(ביירות) – קריאת הצבא הישראלי לפינוי מיידי של כלל אוכלוסיית לבנון שמדרום לנהר הליטני מעוררת חששות חמורים להפרות של דיני המלחמה, לדברי ארגון Human Rights Watch. האזור מכסה כ-8 אחוזים משטחה של לבנון ומתגוררים בו מאות אלפי בני אדם.
ב-4 במרץ 2026 פרסם דובר הצבא הישראלי בשפה הערבית פוסט ברשתות החברתיות, ובו נקראו תושבי דרום לבנון "להתפנות מייד מבתיהם ולנוע צפונה, אל מעבר לנהר הליטני" כדי "להגן על ביטחונם." בהודעה נמסר כי "כל תנועה דרומה עלולה לסכן חיים" וכי "כל מי שנמצא בסמוך לאנשי חיזבאללה, למתקניהם או לציוד לחימה שלהם מציב את חייו בסכנה."
"הקריאה לכל מי שחי דרומית לליטני להתפנות מיידית מעוררת בעיות משפטיות והומניטריות חמורות – וגם חששות כבדים לביטחונם של אזרחים," אמר רמזי קאיס, חוקר לבנון בארגון Human Rights Watch. "כיצד יכולים מבוגרים, חולים או אנשים עם מוגבלויות להתפנות מייד? וכיצד אפשר לערוב לביטחונם במהלך הפינוי?"
ב-2 במרץ, לאחר הסלמה בלחימה בין חיזבאללה לישראל, קרא הצבא הישראלי לראשונה לפינוי של יותר מ-50 כפרים ועיירות בדרום לבנון. כמה שעות מאוחר יותר קרא דובר צבאי ישראלי לתושבים שהתפנו מבתיהם שלא לשוב; הוא חזר על הקריאה גם ביום המוחרת. עד ה-3 במרץ קרא הצבא לפינויים של יותר מ-100 כפרים ועיירות בדרום לבנון ובעמק הבקאע, כך לדבריו של תת-מזכ"ל האו"ם לעניינים הומניטריים ולתיאום סיוע חירום. מאז נעקרו בלבנון עשרות אלפי בני אדם.
קריאותיה הגורפות של ממשלת ישראל לתושבי לבנון מעוררות חשש, שמטרתן אינה הגנה על אזרחים – במיוחד על רקע העקירה ההמונית של אזרחים בלבנון לאחרונה, לדברי ארגון Human Rights Watch.
בין ספטמבר לנובמבר 2024 נעקרו בלבנון יותר מ-1.2 מיליון בני אדם בגלל ההסלמה בלחימה. אף שחלקם הארי של העקורים הצליחו לשוב לבתיהם לאחר שהפסקת האש נכנסה לתוקף, בנובמבר 2024, יותר מ-64,000 בני אדם נותרו עקורים ולא יכלו לשוב לכפריהם ולעיירותיהם עד אוקטובר 2025.
יותר מ-10,000 מבנים בדרום לבנון ניזוקו קשות או נהרסו לגמרי בין אוקטובר 2023 לינואר 2025, וכפרים שלמים לאורך הגבול נמחקו כליל. תקיפות ישראליות לא חוקיות נגד מתקנים וציוד המיועד לשיקום העמיקו את הפגיעה במאמצי השיקום וביכולתם של עשרות אלפי עקורים לשוב לבתיהם בדרום לבנון.
המשפט ההומניטרי הבין-לאומי, הידוע גם כדיני המלחמה, אוסר עקירה כפויה של אזרחים במהלך עימות מזוין, אלא אם ביטחונם של האזרחים עצמם או טעמים צבאיים מכריעים מחייבים זאת – וגם אז, ההתניות נוקשות ביותר. גם כאשר העקירה מכונה "פינוי", עליה להיות זמנית, והאזרחים צריכים להיות רשאים לשוב למקומם עם סיום הלחימה.
אזרחים שנשארים במקומם לאחר מתן צו או אזהרה מסוג זה אינם מאבדים את מעמדם האזרחי ואת ההגנות שמקנה להם המשפט ההומניטרי הבין-לאומי, ואסור לתקוף אותם רק מפני שלא עזבו. הקריאה הגורפת של ישראל למאות אלפי אנשים להתפנות מיידית, אינה מביאה בחשבון את צורכיהם של מי שאינם מסוגלים לעזוב בלא סיוע.
דיני המלחמה דורשים מהצדדים "לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים" כדי למנוע או למזער פגיעה אגבית בחיי אזרחים ונזק לאובייקטים אזרחיים. אמצעים אלה כוללים מתן "אזהרה מוקדמת יעילה" לפני תקיפות, כאשר הנסיבות מאפשרות זאת. אזהרות שאינן מספקות לאזרחים זמן סביר להתפנות למקום בטוח יותר אינן נחשבות "יעילות" לפי החוק. אזהרות כלליות, שאינן קשורות למתקפה מיידית כלשהי אינן עונות על דרישה זו ועלולות אף לעורר פחד בלתי מוצדק באוכלוסייה המושפעת מהן.
דיני המלחמה גם אוסרים על "איומי אלימות שמטרתם העיקרית היא לזרוע בהלה בקרב האוכלוסייה האזרחית." קריאות לפינוי שאינן אזהרות ממשיות או אינן צווים חוקיים שנועדו להגן על האוכלוסייה האזרחית, אלא מכוונות דווקא לעורר חרדה בקרב התושבים או לאלצם לעזוב את בתיהם מטעמים שאינם נוגעים ישירות לביטחונם, הן אסורות.
"מאז 2023 ביצע הצבא הישראלי בלבנון הפרות חמורות של הדין הבין-לאומי, בעוד בעלי בריתה של ישראל עמדו מנגד ולא פעלו נחרצות כדי למנוע זאת," אמר קאיס. "גם הממשלה הלבנונית צריכה לחדול מהססנותה, ולנקוט צעדים לקידום הצדק והאחריותיות, לרבות על ידי הענקת סמכות שיפוט לבית הדין הפלילי הבין-לאומי לחקור ולהעמיד לדין בגין פשעי מלחמה."
