מאז החלה המלחמה באוקראינה ב-24 בפברואר, ישראל פרסה, ובצדק, שטיח אדום בפני אלפי אוקראינים שנמלטו מהפלישה הרוסית. אבל בניגוד גמור, השערים שנפתחו בפניהם סגורים הרמטית בפני הפליטים שבחצרה האחורית – פליטים פלסטינים כמו בן זוגי.
במהלך החודשיים האחרונים, התירה ממשלת ישראל את כניסתם של אלפי אוקראינים למדינה מכוח חוק השבות, תש"י-1950. חוק זה מבטיח לנכדיהם ולנכדותיהם של יהודים ולבני ובנות זוגם את הזכות להתיישב בישראל ולהפוך לאזרחיה.
בעקבות לחצים פוליטיים ודיפלומטיים שהופעלו על שרת הפנים, היא הסכימה להתיר גם את כניסתם של מבקשי מקלט אוקראינים לא-יהודים: הגנה זמנית ל-5,000 אוקראינים ללא קרובי משפחה בישראל, כמו גם קרובי משפחה לא יהודים של אזרחי ישראל, ללא הגבלה מספרית. מחילה זאת על סעיפי חוק השבות עולה בקנה אחד עם הסכם משנת 2010 הפוטר קרובי משפחה אוקראינים של אזרחים ישראלים מהחובה להצטייד באשרת כניסה.
כבת זוגו של פלסטיני מעזה, כואב לי לראות את האפליה הזאת. החוק הישראלי אוסר על אזרחים כמוני, הנשואים לפלסטינים תושבי רצועת עזה והגדה המערבית, להביא את בני זוגנו לארץ. בתשע השנים שחלפו מאז נישאנו, התעלמה ממשלת ישראל מבקשותיי להעניק לבן זוגי ולו היתר זמני להצטרף אליי בישראל או דחתה אותן.
האיסור על איחוד משפחות, שאושר לראשונה בכנסת בשנת 2003, חודש בחודש מארס האחרון ממש בעת שממשלת ישראל פתחה את שעריה בפני אלפי אוקראינים. איסור זה פוגע בעיקר בפלסטינים אזרחי ישראל ותושביה, שהסבירות שהם יינשאו לפלסטינים תושבי הגדה והרצועה גבוהה יותר מאשר יהודים-ישראלים. החוק כופה על אלפי בני אדם לבחור בין חיים בתוך גבולותיה המוכרים בינלאומית של ישראל ללא בני ובנות זוגם, לבין עזיבת המדינה כדי לשמור על שלמות משפחותיהם.
גורמים רשמיים בישראל הודו כי החוק משרת את מדיניות הממשלה שנועדה לשמר את עליונותם הדמוגרפית של יהודים על פני פלסטינים, על חשבון זכות האדם הבסיסית לחיי משפחה. שימור שליטתם של יהודים-ישראלים על פלסטינים הוא אחד מרכיביהם של הפשעים נגד האנושות של ישראל נגד מיליוני פלסטינים, לרבות אפרטהייד ורדיפה, כפי שתוארו בידי Human Rights Watch, אמנסטי אינטרנשטיונל, אל-חק, וארגונים אחרים.
העובדה שכעת אוקראינים מתקבלים בברכה כפליטים רק מדגישה את הצביעות ואת הכאב למשפחות כמו שלי. הוריו של בן זוגי נמלטו כפליטים בשנת 1948 מכפר לחופו של הים התיכון ששטחו נמצא כיום בישראל. על פי המשפט הבינלאומי, לו ולאמו עומדת הזכות לשוב לשם.
ישראלים רבים – ואולי גם אורחיהם האוקראינים – יחגגו ביום חמישי את הקמתה של מדינת ישראל, ואילו הפלסטינים מציינים אירוע זה כ"נכבה", האסון.
במלחמה שפרצה לאחר הקמתה של מדינת ישראל, נמלטו למעלה מ-700,000 פלסטינים מבתיהם בשטח שהפך למדינת ישראל או אולצו לנטוש אותם. חמותי הייתה בת שמונה כשחיילים ישראלים עמדו להשתלט על כפרה. נוכח הצבא העומד בשערי הכפר, נהגו הוריה כמו הורים רבים אחרים – לרבות מיליונים באוקראינה במהלך החודשיים האחרונים – הם לקחו את ילדיהם וברחו.
אך עם שוך הקרבות כשאפשר היה לשוב הביתה בבטחה, מנעו ממנה הרשויות הישראליות ומשאר הפליטים הפלסטינים לשוב לבתיהם.
הילדה בת השמונה היא כיום אישה בת 82, וממשלת ישראל עדיין אוסרת עליה לשוב הביתה.
רוב חייה עברו עליה במחנה פליטים ברצועת עזה, ובמשך 74 השנים שחלפו מאז היא לא זכתה לשוב ולראות את כפר הולדתה הנמצא במרחק של כ-50 קילומטרים בלבד מהרצועה. הרשויות הישראליות אינן מוכנות לאפשר לה אפילו ביקור בתחומן ואף אוסרות לרוב על נסיעה בין הגדה המערבית לרצועת עזה, הנתונות שתיהן תחת כיבוש ישראלי.
ילדיי, בני ארבע ושמונה, מעולם לא פגשו את סבתם, אף שהיא גרה במרחק של כ-90 קילומטרים בלבד מביתנו שבאזור רמאללה בגדה המערבית. בן זוגי משתוקק לראות את אמו, אבל ממשלת ישראל מנפיקה אישורי כניסה לרצועה רק ב"מקרים הומניטריים חריגים" המוגדרים באופן מצמצם כמחלה קשה או מוות של קרוב/ת משפחה מדרגה ראשונה.
הרשויות הישראליות אומרות כי לא יאפשרו לפליטים אוקראינים שאינם ממוצא יהודי להישאר בישראל לצמיתות – הן מצפות מהם לשוב הביתה כאשר יתאפשר להם לעשות כן בבטחה. גישה זו מלמדת שמנהיגיה של ישראל מצפים כי מי שישלוט באוקראינה עם שוך הקרבות יכבד את זכויות האדם הבינלאומיות, בדיוק אותן זכויות שמדינת ישראל זנחה לפני שנים רבות: זכותם של פליטים לחזור למדינה או לטריטוריה שממנה ברחו, ללא קשר לזהות שליטיה בהווה או לאיזון הדמוגרפי שהם ירצו אולי לשמר.
אני שמחה שממשלת ישראל מאפשרת למקצת הפליטים האוקראינים להיכנס לשטח המדינה ומעניקה להם סיוע במזון, במחסה ובשירותי בריאות.
עליה להעניק זכויות והטבות סוציאליות אלה ואחרות גם ליותר מ-30,000 מבקשי המקלט והמהגרים האפריקאים בישראל, שרבים מהם נמלטו גם הם מסכסוך מזוין. ממשלת ישראל שוללת מהם את הסיוע שהיא מעניקה לפליטים האוקראינים מאירופה, שרובם הגדול לבן.
על הממשלה להפסיק גם את האפליה נגד פלסטינים במדיניות איחוד המשפחות שלה. עליה לכבד את זכותם של פליטים פלסטינים וצאצאיהם, ששמרו על זיקה לארץ, לשוב לבתים שנמלטו מהם או שאולצו לעזוב אותם כדי להגן על עצמם ועל ילדיהם, כמו שעשו הפליטים האוקראינים.
