(ירושלים) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי במהלך התסיסה האזרחית בלוד בחודש מאי 2021, רשויות אכיפת החוק של ישראל השתמשו בכוח מופרז לפיזור הפגנות לא אלימות.
מסתמן כי המשטרה הגיבה לעיתים בהיסוס ובאופן לא שוויוני על אלימות של לאומנים קיצונים יהודים נגד פלסטינים אזרחי ישראל. כמו כן נראה כי הצהרות פומביות של בכירים ישראלים גררו תגובות מפלות של הרשויות ושל מערכת המשפט. המשטרה בלוד פעלה על רקע האפליה השיטתית שממשלת ישראל נוקטת נגד פלסטינים אזרחי ישראל, אפליה המתבטאת גם בתחומים רבים אחרים.
לדברי עומר שאקר, מנהל ישראל ופלסטין בארגון Human Rights Watch, "הרשויות הישראליות באירועי מאי בלוד פיזרו מפגינים פלסטינים לא אלימים והשתמשו ברטוריקה מתסיסה ולא נהגו באותו אופן כשלאומנים יהודים קיצונים תקפו ערבים [...] תגובה זו, המפלה בבירור, מדגישה את המציאות שבה הרשויות במדינת ישראל מעניקות זכויות יתר ליהודים-ישראלים על חשבון פלסטינים ללא תלות במעמדם החוקי ובמקום מגוריהם".
על ועדת החקירה לעניין ישראל והשטח הפלסטיני הכבוש, שהקימה מועצת האו"ם לזכויות האדם בחודש מאי, לחקור פרקטיקות מפלות לכאורה אלה ולבחון אם ההתבטאויות משלהבות היצרים של בכירים ישראלים הסיתו לאלימות.
בחודש יולי ואוקטובר ראיין ארגון Human Rights Watch פנים אל פנים 10 תושבי לוד, לרבות חברת מועצת העיר וחברת מועצה לשעבר, קרובי משפחה של קורבנות ושני עדים יהודים. הארגון גם ניתח כמה קטעי וידיאו שצולמו בימים 14-10 במאי ופורסמו במדיה החברתית, בין היתר באמצעות שיטות איכון. הראיות מצביעות על תגובה מפלה לכאורה של הרשויות.
ארגון Human Rights Watch גם סקר דיווחים של כלי תקשורת ישראליים ובינלאומיים כדי לשחזר ציר זמן מדויק ככל האפשר. כמו כן ראיין הארגון אדם נוסף שביקש להישאר בעילום שם, ואשר היה עד לרבים ממעשי האלימות ולתגובת המשטרה. הארגון ראיין גם חוקרים משני ארגוני זכויות אדם ישראליים שבחנו את האירועים בלוד.
לוד, עיר יהודית-פלסטינית מעורבת במרכז ישראל, שאזרחיה הפלסטינים, כמו כל הפלסטינים בישראל, סובלים זה שנים ארוכות מאפליה, חווה השפעה גוברת והולכת של הגרעין התורני, התארגנות לאומנית קיצונית החותרת לקידום זהותה היהודית של העיר. בשנת 2013 נבחר לראשות העירייה נציג הליכוד אוהד רביבו, שעל פי דיווחים תומך בגרעין התורני, ומאז הוא מכהן בתפקיד.
התסיסה בלוד ובערים נוספות בישראל ובגדה המערבית בחודש מאי התרחשה על רקע ניסיונות להפלות פלסטינים על ידי פינוים מבתיהם במזרח ירושלים הכבושה בכפייה, על רקע שימוש של כוחות הביטחון הישראליים בכוח מופרז נגד מפגינים ומתפללים במסגד אל-אקצא בירושלים ועל רקע התפרצות מעשי האיבה בין ישראל לארגונים פלסטיניים חמושים ברצועת עזה שהחלו ב-10 במאי ונמשכו עד 21 במאי. כפי שתיעד ארגון Human Rights Watch, במהלך מעשי איבה אלה הרשויות הישראליות וארגונים פלסטיניים חמושים הפרו את דיני המלחמה וביצעו פשעי מלחמה.
במהלך תקופה זו הרשויות הישראליות פיזרו בכוח רבות מההפגנות של פלסטינים בישראל ובגדה המערבית.
בערבו של 10 במאי, החלו פלסטינים בלוד להפגין באופן לא אלים מחוץ למסגד אל-עומרי נגד האיום להשתלט על בתים פלסטיניים במזרח ירושלים. אף שהמשטרה אישרה את ההפגנה, דיווחו עדים כי כוחות הביטחון ירו גז מדמיע והשליכו רימוני הלם לעבר הקהל לאחר שצעיר החליף את דגל ישראל שהתנוסס על עמוד חשמל בדגל פלסטין. מאוחר יותר הציתו מפגינים פלסטינים פחי אשפה, מכוניות וצמיגים והתפתחו בינם לבין תושבים יהודים עימותים ברבעים שונים של העיר.
בארבעת הימים שלאחר מכן, תקפו קבוצות נפרדות של מתפרעים פלסטינים ויהודים נכסים ומקומות תפילה יהודיים ופלסטיניים. נוסף על הרג של יהודי ושל פלסטיני, נפצעו עשרות בני אדם, בית קברות מוסלמי הושחת ועשרות מכוניות נשרפו. ב-12 במאי הכריזה הממשלה על "מצב חירום מיוחד" במטרה לבלום את האלימות בלוד, בין היתר על ידי הטלת איסור על כניסתם של מי שאינם תושבי העיר.
בכמה מקרים, שתועדו על ידי ארגון Human Rights Watch, כוחות אכיפת החוק שנפרסו בלוד כדי לאבטח אותה, עמדו מנגד או לא פעלו בזמן להגנת פלסטינים תושבי העיר מפני מעשי אלימות של לאומנים קיצונים יהודים שהתרחשו בקרבתם או בטווח הראייה שלהם. עדים מסרו כי במעשים אלה היו מעורבים חברי קבוצות לאומניות קיצוניות יהודיות שהגיעו ללוד מבחוץ. באחד המקרים דווח בעיתון "הארץ" כי רשויות העיר העמידו לרשות חברי הקבוצות הללו מקום לינה.
ב-26 באוקטובר כתב ארגון Human Rights Watch לראש העירייה רביבו, למפכ"ל משטרת ישראל, המפקח על כל מחוזות המשטרה במדינה, ולמשרד ביטחון הפנים והמשפטים ודיווח על ממצאי הביניים. איש מהנמענים לא השיב.
במהלך האלימות בלוד, טיפלו הרשויות ובתי המשפט הישראליים באופן שונה לחלוטין בנסיבות המורכבות של רצח של פלסטיני ושל יהודי-ישראלי בידי אזרחים. לאחר רצח מוסא חסונה הפלסטיני, הרשויות שחררו בערבות את כל החשודים היהודים בתוך פחות מ-48 שעות, לאחר שטענו כי פעלו תוך הגנה עצמית. פחות מחצי שנה לאחר מכן, סגרו הרשויות את תיק החקירה נגד החשודים בלי להגיש כתבי אישום. לאחר רצח יגאל יהושע היהודי, נעצרו שמונה חשודים פלסטינים עד תום ההליכים שארכו חודשים בחשד לביצוע עבירות שכללו "רצח בנסיבות מחמירות" תוך ביצוע מעשה טרור בצוותא. אף שהקורבנות נהרגו בנסיבות שונות, האחד בעיצומה של תגרה והשני בעת שנסע הביתה, החקירות בשני המקרים היו מרושלות ונסמכו על ראיות חלקיות ולכאורה לא חד-משמעיות. אף על פי כן, אחת מהן הובילה להגשת כתבי אישום, ואילו השנייה לא.
לדברי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל וארגוני זכויות אדם ישראליים, הרשויות פעלו באופן מפלה גם באירועי התסיסה ב"ערים מעורבות" (כפי שמכנים אותן) אחרות, כולל יפו ורמלה. הדוח הנוכחי מתמקד באירועים בלוד.
עדים מסרו לארגון Human Rights Watch כי ב-12 במאי נכנסו ללוד עשרות לאומנים קיצונים יהודים שאינם תושביה, מקצתם חמוש, בניגוד להוראות מצב החירום שהכריזה הממשלה שעות ספורות קודם לכן, שאסרו על אנשים שאינם תושבי העיר להיכנס לתחומיה. עיתונאי ישראלי המדווח מלוד ואחד מחברי מועצת העיר סיפרו כי רשויות העיר הלינו את הזרים בבניין בבעלות העירייה הסמוך לבית קברות פלסטיני. ראש העירייה רביבו הכחיש כי הדברים נעשו בידיעתו או באישורו. במהלך אותו לילה יידו אנשי קבוצות אלו אבנים על בתים ועל חנויות פלסטיניים ועל מסגד אל-עומרי. בתיעוד וידיאו של כמה מהאירועים, נראים שוטרים ניצבים מנגד קרוב למתפרעים יהודים המיידים אבנים.
במהלך כשבועיים בעקבות התסיסה בחודש מאי, עצרו כוחות הביטחון הישראליים 2,142 בני אדם ברחבי ישראל ובמזרח ירושלים במסגרת מבצע "הרתעה" שהרשויות כינו "חוק וסדר". לפי אמנסטי אינטרנשיונל, כ-90 אחוז מהעצורים היו פלסטינים אזרחי ישראל ותושבי מזרח ירושלים. בכתבה שפרסמה סוכנות הידיעות הצרפתית AFP בחודש ספטמבר, דווח כי משטרת ישראל אישרה כי עצרה 154 בני אדם בעקבות "האירועים האלימים" בלוד. 120 מהם היו פלסטינים.
כפי שתיעד ארגון Human Rights Watch, פלסטינים אזרחי ישראל מתמודדים עם אפליה שיטתית בתחומים רבים נוספים, לרבות בכל הנוגע למעמד משפטי, למדיניות מקרקעין ולגישה למשאבים ולשירותים. אפליה שיטתית זו משקפת את מדיניותה הכוללת של ממשלת ישראל המעניקה ליהודים-ישראלים זכויות יתר על חשבון פלסטינים.
ארגון Human Rights Watch מצא כי הרשויות הישראליות מבצעות את הפשעים נגד האנושות של אפרטהייד ורדיפה, בהתבסס על מדיניותה הכוללת של ממשלת ישראל המשמרת את שליטתם של יהודים-ישראלים על פלסטינים בכל מקום שהם חיים, וכן על הפרות חמורות של זכויות הפלסטינים בשטח הכבוש. כאשר רכיבים אלה מתקיימים בצוותא, המעשה נופל בגדרו של פשע האפרטהייד.
משפט זכויות האדם הבינלאומי מחייב את הרשויות לדאוג לשוויון בפני החוק, ללא הבדל גזע, צבע ומוצא לאומי ואתני. על הרשויות מוטלת החובה להגן ללא אפליה על זכותם של כל בני האדם לחיים, ולצורך כך לנקוט אמצעים סבירים למניעת התקפות המסכנות חיים, ולחקור ולהעמיד לדין את האחראים להן.
משפט זכויות האדם הבינלאומי אף מחייב את כוחות הביטחון להגן על הזכות להתכנסות לא אלימה, ללא תלות בדעותיהם הפוליטיות של המפגינים ובזהותם ולא להשתמש בכוח מופרז. עם זאת, על גורמי אכיפת החוק להגיב באופן מידתי על מעשים אלימים אגב שימוש מינימלי בכוח ולהגן על אנשים ועל רכוש ללא אפליה.
על הרשויות הישראליות לחקור כיצד הגיבו רשויות שונות לתסיסה בלוד וברחבי ישראל.
ועדת החקירה שהקימה מועצת האו"ם לזכויות האדם בחודש מאי, תהיה הראשונה שתבחן הפרות בישראל של גבולות 1967. לדברי ארגון Human Rights Watch, על חברי הוועדה לחקור את פעולות ממשלת ישראל בלוד ואת התנהלותה כלפי פלסטינים ברחבי ישראל ובשטחים הכבושים.
לדברי שאקר, "נראה כי משטרת ישראל והרשויות טיפלו באזרחים בלוד לפי זהותם היהודית או הפלסטינית [...] על ועדת החקירה של האו"ם לנצל את ההזדמנות חסרת התקדים לעסוק באפליה ובהפרות זכויות אחרות שפלסטינים בישראל מתמודדים עימן, אך ורק בגלל זהותם".
לפרטים נוספים ועל אירועי מאי, אנא ראו להלן:
לוד: היסטוריה ארוכה של אפליה
לוד, הממוקמת אסטרטגית בין תל אביב לירושלים, עברה לשליטה ישראלית ביולי 1948. לדברי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, כוחות ישראליים גירשו כמעט את כל תושבי לוד בהוראת דוד בן גוריון, מנהיגה של ישראל דאז. היסטוריונים מעריכים כי כוחות ישראליים גירשו 70,000-30,000 פלסטינים. הגירוש הותיר בעיר פחות מאלף פלסטינים שרובם עבדו בחברת הרכבות והפעילו את מסילת הרכבת. לאחר מכן חילקו הכוחות הישראליים את אדמותיהם של התושבים הפלסטינים ואת רכושם ליהודים אזרחי ישראל והרסו בתים נטושים כדי למנוע מבעליהם הקודמים לשוב.
כיום שיעור הפלסטינים בלוד עולה כדי 30 אחוז. כפי שתיעד ארגון Human Rights Watch בנוגע לכלל הפלסטינים אזרחי ישראל, גם בלוד הפלסטינים מתמודדים זה עשרות שנים עם הפקעת קרקעות ועם מדיניות מקרקעין מפלה.
בשנת 2013 בחרו תושבי לוד לראשות העירייה ביאיר רביבו ממפלגת הליכוד ודווח כי הוא תומך בגרעין התורני – התארגנות לאומנית קיצונית יהודית. הגרעין חותר לקידום נוכחות יהודית בערים בישראל שבהן יש מיעוט פלסטיני גדול, לרבות לוד. תושבים יהודים ופלסטינים בלוד ששוחחו עם ארגון Human Rights Watch אמרו כי השפעתו הגוברת של הגרעין וההשתקעות בעיר של מתנחלים מהתנחלויות רצועת עזה לפני פירוקן ב-2005, החריפו את המתחים בין יהודים לפלסטינים בעיר.
מהא אלנקיב, חברת מועצת העיר לשעבר, אמרה כי "אפליה, גזענות וקבוצות מתנחלים בתוך שכונות ערביות" הובילו ל"הצטברות של כעס ותסכול" בקרב תושבי העיר הפלסטינים.
גסאן מונייר, פעיל חברתי מלוד ויועץ לחבר כנסת, אמר כי הפלסטינים בעיר מתמודדים עם "מציאות של הריסות בתים ועקירה. בכל פעם שהם רואים ניידת משטרה, הם חושבים שבאים להרוס להם את הבית".
תיסיר שעבאן, עורך דין פלסטיני ותושב לוד, אמר שההפגנות והמהומות בחודש מאי הן תוצאה של "תסכול" מ"שנים של גזענות, אפליה והזנחה מצד העירייה".
הפגנות תושבים פלסטינים ב-10 במאי: שימוש מופרז בכוח ומעצרים שרירותיים
ב-10 במאי בסביבות השעה 21:30, ארגנה קבוצה של פלסטינים תושבי לוד הפגנה ליד מסגד אל-עומרי נגד ההשתלטות הצפויה על בתים פלסטיניים במזרח ירושלים. שני עורכי דין מארגוני החברה האזרחית וחבר מועצת העיר אמרו כי המשטרה אישרה את קיום ההפגנה בעקבות בקשות שהוגשו בסביבות הצהריים. עדי ראייה אמרו כי ההפגנה לא הייתה אלימה, אך לאחר שמפגין הניף על עמוד חשמל את דגל פלסטין במקום דגל ישראל, השתמשה המשטרה בגז מדמיע, בכדורי גומי וברימון הלם לפיזורם.
לדברי פידא שחאדה, חברת מועצת העיר, "כשהדגל הונף על עמוד החשמל, פתאום, בלי שום התראה או הכרזה משום סוג, המשטרה החלה להשליך רימוני הלם [...] אחד הרימונים פגע לי ברגל ועוד אחד פגע בעגלת תינוק לידי".
המשטרה אף עצרה כמה מפגינים פלסטינים. תיסיר שעבאן, אביו של נער בן 16 שעוכב באותו לילה, אמר שבמהלך מעצרו, דחפו שוטרים את בנו ארצה באלימות. "[הרשויות] האשימו אותו בשריפת דגל המדינה ובהשמדת סמלי מדינה, אבל לא היו להן הוכחות, אז הוא שוחרר 24 שעות אחר כך", אמר האב. ביולי אמר שעבאן, "עד היום הבן שלי בהלם מוחלט מהמעצר שלו".
11 במאי 2021: שני מעשי הרג, טיפול שונה
מאוחר יותר באותו לילה, הציתו כמה מפגינים פלסטינים פחי אשפה, מכוניות וצמיגים ליד מסגד אל-עומרי ועימותים התלקחו בחלקים אחרים של העיר.
בסרטון שהועלה לטוויטר ב-11 במאי נראים כ-20 גברים מתקדמים ממעגל תנועה ברחוב החשמונאים לרחוב הפרחים, מעט לפני השעה 1:30 לפנות בוקר, כשמקצתם משליכים אבנים ובקבוקי תבערה. זמן קצר לאחר מכן נשמע ירי של לפחות 16 כדורים מכלי נשק חצי אוטומטי אחד לפחות. מאוחר יותר זוהו החשודים כיהודים על ידי כלי התקשורת ועל ידי עורך הדין המייצג את מקצתם.
בסרטון נראה אדם, שזוהה מאוחר יותר כמוסא חסונה, פלסטיני אזרח ישראל בן 31. חסונה נגלה לעין המצלמה, כפי הנראה בידיים ריקות, ומייד נופל ארצה. אביו סיפר שמוסא נפגע מכדור בחזהו כשיצא לרחוב לאחר ששמע עימותים, כדי להזיז את מכוניתו החדשה. חסונה מת מפצעיו. מהירי נפצעו גם עיסא שעבאן בן 21 ואדם נוסף. שעבאן, שסיפר כי נורה בגבו ובזרועו כשחזר הביתה מקניות, אמר כי מעגל התנועה הרגיש כמו "אזור מלחמה".
בעקבות מעשה ההרג, עצרה המשטרה ארבעה גברים יהודים, בהם חייל לשעבר ביחידת עילית שלדברי פרקליטו עדיין משרת במילואים. העצורים ביקשו להשתחרר בטענה כי פעלו מתוך הגנה עצמית. בית משפט השלום בראשון לציון דחה תחילה את הבקשה וקבע כי "גרסאותיהם של החשודים אינן מתיישבות בהכרח עם הראיות האובייקטיביות". על אף זאת, בית המשפט שיחרר אותם בערבות ב-13 במאי והגן על פרטיותם באמצעות צו איסור פרסום.
הנאשמים שוחררו לאחר שהשר לביטחון פנים דאז אמיר אוחנה הגדיר את הרצח בהצהרות שמסר ב-12 במאי כ"הגנה עצמית". הוא כינה את מעצר החשודים "נורא" ואמר כי היה משחרר אותם לאלתר אילו הייתה בידו הסמכות. השר אמר את הדברים בטרם היוודע תוצאותיה הסופיות של חקירה פלילית כלשהי בתיק.
ב-21 באוקטובר דיווחו כלי תקשורת בישראל כי פרקליטות מחוז מרכז החליטה לסגור את התיק נגד החשודים ללא הגשת כתבי אישום. בהצהרה של התביעה לכלי התקשורת נכתב כי בניתוח הבליסטי של הזירה לא נמצאה התאמה לכלי הנשק שנשאו ארבעה מהחשודים. לפי דיווח בכלי התקשורת, אי-אפשר היה לשלול חשוד חמישי, אך התביעה אמרה שהיות שנמצאו תרמילי כדורים נוספים בזירה "לא ניתן לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי" מי ירה את הכדור הפוגע.
שעבאן שנפצע באירוע אמר כי לדעתו המשטרה לא חקרה כראוי את הירי. "הם [...] קיבלו את העדות שלי ואמרו לי שהם יחקרו את הנושא", אמר בחודש אוגוסט, "אבל לא שמעתי מהם כלום מאז". אביו של חסונה אמר שהמשטרה לא יצרה עימו קשר. לדבריו, "הם לא יצרו איתי קשר כאבא כדי לתת לי מידע נוסף על הריגת הבן שלי ומאז לא שמעתי מהם דבר".
לעומת זאת, כמה ימים לאחר רצח מוסא חסונה עצרו הרשויות הישראליות ארבעה מקרובי משפחתו ואחד מחבריו. בסוף חודש יולי הוגש נגדם כתב אישום בגין שורה של עבירות פליליות ובהן שריפת צמיגים ופחי אשפה, חסימת כבישים, הצתת מכוניות פרטיות באמצעות בנזין והכנת בקבוקי תבערה. מקצתם הואשמו בירי מגג ביתם ואחד מהם ביידוי אבנים לעבר המשטרה.
פחות מ-24 שעות לאחר הירצחו של חסונה, רגמו מתפרעים פלסטינים באבנים את מכוניתו של יגאל יהושע בן ה-52, כשהיה בדרכו הביתה. אחת האבנים פגעה בראשו של יהושע ושברה את גולגולתו. הוא הצליח להמשיך בנסיעה, אך התנגש במכונית חונה בחניון שמתחת לביתו. הוא נפטר בבית החולים מפגיעה מוחית שישה ימים לאחר מכן.
ימים ספורים לאחר מכן עצרו הרשויות שמונה פלסטינים בחשד לרצח – שישה מלוד ושניים מהגדה המערבית. הרשויות לא הסתירו את זהותם, והעיתונות הישראלית פרסמה את שמותיהם. ב-24 ביוני האשימו הרשויות את העצורים ב"רצח בנסיבות מחמירות של מעשה טרור בצוותא, מעשה טרור של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה בצוותא וחבלה במזיד ברכב ממניע גזעני". לפי עיתון "הארץ", הפרקליטות העמידה אותם לדין אף שאין תואם בין הדנ"א שנמצא על האבן שפגעה ביהושע לבין אף נאשם.
הפרקליטות האשימה אותם גם בשיבוש הליכי משפט בגין ניסיון למחיקת התיעוד של האירוע ממצלמות אבטחה. כלי התקשורת דיווחו כי הנאשמים הודו בעבירות לאחר חקירתם בשב"כ. לשב"כ יש היסטוריה נרחבת של עינוי עצירים פלסטינים והתעללות בהם, לדברי הארגון הישראלי הלא ממשלתי, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל. סנגורו של אחד החשודים אמר ל"הארץ" כי "מרשו נחקר במשך שעות ארוכות כשהוא קשור לכיסא".
11 במאי 2021, מסע ההלוויה: שימוש ברור בכוח מופרז
ב-11 במאי אחר הצהריים התאספו כמה אלפי אנשים למסע ההלוויה הלא אלים של מוסא חסונה בלוד. אביו של חסונה סיפר כי שעות ספורות לפני ההלוויה, התקשר למשפחה שמעון דהן, מפקד תחנת המשטרה בלוד, וביקש כי מסע ההלוויה לא יעבור ברחוב אקסודוס, עורק תחבורה ראשי שבו שוכנת מכינה קדם-צבאית יהודית בניהולו של הגרעין התורני. המכינה הותקפה לילה קודם לכן על ידי מתפרעים פלסטינים שהציתו את בית המדרש שלה.
על אף הבקשה, יצא מסע הלוויה לדרך במסלול המתוכנן. בסרטונים המתעדים את ההלוויה נראים האבלים יוצאים לדרכם ללא אלימות ממסגד אל-עומרי וקוראים סיסמאות. ארגון Human Rights Watch ראיין שלושה מהמשתתפים שאמרו כי כוחות הביטחון השתמשו בגז מדמיע ובכדורי גומי כדי למנוע ממסע ההלוויה לעבור ליד המכינה הקדם-צבאית, לכל הדעות שימוש בכוח מופרז.
כשהתקרבו האבלים לרחוב אקסודוס ולמכינת הגרעין התורני, התערבה המשטרה. לדברי אביו של חסונה, "כשההלוויה הגיעה לרחוב הראשי, ספציפית לקטע שבו נמצא הבניין של הגרעין התורני, הותקפנו פתאום בגז מדמיע ובכדורי גומי". הירי פיצל את תהלוכת ההלוויה לשתיים.
גסאן מונייר שהשתתף בהלוויה אמר שתגובת המשטרה עוררה כעס והובילה לתוהו ובוהו: "צעירים הגיבו ביידוי אבנים ושברו כל מה שראו או שהיה לידם". בדיווחים בתקשורת נמסר כי המתפרעים הציתו ניידת משטרה ופצעו שני שוטרים.
הצהרות לא מדויקות ומלבות יצרים מפי בעלי תפקידים רשמיים בישראל
נראה כי הצהרותיהם של בעלי תפקידים רשמיים בישראל ליבו יצרים במקום להשקיטם. בערבו של 11 במאי אמר ראש העירייה רביבו בערוץ 12 כי זה היה "ליל הבדולח" של לוד, אזכור לפוגרום בגרמניה ב-1938, שבמהלכו מיליציות ואזרחים פרו-נאצים שרפו, השחיתו ובזזו בתי כנסת, עסקים ומוסדות יהודים ברחבי גרמניה, הרגו למעלה מ-90 יהודים ועצרו כ-30,000. רביבו קרא לפרוס כוחות צבא בעיר. לדבריו, "בכל דקה נשרף פה רכב או בית כנסת או בית ספר [...]". הצהרה זו לא הייתה מדויקת או מאוזנת, בהתחשב בהתקפות ההדדיות של יהודים ופלסטינים כאחד.
שעות ספורות לאחר מכן ב-12 במאי, צייץ נשיא ישראל דאז ראובן ריבלין בטוויטר כי המתפרעים הם המון פלסטיני "צמא דם" וכינה את מה שהתרחש "פוגרום", מונח שמקורו במעשי הטבח שנעשו ביהודים בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 במדינות מזרח ומרכז אירופה בידי אזרחים ומיליציות, לרוב בתמיכת הרשויות. ריבלין כתב: "מראה הפוגרום בלוד והפרעות ברחבי ישראל על ידי המון ערבי מוסת וצמא דם, שפגע בחיי אדם, ברכוש, ואף שלח ידו בקודשי ישראל, הוא בלתי נסלח".
ב-13 במאי, יממה לאחר שלאומנים קיצונים יהודים צעדו חמושים ברחבי העיר, יוסי הרוש, סגן ראש עיריית לוד וחבר מפלגת הבית היהודי הציונית-דתית, הזהיר את הפלסטינים לבל יצאו מבתיהם. הרוש אף איים שאם המשטרה לא תגן על אזרחים יהודים, יגיעו שוב לעיר אנשים שאינם תושביה ויפעילו כוח נגד פלסטינים:
מגיעים לפה מאות, גם [...] שני גדודי מילואים שמגיעים להגן על בתים, יש פה מאות אנשים שמגיעים מיש"ע ומאיו"ש ומירושלים [...] ראינו אתמול לאן זה הגיע [...] ראינו אתמול כמה מכות היו. אני אומר לך, אם המשטרה לא תתעשת ואם לא ייקחו אחריות, חבל לכם על הזמן, אני אומר לכם, מחר, אני מציע היום לכל תושב ערבי בלוד לא לצאת מהבית. אני אומר לכם את זה, תזכרו את זה, אני אמרתי את זה היום.
ב-28 במאי, כמעט שבועיים לאחר מכן, אמר חבר מועצת העיר לוד עמיחי לנגפלד, גם הוא מסיעת הבית היהודי, כי היהודים מוכנים להשתמש באלימות כדי להגן על עצמם, מבלי לציין כי על הרשויות וגורמי אכיפת החוק להגן על כולם, לרבות פלסטינים:
אנחנו בעד להרגיע, אבל אנחנו לא פראיירים ויש לנו כבוד. ומי שיתעסק איתנו שידע שגם כוחות הביטחון יבואו איתו חשבון, ושאם ייפגש איתנו לא כדאי לו [...] אנחנו נדאג לעצמנו, ומי שיתעסק איתנו ידע שאם צריך, אנחנו חמושים ואנחנו נפתח באש. אנחנו נגן על החיים שלנו, כולל על הרכוש שלנו. לא יתעסקו עם יהודים בארץ ישראל. לא יתעסקו.
כניסת קבוצות של לאומנים קיצונים יהודים לעיר: אכיפה מפלה של חוק לשעת חירום ושותפות לדבר עבירה של העירייה
ב-12 במאי, לראשונה מאז הסירה בשנת 1966 את המשטר הצבאי שהטילה על רוב הפלסטינים שנותרו בגבולותיה בשנת 1949, הכריזה ישראל על מצב חירום בלוד מכוח חוק שלטענת עורכי דין המתמחים בזכויות האדם נועד להעניק לרשויות סמכויות רבות יותר להתמודדות עם אסונות טבע. השר לביטחון פנים דאז אוחנה הכריז על מצב החירום מעט לפני השעה 17:00. לדברי האגודה לזכויות האזרח בישראל, "ההכרזה נעשתה על פי הוראה בחוק שלא נועדה להעניק סמכות להתמודד עם הפרות סדר".
ההכרזה על "מצב החירום" מסמיכה את המשטרה לסגור חלקים מהיישוב, להיכנס לכל מקום ללא צו או עילה סבירה ולהפעיל "כוח סביר" כדי להבטיח ציות של אזרחים. בעקבות הכרזת מצב החירום הציבו הרשויות שוטרי מג"ב בלוד כדי לסייע למשטרה, הטילו על העיר עוצר לילי החל מהשעה 20:00, שהעונש בגין הפרתו מגיע עד שלוש שנות מאסר, והודיעו כי נאסר על מי שאינו תושב העיר להיכנס לתחומה.
בעקבות ההכרזה התפרסו בלוד מאות אנשי כוחות הביטחון, אך עדים למקצת האירועים הללו אמרו כי לא ראו את הכוחות הישראליים מתערבים בהחלטיות כדי למנוע מיהודים ליידות אבנים על בתים, על מסגדים ועל חנויות פלסטיניים. בתיעוד וידיאו של כמה מהאירועים נראים שוטרים עומדים מנגד קרוב למתפרעים יהודים המיידים אבנים.
אולם ההכרזה על מצב החירום לא מנעה את כניסתם של לאומנים קיצונים יהודים רבים לעיר, לרבות חברי ארגון אוהדי הכדורגל לה פמיליה, הידוע כגזעני וכאנטי-פלסטיני, וכן נוער גבעות – ימנים קיצונים החיים ב"מאחזים", התנחלויות שהוקמו בגדה המערבית הכבושה ללא אישור רשמי של ממשלת ישראל. לפי דיווחים בכלי התקשורת ולדברי מרואיינים, כל אלה נכנסו ללוד ושוטטו ברחובותיה הרבה אחרי הכרזת העוצר. הם הגיעו לעיר בעקבות קריאות להתגייסות בערוצי מדיה חברתית ובאפליקציות הודעות, שבהן חלקו שיטות פעולה ועודדו זה את זה להגן על יהודים-ישראלים. ארגון רגבים התומך במתנחלים פרסם למשל קריאה בפייסבוק ל"חיילים משוחררים" ול"בוגרי קורס קצינים קרבי" לצאת לעזרת יהודים בערים מעורבות.
משרשור של סרטונים שפרסם עיתונאי ישראלי בטוויטר ב-12 במאי עולה כי עם תוקפי סוכת האבלים לזכרו של מוסא חסונה נמנו כמה שהגיעו מההתנחלות הבלתי-חוקית יצהר בגדה המערבית הכבושה. קבוצות של לאומנים קיצונים יהודים אף יידו אבנים על בתיהם ועל חנויותיהם של פלסטינים וכן על מסגד אל-עומרי.
עיתון "הארץ" דיווח כי אנשים אלה שאינם תושבי העיר בילו את הלילה, באישור העירייה, בבניין בבעלותה הסמוך לבית העלמין המוסלמי. פלסטיני חבר מועצת העירייה לשעבר אישר שחברי הקבוצות הללו שהו במבנה ציבורי. ראש העירייה רביבו הכחיש לעומת זאת ב-14 במאי כי "אישר את מתן המבנה של בית העירייה הישן" ואמר כי הורה לכוחות הביטחון לפנות את השוהים בו. ב-14 במאי דיווח כתב "הארץ" בר פלג מהשטח בלוד כי לפחות שמונה קברים בבית העלמין המוסלמי חוללו ומצבות נופצו באמצעות אבנים כבדות.
שחאדה, חברת מועצת העיר, סיפרה כי ראתה בשעת לילה מאוחרת ב-13 במאי ליד בית העלמין כ-200 גברים שהניחה, לפי לבושם, כי השתייכו לנוער הגבעות. תושבת "בנית", שכונה מעורבת בעיר, סיפרה לארגון Human Rights Watch כי ב-13 במאי ראתה כ-70 עד 100 אנשים שנראו כמשתייכים לנוער הגבעות צועדים בשכונה כשהם קוראים "מוחמד מת" ו"ערבי טוב זה ערבי מת".
תגובתה המהוססת של המשטרה להתקפות הלאומנים הקיצונים היהודים ב-12-13 במאי 2021
בערבו של 12 במאי בסביבות השעה 19:00, התקרבו לסוכת האבלים לזכרו של מוסא חסונה עשרות לאומנים קיצונים יהודים, שכמה מהם סיפרו לעיתונאי כי הגיעו מיצהר, התנחלות הידועה כמוקד של אלימות לאומנית קיצונית יהודית. הם התנכלו לבני המשפחה שישבו בסוכה, העליבו אותם ויידו לעברם אבנים, על אף נוכחותם של לפחות 15 שוטרים המצוידים בציוד לפיזור הפגנות שהתפרסו במקום כדי לחסום את הכניסה לסוכה. אנשים בסוכה או בקרבתה יידו אבנים לעבר התוקפים. מסרטון שפרסם העיתונאי בר פלג בטוויטר עולה כי בסופו של דבר המשטרה גירשה את התוקפים ואז השליכה רימוני הלם וירתה גז מדמיע לעבר סוכת האבלים.
בסרטונים, שפרסם פלג בשעות שלאחר תקיפת סוכת האבלים, נראים עשרות לאומנים קיצונים יהודים משוטטים בעיר העתיקה של לוד כדי להתעמת עם פלסטינים במסגד אל-עומרי וליידות אבנים על בתים פלסטיניים. על אף הנוכחות המשטרתית המוגברת בלוד, שתוגברה בכוחות משמר הגבול, ועל אף העוצר, הצליח ההמון להגיע למסגד.
באחד הסרטונים השמור בתיקי ארגון Human Rights Watch נראים שוטרים מצוידים בציוד לפיזור הפגנות עומדים מנגד ליד לאומנים קיצונים יהודים המיידים אבנים, ככל הנראה על פלסטינים.
בסביבות 20:30, חצי שעה לאחר כניסת העוצר לתוקף, התקרבו קבוצות של יהודים למסגד אל-עומרי. בסרטון שהעלה פלג ב-20:32 לטוויטר נראית אחת הקבוצות מתקרבת למסגד, ובעקבותיה הולכים שוטרים. השוטרים משליכים לעבר הקבוצה לפחות שלושה רימוני הלם, אך אינם מנסים למנוע ממנה להגיע למסגד, למשל באמצעות רימוני גז מדמיע או חסימת הדרך. רימוני ההלם לא הביאו להתפזרות חברי הקבוצה.
חאלד זבארגה, עורך דין מלוד שהתפלל במסגד אותה שעה, אמר שצעירים שהוצבו מחוץ למסגד כדי להגן עליו, רצו פנימה בצעקות "הם יורים". זבארגה נזכר ששמע אז פיצוצים. "פחדנו כי מוסא נהרג יום לפני כן, ובאותו יום הם תקפו את סוכת האבלים ועכשיו הם תוקפים אותנו במסגד", אמר. זבארגה התקשר למשטרה כדי להזעיק עזרה.
לדבריו, עשר דקות לאחר מכן הגיעו למקום שוטרים ואנשי משמר הגבול והחלו לירות גז מדמיע סביב המסגד ובתוך החצר. בינתיים כרז המואזין ברמקול וקרא לתושבים לבוא ולהגן על המסגד, ובעקבות זאת הגיעו למקום עשרות פלסטינים, והאירוע הפך ליידוי אבנים הדדי.
בסרטון שצולם באותה עת מחוץ למסגד, נראים שוטרים משליכים רימוני הלם ויורים רימוני גז מדמיע לעבר המסגד בזמן שיהודים ופלסטינים ממשיכים ליידות אבנים זה על זה. לדברי זבארגה, "הגז חדר לחדרי המסגד ומתפללים רבים נפגעו [...] היינו מבולבלים, מתנחלים תקפו אותנו ובאותו זמן המשטרה ירתה עלינו גז מדמיע".
כמעט שעתיים מאוחר יותר, זמן רב לאחר שהעיר נכנסה לעוצר, קבוצות של צעירים יהודים, שמקצם נשאו אבנים, המשיכו לשוטט במרחק של פחות מ-300 מטרים ממסגד אל-עומרי. באחד הסרטונים שצולם לאחר התקרית במסגד נראים שוטרים מפעילים כוח פיזי ומשתמשים במגינים שלהם כדי להדוף קבוצה של צעירים יהודים.
בבוקר 13 במאי הגיעו שחאדה וחברי מועצה פלסטיניים נוספים לתחנת המשטרה בלוד ודרשו שכל הקבוצות שהגיעו מחוץ לעיר יסולקו. "המפקדים שם, מפקד התחנה ומפקד המרחב, שניהם הסכימו איתנו", אמרה, ו"בשעה 14:00 לה פמיליה היו בחוץ ובשעה 19:00-18:00 בערב עוד אוטובוס או שניים עזבו את העיר".
אבל באותו לילה תקפו אנשים שהיו בבירור לאומנים קיצונים יהודים את ביתה של שחאדה בדיוק כשסיימה להתראיין לרשת טלוויזיה. לדבריה, הם יידו אבנים גדולות על הבית ועל מכוניות שחנו מולו. היא ציינה כי המשטרה התערבה רק אחרי זמן רב:
התקשרתי לשמעון דהן (מפקד תחנת המשטרה בלוד) והסברתי את המצב, הוא אמר שהם בדרך. אבל שמעון לא שלח את האנשים שלו, והמשטרה לא הגיעה. אחרי ארבעים דקות [...] המתנחלים עדיין היו שם, עומדים מסביב לבית שלי ומיידים אבנים, והמשטרה לא הגיעה. ואז התקשרתי למפקד המרחב, יגאל עזרא. שבע דקות אחר כך, המשטרה הייתה ליד הבית שלי, ושמעתי כמה רימוני הלם וגם שמעתי את השוטרים אומרים: "חבר'ה, צאו מהאזור". שעתיים אחר כך, שוב הגיעו [הלאומנים הקיצונים] וזרקו אבנים על הבית שלי.
שחאדה אמרה שהלאומנים הקיצונים תקפו גם משפחות אחרות. לדבריה, "הרבה מהתושבים הפלסטינים התקשרו אליי אז, מבועתים מהמתנחלים הקיצונים בשכונות שלהם". "הם התקשרו למשטרה, אבל הם לא קיבלו שום מענה או הגנה". מהא אלנקיב, חברת מועצת העיר לשעבר, אמרה כי בנה היה עד לכמה התקפות על בתים פלסטיניים והתקשר למשטרה כדי לבקש הגנה. לדבריה, "או שהם לא ענו לטלפון או שענו ואמרו שהם עסוקים".
מעצר שרירותי ובררני של פלסטינים בישראל
ב-13 במאי במהלך ביקור בלוד, קרא ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו לעצור מתפרעים במעצר מנהלי – אמצעי פוגעני המאפשר מעצר ממושך ללא כתב אישום או משפט וישראל מפעילה אותו באופן נרחב נגד פלסטינים בשטחים הפלסטיניים הכבושים, אך מאז שנת 1966, רק לעיתים רחוקות נגד פלסטינים בתוך ישראל. נתניהו גם אמר לשוטרים לא לדאוג פן ייחקרו בעתיד על התנהלותם: "אנחנו שומעים רחשים של חשש מוועדות חקירה, מחקירות, מבדיקות, אנחנו ניתן לכם את כל הכלים להגן על עצמכם ולהגן על אזרחי ישראל".
מ-14 במאי בבוקר ואילך שככה התסיסה בלוד. מפכ"ל משטרת ישראל קובי שבתאי תיאר ב-18 במאי את האירועים כאירועים שבהם מעורבים "מחבלים משני הצדדים", אך השר לביטחון פנים דאז אמיר אוחנה נזף בשבתאי על דבריו והתעקש להטיל את עיקר האחריות לתסיסה על הפלסטינים: "פורעים ערבים תקפו יהודים, שוטרים, בתי כנסת. המדיניות היא לנהוג בתקיפות מול הפורעים הטרוריסטים. אין ולא הייתה סימטריה. כן, גם המעטים שתקפו ערבים – יטופלו בחומרה. מפה ועד 'שני צדדים' – ארוכה מאוד הדרך".
ב-23 במאי פתחה המשטרה במבצע "חוק וסדר" שמטרתו המוצהרת הייתה "החזרת ההרתעה והגברת המשילות במקומות המועדים [לאלימות] במדינה".
"הארץ" דיווח כי פלסטינים מנו כ-91 אחוז מ-2,142 מהעצורים שנעצרו על ידי המשטרה בעקבות התסיסה בלוד, במזרח ירושלים וב"ערים מעורבות" אחרות. נכון ל-3 ביוני, רק 285 מהם הועמדו לדין, ונשאלת השאלה אפוא מה היו העילות למעצר 1,857 הנותרים.
