לאחרונה שאלתי חברה פלסטינית מה דעתה על הבחירות הקרובות בישראל. "זה כאילו אנחנו על רכבת הדוהרת אל קצה צוק" היא השיבה, "ושואלים אותנו אם אנחנו מעדיפים נהג קטר שייסע מהר יותר או לאט יותר. אף אחד מהשניים! אנחנו רוצים לרדת מהרכבת".
נראה שמדינות רבות להוטות להטיל על ראש הממשלה בנימין נתניהו לבדו את האשם על שנים של מעשי זוועה ישראליים ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש. לפי תפיסה זו, אם תיפול הממשלה הנוכחית, הדברים ישתפרו.
אולם מי שמתעלם מהרכבת ומתמקד בנהג הקטר מחמיץ את המציאות – או מסרב במכוון לראותה. גורמי היסוד לעוולות בשטח הפלסטיני הכבוש קדמו לנתניהו ומתקיימים כבר עשרות שנים, ללא קשר לזהות הממשלה. הם מושרשים במדיניות ארוכת טווח שיישמו ממשלות ישראל בזו אחר זו.
כשבוחנים כל מקרה בנפרד, אפשר לתרץ תקיפה אווירית בלתי חוקית, הריסת בית, או חייל שנותר חופשי לאחר שהרג נער פלסטיני ולהסביר כל אחד מהם כאירוע בודד, כצעד ביטחוני או ככשל נקודתי. אבל דו"ח חדש של ארגון זכויות האדם הישראלי בצלם, "פרויקט המחיקה", טוען כי התייחסות לכל אלה כאל אירועים נפרדים מחמיצה את העיקר.
לדברי הארגון, אלימות, הגבלות תנועה, חנק כלכלי, הרס מוסדות פלסטיניים ותפיסת אדמות הם חלק מאסטרטגיה כוללת שנועדה להפוך את המשך החיים הקולקטיביים הפלסטיניים בגדה המערבית לבלתי אפשרי ולהנציח את השליטה הישראלית – מרכיבים המעידים על פשעי האפרטהייד והרדיפה של ישראל.
זהו קצה הצוק שאליו דוהרת הרכבת.
בשנים האחרונות הרכבת דוהרת ביתר שאת, והנוהגים בה מדברים גלוי יותר על היעד. ההשלכות עבור הפלסטינים היו הרות אסון. בגדה המערבית, אלימות המתנחלים בגיבוי המדינה הגיעה לשיאים חסרי תקדים, ומספר ההתנחלויות הבלתי חוקיות כמעט הוכפל, לרבות פרויקט ההתנחלות E1, שבנות בריתה של ישראל הגדירו כבר מזמן כ"קו אדום". מאז תחילת 2023 נעקרו כמעט 50,000 פלסטינים מבתיהם ו-1,333 נהרגו בידי מתנחלים או חיילים.
ברצועת עזה, היקף ההרס המכוון וזוועות אחרות, לרבות מעשים הנכללים בהגדרת הפשע של רצח עם, המחישו את זלזולן של הרשויות הישראליות בחובותיהן הבסיסיות על פי המשפט הבינלאומי. השיקום טרם החל, וכוחות ישראליים ממשיכים להסיט את "הקו הצהוב" (המסמן את קצה השטח שבשליטת ישראל בתוך הרצועה) מערבה מעבר לגבולותיו המוסכמים, בעוד שהרשויות הישראליות מצהירות על שאיפתן לשלוט ב-70% מהרצועה. המשך חסימת הסיוע ההומניטרי בידי ישראל והמצור הבלתי חוקי שהיא מטילה הותירו יותר מ־90% מהאוכלוסייה ללא מחסה הולם, ועלולים להביא לכך שעד דצמבר תסבול אוכלוסייה זו מרמות גבוהות של אי־ביטחון תזונתי חריף.
מנהיגה הבא של ישראל, יהיה אשר יהיה, יידרש להתמודד עם הפרות זכויות מתמשכות אלה. אם תיבחר ממשלה פחות קיצונית, ייתכנו שיפורים שוליים. היא עשויה לאפשר כניסה של יותר משאיות סיוע לרצועת עזה, או לפעול בנחישות נגד אלימות המתנחלים ולפרק כמה מאחזים. אולם ללא התחייבות לטפל בגורמי היסוד לעוולות, הבדלים אלה לא ישנו את המציאות הבסיסית. הם יאטו את הרכבת, אך לא ישנו את יעדה.
איש מהמועמדים המובילים לא קרא לשים קץ לאפרטהייד או לטיהור האתני. הם לא הבטיחו להפסיק את המצור הבלתי חוקי של ישראל על רצועת עזה, לבטל את החוק המפלה להטלת עונש מוות על פלסטינים, לחדול מהשימוש הבלתי חוקי במעצר מנהלי, להפסיק את הריסת בתיהם של פלסטינים או לשים קץ לצורות אחרות של ענישה קולקטיבית. הם לא הבטיחו לפרק התנחלויות בלתי חוקיות, ואפילו לא לעצור את הרחבתן.
הרשויות הנוכחיות אינן חורגות מדפוס הפגיעה המתמשך של ישראל בפלסטינים – הן פשוט אינן מנסות להסתיר זאת. זו בדיוק הסיבה שממשלות אחרות צריכות לפעול מבלי להמתין לחילופי השלטון.
אם גורמים רשמיים במדינות אחרות סבורים שהתנהלות הממשלה הנוכחית אינה חוקית – והם מצהירים על כך יותר ויותר – אסור להם לבקש מהפלסטינים לסבול פגיעות מתמשכות בתקווה לשינוי פוליטי שאולי לא יתממש לעולם. ברמה העקרונית יותר, שום בחירות קרבות או חילופי ממשלה אינם פוטרים מדינות מחובתן המשפטית והמוסרית למנוע פגיעה נוספת, להבטיח שהאחראים ייתנו את הדין ולהביא לתיקון ההפרות.
במקום זאת, על ממשלות להתחייב לצעדים ממשיים הצופים מעבר ליום הבחירות, לקראת עתיד צודק יותר, שבו ישרור שלום וזכויותיהם של פלסטינים וישראלים כאחד יכובדו. הגנה על זכויות האדם מחייבת לשים קץ למשטר האפרטהייד של ישראל, לא לתקנו.
ממשלות יכולות להמשיך לתמוך במשטר זה, או להוכיח שהן רציניות בכוונתן להביא לסיומו ולתקן את נזקיו: להטיל סנקציות ממוקדות על בכירים המעורבים בהפרות חמורות ומתמשכות, להשעות העברות נשק לישראל, לאסור על סחר עם התנחלויות בלתי חוקיות, לשקול השעיה של הסכמי סחר המקנים לישראל מעמד מועדף ולתמוך בבית הדין הפלילי הבינלאומי ובחקירות שהוא מנהל, לרבות באמצעות ביצוע צווי המעצר שלו.
הרכבת דוהרת אל קצה הצוק. האם ממשלות יתערבו כדי לעצור אותה?
