מזכר זה, המוגש לוועדת CEDAW לקראת בחירת רשימת הנושאים בנוגע לישראל בהתאם לאמנה בדבר ביטול אפליה נגד נשים לצורותיה (CEDAW), עוסק בסעיפים 2, 3, 7, 9, 11, 12, 14, 15 ו-16 לאמנה.
המסמך אינו סוקר את כל הסוגיות הרלוונטיות לנושאים שהוזכרו לעיל. במקום זאת, הוא מדגיש כמה מהסוגיות שבלטו במחקר של ארגון Human Rights Watch, ובייחוד אלה המשפיעות באופן ניכר על מידת יכולתן של נשים פלסטיניות לממש זכויות אחרות ובין היתר, הזכות לחיי משפחה, חינוך, עבודה, בריאות ולהשתתפות בכל ההיבטים של חיי התרבות.
חלק ניכר מהמסמך מתמקד בדיכוי של נשים פלסטיניות כחלק מהדיכוי הכולל שהרשויות הישראליות נוקטות כלפי פלסטינים. בחודש אפריל 2021, פרסם ארגון Human Rights Watch את הדוח הסף נחצה המונה 213 עמודים (באנגלית), ועל פי ממצאיו הרשויות הישראליות מבצעות את הפשעים נגד האנושות של אפרטהייד ורדיפה נגד מיליוני פלסטינים.[1] ארגון Human Rights Watch קבע זאת בהתבסס על מדיניותה הכוללת של ממשלת ישראל, שנועדה לשמר את שליטתם של יהודים ישראלים על פלסטינים ברחבי ישראל ובשטח הפלסטיני הכבוש, וכן על הפרות חמורות של זכויות הפלסטינים החיים בשטח הכבוש, לרבות במזרח ירושלים. ארגוני זכויות אדם ישראליים,[2] פלסטיניים[3] ובינלאומיים אחרים בולטים מצאו גם הם כי הרשויות הישראליות מבצעות אפרטהייד נגד פלסטינים,[4] וכך גם דווח האו"ם המיוחד לשטח הפלסטיני הכבוש ומומחי או"ם אחרים[5] ובין היתר,[6] הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות של בית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד. רבות מהפרות זכויות האדם החמורות שהרשויות הישראליות מבצעות כחלק מהפשעים נגד האנושות של אפרטהייד ורדיפה נגד פלסטינים, פוגעות באופן ניכר בנשים ובילדות, לרבות הגבלות גורפות על תנועת אנשים וסחורות, כפי שיפורט במסמך זה.
לצד המשפט ההומניטרי הבינלאומי החל תחת כיבוש, תחולת האמנה אינה מוגבלת לגבולות הטריטוריאליים של ישראל, אלא חלה גם על התנהלותה בכל הנוגע לפלסטינים בשטח הפלסטיני הכבוש. ישראל טוענת כי חובותיה בתחום זכויות האדם אינן חלות בשטח הפלסטיני הכבוש, אולם ועדת האו״ם לזכויות האדם וגופי אמנות אחרים של האו"ם קבעו שוב ושוב כי מחובתן של מדינות לכבד את אמנות זכויות האדם שאשררו גם מחוץ לגבולותיהן, לרבות בשטח כבוש. מכוח השליטה המשמעותית שיש לישראל על חייהם ועל רווחתם של הפלסטינים ברצועת עזה, דיני הכיבוש ומשפט זכויות האדם הבינלאומי מחייבים אותה להבטיח גם את רווחת האוכלוסייה בשטח זה.
חוקי המעמד האישי (סעיפים 15, 16)
ישראל מעניקה לבתי הדין הדתיים של העדות המוכרות – יהודית, מוסלמית, דרוזית ונוצריות – סמכות ייחודית בענייני נישואין וגירושין.[7] בכך היא מאפשרת צורות שונות של אפליה נגד נשים בהתאם לעדתן הדתית.
בענייני מעמד אישי אחרים, לרבות מזונות בני זוג, לבתי משפט אזרחיים ולבתי דין דתיים יש סמכות מקבילה.[8] החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט–1959 קובע כי אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו.[9] כל דיני המעמד האישי הדתיים במדינה קובעים שאישה מאבדת את זכותה למזונות מבעלה כאשר בית הדין פוסק שהיא מורדת. כך למשל, אישה מורדת היא אישה העוזבת את הבית ומסרבת לחיות עם בעלה ללא סיבה מוצדקת בעיני בתי הדין הדתיים.[10] חוק זה חל גם על מי שאינו נמנה עם אחת העדות המוכרות או שאף אחד מדיני המעמד האישי אינו חל עליו לעניין מזונות, אך אינו קובע הוראות בדבר אי-ציות.[11]
בהחלטה הצפויה על רשימת הנושאים בנוגע למדינת ישראל, ארגון Human Rights Watch קורא לוועדה לשאול את הרשויות הישראליות:
- האם הרשויות הישראליות נוקטות אמצעים כלשהם כדי לאפשר נישואים וגירושים ודיון במזונות בני זוג בערכאות אזרחיות?
הפרדה והדרה מגדרית (סעיפים 2, 7 ו-15)
נשים ממשיכות להיתקל בכללים מפלים לרבות הפרדה מגדרית והדרה בשכונות מסוימות, בייחוד באזורים חרדיים. כללים כאלה פוגעים באופן לא מידתי בנשים, ובמקרים מסוימים נשים שהפרו אותם אף נתקלו באלימות מצד עוברי אורח.[12] נשים פתחו בכמה הליכים משפטיים בישראל נגד הדרה מגדרית והפרדה במרחב הציבורי הפוגעות בהן באופן לא מידתי וזכו בהם.[13] חוק משנת 2000 אוסר על אפליה באספקת מוצרים, שירותים ובכניסה למקומות בילוי ואתרים ציבוריים, לרבות על בסיס מין.[14] בחודש מרס 2014 התקבלה החלטת ממשלה 1526 הקוראת למשרדי הממשלה למנוע הדרת נשים במרחב הציבורי; אף שההחלטה הובילה לשיפור מה, התופעה נמשכת.[15] אולם גם לחלק ניכר מההישגים שהושגו נשקף סיכון, שכן בחודשים נובמבר 2022 וינואר 2023 דיווחו כלי תקשורת ישראליים כי מפלגות חרדיות בקואליציה פועלות לקידום חקיקה שתאפשר הפרדה מגדרית באירועים הממומנים מכספי ציבור ובמרחבים ציבוריים. חקיקה כזו עלולה לפגוע בפועל בנשים, והן תיתקלנה בהגבלות מחמירות מאלה שיוטלו על גברים, עד כדי הדרה.[16]
בחודש פברואר 2021 פרסם משרד הבינוי והשיכון מדריך המייעץ למתכנני שכונות חדשות לציבור החרדי להתחשב ב"שיקולי צניעות" בתכנון מרחבים ציבוריים כדי להבטיח שיתוכננו מרחבים "המאפשרים פיקוח חברתי", ויוגבלו מקומות בעלי פוטנציאל לעירוב בין-מגדרי כמו בתי קפה.[17] תכנון כזה פוגע באופן לא מידתי בנשים, שכן התנהלותן נתונה לפיקוח קהילתי מחמיר יותר. התנגדות לעירוב בין-מגדרי עלולה לפגוע במימוש זכויותיהן של נשים, לרבות הזכות לעבוד וללמוד, ובסופו של יום נשים עלולות למצוא עצמן מודרות מהמרחב הציבורי.
בהחלטה הצפויה על רשימת הנושאים בנוגע למדינת ישראל, ארגון Human Rights Watch קורא לוועדה לשאול את הרשויות הישראליות:
- אילו צעדים הרשויות הישראליות נוקטות למיגור פרקטיקות המדירות נשים מרשות הרבים?
- האם הרשויות הישראליות שוקלות חקיקה העלולה לאפשר הפרדה והדרה מגדרית הפוגעות באופן לא מידתי בנשים?
הסגר שישראל מטילה על רצועת עזה מגביל את זכויות הנשים לתעסוקה, לחינוך ולבריאות (סעיפים 3, 12 ו-14)
הרשויות הישראליות מגבילות באופן קיצוני את תנועתם של פלסטינים, לרבות נשים, בשטח הפלסטיני הכבוש. מאז שנת 2007, מזה למעלה מ-16 שנה, הרשויות הישראליות מונעות מרוב תושבי הרצועה לעבור במעבר ארז, מעבר הנוסעים היחיד מרצועת עזה לישראל שפלסטינים יכולים לנסוע דרכו לגדה המערבית או לחו"ל דרך ירדן.[18] בגדה המערבית, הרשויות הישראליות מחייבות פלסטינים להצטייד בהיתרים הקשים להשגה, כדי להיכנס לחלקים נרחבים מהשטח. הן אף הקימו בה מאות מחסומים ומכשולי סגר אחרים וכן את גדר ההפרדה שנבנתה ברובה על קרקע פלסטינית ואשר מפצלת קהילות.[19] מחסומים אלו פוגעים פגיעה קשה בנשים, לרבות בכל הנוגע לנגישות ללימודים, לעבודה ולשירותי בריאות כמו במקרה של חולות סרטן השד ברצועת עזה.
ברצועת עזה, הצבא הישראלי מגביל מאז שנת 2007 את הנסיעה דרך מעבר ארז, למעט כאשר יש לטעמו "נסיבות הומניטריות חריגות", בעיקר הנזקקים לטיפול רפואי חיוני מחוץ לרצועה ומלוויהם. עם זאת, הרשויות מאפשרות להחריג גם מאות אנשי עסקים, עובדים ואחרים. ישראל מגבילה אפילו את תנועתם של המבקשים לנסוע במסגרת חריגים צרים אלה, וכך פוגעת, בין היתר, בזכותם לבריאות ולחיים, כפי שתיעדו ארגון Human Rights Watch וארגונים נוספים.[20] מדיניות מגבילה של מצרים במעבר רפיח שבינה לבין רצועת עזה החריפה את פגיעתו של הסגר בזכויות האדם.
מרבית תושבי הרצועה אינם עונים על הקריטריונים הצרים לחריגים לנסיעה דרך מעבר ארז, גם אם הם חפצים להגיע לגדה המערבית. במהלך חמש שנים, בחודשים ינואר 2015–דצמבר 2019 לפני פרוץ מגפת הקורונה, יצאו דרך מעבר ארז מדי יום כ-373 פלסטינים בממוצע, פחות מאחוז וחצי מהממוצע היומי של 26,000 נוסעים שיצאו דרכו בחודש ספטמבר 2000 לפני הטלת הסגר, כך לפי נתוני ארגון זכויות האדם הישראלי גישה. במהלך מגפת הקורונה, הידקו הרשויות הישראליות את הסגר עוד יותר, ולפי נתוני ארגון גישה, בחודשים מרס 2020–דצמבר 2021, יצאו מהרצועה דרך מעבר ארז כ-143 פלסטינים ביום בממוצע. במהלך שנת 2022 ובמחצית הראשונה של שנת 2023, יצאו דרך מעבר ארז מדי יום 1,273 פלסטינים בממוצע.[21] ממוצע חודשי זה מלמד על עלייה בהשוואה לשנים האחרונות הנובעת בעיקר מהיתרי העבודה בחקלאות ובבנייה שהונפקו לפלסטינים מהרצועה. עם זאת, מספר הנוסעים נותר שבריר בלבד מהממוצע היומי בחודש ספטמבר 2000.
במסגרת הסגר, הרשויות הישראליות נוקטות "מדיניות בידול" רשמית בין רצועת עזה לגדה המערבית, על אף הקונצנזוס הבינלאומי הרואה בשני חלקים אלה של השטח הפלסטיני הכבוש "יחידה טריטוריאלית אחת".[22] ישראל קיבלה עיקרון זה בהסכמי אוסלו משנת 1995, שנחתמו עם הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). הרשויות הישראליות מונעות לרוב את הנסיעה בין הרצועה לגדה, למעט במקרים חריגים, גם כאשר מדובר בנסיעה במסלול עוקף, דרך מצרים וירדן ולא דרך שטח ישראל.
הרשויות הישראליות מנעו מנשים ברצועת עזה גישה לטיפולי סרטן ולטיפולים אחרים העשויים להציל חיים, או עיכבו את הגעתן לטיפולים, אף שלא הייתה להן גישה לטיפול הנדרש בתחומי הרצועה. להתנהלות מעין זו עלולות להיות השלכות קטלניות.[23] סרטן השד הוא אחת המחלות הרווחות ביותר בקרב חולות המבקשות היתרי יציאה מהרצועה לצורך טיפול כימותרפי או הקרנות.[24] חולות סרטן השד נאלצות לצאת מהרצועה כדי לקבל טיפולי הקרנות וכימותרפיה בבתי חולים בגדה המערבית או בחו"ל. עם זאת, ההליך לקבלת היתר מעבר ישראלי למרכזי טיפול אלו מתאפיין בדחיות תכופות ושרירותיות ובעיכובים לא סבירים.[25] ארגון הבריאות העולמי דיווח כי בשנים 2008–2021 מתו ברצועת עזה 839 פלסטינים בעת שהמתינו למענה לבקשות להיתרי מעבר.[26] מחקר מצא כי להגבלות על נגישות חולים לשירותי בריאות עקב אי-אישורן של בקשות להיתרי יציאה מרצועת עזה בשנים 2015–2017 הייתה השפעה ניכרת על תמותת חולי סרטן שביקשו לקבל טיפולי כימותרפיה ו/או הקרנות.[27]
הגבלות התנועה שישראל מטילה מונעות מרוב אנשי המקצוע, האמנים, הספורטאים ואחרים ברצועה, נשים כגברים, לנצל הזדמנויות בתחומם בפלסטין ולנסוע לחו"ל דרך ישראל, וכך הן מגבילות את זכויותיהם לעבודה ולהשכלה.[28] בייחוד, הרשויות הישראליות מונעות בקביעות מפלסטינים ברצועת עזה לצאת לגדה המערבית או לחו"ל כדי לממש הזדמנויות חיוניות לקידומם שאינן זמינות ברצועה.[29] כפי שתיעד ארגון גישה, רוב הנשים ברצועת עזה עובדות בעסקים קטנים במגזר הציבורי ובמגזר השלישי ולכן אינן עומדות בדרישות המינימום שישראל מציבה לקבלת היתר יציאה חריג לאנשי עסקים.[30] עקב כך, יכולתן של נשים לקבל היתרי מסחר מהרצועה לישראל פחותה מזו של גברים.[31] נשים עובדות ברצועה נתקלות במכשולים כאשר הן מעוניינות להשתתף בתוכניות הכשרה ולקדם את עסקיהן בגדה המערבית ובחו"ל,[32] ואלה מעכבים את התפתחותם של עסקים קטנים ומקשים על פיתוח קשרים עסקיים.[33]
כפי שתיעד ארגון Human Rights Watch, מזה למעלה מ-16 שנה, הרשויות הישראליות מטילות הגבלות גורפות גם על הכנסת סחורות לרצועה והוצאתן ממנה, וכך פוגעות בגישה לשירותים בסיסיים כמו חשמל.[34] הפסקות חשמל תכופות, האורכות לעיתים יותר ממחצית היום והנובעות בחלקן מהסגר שישראל מטילה, משפיעות לרעה על היבטים רבים בחיי היומיום ברצועה, החל מחימום, קירור וטיפול בשפכים וכלה בשירותי בריאות ועסקים. הן פוגעות ביכולתן של נשים (כמו גם גברים) ליהנות מתנאי חיים הולמים, ובייחוד של אנשים עם מוגבלות הזקוקים לאור כדי לתקשר באמצעות שפת הסימנים או לציוד המופעל באמצעות חשמל, כמו מעליות וכסאות גלגלים חשמליים, כדי להתנייד.[35] הן משבשות לחלוטין את חיי הבית והופכות משימות שלרוב מופקדות בידיהן כמו שמירה על טריות מזון, כביסה וניקיון למאבק יומיומי הפוגע בייחוד בנשים.[36]
מדיניות הסגר של ישראל, שהוחרפה על ידי ההגבלות המצריות, מוטטה את כלכלתה של רצועת עזה. לפי האו"ם, כ-80 אחוז מ-2.1 מיליון תושבי הרצועה נסמכים על סיוע הומניטרי.[37] על פי דו"ח המבוסס על סקר כוח העבודה השנתי של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2022, עמד שיעור האבטלה הכולל ברצועה על 45.3 ושיעור אבטלת הנשים על 67.4 אחוז.[38]
בהחלטה הצפויה על רשימת הנושאים בנוגע למדינת ישראל, ארגון Human Rights Watch קורא לוועדה לשאול את הרשויות הישראליות, ככוח הכובש, על אודות הצעדים שנקטו ליישום סעיפים 3, 12 ו-14, לרבות:
- מדוע רשויות ישראליות מגבילות באופן ניכר יציאה של פלסטינים מרצועת עזה, לרבות נסיעה לגדה המערבית? האם הממשלה נוקטת מדיניות של בידול בין רצועת עזה לגדה המערבית? אם מדיניות זו מונעת משיקולים ביטחוניים, אנא הסבירו כיצד הממשלה מאזנת בין שיקולים אלה לזכותן של נשים פלסטיניות לחופש תנועה;
- אילו צעדים הרשויות הישראליות נקטו כדי להבטיח שנשים פלסטיניות ברצועה יוכלו לממש הזדמנויות בתחום ההשכלה והתעסוקה, כמו גם להגיע לטיפול רפואי חיוני בגדה המערבית?
האפליה בחוק האזרחות והכניסה לישראל פוגעת בחיי משפחה ומגבילה התפתחות מקצועית של נשים (סעיפים 3, 9, 11, 16)
מזה למעלה משני עשורים שהרשויות הישראליות אוסרות, למעט חריגים צרים, על הענקת מעמד חוקי ארוך טווח לפלסטינים מהגדה המערבית ומרצועת עזה הנישאים לאזרחים ישראלים או לתושבי ישראל. איסור זה מיושם בעיקר מכוח חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), שהתקבל בכנסת בשנת 2003, אושר על ידי בית המשפט העליון וחודש מדי שנה לאחר מכן עד לחודש יולי 2021. בחודש זה פג תוקפו; אולם שר הפנים דאז הורה לרשויות להמשיך לפעול כאילו החוק עודנו תקף, וחוק דומה נחקק שוב בחודש מרס 2022 ותוקפו הוארך בחודש מרס 2023.[39]
מדיניות זו שוללת מאזרחים ומתושבים ישראלים, יהודים ופלסטינים כאחד, הנישאים לפלסטינים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה, את הזכות שמוקנית לישראלים אחרים לחיות עם יקיריהם במקום שבחרו בו, ואת ההגנה מפני התערבות שרירותית ובלתי-חוקית בחיי המשפחה. שלילה זו מבוססת על זהות בני ובנות הזוג כפלסטינים מהגדה המערבית ומרצועת עזה ולא על הערכה פרטנית של סיכון ביטחוני. כאשר ישראלי או ישראלית נישאים לבן/בת זוג יהודי/ה שאינם אזרחים ישראלים, בן ובת הזוג יכולים להתאזרח באופן אוטומטי; זרים אחרים יכולים לקבל מעמד באופן מיידי ובדרך כלל הופכים זכאים לאזרחות לאחר שגרו בישראל כמה שנים.[40] הגבלה כזו כמעט שאינה קיימת עבור בני זוג משום לאום.[41] גברים פלסטינים מעל גיל 35 ונשים פלסטיניות מעל גיל 25 מהגדה המערבית ומרצועת עזה, הנשואים לאזרחים או לתושבים ישראלים, יכולים להגיש בקשה להיתרי ביקור זמניים הניתנים לחידוש, אך הרשויות דוחות רבות מבקשות אלו.[42]
כמו כן, אף שמקצת בני הזוג יכולים לקבל תושבות ארעית על פי חוק, תושבים ארעיים כאלה תלויים בבני זוגם לצורך חידוש מעמדם החוקי. בדוח משנת 2022, מצא המרכז לסיוע משפטי וייעוץ לנשים (WCLAC-Palestine) כי תלות זו עלולה לאלץ נשים פלסטיניות להישאר לכודות בנישואים פוגעניים, מחשש כי אם יבקשו להתגרש או ידווחו על ההתעללות ייתקלו בצעדי ענישה.[43]
החוק פוגע באופן לא מידתי בפלסטינים אזרחי ישראל וכן בפלסטינים ממזרח ירושלים המחזיקים בתושבות קבע בישראל וכופה על אלפי הזוגות הנישאים על אף הגבלות אלה לחיות בנפרד או כופה מעבר של בן הזוג האזרח או התושב ישראלי לגדה המערבית, על אף צווים צבאיים ישראליים האוסרים על ישראלים לגור בשטח A. יתרה מזאת, העברת מקום מגורים לשטח הפלסטיני הכבוש גוררת אובדן של מעמד התושבות של פלסטינים ירושלמים, והיא מסכנת את זכאותם של אזרחים או תושבים ישראלים למימוש זכויות הקשורות למעמד זה, כמו הזכות לקצבאות ביטוח לאומי. הכורח לבחור בין שתי אפשרויות גרועות פיצל אלפי משפחות. ארגון זכויות האדם עדאלה שמושבו בחיפה עתר לבית המשפט העליון בישראל נגד חקיקתו מחדש של החוק וציין כי הוא "מהחוקים הגזעניים בעולם".[44]
נוסף על כך, מאז שנת 2000 הרשויות הישראליות כמעט שלא טיפלו בבקשות לאיחוד משפחות או בבקשות לשינוי כתובת של פלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה, למעט הטיפול בכ-35,000 בקשות לאיחוד משפחות בשלהי העשור הראשון של המאה ה-21 ובכמה אלפי בקשות בסוף שנת 2021 ובתחילת שנת 2022, כמחוות לרשות הפלסטינית.[45] ההקפאה מונעת למעשה מפלסטינים לקבל מעמד חוקי עבור בני זוג או קרובי משפחה שאינם רשומים במרשם האוכלוסין.[46]
בחברה המצפה מנשים למלא את התפקיד העיקרי בגידול ילדים, הדרישה כי יחיו בנפרד מבעליהן והרחקתן מהמשפחה המורחבת, מקור תמיכה עיקרי בגידול הילדים, עלולות לאלצן לוותר על הזדמנויות לעבודה ולהשתתפות בחיים הציבוריים כדי להתמקד בטיפול בילדים. כך הגבלות אלו פוגעות בהתפתחותו ובקידומו של פלח מאוכלוסיית הנשים הפלסטיניות.
בהחלטה הצפויה על רשימת הנושאים בנוגע למדינת ישראל, ארגון Human Rights Watch קורא לוועדה לשאול את הרשויות הישראליות, ככוח הכובש, על אודות הצעדים שנקטו ליישום סעיפים 3, 11, 9 ו-16, לרבות:
- מדוע החוק הישראלי אוסר, למעט במקרים חריגים ומועטים, על מתן אזרחות ישראלית או מעמד משפטי ארוך טווח לפלסטינים מהגדה המערבית ומרצועת עזה הנישאים לאזרחים ותושבים ישראלים?
- מדוע מאז שנת 2000 הרשויות הישראליות לרוב מסרבות לטפל בבקשות לאיחוד משפחות?
הגבלות על בנייה, פינוי בכפייה והריסת בתים הפוגעות בזכויות האדם של נשים (סעיפים 3 ו-14 של CEDAW)
ההגבלות המתמשכות שישראל מטילה על בנייה, ובייחוד ב-60 אחוז מהגדה המערבית שבשליטה ישראלית בלעדית (שטח C), במזרח ירושלים ובכפרים בדואיים-פלסטיניים לא מוכרים בתוך ישראל, לצד הפינוי בכפייה והריסת הבתים בעקבותיהן, פוגעות בזכויות האדם של נשים, לרבות זכותן ליהנות מתנאי מחיה נאותים ובייחוד בכל הנוגע לדיור.
לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, בין 1 בינואר 2018–17 בספטמבר 2023, הרסו הרשויות הישראליות 4,522 בתים ומבנים אחרים בגדה המערבית, לרבות במזרח ירושלים, ועקרו 5,738 פלסטינים מבתיהם.[47]
רוב המבנים נהרסו בעילה של היעדר היתר בנייה, שהרשויות כמעט שאינן מאפשרת לפלסטינים לקבל בשטח C של הגדה המערבית ובמזרח ירושלים.[48] בשטח C למשל, בשנים 2016–2018 אישרו הרשויות הישראליות פחות מ–1.5 אחוזים מהבקשות להיתרי בנייה של פלסטינים. לפי מידע רשמי, אושרו בסך הכול 21 בקשות, מספר הקטן פי 100 ממספר צווי ההריסה שהוציאו הרשויות באותה תקופה.[49] במהלך עשרים שנה, בשנים 2000–2019, הנפיקו הרשויות לפלסטינים רק 245 היתרי בנייה בשטח C, פחות מ-4 אחוזים ממספר הבקשות שהוגשו. צעדים מפלים אלה מאלצים למעשה את הפלסטינים לעזוב את בתיהם או להסתכן בבנייה "ללא היתר" העשויה להוביל להריסתם.
הרשויות הישראליות אף הרסו כצעד של ענישה את בתי משפחותיהם של פלסטינים שנחשדו בתקיפת ישראלים, אף שהמשפט ההומניטרי הבינלאומי אוסר על ענישה קולקטיבית מעין זו.[50] המשפט הבינלאומי ההומניטרי אוסר על כוח כובש להרוס רכוש, "אלא אם כן היו פעולות צבאיות מחייבות לחלוטין את ההחרבה".[51]
בנגב, סירבו הרשויות הישראליות להכיר רשמית ב-35 קהילות בדואיות-פלסטיניות והפכו את האפשרות לחיות בהן חוקית למשימה בלתי-אפשרית עבור יותר מ-90,000 התושבים החיים בהן מזה עשרות שנים. במקום זאת, הרשויות חתרו לרכז קהילות בדואיות בעיירות מוכרות גדולות יותר כדי, כפי שנכתב בתוכניות ממשלתיות והוצהר על ידי גורמים רשמיים, למקסם את השטח הזמין ליישובים יהודיים. לפי החוק הישראלי, כל המבנים בכפרים לא מוכרים אינם חוקיים, והרשויות מסרבות לחבר את רובם לרשת החשמל והמים של המדינה ולספק להם אפילו תשתיות בסיסיות כגון כבישים או מערכות ביוב. קהילות אלה אינן מופיעות במפות רשמיות, ברובן אין מוסדות חינוך והתושבים חיים בהן תחת איום מתמיד בהריסת בתיהם.[52] על פי נתונים ממשלתיים, בשנים 2013–2019, הרסו הרשויות הישראליות יותר מ-10,000 בתים של בדואים בנגב.[53] את אחד הכפרים הלא מוכרים שתושביו קראו תיגר על הפקעת אדמותיו, אל-עראקיב, הרשויות אף הרסו מן היסוד 200 פעם.[54]
הריסת הבתים משבשת את חיי המשפחות ופוגעת קשות באיכות חייהן של נשים פלסטיניות (כמו גם של גברים). ארגון Human Rights Watch ראיין לאורך השנים עשרות נשים שתיארו כיצד המחזה של הרס בתיהן השפיע עליהן רגשית ואת ההשלכות המתמשכות בפועל, לרבות הקושי לדאוג לתזונת משפחותיהן, לשמור על ניקיון חפציהן הדלים ולטפל בילדיהן.[55]
באופן כללי יותר, מדיניות זו פוגעת בהזדמנויות תעסוקתיות וכלכליות בקהילות אלו. עם המבנים שנהרסו בידי הרשויות הישראליות בתואנה להיעדר היתר בנייה נמנו בתי ספר; משנת 2010 ועד חודש אפריל 2018, הרסו רשויות הצבא הישראלי והחרימו מבנים או רכוש של בתי ספר פלסטיניים בגדה המערבית לפחות 16 פעמים. 12 ממעשי ההרס וההחרמה בוצעו מאז שנת 2016.[56] בניתוח מדדי פיתוח שערך האו"ם בשנת 2016 לגבי מדינות, נמצא כי בלמעלה משליש מהקהילות הפלסטיניות בשטח C לא היו בתי ספר יסודיים, וכי 10,000 ילדים למדו באוהלים, בצריפים ובמבנים אחרים ללא חימום או מיזוג אוויר.[57] על פי הערכת האו"ם משנת 2015, כ-1,700 ילדים נאלצו לצעוד חמישה קילומטרים או יותר לבית הספר עקב סגירת כבישים, מחסור בדרכים עבירות ובתחבורה ובעיות אחרות.[58] מקצת ההורים הוציאו את ילדיהם מבית הספר בשל הצעידה הממושכת והחשש מהטרדות מצד מתנחלים והצבא, והתנהלות זו פגעה באורח בלתי-מידתי בילדות, והיא תקשה עליהן למצוא תעסוקה משמעותית בהמשך חייהן. חסם מבני זה, לצד השפעות מזיקות רבות אחרות, פוגע בחתירה לשוויון מגדרי ומעכב את התפתחותן והתקדמותן המלאה של נשים בקהילות אלו.
בהחלטה הצפויה על רשימת הנושאים בנוגע למדינת ישראל, ארגון Human Rights Watch קורא לוועדה לשאול את הרשויות הישראליות, ככוח הכובש, על אודות הצעדים שנקטו ליישום סעיפים 3 ו-14, לרבות:
- מדוע הרשויות הישראליות הפכו את השגתם של היתרים לבנייה בשטח C של הגדה המערבית, במזרח ירושלים ובנגב למשימה בלתי-אפשרית כמעט עבור פלסטינים?
[1] ארגון Human Rights Watch, הסף נחצה: הרשויות הישראליות ופשעי האפרטהייד והרדיפה (New York: Human Rights Watch, 2021), https://www.hrw.org/he/report/2016/01/19/285317.
[2] בצלם, משטר של עליונות יהודית מהים עד הירדן: זהו אפרטהייד, 12 בינואר 2021, https://www.btselem.org/hebrew/publications/fulltext/202101_this_is_apartheid (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[3] Al-Haq, Global Response to Israeli apartheid: A call to the UNGA from Palestinian and international Civil Society Organizations, September 22, 2020, https://www.alhaq.org/advocacy/17305.html (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[4]אמנסטי אינטרנשיונל, האפרטהייד הישראלי נגד פלסטינים: מערכת דיכוי אכזרית ופשע נגד האנושות, 1 בפברואר 2022, https://www.amnesty.org/en/documents/mde15/5141/2022/he/ (נדלה ב-19 בספטמבר 2023); International Commission of Jurists, “UN: ICJ denounces Israel’s system of apartheid against Palestinians,” March 25, 2022, https://www.icj.org/un-icj-denounces-israels-system-of-apartheid-against-palestinians/#.YkwTyu0Q4pk.twitter (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[5] UN Human Rights Council, Report of the Special Rapporteur on the situation of Human Rights in the Palestinian territories occupied since 1967, A/HRC/49/87, March 21, 2022, https://www.un.org/unispal/document/report-of-the-special-rapporteur-on-the-situation-of-human-rights-in-the-palestinian-territories-occupied-since-1967-report-a-hrc-49-87-advance-unedited-version/ (נדלה ב-19 בספטמבר 2023); “Israel’s housing policies in occupied Palestinian territory amount to racial segregation - UN experts,” Office of the High Commissioner for Human Rights press release, April 27, 2022, https://www.ohchr.org/en/press-releases/2022/04/israels-housing-policies-occupied-palestinian-territory-amount-racial (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[6] Human Rights Clinic at Harvard University, “Addameer and the International Human Rights Clinic at Harvard Law School Send Joint Submission to the UN Independent Commission of Inquiry on the Occupied Palestinian Territory and Israel,” March 2, 2022, https://hrp.law.harvard.edu/press-releases/addameer-and-the-international-human-rights-clinic-at-harvard-law-school-send-joint-submission-to-the-un-independent-commission-of-inquiry-on-the-occupied-palestinian-territory-and-israel/ (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[7] Kayan Feminist Organization, “Submission by Kayan Feminist Organization to the Human Rights Committee, 134 Session Israel’s fifth periodic review under the International Covenant on Civil and Political Rights – ICCPR,” January 25, 2022, https://www.kayanfeminist.org/publications/submission-kayan-feminist-organization-human-rights-committee-%E2%80%93-134-session (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[8]Shira Nuhamovich, Family Law: The Neglected Backyard of the Israeli Legislature, Friedrich Ebert Stiftung study, December 2018, https://library.fes.de/pdf-files/iez/14960.pdf (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[9] החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט–1959, ס' 2. ראו https://bit.ly/412TlbI (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[10] שם; ענת לוי, "מזונות בן זוג – החובה לפי הדין העברי", משרד עורכי-דין דקר, פקס, לוי, רוזנברג, 30 בינואר 2020, https://lawoffice.org.il/מזונות-בן-זוג/ (נדלה ב-19 בספטמבר 2023); Pascale Fournier, Pascal McDougall, and Merissa Lichtsztral, “Secular Rights and Religious Wrongs? Family Law, Religion and Women in Israel,” 18 Wm. & Mary J. Women & L. 333 (2012), https://scholarship.law.wm.edu/wmjowl/vol18/iss2/5 (accessed September 19, 2023) and Abou-Ramadan, Moussa “Islamic Legal Reform: Sharī'a Court of Appeals and Maintenance for Muslim Wives in Israel,” 2006, Hawwa, 4(1), 29-75, https://doi.org/10.1163/156920806777504599 (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[11] החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט–1959, ס' 2(ב).
[12] Israel Religious Action Centre, “Excluded for God’s Sake: Gender Segregation and the Exclusion of Women in the Public Sphere in Israel: Fourth Annual Report 2013-2014,” 2015, https://bit.ly/3MKPfkb (נדלה ב-19 בספטמבר 2023); Hundreds of women inspired by 'Handmaid's Tale' protest across Israel,” Jerusalem Post, February 23, 2023, https://www.jpost.com/israel-news/politics-and-diplomacy/article-732812 (נדלה ב-19 בספטמבר 2023); Judah Ari Gross, “Politicians fume as ultra-Orthodox neighborhood grocery found setting men-only hours,” Times of Israel, December 20, 2022, https://www.timesofisrael.com/politicians-fume-as-shop-in-ultra-orthodox-neighborhood-found-setting-men-only-times/ (נדלה ב-19 בספטמבר 2023); Dina Kraft, “In Israel, Orthodox women are fighting to be heard ... and seen,” The Christian Science Monitor, January 2, 2020, https://www.csmonitor.com/World/Middle-East/2020/0102/In-Israel-Orthodox-women-are-fighting-to-be-heard-and-seen (נדלה ב-19 בספטמבר 2023); Harriet Sherwood, “Israeli women stand up to gender segregation with musical protest,” The Guardian, December 9, 2011, https://www.theguardian.com/world/2011/dec/09/israelis-gender-segregation-musical-protest (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[13] See “Israel,” in Human Rights Watch, Trapped: How Male Guardianship Policies Restrict Women’s Travel and Mobility in the Middle East and North Africa, July 18, 2023, https://www.hrw.org/report/2023/07/18/trapped/how- male-guardianship-policies-restrict-womens-travel-and-mobility-middle (נוסח עברי של הפרק על ישראל זמין בכתובת: https://www.hrw.org/sites/default/files/media_2023/07/2023%2007%2017%20Israel%20Chapter%20Hebrew.pdf).
[14] חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס״א–2000, https://he.wikisource.org/wiki /חוק_איסור_הפליה_במוצרים,_בשירותים_ובכניסה_למקומות_בידור_ולמקומות_ציבוריים (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[15] Israel Religious Action Centre, “Excluded for God’s Sake: Gender Segregation and the Exclusion of Women in the Public Sphere in Israel: Fourth Annual Report 2013-2014,” https://static1.squarespace.com/static/5f8f43ad4e9b64055875ce6b/t/60926d297ccddf65f749a879/1620208939410/excluded+for+gods+sake+3+final.pdf (נדלה ב-5 באוקטובר 2023).
[16] Judah Ari Gross, “Orthodox parties demand legalization of gender-segregated public events,” Times of Israel, November 20, 2022, https://www.timesofisrael.com/orthodox-parties-demand-legalization-of-gender-segregated-public-events/ (נדלה ב-19 בספטמבר, 2023); Outrage over UTJ bill to gender-segregate bathing at national park” springs,” Times of Israel, January 24, 2023, https://www.timesofisrael.com/outrage-over-utj-bill-to-gender-segregate-bathing-at-national-park-springs/ (נדלה ב-19 בספטמבר, 2023); Gila Stopler, “The Israeli Government’s War on Women,” Evolve, January 3, 2023, https://evolve.reconstructingjudaism.org/israelwaronwomen (נדלה ב-19 בספטמבר, 2023).
[17] אור קשתי, "משרד השיכון: יש להתחשב בשיקולי צניעות כשמתכננים שכונות חרדיות", הארץ, 4 בפברואר 2021, https://www.haaretz.co.il/news/education/2021-02-04/ty-article/.premium/0000017f-e2e7-d9aa-afff-fbff82d20000 (נדלה ב-3 בספטמבר 2023).
[18] "רצועת עזה: 15 שנה ל"כלא עזה", הודעה לעיתונות, Human Rights Watch, 14 ביוני 2022, https://www.hrw.org/he/news/2022/06/14/gaza-israels-open-air-prison-15.
[19] Human Rights Watch, הסף נחצה.
[20] "ישראל: שיעור ההיתרים הרפואיים לתושבי הרצועה ירד לשפל חסר תקדים", הודעה לעיתונות, Human Rights Watch, 13 בפברואר 2018, https://www.hrw.org/he/news/2018/02/13/314934; Monthly report on health access, WHO, 2023, http://www.emro.who.int/opt/information-resources/monthly-report-on-health-access.html (נדלה ב-19 בספטמבר 2023); "בעקבות מאבק משפטי: ישראל שבה לאפשר ביקור קרוב משפחה חולה", גישה, 31 ביולי 2021, https://gisha.org/following-legal-battle-israel-reinstates-visits-to-sick-relatives-he/ (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[21] הדו"ח שמור בתיקי ארגון Human Rights Watch.
[22] מהי "מדיניות הבידול"? דף מידע, גישה, יוני 2012, https://gisha.org/what-is-the-separation-policy-an-info-sheet-he/ (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[23] "ישראל: שיעור ההיתרים הרפואיים לתושבי הרצועה ירד לשפל חסר תקדים",Human Rights Watch , שם.
[24] Benjamin Bouquet et al., “Comparative survival of cancer patients requiring Israeli permits to exit the Gaza Strip for health care: A retrospective cohort study from 2008 to 2017,” PLoS ONE 16 (2001, doi: 10.1371/journal.pone.0251058 (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[25] Medical Aid for Palestinians, “How restrictions on Gaza are a matter of life and death for breast cancer patients,” October 20, 2021, https://www.map.org.uk/news/archive/post/1302-how-restrictions-on-gaza-are-a-matter-of-life-and-death-for-breast-cancer-patients (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[26] 15 “Years of Blockade and Health in Gaza,” WHO, July 2022, https://www.emro.who.int/opt/news/15-years-of-blockade-and-health-in-gaza.html (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[27] Benjamin Bouquet et al., “Comparative survival of cancer patients requiring Israeli permits to exit the Gaza Strip for health care.”
[28] "רצועת עזה: 15 שנה ל"כלא עזה", הודעה לעיתונות, Human Rights Watch, שם.
[29] שם.
[30] גישה, אפליה כברירת מחדל: ניתוח מגדרי של הקריטריונים לתנועת אנשים דרך מעבר ארז, דצמבר 2020, https://gisha.org/UserFiles/File/publications/Discrimination_by_Default_HE.pdf (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[31] שם.
[32] "רצועת עזה: 15 שנה ל"כלא עזה", הודעת לעיתונות, Human Rights Watch, שם.
[33] גישה, "התמר מאושר, המחית לא", 21 במאי 2020, https://gisha.org/התמר-מאושר-המחית-לא/ (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[34] "פלסטין: המעצרים השרירותיים והעינויים נמשכים בלא הפוגה", הודעה לעיתונות, Human Rights Watch, 29 במאי 2019, https://www.hrw.org/he/news/2019/05/29/330569; מסמך המוגש לוועדת האו"ם לזכויות אנשים עם מוגבלות, Human Rights Watch , 14 ביוני 2022, https://www.hrw.org/news/2023/03/13/palestine-submission-un-committee-rights-persons-disabilities.
[35] "רצועת עזה: הגבלות ישראליות פוגעות באנשים עם מוגבלות", הודעה לעיתונות, Human Rights Watch, 3 בדצמבר 2020, https://www.hrw.org/he/news/2020/12/03/377052.
[36] Abier Almasri (Human Rights Watch), “In Gaza, We Get Four Hours of Electricity a Day — If We’re Lucky,” commentary, Los Angeles Times, August 20, 2017, https://www.hrw.org/news/2017/08/20/gaza-we-get-four-hours-electricity-day-if-were-lucky (נוסח עברי: https://www.hrw.org/he/news/2017/08/20/308027).
[37]“Fifteen years of the blockade of the Gaza Strip,” UNICEF, July 3, 2022, https://www.unicef.org/mena/press-releases/fifteen-years-blockade-gaza-strip (נדלה ב-18 בספטמבר 2023).
[38] State of Palestine Palestinian Central Bureau of Statistics, “Palestinian Labour Force Survey Annual Report: 2022,” https://www.pcbs.gov.ps/Downloads/book2658.pdf, p. 30, (נדלה ב-11 בספטמבר 2023)
[39] עדאלה, "חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)", https://www.adalah.org/he/law/view/415 (נדלה ב-19 בספטמבר 2023); "ישראל ופלסטין: אירועי 2021", 14 ביוני 2022, Human Rights Watch, https://www.hrw.org/he/world-report/2022/country-chapters/israel-and-palestine; נעה שפיגל, "הכנסת אישרה להאריך את תוקפו של חוק האזרחות בשנה נוספת", הארץ, 6 במרס 2023, https://www.haaretz.co.il/news/politi/2023-03-06/ty-article/.premium/00000186-b3d7-d2fe-a7be-ffdf2fb80000 (נדלה ב-1 באוקטובר 2023).
[40]“Israel: Don’t Outlaw Family Life,” Human Rights Watch news release, July 27, 2003, https://www.hrw.org/news/2003/07/27/israel-dont-outlaw-family-life.
[41] בשנת 2007 הרחיבה הכנסת את תחולת ההגבלה לבני זוג מלבנון, מסוריה, מעיראק ומאיראן. Human Rights Watch, הסף נחצה.
[42] יהונתן ליס, "האוזר קרא להתבסס על חוק הלאום כדי להסדיר את האיסור על איחוד משפחות", הארץ, 2 ביוני 2020, https://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.8887403 (נדלה ב-1 באוקטובר 2023); “Knesset Expected to Renew the Citizenship Law Despite Dissolution of the Knesset,” Mossawa Center press release, http://www.mossawa.org/eng/?mod=articles&ID=800 (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[43] Women’s Centre for Legal Aid and Counselling, Family Rights for Women in Jerusalem Under Discriminatory Israeli Policies, 2022, https://www.wclac.org/files/library/23/05/wruzeruqny1foj4ilpq5aq.pdf (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[44] Human Rights Watch, הסף נחצה.
[45] "ישראל ממשיכה לפגוע בזכותם של פלסטינים לחיי משפחה", המוקד להגנת הפרט; Joseph Krauss, “Israel Gives Legal Status to 4K in Gesture to Palestinians,” Associated Press, October 19, 2021, https://apnews.com/article/immigration-jerusalem-israel-west-bank-gaza-strip-f706709318e802fc23c2c3ab6d7b8270 (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[46] Human Rights Watch, שכח ממנו, הוא לא כאן: שליטת ישראל במעמד התושבות של הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה (New York: Human Rights Watch: 2012), https://www.hrw.org/he/report/2019/12/17/336507.
[47] OCHA, “Breakdown of Data on Demolition and Displacement in the West Bank,” https://app.powerbi.com/view?r=eyJrIjoiMmJkZGRhYWQtODk0MS00MWJkLWI2NTktMDg1NGJlMGNiY2Y3IiwidCI6IjBmOWUzNWRiLTU0NGYtNGY2MC1iZGNjLTVlYTQxNmU2ZGM3MCIsImMiOjh9 (נדלה ב-18 בספטמבר 2023).
[48] Human Rights Watch, הסף נחצה.
[49] הגר שיזף, "פלסטינים הגישו כ-1,500 בקשות בנייה בשטח C בשלוש שנים. ישראל דחתה 98.6% מהן", הארץ, 21 בינואר 2023, https://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.8403764 (נדלה ב-31 בספטמבר 2023).
[50] בצלם, "הריסת בתים: הריסה כענישה", https://statistics.btselem.org/he/demolitions/demolition-as- punishment?structureSensor=%5B%22residential%22,%22non-residential%22%5D&tab=overview (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[51] אמנת ג'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה (אומצה ב-12 באוגוסט 1949 (75 U.N.T.S. 287), נכנסה לתוקף ב-21 באוקטובר 1950, ס' 53.
[52] Human Rights Watch, הסף נחצה.
[53] פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, על (אי) שוויון והריסות בתים ומבנים ביישובים הערבים בדואים בנגב, יולי 2020, https://www.dukium.org/wp-content/uploads/2020/07/HDR-2020-Data-on-2019-Heb-3.pdf (נדלה ב-19 בספטמבר 2023), עמ' 14; אלמוג בן זיקרי, "זינוק בהריסות המבנים בכפרים בדואיים; המספר הוכפל בתוך שנה", הארץ, 26 במרס 2018, https://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.5939855 (נדלה ב-19 בספטמבר 2020); פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, "הקהילה הערבית הבדואית בנגב – רקע כללי", https://www.dukium.org/הקהילה-הערבית-הבדואית-בנגב-רקע-כללי/?lang=he (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[54]“Israel Demolishes Palestinian Village for the 204th Time,” Middle East Monitor, July 19, 2022, https://www.middleeastmonitor.com/20220719-israel-demolishes-palestinian-village-for-the-204th-time/ (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[55] ראו Human Rights Watch, לא על המפה. הפרת זכויות לקרקע ולדיור בכפרים בדואיים בלתי מוכרים בישראל https://www.hrw.org/reports/iopt0308heweb.pdf; Human Rights Watch, נפרדים ולא שווים, דצמבר 2010, https://www.hrw.org/he/report/2010/12/19/256165.
[56] "ישראל: הצבא הורס בתי ספר בגדה המערבית", הודעה לעיתונות, Human Rights Watch, 25 באפריל 2018, https://www.hrw.org/he/news/2018/04/25/317213.
[57] United Nations Country Team, Occupied Palestinian Territory, Common Country Analysis 2016, Leave No One Behind: A Perspective on Vulnerability and Structural Disadvantage in Palestine, 2016, https://unsco.unmissions.org/sites/default/files/cca_report_en.pdf (נדלה ב-19 בספטמבר 2023).
[58] שם.
