שליטה באוכלוסייה נרדפת באמצעים טכנולוגיים, זיהוי פנים פוגעני, הגבלות חמורות על תנועה, מיתוג התנגדות לא אלימה כ"טרור"
הרשימה לעיל מזכירה לקוראים רבים את הפרת הזכויות המאסיבית של מיליוני אויגורים ובני מיעוטים מוסלמים-טורקים אחרים בידי סין. אולם תיאור זה גם הולם את התנהלותה של ישראל כלפי מיליוני הפלסטינים החיים תחת כיבוש.
על פי דיווחים, הצבא הישראלי משתמש בטכנולוגיה לזיהוי פנים כדי לבנות מאגר עצום של מידע אישי על פלסטינים בגדה המערבית הכבושה ולאחר מכן אף מצמיד להם דירוג ביטחוני. מידע זה כולל את תמונותיהם, מידע על אודות ההיסטוריה המשפחתית שלהם ועל השכלתם. כאשר חיילים, המצוידים בטלפונים חכמים שעליהם מותקנת האפליקציה הרשמית "זאב כחול", סורקים את פניו של פלסטיני, האפליקציה מהבהבת בצהוב, אדום או ירוק המסמנים לעצור אותו או לאפשר לו לעבור.
המערכת הישראלית זאב כחול מזכירה באופן מטריד לאחת מאיתנו – חוקרת העוסקת בסין עבור ארגון Human Rights Watch – מערכת למעקב המוני דומה בשם Integrated Joint Operations Platform (IJOP) הנמצאת בשימוש הרשויות הסיניות במחוז שינג'יאנג. מערכת זו פועלת כ"מוח" מאחורי מערכות חישה שונות ברחבי האזור. IJOP היא גם מערכת ביג דאטה שמזהה "חריגות" שהוגדרו בשרירותית על ידי הרשויות.
מי שהטלפון שלו עובר לפתע למצב "לא מקוון" או המשתמש ביותר מדי חשמל – התנהגות שגרתית וחוקית – מסומנים אוטומטית על ידי ה-IJOP כנדרשים לחקירה משטרתית ומקצתם מעוכבים ולאחר מכן נכלאים לשם "חינוך פוליטי".
בשנים האחרונות הוקדשה תשומת לב הולכת וגוברת לשימוש של סין במערכות מעקב המוני וליצוא הסיני של מערכות כאלה. אבל החברות הסיניות אינן היחידות העוסקות בכך. טכנולוגיות המעקב נפוצו ברחבי העולם בשל לאקונה בחקיקה וברגולציה.
ממשלות השתמשו בתוכנת הריגול Pegasus שפותחה על ידי קבוצת NSO הישראלית כדי לפרוץ למכשירי טלפון ב-45 מדינות, לרבות מכשיריהם של עיתונאים, מתנגדי משטר ופעילי זכויות אדם. פגסוס הופכת מכשיר נגוע למכשיר מעקב נייד באמצעות מתן גישה חופשית למצלמה, למיקרופון ולהודעות טקסט.
החודש נחשפה תוכנת פגסוס בטלפונים של שישה פעילי זכויות אדם פלסטינים, שלושה מהם עובדים עבור ארגוני חברה אזרחית שישראל הגדירה באוקטובר באופן פסול כ"ארגוני טרור", ולמעשה הוציאה אל מחוץ לחוק. גם הרשויות בשינג'יאנג מצדיקות את הפשעים נגד האנושות נגד בני המיעוטים באזור כמערכה נגד טרור שנועדה להנחית עליו "מהלומה ניצחת".
הן בהקשר של שינג'יאנג והן בהקשר הפלסטיני-ישראלי, המעקב, המאפשר לרשויות לזהות התנגדות לא אלימה, לנטרל אותה במהירות ולשלוט באמצעים פולשניים על אוכלוסייה רחבה, מלבה פגיעה חמורה בזכויות. מבלי להיעזר בטכנולוגיות מעקב, שלטונות שינג'יאנג היו מתקשים למשטר בקפידה את מחשבות כל 12 מיליון האויגורים, את אופן לבושם ואת חייהם החברתיים 24 שעות ביממה. המעקב מסייע לישראל, מדינה יהודית על פי הגדרתה, לתחזק את שליטתה בפלסטינים, שליטה שהיא אחד המרכיבים של הפשעים נגד האנושות של אפרטהייד ורדיפה נגדם.
במאמר שפורסם לאחרונה על אפליקציית זאב כחול ועל השפעתו של המעקב, ציטט הוושינגטון פוסט מפי פלסטיני תושב הגדה המערבית: "אנחנו כבר לא מרגישים בנוח להתרועע עם אנשים, כי המצלמות תמיד מתעדות אותנו". תחושה זו משתקפת בדבריה של בת מיעוט מוסלמי-טורקי שראיין ארגון Human Rights Watch לדו"ח משנת 2018 על ההשפעה ההרסנית של מעקב צמוד: "אנשים לא ביקרו זה את זה. [...] כשמישהו – למשל זקנה אחרת – חצתה את הרחוב כדי לבוא לדבר איתי, אני ברחתי". המחשבה כי מציאות דיסטופית זו קונה לה אחיזה בקהילות פלסטיניות מצמררת.
משפט זכויות האדם הבינלאומי קובע כי כאשר ממשלות אוספות נתונים אישיים, משתמשות בהם ומאחסנות אותם, עליהן לעמוד בסטנדרטים של חוקיות, מידתיות וצורך. משמעות הדבר היא שנדרשות מסגרות משפטיות ברורות ופומביות שימנעו חריגה מסטנדרטים של מידתיות כאשר ממשלות אוספות נתונים אישיים, מנתחות אותם, משתמשות בהם ומאחסנות אותם לצרכים לגיטימיים שלא ניתן לענות עליהם בשימוש באמצעים פולשניים פחות. על מסגרות משפטיות כאלה גם לכלול דרישה כי מעקבים יהיו כפופים לאישור ולפיקוח של גוף בלתי-תלוי.
על ממשלות לחוקק חוקים מקומיים כדי להבטיח שכל מעקב יעמוד בסטנדרטים הללו. עליהן לפעול למען הטלת מורטוריום עולמי על מכירה, על יצוא, על העברה ועל שימוש בטכנולוגיות מעקב עד שייקבעו ערובות הולמות להגנה על זכויות האדם. כמו כן עליהן להעניש חברות המוכרות מערכות מעקב שהוכח כי סייעו לביצוע הפרות חמורות של זכויות האדם.
ממשלת ארה"ב הטילה הגבלות יצוא על כמה חברות מעקב סיניות, ולאחרונה גם על קבוצת NSO. אולם אין די בהגבלות כאלה, החוסמות את הגישה של חברות אלה לטכנולוגיה בארה"ב, היות שהחברות מצויות מחוץ לתחום השיפוט של ארה"ב.
ייתכן כי הגיע הזמן שממשלות ילכו צעד נוסף קדימה וישקלו הפעלת אמצעים חמורים יותר כמו סנקציות בסגנון חוק מגניצקי האמריקאי נגד מי שמפר זכויות אדם.
אומנם צעדים כאלה לא ישימו קץ לרדיפה של מיליוני פלסטינים ואויגורים, אבל הם עשויים לצמצם את הדיכוי ואולי אפילו ליצור מומנטום להפסקת הפשעים נגד האנושות נגד שתי קבוצות אוכלוסייה אלה.
