות הישראליים השתלטו על אזור זה בצפון מזרח הרצועה, נראים בתצלומי לוויין מטעים, שדות וחממות ששוטחו באופן שיטתי, ונותרו במקומם רק חול ועפר. ארגון Human Rights Watch פנה לצבא הישראלי וביקש את תגובתו, אך נכון ל-8 בדצמבר לא קיבל מענה.
November 11, 2023: © 2023 Planet Labs PBC November 24, 2023: © 2023 Planet Labs PBC
חקלאים פלסטינים באזור זה שתלו גידולים כמו פירות הדר, תפוחי אדמה, פיטאיה וסברס, שתרמו לפרנסתם. גידולים אחרים כללו עגבניות, כרוב ותותים. חלק מהחלקות הושחתו ביום אחד. גידול עצים המניבים פרי הדר, כמו גם קקטוסים המניבים פיטאיה, מצריכים טיפול ארוך שנים עד להתבגרותם בטרם יתחילו להניב פרי.
בתצלומי לוויין ברזולוציה גבוהה נראים דחפורים ששימשו להרס שדות ומטעים. אפשר לראות עקבות כלי רכב כמו גם תלוליות אדמה בשולי החלקות החקלאיות ששוטחו.
השטחים המעובדים בצפון הרצועה הצטמצמו מאוד מאז החלו הפעולות הקרקעיות של הצבא הישראלי, בעקבות הרס מכוון, נזק ממעשי איבה או בשל היעדר יכולת להשקות או לעבוד את האדמה.
גם חוות וחקלאים בדרום הרצועה נפגעו. ארגון Action Against Hunger מצא כי מתוך 113 חקלאים מדרום הרצועה שהשתתפו בסקר בין 19–31 באוקטובר, 60 אחוז דיווחו כי נכסיהם ו/או יבוליהם נפגעו, 42 אחוז דיווחו שאין להם גישה למים להשקיית הגידולים, ו-43 אחוז דיווחו שאין ביכולתם לקצור את היבולים.
