(תל אביב) – ארגון Human Rights Watchאמר היום כי הרשויות הישראליות עוצרות בפועל מאות מבקשי מקלט אריתריאים וסודאנים למרות הוראת בג"ץ לשחררם. יותר מ-150 מהמהגרים התעלמו מהכללים המגבילים את תנועתם ויצאו בהליכה מתוך מה שכונה על-ידיהם "כלא פתוח", בנגב, והחלו לצעוד במחאה לכיוון ירושלים. ב-17 בדצמבר 2013 התאספו מבקשי המקלט מול משכן הכנסת בירושלים, ושם נעצרו שוב על-ידי שוטרים.

גורמים ישראליים הקימו את מתקן השהייה "חולות" בנגב כדי לשכן בו מאות אזרחים אריתריאים וסודאנים – שרובם מבקשי מקלט – לאחר שבחודש ספטמבר פסק בג"ץ כי החזקתם במשמורת במתקן הכליאה "סהרונים" הסמוך אינה חוקית. אולם, ארגון Human Rights Watchאמר כי בפועל הדרישה שהמהגרים יתגוררו במתקן "חולות", יירשמו במקום שלוש פעמים ביום וילונו בתוך המתקן כמוה כמעצר לכל דבר.

לדברי גרי סימפסון, חוקר בכיר לענייני פליטים בארגון Human Rights Watch, "הרשויות הישראליות נראות נחושות לחלוטין למצוא דרכים חדשות להחזיק את האנשים האלה במעצר. הגורמים הרשמיים צריכים להפסיק את העמדת הפנים הזאת, כאילו ההגבלות הנרחבות האלה אינן בגדר מעצר, ולשחרר את מבקשי המקלט באמת ובתמים כפי שמתחייב מהחלטת בג"ץ".

לפי המשפט הבינלאומי והקווים המנחים של האו"ם, ישראל רשאית להחזיק מבקשי מקלט במשמורת רק כמוצא אחרון, על בסיס פרטני, לא כקבוצה, וכאמצעי מידתי הנחוץ לחלוטין לתכלית ראויה כמו שמירה על הביטחון.

ב-12 בדצמבר העבירו הרשויות 480 מתוך מעט יותר מאלף האפריקנים שנכלאו במתקן "סהרונים", למתקן "חולות". משרד הביטחון של ישראל בנה את מתקן "חולות", ושירות בתי הסוהר של ישראל הוא המפעיל את המתקן ומחזיק בו במשמורת מבקשי מקלט ואנשים אחרים. המתקן מוקף בגדר בגובה ארבעה מטרים וממוקם בלב מדבר הנגב. הרשויות הודיעו שהן מעמידות לרשות מהגרים אלה שירות הסעות מוגבל לעיר הקרובה, באר שבע, הנמצאת במרחק של 65 ק"מ מהמתקן.

בחודש יוני 2012 החלו הרשויות לעצור כאלפיים אפריקנים, מרביתם מבקשי מקלט אריתריאים וסודאנים, ולכלוא אותם במתקן הכליאה "סהרונים". רבים מהם נפלו קרבן להתעללות קשה מצד סוחרים בבני אדם בעת שהיו במצרים בדרכם לישראל, ומרביתם ביקשו מאז מקלט בשל פחד מפני רדיפה בארצות מולדתם.

חוק ישראלי חדש מאמצע שנת 2012 התיר לרשויות להחזיק במשמורת "מסתננים" לתקופה מרבית של שלוש שנים בלי לתת להם שום אפשרות לערער על המשמורת. על-פי הגדרת ישראל, "מסתנן" הוא כל אדם שנכנס לשטחה באופן לא מוסדר – שלא דרך תחנת גבול רשמית – לרבות מבקשי מקלט.

בחודש ספטמבר 2013 פסל בג"ץ את החוק משנת 2012, ופסק שמשמורת ממושכת של אזרחים זרים שלא ניתן לגרשם לארצות מולדתם היא הפרה של חירות האדם המעוגנת בחוקי היסוד של ישראל. בית המשפט קבע כי על הרשויות לשחרר עד 15 בדצמבר 2013 כל אדם שלא חוקי לגרשו.

הרשויות לא פעלו באופן מידי, ובחודש אוקטובר ביקשו ארגוני פליטים ישראליים מבית המשפט לנקוט צעדים מכוח פקודת בזיון בית המשפט. בעקבות זאת שחררו הרשויות מעט יותר מ-700 עצירים. המחוקקים מצדם מיהרו לחוקק חוק חדש, שיאפשר לרשויות להחזיק במשמורת לתקופה מרבית של שנה כל "מסתנן" שזה עתה הגיע ואז להעביר אותו – כמו-גם "מסתננים" שהוחזקו במשמורת מאז שנת 2012 – ל"מתקן שהייה". החוק אושר בכנסת ב-10 בדצמבר.

אם מבקש מקלט מפר – או אפילו נחשד בכוונה להפר – את כללי המתקן, או מהווה איום על "ביטחון המדינה" או "ביטחון הציבור", החוק החדש מסמיך גורמים במשרד הפנים להורות על החזרתו למתקן הכליאה "סהרונים" לתקופה מרבית של 12 חודשים.

ב-15 בדצמבר אמרה ח"כ מירי רגב, יו"ר ועדת הפנים והסביבה של הכנסת, לכתבים ישראלים כי אנשי הקבוצה שצעדה לכיוון ירושלים הם "מסתננים" וכי הם "מפרים את הוראות החוק החדש" בכך שעזבו את מתקן "חולות" למשך ימים והחמיצו את חובת הרישום שלוש פעמים ביום. לדבריה, שצוטטו בעיתון הארץ, היא מקווה ש"עם הגעתם לירושלים ימתינו להם ניידות משטרה שייקחו אותם ישירות למתקן הסגור".

החוק שאושר ב-10 בדצמבר קובע כי אם אדם המתגורר במתקן שהייה אינו מתייצב כנדרש, הרשויות רשאיות להעבירו למתקן כליאה בחלוף 48 שעות.

לדברי סימפסון, "אם מכריחים אותך לגור באמצע המדבר, וסוהרים חמושים משגיחים על כל תנועה שלך, ואתה יכול לבקר רק בעיר הנמצאת במרחק של שעה ואז לחזור כמעט מיד כדי לעמוד במועדי ההתייצבות, אז אתה לא אדם חופשי, אתה עציר".

ועדת זכויות האדם של האו"ם תיארה מעצר כמצב שבו אדם כלשהו כלוא ב"מיקום ספציפי תחום".

בחודש מארס דיווח ארגון Human Rights Watchעל פרקטיקות מעצר ישראליות שנועדו לכפות על עצירים אריתריאים וסודאנים להסכים לשוב לאריתריאה וסודאן. ב-25 בפברואר מתחה נציבות האו״ם לפליטים ביקורת על ישראל בגין הפעלת לחץ על עצירים אריתריאים כדי שיסכימו "לחזור לאריתריאה תחת איום בכליאה", הסכמה שלדבריה "אינה יכולה להיחשב להסכמה מרצון, על-פי כל אמת מידה שהיא".

לפי הרשויות הישראליות, 50 אלף אזרחים אריתריאים וסודאנים נוספים שנכנסו לארץ באופן לא מוסדר מאז שנת 2006 מתגוררים בערי ישראל. ישראל השעתה באופן לא רשמי את גירושם, אך גורמים בכירים איימו שוב ושוב לגרשם. בראשית חודש מארס דווח בתקשורת הישראלית ששר הפנים אמר שהוא מתכנן לעצור את כל "המסתננים" הללו ולגרשם למדינה שלישית שזהותה טרם נחשפה.

לסודאנים ואריתריאים נשקפת סכנת פגיעה אמתית אם יחזרו לארצות מולדתם. לפי החוק הסודאני, כל אדם שביקר בישראל דינו עד עשר שנות מאסר, וגורמים רשמיים בסודאן אמרו שבתי המשפט יאכפו את החוק. 90% ממבקשי המקלט האריתריאים ברחבי העולם זוכים להגנה מסוג כזה או אחר בשל פחד מהימן מפני רדיפה הנוגע לענישה בגין השתמטות משירות צבאי שאינו מוגבל בזמן בארצם. במשך שנים סירבה ישראל לטפל בבקשות המקלט של אריתריאים ושל סודאנים. בחודש פברואר החלו הרשויות לרשום את בקשות המקלט אך במרבית המקרים הן טרם הגיעו להכרעה. 

לדברי סימפסון, "במקום שישראל תפעל בניגוד להכרעת בית המשפט העליון שלה עצמה ובניגוד לחובות הבינלאומיות שלה, עליה לשחרר את מבקשי המקלט בשעה שבקשותיהם נבחנות על-ידי הרשויות ולהגן על כל אדם שיימצא כי נשקפת לו סכנת פגיעה קשה אם יחזור".