(ירושלים) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על הרשויות בישראל לשחרר לאלתר את מוחמד אל-חלבי, עובד ארגון הומניטרי מעזה המוחזק זה כמעט שש שנים במעצר, מקצתן לפני משפטו ומקצתן במהלכו. ב-17 בפברואר 2022 האריך בית המשפט העליון של ישראל את מעצרו של אל-חלבי ב-90 יום – ההארכה ה-23 במספר.
הפרקליטות האשימה את אל-חלבי בן ה-45, ראש משרד ארגון הצדקה הנוצרי World Vision בעזה, בהעברת עשרות מיליוני דולרים לארגונים פלסטיניים חמושים. אך לאחר יותר מ-160 דיונים, בית המשפט טרם הכריע. ההליך המשפטי לקה בהפרות חמורות של כללי ההליך ההוגן, לרבות הטלת חיסיון על חלק ניכר מהראיות נגדו. הליכי בקרה מטעם ממשלות תורמות וחברות עצמאיות ששכר ארגון World Vision, לא חשפו שום פסול בהתנהלותו.
לדברי עומר שאקר, מנהל תחום ישראל ופלסטין בארגון Human Rights Watch, "מעצר עד תום ההליכים בן כמעט שש שנים, המתבסס במידה רבה על ראיות חסויות, שם ללעג את כללי ההליך ההוגן ואת מושגיו הבסיסיים. 23 הארכות המעצר של אל-חלבי בידי בית המשפט העליון של ישראל הן רק דוגמה נוספת להיותו של המוסד לעיתים קרובות מדי חותמת גומי למדיניות ממלכתית הרומסת את זכויות הפלסטינים".
לדברי ארגון Human Rights Watch, יש לשחרר את אל-חלבי לאלתר, היות שמעצרו הממושך לפני תחילת המשפט ובמהלכו מפר בצורה כה בוטה את הערובות המעוגנות במשפט זכויות האדם הבינלאומי לניהולו של ההליך המשפטי "בתוך פרק זמן סביר".
הרשויות הישראליות עצרו את אל-חלבי, אב לחמישה, בחודש יוני 2016 במעבר ארז שבין רצועת עזה לישראל, כשחזר מפגישה במשרדי ארגון World Vision בירושלים. מקום החזקתו של אל-חלבי הוסתר במשך שבועות. בחודש יולי 2016 פשטו הרשויות הישראליות על משרדי World Vision בירושלים.
ב-4 באוגוסט 2016 הודיעו הרשויות הישראליות כי אל-חלבי הודה בהעברתם של 50 מיליון דולר בקירוב לחמאס, ושמקצם נועדו לפעולות לוחמניות. האשמות אלה, שהוזכרו על ידי ראש הממשלה דאז נתניהו ושזכו לכותרות ברחבי העולם, הניעו תורמים מרכזיים, לרבות ממשלות אוסטרליה וגרמניה, להקפיא את המימון לפרויקטים של World Vision בעזה. הן אף הניעו את World Vision, הפועל ב-100 מדינות, להשעות את עבודתו ברצועת עזה, שכללה תוכניות חינוך ובריאות, ולבטל את חוזי ההעסקה של 120 עובדים.
עבודתו של World Vision ברצועת עזה עודנה מושבתת. נוסף על כך, בשלהי 2021 הרשויות הישראליות הגדירו שישה ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים בולטים כארגוני "טרור" וכ"בלתי-חוקיים", בהתבסס על "ראיות חסויות" לכאורה. מהלך זה מאפשר לסגור את משרדי הארגונים, לתפוס את נכסיהם ולכלוא אנשי צוות ותומכים.
ארגון World Vision ואל-חלבי מכחישים מאז 2016 את ההאשמות נגדם. לדברי World Vision, תקציב הארגון המוקצה לעזה הסתכם במשך עשור ב-22.5 מיליון דולר בלבד. לפי תחקיר שפרסם עיתון הגרדיאן בחודש אוגוסט 2021, ביקורת ספרים של חברת הביקורת Deloitte ומשרד עורכי הדין האמריקאי DLA Piper על ארגון World Vision ברצועת עזה לא חשפה הטיית כספים, פעילות פלילית וראיות כלשהן שאל-חלבי עבד עבור חמאס. ממשלת אוסטרליה בחנה גם היא את המימון שהעבירה לארגון World Vision ברצועת עזה, יותר מרבע מתקציב הארגון ברצועה בין השנים 2016-2014, וקבעה כי "שום דבר אינו מלמד על שימוש לרעה במימון".
הפרקליטות האשימה את אל-חלבי, תושב רצועת עזה בעצמו, בעבירות שונות לרבות חברות בחמאס ובזרוע הצבאית שלו ותמיכה בפעילותם. הסעיף החמור ביותר הוא "סיוע לאויב במלחמה". סעיף זה מופיע בחוק העונשין, תשל"ז-1977 של ישראל תחת הסימן "בגידה" (סעיפים 103-97). עם זאת, על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, ככלל "לא ייעשה שימוש בעבירה שבנדון" נגד "תושב השטחים [...] אף אם ייתכן שמתקיימים יסודותיה המשפטיים".
לאחר כמה דיונים בדלתיים סגורות, הופיע אל-חלבי לראשונה בדיון פומבי בחודש ינואר 2017 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ושם טען כי "עונה גופנית ונפשית". אביו, ח'ליל אל-חלבי, אמר לארגון Human Rights Watch כי להבנתו חוקרי השב"כ כפו על אל-חלבי תנוחות לחץ מכאיבות, הטיחו את ראשו בקיר, שללו ממנו שינה ומזון ומנעו ממנו גישה לעורך דין במהלך השבועות הראשונים למעצרו. לדברי משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם, סבל אל-חלבי מ"יחס אכזרי, משפיל ובלתי-אנושי העלול לעלות כדי עינויים".
לדברי עורך דינו של אל-חלבי, מאהר חנא, התביעה הציעה עסקאות טיעון לרבות עונש מאסר החופף לתקופת המעצר, בתמורה להודאה בסעיף אישום חמור פחות. אל-חלבי, הממשיך לטעון לחפותו, סירב לחתום על עסקה.
רשת השידור האוסטרלית הציבורית ABC דיווחה כי במהלך דיון שנערך במארס 2017, עודד שופט בית המשפט המחוזי את אל-חלבי לחתום על עסקת טיעון והזהיר כי "קטנים הסיכויים" שהוא יימצא זכאי. ABC דיווחה כי השופט הוסיף: "קראת את המספרים ואת הנתונים. אתה יודע איך מטפלים בעניינים האלה".
העיתונאית שדיווחה על הפרשה עובדת כעת בארגון Human Rights Watch.
חלק ניכר מהראיות לכאורה נגד אל-חלבי נותרו חסויות. על פי הדיווחים, תיק התביעה מסתמך במידה רבה על הודאה כביכול של אל-חלבי בפני אסיר אחר שהעיד במשפטו בדלתיים סגורות. חנא, עורך דינו של אל-חלבי, אמר לארגון Human Rights Watch כי הרשויות פגעו ביכולתו לייצג את מרשו, בין השאר באי-גילוי של חלק מהראיות נגדו, בהגבלת יכולתו לחקור נגדית את מקצת העדים ובהגבלת חופש הביטוי שלו אשר להליכים. לקראת סוף המשפט, קבע בית המשפט כי שני שומרים יהיו נוכחים בכל עת שחנא בוחן את הפרוטוקולים של הדיון וחומרים אחרים של ההליך המשפטי וכפה עליו להשתמש במחשב נייד של המדינה בעת הכנת מסמכים לבית המשפט כגון שאלות לעדים וטיעונים מסכמים.
משפטו של אל-חלבי הסתיים ביולי 2021, וסיכומים אחרונים הוגשו לבית המשפט המחוזי זמן קצר לאחר מכן. אל-חלבי ממתין כעת להכרעת הדין.
החוק הישראלי מגביל את משך מעצרו של נאשם לפני משפט ובמהלכו לתשעה חודשים. לאחר פרק זמן זה, בית המשפט העליון מוסמך לאשר הארכות מעצר ללא הגבלה לתקופה של עד שלושה חודשים בכל פעם. בית המשפט נימק את הארכת מעצרו האחרונה של אל-חלבי בהסתמך על חומרת האישומים, על החשש שאל-חלבי יחמוק מהדין אם ישוחרר, ועל הכרעת הדין הממשמשת ובאה של בית המשפט המחוזי.
בית המשפט לא בחן את הראיות בתיק ודחה את הצעת ההגנה לספק אבטחה פרטית, ניטור אלקטרוני ומעקב מסביב לשעון כתנאי לחלופת מעצר. בית המשפט הודה כי מעצרו של אל-חלבי למשך תקופה כה ארוכה פוגע פגיעה "נרחבת ומתמשכת" בחירותו, אך קבע כי מורכבות העובדות מחייבת הליך כה ממושך. כמו כן קבע בית המשפט כי כמחצית מזמן הדיונים הוקדש לעדותו של אל-חלבי ולהצגתן של ראיות אחרות מטעם ההגנה.
חנא, עורך דינו של אל-חלבי, חולק על הטענה שההגנה תרמה לעיכוב. הוא ציין כי מחלוקות על סוגיות פרוצדורליות, ערעורים והגבלות הקורונה האטו את ההליכים, ואולם לעיתים לא התקיימו דיונים בבית המשפט במשך חודשיים או שלושה או בשל פגרות קיץ וחגים, וכי הדיונים ננעלו במהירות. לדבריו, מרבית עדותו של אל-חלבי ניתנה למעשה במסגרת החקירה הנגדית של נציגי הרשויות, וכי הוא ביקש לזרז את ההליכים, אולם בית המשפט דחה בקשות אלו פעמים רבות.
האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, שישראל אשררה בשנת 1991, קובעת כי כל אדם שנעצר זכאי ש"טיעונו יישמע כיאות, בפומבי" (סעיף 9) "בלא השהייה יתרה" (סעיף 14). ועדת זכויות האדם של האו"ם קבעה בשנת 2014 בפרשנותה להוראות אלה כי "מעצר או משמורת של הממתינים [למשפט] יהיו היוצא מן הכלל ולא הכלל" וכי "מעצר ממושך ביותר לפני משפט עלול לסכן גם את חזקת החפות".
לדברי שאקר, "ההליכים הארוכים באופן שערורייתי של אל-חלבי לקו ברבים מסימני ההיכר של מערכת המשפט הישראלית המוטה נגד פלסטינים, לרבות התעללות, ראיות חסויות ומעצר ממושך לפני משפט כדי לכפות הודאה באשמה [...] המקרה מבהיר מדוע על מדינות אחרות להדוף האשמות פרועות של ישראל נגד אנשי צוות של ארגוני חברה אזרחית המשרתים את החברה הפלסטינית".
