(ירושלים) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי האיסור שעליו הכריזו הרשויות הישראליות על מגורים ועבודה בתל-אביב ובאילת של אזרחים אריתריאים וסודאנים ששוחררו לאחרונה מפר את זכותם לחופש תנועה. בישראל גרים כ-41,000 אזרחים אריתריאים וסודאנים. רובם גרים בתל-אביב, ערד, אשדוד, אשקלון, אילת וירושלים, אם כי לא ידוע על נתונים המלמדים כמה מהם חיים בכל עיר.

משרד הפנים הישראלי הכריז על האיסור ב-23 באוגוסט 2015, שלושה ימים לפני המועד האחרון שקבע בג"ץ לשחרור כל אדם המוחזק ב"מתקן השהייה" חולות מזה יותר משנה. ב-25 וב-26 באוגוסט שחררו הרשויות מחולות 1,178 אריתריאים וסודאנים. שר הפנים סילבן שלום הכריז בדף הפייסבוק שלו ב-23 באוגוסט ש"המסתננים שישוחררו מחולות לא יורשו להגיע לתל אביב ולאילת", מבלי לנמק את האיסור או לציין מה הבסיס החוקי לו. בריאיון ששודר מוקדם יותר באותו יום ברדיו התחייב שלום: "נעשה את הכול כדי שלתל-אביב בוודאי שלא יגיעו [סודאנים ואריתריאים ששוחררו]".

לדברי ג'רי סימפסון, חוקר בכיר לנושא הפליטים בארגון Human Rights Watch, "הרשויות הישראליות לא הסתירו את רצונן להמאיס על אזרחים אריתריאים וסודאנים את חייהם במידה כזו שיעזבו את המדינה. איסור על אריתריאים וסודאנים לחיות בקהילותיהם בערים גדולות בישראל הוא החלפה של מעצר בלתי חוקי בחולות בהגבלות בלתי חוקיות על תנועה".

על-פי המשפט הבינלאומי, ממשלת ישראל יכולה להגביל את הזכות לחופש תנועה – אם של ישראלים ואם של אזרחים זרים – רק כאשר הדבר חיוני לצורך השמירה על הביטחון הלאומי, הסדר הציבורי או בריאות הציבור. לדברי ארגון Human Rights Watch, בהיעדר הצדקה חוקית על-פי המשפט הבינלאומי, שלא הוזכרה, על ממשלת ישראל לבטל מיד את האיסור.

האמצעים שנקטה ישראל כדי לכפות על אריתריאים וסודאנים לעזוב את גבולותיה כללו חוקים המתירים את החזקתם במעצר בלתי מוגבל בזמן בבתי כלא או ב'חולות' – מתקן מרוחק הנמצא במדבר, שבו נדרשים התושבים להתייצב מדי יום. בג"ץ פסק פעמיים כי החוקים המגבילים "מסתננים" לחולות מפרים את זכותם לחירות על-פי חוק היסוד של המדינה.

בתגובה הגבילו הרשויות בדצמבר 2014 את המעצר בחולות לתקופה מרבית של 20 חודש. ב-11 באוגוסט 2015 פסק בג"ץ כי מתקן חולות ימשיך לפעול, אולם הקציב לכנסת שישה חודשים כדי לקצר את תקופת המעצר. בינתיים, הורה בג"ץ לרשויות לשחרר עד ל-26 באוגוסט את כל העצירים המוחזקים מזה למעלה מ-12 חודשים. 

עורכת-דין ישראלית העוסקת בתחום הפליטים אמרה לארגון Human Rights Watch כי פקידי הגירה במתקן חולות הנפיקו לאריתריאים וסודאנים ששוחררו ב-25 וב-26 באוגוסט אישורי שחרור מותנה התקפים לחודשיים, שבהם נכתב כי המחזיק באישור "לא יעבוד ולא יגור בתל-אביב או באילת".

סעיפים 12 ו-13 של חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 מתירים לרשויות לעצור כל אדם המפר את התנאים שנקבעו באישור שחרור מותנה. חלק מהאריתיראים והסודאנים ששוחררו מחולות אמרו לעיתונאים כי גרו קודם לכן בתל-אביב או באילת וכי אין להם שום מקום אחר ללכת אליו. אחרים אמרו כי בכוונתם לנסוע לערים אחרות.

ב-25 באוגוסט הרשויות בערד, השוכנת במרחק של כשבעים קילומטרים ממתקן חולות, עיכבו כעשרים מהמשוחררים עם כניסתם לעיר והחזיקו אותם במעצר למשך פרק זמן קצר. מוקדם יותר הצהיר ראש עירית ערד בן חמו בדף הפייסבוק שלו כי הורה למשטרה לסייר בכניסה לעיר כדי למנוע מאנשים ששוחררו מחולות להיכנס אליה.

עד לחודש דצמבר 2012, אז אטמה ישראל את גבולה עם מצרים, נכנסו לישראל כ-50,000 אזרחים אריתריאים וסודאנים דרך חצי האי סיני, שבו סוחרי אדם עינו רבים מהם או התעללו בהם. כיוון שנכנסו לישראל באורח בלתי מוסדר – מבלי לעבור דרך מעבר גבול רשמי – הרשויות הישראליות מכנות אנשים אלה "מסתננים" וטוענות כי עליהם לעזוב את ישראל. 

אולם, גורמים ישראליים רשמיים הכירו בכך שאינם יכולים לגרש אריתריאים לאריתריאה בשל הפרות זכויות האדם החמורות המבוצעות במדינה, וכן בכך שאינם יכולים לגרש סודאנים לארץ מוצאם כיוון שלישראל אין יחסים דיפלומטיים כלשהם עם סודאן. בסודאן, כל אדם המבקר בישראל צפוי לעונש מאסר של עד עשר שנים. המדינה אף אחראית למעשי זוועה המתרחשים בה באורח תדיר ולהפרות אחרות של זכויות האדם.

בשנת 2014 דיווח ארגון Human Rights Watch על סדרת צעדים שנקטו הרשויות הישראליות כדי לכפות באורח בלתי חוקי על אריתריאים וסודאנים לעזוב את ישראל.

עד לתחילת שנת 2013, ישראל מנעה מאריתריאים וסודאנים להגיש בקשות מקלט. נכון לחודש מארס 2015 דיווחו רשויות ההגירה הישראליות כי נרשמו 5,573 בקשות מקלט של אריתריאים וסודאנים, וכי הוכרו רק ארבע בקשות של אריתריאים, ואף לא בקשה אחת של סודאנים. שיעור הכרה זה של 0.1% עומד בניגוד חד לשיעורי ההגנה על מבקשי מקלט אריתריאים וסודאנים ברחבי העולם, שעמדו בשנת 2013 על 90% ו-67% בהתאמה. שיעור ההכרה הגבוה משקף את חומרת ההפרות של זכויות האדם בשתי המדינות.

לדברי משרד הפנים הישראלי, מחודש ינואר 2013 ועד חודש יולי 2015 עזבו את ישראל 5,316 סודאנים, שמתוכם 4,608 חזרו לסודאן ו-708 עזבו למדינות אחרות. במהלך תקופה זו 3,039 אריתריאים עזבו את ישראל, ומתוכם 1,059 שבו לביתם ו-1,980 עברו למדינות אחרות.

המשפט הבינלאומי אוסר להגביל את חופש התנועה אלא אם כן מדובר בהגבלות "הקבועות בחוק, הנחוצות לשמירת הביטחון הלאומי, הסדר הציבורי (תקנת הציבור), בריאות או מוסר הציבור, או זכויות הזולת וחירויותיו". על-פי ועדת האו"ם לזכויות האדם, גוף המומחים הבינלאומי המפקח על ציות מדינות לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, אסור שהגבלותכאלה יהיו מפלות, ולכן כל יחס המבחין לעניין זה בין אזרחים למי שאינם אזרחים, בהתבוסס על אזרחותם, חייב בהצדקה ברורה. בנוסף, ההגבלות חייבות להיות מידתיות ביחס למטרה שאותה שואפים להשיג.

לדברי סימפסון, "אחרי שלושה פסקי דין של בג"ץ שהורו לתקן את מדיניות המעצר הבלתי חוקית מן היסוד, הרשויות הוסיפו כעת הגבלות בלתי חוקיות חדשות על חופש התנועה לרשימה הארוכה של צעדים שנועדו לכפות עזיבה המונית של אריתריאים וסודאנים מישראל".