(בריסל, 21 בפברואר 2022) – לרגל הצטרפותו ליוזמת האזרחים האירופית (ECI) אמר היום ארגון Human Rights Watch, כי על הנציבות האירופית לאסור על האיחוד האירופי לסחור עם התנחלויות בשטחים כבושים ברחבי העולם. היוזמה, שגובשה בהנהגת אזרחים, נרשמה בנציבות האירופית בחודש ספטמבר 2021 ונפתחה לחתימה ב-20 בפברואר 2022. היא קוראת לאסור בחוק על הכנסת מוצרים שמקורם בהתנחלויות בלתי-חוקיות לשוק של האיחוד האירופי וכן על יצוא מהאיחוד האירופי להתנחלויות.
העברת אוכלוסייה של הכוח הכובש אל שטח הנתון תחת כיבוש צבאי מפרה את אמנת ג'נבה הרביעית, ועל פי אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי, היא פשע מלחמה. סחר במוצרים המיוצרים בהתנחלויות בשטח כבוש וקשרי מסחר עם התנחלויות מסייעים להנציח הפרות אלו של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. סחר כזה גם מעמיק את הפרת זכויות האדם הנובעת פעמים רבות מעצם ההתנחלות, לרבות השתלטות על קרקעות, ניצול משאבי טבע, עקירת אוכלוסייה מקומית ואפלייתה.
לדברי ברונו סטגנו, מנהל תחום סנגור בארגון Human Rights Watch, "ההתנחלויות גוזלות באופן בלתי-חוקי את אדמותיהן, משאביהן ואת מקורות הפרנסה של אוכלוסיות מקומיות". "אין זה ראוי שמדינות יאפשרו סחר בטובין המיוצרים הודות לגניבת קרקעות, לעקירה ולאפליה".
לדברי ארגון Human Rights Watch, על האיחוד האירופי לאסור גם על סחר התורם לניצול בלתי-חוקי של משאבים בשטחים כבושים, הפרה נוספת של המשפט ההומניטרי הבינלאומי.
Human Rights Watch מצטרף ליותר מ-100 ארגוני חברה אזרחית, תנועות עממיות, איגודים מקצועיים ומדינאים התומכים ביוזמה. היוזמה מסתמכת על סעיף שנועד לאפשר לאזרחי אירופה להורות לנציבות האירופית לשקול חקיקה שהציעו. כאשר החקיקה המוצעת תזכה למיליון חתימות, תחול על הנציבות האירופית חובה חוקית לשקול הטלת איסור על סחר בטובין שמקורו בהתנחלויות.
הוגיה של יוזמת האזרחים הגישו את ה-ECI לראשונה בחודש יולי 2019, אך תחילה סירבה הנציבות לרשום אותה, בטענה שהיוזמה מבקשת להטיל סנקציה. בית המשפט האירופי לצדק איין החלטה זו בחודש מאי 2021 וקבע כי הנציבות לא בחנה את היוזמה כצעד מסחרי כללי. החלטה זו גרמה לנציבות לחזור בה, לרשום את היוזמה ולהכיר בסמכותה שלה לאסדר את הסחר עם ההתנחלויות.
לדברי ארגון Human Rights Watch, על האיחוד האירופי והמדינות החברות בו לאסור על סחר עם ההתנחלויות, כדי לעמוד בחובתן על פי אמנות ג'נבה ולהבטיח את כיבוד המשפט ההומניטרי הבינלאומי. אי-חוקיותן של התנחלויות על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי מבוססת היטב, והיא נובעת בין היתר מהקשר ההדוק בינן לבין אפליה ופגיעה כלכלית באוכלוסייה המקומית, כפי שנקבע במסמך הפרשנות של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום לאמנת ג'נבה משנת 1958.
ארגון Human Rights Watch תיעד תופעה זו בשטח הפלסטיני הכבוש, ששם הרשויות הישראליות מחילות מזה עשרות שנים משטר צבאי אכזרי על מיליוני פלסטינים, ובד בבד מושלות במאות אלפי מתנחלים יהודים-ישראלים מכוח חוקי מדינת ישראל. כדי להקים ולתחזק את מפעל ההתנחלויות, השתלטו הרשויות הישראליות על יותר משני מיליון דונם (2,000 קמ"ר) של קרקע פלסטינית. הרשויות הישראליות הגבילו את מגורי הפלסטינים לעשרות מובלעות מנותקות זו מזו, הרסו אלפי בתים פלסטיניים והטילו הגבלות גורפות על חופש התנועה ועל זכויות האזרח הבסיסיות של מיליוני אנשים, לצד הפרות חמורות נוספות.
דיכוי שיטתי זה נמצא בליבת הפשעים נגד האנושות של אפרטהייד ורדיפה שישראל מבצעת, כפי שתיעדו ארגון Human Rights Watch וארגוני זכויות אדם פלסטיניים, ישראליים, ובינלאומיים רבים אחרים.
המשפט ההומניטרי הבינלאומי מטיל על מדינות חובה שלא להעניק לגיטימציה, ולו בלי משים, להעברתם של אזרחים להתנחלויות בשטח הכבוש. נוסף על כך, מדינות אינן רשאיות להתכחש להוויה של כיבוש צבאי מתמשך ולפיכך גם להתמשכות תחולתו של המשפט ההומניטרי הבינלאומי במצבים אלה, יהיו אשר יהיו טענות הכוח הכובש.
ההתנחלויות לובשות צורות שונות: במקצת השטחים הכבושים, הן מנותקות גיאוגרפית מהאוכלוסייה המקומית; בשטחים כבושים אחרים, המתנחלים אינם מופרדים רשמית מהאוכלוסייה המקומית. עם זאת, המשפט ההומניטרי הבינלאומי חל במידה שווה בשני המקרים. יוזמת האזרחים משתמשת לסירוגין במונחים "ישויות הכוח הכובש" ו"התנחלויות", ובכך מדגישה את תחולתה על מצבים שבהם התנחלויות אינן מסומנות בבירור או שהכיבוש כרוך בהפרות אחרות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. יוזמה זו חלה חד וחלק על הגדה המערבית הנתונה תחת כיבוש ישראלי, כיוון שבהתנחלויות הבלתי-חוקיות של ישראלים בלבד מייצרים טובין ליצוא, והן כפופות למערכת חוקים נפרדת מזו שהפלסטינים כפופים לה. אולם היא חלה גם על יצוא מעסקים הקשורים להעברה הבלתי-חוקית של אזרחים בידי הממשלה לשטח הכבוש, אפילו כאשר אזרחים אלה אינם חיים בקהילות מוגדרות.
על ממשלות מוטלת גם החובה שלא לסייע לניצול משאבי טבע בשטחים כבושים, פרקטיקה המפרה את המשפט ההומניטרי הבינלאומי. בסהרה המערבית לדוגמה, רשויות מרוקו מנצלות משאבי טבע, לרבות אזורי דיג, שטחים חקלאיים ומכרות פוספטים, מבלי שהוכיחו כי קיבלו את הסכמתם המפורשת של התושבים וכי המשאבים המופקים משמשים רק לתועלתם.
הקואליציה בראשותה של ארה"ב שכבשה את עיראק, הקימה בשנת 2003 את הקרן לפיתוח עיראק, מתוך הכרה בחובותיה על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי. הקרן, שהוכפפה לפיקוח עצמאי, החזיקה בהכנסות ממכירת נפט עיראקי, לכאורה לטובת העם העיראקי. אבל יצוא של נפט בכמות בלתי-ידועה מחוץ למערכת זו ומיליארדי הדולרים שנעלמו לאחר מכן, מצביעים על כישלון רשויות הכיבוש במילוי חובותיהן על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי.
ארצות הברית יישמה בשנת 1977 את העיקרון שלפיו על ניצול משאבי טבע בשטח כבוש להועיל אך ורק לאוכלוסייה המקומית. משרד החוץ האמריקאי קבע אז בתזכיר כי הפקת הנפט בידי ישראל מול חופי חצי האי סיני, שהיה אז תחת כיבוש ישראלי, מנוגדת למשפט ההומניטרי הבינלאומי.
חברות נושאות באחריות מכוח סטנדרטים בינלאומיים של זכויות אדם כגון העקרונות המנחים של האו"ם בדבר עסקים וזכויות האדם, שלא לסייע להפרה של זכויות האדם ושל המשפט ההומניטרי הבינלאומי ושלא להקל על ביצועה.
לדברי ארגון Human Rights Watch, בשל אי-חוקיותן הטבועה של ההתנחלויות ותרומתן להפרה של זכויות האדם, על כל המדינות והעסקים לנתק את הקשרים העסקיים עימן, לרבות יבוא ויצוא סחורות.
האיחוד האירופי דיבר בגנות אי-חוקיותן של ההתנחלויות והפרות אחרות הקשורות לכיבוש, אך לא אסדר באופן אחיד את הסחר משטחים כבושים. היבוא לאיחוד האירופי מהתנחלויות ישראליות בגדה המערבית הכבושה הסתכם בשנת 2012 בכ-300 מיליון דולר, לפי הערכה של ממשלת ישראל שאומצה וצוטטה על ידי הבנק העולמי. לדברי הנציבות האירופית, היבוא לאיחוד מסהרה המערבית בשנת 2020 עלה על 500 מיליון יורו (567 מיליון דולר).
לדברי סטגנו, "האיחוד האירופי גורס בצדק כי ההתנחלויות אינן חוקיות ובכל זאת אינו מצליח לאסדר את הסחר בטובין מהתנחלויות". "אם האיחוד האירופי רוצה שיתייחסו לעמדותיו ברצינות אחרי עשרות שנים של כיבוש צבאי והתנחלות בלתי-חוקית במקומות כמו סהרה המערבית והגדה המערבית, עליו להוכיח שהוא עומד מאחורי הצהרותיו".
