ב-14 באפריל 2002 אישרה ממשלת ישראל את הקמתו של "מכשול ההפרדה", לכאורה כדי לבלום גל של התקפות קטלניות של פלסטינים מהגדה המערבית הכבושה בתוך ישראל.
בשבוע שעבר, 20 שנה לאחר מכן, נסעתי לחוות סוסים הממחישה כיצד הגדר משרתת מטרה נוספת: העמקת השליטה הישראלית בחלקים נרחבים של הגדה המערבית.
כארבע חמישיות מתוואי הגדר המאושר אינו עובר לאורך תוואי הגבול של טרום 1967, אלא בתוך הגדה המערבית. באופן זה, הגדר מצרפת לישראל גושי התנחלויות לא חוקיים ושטחים שישראל חומדת לשם הרחבת ההתנחלויות. בית הדין הבינלאומי לצדק קבע בשנת 2004 כי תוואי הגדר מפר את המשפט הבינלאומי.
מזה שנות דור שתוואי הגדר מגביל באופן קיצוני את חופש התנועה של הפלסטינים ותורם לריסוק החיים הפלסטיניים ולפשעים נגד האנושות של אפרטהייד ורדיפה של ישראל; בין היתר, חקלאים שישראל מונעת מהם נאותה גישה נאותה לשדותיהם ולגידוליהם שנותרו בצידה השני של הגדר ותושבי כפרים “מכותרים” המשלמים את המחיר הכבד ביותר, למשל הכפר עזון עתמה שהוקף בגדר כמעט מכל עבריו כדי לחצוץ בינו לבין ארבע התנחלויות ישראליות סמוכות.
אחת מארבע ההתנחלויות הללו היא שערי תקווה. כמנהגה של ישראל, הגדר הוקמה במרחק ניכר מחלקה הבנוי של ההתנחלות, וכך יצרה אזור חיץ בין גדר המערכת המקורית לבין גדר ההפרדה. אזור זה כולל ברובו קרקעות בבעלות פלסטינית שנתפסו – לכאורה באופן זמני.
לו אזור חיץ זה אכן נועד לחצוץ בין תוקפים פוטנציאליים ליעדיהם, נראה שלא כל תושביה של שערי תקווה קלטו את המסר. מקצתם חוצים זה שנים את הגדר המקורית של ההתנחלות כדי להפעיל חוות סוסים באזור החיץ.
החווה שוכנת על קרקע הסמוכה לגדר ההפרדה שהוקמה באזור זה מרשת גבוהה ולא כחומה. בעלי הקרקע הפלסטינים החיים מצפון לגדר זוכים לתצפית מרהיבה על הישראלים הרוכבים על סוסים בין עצי הזית שלהם.
לפי דוח שפרסם ארגון זכויות האדם הישראלי כרם נבות בשנת 2018, מתנחלים מפעילים חוות סוסים דומות רבות על קרקע פלסטינית פרטית בגדה המערבית. ארבעת קופות החולים הממלכתיות מעניקות החזר כספי לישראלים עבור שיעורי רכיבה טיפולית במקצת החוות. זוהי אך אחת מני דרכים רבות שהמדינה מסבסדת בהן את מפעל ההתנחלות הבלתי-חוקי.
גם לו נמצא ערך טיפולי בשיעורי רכיבה של ישראלים על אדמות פלסטיניות במרחק של פחות מ-100 מטרים מגדר ההפרדה, עולה השאלה: מהו הצידוק הביטחוני למניעת הגישה הסדירה של בעלי הקרקע עצמם לאדמתם?
