(ירושלים, 16 באפריל 2019) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי בית משפט ישראלי אישר את הוראת ממשלת ישראל לגרש את עומר שאקר, מנהל ישראל ופלסטין בארגון Human Rights Watch. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ניתן בתגובה לערעור שהגישו הארגון ושאקר בחודש מאי 2018 על החלטת ממשלת ישראל לבטל את אשרת העבודה של שאקר ועל חוקתיותו של חוק משנת 2017 המונע כניסה לישראל מאנשים הקוראים למה שמכונה חרם על ישראל או על ההתנחלויות הישראליות. 

דו"ח שהכין המשרד לעניינים אסטרטגיים והסברה בישראל על פעילותו של עומר שאקר, מנהל תחום ישראל ופלסטין בארגון Human Rights Watch, ואשר עליו התבססה החלטת הממשלה מה-7 במאי 2018 לבטל את אשרת העבודה שלו.

בהעניקו פרשנות חדשה ומסוכנת לחוק, מצא בית המשפט שהמחקר שערך ארגון Human Rights Watch ועבודת הסנגור של הארגון הקוראים לעסקים להפסיק לסייע להפרות של זכויות האדם בהתנחלויות הישראליות בגדה המערבית הכבושה הם בגדר קריאה לחרם. פסק הדין יוצר תקדים העלול לפגוע בעבודתם של ארגוני סנגור אחרים ולסכן את מעמדם של פעילי זכויות אדם אחרים בישראל.

לדברי טום פורטיוס, סגן מנהל התוכניות בארגון Human Rights Watch "ישראל מציגה עצמה כדמוקרטיה היחידה באזור, אך היא נחושה לגרש פעיל זכויות אדם בגין עבודת הסנגור הבלתי אלימה שלו... ההחלטה מעבירה מסר מצנן לפיו מי שימתח ביקורת על מעורבותם של עסקים בהפרות חמורות של זכויות האדם בהתנחלויות הישראליות עלול למצוא את עצמו ללא גישה לישראל ולגדה המערבית הנתונה תחת כיבוש ישראלי".

בית המשפט נתן לשאקר ארכה לעזוב את הארץ עד ל-1 במאי 2019. ארגון Human Rights Watch יערער על ההחלטה בבית המשפט העליון של ישראל ויבקש צו ביניים שיאפשר לשאקר להישאר בישראל לתום הדיון בערעור. בהחלטת בית המשפט צוין כי אם ארגון Human Rights Watch יגיש ערעור ויבקש צו כזה, המועד האחרון שנקבע לשאקר לא יאכף עד אשר יינתן פסק דין בעניינו.

זהו המקרה הראשון שבו הממשלה מסתמכת על תיקון משנת 2017 לחוק הכניסה לישראל כדי גרש מישהו שכבר שוהה בארץ כדין.

בית המשפט ביסס את פסיקתו על הקביעה כי שאקר קרא באופן "רציף" לחרם על ישראל, תוך הסתמכות על הפעילות הסטודנטיאלית שלו משנת 2006, בטרם הצטרף לארגון Human Rights Watch, וכן על עבודתו בארגון לאחר-מכן. ההחלטה מתארת כ"פעילות מקדמת חרם" את המחקר של ארגון Human Rights Watch בנושא פעילותם של עסקים, ובכלל זה חברות התיירות הבינלאומיות Airbnb ו-Booking.com, ואת המלצת הארגון כי חברות אלה יפסיקו את פעילויותיהן בהתנחלויות בגדה המערבית. השופטת תמר בזק-רפופורט קבעה כי החוק הישראלי לאיסור חרם אינו מבחין בין חרם על ישראל לבין כזה הנוגע להתנחלויות בגדה המערבית בלבד. פסק הדין לא התייחס לערעור על חוקיותו של התיקון משנת 2017.

החלטת שר הפנים מיום 7 במאי 2018 לבטל את אשרת העבודה של שאקר ולהורות לו לצאת מהארץ הייתה הפעם הראשונה שבה חבר צוות בארגון Human Rights Watch נדרש לעזוב את ישראל מאז החל הארגון לנטר את האירועים בישראל ובפלסטין לפני שלושה עשורים. יום לפני המועד האחרון שנקבע לעזיבתו של שאקר הוציא בית המשפט המחוזי בירושלים צו ביניים שאיפשר לו להישאר בישראל עד שבית המשפט יכריע בעניינו.

שר הפנים ביסס את החלטתו על תיק של הממשלה על פעילותו של שאקר, שהתקיימה יותר מעשור לפני שהחל לסקר את ישראל ופלסטין עבור ארגון Human Rights Watch. במכתב מה-7 במאי נאמר כי ההחלטה "אינה מהווה סירוב עקרוני וגורף לארגון להעסקת מומחה זר", וכי "לא עלו נתונים" בנוגע לקידום חרמות בתקופת עבודתו של שאקר בארגון Human Rights Watch.

אולם בבית המשפט התמקדו טיעוניה של הממשלה בעיקר בעבודת ארגון Human Rights Watch בנושא פעילותם של עסקים בהתנחלויות. בדיונים שהתקיימו בבית המשפט ב-27 ביוני 2018 וב-11 במארס 2019 ובמסמכים שהגישה המדינה במועדים אלה היא הדגישה ציוצים שפרסם שאקר, בהם הציג את עמדת ארגון Human Rights Watch לפיה על עסקים להפסיק את פעילותם בהתנחלויות בגדה המערבית. במסמך המונה 120 עמודים שהגישה המדינה לבית המשפט בינואר נכללו, בין היתר, ציוצים של שאקר המקדמים את המחקר של הארגון והמלצות הנוגעות לנכסים בהתנחלויות המוצעים להשכרה באתרי החברות Airbnb ו-Booking.com.

פרסומיו של שאקר בתקשורת החברתית על ההתנחלויות משקפים במלואם את עמדות ארגון Human Rights Watch. הארגון לא התנער מעולם מאף אחת מהצהרותיו. Human Rights Watch מעודד את חברי צוותו להשתמש בתקשורת החברתית כדי לקדם את עבודת הארגון. לפיכך אמר ארגון Human Rights Watch כי פסק דין זה אינו מוגבל לשאקר, אלא מאיים על יכולתם של כל אנשי הצוות של Human Rights Watch להגיע הן לישראל והן לגדה המערבית. ישראל שולטת הן בגבולות הגדה המערבית והן בגבולות רצועת עזה. בעוד ממשלת ישראל דחתה שוב ושוב בקשות של אנשי צוות Human Rights Watch להגיע לרצועת עזה, גישת חברי הצוות של ארגון Human Rights Watch לגדה המערבית ולישראל הייתה בלתי מוגבלת כמעט.

התיקון משנת 2017 לחוק הכניסה לישראל מסמיך את שר הפנים לאסור על כניסת פעילים או נציגים של ארגונים הקוראים בפומבי לחרם על ישראל או כאלה שהתחייבו להשתתף בחרם כזה. באוקטובר 2018 מנעה הממשלה את כניסתה של לארה אל-קאסם, סטודנטית פלסטינית-אמריקנית, אך בית המשפט העליון התיר לה להיכנס למדינה לאחר שהרשויות החזיקו אותה בשדה התעופה במשך 15 יום. במקרה זה העניק בית המשפט לתיקון לחוק פרשנות צרה באמרו כי הוא מתיר לאסור רק את כניסתם של מי שפעילים כיום לקידום חרם, ואשר עשויים לנצל את נוכחותם בישראל כדי לקדמו.

ארגון Human Rights Watch אינו מקדם חרם על ישראל וגם שאקר, כנציגו, אינו פועל לכך. פעילות הסנגור הנדונה מתמקדת באופן בלעדי בגדה המערבית הנתונה תחת כיבוש ישראלי. ארגון Human Rights Watch מצא כי עסקים הפועלים בהתנחלויות בגדה המערבית הכבושה מפיקים תועלת מהפרות חמורות של המשפט ההומניטארי, מעצם טבען של ההתנחלויות, ותורמים להפרות הללו. בהתבסס על כך, כחלק ממאמציו הגלובליים לדחוק בעסקים לעמוד בהתחייבויותיהם בתחום זכויות האדם, הארגון קרא להם לחדול מפעילותם בהתנחלויות. ארגון Human Rights Watch מגן גם על זכויותיהם של יחידים להביע את דעותיהם באמצעים לא אלימים, ובכלל זה השתתפות בחרמות. 

הפסיקה המתירה את הגירוש התקבלה על רקע מאמצים מתמשכים להשתיק את הביקורת על התנהלות ישראל בתחום זכויות האדם. משרד הפנים אסר על כניסתם של כמה פעילי זכויות אדם בינלאומיים אחרים, האשים ארגוני סנגור ישראליים בהשמצה ובהכפשת המדינה או הצבא, הטיל על ארגוני זכויות אדם ישראליים דרישות נרחבות של דיווח כספי המכבידות על עבודת הסנגור שלהם, וכן הגביל את תנועתם של פעילי זכויות אדם פלסטינים ואף עצר אותם והעמיד אותם לדין באישומים פליליים.

Human Rights Watch הוא ארגון עצמאי, בינלאומי ולא ממשלתי, הפועל לכיבוד זכויות האדם והמשפט הבינלאומי. הארגון מנטר הפרות של זכויות האדם ביותר מתשעים מדינות ברחבי העולם, כולל כל 19 מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה. לארגון, שמשרדיו הראשיים ממוקמים בניו יורק, משרדים רשומים ב-24 מדינות ברחבי העולם, לרבות לבנון, ירדן ותוניסיה. בשנת 1997 היה הארגון שותף לזכייה בפרס נובל לשלום בזכות חלקו בייסוד הקמפיין הבינלאומי לאיסור על השימוש במוקשים.

כדי למלא את ייעודו מסתמך ארגון Human Rights Watch על חוקרים מקצועיים בשטח, על גישה ישירה לאנשים המחזיקים במידע ממקור ראשון, ועל קשר סדיר שהוא מקיים עם גורמים ממשלתיים רשמיים. ארגון Human Rights Watch שומר על גישה ישירה לרוב המכריע של המדינות עליהן הוא מדווח. קובהצפון קוריאה, סודןאיראן, וונצואלה נמנות עם קומץ המדינות שחסמו את גישת אנשי צוותו שלHuman Rights Watch לשטחן.

בחודש פברואר 2017 דחה משרד הפנים את בקשת ארגון Human Rights Watch להנפיק לו היתר להעסקת עובד זר. זאת, בטענה שהארגון עוסק ב"בפוליטיקה בשירות התעמולה הפלסטינית, תוך הנפת דגל 'זכויות אדם' לשווא". עם זאת, חודשיים מאוחר יותר המשרד חזר בו מהחלטתו והנפיק את ההיתר.

במסגרת המנדט שלו, ארגון Human Rights Watch מנהל מחקרים ונוקט בפעולות סנגור החושפים הפרות של זכויות אדם שמבצעים כל הגורמים באזור ומערערים עליהן, ובכלל זה הפרות שמבצעות הרשות הפלסטינית ורשויות חמאס ברצועת עזה. בשנת 2018, בנוסף לתיעוד הפרות שביצעו כוחות ישראליים, פרסם ארגון Human Rights Watch דו"ח על מעצרים שרירותיים ועינויים שיטתיים של מבקרים ומתנגדים על-ידי הרשות הפלסטינית ורשויות חמאס ובחן את התנהלותה של פלסטין בנושא זכויות הנשים.

לדברי פורטיוס, "על הרשויות הישראליות להתמקד בהפסקת הפרות זכויות האדם החמורות שהן מבצעות, במקום בהשתקת קבוצות המדווחות על הפרות אלה".