(וושינגטון הבירה, 24 בספטמבר 2014) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי בג"ץ פסק ב-22 בספטמבר 2014 כי החוק שמכוחו הוקם מתקן כליאה שבו מחזיקה ישראל אלפי מבקשי מקלט ומהגרים בטל.

פסק הדין מעניק לממשלה ארכה של 90 יום לסגור המתקן, המכונה "מרכז שהייה חולות", או לשנות את המסגרת המשפטית של מדיניות שבג"ץ קבע כי השפעתה המצטברת עולה לכדי מעצר. בית המשפט אף הכריז כי ההוראות המתירות לממשלה לעצור "מסתננים" שזה עתה הגיעו לתקופה של שנה אחת בטלות.

לדברי ביל פרליק, מנהל תכנית הפליטים בארגון Human Rights Watch, "בג"ץ קבע, בצדק, כי חולות הוא מתקן מעצר, על אף הצהרות הממשלה כי איננו כזה. במקום להשתמש במעצר ובאיום במעצר כדי לכפות על אריתריאים וסודאנים לשוב לארצותיהם, שם נשקפת להם סכנה של רדיפה, על ישראל לפתח מערכת מקלט הוגנת וישימה שתעניק להם הגנה ואפשרות לחיות בכבוד".

פסיקה חד משמעית זו עולה בקנה אחד עם ממצאי הדו"ח שפרסם ארגון Human Rights Watch לאחרונה, בו אופיין "מרכז השהייה" שעמד במרכזה של פסיקת בג"ץ כ"מתקן מעצר לכל דבר ועניין" למעט שמו.

כדברי שופטי בג"ץ, "הבה לא נרשה לכותרת – "מתקן פתוח" – להוליכנו שולל: חובת ההתייצבות לשלוש הספירות היומיות, לצד המרחק הרב של המרכז מיישובי האזור, שוללת כמעט כל אפשרות ליציאה שגרתית ממרכז השהייה".

בג"ץ קבע כי המדיניות הממשלתית של מעצר מהגרים מפרה את חוקי היסוד של ישראל, אליהם מתייחסים בתי המשפט במדינה כבעלי מעמד חוקתי, באומרו: "הזכות לכבוד האדם היא זכותו של כל אדם באשר הוא אדם... מסתננים אף הם בני אדם... ואם הדברים דורשים ביאור, נאמר במפורש: מסתננים אינם מאבדים מזכותם לכבוד כמלוא הנימה אך בשל כך שהגיעו למדינה בדרך לא דרך".

ממשלת ישראל טענה כי מתקן המעצר הוא מתקן "פתוח", אולם התקנות החלות בו ומיקומו בחלק מרוחק של הנגב מנעו בפועל מאנשים את האפשרות לצאת משטחו למעט לשעות ספורות. בג"ץ פסק ברוב של שבעה שופטים מול שניים כי יש לבטל את החוק שמכוחו הוקם מתקן חולות.

ב-9 בספטמבר פרסם ארגון Human Rights Watch את הדו"ח "להמאיס עליהם את חייהם: אילוצם של מבקשי מקלט אריתריאים וסודאנים לעזוב את שטח ישראל בידי המדינה", המתעד כיצד השתמשו הרשויות הישראליות במעצר בלתי מוגבל בזמן ובאיום במעצר כזה כדי לאלץ כמעט 7,000 אריתריאים וסודאנים לעזוב את שטח המדינה. אף שבית המשפט לא פסק בעניין השימוש במעצר כדי לאלץ מהגרים לעזוב, פסק הדין, שנכתב על-ידי השופט עוזי פוגלמן, הזכיר "לחצים בלתי סבירים ואמצעים הדוחקים באדם לעזוב את הארץ עלולים להפוך את יציאתו לגירוש כפוי ואסור."

ארגון Human Rights Watch אף תיעד כיצד חלק מהסודאנים ששבו לארצם נפלו קרבן לעינויים, מעצר שרירותי ואישומים בבגידה רק משום שכף רגלם דרכה בישראל, ואת העובדה שגם לאריתריאים נשקפת סכנה חמורה של התעללות עם שובם.

בספטמבר 2013 ביטל בג"ץ תיקון מינואר 2012 לחוק נגד הסתננות משנת 1954 שהתיר לרשויות לעצור "מסתננים" ללא הגבלת זמן. בתגובה לפסיקה זו, אישרה הכנסת בחודש דצמבר 2013 תיקון חדש לחוק נגד הסתננות, מכוחו הוקמו מתקנים שכונו "מרכזי שהייה" שבהם ניתן להחזיק, ללא הגבלת זמן "מסתננים" מסוימים – כלומר אנשים שלא ניתן לגרשם. בפועל, מדובר בסודאנים ובאריתריאים.

התיקון מחודש דצמבר 2013 הסמיך את הרשויות גם לעצור "מסתננים" שזה אך הגיעו, לתקופה של עד שנה אחת, במתקנים סגורים לחלוטין דמויי בתי סוהר, כגון מתקן הכליאה סהרונים שבנגב.

הרשויות טענו כי חולות, מתקן הממוקם במדבר, במרחק של 65 קילומטרים מבאר שבע, ומוקף בגדר בגובה ארבעה מטרים, הוא "מתקן שהייה פתוח" ולא מתקן מעצר, כיוון שהשוהים המוחזקים בו מורשים לצאת מהמקום לפרקי זמן קצרים. למעשה, ה"שוהים" נדרשו להתייצב שלוש פעמים ביום ולהיות בשטח המתקן עד השעה 22:00.

בג"ץ פסק כי יש להפחית באופן מידי את חובת ההתייצבות משלוש פעמים ביום לפעמיים, עד אשר ייסגר המתקן בתוך 90 יום או ייקבע עבורו הסדר חקיקתי חלופי.

כמו כן קבע בית המשפט, ברוב של שישה שופטים מול שלושה, כי ההוראות המתירות מעצר "מסתננים" המגיעים לישראל למשך שנה במתקני כליאה אחרים, שבהם התנאים מגבילים יותר, מפרות חוק יסוד. משמעות הדבר היא כי חוק הכניסה לישראל, המתיר שחרור לאחר שישים יום במעצר, הוא שיחול.

בדיווחים בכלי התקשורת על פסיקת בג"ץ צוטט שר הפנים גדעון סער כמי שאמר ש"אי אפשר לקבל את תוצאת פסק הדין של ביהמ"ש העליון", כיוון שאם ייושם "לא תהיה כאן מדינה יהודית ודמוקרטית כי המשמעות היא פריצת הגבולות של ישראל, וחידוש ההסתננות הבלתי חוקית". על-פי דיווחים אמר סער כי על הממשלה לתקן את חוק היסוד "כבוד האדם וחירותו" עליו נשענה פסיקת בג"ץ, כך שתישלל סמכותו של בית המשפט לבחון חוקים הנוגעים להסתננות לישראל.

בין השנים 2006 ו-2013 נכנסו לישראל דרך גבול מצרים בחצי האי סיני 64,000 מבקשי מקלט ומהגרים, לרבות 50,000 סודאנים ואריתריאים. מאז השלימה ישראל את הקמתה של גדר לאורך הגבול, ומספר האנשים הנכנסים לשטח המדינה באורח בלתי מוסדר הצטמצם והפך לאפסי.

ישראל סירבה לאפשר לסודאנים ואריתריאים להגיש בקשות מקלט עד לשלהי שנת 2012, בטענה כי הם "מסתנני עבודה" וכי היא מעניקה להם הגנה מספקת בכך שאינה מגרשת אותם לארצותיהם. מאז דחתה ישראל 100% מבקשות המקלט של אזרחי סודאן ויותר מ-99% מבקשות המקלט של אריתריאים. לסודאנים השוהים בישראל זכאות "sur place" למעמד של פליט, כלומר הם הפכו לפליטים כתוצאה מאירועים או פעולות שהתרחשו לאחר שעזבו את מדינת מוצאם, משום שעל פי חוק העונשין הסודאני דינם של אזרחי סודאן המבקרים בישראל הוא עד עשר שנות מאסר. רוב האריתריאים מבססים את בקשות המקלט שלהם על הפחד מפני ענישה מופרזת העולה לכדי רדיפה בגין השתמטות משירות צבאי לכל החיים באריתריאה כיוון שהממשלה רואה בהשתמטות מגיוס או בעריקה מעשי בגידה המבטאים חוסר נאמנות. ארגון Human Rights Watch מצא כי ישראל אינה מעניקה לאריתריאים או לסודאנים את הזכות לעבוד, ורבים מהם נתקלים בקשיי גישה לשירותי בריאות הולמים.

פסיקת בג"ץ התמקדה במעצר ולא התייחסה למרכיבים פוגעניים אחרים בהליכי המקלט של ישראל.

בדו"ח שפרסם, המליץ ארגון Human Rights Watch כי ישראל תכיר בסודאנים כפליטים לכאורה (prima facie) – ותבחן את בקשות המקלט של אריתריאים באופן העולה בקנה אחד עם "הקווים המנחים של נציבות האו"ם לפליטים להערכת צורכי ההגנה הבינלאומיים של מבקשי מקלט מאריתריאה". לדברי ארגון Human Rights Watch, על ישראל אף להעניק לאזרחי שתי המדינות מעמד זמני הניתן לחידוש מדי 12 חודשים, שאליו נלווה רישיון עבודה, עד שיוכלו לשוב לארצותיהם בבטחה.

"על הרשויות להפסיק לנסות להתחמק מפסיקתו החוקתית של בג"ץ בנוגע לזכויות מהגרים ומבקשי מקלט" אמר פרליק. "ממשלת ישראל צריכה להשקיע את כוחותיה בציות להוראות בית המשפט ובהענקת יחס של כבוד אנושי בסיסי לאנשים שהיא כולאת".