(ירושלים) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי ב-7 במאי 2018 הרשויות הישראליות ביטלו את היתר העבודה של עומר שאקר, מנהל תחום ישראל ופלסטין בארגון Human Rights Watch והורו לו לעזוב את ישראל בתוך 14 יום. לדברי הממשלה, הצעד ננקט בשל תמיכתו לכאורה של שאקר בחרמות על ישראל. 

דו"ח שהכין המשרד לעניינים אסטרטגיים והסברה בישראל על פעילותו של עומר שאקר, מנהל תחום ישראל ופלסטין בארגון Human Rights Watch, ואשר עליו התבססה החלטת הממשלה מה-7 במאי 2018 לבטל את אשרת העבודה שלו.

 

החלטת הרשויות התבססה על דו"ח שחיבר משרד ממשלתי על פעילויותיו של שאקר במשך למעלה מעשור, רובן ככולן לפני שהועסק על-ידי ארגון Human Rights Watch. ההחלטה התקבלה שנה לאחר שמשרד הפנים העניק לארגון Human Rights Watch היתר להעסיק את שאקר על תקן של מומחה זר, לאחר שסירב קודם לכן להנפיק היתר כזה. 

איאן לוין, סגן מנהל תחום תכניות בארגון Human Rights Watch אמר: "העניין כאן אינו שאקר אלא השתקה של ארגון Human Rights Watch וחסימת ביקורת על התנהלותה של ישראל בתחום זכויות האדם. הכנת דו"חות על מגיני זכויות אדם וגירושם הוא מהלך שנראה כלקוח ישירות מספר ההוראות של השירותים החשאיים ברוסיה או במצרים".

לדברי ארגון Human Rights Watch על הרשויות הישראליות לחזור בהן מהחלטתן. ארגון Human Rights Watch תומך בשאקר ללא סייג ושכר את שירותיו של עורך דין על מנת לערער על ההחלטה בבית המשפט הישראלי.

במכתב מה-7 במאי 2018 נכתב כי ההחלטה "אינה מהווה סירוב עקרוני וגורף לארגון להעסקת מומחה זר", אלא מתייחסת באופן פרטני לשאקר. ואולם, בהודעת הסירוב לבקשה להיתר עבודה מפברואר 2017, משרד הפנים דווקא תקף את הארגון באומרו כי "הפעילות הפומבית והדו"חות של ארגון זה עוסקים בפוליטיקה בשירות התעמולה הפלסטינית, תוך הנפת דגל 'זכויות אדם' לשווא". מאוחר יותר, שינה המשרד את עמדתו, ובמארס 2017 העניק לארגון Human Rights Watch את היתר ההעסקה. ב-26 באפריל 2017 המשרד הנפיק למר שאקר אשרת עבודה התקפה לשנה. 

ב-2011 חוקקו הרשויות הישראליות חוק המאפשר להגיש תביעה נגד כל מי שקורא בפומבי לחרם על ישראל ולדרוש ממנו פיצויים. החוק נוסח באופן הכולל חרם על ההתנחלויות בהגדרת המושג של חרם על ישראל.  במארס 2017 הוכנס בחוק הכניסה לישראל, אליו מתייחס המכתב מה-7 במאי, תיקון המאפשר לרשויות למנוע כניסתם לישראל של פעילים הקוראים בפומבי לחרם על ישראל או שהצהירו על מחויבותם להשתתף בחרם כזה.   

ב-16 בנובמבר 2017, משרד הפנים הודיע לארגון Human Rights Watch כי החל בבדיקה של מעמדו של שאקר בישראל בעקבות תביעה פרטית שהוגשה נגד היתר העבודה בבית המשפט המחוזי בירושלים. בדצמבר סיפק המשרד לנושאים אסטרטגיים ולהסברה דו"ח על "פעילותו של שאקר בתחום החרמות לאורך השנים". הדו"ח כלל המלצות, שזכו לאישורו של השר לעניים אסטרטגיים ולהסברה גלעד ארדן לפיהן, "יש לשלול משאקר את אשרת העבודה בישראל ולמנוע ממנו לשוב למדינה". 

בחודש ינואר 2018 הגיש ארגון Human Rights Watch בקשה להארכת אשרת העבודה של שאקר שעמדה לפוג ב-31 במארס. ב-29 במארס האריך שר הפנים את האשרה בחודש עד לקבלת החלטה בעניין ביטולה.

כפי שציין ארגון Human Rights Watch בתשובתו למשרד הפנים, ארגון Human Rights Watch אינו פועל לקידום חרמות על ישראל וגם נציג הארגון שאקר אינו פועל לקידומם. במכתבו מה-7 במאי הכיר משרד הפנים בכך ש"לא עלו נתונים אודות פעילות כאמור (לקידום חרם)" מאז הצטרפותו של שאקר לארגון Human Rights Watch. במסגרות עבודתו מצא הארגון שעסקים הפועלים בהתנחלויות תורמים מטבע הדברים להפרות חמורות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי ומפיקים תועלת מהפרות אלה. על סמך ממצאים אלה וכחלק ממאמציו הגלובליים לדחוק בחברות מסחריות לעמוד במחויבויותיהן בתחום זכויות האדם, קרא ארגון Human Rights Watch לחברות מסחריות להפסיק את פעילותן בהתנחלויות. ארגון Human Rights Watch מגן גם על זכותם של יחידים לבטא את דעותיהם בדרכים לא אלימות, לרבות באמצעות השתתפות בחרם.

המשרד לעניינים אסטרטגיים של ממשלת ישראל, שהוקם בשנת 2006, מקדיש משאבים רבים למעקב אחרי פעילותם של אנשים המותחים ביקורת על ישראל. ב-29 באפריל, הרשויות הישראליות סירבו להתיר את כניסתם לישראל של עורכי הדין האמריקניים העוסקים בזכויות אדם, וינסנט וורן, מנכ"ל המרכז לזכויות חוקתיות (CCR) וקת'רין פרנק, יושבת ראש מועצת המנהלים של הארגון ומרצה באוניברסיטת קולומביה. גורמים רשמיים בישראל האשימו ארגוני זכויות ישראליים בהכפשה ובניסיון לבזות את הצבא ואת המדינה ומטילים עליהם, מכוח חוק שנחקק בשנת 2016, חובה להגיש דיווחים כספיים מפורטים המכבידים על עבודתם. מגיני זכויות אדם פלסטינים סבלו מאיומים אנונימיים על חייהם, מהגבלות תנועה שהוטלו עליהם ואף ממעצרים ומאישומים פליליים נגדם.

ארגון Human Rights Watch הוא ארגון עצמאי, בינלאומי ולא ממשלתי הפועל לכיבוד זכויות האדם והמשפט ההומניטארי הבינלאומי. הארגון מנטר הפרות של זכויות האדם ביותר מתשעים מדינות ברחבי העולם, לרבות כל 19 המדינות במזרח התיכון ובצפון אפריקה. לארגון, שמשרדיו הראשיים ממוקמים בניו יורק, משרדים רשומים ב-24 מדינות, לרבות לבנון, ירדן ותוניסיה. בשנת 1997 היה הארגון שותף לזכייה בפרס נובל לשלום בזכות חלקו בייסוד הקמפיין הבינלאומי לאיסור על השימוש במוקשים. 

על מנת להגשים את המטרה לשמה הוא פועל, מסתמך ארגון Human Rights Watch על חוקרים מקצועיים בשטח וכן על עבודה שוטפת מול גורמים ממשלתיים וגורמים אחרים המספקים מידע ממקור ראשון. ארגון Human Rights Watch זוכה לגישה ישירה למרבית המדינות עליהן הוא מדווח. עם המדינות המעטות שחסמו את גישת עובדי הארגון נמנות קובה, צפון קוריאה, סודאן, איראן וונצואלה. במהלך כמעט שלושה עשורים, נהנה ארגון Human Rights Watch מגישה רציפה ונטולת הפרעות לישראל ולגדה המערבית, אם כי לא לרצועת עזה, אליה מסרבת ישראל להתיר לחוקרי הארגון ולנציגים  בכירים אחרים שלו גישה מאז 2008, למעט ביקור יחיד ב-2016.

כחלק מהמנדט שלו עוסק ארגון Human Rights Watch במחקר ובדיווח החושפים ומאתגרים הפרות שמבצעים כל הגורמים באזור, לרבות הרשות הפלסטינית ורשויות חמאס בעזה. ב-2017, בנוסף לתיעוד הפרות הקשרות לכיבוש, בחן ארגון Human Rights Watch גם את פועלה של ישראל בתחום זכויותיהן של נשים ודיווח על החזקתם של שני אזרחים ישראלים, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, במעצר בידי רשויות חמאס בעזה ללא קשר עם העולם החיצון. ארגון Human Rights Watch גם מתח ביקורת על חוקיה הדרקוניים של הרשת הפלסטינית כנגד פשיעה מקוונת, הפוגעים בחופש הביטוי.

לדברי לוין: "זו הפעם הראשונה מאז החל ארגון Human Rights Watch לנטר את ישראל והשטחים הכבושים לפני 30 שנה שישראל הורתה לאחד מאנשי הצוות שלנו לעזוב את המדינה, אך זוהי רק הדוגמה האחרונה מני רבות לחוסר הסובלנות ההולך וגובר של ישראל בעת האחרונה כלפי אלה המבקרים את התנהלותה בתחום זכויות האדם".