- מינואר 2023 גרמה ההסלמה בתקיפות של פלסטינים בידי מתנחלים ישראלים בגדה המערבית לעקירתן המלאה או החלקית של 107 קהילות, לצד התפשטות חסרת תקדים של ההתנחלויות.
- המתנחלים האחראים לתקיפות זוכים לגיבוי כלכלי, חומרי ומשפטי של מדינת ישראל. תקיפות של פלסטינים בידי מתנחלים חמושים נעשות לעיתים קרובות בשיתוף פעולה עם יחידות של הצבא הישראלי או כאשר חיילים צופים מנגד.
- מדינות אחרות נדרשות להטיל סנקציות ממוקדות על המעורבים בהפרות חוק חמורות אלה לאורך זמן, להשעות העברות נשק לישראל, לאסור סחר עם התנחלויות בלתי חוקיות ולשקול השעיית הסכמי סחר מועדפים עם ישראל.
(ביירות) – ארגון Human Rights Watch מסר היום כי תקיפות המתנחלים בגדה המערבית הכבושה גורמות ליותר ויותר מקרים של עקירה בכפייה של קהילות פלסטיניות, שעשרות מהן עומדות בפני סכנת מחיקה. הרשויות הישראליות לא רק מחמשות את המתנחלים האלימים האחראים להפרות קטלניות ומסלימות אלו, אלא גם מממנות אותם ומעניקות להם חסינות מפני ענישה.
אלימות המתנחלים התעצמה מאוד בחודשים מרץ ואפריל 2026, והיא כוללת הרג, לרבות הרג של ילדים, תקיפות, אלימות מינית, התעללות פיזית ונפשית, מעצרים שרירותיים, הצתות, השחתת רכוש וגנבה. התקיפות האלה התרחשו במהלך המלחמה בין ארצות הברית וישראל לאיראן, אך מגמת העלייה ניכרת כבר מדצמבר 2022, אז הושבעה ממשלת ישראל הנוכחית, ומאז הן רק הולכות ומתגברות.
"ממשלת ישראל והמתנחלים חולקים מטרה משותפת אחת: מקסימום אדמה ומינימום פלסטינים, והרשויות לא רק שאינן עוצרות את אלימות המתנחלים, אלא הן מספקות לה סיוע ממשי" – כך אמרה שרה סנבר, חוקרת ישראל ופלסטין (בפועל) בארגון Human Rights Watch. "מתנחלים יורים בפלסטינים, תוקפים אותם ומגרשים אותם מאדמתם, והמדינה מספקת את כלי הנשק, את ההגנה המשפטית ואת התקציב המאפשרים זאת".
בחודשים אפריל ומאי חקר ארגון Human Rights Watch תקיפות של מתנחלים בשבע קהילות פלסטיניות בגדה המערבית: אל-מוע'ייר, מוח'מס וטייבה בנפת רמאללה; ג'אלוד וקריות בנפת שכם; וח'רבת חומסה ואל-מוערג'את במזרח בבקעת הירדן. מתנחלים חמושים, שפעלו לעיתים לצד יחידות של הצבא הישראלי או בזמן שחיילים עמדו מנגד אך לא טרחו להתערב, תקפו תושבים פלסטינים ופגעו ברכושם, והשתתפו ביישומו של דפוס של עקירה בכפייה.
ארגון Human Rights Watch שוחח עם 20 עדים ובחן סרטונים שתיעדו אירועים רבים, שאת חלקם צילמו העדים וחלקם נקלטו במצלמות במעגל סגור. הצבא הישראלי לא השיב לשאלות של ארגון Human Rights Watch בנוגע לתקיפות.
מרואיינים דיווחו על תקיפות מאורגנות שתכליתן לפגוע בפרנסתם של פלסטינים ובביטחון התזונתי שלהם על ידי הגבלת גישתם לאדמות מרעה ולמים, גנבה או הרג של עדרים, והשחתה או שרפה של שדות חקלאיים ושל גידולים. ואכן, פלסטינים רבים כבר מכרו את עדריהם, לעיתים קרובות בהפסד, או נאלצו לשאת בעלויות הכרוכות ברכישת תבואה כדי להאכילם קרוב לבית.
בדיקות של ארגון Human Rights Watch העלו כי יותר ויותר תקיפות מכוונות לאזור בגדה המערבית המכונה בהסכמי אוסלו II משנת 1995 "שטח B" – שטח המצוי בשליטה ביטחונית משותפת של ישראל ושל הרשות הפלסטינית.
לדברי ארגון Human Rights Watch, התקיפות והיעדר ההגנה מצד המדינה גרמו לכך שפלסטינים רבים חיים כיום ב"סביבה כופה", המביאה אותם לומר כי לא נותרה להם ברירה אלא לעזוב את בתיהם.
"באזור הזה הייתה מלחמה כל ימי חיי, אבל זה מעולם לא היה ככה", אמרה אום מוחמד מועמר, בת 72, תושבת קריות, ששני בניה נהרגו בידי מתנחלים. "ילדיהם של בניי נותרו עכשיו יתומים מאב; נשותיהם היו לאלמנות. מה עוד אפשר לומר?"
לפי נתוני המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו״ם (OCHA), בארבעת החודשים הראשונים של שנה זו הובילו תקיפות המתנחלים, ההריסות והפינויים לעקירה בכפייה של יותר פלסטינים מאשר במשך שנת 2025 כולה. OCHA תיעד 6.6 תקיפות מתנחלים בממוצע ביום, תקיפות שגרמו לפגיעות בגוף, לנזק לרכוש או לשניהם –נתון גבוה מזה שנרשם בכל שנה אחרת מאז החל התיעוד.
אף שהצבא הישראלי מוסיף להיות אחראי למרבית מקרי ההרג בגדה המערבית, מספר הפגיעות הקטלניות המיוחסות למתנחלים זינק בעת האחרונה. עד 24 ביולי תיעד OCHA את הריגתם בידי מתנחלים של לפחות 15 פלסטינים, ובהם שני ילדים, לעומת 2023, שנת השיא הקודמת לפי רישומי OCHA, אז היו 16 הרוגים.
ממצאי OCHA מלמדים עוד כי מינואר 2023 גרמה אלימות מתנחלים לעקירה מלאה או חלקית של 107 קהילות, שבהן 5,900 פלסטינים. בינואר 2025 גירש הצבא הישראלי 32,000 פליטים פלסטינים נוספים מבתיהם שבגדה המערבית, בצעד שרוקן למעשה את מחנות הפליטים בג'נין, בטולכרם ובנור א-שמס מיושביהם. מיזם ההתנחלות E1 שממזרח לירושלים, שבעניינו פרסמה ממשלת ישראל מכרז בנייה חדש ב-18 באוגוסט 2026, עתיד לגרום לעקירתם בכפייה של יותר מ-18 קהילות בדואיות נוספות באזור.
המתנחלים האחראים לעקירת פלסטינים זוכים לגיבוי כספי, חומרי ומשפטי של מדינת ישראל. במרץ דיווח העיתון Times of Israel כי הממשלה אישרה העברה של כ-50 מיליון ש"ח – כ-16 מיליון דולר – למימון מאחזים בלתי חוקיים. מימון זה שימש לרכישת כלי רכב לנסיעת שטח, משקפות לראיית לילה ורחפנים – כולם אמצעים שהמתנחלים משתמשים בהם כדי להטריד קהילות פלסטיניות. לפי Amnesty International, תקציב משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות גדל ב-122% בתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית.
הרשויות הישראליות אינן מעמידות מתנחלים לדין בגין אלימות נגד פלסטינים, ובפועל הן מעניקות להם חסינות מעונש. בסוף 2025 דיווח יש דין, ארגון זכויות אדם ישראלי, כי מתוך מאות המקרים שתיעד מאז 2005, הסתיימו רק 3% מהם בהרשעות. בנובמבר 2025 דיווח כלי התקשורת הישראלי N12 News על ירידה של 70% במספר התיקים שנפתחו נגד מתנחלים בגין תקיפת פלסטינים משנת 2022, השנה שבה מונה איתמר בן גביר לשר לביטחון לאומי, למרות העלייה חסרת תקדים במספר התקיפות האלה. לפי The Guardian, משנת 2019 הוגש כתב אישום אחד בלבד נגד ישראלי בגין הריגת פלסטיני בגדה המערבית.
הקו המבחין בין מתנחלים לבין כוחות הביטחון המדינתיים מטושטש בכוונה, ולכן קשה להבחין בין מתנחלים לבין חיילים. בעקבות התקיפה של ארגונים פלסטיניים חמושים בדרום ישראל ב-7 באוקטובר 2023, גייס הצבא הישראלי 5,500 מתנחלים לשירות מילואים, ושיבץ אותם ב"גדודי הגנה מרחביים" בגדה המערבית. יחידות אלו של מתנחלים-חיילים נהנות מאוטונומיה נרחבת ומקדמות את יעדי המתנחלים, בעודן מחזיקות במלוא הסמכות הצבאית ומפרות את החוק בלא חשש מעונש.
המשרד לביטחון לאומי הקים בהתנחלויות גם "כיתות כוננות" אזרחיות הנהנות מסמכויות שיטור מיוחדות, שחבריהן לובשים מדים ונושאים נשק. השר בן גביר אף הקל את דרישות הרישוי לכלי נשק, ובמקרים מסוימים פיקח אישית על חלוקת רובים למתנחלים.
אלימות המתנחלים והעקירה שהיא גורמת, הן גם ביטוי של מפעל ההתנחלויות הבלתי חוקי המתרחב של ישראל וגם אמצעי לקידומו. ביולי 2026 אמר שר הביטחון ישראל כ״ץ לחדשות ערוץ 7 כי מאז השבעתה של הממשלה הנוכחית היא אישרה את הקמתן של 104 התנחלויות חדשות, ובכך כמעט הכפילה את מספרן הכולל – מ-127 ל-231. במהלך המלחמה עם איראן העביר הקבינט הישראלי החלטה חשאית שבה אושרה, לדברי ערוץ החדשות i24, ההרחבה הגדולה ביותר בתולדות מפעל ההתנחלויות, שכללה הקמה של 34 התנחלויות, שעשר מהן הן למעשה מאחזים קיימים ש"הוכשרו" בדיעבד לפי החוק הישראלי.
מאחזים אלו, המשמשים לעיתים קרובות נקודות מוצא לתקיפות של פלסטינים, אינם חוקיים לפי המשפט ההומניטרי הבין-לאומי, ובהיעדר היתרים רשמיים של ממשלת ישראל הם גם אינם חוקיים לפי הדין המקומי, גם אם לעיתים קרובות הם "מוכשרים" בדיעבד. ואולם, ל"הכשרה" שלהם לפי הדין המקומי אין כל השפעה על אי-חוקיותם המתמשכת לפי המשפט ההומניטרי הבין-לאומי.
לפי נתוני הארגון הישראלי שלום עכשיו, בתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית הוקמו בגדה המערבית (עד 1 באוגוסט השנה) 248 מאחזים חדשים, ובהם 65 בשנת 2026 בלבד. המאחזים האלה – ו"הכשרתם" בדיעבד על פי הדין המקומי – מספקים לעיתים קרובות לא רק בסיס להקמת התנחלויות גדולות יותר, אלא הם גם מאפשרים את הרחבת השטח הכולל של ההתנחלויות וניכוס אדמות פלסטיניות נוספות. לדברי כ״ץ באותו ריאיון לחדשות ערוץ 7, במהלך כהונתה "הכשירה" ממשלתו כ-160 מאחזים.
ביולי דיווחו הארגונים הישראליים כרם נבות ושלום עכשיו כי למעשה המאחזים האלה שולטים כיום ביותר ממיליון דונם (100,000 הקטר) של קרקעות – שהם כ-18% משטח הגדה המערבית – שטח הגדול פי ארבעה מהשטח שעליו שלטו לפני השבעתה של הממשלה הנוכחית.
סעיף 49 לאמנת ז׳נבה הרביעית אוסר על מדינה כובשת להעביר, לעקור או לגרש בכפייה את האוכלוסייה האזרחית, כולה או חלקה, משטח שכבשה. החריג היחיד הוא פינוי זמני של אזור, אם הדבר נחוץ לשמירה על ביטחונה של האוכלוסייה או מטעמים צבאיים הכרחיים. הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום פרסם בשנת 2025 מסמך פרשנות לאמנת ז׳נבה הרביעית, שלפיו העברות בכפייה יכולות להיות לא ישירות – משמע, כאשר צד אחד אינו מצווה במפורש על גירושו של הצד האחר או שאינו מעורב ישירות בגירוש, "אבל [הוא] מבצע הפרות של המשפט ההומניטרי הבין-לאומי או של דיני זכויות האדם, שתוצאתן המעשית היא עזיבת האוכלוסייה". סעיף 49 אוסר על המדינה הכובשת גם להעביר אוכלוסייה אזרחית שלה-עצמה לשטח שהיא כובשת.
לדברי ארגון Human Rights Watch, הראיות מלמדות כי ישראל לא קיימה את מחויבויותיה להגן על האוכלוסייה הכבושה מפני מעשי אלימות, למנוע אותם, לחקור אותם ולהעמיד לדין את האחראים להם; ישראל גם מאפשרת את האלימות הזאת באמצעות תמיכה חומרית מתמשכת בקבוצות המתנחלים האחראיות לה. הקצאת אדמותיהם של פלסטינים שנעקרו להתנחלויות בלתי חוקיות מלמדת שהעקירה אינה זמנית, ועל כן אין לראות בה פינוי מותר לפי הגדרות אמנת ז׳נבה הרביעית.
מדינות אחרות נדרשות לפעול כדי למנוע את המשך הזוועות המתחוללות ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש, לרבות באמצעות הטלת סנקציות ממוקדות על המעורבים בהפרות חמורות המתמשכות, השעיית העברות נשק לישראל, איסור סחר עם התנחלויות בלתי חוקיות, בחינת האפשרות להשעות הסכמי סחר מועדפים עם ישראל ותמיכה בבית הדין הפלילי הבין-לאומי ובחקירותיו המתמשכות, לרבות באמצעות יישום צווי המעצר שהוציא.
לדברי סנבר, "החסינות שהרשויות הישראליות מעניקות למתנחלים היא המשך ישיר של החסינות שישראל עצמה זוכה לה מצד בעלות בריתה והתורמים לה". "הדרישה לתת דין וחשבון מתחילה במתנחלים המבצעים את הפשעים, אבל היא אינה מסתיימת בכך. ישראל והממשלות המאפשרות לה יד חופשית חולקות באחריות וצריכות לתת עליה את הדין".
ביולי 2024 קבע בית הדין הבינלאומי לצדק כי הכיבוש הישראלי של השטח הפלסטיני בלתי חוקי וכי ישראל מפרה את האיסור על הפרדה גזעית ועל אפרטהייד. בית הדין קבע עוד כי ישראל כשלה שיטתית הן במניעת תקיפות של מתנחלים נגד פלסטינים והפגיעה בחייהם ובגופם, הן בהענשת האחראים להן; הוא סיכם כי אלימות המתנחלים, לצד ההחרמה של קרקעות ומניעת הנגישות למשאבים, תורמות ליצירתה של "סביבה כופה".
נוסף על כך קבע בית הדין כי בשל מדיניותה ופעולותיה של ישראל, הפלסטינים החיים בשטח – C כלומר, השטח שבשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית — נאלצים לעיתים קרובות לעזוב את אזור מגוריהם, וכי פעולותיה של ישראל מנוגדות לאיסור על העברה בכפייה. בית הדין קבע כי ישראל מחויבת לפנות את כל המתנחלים המתגוררים בגדה המערבית, לרבות מזרח ירושלים, לאפשר לפלסטינים שנעקרו לשוב לבתיהם ולפצותם.
ארגון Human Rights Watch כבר קבע בעבר כי רשויות ישראליות גרמו בכוונה תחילה, בקנה מידה נרחב ולאורך זמן, לעקירה בכפייה של אזרחים פלסטינים, הן ברצועת עזה, הן בגדה המערבית, וכי מעשים אלו עולים כדי טיהור אתני, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. גם בעזה וגם בגדה הצהירו בכירים ישראלים כי בכוונתם לגרש פלסטינים מאזורים מסוימים ואף למנוע את שובם.
ארגון Human Rights Watch כבר קרא בעבר לחקור את מעשי העקירה בכפייה ומניעת זכות השיבה שמיישמות הרשויות הישראליות ברצועת עזה כפשע נגד האנושות. הארגון קרא גם לחקור את קציני הצבא האלוף אבי בלוט, רב-אלוף הרצי הלוי, רב-אלוף אייל זמיר, את ראש הממשלה בנימין נתניהו, את שר הביטחון ישראל כ״ץ ואת שר האוצר והשר במשרד הביטחון האחראי על מנהלת ההתיישבות בצלאל סמוטריץ' בגין אחריות פלילית אישית, לרבות מכוח אחריותם הפיקודית, לפשעי מלחמה ולפשעים נגד האנושות שבוצעו בהקשר של העקירה בכפייה של האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית.
תקיפות נגד קהילות פלסטיניות
ח׳רבת חומסה
ח׳רבת חומסה, בצפון בקעת הירדן, נפת טובאס, היא ביתן של שש משפחות, בסך הכול 45 בני אדם. מעל קהילת רועים קטנה זו מרחפת סכנת עקירה בכפייה בעקבות מתקפות מתמשכות של מתנחלים, שהעצימו בשנת 2026.
סוהייב אבו אלקבאש, רועה צאן בן 29, סיפר כי ב-13 במרץ, בשעה 1:00 לפנות בוקר, התעוררו הוא, בני משפחתו ושני פעילים בין-לאומיים למשמע קולות רמים ונביחת כלבים. הוא עזב את אוהלו וראה חבורה, שמנתה להערכתו בין 80 ל-100 מתנחלים רעולי פנים, יורדת לעבר הקהילה מכמה כיוונים:
הם תפסו אותי וכבלו את ידיי [באזיקוני פלסטיק] וגם קשרו את רגליי. הם הורידו את מכנסיי והכניסו את איבר המין שלי לאזיקון פלסטיק, והשכיבו אותי על הרצפה. [היו שם] בין שמונה לעשרה [תוקפים]. הם שברו את המנורות והחלו להכות אותי באגרופיהם בפניי. הם היכו את אבי ואת אחי במקלות. אחי נדקר ביד. היכו אותו בכל חלקי גופו.
הם הכניסו את כולנו לאוהל אחד; כולנו היינו אזוקים [באזיקוני פלסטיק], אפילו הילדים. אחד מהם השליך את בתי למרחק של שלושה מ'. הם לקחו אדמה ומים וזרקו עלינו. הם קיללו אותנו, כינו אותנו בשמות גנאי ואיימו עלינו. הם אמרו: "אם תישארו כאן, נחטוף את אשתך ואת בנותיך, נכה אותן ונעשה להן מה שנרצה. אם עדיין תהיו כאן מחר, נחזור, נשרוף אתכם ונשרוף את האוהלים שלכם".
לדבריו, בזמן שקבוצה אחת של מתנחלים נקטה אלימות והפחידה את התושבים כדי למנוע מהם כל ניסיון להגנה עצמית, קבוצה אחרת גנבה את העדר שלהם, וקבוצה שלישית חיכתה על ראש הגבעה בכמה רכבי שטח, שעליהם הועמס העדר ונלקח מהמקום.
עוד לדבריו, המתנחלים גנבו כ-400 ראשי צאן, מקור הפרנסה העיקרי של בני הקהילה. לדברי שלושה עדים, המתנחלים גם הרסו תשתיות חיוניות – לרבות מכלי מים, שנאי חשמל ולוחות סולאריים – וגנבו או השמידו טלפונים, מצלמות אבטחה ותכשיטים.
המתקפה ארכה כ-45 דקות. "אחרי שהם היו בטוחים שכל הכבשים הועמסו על המכוניות, הם הסירו את [שאר] האזיקונים וברחו", סיפר. "אבל הם לא הסירו את האזיקון שקשרו סביב איבר המין שלי. כל האנשים שהיו באוהל, כל המשפחה, ראו מה הם עשו לי".
בדוח של הקונסורציום להגנה על הגדה המערבית מאפריל 2026 נקבע כי "מתנחלים ישראלים מפעילים נגד פלסטינים סוגים שונים של אלימות מינית וצורות אחרות של התעללות על בסיס מגדרי, הנכללת בהקשר נרחב יותר של סביבה כופה המאלצת אנשים ברחבי הגדה המערבית לעקור מבתיהם".
"אנחנו מפחדים בכל פעם שמכונית מגיעה לאזורנו", אמר מוחמד אבו אלקבאש, אחיו של סוהייב, שגם הוא היה קורבן באותה התקיפה. "הילדים בטראומה".
לאחר התקיפה התקשר מוחמד למשטרת ישראל, לצבא ולשירותי חירום. הוא סיפר כי החיילים והמשטרה הגיעו כעבור שעתיים והעניקו להם עזרה ראשונה, אך הרשויות עצרו שני אמבולנסים של הסהר האדום הפלסטיני בכביש אלון, בכניסה להתנחלות רועי, במרחק שלושה ק"מ מהמקום. רק אחד משני האמבולנסים הורשה להגיע לח׳רבת חומסה – וגם זאת, רק לאחר המתנה של שעתיים.
פעיל ישראלי הבקיא בפרטי המקרה אמר כי הרשויות הישראליות עיכבו שבעה מתנחלים שהיו מעורבים בתקיפה באותו הלילה, אך הם שוחררו עד למועד הדיון המתוכנן בעניינם.
אף שקהילות רועים רבות בסביבה נמלטו בגלל תקיפות המתנחלים, משפחת אבו אלקבאש נחושה להישאר בח׳רבת חומסה. "אנחנו צריכים כסף או תמיכה, אבל אם נקבל אותם ואם לא, נישאר כאן", אמר מוחמד. "המקום היחיד שאליו נלך מכאן הוא הקבר".
לפי ארגון זכויות האדם הישראלי בצלם, בין 7 באוקטובר 2023 ל-31 בדצמבר 2025 גרמה אלימות המתנחלים לעקירה מלאה או חלקית של לפחות תשע קהילות בצפון בקעת הירדן, ובהן לפחות 435 בני אדם, לרבות 207 ילדים.
אל-מוערג'את מזרח
תקיפות והטרדות מתמשכות של מתנחלים ישראלים אילצו את תושבי אל-מוערג'את מזרח, קהילת רועים בדואית היושבת מצפון-מערב ליריחו שבבקעת הירדן, להימלט בערב 4 ביולי 2025. הקהילה, המונה 50 משפחות של פליטי 1948 מהנגב וצאצאיהם, עקורה עד היום ואינה יכולה לשוב. אל-מוערג'את מזרח נמצאת בשטח C, שטח שלפי הסכמי אוסלו II הוא בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשויות הישראליות, והיקפו כ-60% משטחי הגדה המערבית.
עליא מלחית, בת 28, בת המקום וסטודנטית ללימודי ביטחון ושלום באוניברסיטה, סיפרה כי התקיפות החלו בשנת 2021, לאחר שהוקם מאחז בלתי חוקי על גבעה סמוכה. "המתנחלים החלו למנוע מאנשים לנוע בשטח ולתקוף אנשים בחסות המשטרה והצבא", אמרה. "הם נהגו לגנוב את הכבשים שלנו בזמן שהמשטרה והצבא צפו בהם".
לדבריה, לאחר אוקטובר 2023 התעצמו המתקפות על הקהילה. המתנחלים, ששאבו עידוד ממדיניות המדינה ומהגנת הצבא, אימצו דפוס של תקיפות שתועד גם בקהילות אחרות: השחתת רכוש, הריסת בארות ולוחות סולאריים, גנבות של בעלי חיים ושל מזונם, תקיפה ואיום על תושבים.
"המתנחלים הם מי שנותנים פקודות לצבא, לא להפך", אמרה. "כאשר המתנחלים היו תוקפים את הקהילה שלנו, המשטרה והחיילים היו סוגרים את השערים מסביב לכפר, כדי להבטיח שאיש לא יוכל לצאת או להיכנס כדי לעזור לנו. הרגשנו כאילו אנחנו בכלא".
ב-3 ביולי 2025 הקימו מתנחלים מאחז בלב הכפר, במרחק 100 מ' מבית הספר של הקהילה: "המתנחלים הביאו איתם את בעלי החיים שלהם והשתלטו על בית הספר. הם מנעו מתלמידים ללכת לבית הספר ושללו מבני הקהילה גישה למשאבי המים שלהם. משפחה אחת נאלצה לעזוב את ביתה, והמתנחלים השתלטו עליו".
"באותו הלילה המתנחלים כבר הסתובבו בין הבתים שלנו, נוהגים [ברכבי השטח שלהם] ונושאים נשק", אמרה. "הם אילצו אותנו, בני הקהילה, לעזוב את אדמות הכפר שלנו באישון ליל. זה היה כמו נכּבּה נוספת ["אסון", המונח המשמש לתיאור העקירה ההמונית של פלסטינים בשנת 1948]. הייתה אווירה של מלחמה".
כאמור, עד 4 ביולי 2025 כבר נמלטה הקהילה כולה מאל-מוערג'את מזרח.
בפברואר 2026 הרסו מתנחלים את הבתים שנותרו בכפר בעקבות צו של בג"ץ שהוצא ב-4 בפברואר והורה לצבא, למינהל האזרחי ולמשטרה לאפשר את חזרתה הבטוחה של הקהילה למקומה. "הם הרסו את כל הבתים כדי לוודא שלעולם לא נוכל לחזור", אמרה מלחית.
העברות בכפייה יכולות להתממש גם באמצעות מעשים המכוונים למנוע את חזרתה של האוכלוסייה או לסכלה.
אף שהקהילה עברה לאל-אוסאג', בשטח A הסמוך ליריחו, שטח שהסמכות הביטחונית והאזרחית בו נתונה בידי הרשות הפלסטינית, התקיפות וההטרדות נמשכות. "הגענו הנה בגלל שזה שטח A, וחשבנו שיהיה לנו בטוח כאן, אבל טעינו", אמרה מלחית. ב-3 במאי, יום לפני שארגון Human Rights Watch ביקר באל-אוסאג', נסעו מתנחלים דרך הקהילה, הטרידו תושבים ואיימו לגנוב בעלי חיים. "הם ימשיכו לתקוף אותנו עד שיאלצו אותנו לברוח לירדן".
בדוח של ארגון Amnesty International מיוני 2026 נקבע כי רשויות ישראליות מנהלות מדיניות של טיהור אתני בשטח C של הגדה המערבית הכבושה, וכי לפי המשפט הבינלאומי, עקירתן בכפייה של קהילות רועים בדואיות פלסטיניות עולה כדי פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
אל-מוע'ייר
אל-מוע'ייר, כפר מצפון-מזרח לרמאללה, היה בשנים האחרונות למוקד של אלימות מתנחלים מתעצמת. בשנת 2025 לבדה תיעד OCHA לפחות 43 תקיפות מתנחלים נגד תושבי הכפר שגרמו לנפגעים או לנזק לרכוש – כפול ממספר האירועים מסוג זה שתועדו בשנתיים שקדמו לה. לפי נתוני OCHA, מ-2023 הרגו מתנחלים או חיילים שלושה נערים וארבעה גברים בכפר. שניים מהם נהרגו בתקיפת מתנחלים על בית ספר ב-21 באפריל 2026: ג'יהאד אבו נעים, בן 32, ואחיינו, אוֹס חמדּי נעאסן, בן 14. ארגון Human Rights Watch שוחח עם בני משפחותיהם ועם עדים נוספים 11 יום לאחר האירוע ואימת תשעה סרטונים שצולמו במהלכו.
וָהיד אבו נעים, אחיו של ג'יהאד ומורה בבית הספר, סיפר כי התקיפה החלה בסביבות השעה 12:15 בצוהריים, ליד בית הספר לבנים שבקצה המערבי של הכפר. לדבריו, שני מתנחלים שלבשו מדים צבאיים חלקיים וארבעה חיילים התקרבו לשטח בית הספר. כל השישה היו חמושים.
הוא אמר לחיילים שילדים לומדים בבית הספר. חייל אחד אמר לו, בערבית, שילך לביתו. חייל אחר כיוון אליו את נשקו והורה לו להיכנס לבית הספר: "אז הבנתי שהם כאן כדי לבצע פשע". הוא חזר לבית הספר וסגר את השער, והירי החל.
לפי תצהירי עדים וראיות וידיאו שאומתו בידי ארגון Human Rights Watch, מתנחל פתח באש לעבר בית הספר מהגבעה המשקיפה עליו. בסרטון אחד נראה הרגע שבו ירה המתנחל באוס ופגע בראשו כאשר רץ במורד הגבעה והתרחק מהיורה, מחוץ לגדר בית הספר. חוקרים שהגיעו לזירה ראו חורי קליעים רבים בחומת בית הספר.
מרזוק אבו נעים, אביו של ג'יהאד, סיפר שמנהל בית הספר פרסם בקשת עזרה בחשבון המדיה החברתית שלו לאחר שהירי החל, וכי בעקבות זאת, עזב ג'יהאד את עבודתו באתר בנייה והלך לבית הספר. לפי סרטוני הווידיאו והעדויות, הוא נורה בצד הימני של חזהו כשהיה בראש הגבעה. תושבים פינו אותו לבית חולים בעיירה הסמוכה ח'רבת אבו פלאח, שם נקבע מותו. עדים סיפרו כי במהלך התקיפה ירו המתנחלים ופצעו שני אנשים נוספים: גבר בשנות ה-30 לחייו שנפגע בבטנו, וגבר בשנות ה-60 לחייו שנפגע ברגלו.
ארגון Human Rights Watch פנה לצבא הישראלי בכתב, בבקשה לקבל מידע על חקירות שנפתחו בנוגע לאירוע, אך לא נענה.
תקיפות המתנחלים המסלימות באל-מוע'ייר גבו מחיר כבד במיוחד ממשפחותיהם של אוס ושל ג'יהאד. מתנחלים הרגו את אביו של אוס, חמדּי, ב-26 בינואר 2019. בני משפחה סיפרו כי בינואר 2026 חיילים ישראלים ירו למוות בכפר בחברו הטוב ביותר של אוס, מוחמד נעאסן, בן 14.
רהאב נעאסן, סבתו של אוס מצד אביו, אמרה: "אוס אמר לי: 'אם יקרה לי משהו, קברי אותי ליד החבר שלי'. אמרתי לו: ‘בבקשה אל תדבר כך. אם משהו יקרה לך, לא נוכל לעמוד בזה; כבר איבדנו את אביך', אבל הוא התעקש. למוחרת הוא הלך לבית הספר ולא חזר".
תושבי אל-מוע'ייר מספרים כי הכפר מוקף בתשעה מאחזים, ששבעה מהם הוקמו מאז 2023, לרבות אחד בשטח B. לדבריהם, הקמת המאחזים האלה התרחשה בד בבד עם העלייה הניכרת בתקיפות מתנחלים נגד הכפר.
המאחז הגדול ביותר, עדי עד, הוכשר בידי ממשלת ישראל ונעשה התנחלות במאי 2025, והוא משמש עוגן למאחזים האחרים שסביב אל-מוע'ייר. ב-11 ביוני 2025 הכשירה ממשלת ישראל מאחז סמוך נוסף, מלאכי השלום, והכריזה על 750 דונם – 75 הקטר – הסובבים אותו אדמות מדינה.
הצבא הישראלי סגר את כל הכבישים המובילים אל הכפר וממנו, למעט אחד. חבר במועצת הכפר סיפר כי מתנחלים גנבו או מנעו גישה ל-98% מאדמות אל-מוע'ייר, לרבות כל אדמות המרעה של הכפר וכל מטעי הזיתים שלו, וכי הפגיעה בפרנסת התושבים חמורה.
באוגוסט 2025 חתם מפקד פיקוד המרכז של הצבא הישראלי על צו לעקירת עצי זית בשטח של 300 דונם (30 הקטר) מאדמות אל-מוע'ייר, מטעמי ביטחון לכאורה – לאחר שדווח כי פלסטיני ירה ופצע מתנחל שפלש לאדמות הכפר. לפי ארגון כרם נבות, מתנחלים מאזור שילה ביצעו עבודות פינוי בשטח של כ-620 דונם (63 הקטר), יותר מפי שניים מהשטח שנכלל בצו. לאחר עקירת העצים השתלטו מתנחלים על חלקים ממנו.
אל-מוע'ייר גם מארח כתריסר משפחות מעין סמיה שנעקרו בפעם הראשונה במאי 2023, בעקבות תקיפות מתנחלים מתמשכות; המשפחות התיישבו באל-ח'לאיל, בפאתי אל-מוע'ייר, בשטח B. בפברואר 2026 הן נעקרו בשנית על ידי הצבא הישראלי, הפעם מאל-ח'לאיל לאל-מוע'ייר עצמה, בהסתמך על צו שהכריז על האזור "שטח צבאי סגור". לפי מגזין +972, פחות מחודש לאחר מכן הקימו מתנחלים מאחז באתר שממנו נעקרו המשפחות.
"הם מבצעים את התקיפות האלה כי הם תופסים אותנו כמכשול להגשמת מטרותיהם, אז הם רוצים שנעזוב או שנמות, כדי שיוכלו לקחת את האדמות שלנו", אמר תושב. "אבל אנחנו מכירים את ההיסטוריה שלנו. אנחנו מעדיפים למות מול כלי רכב צבאיים מאשר לעזוב את אדמתנו".
קַרְיוּת
קריות, כפר פלסטיני בין רמאללה לשכם, מתמודד עם תקיפות חוזרות ונשנות מצד מתנחלים ישראלים. "באזור הזה הייתה מלחמה כל חיי, אבל זה מעולם לא היה ככה", אמרה אום מוחמד מועמר, בת 72. "ילדיהם של בניי נותרו עכשיו יתומים מאב; נשותיהם היו לאלמנות. מה עוד אפשר לומר?"
ב-2 במרץ 2026, בסביבות הצוהריים, תקפו מתנחלים את בית המשפחה של אום מוחמד. לדבריה, המתנחלים ירו בשלושה מבניה: ג'מיל בן 46, פאהים בן 48, ומוחמד מועמר בן 52. שני המבוגרים נהרגו. ג'מיל שרד אך הוא מהלך מאז על קביים בגלל פצע הירי ברגלו.
ג'מיל סיפר כי בבוקר התקיפה נשמע רעש מהשטח שמאחורי ביתם, והוא יצא עם אחיו לבדוק מה מקורו; היו שם שני מתנחלים שהפעילו מחפר. לדבריו, מיד לאחר שהבחינו בהם, אחד המתנחלים ירה באוויר, והאחים לא התקרבו אליהם.
זמן קצר לאחר מכן, בעת שהאחים עמדו מאחורי הבית וצפו במחפר, התקרבו אליהם שני מתנחלים, שאחד מהם לבש מדים. "[המתנחל במדים] ניסה לעצור את אחד מאיתנו, בלי שנשאלה שאלה כלשהי או שניתנה סיבה כלשהי למעצר", הוא סיפר. "הוא התחיל לאיים עלינו ואמר: 'אתם עוד תראו מה אעשה' […] הוא החל לירות באוויר […] לא דיברנו או התווכחנו, חזרנו הביתה וישבנו מתחת לעץ הזית הזה".
כעבור כ-15 דקות התקרבה לבית קבוצה של בין 30 ל-40 מתנחלים, ובהם אותו מתנחל במדים שניסה לעצור אותם מוקדם יותר. לדברי ג'מיל, שניים מהם נשאו רובי M16, ושלושה או ארבעה אחרים היו חמושים באקדחים: "המתנחלים התחילו לזרוק אבנים על הבית ושברו את החלונות, אחרים ירו בקרקע שסביבנו. מי שהיה להם נשק התחילו לירות; מי שלא [היה להם נשק] – זרקו אבנים".
הוא סיפר כי המתנחל במדים כרע בעמדת צליפה וירה במוחמד בראשו ובפאהים בבטנו. ג'מיל וכמה שכנים שהגיעו כדי לעזור הצליחו לבסוף להגיע אל האחים למרות הירי המתמשך. לדבריו, שני שכנים אחרים שהגיעו כדי לסייע נורו ונפצעו גם הם, אחד בידו ואחד בחזהו.
"הכנסנו אותם [את האחים הפצועים] למכוניות הפרטיות שלנו ושילחנו אותם למרכז הרפואי", אמר. "אני נשארתי וחזרתי לבית כדי להגן עליו, ועל הילדים והנשים". כשהתקרב לבית נורה גם הוא בידי הצלף שהרג את אחיו.
לדבריו, מותו של מוחמד נקבע בבית החולים, ואילו פאהים מת מפצעיו במרכז הרפואי בקבלאן. בשאר אל-קריותי, איש שירותי הצלה ופעיל תושב קריות, אמר כי במהלך התקיפה, סגר הצבא הישראלי את הדרך המובילה לאזור, וכך חסם את האמבולנס ומנע ממנו ומשכנים אחרים להגיע במהירות למשפחה.
"[פאהים] נפצע, אבל הם לא אפשרו לאמבולנס להגיע אליו בזמן", אמרה אימו. "ייתכן שהיה עדיין בחיים אילו הגיעו. [פאהים] היה עדיין בהכרה, בנו היה לידו, הוא אפילו צחק".
אל-קריותי סיפר כי השיבוש המכוון של הפינוי הרפואי הוא תופעה שכיחה בקריות, וכי מתנחלים ישראלים תקפו את האמבולנס שלו ואת צוותו לפחות חמש פעמים. לדבריו, באפריל 2024 ירה מתנחל למוות בנהג האמבולנס מוחמד עוואד אללה מוסא, שעה שהוא וצוותו פינו פלסטינים פצועים מתקיפה שהתרחשה באותה העת בא-סאוויה הסמוכה.
הוא תיעד את האירוע בקפדנות, ואסף ראיות, ובהן תצלומים, סרטונים וגם הקליע שהרג את מוסא, ומסר הכול לידי המשטרה והצבא. למרות מאמציו, ככל הידוע לו, לא נפתחה כל חקירה בעניין.
"אי אפשר להגיע לצדק באמצעות מערכת המשפט הישראלית", אמר. "אני מוכן למסור לכל בית משפט את כל המידע, לרבות תמונות, ראיות ומסמכים, אני מוכן גם להעיד בפניהם. כשמדובר במתנחלים, איש אינו נדרש לתת דין וחשבון, ולכן הם מסלימים את תקיפותיהם נגד פלסטינים".
במקום זאת, חיילים ושוטרים מתערבים לפעמים כדי לתמוך במתנחלים. "הצבא תומך בהם לחלוטין", אמר. "חלק מהחיילים הם מתנחלים בעצמם".
בהודעה שפרסם דובר צה״ל בעקבות האירוע ב-2 במרץ 2026 נמסר: "כוחות צה״ל הוזעקו לאזור הכפר קריות, המצוי באחריות החטיבה המרחבית שומרון, בעקבות דיווח על עימותים בין אזרחים ישראלים לפלסטינים שכללו יידוי אבנים. מאוחר יותר התקבל דיווח על שני פלסטינים שנהרגו כתוצאה מירי ועל כמה פלסטינים שנפצעו. עם קבלת הדיווחים, נפתחה מיד בדיקת מפקד בכל הדרגים, ונמצא כי היורה היה חייל מילואים פעיל בצה״ל. לאחר הבדיקה, נשלל ממנו נשקו. בעקבות האירוע נפתחה חקירה פלילית”.
מאוקטובר 2023 הרגו מתנחלים וחיילים שלושה פלסטינים בקריות. נוסף על המקרים האלה דיווח בצלם כי ב-6 בספטמבר 2024, בעת שחיילים ליוו מתנחלים, הם הרגו את בנא לבום, בת 13, כאשר ירו אל חלון חדר השינה שלה.
הכפר קריות איבד גם שטחים חקלאיים נרחבים, במיוחד מאז אוקטובר 2023, ולדברי תושבים הוא מוקף כיום בשבעה מאחזים. אל-קריותי סיפר כי מ-22,000 הדונם (2,200 הקטר) של אדמות הכפר, רק 360 דונם (36 הקטר) נותרו נגישים לתושביו – כולם, בשטח B, והאזור הבנוי של הכפר נכלל בהם.
"פעם היה קל יותר", אמרה אום מוחמד. "הם תמיד גנבו את האדמות והשתלטו עליהן, אבל זה מעולם לא היה ככה. מאז ש[המתנחלים] הגיעו, הם חונקים אותנו לאט-לאט".
