Skip to main content

ישראל: פשעים בינלאומיים לכאורה בעזה

הגורמים שאישרו שימוש בכוח קטלני צריכים לתת על-כך את הדין

מפגינים פלסטינים נמלטים מגז מדמיע שירו כוחות ישראליים ב-14 במאי בג'באליא שברצועת עזה.  © 2018 מוחמד אבו סלאמה

ארגון Human Rights Watch אמר היום כי השימוש החוזר ונשנה שעושים הכוחות הישראליים בכוח קטלני נגד פלסטינים שאינם מהווים סכנת חיים מיידית ברצועת עזה מאז ה-30 במארס 2018 עלול לעלות לכדי פשע מלחמה. כוחות ישראליים הרגו ברצועה יותר ממאה מפגינים פלסטינים ופצעו אלפים בירי אש חיה.

על העצרת הכללית של האו"ם לתמוך בהחלטה הקוראת לבחון אמצעים אפשריים כדי להבטיח הגנה לפלסטינים ברצועת עזה. כמו כן, ועדת החקירה שהקים האו"ם לבדיקת כל ההפרות שבוצעו צריכה לזהות את הגורמים הישראליים הרשמיים האחראים למתן הוראות בלתי חוקיות לפתיחה באש. מקרי ההרג ברצועה מדגישים גם את הצורך בכך שבית הדין הפלילי הבינלאומי יפתח בחקירה רשמית של המצב בפלסטין. על מדינות שלישיות להטיל סנקציות ממוקדות על הגורמים הרשמיים הנושאים באחריות להפרות חמורות ומתמשכות של זכויות האדם.

לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch "השימוש הישראלי בכוח קטלני בהיעדר סכנת חיים מיידית גבה מחיר דמים כבד". ויטסון הוסיפה כי: "הקהילה הבינלאומית צריכה לקרוע לגזרים את ספר הכללים הישן לפיו ישראל מנהלת חקירות שנועדו בעיקר לטייח את מעשי חייליה וארצות הברית חוסמת צעדים למיצוי הדין בזירה הבינלאומית באמצעות זכות הווטו השמורה לה במועצת הביטחון. תחת זאת, על הקהילה הבינלאומית לגבות מחיר של ממש בגין הזלזול הבוטה המופגן בחייהם של פלסטינים".

כווית הגישה לעצרת הכללית של האו"ם הצעת החלטה המגנה את השימוש הישראלי באש חיה נגד מפגינים פלסטינים בעזה וכן את שיגור הרקטות בידי ארגונים פלסטינים חמושים לעבר ריכוזי אוכלוסייה ישראליים. הצעת ההחלטה קוראת גם להסרת הסגר מן הרצועה ומבקשת מן המזכיר הכללי של האו"ם לבחון דרכים לספק לפלסטינים ברצועת עזה הגנה טובה יותר. כווית ביקשה מהעצרת הכללית לפעול בנושא לאחר שארצות הברית הטילה וטו על החלטה זו במועצת הביטחון ב-1 ביוני.

ארגון Human Rights Watch ראיין תשעה אנשים שהיו עדים לירי של כוחות ישראליים על מפגינים בעזה ב-14 במאי, היום בו נרשם מספר הנפגעים הגבוה ביותר עד כה, לרבות יותר מ-60 הרוגים. מרואיין נוסף היה עד לירי הקטלני בעיתונאי ב-6 באפריל. שבעה מהמרואיינים לא היו רק עדים לירי באנשים אחרים אלא גם נורו בעצמם. הירי התרחש במקומות בהם נערכו הפגנות בסמוך למערכת הגדרות החוצצת בין רצועת עזה לישראל, ובכלל זה מזרחית לג'באליה, לעיר עזה, לח'אן יונס ולרפיח. דיווחיהם של המרואיינים, כמו-גם צילומים ותיעוד וידיאו מצביעים כולם על דפוס חוזר של ירי אש חיה בידי הכוחות הישראליים על מפגינים שמהם לא נשקפה שום סכנת חיים מיידית. על ישראל לשלם פיצויים הולמים בכל מקרה בו כוחותיה ירו באנשים באורח בלתי חוקי  או הרגו מי מבני משפחתם.

ששה מהעדים שראיין ארגון Human Rights Watch מסרו כי בשעה שהכוחות הישראלים ירו תחמושת חיה בהם או באנשים שהיו קרובים אליהם, ב-14 במאי, הם היו במרחק של 200 עד 300 מטרים משתי הגדרות המקבילות החוצצות ברוב חלקי רצועת עזה בין שוליה המזרחיים של הרצועה לבין ישראל. עם הקורבנות נמנו עיתונאים, עובדי הגנה אזרחית ומתנדבים שניסו לפנות את הפצועים וכן ילד שנמלט מאזור ההגדרות.

שלושת העדים האחרים אמרו שחיילים ירו בהם כשהיו במרחק של 30 עד 40 מטרים מהגדרות. עם השלושה נמנו גם ילד בן 14 ואדם בן 48 שנורו בשתי תקריות נפרדות ומסרו כי לא יידו אבנים או ניסו לפגוע בחיילים הישראלים בכל צורה אחרת. אדם שלישי אמר שהתקרב לגדר ויידה אבנים לעבר כוחות ישראליים, אך נורה מאוחר יותר, בעת שניסה לפנות אדם נוסף שנורה ונפצע. דיווחים אלה עולים בקנה אחד עם דיווחים רבים בכלי התקשורת ועם תיעוד וידיאו בהם נראים פלסטינים נורים בעודם עומדים במקומם, או בורחים מאזור הגדר.

האנשים שראיין ארגון Human Rights Watch אמרו כי ברוב מקרי הירי להם היו עדים בהפגנות שנערכו ב-14 במאי  הכוחות הישראלים ירו ברגליהם של אנשים. יחד עם זאת, עדים תיארו שבעה מקרים נוספים בהם כוחות ישראליים ירו בפלג גופם העליון של מפגינים שלא היוו סכנה מיידית לחיים, דבר המלמד כי ייתכן שהחיילים התכוונו להרגם. עד אחד סיפר כי נורה בגבו כשהיה במרחק של 200 מטרים מן הגדר והכדור יצא דרך חזהו. עד אחר סיפר כי ראה עובד הגנה אזרחית נורה למוות בחזהו במרחק של 200 מטרים מהגדר. עד נוסף סיפר כי ראה גבר בשנות החמישים לחייו נורה בראשו כשהתקרב עד למרחק 15 מטרים מהגדר כשהוא מניף דגל פלסטין. שני עדים סיפרו כי ראו גבר נורה למוות בראשו בעת שפונה מהאזור הסמוך לגדר לאחר שנורה בזרועו.

מה-30 במארס ועד ה-8 ביוני, פלסטינים קיימו הפגנות שבועיות בסמוך לגדרות שבין עזה לישראל כדי למחות על אחת-עשרה שנות הסגר על הרצועה ולציין את גירושם ובריחתם של מאות אלפי פליטים פלסטינים עם הקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948. ההפגנות שנערכו ב-14 במאי כוונו גם נגד פתיחתה של שגרירות ארצות הברית בירושלים שנערכה באותו יום. במהלך ההפגנות שנערכו לאורך תקופה זו, הכוחות הישראליים ירו למוות ב-118 בני אדם, בהם 14 ילדים. 3,895 בני אדם נוספים נפצעו מירי חי ונזקקו לטיפול בבית חולים. לפי דיווחים של גורמי רפואה, לפחות ארבעים בני אדם נאלצו לעבור קטיעת גפיים ומאות נוספים סובלים מפציעות חמורות.

הסגר שמטילה ישראל על רצועת עזה, הזוכה לגיבוי מצרי, כמו-גם חילוקי דעות בין הרשות הפלסטינית לחמאס בנושא מימון, הותירו את המוסדות הרפואיים ברצועת עזה כשהם מתקשים לתפקד בשל מחסור חמור בחשמל, בתרופות חיוניות, בציוד רפואי מתכלה ובמכשור רפואי. רופאים ברצועת עזה מסרו לעמותת רופאים לזכויות אדם-ישראל כי אין בידם להעניק את הטיפול הנדרש לרבים מן הפצועים. על רשויות הצבא הישראלי לבטל את מדיניותם שלא להנפיק היתרי יציאה לצורך טיפול רפואי לפלסטינים שנפצעו במהלך ההפגנות. על הרשות הפלסטינית להנפיק ללא דיחוי את האישורים הדרושים מצדה לצורך טיפול רפואי בפצועים.

על פי הצהרות שהשמיעו גורמים ישראליים רשמיים ומסמכים שהוגשו לבית המשפט העליון בישראל, הירי שגרם להרג המפגינים בוצע מתוקף מדיניות של שימוש בתחמושת חיה נגד אנשים המתקרבים לגדרות או מנסים לחצותן או לפגוע בהן. ההנהגה הישראלית דחתה קריאות חוזרות ונשנות לביטול הוראות אלה מצד האו"ם, האיחוד האירופי וכן עתירות שהגישו ארגוני זכויות אדם ישראליים בנושא, ושיבחה את פעולת הצבא.

השימוש בירי חי נגד מפגינים אושר ככל הנראה בידי בכירים ישראלים, לרבות מפקדים צבאיים, כולל הרמטכ"ל רב-אלוף גדי אייזנקוט, שר הביטחון אביגדור ליברמן וראש הממשלה בנימין נתניהו.

רובם המכריע של המפגינים היו בלתי חמושים. חלקם יידו אבנים והשליכו בקבוקי תבערה, השתמשו בקלע כדי ליידות אבנים, העיפו עפיפונים שנשאו חומרי תבערה וניסו לפגוע בגדרות שבין ישראל לרצועה. במקרה אחד, עד דיווח על ירי של ארבעה גברים חמושים לעבר חיילים ישראלים במהלך הפגנה בצפון הרצועה ב-14 במאי.

לפי דיווחי האו"ם, ארבעה חיילים ישראלים נפצעו במהלך ההפגנות ברצועת עזה בין ה-30 במארס ל-7 ביוני. המקרה הראשון אירע ב-14 במאי ובו חייל נפצע קל. דובר של הצבא הישראלי מסר לעיתון הגארדיאן שאיש לא חצה את הגדר ב-14 במאי. על פי ציטוט שהובא בכתבה, אמר הדובר עוד כי "חיילנו לא ספגו אש ישירה לאורך זמן".

אמות המידה שמציב משפט זכויות האדם הבינלאומי לגבי שימוש בכוח, החלות על מצבי אכיפת חוק כמו ההפגנות ברצועת עזה, מתירות שימוש בירי חי רק כצעד של מוצא אחרון ורק על מנת למנוע סכנה מיידית של מוות או פציעה קשה. גורמים רשמיים בישראל דחו במפורש את כללי זכויות האדם וטענו כי השימוש בירי חי היה נחוץ כדי למנוע מן המפגינים לפרוץ את הגדרות, כיוון שחמאס ארגן את ההפגנות בכדי לאפשר לחמושים לנצל את הפרצות כדי להרוג או לשבות חיילים או אזרחים. ארגון Human Rights Watch אמר כי לא ניתן להצדיק שימוש בירי חי על ידי קביעה אוטומטית שכל פלסטיני שמנסה לפרוץ את הגדר מהווה סכנת חיים מיידית, ולמעשה, כוחות ישראלים ירו גם בחובשים, בעיתונאים, בילדים ובאנשים אחרים שהיו במרחק של מאות מטרים מן הגדר. נוסף על כך, כיוון שפלסטינים ברצועה זכאים להגנה מכוח אמנות ג'נבה מתוקף היותם אוכלוסייה כבושה, הרג מכוון שלהם נחשב לפשע מלחמה.

גורם בכיר בצבא הישראלי מסר לוושינגטון פוסט כי בהפגנות ברצועה הכוחות הישראלים השתמשו אך ורק בתחמושת חיה ובגז מדמיע ולא בתותחי מים או באמצעים אחרים בהם משתמשת ישראל בגדה המערבית, שלדברי אותו גורם אינם מגיעים לטווח הדרוש.

בנוסף לגדר התיל המפרידה בין רצועת עזה לישראל, גדר בגובה שני מטרים המצוידת בחיישנים אלקטרוניים, תעלות ומגדלי תצפית צבאיים לאורך שולי הרצועה, הציבה ישראל בשנת 2015 גדרות סביב 12 יישובים הממוקמים בסמוך לגבול הרצועה וציידה אותן בחיישנים אלקטרונים המזהים כל מגע ושולחים התרעה אוטומטית לצבא. מצב דברים זה שומט עוד יותר את הקרקע מתחת לטענות בדבר סכנה מיידית הנשקפת מן המפגינים.

תצלומים, תיעוד וידיאו והצהרות מפי מנתחים מעידים על כך שהכוחות הישראלים השתמשו נגד המפגינים ברובי סער שיורים קליעים במהירות גבוהה. במאמרים שפורסמו בכתבי עת רפואיים, לרבות מאת מנתחי טראומה של הצבא הישראלי נאמר כי פציעות הנגרמות מקליעים של רובי סער מסבות נזקים חמורים לרקמות רכות, ובמקרים רבים גורמות לסיבוכים וכן כי "כל עיכוב בזירת הפציעה עלול לסכן את הישרדות הגפיים".

תובעת בית הדין הפלילי הבינלאומי, פאתו בנסודה בוחנת חשדות לפשעים חמורים שבוצעו בפלסטין מאז ה-13 ביוני 2014, לרבות פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. ב-22 במאי, פלסטין הגישה הפנייה בה התבקשה התובעת לחקור פשעים בתחום סמכותו של בית הדין הפלילי הבינלאומי, לרבות פשעים נגד האנושות ופשעי המלחמה של הרג מכוון וגרימה מכוונת של סבל רב או פציעה קשה לאזרחים ולתושבי שטח כבוש. על פי אמנת רומא, פשעים נגד האנושות הם מעשים פליליים המבוצעים באופן נרחב או שיטתי כחלק מ"התקפה על אוכלוסייה אזרחית" ובמסגרת תכנית או מדיניות לביצוע של אותם פשעים. מעשים אלה כוללים רצח, רדיפה פוליטית ו"מעשים בלתי אנושיים אחרים בעלי אופי דומה הגורמים במתכוון לסבל רב, או לפגיעה קשה בגוף או בבריאות הגוף או הנפש".

בהינתן הראיות המוצקות לביצועם של פשעים חמורים בפלסטין מאז 2014, לרבות העברות אוכלוסין חדשות לתוך השטחים הכבושים, ארגון Human Rights Watch קרא לבנסודה לפתוח בחקירה רשמית בהתאם לחוקת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי.

לדברי ויטסון, "פטור מעונש בגין הרג ופציעה בלתי חוקיים של אנשים ברצועת עזה כרוך בסכנה להמשך מעגל זה שבו עוד ועוד חיים ייקטפו ועוד ועוד משפחות ייקרעו בעתיד". ויטסון הוסיפה ואמרה כי "במסגרת חקירת מועצת זכויות האדם של האו"ם יש לזהות גורמים ישראלים רשמיים המעורבים בהפרות חמורות ומתמשכות של זכויות האדם ולקרוא לסנקציות נגדם".

ההפגנות ברצועת עזה והשימוש הישראלי באש חיה

החל מ-30 במארס קיימו פלסטינים הפגנות שבועיות ליד מערכת הגדרות שבמזרח רצועת עזה. ההפגנות נערכו במחאה על הסגר שמטילה ישראל על הרצועה זו השנה ה-11 ולציון הגירוש והבריחה של מאות אלפי פלסטינים במהלך הקמתה של ישראל, אירועים המכונים בידי פלסטינים ה"נכבה״, האסון.

ד"ר איימן א-שהבאני, ראש המחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי א-שיפאא בעזה, אמר לארגון Human Rights Watch  כי ב-14 במאי לבדו הגיעו לבית החולים כ-500 מטופלים, רובם עם פציעות ירי ברגליים, ו-18 אנשים שהגיעו ללא רוח חיים. במחלקה לרפואה דחופה ישנן 20 מיטות בלבד.

לדברי אנשי הצוות הרפואי, רבים מן הנפגעים ספגו פציעות משנות חיים. בהודעה שפרסם ארגון רופאים ללא גבולות ב-19 באפריל נמסר כי במרפאות הארגון ברצועה טופלו יותר מ-250 בני אדם "שהקליע הרס לחלוטין רקמות בגופם לאחר שריסק את העצם", ורבים מהם יזדקקו לניתוחים נוספים. מה-30 במארס ועד ה-23 במאי כארבעים בני אדם שנורו על-ידי כוחות ישראליים, בהם שלושה ילדים לפחות, נזקקו לקטיעת גפיים, ועשרה מהם איבדו רגל שנקטעה מעל הברך, כך על פי מידע שמסרו משרד הבריאות בעזה ומקורות רפואיים נוספים לארגון הבריאות העולמי.

לפני ההפגנה השבועית ההמונית הראשונה ברצועה, ב-30 במארס, קיים הקבינט הביטחוני של ממשלת ישראל, הכולל את  ראש הממשלה, שר הביטחון וגורמים בכירים נוספים, שתי ישיבות בהן דן בתגובתו המתוכננת של הצבא. הרמטכ"ל הישראלי, רב אלוף גדי אייזנקוט, תדרך את הקבינט הביטחוני ולאחר מכן אמר לכלי התקשורת הישראליים כי "חלק גדול מהצבא" וכן למעלה ממאה צלפים יהיו נוכחים וכי "ההנחיות הן להפעיל הרבה כוח״. ב-29 במארס דובר ראש הממשלה נתניהו לתקשורת הערבית פרסם סרטון בו נראה אדם הנורה ברגלו, והצהיר כי "זה המינימום שבו ייתקל כל אדם שינסה לחצות את גדר המערכת בין עזה לישראל״.

ב-30 במארס הרג הצבא הישראלי, באמצעות אש חיה, 17 פלסטינים, 12 מהם מפגינים, ופצע מאות. למחרת קראו יו"ר מפלגת מרצ, האיחוד האירופי ומזכ"ל האו"ם, כל אחד בנפרד, לחקירה עצמאית של האירועים. שר הביטחון, אביגדור ליברמן, דחה את הקריאות ואמר כי הוא "מגבה באופן מלא" את החיילים בגדרות עזה. ראש הממשלה בנימין נתניהו הודה ל"חיילינו ששומרים על גבולות המדינה״.

המפגינים הכריזו על הפגנות נוספות לקראת יום השישי שלאחר מכן, 6 באפריל. לקראת הפגנות אלה קבע דובר של הצבא הישראלי כי "אפשר לירות" בבני אדם אם הם ניגשים לגדרות או מנסים לפגוע בהן, ושר הביטחון ליברמן הצהיר כי "מי שמתקרב לגדר מסכן את חייו״. במהלך ההפגנות ב-6 באפריל הצבא הישראלי הרג תשעה פלסטינים ברצועה ופצע מאות נוספים. כך, על-פי ארגון זכויות האדם בצלם, שקרא לחיילים לסרב לבצע פקודות בלתי חוקיות לירות על מפגינים שאינם מהווים כל סכנה לחיים. בישיבת ממשלה שהתקיימה ב-11 באפריל נזף נתניהו בגורמים שמתחו ביקורת על פעולות הצבא ואמר: "אנחנו ניתן [לחיילים הישראלים] את כל הגיבוי הדרוש להם כדי לבצע את עבודת הקודש שלהם״.

המשפט הבינלאומי והטענות הישראליות

השימוש בכוח שלא במסגרת סכסוך מזוין פעיל כפוף לסטנדרטים הבינלאומיים של זכויות האדם, כפי שנקבעו ב״עקרונות היסוד של האו"ם בעניין השימוש בכוח ובכלי נשק על ידי גורמי אכיפת החוק״. סטנדרטים אלה, החלים על ההפגנות בעזה, אוסרים על ירי אש חיה, למעט כדי למנוע "סכנת מוות או פציעה חמורה" או "ביצוע פשע חמור במיוחד הכרוך בסכנה חמורה לחיים", ו"רק כאשר אמצעים פחות קיצוניים אינם מספיקים להשגת מטרות אלה״.

הצבא לא פרסם את הוראות הפתיחה באש שלו, אך ב-29 באפריל פרקליטות המדינה חשפה מידע מסוים בתגובתה לעתירה שהגישו ארגוני זכויות אדם ישראליים נגד השימוש של הצבא בכוח קטלני נגד מפגינים בעזה. הממשלה דחתה בתגובתה את תחולת דיני זכויות האדם על פעולות לאכיפת החוק בהפגנות, וטענה כי רק הוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי, החלות בעת לחימה במסגרת סכסוכים מזוינים, חלות במקרה זה. זאת, שכן ההפגנות "אורגנו, תואמו והכוונו על-ידי חמאס, שהוא ארגון טרור המצוי בעימות מזוין עם ישראל״. אך גם כאשר דיני העימות המזוין חלים לגבי המטרות אליהן מכוון הירי, בכל מקרה שבו קיים ספק באשר למעמדו האזרחי של אדם, יש להניח כי האדם הוא אזרח ואין לפגוע בו במכוון.

גורמים רשמיים בישראל טענו כי חמאס הורה למפגינים לחצות את הגדרות, כדי שלוחמים חמושים יוכלו לחדור דרך הפרצה על מנת להרוג או לחטוף אזרחים או חיילים ישראלים. דובר צה"ל לתקשורת הבינלאומית, סא"ל יונתן קונריקוס, אמר ב-15 במאי כי "כאשר הדילמה היא בין להגן על יישובים ישראליים לבין צמצום הנפגעים הפלסטינים - אין דילמה״. מתגובת הממשלה לבית המשפט מיום 29 באפריל עולה כי חיילים רשאים להשתמש "בכוח בעל פוטנציאל קטלני" כדי למנוע מהמפגינים לפרוץ את הגדר ולהיכנס מעזה לישראל אם "ההערכה היא כי נדרש להשתמש בכוח באותה עת כדי להסיר את הסכנה לפני התממשותה, גם אם הסכנה עצמה טרם הפכה מיידית", וכי ירי לעבר מפגינים לפני הגעתם לגדרות הוא מוצדק משום שאם ההמונים יפרצו אותן, הדבר ידרוש ״מבחינה מבצעית, ירי חי בהיקף נרחב״.

במסגרת מאמציה להצדיק את השימוש באש חיה כדי למנוע את חציית הגדרות בידי פלסטינים טענה הממשלה בפני בית המשפט כי היא נוקטת מדיניות פתיחה באש שנראה כי אינה תואמת את כמות האש החיה בה נעשה שימוש. הממשלה טענה בפני בית המשפט העליון כי ההוראות מתירות רק "ירי מדויק לעבר רגליו של מפר סדר מרכזי או מסית מרכזי״, לאחר מתן התראות מילוליות ושימוש באמצעים לא קטלניים לפיזור הפגנות״, ״כמוצא אחרון בלבד ובכפוף לדרישות מחמירות״ של מידתיות. הממשלה הצהירה כי ההוראות אינן מתירות ירי חי על אדם מפני שהוא קרוב לגדרות, השתתף בהפגנות או תומך בחמאס.

בפועל נראה כי הכוחות הישראליים חרגו כדבר שבשגרה ממגבלות אלה וירו מאחורי סוללות חול והגדרות החוצצות בין עזה לישראל במפגינים, שבמקרים רבים היו במרחק של יותר מ-200 מטרים מהם.

נתניהו התייחס ב-15 במאי להצהרתו של מנהיג חמאס סלאח אל-ברדוויל לפיה 50 מ-62 ההרוגים בידי הכוחות הישראליים ב-14 במאי היו אנשי חמאס - "כלומר, חברי ארגון טרור", לדברי נתניהו. גורמים צבאיים ופוליטיים ישראליים טענו גם כי חמאס "הציב [את האזרחים] בסכנה באופן אסטרטגי" על מנת שהסיקור התקשורתי החזותי של הפצועים יפגע בתדמיתה של ישראל. העידוד והתמיכה שמביע חמאס כלפי ההפגנות והשתתפות אנשי חמאס בהן אינם מצדיקים שימוש באש חיה נגד מפגינים שאינם מהווים סכנה לחיים.

ב-25 במאי בג״ץ דחה עתירות שהגישו ארגוני זכויות אדם נגד הוראות הפתיחה באש של הצבא, מבלי ליישם את אמות המידה הברורות בדבר שימוש בכוח קטלני שנקבעו במשפט זכויות האדם הבינלאומי, ובכך קיבל במידה רבה את עמדתה של הממשלה. אי-נכונותו של בית המשפט להחיל את הוראות המשפט הבינלאומי ולדחות מדיניות המתירה שימוש בכוח קטלני גם כאשר אין סכנה ממשית לחיים מדגישה את החשיבות שבפתיחה בחקירה פורמלית בנוגע למצב בפלסטין מצד התובעת בבית הדין הפלילי הבינלאומי.

הפלסטינים בעזה הם תושבים מוגנים על-פי אמנות ג'נבה. הרג מכוון של אנשים מוגנים בידי הכוח הכובש, החורג מהמותר על פי הסטנדרטים של זכויות האדם מהווה הפרה חמורה של דיני הכיבוש. האיסור על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות יכול להוות בסיס להטלת אחריות פלילית אישית בבתי משפט בינלאומיים, כמו-גם בבתי משפט מקומיים במדינות רבות, מתוקף עיקרון סמכות השיפוט האוניברסלית.

דיווחים מפי עדי ראייה

משרד הבריאות בעזה דיווח כי מאז ה-30 במארס ועד ה-2 ביוני הגיעו לבתי החולים ברצועה 530 פלסטינים שנפצעו בראשם או בצווארם ו-311 שנפצעו בחזה או בגב. בכלי התקשורת דווח כי נערה בת 14 שניסתה לחתוך את הגדר באמצעות צבת נורתה למוות בראשה.

בין המפגינים לבין החיילים חצצו שתי גדרות וחיישנים אלקטרוניים. ב-27 באפריל מפגינים הגיעו עד לגדר התיל וחתכו חלק ממנה, ועדי ראייה להפגנות ב-14 במאי אמרו שהיו מפגינים שחתכו קטעים מגדר התיל שממזרח לעיר עזה או הסבו לה נזק, אולם איש מהם לא הגיע עד לגדר האלקטרונית שמאחוריה.

אחד העדים אמר כי ידוע לו על אדם שהצטרף להפגנות ב-14 במאי כשהוא נושא נשק חם, אך ככל הנראה הוא לא ירה בנשקו משום שחברים בחמאס הזהירו אותו כי אם יעשה כן חיילים ישראלים יתקפו את האזור. אדם אחר סיפר שארבעה חברים בארגון חמוש ניסו לתקוף כוחות ישראליים ממזרח לג'באליא, באמצעות כלי נשק שהסתירו עד שהגיעו לגדר, שם ירו על כוחות ישראליים שהיו מוצבים מאחורי סוללות עפר, במרחק של כ-80 מטרים מהם, בטרם נורו למוות. כוחות ישראליים הרגו לפחות 17 בני אדם באזור זה ב-14 במאי. לדברי ארגון Human Rights Watch, החשש הישראלי שחברי ארגונים חמושים ינצלו את  ההפגנות כדי לירות בחסותן על חיילים ישראליים או להטמין מטעני חבלה בסמוך לגדר אינו מצדיק את השימוש החוזר ונשנה בתחמושת חיה, לרבות ירי קטלני שהיה מכוון ככל הנראה.

עדי ראייה תיארו בעקביות את מיקומם של חיילים ישראלים מעבר לגדר המערכת, על גבי סוללות עפר גדולות, המשקיפות על האזור שבו התאספו המפגינים. סוללות העפר הוקמו במרחקים של בין 10 ל-30 מטרים זו מזו, ועל כל אחת מהן הוצבו 5 עד 10 חיילים. ארגון זכויות האדם הפלסטיני "אל-מיזאן" דיווח כי כוחות ישראליים נכנסו לרצועה ב-14 במאי בשעה 3:00 לפנות בוקר ויישרו את הקרקע שלפני הגדר בכמה אזורים, ככל הנראה כדי למנוע מהמפגינים למצוא מחסה.

צלם העיתונות העצמאי מחמוד אבו סלאמה, בן 33, סיקר את ההפגנות באזור שממזרח לג'באליא הנקרא אבו ספיה בצפון רצועת עזה, במרחק של כ-200 מטרים מהגדרות, שם ראה אדם נורה במפשעתו בסביבות השעה 12:00 בצהריים ונער נורה ברגלו בסביבות השעה 15:30, ב-14 במאי. ארגון Human Rights Watch מחזיק בתצלום של הילד שצילם אבו סלאמה. אבו סלאמה סיפר:

אני עדיין שומע קולות של אנשים צורחים אחרי שנורו. אדם אחד השליך אבנים באמצעות קלע והיה רק במרחק של מטר וחצי ממני כשנורה במפשעה. הוא דימם כל כך הרבה שהפרמדיקים לא ידעו איך לטפל בו, צבע הפנים שלו נע בין צהוב לכחול. גם הילד היה קרוב אליי כשנורה ברגלו. ראיתי אותו כשהוא נמלט מהגז המדמיע וברח בגבו לגדר כשהם ירו בו.

מוחמד מיקדאד, בן 39, העובד בהגנה האזרחית, שוחח עם ארגון Human Rights Watch בעת שהמתין לניתוח בבית החולים א-שיפאא ב-15 במאי. לדברי מיקדאד הוא לבש אפוד כתום זוהר, כמו עובדים אחרים בהגנה האזרחית, בעת שפינה פצועים ממזרח לעיר עזה לאמבולנסים לאורך שעות הבוקר של ה-14 במאי. בסביבות השעה 13:30 הוא התקדם ברגל בחזרה לכיוון הגדרות לאחר שפינה פצוע, וכאשר היה במרחק של 300 מטרים מהן נורה ברגלו:

הפנים שלי פנו לגדר. יכולתי לראות חיילים על גבעות חול, והגבעות אלה היו גבוהות יותר [ב -14 במאי] מאשר בימי ההפגנות הקודמים. על כל אחת מהגבעות היו בערך 10 חיילים. היו בחורים קרוב יותר לגדר ששרפו צמיגים, קראו סיסמאות למען ירושלים וזרקו אבנים, אבל אחרים נורו כשהיו רחוקים הרבה יותר. האנשים האחרונים שפניתי לפני שירו בי היו שלוש נשים, כולן בסוף שנות העשרים לחייהן, שנורו בצוואר או בראש. הן הניפו דגלים וקראו סיסמאות, הן היו בקבוצה של נשים שהייתה במרחק של בערך 150 מטרים מהגדר, מאחורי קבוצת אנשים שהיו יותר קרובים מהן לגדר. פיניתי אחת, ואז עוד אחת נורתה, ואז אחרת, תוך 5 או 10 דקות. אחת מהן מתה מיד, אבל אני לא יודע מה קרה לשתיים האחרות.

מועאוויה אל-איי, סטודנט בן 20 משכונת תופאח בעזה, שוחח עם ארגון Human Rights Watch ב-17 במאי לאחר שנותח בבית החולים א-שיפאא. לדבריו הוא סייע לשלושה מאנשי ההגנה האזרחית לפנות מפגינים פצועים ממזרח לעיר עזה, בשעה 13:00 ב-14 במאי, כשכוחות ישראליים ירו למוות באחד מעובדי ההגנה האזרחית, מוסא אבו חסנין, שנפגע בחזהו. לדבריו הם היו באותה עת במרחק של כ-200 מטרים מהגדרות. רופא קנדי, טארק לובאני, סיפר לארגון Human Rights Watch שאבו חסנין סייע בהצלתו כשנורה ברגליו כשעה לפני שאבו חסנין עצמו נהרג. ארגון זכויות האדם הפלסטיני אל-מיזאן דיווח כי ארבעה חובשים נורו באש חיה ב-14 במאי. ב-1 ביוני כוחות ישראליים ירו בחזה של הפרמדיקית המתנדבת רזאן א-נג'אר, בעת שלבשה חלוק לבן וטיפלה בפצועים בהפגנות של אותו יום. הצבא הישראלי אמר ש"לא בוצע ירי ישיר ומכוון לעברה".

אל-איי נורה בגבו באותו אזור מאוחר יותר בשעות אחר הצהריים של אותו יום, כשניסה להגיע לצעיר אחר שנורה. מאוחר יותר נודע לו כי היה זה צעיר בן 18 בשם אחמד א-זרקא:

ראיתי אדם מדמם והתקדמתי לעברו לאט. הגב שלי פנה לגדר. לא היא אף אחד מסביבי שיידה אבנים או שום דבר אחר ואז, כדור פגע בי בגב מצד ימין ויצא דרך החזה. הייתי במרחק של בערך 200 מטר מהגדר. לא היו שום אמבולנסים. הם לא יכלו להגיע אלינו בגלל הירי. שני אנשי ההגנה האזרחית שהיו לידי משכו אותי אל מאחורי קיר [למחסה מהירי] ובחור אחר לקח את הטלפון שלי והתקשר למשפחה שלי.

אל-איי אמר שלא הבעיר צמיגים או יידה אבנים. הכוחות הישראליים באותו אזור החלו לירות מוקדם יותר באותו יום בקבוצת מפגינים שהגיעה עד גדר התיל, קשרה אליה חבל והחלה למשוך אותה. לדבריו: "אף אחד לא הגיע לגדר האלקטרונית. היו הרבה שאהידים. החיילים היו על גבעות עפר גבוהות והיריות הראשונות נורו לעבר קצות ראשיהם של אנשים".

פדרציית העיתונאים הבינלאומית זיהתה תשעה עיתונאים שנפצעו ב-14 במאי, ובהם צלם העיתונות פרחאן אבו חדאייד, בן 26, שנורה בסביבות השעה 12:00 בצהריים. אבו חדאייד ושני עדים נוספים שראיין ארגון Human Rights Watch בנפרד, מסרו כי בעת שנורה ברגלו היה אבו חדאייד במרחק של כ-150 מטרים מן הגדרות ולבש אפוד עליו הופיעה המלה PRESS. אבו חדאייד סיפר כי כ-15 עיתונאים החלו ללכת בעקבות קבוצה גדולה של מפגינים שצעדו לעבר הגדרות כש"פתאום, בלי שום התרעה מוקדמת או ירי של גז מדמיע, הם ירו בארבעה אנשים ברגליים. אני הייתי החמישי".

מוחמד קנדיל, צלם עיתונות עצמאי, סיפר גם הוא כי ראה את הירי ושמר על מצלמתו של אבו חדאייד כשזה פונה לאמבולנס. אבו חדאייד הגיע להפגנה עם רמזי א-שח'רית, מנהל בחברת התקשורת בה הוא עובד, Truth Pioneers Network. א-שח'רית בן ה-34 סיפר כי עמד במרחק של חמישה מטרים מאבו חדאייד כאשר האחרון נורה וכי "היה קו ראייה ברור בינו לבין החיילים ליד הגדר. הוא נורה בזמן שצילם".

א-ש'חרית אמר עוד לארגון Human Rights Watch כי ראה שני מפגינים נוספים נורים בסביבות השעה 13:00. גבר בשנות החמישים לחייו שהתקרב לטווח של כ-15 מטרים מגדר המתכת בעודו מניף את דגל פלסטין נורה בראשו וככל הנראה מת במקום. גבר אחר באמצע שנות העשרים לחייו היה במרחק של כ-150 מטרים מהגדרות כאשר נורה ברגל שמאל. א-ש'חרית אמר כי האיש "היה במרחק של שבעה או שמונה מטרים ממני. הייתי לימינו והוא נורה כשעמד באמצע קבוצת מפגינים ולא עשה דבר חוץ מלצפות במתרחש".

ב-6 באפריל הכוחות הישראלים ירו למוות בעיתונאי נוסף, יאסר מורתג'א. מורתג'א נורה בבטנו בין 13:30 ל-14:30 באותו יום, כשסיקר את ההפגנות מזרחית לח'אן יונס. עיתונאי נוסף, מות'נא א-נג'אר אמר כי מורתג'א "התקדם כדי לצלם מישהו שנפצע ושכב על האדמה. הוא בדיוק הסתובב לצד ימין כשהוא נורה בצד שמאל של המותן". א-נג'אר סיפר כי עשן סמיך אפף את האזור הסמוך לגדרות כיוון שמפגינים הבעירו צמיגים, אך למרות זאת, הוא ראה בבירור מספר צלפים על סוללת עפר מעברה השני של הגדר. מורתג'א היה במרחק של יותר מ-200 מטרים מהגדרות בעת שנורה ולבש אפוד ועליו המלה PRESS. הוא החזיק מצלמה דיגיטלית וסיפר לא-נג'אר שהוא מצלם סרט תיעודי על ההפגנות השבועיות. הצבא הישראלי פתח בחקירה פנימית של מקרי מוות מסוימים, בהם גם מותו של מורתג'א.

ארגון Human Rights Watch ראיין את עבד א-רחמאן אבו קמר, בן 14, במיטתו בבית החולים א-שיפאא ב-17 במאי. הוא סיפר כי נורה ברגלו בסביבות השעה 14:00 ב-14 במאי בעת שנמלט מהגדרות והיה במרחק של כ-200 מטרים מהן, מזרחית לעיר עזה. אחיו, מאלכ, בן 18, שיצא עמו לההפגנות, סיפר כי השניים היו בתוך קבוצה גדולה "שקראה סיסמאות למען ירושלים". מאלכ אמר שהכוחות הישראליים ירו לעבר הקבוצה. הוא נשכב על הארץ כדי לחמוק מהכדורים ואז ראה פרמדיק ואיש ההגנה האזרחית מפנים את עבד א-רחמאן.

ארגון Defense for Children International – Palestine פרסם את שמותיהם של ששה ילדים וילדה שנהרגו מאש חיה ב-14 במאי, הצעיר שבהם, עז א-סמאכ, בן 13. חמישה מהם נורו בראש או בצוואר ושניים בבטן.

סאמר נאסר, בן 23, אמר כי היה חלק מקבוצת מפגינים שיידו אבנים וניסו להגיע לגדר התיל ולחתוך אותה באמצעות צבתות מזרחית לג'באליא כשאדם שעמד לידו נורה בידו. נאסר הגיע למקום ב"טוק-טוק", רכב תלת-גלגלי ממונע. הוא העלה את הפצוע אל הטוק-טוק והחל להתרחק ברכב מן המקום כדי לפנות אותו לטיפול רפואי כשחיילים ישראלים  "החלו לירות ירי מסיבי", כך סיפר נאסר. "האיש הפצוע שהיה בטוק-טוק שלי נורה שוב, בראש, ומת במקום. אני נוריתי בירך. דיממתי במשך רבע שעה ונאלצתי לזחול עד שהגעתי לאשה שעזרה לי".

ארגון Human Rights Watch קיבל תיעוד וידיאו מתושב אחר ברצועה, ג'מיל ברכאת, שאמר כי צילם את האישה שסייעה לנאסר. בסרטון ניתן לראות את האישה כשהיא חוסה מאחורי סלע, מסמנת לנאסר ומעודדת אותו לזחול לכיוונה. ברכאת הסתתר גם הוא מאחורי הסלע. "למזלנו, לא נורינו, אבל לא יכולנו לזוז קדימה או אחורה במשך חצי שעה כי הם ירו לעברנו", אמר ברכאת. ברכאת אישר כי הפצוע בטוק-טוק של נאסר מת בטרם ניתן היה לפנותו. נאסר סיפר כי השתתף בהפגנות על מנת למחות נגד העברת שגרירות ארה"ב לירושלים (שהתרחשה גם היא ב-14 במאי) ונגד הסגר שמטילה ישראל על עזה.

מאהר חרארה, בן 48, תושב שכונת שוג'אעיה שבמזרח העיר עזה, סיפר כי ראה כדור קוטע את אצבעה של אישה שסימנה בידה סימן V של ניצחון כשפניה אל הגדרות מזרחית לעיר עזה. הירי התרחש בסביבות השעה 13:00 ב-14 במאי. האישה עמדה במרחק של כ-40 מטרים מהגדרות. חרארה עצמו נורה כמה שעות לאחר מכן. הוא השתתף בכל אחת מן ההפגנות שנערכו מאז ה-30 במארס מבלי להיפצע, אך נורה ברגלו בסביבות השעה 17:00 ב-14 במאי, באותו אזור, במרחק של כ-40 מטרים מן הגדר: "לא החזקתי בידי שום דבר, אפילו הטלפון הנייד שלי היה בכיס. עמדתי לבד, אבל אולי הם ירו בי כי לבשתי מכנסיים שחורים וחולצת טריקו שחורה, אז הם חשבו שאני מנהיג. אבל לא הייתי".

צעיר בן 18 סיפר כי נורה בקרסולו באזור מלכה ממזרח לעיר עזה, בשעות אחר הצהריים של ה-14 במאי, כשהיה במרחק של כ-30 מטרים מן הגדרות:

היו בערך 50 אנשים לפניי, הם היו הקבוצה המובילה של המפגינים. הסתכלתי עליהם. פתאום נפלתי על הארץ, נוריתי ברגל. בכלל לא הייתי אלים. לא עשיתי כלום. הייתי שם רק בגלל המצב [פתיחת שגרירות ארה"ב] בירושלים. עמדתי מאחורי הקבוצה הראשית והנחתי ששם יהיה בטוח, אבל הם פגעו בי. מסביב היו כמה בחורים שיידו אבנים ואחרים שהבעירו צמיגים, העיפו עפיפונים והשתמשו בקלע. ראיתי גם איש זקן שנורה ברגל. הוא היה במרחק של 15 מטרים לפניי בכיוון הגדר, אבל גם הוא רק עמד הסתכל.

Your tax deductible gift can help stop human rights violations and save lives around the world.