עביר אל-הרכּלי, פעילה למען זכויות אנשים עם מוגבלויות בת 28 מרצועת עזה, דיברה לפני האו"ם מוקדם יותר החודש, במהלך המושב ה-14 של ועידת המדינות החברות באמנה הבינלאומית בדבר זכויות של אנשים עם מוגבלויות. הרכלי תיארה בפרוטרוט את האימה ואת הקשיים שעימם מתמודדים אנשים עם מוגבלויות ברצועה כאשר הם מנסים להימלט ממעשי האיבה. לדבריה, "עבורנו, אנשים עם מוגבלויות, הימלטות מהתקפה היא הדבר הקשה ביותר".
בפנייתה לאו"ם אמרה עביר כי כל סבב לחימה בעזה נושא עימו חוויה מחרידה נוספת. במהלך מעשי האיבה בחודש מאי, התנפץ חלונה עקב תקיפה אווירית ישראלית שפגעה סמוך לביתה בשכונת א-שוג'אעיה, בעת ששכבה במיטה. בני משפחתה, שחששו לחייהם, התפנו מביתם, אך עביר חששה לעכב אותם. בזמן שתמרנה את כיסא הגלגלים על גבי זכוכיות, שברי בניין ואבנים, ניתקו גלגלי הכיסא ממקומם בשל המהמורות, ועביר נפלה ארצה. אחיה נשא אותה למקום מבטחים. בעת שמצאה מחסה באופן זמני במוסך סמוך, היא שלחה לי הודעת טקסט, "אני כל כך מפחדת. אולי לא אוכל לברוח [שוב] כי אין לי כיסא גלגלים".
עביר סיפרה לי כיצד חוויה זו עוררה מחדש את הטראומה שחוותה במהלך מעשי האיבה בשנת 2014, כאשר טיל ישראלי פגע בביתה ולא היה ביכולתה לברוח עם שאר בני משפחתה. בעת שניסתה לברוח בכוחות עצמה, פגעו רסיסים ברגלה והרסו את הקלנועית שלה. היא הצליחה להימלט ולהגיע למקום מבטחים רק לאחר שקרוב משפחה חזר כדי לעזור לה. אני זוכרת שכשהיא שוחחה איתי על החוויה הזו, ידיה רעדו. "אני מפוחדת", היא אמרה לי. "אני עדיין שומעת קולות נפץ בראשי".
עביר שהתה במקלט ארעי 51 יום, ושם נאלצה להיעזר באמה כדי להשתמש בשירותים שלא היו מונגשים. היא לא הצליחה להתקלח ולו פעם אחת.
אבל עביר אינה מקרה בודד. כפי שתיעד ארגון Human Rights Watch, אנשים רבים עם מוגבלויות ברצועה נתקלים בקשיים כאשר הם מנסים להימלט ממעשי האיבה, נוסף על האתגרים שמציבים הסגר הגורף שישראל מטילה מזה 14 שנים על הרצועה לצד ההזנחה של רשויות חמאס.
המסר של עביר לאו"ם היה ברור: במהלך עימותים מזוינים, יש להבטיח הגנה על אנשים עם מוגבלויות ולוודא שמקלטים ושירותים יהיו מונגשים בכל עת לכולם.
