יותר מחצי מיליון מתנחלים חיים ב-237 התנחלויות בגדה המערבית הנתונה תחת כיבוש ישראלי, כולל מזרח ירושלים. ממשלות ישראל השונות סייעו בזו אחר זו לתהליכים שהובילו לכך, על אף שההתנחלויות אינן חוקיות על-פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי והן חלק בלתי נפרד ממדיניות ישראלית המנשלת פלסטינים, מפלה אותם לרעה ומפרה את זכויות האדם שלהם.

ואולם, לא רק ממשלת ישראל תומכת במערכת זו. היא תלויה גם במעורבותם של שלל עסקים הפועלים בהתנחלויות. ארגון Human Rights Watch בחן את התפקיד שממלאים עסקים הפועלים בהתנחלויות, מממנים בנייה בהתנחלויות, מספקים שירותים למתנחלים או מנהלים קשרי מסחר עם עסקי התנחלויות. הארגון בחן פעילויות כאלה לאור מחויבויותיהם של עסקים בתחום זכויות האדם, כפי שהן באות לידי ביטוי בעקרונות המנחים של האו"ם בדבר עסקים וזכויות האדם.

1.מה ארגון Human Rights Watch קורא לעסקים לעשות ומדוע?

לעסקים יש מחויבויות בתחום זכויות האדם המעוגנות בסטנדרטים בינלאומיים. לדוגמה, העקרונות המנחים של האו"ם בדבר עסקים וזכויות האדם מחייבים חברות ברחבי העולם לבצע בדיקות נאותות ולמתן כל השפעה של פעילותם הפוגעת בזכויות האדם. עקרונות אלה חלים על חברות הפועלות בכל מקום בעולם, ומתייחסים לכל חוליה בשרשרות האספקה שלהן. מצופה ממדינות לכבד סטנדרטים אלה ולפתח הנחיות ליישומם.

ארגון Human Rights Watch מצא כי בהקשר של ההתנחלויות, פעילויות עסקיות תורמות להפרת זכויותיהם של פלסטינים ולהפרת המשפט ההומניטארי הבינלאומי בידי ישראל, והחברות נהנות מהפרות אלה. ההפרות הן חלק מהותי ובלתי נפרד ממדיניות ודפוסי פעולה פוגעניים, מזיקים ומתמשכים שישראל נוקטת בגדה המערבית. לפיכך, הדרך היחידה שבה עסקי התנחלויות יכולים להימנע מתרומה להפרות אלה או למתן תרומה כזאת באופן העולה בקנה אחד עם מחויבויותיהם על-פי העקרונות המנחים של האו"ם היא להפסיק לפעול בהתנחלויות או לקיים פעילות מסחרית הקשורה להתנחלויות.

המקרים לדוגמה של Human Rights Watch מלמדים כיצד עסקי התנחלויות מהווים חלק בלתי נפרד מהמערכת הפוגענית של ההתנחלויות. זאת כיוון שהם:

  • מסייעים בהפיכת ההתנחלויות לבנות קיימא באמצעות אספקת שירותים ומשרות למתנחלים ותשלום מסים לשלטון המקומי של התנחלויות;
  • תלויים בהשתלטות בלתי חוקית על קרקע ומשאבים פלסטיניים ותורמים לה באמצעות מימון, פיתוח ושיווק בתים בהתנחלויות;
  • קשורים קשר בל יינתק למדיניות הישראלית המפלה, אשר מעודדת התנחלויות ומטילה הגבלות חמורות על פלסטינים, ונהנים ממדיניות זו. הדבר מתבטא למשל בגישה מיוחסת להיתרי בנייה ולרישיונות להפקת משאבים טבעיים שמנפיקה ישראל. המשאבים בגדה המערבית אמורים לשמש אך ורק לתועלתה של האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים.

2. מה ארגון Human Rights Watch קורא למדינות לעשות ומדוע?

על מדינות מוטלת חובה מכוח המשפט הבינלאומי שלא להכיר (ולו בשוגג) בהעברה של אוכלוסייה ישראלית להתנחלויות בשטח הכבוש בידי ישראל או בכל טענה לריבונות על ההתנחלויות. בפועל, משמעות הדבר היא שאסור למדינות להתייחס למוצרים המיוצרים בהתנחלויות כאילו יוצרו בישראל, למשל באמצעות יבוא שלהם כשהם מסומנים כ"מיוצר בישראל", או באמצעות הענקת יחס מכס מועדף הניתן במסגרת הסכמי סחר חופשי החלים על מוצרים ישראליים למוצרים כאלה. כמו כן מדינות אינן יכולות להכיר בסמכותה המשפטית של ישראל להעניק למוצרים המיוצרים בהתנחלויות תווי תקן כלשהם של עמידה בתקנות רלוונטיות, כמו אלה של מוצרים אורגניים.

סימון שגוי של מוצר כ"מיוצר בישראל" עשוי להפר גם תקנות להגנת הצרכן הקיימות במדינות שונות, אשר אוסרות על הונאת הצרכנים. בפני הצרכנים צריך לעמוד כל המידע הנחוץ להם, ובכלל זה מקור המוצרים, כדי לקבל החלטות מושכלות.

בחודש נובמבר 2015 פרסם האיחוד האירופי מסמך פרשני האוסר על יבוא תוצרי התנחלויות הנושאים את הסימון "מיוצר בישראל", בהסתמך על חובתו שלא להכיר בריבונות ישראלית על השטחים הפלסטיניים הכבושים, וכן על הדרישות המעוגנות בחוקי הגנת הצרכן שלו. מסיבות דומות, תקנות האיחוד האירופי קובעות מאז שנת 2005 כי סחורות המיוצרות בהתנחלויות אינן זכאיות ליהנות מהסכם הסחר החופשי של האיחוד האירופי עם ישראל, ולכן על היצרנים לשלם אגרות מכס בגובה של 7%.

מאז שנת 1995 מחייבות תקנות המכס של ארה"ב כי סחורות שמקורן בגדה המערבית וברצועת עזה יסומנו ככאלה – ואוסרות באופן מפורש על סימונן כמיוצרות בישראל. אולם, פקידים רשמיים ברשויות המכס של ארה"ב לא אכפו תקנות אלה בכל הנוגע למוצרים שמקורם בהתנחלויות.

העקרונות המנחים של האו"ם לעסקים וזכויות האדם קוראים למדינות לכבד עקרונות אלה ולפתח הנחיות ליישומם. כיום ישנן כמה מדינות המפתחות תכניות פעולה לאומיות בתחום זה. על מדינות לספק הדרכה לחברות הפועלות באזורים המושפעים מסכסוכים, לרבות במצבים של כיבוש צבאי כמו זה שבשטחים הפלסטיניים הכבושים.

3.מהן ההשלכות המעשיות עבור עסקים?

העקרונות המנחים של האו"ם בדבר עסקים וזכויות האדם, שסיפקו את המסגרת למחקר של ארגון Human Rights Watch, חלים על עסקים הפועלים בכל מקום בעולם ומתייחסים לכל חוליה בשרשרות האספקה שלהם. עקרונות אלה מחייבים עסקים לוודא או להצהיר כי קשריהם עם עסקים אחרים לא יוכתמו על-ידי הפרות. מסיבה זו ארגון Human Rights Watch ממליץ לעסקים להפסיק פעילויות הקשורות להתנחלויות ולקיים בדיקות נאותות של זכויות האדם כדי לוודא שיחסיהם העסקיים יהיו חפים ממוצרים והשקעות הקשורים בהתנחלויות.

חברה א' אינה צריכה להפסיק לקיים קשרים עם חברה ב' רק משום שחברה ב' מייצרת חלק מהמוצרים שהיא מוכרת בהתנחלויות או משתמשת בתשומות המיוצרות בהתנחלויות. אולם, חברה א' נושאת באחריות לוודא שאותם המוצרים שהיא רוכשת מחברה ב' אינם מיוצרים במפעל בהתנחלות ואינם כוללים תשומות מהתנחלויות.

4.כיצד המלצתו של ארגון Human Rights Watch  לעסקים להשעות פעילויות עסקיות הקשורות להתנחלויות שונה מהמלצה על חרם ומה היחס בינה לבין תנועת ה-BDS?

ארגון Human Rights Watch לא נקט עמדה התומכת בקריאתם של ארגונים מסוימים לצרכנים להחרים סחורות מהתנחלויות או מישראל כולה, וגם לא עמדה המתנגדת לקריאה זו. ארגונים אלה, התומכים בתנועה שנוסדה בפלסטין ונהוג לכנותה באופן כולל תנועת ה-BDS, קוראים לחרם, משיכת השקעות וסנקציות כדי להפעיל על ישראל לחץ להפסיק את הכיבוש הצבאי שלה וכדי להשיג מטרות פוליטיות אחרות.

ההמלצות של ארגון Human Rights Watch מוגבלות לקריאה לעסקים המקיימים קשרים ישירים עם התנחלויות להפסיק את פעילויותיהם הקשורות אליהן. ארגון Human Rights Watch לא התייחס לפעילויות עסקיות בתוך הקו הירוק ולא המליץ לעסקים לנתק את קשריהם עם עסקים אחרים רק משום שיש להם קשרים להתנחלויות, אלא רק לוודא ששרשרות האספקה שלהם עצמם אינן מעורבות בפעילויות הקשורות להתנחלויות.

בנוסף, ההמלצות של ארגון Human Rights Watch אינן מכוונות אל הצרכנים או אל משקיעים פרטניים, והארגון איננו קורא לחרם צרכנים, למשיכת השקעות או להטלת סנקציות. ההמלצות לא נועדו להפעיל על ישראל לחץ להשגת מטרה מסוימת. תחת זאת, הן משקפות את מה שראוי לעסקים לעשות כדי לעמוד במחויבויותיהם שלהם לזכויות האדם.

לבסוף, ארגון Human Rights Watch לא התייחס לשיתוף פעולה תרבותי או אקדמי של עסקים עם ישראל או עם התנחלויות.

5.האם ארגון Human Rights Watch קרא אי פעם בעבר לעסקים להפסיק פעילויות?

ארגון Human Rights Watch חוקר תרומה של עסקים להפרות של זכויות העולם ברחבי העולם ומדווח על כך. ברוב המקרים, עסקים יכולים לתת מענה להפרות שבהן הם מעורבים או להפסיקן מבלי להפסיק את פעולותיהם, והדבר משתקף בהמלצות ארגון Human Rights Watch ובעבודתו הציבורית.

אולם, במקרים שבהם הדבר אינו אפשרי, ארגון Human Rights Watch קרא לעסקים מסוגים מסוימים להפסיק את פעולתם. כך הדבר באשר לעסקים המעורבים בפעילויות הנוגעות להתנחלויות ישראליות, כיוון שהמחקר של ארגון Human Rights Watch העלה כי פעילויות עסקיות כאלה תורמות להפרות שלאותם עסקים אין אפשרות למתן.

ישנן מספר דוגמאות אחרות מסוג זה. בשנים 2010-2009 דחק ארגון Human Rights Watch בחברות שלא לסחור ביהלומים מזימבבואה בשל ההפרות החמורות והמתמשכות בתחום זה. בשנים 2008-2007 המליץ ארגון Human Rights Watch כי חברות הפועלות בבורמה ומביאות תועלת משמעותית לצבא או קשורות להפרות חמורות של זכויות האדם – לרבות בתחום הנפט, הכרייה וכריתת העצים – יקפיאו פעילות כזו. בשנת 2003 קרא ארגון Human Rights Watch לחברות נפט,  לקבלנים ולקבלני משנה שפעלו בסודאן להשעות את פעילותם בשל הפרות חמורות הקשורות לפעולות בשטח בתחום הנפט ולשימוש שעושה הממשלה בהכנסות מנפט.

6.האם פלסטינים לא יאבדו מקור תעסוקה חשוב אם חברות יעזבו את ההתנחלויות?

חברות של התנחלויות אינן מפצות על תרומתן להפרות חמורות של זכויות האדם ושל המשפט ההומניטארי הבינלאומי באמצעות אספקת משרות לפלסטינים. למעשה, רבים מהפלסטינים שעמם שוחח ארגון Human Rights Watch תיארו עצמם כשבויים ב"מלכוד 22". הם מכירים בכך שעבודתם בעסקי התנחלויות מסייעת בביצור מציאות המפרה את זכויותיהם וגוזלת מהם את מקורות המחייה הקודמים שלהם, אולם הם חשים שלא נותרה להם שום ברירה אחרת. ארגוןHuman Rights Watch ביקש לתאר מלכוד זה כשהמחיש כיצד ההגבלות המפלות שמטילה ישראל חונקות את הכלכלה הפלסטינית, חוסמות עסקים וגורמות להתרוששותם של אנשים. הבנק העולמי מעריך כי אם ישראל תסיר את ההגבלות שהיא מטילה על פלסטינים בשטח C (שבשליטה בלעדית של ישראל), הדבר יניב 3.4 מיליארד דולר ארה"ב לשנה, ויגדיל בשליש את התוצר המקומי הגולמי הפלסטיני (GDP).

חלק מהעובדים הפלסטינים בעסקי התנחלויות אכן עיבדו בעבר את אדמתם שלהם או שהועסקו בעסקים פלסטיניים. אולם בשל השתלטות על קרקעות, גישה מוגבלת מאוד למים והגבלות מפלות אחרות, הם איבדו את מקורות מחייתם ולא נותר להם אלא לעבוד באותם העסקים שדחקו ממקומם את המשקים החקלאיים והעסקים הפלסטיניים.

זאת ועוד, בהינתן הסמיכות בין ישראל לגדה המערבית, ייתכן כי שכירים פלסטינים יוכלו לשמור על מקומות עבודתם במקרה שחברה הממוקמת בהתנחלות תעבור לישראל. למעשה, בדו"ח נכלל מקרה לדוגמה של יצרן טקסטיל שהעביר את המפעל מאזור תעשיה של התנחלות לאתר בשטח ישראל והמשיך להעסיק את עובדיו הפלסטינים.

7.מה היקפה של כלכלת עסקי-ההתנחלויות וכיצד מגדיר ארגון Human Rights Watch עסק של התנחלות?

ישנן כאלף חברות הפועלות ב-16 עד עשרים אזורי תעשייה בהתנחלויות; 93,000 דונם של קרקע חקלאית המעובדת על-ידי התנחלויות; ו-11 מחצבות של התנחלויות הפועלות ברישיון. נתונים אלה מייצגים רק חלק מכלכלת ההתנחלויות, הכוללת גם חברות המעניקות להתנחלויות שירותים ומממנות אותן.

מחצבות ומתקני גריסת אבן בניהול ישראלי הפועלים בגדה המערבית מייצרים בין 10 ל-12 מיליון טון של חומרי חציבה מדי שנה. מחצבות אלה מעבירות 94% מתוצרתן לשוק הישראלי, ועל-פי תכנית מתאר ארצית לכרייה וחציבה שהכין משרד הפנים הישראלי, הן מספקות כרבע מכלל צריכת חומרי החציבה בשוק הישראלי. ישראל גובה מבעלי המחצבות הישראליות תמלוגים בשיעור של כ-1.2 דולר ארה"ב לטון, והרשויות האזוריות של ההתנחלויות גובות מהם מסים.

לפי משרד האוצר הישראלי, ישראל ייצאה בשנת 2013 מוצרי תעשייה בערך של יותר מ-600 מיליון דולר ארה"ב שיוצרו בהתנחלויות, לרבות מזרח ירושלים ורמת הגולן. לדברי משרד האוצר, סחורות שמקורן בהתנחלויות מהוות כמחצית האחוז מהיצוא התעשייתי הישראלי וכ-1.5% מהיצוא החקלאי לרחבי העולם.

היצוא הישראלי השנתי לאיחוד האירופי, שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל, כולל לדברי הבנק העולמי סחורות שמקורן בהתנחלויות בערך של כ-300 מיליון דולר ארה"ב. על-פי משרד האוצר הישראלי, 2.5% מהיצוא החקלאי ו-1.5% מהיצוא של סחורות מתעשייה לאיחוד האירופי מקורם בהתנחלויות.

אולם, ערכו של היצוא מההתנחלויות גדול בהרבה כאשר מביאים בחשבון מוצרים המיוצרים באופן חלקי בהתנחלויות או מכילים תשומות שיוצרו בהתנחלויות.

8.האם ניתן להחיל את ממצאי Human Rights Watch על כל מקרה של כיבוש?

העקרונות שעליהם הסתמך דו"ח זה חלים גם בכל מקרה אחר של כיבוש.

עסקים הפועלים בשטח כבוש צריכים לבצע בדיקות נאותות כדי לוודא שפעילותם עולה בקנה אחד עם מחויבויותיהם בתחום זכויות האדם ושהם אינם תורמים להפרת המשפט ההומניטארי הבינלאומי. לדוגמה, עליהם לוודא שהשימוש שלהם במשאבים נעשה בהסכמת האוכלוסייה המוגנת ולתועלתה וכי הם אינם מסייעים להפרות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי, כמו למשל באמצעות העברת אוכלוסיית הכוח הכובש לשטח הכבוש. אם אין באפשרותם לוודא כי זה אמנם המצב, על אותם עסקים להפסיק את פעילותם במקום.

על מדינות להעריך את יחסי הסחר שלהן עם שטחים אלה לאור חובתן שלא להכיר בכוח הכובש כריבון בשטח שכבש. לדוגמה, אסור למדינות לייבא סחורות שיוצרו בסהרה המערבית וסומנו כמיוצרות במרוקו או להעניק להן יחס מכס מועדף הניתן במסגרת הסכמי מכס עם מרוקו.

ממשלות ובתי משפט החילו את אותם עקרונות במצבים אחרים של כיבוש. בעקבות כיבוש חצי האי קרים וסבסטופול בידי רוסיה, הטיל האיחוד האירופי הגבלות על הסחר עם חצי האי קרים, לרבות איסור על יבוא סחורות כלשהן מחצי האי קרים ומסבסטופול אלא אם כן הן מצוידות בתעודות אוקראיניות. כמו כן הטיל האיחוד האירופי איסור על חברות אירופיות וחברות שבסיסן באירופה להשקיע בשטחים אלה. התקנה מצדיקה הגבלות אלה באופן ספציפי בהסתמך על "מדיניות  האיחוד שלא להכיר בסיפוחם הבלתי חוקי של חצי האי קרים ושל סבסטופול".

בדומה לכך, בחודש דצמבר 2015 פסק בית הדין הכללי של האיחוד האירופי כי ההסכם בין האיחוד האירופי לבין מרוקו בנושא תוצרי חקלאות, תוצרי חקלאות מעובדים ותוצרי דיג אינו חל על הסהרה המערבית. האיחוד האירופי רואה בסהרה המערבית שטח שאינו בשליטה עצמית המנוהל בידי מרוקו, ולא שטח הנתון לכיבוש צבאי. אולם בית המשפט פסק אף-על-פי-כן כי ההסכם עלול "לעודד באורח עקיף" הפרות של זכויות היסוד של בני האומה הסראוית או שהאיחוד עלול "להפיק מהן תועלת", בניגוד למחויבויותיו של האיחוד האירופי על-פי מגילת האומות המאוחדות.