(ירושלים), ארגון Human Rights Watch אמר היום כי שני גברים ישראלים בעלי הפרעות נפשיות חמורות, שחצו בנפרד את הגבול מישראל לרצועת עזה בשנים 2014 ו-2015, מוחזקים ככל הנראה בידי הזרוע הצבאית של חמאס. איש לא שמע מאברה מנגיסטו ומהישאם א-סייד מאז נכנסו לרצועת עזה. לשניהם היסטוריה של שוטטות למרחקים ארוכים ברגל, לרבות, במקרה של א-סייד, חציית גבולות ללא היתר.
רשויות חמאס הכירו בעקיפין, בהצהרות לתקשורת, בכך שהן מחזיקות בשני הגברים, אולם הן מסרבות לחשוף מידע כלשהו על אודותיהם – ואפילו לאשר את דבר מעצרם – עד אשר תשחרר ישראל קבוצה של חברי חמאס כלואים. רשויות חמאס מתייחסות לשני הגברים כחיילים, אולם מתחקיר שערך ארגון Human Rights Watch עולה כי הגברים הישראלים לא היו לוחמים ולא היה להם קשר לממשלת ישראל בעת שנכנסו לרצועת עזה.
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch "סירובו של חמאס לאשר כי הוא מחזיק במעצר מתמשך, כך נראה, גברים בעלי הפרעות נפשיות שאין להם כל קשר למעשי האיבה, הוא אכזרי ולא ניתן להצדיקו. שום טרוניה או מטרה אינם יכולים להצדיק את החזקתם של אנשים ללא קשר עם העולם החיצון ותוך סחר מכר בנוגע לגורלם".
ארגון Human Rights Watch קיים ראיונות רבים עם משפחותיהם וחבריהם של שני הגברים ועם גורמים רשמיים ישראלים ופלסטינים, ביקר בבתיהם ובשכונותיהם של הגברים ובחן מסמכים רפואיים וצבאיים רשמיים.
על רשויות חמאס לחשוף רשמית וללא תנאים האם שני הגברים נמצאים עדיין בידיהן ולשחררם אלא אם כן יש בידן לספק בסיס משפטי מהימן להמשך החזקתם. עד אשר ישוחררו, על חמאס להתייחס אליהם באופן אנושי ולאפשר להם לעמוד בקשר עם משפחותיהם, כפי שהורשה לעשות, על-פי דיווחים, החייל הישראלי שנכלא בעבר, גלעד שליט, אם כי רק באופן מוגבל, באמצעות שלושה מכתבים.
מנגיסטו, בן 30, יהודי אזרח ישראל ממוצא אתיופי, שגר באשקלון, נכנס לרצועת עזה באמצעות טיפוס על גדר תיל בסמוך לחוף ב-7 בספטמבר 2014, דבר שתועד במצלמות, כך נמסר לארגון Human Rights Watch על-ידי נציג ממשלת ישראל המכיר את המקרה. הרשויות הישראליות הראו לארגון Human Rights Watch תיעוד טכני שבו לדבריהן, נראה מנגיסטו החוצה את הגבול; בני משפחת מנגיסטו, שצפו באותו תיעוד, אישרו כי אכן רואים בו את אברה מנגיסטו. ציוד טכנולוגי סיפק הוכחה לכך שא-סייד, בן 29, פלסטיני אזרח ישראל ממוצא בדואי, תושב העיירה חורה בנגב, חצה ברגל את הגבול לעזה מכיוון מזרח, ב-20 באפריל 2015.
אזרח ישראלי שלישי, גו'מעה אבו ר'נימה, בן 20, חצה ככל הנראה את הגבול מישראל לעזה בחודש יולי 2016. בני משפחתו אמרו לארגון Human Rights Watch כי החלו לחשוש למצבו הנפשי וכי הוא נכנס לרצועת עזה בעת שרעה את צאן המשפחה בסמוך לגבול. עם זאת, ארגון Human Rights Watch לא הצליח לאמת דיווח זה באופן עצמאי, או לאשר את דבר מעצרו או מעמדו. הנציג הישראלי ציין כי לרשויות הישראליות אין ראיות לכך שהוא "נעדר המוחזק נגד רצונו" וצה"ל לא הגיב לבקשת מידע בנוגע אליו. כאשר העלה ארגון Human Rights Watch את עניינו בפני מי שהיה אז סגן שר החוץ של חמאס, ר'אזי חמאד, הוא השיב: "לא ידוע לי על ישראלי שלישי שמוחזק". בני משפחתו של אבו ר'נימה אמרו לארגון Human Rights Watch כי לא שמעו ממנו מאז נעלם.
בחודש אפריל 2016 הוזכרו הן מנגיסטו והן א-סאייד בסרטון וידיאו שפרסמה הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, כחיילים. בסרטון הוצגו תמונות של השניים, שנראה כי נערכו בפוטושופ, כשהם לובשים מדי צבא, לצד תמונות של אורון שאול והדר גולדין, חיילי צה"ל שנהרגו ככל הנראה במהלך המלחמה בשנת 2014, ושגופותיהם מוחזקות, על-פי דיווחים, על-ידי רשויות חמאס. הרשויות הישראליות קראו לחמאס להחזיר את מנגיסטו וא-סייד, ששניהם, לדבריהן, לא היו חיילים ולא היה להם קשר לממשלת ישראל בעת שנכנסו לרצועת עזה, ואת גופות שני החיילים.
מחמוד א-זהאר, אחד משני מייסדיו של חמאס, סירב להודות בדבר במעצרם של מנגיסטו וא-סייד בפגישה שקיים עם ארגון Human Rights Watch בחודש ספטמבר 2016, אך אמר כי "אין אזרחים בישראל", משום שכולם משרתים בצבא, וכי "ישראלים שנכנסים לעזה הם מרגלים".
המחקר שערך ארגון Human Rights Watch מעורר ספק רב לגבי טענות אלה. ממסמכים שבחן ארגון Human Rights Watch עולה כי ועדה רפואית של צה"ל מצאה כי מנגיסטו "בלתי כשיר לשירות [צבאי]" במארס 2013 והעניקה לו פטור מגיוס חובה. מהמסמכים עולה גם כי א-סייד התנדב לשירות צבאי בחודש אוגוסט 2008, אולם שוחרר פחות משלושה חודשים לאחר מכן לאחר שהצבא קבע כי הוא "בלתי כשיר לשירות" והוא אינו נמנה על כוחות המילואים.
בני משפחה וחברים של שני הגברים אמרו בראיונות כי בשנים שקדמו להיעלמותם מצב בריאותם התדרדר. ממסמכי משרד הבריאות הישראלי עולה כי מנגיסטו שהה 19 יום באשפוז פסיכיאטרי בחודש ינואר 2013 – מתוכם 12 ימים בבית חולים בבאר שבע מרצונו ו-7 בכפייה – אם כי במסמכים שנמסרו למשפחתו, נמחקה האבחנה הספציפית.
מדו"חות רפואיים עולה גם כי הרופאים אבחנו את א-סייד כלוקה בסכיזופרניה וב"הפרעת אישיות", לצד הפרעות נפשיות נוספות, וכי הוא אושפז פעמים רבות. במכתב שחרור מבית חולים בבאר שבע משנת 2013 הוא מתואר כחולה ה"מוכר למערכת הפסיכיאטרית מזה מספר שנים מאשפוזים חוזרים במוסדנו", וצוין כי הוא נמלט מבית החולים לאחר תקופת אשפוז אך נעצר ליד גבול עזה והוחזק ב"אשפוז ממושך" במרכז לבריאות הנפש בצפון ישראל.
הן מנגיסטו והן א-סייד כבר נעדרו בעבר – מנגיסטו בצפון ישראל פעמיים או שלוש לדברי אחיו אילן מנגיסטו, וא-סייד הגיע לדברי אביו לפחות 15 פעמים לגדה המערבית, פעמיים לירדן ופעמיים לרצועת עזה. גורם ישראלי רשמי המכיר את המקרה אמר כי מתיעוד שבידי ישראל עולה שא-סייד נכנס לרצועת עזה ולירדן פעמים רבות. בדיווחים שהתפרסמו בכלי התקשורת החל בחודש פברואר 2010 הוזכר כי אדם התואם את תיאורו של א-סייד, בעל הפרעה נפשית, חצה את הגבול לרצועת עזה – ובאחד הדיווחים הוא הוזכר בשמו.
בנאום שנשא ב-15 באפריל 2017 הצהיר מנהיג חמאס, ח'אלד משעל, כי "לכל מידע בנוגע לשבויים ישראלים יהיה מחיר". גורמים רשמיים בחמאס בעזה אמרו, בין היתר לארגון Human Rights Watch בחודש ספטמבר 2016, כי לא יחשפו שום מידע על אודות הישראלים הנעדרים עד אשר תשחרר ישראל אנשי חמאס עצרה שוב בגדה המערבית בחודש יוני 2014, לאחר ששחררה אותם כחלק מהעסקה לשחרור החייל הכלוא לשעבר גלעד שליט, שלוש שנים קודם לכן. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר באותה עת כי המעצרים החוזרים, שבוצעו בתגובה לחטיפתם של שלושה בני נוער ישראליים בגדה המערבית מספר ימים קודם לכן, מעבירים "מסר חשוב לחמאס", אותו האשים נתניהו בחטיפה. בני הנוער נמצאו לאחר מכן מתים.
נוכח סימנים המצביעים על כך שמנגיסטו, אל-סייד ואולי אבו ר'נימה היו בשלב כלשהו בידי חמאס, על גורמי חמאס לחשוף באופן רשמי וללא תנאי האם הארגון מחזיק בכל אחד מהגברים או החזיק בהם בעבר ואם מי מהם כבר אינו בחזקתו, האם יש לחמאס מידע על מקום הימצאו הנוכחי. על פי המשפט הבינלאומי, חשיפת הזהות של אנשים במשמורת היא חובה בלתי מותנית ואין להכפיפה לפעולות שצד אחר נדרש לבצע. מעצרם של הגברים ללא קשר לעולם החיצון, במיוחד בהתחשב במצבם הנפשי, עלול לעלות לכדי עונש אכזרי או בלתי אנושי ואף עינויים.
סירוב של ממשלה להכיר באופן רשמי בכך שאדם נעצר או לחשוף את מקום הימצאו או גורלו של אדם לאחר מעצר, ובכך להעמיד את העצור מחוץ להגנת החוק, מהווה העלמה כפויה על פי המשפט הבינלאומי. העלמה כפויה פוגעת ברבות מן הזכויות המוגנות באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות, אותה אישררה פלסטין בשנת 2014, ובהן גם החובה להביא את העצירים בפני שופט בהקדם. העלמות כפויות מותירות עצורים חשופים במיוחד לעינויים ולהתעללות.
54 אנשי חמאס שאת שחרורם דורש הארגון נמנים עם 6,159 האסירים ה"ביטחוניים" המוחזקים בידי ישראל, רובם המכריע פלסטינים, ובהם גם 493 עצירים מנהליים המוחזקים מבלי שהוגש נגדם כתב אישום, כך על פי נתוני שירות בתי הסוהר מ-4 באפריל 2017 שנמסרו לארגון הישראלי לזכויות האדם המוקד להגנת הפרט. ארגון Human Rights Watch תיעד את השימוש שעושה ישראל בחוק "לוחמים בלתי חוקיים" על מנת לכלוא פלסטינים מעזה ללא ביקורת שיפוטית של ממש ותוך כדי הטלת הגבלות מופרזות על ביקורי משפחות של אסירים פלסטינים מעזה.
סירובה של ממשלה להכיר באופן רשמי בכך שאדם מוחזק במשמורת או לחשוף את מקום הימצאו או מה עלה בגורלו לאחר כליאה או מעצר, באופן המותיר אותו ללא הגנת החוק, עולה לכדי העלמה כפויה על פי המשפט הבינלאומי. העלמה כפויה מפרה זכויות רבות המעוגנות באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, אותה אישררה מדינת פלסטין בשנת 2014, לרבות החובה להביא עצירים באופן מידי בפני שופט. העלמות כפויות מותירות עצירים חשופים במיוחד לעינויים ולהתעללות.
לדברי ויטסון, "מנגיסטו וא-סייד, יהודי אתיופי ופלסטיני בדואי הלוקים בנפשם, באים מהקהילות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית. בהעלמתם אין שום דבר פטריוטי והיא אינה מעשה גבורה משום בחינה".
אברה מנגיסטו
אברהם (אברה) מנגיסטו, הרביעי מבין עשרה ילדים, עלה לישראל מאתיופיה עם משפחתו בגיל 5, לדברי אחיו אילן מנגיסטו. המשפחה גרה בדירה צנועה בשכונה של אוכלוסייה מעוטת הכנסה באשקלון, בה גר מנגיסטו עד שנעלם. לדברי אילן מנגיסטו, אמו, אגורנש, מנקה בתים לפרנסת המשפחה ואביו, היילי מנגיסטו, מובטל מזה עשור. ההורים התגרשו בשנת 2012 ואביו של מנגיסטו, שידו לא הייתה משגת לממן לעצמו דיור, חי עם קרובי משפחה עד שקיבל פיצוי בעקבות היעלמות בנו, והתאפשר לו לעבור לדירה.
חבר ילדות, שביקש להישאר בעילום שם, תיאר את מנגיסטו כ"ילד נורמלי לגמרי" ש"צחק, ישב במסעדות, היו לו חברים". לדברי אילן מנגיסטו, לאחר שאברה סיים את בית הספר התיכון, הוא עבד באורח לא סדיר במחזור ועבודות מזדמנות אחרות.
אילן מנגיסטו אמר כי בריאותו הנפשית של אחיו הדרדרה בשנת 2011 לאחר מות אח מבוגר יותר, מסרשאו, מסיבוכים הקשורים לאנורקסיה מתמשכת. המשפחה לא הצליחה לדאוג לכך שיקבל טיפול נאות. חבר הילדות אמר כי מנגיסטו התמודד לבדו עם יגונו, התרחק מבני משפחה וחברים, ישב במשך שעות ויצא לטיולים לבדו, והלך ורזה באופן ניכר לעין.
לדברי אילן מנגיסטו, אחיו אמר כי שהוא יכול לחוש את אחיו המנוח בידיו. ללא ידיעת משפחתו, קשר אברה מנגיסטו חתיכת חוט סביב אחת מאצבעות יד ימינו, חסם את זרם הדם והחזיק את האצבע מוסתרת בכיסו כדי שמשפחתו לא תראה. עד שגילו בני משפחתו את המתרחש כבר התפתח באצבע נמק חמור והרופאים נאלצו לקטוע אותה. הוא הפסיק לעבוד, סירב אפילו לקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי, ובילה חלק ניכר מזמנו בשיטוט בשכונה כשהוא מבקש כסף מאנשים שהכיר.
במסמכים מבית החולים שבחן ארגון Human Rights Watch צוין כי מנגיסטו הסכים מרצונו לאשפוז פסיכיאטרי במרכז לבריאות הנפש באר שבע, בין התאריכים 3 עד 15 בינואר 2013. לדברי אילן מנגיסטו אחיו, שסירב בתוקף לקבל טיפול, הסכים להתאשפז באותה הזדמנות רק לאחר שנעלם והמשטרה איתרה אותו לבדו על שפת הכנרת בטבריה, במרחק של כמעט 200 קילומטר מביתו. עם זאת, לדברי אילן מנגיסטו, הוא שוחרר ללא שיפור ניכר במצבו. חמישה ימים לאחר מכן, בני המשפחה אשפזו את אברה מנגיסטו במוסד למשך שבעה ימים מתוקף צו "אשפוז כפוי דחוף". מנגיסטו השליך את התרופות הפסיכיאטריות שרשמו לו הרופאים ברגע שעזב את בית החולים, חזר לשיטוטיו ונעלם עוד פעם או פעמיים נוספות באזורים אחרים בישראל.
מנגיסטו "היה מטריד אנשים, צורח, זורק דברים", אמר אחיו. "זה כאב לנו מאוד. מצבו החמיר. היו לו מחשבות אובדניות... הוא היה מסוגל לעשות דברים מסוכנים – לשים את היד שלו באש ולומר שזה לא כואב".
על פי מסמכים שבחן ארגון Human Rights Watch, קבעה ועדה רפואית בצה"ל בחודש מארס 2013 כי מנגיסטו "בלתי כשיר" ופטרה אותו משירות חובה.
חבר ילדותו של מנגיסטו אמר שמצבו הנפשי נעשה "הרבה יותר גרוע" בשנה שלפני היעלמותו: "הוא התחיל לפגוע בעצמו. יכולת לראות את הסימנים של אדם שלא ישן כבר כמה ימים. הוא התחיל לדבר על דברים שלא היו הגיוניים".
ב -7 בספטמבר 2014, בסביבות הצהריים, ביקש מנגיסטו מאמו כסף. כשאמרה שאין לה כלום, הוא התעצבן ואז עזב את הבית בלי לומר דבר.
נציג של ממשלת ישראל המכיר את פרטי המקרה אמר לארגון Human Rights Watch כי מאוחר יותר באותו יום הבחינו חיילים ישראליים באמצעות מצלמה באדם כהה עור, המתאמץ לטפס על גדר תיל בגבול עזה-ישראל, בסמוך לחוף. חיילים הגיעו למקום וצעקו על האיש, שהגיע לקצה העליון של הגדר, וירו באוויר, אולם לדברי נציג הממשלה, האיש לא הגיב.
האיש השאיר מאחוריו תיק בית ספר, ומבלי לדעת מה מניעיו, החליטו החיילים לבחון את תוכן התיק לפני שיחליטו אם לפתוח באש או להתמודד עם האיש בצורה אחרת, והביאו למקום לצורך כך רובוט חבלה. התיק הכיל נעלי בית, מגבת, תנ"ך וספרים, כולל ספר ניהול חשבונות ועליו שמו של אברה מנגיסטו, מה שאפשר לחיילים לזהותו, לדברי אילן מנגיסטו. תהליך הזיהוי נמשך כמה שעות, ועד אז כבר נכנס מנגיסטו לעזה, כפי שניתן היה לראות באמצעות מצלמות אבטחה ישראליות המוצבות ליד הגבול. בחומרים המצולמים הוא נראה, לדברי נציג ממשלת ישראל, כשהוא חולף על-פני דייג שלא הבחין בו ולאחר מכן משוחח עם אנשים ליד בקתה.
מאז לא שמע איש דבר ממנגיסטו. הנציג הישראלי אמר כי בתגובה לשאלות של צד שלישי בנוגע להיעלמותו של מנגיסטו, הציג חמאס אדם אחר, אזרח אריתריאה, שהתבצר במתקן על גבול ישראל-עזה, וביקש מקלט בינלאומי.
ממשלת ישראל הודיעה רשמית על היעלמותו של מנגיסטו בחודש יולי 2015 בעקבות הסרת צו איסור פרסום שהוטל על המקרה לבקשתה. באותו חודש מסר סגן ראש היחידה המדינית של חמאס, מוסא אבו מרזוק ל"אל-ג'זירה" כי מנגיסטו נעלם בעת שנלחם במלחמה של שנת 2014, ולא לאחר מכן, והכחיש כי הוא לוקה בנפשו. בסרטון וידיאו שפרסמה הזרוע הצבאית של חמאס בחודש אפריל 2016 נראה מנגיסטו במדי צבא, אולם נראה כי מדובר בגרסה ערוכה בפוטושופ של התמונה שהוצגה בדיווחים בתקשורת שנה קודם לכן.
אגורנש מנגיסטו אמרה לארגון Human Rights Watch כי היא מתגעגעת מאוד לבנה: "אני כל הזמן חושבת עליו ובוכה כל הזמן... לפעמים אני יוצאת ... כשאני חוזרת בלילה המחשבה עליו משאירה אותי ערה... אני רק רוצה שהבן שלי יחזור אליי כדי שאוכל לראות אותו".
הישאם א-סייד
הישאם א-סייד, בן 29, הבכור מבין שמונה ילדים, נולד וגדל בכפר הבדואי א-סייד, ששולב בהמשך בעיירה אל-חורה בנגב. א-סייד סיים את לימודי התיכון אולם לדברי אביו, שעבאן, הישגיו היו נמוכים. שעבאן אמר לארגון Human Rights Watch כי ניסה לשלב את בנו בעסק שלו, בתחום הבנייה, אולם הוא סירב לעבוד ונשאר בבית.
אמו של א-סייד, מנאל, תיארה אותו כמי ש"אף פעם לא היה מרוצה מהחיים שהיו לו בבית ותמיד הסתכל על אנשים אחרים ורצה שיהיה לו מה שיש להם". שעבאן אמר כי אם "הוא רואה נהג משאית, הוא רוצה להיות נהג משאית; רופא, הוא רוצה להיות רופא". מנאל סיפרה כי רצה להתחתן ולמצוא עבודה. א-סייד נישא, אך הוא ואשתו התגרשו שבוע לאחר מכן. כשבוע לפני היעלמותו פנה א-סייד אל אמו והביע את רצונו להינשא שוב. אבל לדבריה הוא בילה את רוב זמנו בצפייה בטלוויזיה, האזנה למוזיקה ושיטוט בבתיהם ובחנויותיהם של שכנים, שלעיתים הקניטו אותו או סילקו אותו מהמקום. שעבאן הוסיף כי רבים באל-חורה ידעו על מצבו הנפשי. לדבריו, המשפחה שלחה אותו לקורסים קצרים בקפריסין בשנת 2005 ובלונדון בשנת 2010, בתקווה שהשינוי ייטיב עמו.
בעל חנות באל-חורה, המכיר את המשפחה כבר שנים, אמר כי א-סייד נהג לשוטט בחנותו מדי שבוע או שבועיים, ותאר אותו כ"אדם כזה שאם נכנס לו משהו לראש, הוא יעשה את זה; אם הוא רוצה ללכת לאנשהו, הוא פשוט הולך לשם". הוא הוסיף כי א-סייד "משתף הכול עם כולם ולא מסתיר כלום".
במסמכים רפואיים של א-סייד שבחן ארגון Human Rights Watch הופיעו אבחנות שכללו אובדן שמיעה, סחרחורת וטִנְטוּן משנת 2007, "הפרעת אישיות והפרעות התנהגויות ורגשיות שלא פורטו" משנת 2009, "הפרעה פסיכוטית חריפה" משנת 2010 וסכיזופרניה משנת 2013. אל-סייד אף שהה תקופות ממושכות, מימים ועד שבועות, בבתי חולים ובמוסדות פסיכיאטריים ברחבי הארץ, לרבות מתוקף צווי בית משפט והוראות רופאים. שעבאן אמר כי א-סייד ניסה להימלט ממוסד אחד לפחות וכי "יש לו קול בראש שאומר לו מה לעשות והוא לא יכול לשלוט בו".
במכתב ממרכז לבריאות הנפש מסוף שנת 2013 צוין כי אשפוזו נוגע ל"התנהגות מסוכנת וחסרת שיפוט". כמו כן נאמר כי הוא אושפז "לאחר שנתפס קופץ מגדר בתל אביב להגיע לדבריו למוניות פלסטיניות כדי שיוכלו לקחת אותו לירדן", וכי "הוא רוצה להגיע לירדן או לתאילנד ולחיות שם כדי לראות מוסלמים ויהודים יחד".
לדברי אביו, א-סייד ניסה להגיע בכוחות עצמו לירדן חמש פעמים. בשלושה מהמקרים הללו מנעו ממנו אנשי כוחות הביטחון או אנשים אחרים לעבור. בשניים מהמקרים הוא נכנס לירדן ונעצר על-ידי המשטרה, בפעם השנייה למשך עשרה ימים, שבוע לפני היעלמותו לרצועת עזה באפריל 2015. נציג ממשלת ישראל המכיר את המקרים אמר כי א-סייד חצה את הגבול לירדן פעמיים, אך לא היה ביכולתו לאשר שאחת מהן הייתה בחודש אפריל 2015.
לדברי שעבאן, א-סייד נכנס לגדה המערבית ב-15 הזדמנויות שונות לפחות, ובשלוש מהן נעצר על-ידי מנגנון הביטחון המסכל הפלסטיני.
שעבאן אמר לארגון Human Rights Watch כי א-סייד חצה את הגבול לרצועת עזה גם בשנים 2010 ו-2013. הנציג הישראלי אמר כי ממסמכים ישראליים עולה שהוא חצה את הגבול ב-2 בפברואר 2010 וב-16 בינואר 2013. הסוכנויות רויטרס ו-AFP, עיתון הארץ ואתר Ynet, כמו גם כלי-תקשורת נוספים, דיווחו ב-3 בפברואר 2010 כי בדואי העונה על תיאורו של א-סייד, בעל הפרעה נפשית, חצה את הגבול לעזה יום קודם לכן. מקור אחר אף נקב בשמו של הישאם א-סייד. הנציג הישראלי אמר כי א-סייד חצה את הגבול לרצועת עזה גם ב-8 במאי 2011, אולם שעבאן אמר כי לא ידוע לו דבר על כך.
ממכתב מצה"ל משנת 2016 שבחן ארגון Human Rights Watch עולה כי א-סייד התנדב לשירות צבאי ב-18 באוגוסט 2008, אך שוחרר ב-6 בנובמבר 2008 לאחר שנמצא "בלתי כשיר לשירות". כמו כן עולה מהמכתב כי הוא "אינו נמנה עם כוחות המילואים".
ב-20 באפריל 2015 יצא א-סייד מביתו עם הטלפון הסלולרי ותעודת הזהות שלו מבלי לציין לאן מועדות פניו. הנציג הישראלי סיפר לארגון Human Rights Watch כי בתמונות שצולמו על-ידי הרשויות הישראליות באותו יום הוא נראה חוצה ברגל את הגבול לרצועת עזה מכיוון מזרח. לדברי הוריו, כשלא שב הביתה מספר ימים לאחר מכן הם דיווחו על היעדרותו וחיפשו אותו במקומות שאליהם נעלם קודם לכן, לרבות ירדן.
מאז לא שמע ממנו איש דבר.
בהודעה מחודש יולי 2015, שבה הכירו במעצרו של מנגיסטו, ציינו הרשויות הישראליות כי "אדם נוסף", בדואי תושב הדרום, "נעדר גם הוא בעזה" אך לא חשפו את זהותו. בני משפחת א-סייד פרסמו את דבר היעדרו של בנם זמן קצר לאחר שתמונה שלו הופיע בסרטון וידיאו שפרסמה הזרוע הצבאית של חמאס בחודש אפריל 2016. בתמונה הוא נראה במדים צבאיים, אך נראה כי מדובר בגרסה ערוכה בפוטושופ של תמונה שפורסמה בתקשורת שנה קודם לכן.
לדברי האב, למשפחת א-סייד המורחבת, שמוצאה פלסטיני-בדואי-מוסלמי, יש קשרים ארוכי שנים עם רצועת עזה, לרבות קשרי נישואין. לדבריו בנו נהג לבכות כשצפה בחדשות על רצועת עזה ודיבר תכופות על יופייה של הרצועה.
אמו תיארה את החלל שהותיר מאחוריו א-סייד: "אני מרגישה שמשהו חסר בבית. כאילו איבדתי משהו. אני כל הזמן מועדת, ומשהו משמעותי השתנה בחיים שלי. הישאם היה הברכה שלנו. הוא כבר נמצא שם הרבה זמן. אני מרגישה מבולבלת ואני לא יודעת מה לעשות".
ג'ומעה אבו ר'נימה
ג'ומעה אבו ר'נימה, בן 20, הוא פלסטיני בדואי תושב ביר אבו אל-חמאם, כפר שאינו מוכר על-ידי ממשלת ישראל ושוכן בסמוך למושב נבטים בנגב. לדברי בני משפחתו ולפי דיווחים בכלי התקשורת, היעדרותו של ר'נימה התגלתה ב-12 ביולי 2016. זמן קצר קודם לכן הוא סיים את לימודיו בתיכון אבו-תלול בכפר אבו-תלול הסמוך, אך עדיין לא עבר את הבחינות הנדרשות. הוא לא הועסק במשרה כלשהי.
אבראהים אבו-ר'נימה, אביו של ג'ומעה, סיפר לארגון Human Rights Watch כי באותו יום הלך בנו בפעם הראשונה לטפל בכבשים של המשפחה, שרעו בין קיבוץ נחל עוז לבין גבולה המזרחי של ישראל עם רצועת עזה. אבו ר'נימה לא שב באותו לילה הביתה כמתוכנן, ולמחרת התקשר חייל ישראלי לאחד מאחיו ואמר לו שאדם, שהצבא סבור לפיו בגדיו כי הוא ג'ומעה אבו ר'נימה, חצה יום קודם לכן את הגבול לעזה. השב"כ חקרו את בני המשפחה במשך 30 שעות, אך לדברי האב אנשיו עזבו מבלי לספק להם מידע חד משמעי. הוא אמר שהמשפחה לא שמעה דבר מבנו ולא קיבלה שום הוכחה לכך שהוא נמצא ברצועה, וכן כי לא עמדה בקשר עם הרשויות הישראליות או הפלסטיניות בנוגע למקום הימצאו.
בראיונות לארגון Human Rights Watch אמרו אביו וכמה מאחיו של אבו ר'נימה כי בשנה שקדמה להיעלמותו החלו לחשוש לבריאותו הנפשית. לדבריהם הם לקחו אותו לרופא ולאיש דת כדי לטפל במצבו. קרובי המשפחה לא נקבו בשם של הפרעה נפשית או באבחנה של מצבו. אחיו של אבו ר'נימה אמרו שהוא התקשה להתרכז, התבודד רוב הזמן ולא חלק דברים אפילו עם משפחתו. כמו כן, לדבריהם, לא היו לו חברים והוא לא היה פעיל במדיה חברתית. הם אמרו כי מצבו לא היה ניכר לעין לאדם שפגש אותו זה עתה וכי הוא לא נטל תרופות. עם זאת, הם הוסיפו כי הוא לא נעלם לפני כן ולא היה ברצועת עזה, וציינו כי לא היה אדם דתי או פוליטי במיוחד ולא השתמש בסמים, לא עישן ולא שתה אלכוהול.
תיאור שמסר מורה לשעבר של אבו ר'נימה בראיון לארגון Human Rights Watch עלה בקנה אחד עם דברים אלה. המורה הדגיש את אי יכולתו של אבו ר'נימה להתרכז ואת נטייתו להתבודד.
ארגון Human Rights Watch לא הצליח לאמת דיווח זה. המשפחה לא סיפקה תיעוד של ההיסטוריה הרפואית של אבו ר'נימה. הארגון ניסה לראיין אנשים אחרים מכפרו, אך המשפחה ציינה כי איש לא הכיר אותו.
גורם ישראלי רשמי ציין כי לרשויות הישראליות אין ראיות לכך שהוא "נעדר המוחזק נגד רצונו". ב-29 במארס 2017 פנה ארגון Human Rights Watch בכתב לצה"ל כדי לברר מה מעמדו של אבו ר'נימה ובאיזה תאריך נכנס לרצועת עזה, אך לא זכה למענה.
גורמים רשמיים בחמאס לא התייחסו כלל לעניינו של אבו ר'נימה, לא ציינו את שמו ולא פרסמו את תמונתו בשום פרסום פומבי. כאשר העלה ארגון Human Rights Watch את עניינו בפני סגן שר החוץ של חמאס לשעבר, ר'אזי חמאד, אמר האחרון: "לא יודע לי על ישראלי שלישי שמוחזק. היו דיווחים ש[אבו ר'נימה] שוטט ליד גבול עזה".
בני המשפחה אמרו שלא שמעו מאבו ר'נימה מאז נעלם.
שיקולים משפטיים נוספים
המשפט הבינלאומי מחייב מדינות לחקור העלמויות כפויות, למצות את ההליכים עם האחראים להן ולפצות את הקורבנות באופן הולם. האמנה בדבר זכויות אנשים עם מוגבלויות, שמדינת פלסטין אישררה בחודש אפריל 2014, מקנה הגנות גם לבעלי מוגבלויות פסיכולוגיות או נפשיות, לרבות הזכות לחופש מיחס אכזרי ובלתי אנושי והזכות לגישה שוויונית לצדק, העשויה לכלול מתן התאמות סבירות באופן המביא בחשבון את מגבלותיהם.
אם אכן, כפי שמסתמן, מנגיסטו וא-סייד נכנסו לרצועת עזה בנסיבות שאינן קשורות לסכסוך הבינלאומי המזוין בין ישראל לחמאס, משפט זכויות האדם הבינלאומי מתיר לרשויות לעצור אותם אך ורק מתוקף חוק מקומי ברור. משמעות הדבר היא שיש להעמיד אותם לדין בגין עבירה המוכרת בחוק או לשחררם. עקרונות אלה חלים גם על אבו ר'נימה אם הוא אכן מוחזק במעצר.
יהא אשר יהא הבסיס המשפטי למעצר, אנשים אלה זכאים ליחס אנושי המביא בחשבון את מצב בריאותם הנפשית ולכל התאמה סבירה הנדרשת עקב כל עוד הם מוחזקים במעצר. כמו כן הם זכאים לגישה לשירותי בריאות הנפש לרבות טיפול נפשי המבוסס על הסכמה מודעת וחופשית. לעצירים עומדת גם הזכות לעמוד בקשר עם בני משפחותיהם ולקבל ביקורים של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום. במקרה של העמדה לדין פלילי, יש לספק לנאשמים מידע בנוגע לכל סעיף אישום בלשון המובנת להם. התאמות פרוצדוראליות, כגון תמיכה מאנשי מקצוע שתקל על ההתקשרות עמם, צריכות להיות זמינות בהתאם לצורכיהם ולהעדפותיהם.
מתודולוגיה
ארגון Human Rights Watch ערך מאז שנת 2016 מספר ראיונות עם בני משפחותיהם של מנגיסטו, א-סייד ואבו ר'נימה במסגרת ביקורים בבתיהם. המפגש הראשוני עם משפחת מנגיסטו הוסדר על-ידי המשלחת הקבועה של ישראל לאו"ם בג'נבה, בחודש מארס 2016. ארגון Human Rights Watch סקר תיעוד ראייתי נרחב על מנגיסטו ועל א-סייד, ובכלל זה מסמכים רפואיים ומסמכים הנוגעים לשירות הצבאי, ששתי המשפחות התירו לארגון Human Rights Watch לפרסם. כמו כן שוחח הארגון עם אנשים משתי הקהילות שהכירו את הנעדרים.
לאחר שארגון Human Rights Watch קיבל מהרשויות הישראליות היתר להיכנס לרצועת עזה בחודש ספטמבר 2016, לראשונה מאז 2008, הארגון העלה את עניינם של הנעדרים בפני מחמוד א-זהאר, איש הזרוע הפוליטית של חמאס, ובפני גורמיים רשמיים ברשויות בעזה, ר'אזי חמאד, אז סגן שר החוץ, עומר אל-בורש, אז סגן שר המשפטים ומוחמד לאפי, אז סגן המפקח הכללי של משרד הפנים, וכן סגן שר הפנים דאז, כמאל אחמד אבו מאדי. כמו כן ראיין ארגון Human Rights Watch נציג של ממשלת ישראל הבקיא במקרים של מנגיסטו וא-סייד ובחן תיעוד טכני שבו, לדברי הרשויות הישראליות, ניתן לראות את מנגיסטו חוצה את הגבול.
ארגון Human Rights Watch ניסה, ללא הצלחה, להשיג מידע על אודות אבו ר'נימה בנוסף למה שנמסר לארגון על-ידי משפחתו ומורהו לשעבר. למשפחתו לא היה כל תיעוד של מצבו הבריאותי, וכאשר התבקשו בני המשפחה לספק פרטי קשר של אנשים נוספים, הם אמרו כי אף אחד אחר בקהילה לא הכיר אותו. כמו כן ביקש ארגון Human Rights Watch מידע רשמי מצה"ל בנוגע למעמדו של אבו ר'נימה ולמועד כניסתו לרצועת עזה, אך לא נענה.
