התנהלות הכוחות הישראליים ברצועת עזה

הארגונים אוקספם (Oxfam) ו-Human Rights Watch מגישים מזכר זה בתגובה למזכר הביטחון הלאומי (NSM-20), הקובע כי מדינות המקבלות סיוע צבאי אמריקאי יתחייבו בפני משרדי החוץ וההגנה של ארצות הברית כי הן משתמשות ב"מוצרי הגנה" שמקורם בארצות הברית בהתאם למשפט הבינלאומי וכי הן לא מנעו או עיכבו בשרירותיות סיוע הומניטרי במימון או בתמיכה של ארצות הברית במהלך השנה הקלנדרית 2023. אוקספם, ארגון פיתוח הומניטרי בינלאומי, ו-Human Rights Watch, ארגון בינלאומי לזכויות אדם, פונים אליכם יחדיו במטרה להוכיח ששום התחייבות כזו מצד ממשלת ישראל, אחת המדינות העיקריות המקבלות נשק מארצות הברית, אינה אמינה, בייחוד נוכח התנהלותם של הכוחות הישראליים מאז תחילתם של מעשי האיבה באוקטובר 2023.

על פי תצפיות ותיעוד של אוקספם ושל ארגון Human Rights Watch, בעקבות ההתקפות בראשות חמאס בישראל ב-7 באוקטובר ביצעו הרשויות הישראליות התקפות חסרות הבחנה ובלתי מידתיות, תוך הפרה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, הטילו עונשים קולקטיביים על האוכלוסייה האזרחית, שללו מהאוכלוסייה האזרחית מוצרים החיוניים להישרדותה והשתמשו בהרעבת אזרחים כשיטת לחימה. כל המעשים האלה הם הפרות חמורות של אמנת ג'נבה הרביעית ושל המשפט ההומניטרי הבינלאומי המנהגי. רובם המכריע של תושבי רצועת עזה אף נאלצו לברוח מבתיהם, רבים מהם עקב פעולות ישראליות העולות לכדי פשעי מלחמה.

הרשויות הישראליות גם הגבילו, עיכבו ומנעו העברה של סיוע הומניטרי אמריקאי במקורו, בניגוד לחוקים ולמדיניות של ארצות הברית. מזכר זה עוסק במקרים של מה שנראה, לכאורה, כהפרות של המשפט הבינלאומי וכהטלת הגבלות על מתן סיוע, והוא מבוסס על התנסויות או תחקירים שלנו, ממקור ראשון, ועל מידע תומך מגופי חדשות אמינים. נוכח המצב הכללי של חוסר ביטחון ברצועת עזה ונוכח ההגבלות שמטילה ממשלת ישראל על כניסת חוקרים, עיתונאים ועובדי סיוע זרים, אנו סמוכים ובטוחים כי הדוגמאות שציינו כאן משקפות דפוס התנהגות נרחב יותר מכפי שממשלת ארצות הברית מעריכה כעת.

בחודש נובמבר קרא ארגון Human Rights Watch למדינות להשעות את הסיוע הצבאי ואת מכירות הנשק לישראל כל עוד כוחותיה מפֵרים בהרחבה ובשיטתיות את דיני המלחמה בפעולותיהם נגד אזרחים פלסטינים, ואף לא נותנים על כך את הדין, והזהיר כי מדינות שימשיכו לספק לישראל נשק מסתכנות בשותפות לפשעי מלחמה. בינואר הצטרף ארגון אוקספם ל-15 ארגונים הומניטריים וארגוני זכויות אדם בינלאומיים שקראו לעצור העברה של נשק, של חלקי נשק ושל תחמושת לישראל ולארגונים פלסטיניים חמושים כאשר נשקפת סכנה לכך שהם ישמשו לביצוע או יאפשרו לבצע הפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי או של משפט זכויות האדם הבינלאומי.

אנו מפצירים במזכירים בלינקן ואוסטין לבחון את החשדות הסבירים להפרות, המוצגים להלן, בעת שהם מכריעים בשאלת אמינותן של התחייבויותיה של ממשלת ישראל בתגובה למזכר הביטחון הלאומי (NSM-20). הארגונים אוקספם ו-Human Rights Watch סבורים שיש להשעות את העברות הנשק לישראל כל עוד קיים סיכון גבוה כל כך שהוא ישמש לביצוע או יאפשר לבצע הפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי, ושל החוק והמדיניות של ארצות הברית.

הפרות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי

ארגון Human Rights Watch תיעד תקיפה של אמבולנס נושא סימון בידי כוחות ישראליים מחוץ לבית החולים א-שיפאא ב-3 בנובמבר 2023; על פי דיווחים נהרגו בתקיפה זו 15 בני אדם ונפצעו 60.[1] על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, אמבולנסים הם אובייקטים אזרחיים מוגנים ואין לתקוף אותם במכוּון כאשר הם משמשים לטיפול בפצועים ובחולים, הן אזרחים והן לוחמים. הרשויות הישראליות אמרו שהן תקפו את האמבולנס במכוּון וטענו כי הוא שימש להובלת לוחמים כשירים בגופם. ארגון Human Rights Watch חקר טענה זו ולא מצא ראיות איזשהן לכך שהאמבולנס שימש למטרות צבאיות. יתרה מזאת, מספרם הגבוה של נפגעים אזרחיים עקב התקיפה מלמד שהיא הייתה לא מידתית ומנוגדת לחוק, גם אם האמבולנס שימש למטרות צבאיות.
ארגון Human Rights Watch תיעד תקיפות שבוצעו בין 7 באוקטובר ל-7 בנובמבר על כמה בתי חולים מרכזיים או בסמוך להם, ובהם בית החולים ידידות טורקיה-פלסטין, בית החולים האינדונזי והמרכז הבינלאומי לבריאות העין.[2] לבתי חולים מוקנה מעמד מוגן מכוח המשפט ההומניטרי הבינלאומי, והם מאבדים את ההגנה מפני התקפה רק אם הם משמשים לביצוע "מעשים הפוגעים באויב" – וגם במקרה זה יש להזהיר מראש ולנהוג על פי עקרונות המידתיות וההבחנה.[3] ישראל טוענת כי בתי החולים שימשו לוחמים פלסטינים, ולכן הם לא היו מוגנים מתוקף המשפט ההומניטרי הבינלאומי. ארגון Human Rights Watch לא מצא בנוגע למקרים שחקר שום ראיה המצדיקה את שלילת מעמדם המוגן של בתי החולים על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי.[4]
ארגון Human Rights Watch קבע על סמך עדויות וסרטוני וידיאו מאומתים כי כוחות ישראליים השתמשו בזרחן לבן בפעולות צבאיות בלבנון ובעזה ב-10 וב-11 באוקטובר 2023, בהתאמה. לזרחן לבן, העשוי לשמש לסימון, לאיתות ולמיסוך, או ככלי נשק, יש אפקט תבערה חזק שעלול להסב כוויות קשות לבני אדם ולשרוף מבנים, שדות ואובייקטים אזרחיים אחרים מסביב. השימוש בזרחן לבן באזורים מאוכלסים בצפיפות ברצועת עזה מפֵר את דרישת המשפט ההומניטרי הבינלאומי לנקוט את כל אמצעי הזהירות האפשריים כדי להימנע מפציעת אזרחים ומאובדן חיי אזרחים. בלבנון, המשרד לאיכות הסביבה מסר כי שטח בגודל של לפחות 6.82 קילומטר מרובע נשרף בהתקפות של כוחות ישראליים, בין היתר עקב שימוש בזרחן לבן. תחקיר שערך העיתון וושינגטון פוסט העלה כי בהתקפה שפצעה תשעה אזרחים השתמש הצבא הישראלי בתחמושת המכילה זרחן לבן, שסופקה בידי ארצות הברית; לדברי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, יש לחקור התקפה זו כפשע מלחמה.[5] ארגון Human Rights Watch אימת את הטענה שהתחמושת ששימשה להתקפה זו מקורה בארצות הברית.
ארגון Human Rights Watch תיעד שתי תקיפות שביצעו כוחות ישראליים בדרום לבנון ב-13 באוקטובר, שבהן נהרג עיתונאי אחד ונפצעו שישה נוספים, ובהם אזרח אמריקאי.[6] על פי תחקיר של ארגון Human Rights Watch, התקיפות ב-13 באוקטובר "היו ככל הנראה התקפות מכוּונות על אזרחים, שהן פשע מלחמה".[7] בהתבסס על תיעוד וידיאו, על ניתוח אודיו בידי מומחים ועל דיווחים של עדים הגיע ארגון Human Rights Watch למסקנה שאפשר היה לראות את הקבוצה במצלמות של כלי טיס בלתי מאויש (כטב"מ) סמוך, שהיה ככל הנראה ישראלי, ושהיא הייתה בטווח הראייה של חמישה מגדלי תצפית ישראליים, וככל הנראה הותקפה באמצעי תחמושת אחד לפחות שנורה מהתותח הראשי של טנק בעמדה צבאית ישראלית, במרחק של כקילומטר וחצי מדרום-מזרח לה. התחקיר של ארגון Human Rights Watch העלה כי הצבא הישראלי ידע, או שהיה עליו לדעת, שהאנשים בקבוצה שעליה ירה היו אזרחים.
ארגון Human Rights Watch תיעד תקיפה של משפחה שנסעה במכונית בדרום לבנון בידי כוחות ישראליים ב-5 בנובמבר; בתקיפה נהרגו שלוש ילדות, בנות 10, 12 ו-14, וסבתן.[8] ארגון Human Rights Watch לא מצא שום ראיה לקיומה של מטרה צבאית בסביבתה של המכונית שהותקפה, שבה נסעו רק אזרחים נמלטים. על פי ארגון Human Rights Watch, ההתקפה על המכונית שיקפה "התעלמות פזיזה של הצבא הישראלי מחובתו להבחין בין אובייקטים אזרחיים לצבאיים וכשל ניכר בנקיטת אמצעי הגנה נאותים למניעת מוות של אזרחים".[9]
ניתוח של ארגון אוקספם מעלה שחלק ניכר מתשתית המים, התברואה וההיגיינה (WASH) שלו, שהונחה או שוקמה בידי אוקספם ושותפיו ל-WASH בשנים 2017–2023, ניזוקה או נהרסה בהפצצות ישראליות, וחלק גדול ממנה הוצא מכלל פעולה. המיקומים של תשתית זו הועברו בערוצים המתאימים כדי להבטיח שישראל ערה לקיומם והיא תימנע מפגיעה במתקנים המספקים שירותים חיוניים לאזרחים ברצועת עזה. פגיעה מכוּונת בתשתיות הומניטריות היא הפרה של עקרון ההבחנה, המחייב את ישראל להבחין בין אובייקטים אזרחיים למטרות צבאיות, וכן של עקרון הזהירות המונעת, המחייב את ישראל לנקוט את כל האמצעים האפשריים כדי למנוע נזק אגבי לתשתיות אזרחיות.
הארגונים Human Rights Watch ו-Oxfam סבורים כי השימוש של כוחות ישראליים בכלי נשק נפיצים שטווח השפעתם נרחב מאוד באזורים מיושבים ברצועה מעורר חשש רב בשאלת עמידתה של ישראל בעקרונות ההבחנה והמידתיות, על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי. מדיווחים עולה כי נכון לאמצע דצמבר, כמחצית מכלל התחמושת שהוטלה על הרצועה הייתה מסוג "פצצות טיפשות" – פצצות שאינן מוּנְחוֹת.[10] ישראל משתמשת דרך שגרה בפצצות שמשקל כל אחת מהן כ-900 קילוגרם באזורים צפופי אוכלוסין ברצועה. על פי העיתון וושינגטון פוסט, במהלך 45 הימים הראשונים של המלחמה הטילו כוחות ישראליים על הרצועה למעלה מ-22,000 פריטי תחמושת שמקורם בארצות הברית.[11] על פי הדיווחים, מאז 7 באוקטובר העבירה ארצות הברית לישראל לפחות 5,000 "פצצות טיפשות", שמשקל כל אחת מהן כ-900 קילוגרם.[12]

שלילה מכוּונת של שירותים החיוניים להישרדות האוכלוסייה

ב-9 באוקטובר 2023 הצהיר שר הביטחון הישראלי, יואב גלנט: "אנחנו מטילים מצור מוחלט על העיר עזה . אין חשמל, אין מזון, אין מים, אין דלק – הכול סגור. אנחנו נלחמים בחיות אדם, ואנחנו נוהגים בהתאם".[13] באותו ערב ניתקו הרשויות הישראליות את כל אספקת המים לרצועה דרך שלושת הצינורות של חברת מקורות. ב-7 באוקטובר, היום שבו בוצעו ההתקפות בראשות חמאס על ישראל, ניתקה ישראל את אספקת החשמל שלה לרצועה – מקור החשמל העיקרי במובלעת.[14] נכון ל-19 במארס, הרשויות הישראליות ממשיכות לחסום את אספקת החשמל לרצועה. ישראל גם ממשיכה במידה רבה לחסום את אספקת הדלק לרצועה. הדלק במאגרים של תחנת הכוח היחידה ברצועה אזל כבר ב-11 באוקטובר.[15] בהיעדר חשמל, מתקני המים והשפכים ברצועה הושבתו מרגע שלא נותר דיזל זמין להפעלת גנרטורים. על פי המשרד לתיאום עניינים הומניטריים, נכון ל-16 בפברואר, תפוקת המים ברצועה עמדה על 5.7 אחוזים בלבד מהיקפה לפני מעשי האיבה הנוכחיים.[16] המחסור במים ראויים לשתייה, וכן הפגיעה בתשתיות הביוב והשפכים וההרס הנרחב שלהן,[17] הובילו להתפרצות מחלות, בהן צהבת מסוג Aושלשולים, [18] וכן למקרים של התייבשות חמורה.[19] המחסור במים לניקוי, ובעקבותיו קריסת תשתיות התברואה וזיהום הסביבה, היו גם הם גורם מרכזי להתפרצות מחלות. המשפט ההומניטרי הבינלאומי מחייב את ישראל, ככוח הכובש ברצועה, לוודא שצרכיה הבסיסיים של האוכלוסייה האזרחית נענים. זוהי חובה פוזיטיבית המטילה על ישראל גם להגן על זכותם של פלסטינים למים ולנקוט צעדים "מכוּונים, קונקרטיים וממוקדים" כדי להבטיח מימוש מלא של זכויות אלה. שלילת הגישה למים מאוכלוסייה עולה לכדי ענישה קולקטיבית של האוכלוסייה האזרחית, שהיא פשע מלחמה. הזכות למים, הכוללת את הזכות למים בטוחים ונקיים לשתייה ולתברואה, היא גם אחת מזכויות האדם, הנגזרת מהזכות לחיים[20] ומהזכות לרמת חיים נאותה.[21]

מניעה והגבלה שרירותיות של סיוע הומניטרי

בעקבות ההתקפות בראשות חמאס בישראל ב-7 באוקטובר תיעד ארגון אוקספם את ההגבלות השיטתיות שהטילה ממשלת ישראל על סיוע הומניטרי לרצועת עזה ועל העברת סחורות לרצועה וממנה.[22] ב-9 באוקטובר הטילה ישראל "מצור מוחלט" על הרצועה והגבילה כל יבוא של מוצרים הומניטריים ומסחריים. במהלך 12 הימים שלאחר מכן חסמה ישראל את כל נקודות הגישה לרצועה והפציצה שוב ושוב את מעבר הגבול למצרים ברפיח.[23] ב-21 באוקטובר אִפשרה ישראל רק ל-20 משאיות של סיוע הומניטרי לעבור במעבר רפיח ולהגיע לאוכלוסיית הרצועה. לעומת זאת, לפני תחילת הלחימה הסתמכה אוכלוסיית הרצועה על 500 משאיות שנכנסו לאזור בממוצע מדי יום והובילו מזון, מים, תרופות ומוצרים חיוניים אחרים.
לאחר שפתחה את מעבר רפיח – ואחר כך את מעבר כרם שלום – הנהיגה ישראל תהליך בידוק שרירותי ומסובך שלא לצורך והגבילה בחדות את זרימת הסיוע ההומניטרי לרצועה.[24] תכנית בידוק זו יצרה עומסים כבדים ותורים ארוכים (לעיתים של 2,000 משאיות). למשאיות הנושאות סיוע הומניטרי נדרשים בממוצע כ-20 יום כדי להגיע מנקודת הבידוק באל עריש לרצועת עזה.[25]
על פי הניתוח של אוקספם, תהליך הבידוק הישראלי מגביל עוד יותר את הכנסת הסיוע ההומניטרי בשל תיוג כמה מהפריטים ההומניטריים כ"דו-שימושיים" – פריטים המשמשים הן למטרות אזרחיות והן למטרות צבאיות. הניסיון של אוקספם לייבא לרצועת עזה פריטים כגון מנשאי מים, ערכות להקמת ברזיות, ערכות לבדיקה מיקרוביולוגית של מים וערכות לבדיקה כימית של איכות המים, סוכל על ידי הרשויות הישראליות. אף אחד מהפריטים הללו, וכמוהם פריטים רבים אחרים שהכנסתם הוגבלה, אינם נחשבים ל"דו-שימושיים" על פי הסדר ואסנאר או על פי כל תקן בינלאומי אחר של "דו-שימושיות". השרירותיות שבה נדחו פריטים אלה עולה ביתר תוקף מהעובדה שהכנסתם של פריטים מסוימים מאושרת בימים מסוימים, ולאחר מכן נאסרת בימים אחרים. כאשר הרשויות הישראליות מגדירות פריט בודד בשיירה הומניטרית כ"דו-שימושי", המשאית נאלצת לא אחת לצאת מהתור ולהעמיס מחדש את הסחורה בטרם תוכל להשתלב שוב בתור לנקודת הבידוק – תהליך שעשוי לארוך כ-20 יום.[26]
בהקשר של ניתוק החשמל, המחסור בדלק, שהכנסתו לרצועת עזה צומצמה מאוד, הוציא מכלל פעולה כמעט את כל תשתית המים ברצועה. מאז נובמבר אין לאנשים בצפון הרצועה גישה למים ראויים לשתייה, בעוד לאנשים בדרומה יש, נכון לחודש מארס, רק 2 ליטרים מים בממוצע ליום. המחסור במים הוביל לעלייה ניכרת בתחלואה, לרבות שלשול וצהבת מסוג A, וכן להתייבשות.[27]
תהליך שרירותי זה מוביל להגבלות חמורות על היקף הסיוע ההומניטרי המגיע לאוכלוסיית הרצועה. ארגון אוקספם בדק ומצא כי בין 8 באוקטובר ל-25 באוקטובר – אז נפתח מעבר רפיח – משלוחי המזון שהגיעו לרצועה מסתכמים בשני אחוזים בלבד מאלה שהגיעו אליה לפני 7 באוקטובר.[28]
אף על פי שהיקף הסיוע ההומניטרי המוכנס לרצועה גדל מאז אוקטובר, אוקספם וארגון Human Rights Watch בדקו ומצאו כי הוא עדיין נופל בהרבה מהיקף הסיוע הנחוץ לטיפול במשבר ההומניטרי השורר בה. מ-9 באוקטובר ועד 31 בינואר הוכנסו לרצועה בממוצע 95 מטעני סיוע הומניטרי ביום, הרבה פחות מ-500 מטעני הסחורות שהוכנסו אליה מדי יום לפני תחילתם של מעשי האיבה.[29] יתרה מזאת, בחודש לאחר שבית הדין הבינלאומי לצדק הוציא צווים מקדימים המורים לישראל לנקוט "צעדים מיידיים ויעילים כדי לאפשר אספקת שירותים בסיסיים וסיוע הומניטרי הדרושים בדחיפות במטרה לתת מענה לתנאי החיים הקשים שהפלסטינים ברצועת עזה מתמודדים עימם", מספר השיירות ההומניטריות שנכנסו לרצועה הצטמצם בפועל ב-30 אחוזים.[30] לדברי ארגון Human Rights Watch, "ממשלת ישראל פשוט מתעלמת מפסיקת בית הדין ואף מעצימה את הדיכוי בכמה וכמה דרכים, לרבות חסימה מוגברת של סיוע מציל חיים".[31]
המצור מונע הכנסת תרופות בכמות מספקת לרצועה ואינו מאפשר את הקירור הנדרש לתרופות, לרבות אינסולין.[32]
הרשויות הישראליות מונעות בשיטתיות סיוע לכ-300,000 הפלסטינים שנותרו בצפון הרצועה, שם נשקפת סכנת הרעב החמורה ביותר. במהלך חודש דצמבר הושלמו כ-70 אחוזים מהמשימות ההומניטריות המתוכננות לצפון הרצועה. עם זאת, בין 1 בינואר ל-12 בפברואר שיבשו הרשויות הישראליות יותר ממחצית ממשימות הסיוע ההומניטרי המתוכננות לצפון הרצועה. ההגבלות כללו: כשלים בהבטחת מעבר בטוח (כשלים בהחרגת אובייקטים אזרחיים מהלחימה [deconflict]); כשלים בפתיחת צירים נוספים לצפון הרצועה; עיכובים מוגזמים; ושלילה מוחלטת של גישה על ידי הצבא הישראלי.[33]
בעקבות שיחה בין הנשיא ביידן לראש הממשלה נתניהו בינואר הסכימה ממשלת ישראל להתיר את הכנסתו של משלוח גדול של סיוע במזון במימון ארצות הברית, דרך נמל אשדוד. משלוח זה, המכיל 90,000 טונות של קמח ומוצרי מזון אחרים, מספיק להזנתם של כ-1.5 מיליון בני אדם במשך חמישה חודשים.[34] אולם למרות ההסכם, שר האוצר של ישראל, בצלאל סמוטריץ', הודיע כי הוא מונע את הכנסת הסיוע הזה לרצועה והצהיר כי המשלוח לא יועבר כל עוד הוא מיועד לאונר"א. זה חודשים שהרשויות הישראליות מונעות את מסירתו של משלוח סיוע זה במזון, הממומן בידי ארצות הברית.[35]
הסיבות שפורטו לעיל מובילות את הארגונים אוקספם ו-Human Rights Watch למסקנה כי ממשלת ישראל משתמשת בהרעבת אזרחים ברצועת עזה כשיטת לחימה, שהיא פשע מלחמה.[36] בהגבלת הגישה לסיוע הומניטרי מונעות הרשויות הישראליות במכוּון מאזרחים פלסטינים ברצועה סיוע הנחוץ להם נואשות, לרבות סיוע אמריקאי. המשפט ההומניטרי הבינלאומי אוסר על צדדים לסכסוך לגרום במכוּון "לאוכלוסייה לסבול מרעב, בייחוד על ידי שלילת מקורות המזון או אספקתו".[37] ככוח הכובש, מחובתה של ישראל להבטיח את רווחת האוכלוסייה הכבושה ברצועת עזה ולספק מענה לצרכיה ההומניטריים. סכנה של רעב המוני והרעבה המונית נשקפת כעת כמעט לכל אוכלוסיית הרצועה, ואפשר לייחס סכנה זו ישירות לפעולות הצבאיות של ישראל, המפֵרות את המשפט הבינלאומי, ולמניעת גישה לסיוע הומניטרי.