ילדים בעזה יושבים בכיתה ב-16 בנובמבר 2019 ליד תמונת חברם לכיתה מועאז א-סווארכה, בן 7, אחד מחמישה ילדים שנהרגו בהתקפה אווירית ישראלית יומיים קודם לכן.

© 2019 עלי ג'דאללה / סוכנות אנאדולו

(ירושלים) ארגון Human Rights Watch אמר היום כי בשתי התקפות אוויריות ישראליות ברצועת עזה במהלך סבב הלחימה האחרון בין ישראל לארגונים פלסטיניים חמושים בנובמבר 2020 נהרגו לפחות 11 אזרחים, במה שנראה כהפרות של דיני המלחמה.

ארגונים פלסטיניים חמושים ירו גם הם, בין התאריכים 12 ו-14 בנובמבר, מאות רקטות ופגזי מרגמה לתוך שטח ישראל, ולפי נתוני האו"ם הם הסבו פגיעות הלם ופציעות קלות ל-78 אזרחים. גם התקפות אלה הפרו את דיני המלחמה. ארגון Human Rights Watch מצא כי לפחות שתי רקטות שנורו ככל הנראה בידי ארגונים פלסטיניים חמושים נחתו בתוך הרצועה. מפגיעת אחת הרקטות האלה נהרג גבר פלסטיני ו-16 פלסטינים אחרים נפצעו. הרקטה השנייה פגעה במשרדי ארגון זכויות אדם מקומי והסבה נזקים, אך לא היו נפגעים.

לדברי ג'רי סימפסון, מנהל עמית בתחום משברים וסכסוכים בארגון Human Rights Watch, "תקיפות ישראליות ורקטות פלסטיניות שוב הרגו אזרחים תוך סיכון חייהם של אינספור אזרחים נוספים... הכשל המתמשך של הרשויות הישראליות והפלסטיניות במיצוי הדין עם האחראים לפשעי מלחמה אפשריים מדגיש את הצורך בבדיקה קפדנית של בית הדין הפלילי הבינלאומי".

האו"ם דיווח כי במהלך סבב הלחימה האחרון נהרגו ברצועה 35 פלסטינים. ממשרד הבריאות בעזה נמסר כי כוחות ישראליים פצעו 111 פלסטינים, בהם 46 ילדים.

שתי התקיפות האוויריות הישראליות שחקר ארגון Human Rights Watch הפרו ככל-הנראה את דיני המלחמה היות שהן פגעו באובייקטים אזרחיים ובהינתן הראיות המעטות, אם בכלל, לכך שהתוקפים נקטו את כל אמצעי הזהירות האפשריים כדי להימנע מאובדן חיי אזרחים או למזער אותו. בהתקפה הראשונה נהרגו שלושה אנשים במקום שבו לא היו ככל הנראה לוחמים, כלי נשק או כל מטרה צבאית אחרת. בהתקפה השנייה נהרגו תשעה בני אדם, לפחות שמונה מהם אזרחים, בשני בתים. ארגון Human Rights Watch ראיין 17 פלסטינים ברצועה בנוגע לשני האירועים, ובכלל זה ניצולים, עדים, קרובי משפחה ושכנים של ההרוגים וכן אנשי שירותי החירום . ארגון Human Rights Watch ביקר באתריהן של שתי ההתקפות וסקר הצהרות של גורמים ישראליים רשמיים, של משרד הבריאות ברצועת עזה ושל ארגונים פלסטיניים חמושים.

הראשונה מבין שתי ההתקפות בוצעה סמוך לשעה 9:00 בבוקר ה-13 בנובמבר. טיל מונחה הרג את ראאפת עיאד, בן 54, ושניים מבניו, בני 7 ו-23, בעת שרכבו על אופנוע בשכונת א-זייתון, במרחק של שני קילומטרים מזרחית לעיר עזה. שלושה קרובי משפחה ושכנים שביקרו באתר מיד לאחר ההתקפה אמרו לארגון Human Rights Watch כי מיד לפני התקיפה הם שמעו זמזום של מל"טים מעל ראשיהם.

במסגרת ראיונות נפרדים אמרו כל השלושה כי לראאפת או לבנו הבכור לא היו קשרים לשום ארגון חמוש. אף אחד מהארגונים החמושים ברצועה לא התייחס אליהם כפעילים באתר האינטרנט שלו ולא הכריז עליהם כ"שהידים", נוהל רגיל כאשר פעילים חמושים נהרגים. ארגון Human Rights Watch לא מצא כל ראיות אחרות לכך שראאפת או בנו הבכור היו לוחמים. רשויות הצבא הישראלי לא התייחסו בפומבי להתקפה.

התקיפה השנייה בוצעה בסביבות השעה 12:15 בליל ה-14 בנובמבר. פרמדיקים, שכנים, קרובי משפחה וניצולים אמרו כי שלושה פריטי תחמושת שוגרו בתוך שתי דקות על בתיהן הסמוכים של משפחותיהם של האחים רסמי ומוחמד א-סווארכה (המכונים לעיתים גם אבו מלחוס)), בפאתי העיר דיר אל-בלח שבמרכז הרצועה. בתקיפות נהרגו שני האחים, שתי נשים וחמישה ילדים בני שנה, שנתיים, שבע, 12 ו-13 ונפצעו אישה ותשעה ילדים וילדות נוספים.

קרובי משפחה ושכנים אמרו כי נראה ששמונה מההרוגים היו אזרחים. Human Rights Watch לא הצליח להגיע להכרעה חד משמעית בנוגע להרוג התשיעי, מוחמד א-סווארכה. אחד מקרובי משפחתו אמר כי הוא היה חבר בג'יהאד האיסלאמי, אך שישה אחרים אמרו שהוא לא היה חבר בשום ארגון חמוש, ווהג'יהאד האיסלאמי לא התייחס אליו באתר האינטרנט שלו ואף לא הצהיר עליו כ"שהיד" כפי שהוא עושה בדרך כלל כאשר אחד מפעיליו החמושים נהרג בהתקפה ישראלית.

ביום ההתקפה פרסם הצבא הישראלי תצלום של שני גברים, וציין כי בהתקפה שבוצעה מוקדם יותר באותו יום נהרג אדם בשם רסמי אבו מלחוס, וכי הוא היה מפקד בכיר בג'יהאד האיסלאמי. מעט לאחר הפיגוע אמר הג'יהאד האיסלאמי כי אחד הגברים בתמונה אכן נמנה עם מפקדיו, אך האיש עודנו בחיים. ניצולי ההתקפה אמרו כי לא הכירו את הגברים שבתמונה.

הצבא הישראלי הודה מאוחר יותר באותו חודש כי שגה בבחירת המטרה ואמר כי "בהתאם למידע שעמד לרשות צה"ל בעת ביצוע התקיפה, לא היה צפוי שאזרחים בלתי מעורבים ייפגעו מהתקיפה". בדצמבר אמר הצבא כי סיווג בטעות את שני הבתים כ"מתחם צבאי" במקום כמתחם אזרחי שבו "מתבצעת פעילות צבאית". הצבא לא ציין מה הייתה הפעילות שהוגדרה על-ידו כצבאית ואף לא טען באותה עת כי בהתקפה נהרגו לוחמים כלשהם. כמו כן, הצבא הישראלי לא ציין האם אדם כלשהו נדרש לתת את הדין על הטעות.

קרוב משפחה אחד ושני שכנים אמרו כי שתי המשפחות גרו בבתיהן מזה 10 שנים לפחות. כל שבעת המבוגרים שרואיינו אמרו כי לא היו מודעים לפעילות כלשהי בבתים שעלולה הייתה להפוך את המבנים למטרה. המבנים הקרובים ביותר לשני הבתים שהותקפו היו בית קטן ומאולתר במרחק של 50 מטרים ממערב להם ובית נוסף במרחק של 150 מטר מצפון-מערב להם.

ארגון Human Rights Watch חקר גם שני אירועים שבהם רקטות שנורו ככל הנראה בידי ארגונים פלסטיניים חמושים נחתו בתוך רצועת עזה. אחת הרקטות פגעה בבניין מגורים בשלבי בנייה בג'באליא ב-12 בנובמבר סמוך לשעה 9:00 בבוקר, הרגה את מוחמד חמודה, בן 20, ופצעה 6 ילדים ועשרה גברים. הרקטה השנייה פגעה במשרדי הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם (PICHR) בעיר עזה ב-12 בנובמבר, סמוך לשעה 10:30 בבוקר, והסבה למקום נזק אך לא היו נפגעים.

בהינתן טבען חסר ההבחנה של הרקטות, ירי שלהן לתוך אזורים שבהם שוהים אזרחים הוא הפרה חמורה של דיני המלחמה.

על פי דיני המלחמה, צדדים לוחמים רשאים לתקוף רק לוחמים ומטרות צבאיות. אם אובייקט או מבנה אזרחי משמשים למטרות צבאיות, ניתן לתקוף אותו אך ורק בזמן שהוא תורם תרומה אפקטיבית לפעולה צבאית. צדדים לסכסוך נדרשים לנקוט את כל אמצעי הזהירות האפשריים בכדי למזער את הפגיעה באזרחים. אנשים המורים במכוון על התקפות המכוונות נגד אזרחים או אובייקטים אזרחיים או משתתפים במכוון בהתקפות כאלה נושאים באחריות לפשעי מלחמה. דיני המלחמה אוסרים לשגר התקפות שבהן הפגיעה הצפויה באזרחים וברכוש אזרחי מופרזת ביחס לתועלת הצבאית הצפויה.

דיני המלחמה חלים על כל הצדדים לסכסוך, לרבות ישראל, חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים אחרים כמו הג'יהאד האיסלאמי. הם מחייבים את ישראל ואת רשויות חמאס, השולטות בפועל ברצועת עזה, לחקור טענות מהימנות בדבר הפרות חמורות של דיני המלחמה. עם זאת, הרשויות הישראליות והפלסטיניות כשלו באורח שיטתי ולאורך שנים בביצוע חקירות מהימנות של פשעי מלחמה לכאורה ובמיצוי הדין עם האחראים להם.

כשל עקבי זה מדגיש את תפקידו החשוב של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC). בדצמבר 2019 השלימה התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי, פאטו בנסודה, את החקירה המקדמית באשר למצב בפלסטין וקבעה כי "כל הקריטריונים הסטטוטוריים" לצורך פתיחה בחקירה רשמית התקיימו. עם זאת, התובעת ביקשה משופטי בית הדין לפסוק בשאלה האם יש לראות בפלסטין "מדינה" לצורך הענקת סמכות שיפוט בשטח הפלסטיני הכבוש לבית הדין.

לדברי סימפסון, "בסבב הלחימה בנובמבר, כמו באלה שבאו לפניו, נהרגו ונפצעו אזרחים תוך הפרה של דיני המלחמה... מעשי הרג כאלה יימשכו ככל הנראה כל עוד איש לא יענש על התקפות בלתי חוקיות".

מעשי האיבה בשנים 2018 ו-2019

מעשי האיבה בנובמבר 2019 ברצועה באו בעקבות סבב לחימה במאי 2019, שגם במהלכו נהרגו אזרחים. ביחס לסבב הלחימה במאי תיעד ארגון Human Rights Watch הרג של 13 אזרחים כתוצאה מהתקפות אוויריות ישראליות והרג של 6 בני אדם - בהם 4 ישראלים ו-2 פלסטינים – כתוצאה מרקטות שירו ארגונים פלסטיניים חמושים. במהלך החודשים יולי, אוגוסט, אוקטובר ונובמבר 2018 וכן מארס 2019 חלו הסלמות מצומצמות יותר במצב, וחלקן הובילו לאובדן חייהם של אזרחים.

פעולות האיבה האחרונות החלו ב-12 בנובמבר, כאשר מפקד בכיר בג'יהאד האיסלאמי ואשתו נהרגו בתקיפה אווירית ישראלית בעיר עזה, ונמשכו מספר ימים. ב-14 בנובמבר נכנס לתוקף הסכם הפסקת אש, אך ב-15 וב-16 בחודש התנהלו עדיין חילופי אש מסוימים. הצבא הישראלי לא ציין בפומבי כמה תקיפות אוויריות ביצע ברצועה במהלך הלחימה, אך אמר כי ארגונים פלסטיניים חמושים ירו 450 רקטות לשטח ישראל. הג'יהאד האיסלאמי הודה בירי רקטות לישראל, אך לא נקב במספר.

הרשויות הישראליות, שנתלו ב"מצב הביטחוני בגזרה", השעו ב-12 בנובמבר כמעט כל תנועה של אנשים וסחורות אל הרצועה וממנה, כשהן פוטרות מכך אנשים מסוימים שנזקקו לטיפול רפואי, מעט פלסטינים אזרחי ישראל, וכן הכנסה של גז בישול ודלק לתחנת הכוח בעזה. ישראל גם הגבילה את הגישה לאזור הדיג שבו היא עורכת סיורים מול חופי עזה: חסמה לחלוטין את הגישה לחלקו הצפוני והגבילה את הדיג בחלקו הדרומי לטווח של שישה קילומטרים מהחוף. ב-14 בנובמבר הסירה ישראל את ההגבלות שהטילה על תנועת אנשים ושלושה ימים לאחר מכן את ההגבלות על תנועת סחורות. הגבלות אלה הוטלו בנוסף לסגר מוחלט כמעט שישראל אוכפת על הרצועה מאז שנת 2007.

התקפות אוויריות ישראליות ברצועה, 14-13 בנובמבר

שכונת א-זייתון

ב-13 בנובמבר, סמוך לשעה 9:00 בבוקר, פגע טיל מונחה ששוגר ככל הנראה ממל"ט באופנוע בשכונת א-זייתון, במרחק של כשני קילומטרים ממזרח לעיר עזה.

ארגון Human Rights Watch ביקר באתר ב-21 בנובמבר, תיעד בתמונות סטילס ובווידיאו שיירי תחמושת ונזקים הקשורים לתקיפה, ושוחח עליה עם שבעה אנשים, בהם חמישה קרובי משפחה של הקורבנות ושני שכנים שנפצעו קל.

ההיקף המוגבל של נזקי הפיצוץ והרסיסים בזירה מצביעים על שימוש בפריט תחמושת קטן שנועד למזער נפגעים. רסיסי תחמושת ושייר תחמושת מובחן שנמצאו בזירה מעידים כי בתקיפה נעשה שימוש בטיל מונחה שנורה ממל"ט.

לדברי המרואיינים, ההתקפה התרחשה לאחר בוקר של פעילות מל"טים באזור ונהרגו בה ראאפת עיאד, בן 54, ושניים מבניו, איסלאם, 23, ואמיר בן 7. כל המרואיינים אמרו כי ראאפת עיאד היה עובד לשעבר ברשות הפלסטינית וכי איסלאם היה אימאם במסגד מקומי. איש מהשניים לא היה חבר בשום ארגון חמוש, אמרו המרואיינים. אף ארגון חמוש לא הכריז כי מי מהשניים היה חבר בו. הרשויות הישראליות לא פרסמו שום מידע שיסביר את ההתקפה או יצדיק אותה.

שלושה אנשים אמרו כי ההתקפה בוצעה ממש מחוץ לביתה של מנאל עלוואן, אשתו לשעבר של ראאפת ואמו של איסלאם. עלוואן סיפרה כי שמעה רעש של אופנוע סמוך לשעה 9:00 בבוקר וכשהביטה דרך החלון ראתה את ראאפת, איסלאם ואמיר מגיעים. היא אמרה כי הפנתה את גבה לחלון ואז שמעה פיצוץ:

רצתי מייד החוצה וראיתי את שלושתם שוכבים על הקרקע. אמיר שכב מתחת לראאפת והיה בחיים אז משכתי אותו החוצה. איסלאם שכב על הקרקע לידם והייתה לו פגיעת ראש.

הישאם עיאד, דודנם של איסלאם ואמיר ששטף את מכוניתו ליד ביתו במרחק של 200 מטרים מהמקום, ראה את ראאפת ובניו חולפים על פניו בסביבות השעה 9:00 בבוקר, ואז שמע פיצוץ:

רצתי אליהם. כשהגעתי אליהם ראיתי את אשתו לשעבר של ראאפת, שבכתה וצרחה. ואז ראיתי את ראאפת, איסלאם ואמיר על הקרקע ליד האופנוע של ראאפת. לראאפת הייתה פגיעת ראש והוא לא זז. איסלאם נפצע בחלק האחורי של הראש אבל היה עדיין בחיים. אמיר גם היה בחיים אבל הוא היה פצוע בפלג הגוף העליון ודימם מהעיניים. לקח 20 דקות עד שהאמבולנס הגיע.

איהאב עיאד, בן 25, אחד מבניו של ראאפת, נסע לשני בתי החולים בעיר עזה אליהם פונו שלושת הנפגעים. לדבריו, אביו מת עוד לפני שהגיע לבית החולים א-שיפאא. הוא סיפר כי כשהגיע לבית החולים אל-קודס אנשי הצוות הודיעו לו שאיסלאם כבר נפטר ומצבו של אמיר אנוש. אמיר הלך לעולמו זמן קצר לאחר מכן.

במהלך ביקורו באתר, ארגון Human Rights Watch לא מצא שום סימן לפעילות צבאית או לציוד צבאי בסביבה הקרובה. כל המרואיינים אמרו כי לקורבנות לא היה שום קשר לארגונים חמושים.

הרשויות הישראליות לא הסבירו בפומבי מי או מה היו מטרות ההתקפה או אילו אמצעי זהירות הן נקטו כדי למזער את הפגיעה באזרחים.

בתיהם של רסמי ומוחמד א-סווארכה בדיר אל-בלח שברצועת עזה בינואר 2019. הבתים נהרסו בהתקפה אווירית ישראלית ב-14 בנובמבר 2019, שבה נהרגו תשעה מבני המשפחה, בהם חמישה ילדים.

© 2019 בצלם

דיר אל-בלח

ב-14 בנובמבר, כרבע שעה אחרי חצות, פגעו שלושה פריטי תחמושת שכוחות ישראליים שיגרו מהאוויר בבתיהן של שתי משפחות בשטח חקלאי באזור אל-ברכה, בפאתי העיר דיר אל-בלח שבמרכז רצועת עזה.

קרובי המשפחות אמרו כי בהתקפה נהרגו ארבעה מבוגרים וחמישה ילדים: רסמי סאלם א-סווארכה, בן 45, אשתו, מרים סאלם נאסר, בת 33, שניים מילדיהם, סאלם, בן 3 ופיראס, בן שנה; בנו של רסמי מנישואים קודמים, מוהנד, בן 12; וכן מוחמד א-סווארכה, בן 40, שמת מפצעיו שבוע לאחר מכן, אשתו יוסרא א-סווארכה, בת 39, ושניים מילדיהם, וסים, בן 13 ומועאז, בן 7. משפחת א-סאוורכה מכונה לעיתים גם משפחת אבו מלחוס.

קרובי משפחה אמרו גם כי בהתקפה נפצעו מבוגר אחד ותשעה ילדים: ויסאם א-סווארכה, בת 35, אשתו השלישית של רסמי וחמישה מילדיהם: דיאא, בן 10, יוסף, בן 7, פהד, בן 6, פאוזי, בן 4 ורסמייה, בת שנתיים; וארבעה מילדיהם של מוחמד ויוסרא: נרמין, בת 10, רים, בת 8, למא, בת 5 וסאלם, בן 3.

קרוב משפחה של רסמי א-סווארכה אמר כי שתי המשפחות חלקו שני קרוואנים, עם קירות וגגות ממתכת, וכן חדר קטן מבטון עם גג מתכת ושתי פרגולות מחופות בענפי דקלים ובפלסטיק ששימשו אותן הן בקיץ והן בחורף. אחד השכנים וקרוב משפחה אמרו כי מוחמד א-סווארכה בנה לאחרונה חדר מבטון עם קירוי אסבסט שנועד לשמש כחלל מגורים נוסף. אדם אחר אמר כי המשפחות חיו במקום מאז שנת 2006 וכי רסמי הועסק בעבר על-ידי הרשות הפלסטינית.

ארגון Human Rights Watch ביקר באתר ב-20 בנובמבר ובחן שלושה מכתשים גדולים שנוצרו ככל הנראה על-ידי פצצות מונחות במשקל של 500 קילוגרם לפחות, ששוגרו מהאוויר והתפוצצו עם פגיעתן במבנים.

ארגון Human Rights Watch שוחח על ההתקפה עם עשרה בני אדם, בהם אחד מהמבוגרים ושניים מהילדים ששרדו אותה, ילדה שלישית מהמשפחה שלנה אותו לילה בבית סבתה הסמוך, שלושה קרובי משפחה בוגרים שגרו בסמוך ושני שכנים. כמו כן שוחח הארגון עם אנשי כוחות המענה הראשוני מהסהר האדום שאמרו כי פינו שמונה גופות מזירת האירוע. האדם התשיעי, מוחמד א-סווארכה, פונה בחיים ומת שמונה ימים לאחר מכן.

נור א-סווארכה, בת 12, שכבה לפני ההתקפה ערה בפרגולה שליד בית המשפחה לצד הוריה וששת אחיה ואחיותיה, שישנו אותה שעה. ההורים, מוחמד ויוסרא, נהרגו בהתקפה:

הפצצה הראשונה פגעה בבית ורצתי החוצה. היו עוד שתי פצצות ואחת מהן נחתה ממש במקום שבו ישנו. רצתי בחזרה. הבית שלנו הפך למכתש. ראיתי את אמא שלי מחזיקה את אחי הקטן [סאלם]. חשבתי שאמא שלי לא נפצעה אבל אז היא נפלה על האדמה והבנתי שהיא כן. ראיתי גם את אבא שלי שוכב על האדמה בקצה המכתש ואת דודה שלי ויסאם מחפשת את הילדים שלה. ואז ראיתי את אחותי הפצועה רים וחפרתי כדי לחלץ אותה מהחול. ישבתי ליד אמא שלי עד שהגיע האמבולנס.

ויסאם א-סווארכה, שישנה בתוך ביתה בזמן ההתקפה, אמרה:

התעוררתי במרחק של עשרה מטרים בערך מהבית שלנו, שוכבת בחול ליד גג המתכת של הבית והריהוט שלנו. חיפשתי את הילדים שלי ומצאתי אותם מאחוריי. ואז ראיתי את מוחמד מנסה להישאר עומד ומועד. הפנים שלו היו מכוסות בדם. אשתו, יוסרא, החזיקה את היד שלה על החזה ונאבקה לנשום ואז נפלה. היא מתה לפני שהפרמדיקים הגיעו.

בבוקר ה-14 בנובמבר פרסם דובר הצבא הישראלי בערבית תצלום של שני גברים, אחד מהם בקדמת התמונה ובמרכזה, וציין כי בתקיפה אווירית "הלילה" נהרג מפקד בג'יהאד האיסלאמי בשם רסמי אבו מלחוס. קרובי משפחה ושכנים של ההרוגים אמרו כי אחד משני הגברים שנהרגו בהתקפה היה רסמי א-סווארכה (אבו מלחוס). המרואיינים אמרו כי לא היו לו קשרים לשום ארגון חמוש וכי הוא לא הופיע בתמונה שפרסם הצבא. על-פי דיווחים בתקשורת, הג'יהאד האיסלאמי אמר כי אחד הגברים בתמונה נמנה עם מפקדיו, אך האיש, שהוא תושב רפיח ולא דיר אל-בלח, עודנו בחיים.

שישה מרואיינים שהכירו את מוחמד א-סווארכה, הגבר השני שנהרג בהתקפה, אמרו שהוא לא היה חבר בארגון חמוש. עם זאת, קרוב משפחה אחד אמר כי הוא היה חבר בג'יהאד האיסלאמי. הג'יהאד האיסלאמי לא הצביע עליו בפומבי כחבר בזרוע הצבאית שלו ואף הרשויות הישראליות לא עשו כן. נראה כי כל שאר האנשים בבית היו אזרחים.

ביום שלאחר הפיגוע הכיר הצבא הישראלי בכך שביצע את הההתקפה באמצעות פצצות מונחות. הצבא אמר עוד כי ההתקפה כוונה ל"תשתית טרור, מתקן אימונים ומתחם אימונים", וכי היעד "שימש את הג'יהאד האיסלאמי במשך כמה סבבים של פעילות צבאית מובהקת".

ב -28 בנובמבר דיווח עיתון "הארץ" מפי דובר הצבא הישראלי כי "מבנים אלה הופללו כמטרה צבאית לראשונה לפני חודשים ספורים, וגורמי המקצוע תיקפו הפללה זו פעם נוספת כמה ימים לפני התקיפה... [וכי] בהתאם למידע שעמד לרשות צה"ל בעת ביצוע התקיפה, לא היה צפוי שאזרחים בלתי מעורבים ייפגעו מהתקיפה".

בחודש דצמבר אמרו רשויות הצבא הישראלי כי חקרו את ההתקפה וגילו כי הצבא סיווג בטעות את שני הבתים כ"מתחם צבאי" של הג'יהאד האיסלאמי במקום כמתחם אזרחי בו "מתבצעת פעילות צבאית". זאת, בהתבסס על הערכתם כי הבתים היו "מתחם של... הג'יהאד האיסלאמי" ו"בוצעה מהמתחם פעילות צבאית בעבר וכן במהלך ימי הקרב של '[מבצע] חגורה שחורה'" באמצע נובמבר.

מעקב אווירי אחרי המתרחש באתר וכל ניסיון לאשש את המידע באמצעות תושבים מקומיים המכירים את האתר צריכים היו לחשוף פעילות אזרחית ניכרת ואת העובדה שבמקום גרות שתי משפחות.

הצבא הישראלי תקף שני מבנים בהם התגוררו 21 אזרחים למרות שאמר כי בחן את המטרה מספר ימים לפני ההתקפה והגיע למסקנה כי אזרחים לא ייפגעו בה. לפיכך, נראה כי רשויות הצבא הישראלי לא עמדו בחובתן החוקית לבחון בדקדקנות את אופי המטרה שלהן כדי לוודא שהם תוקפים רק לוחמים ואתרים צבאיים. מן העובדה שהצבא כשל בזיהוי האזרחים הרבים שנכחו באתר זה עולה, כך נראה, כי הוא כשל בנקיטת כל אמצעי הזהירות האפשריים בכדי להימנע מפגיעה באזרחים או למעזר אותה וכדי להבטיח שכל פגיעה כזו לא תהיה בלתי מידתית ביחס לתועלת הצבאית שתושג מההתקפה.

שכונת א-שעף

בנוסף למקרים שתוארו לעיל, ואשר כללו הפרות אפשריות של דיני המלחמה, ארגון Human Rights Watch חקר התקפה ישראלית נוספת עם מספר ניכר של הרוגים אך לא הצליח לקבוע האם בוצעה הפרה. התקיפה, שבוצעה ב-13 בנובמבר, פגעה בנגריה בשכונת א-שעף, במרחק של קילומטר וחצי ממזרח לעיר עזה, ונהרגו בה שני לוחמים של הג'יהאד האסלאמי, חבר בזרוע הצבאית של חמאס ושני אזרחים. שני האזרחים, איבראהים עבד אל-עאל, בן ה-17 ואיסמאעיל עבד אל-עאל בן ה-16, עבדו בנגרייה של אביהם. רסיסי התחמושת ונזקי הפיצוץ והרסיסים שבחן ארגון Human Rights Watch עלו בקנה אחד עם התקפה שכללה שימוש בלפחות שני טילים מונחים קטנים וסטנדרטיים נגד טנקים מסוג ספייק או הלפייר המשוגרים מהאוויר, שאותם ניתן לירות ממטוסי קרב, ממל"טים וממסוקים. הרשויות הישראליות לא הציגו בפומבי מידע כלשהו על ההתקפה, לרבות מי או מה היו מטרותיה ואילו אמצעי זהירות הן נקטו כדי למזער את הפגיעה באזרחים.

רקטות פלסטיניות שנחתו ברצועת עזה

לדברי הצבא הישראלי, בין ה-12 ל-14 בנובמבר, ארגונים פלסטיניים חמושים ירו כ-450 רקטות לשטח ישראל ופצעו לפחות 78 ישראלים.

בחודש מאי 2019 נחתה רקטה פלסטינית ששגורה מעזה בתוך הרצועה והרגה ככל הנראה אישה פלסטינית הרה, אם לתשעה ילדים ופעוטה בת 14 חודשים.

הרקטות, שאינן מצוידות במנגנון הנחיה, הינן חסרות הבחנה מטבען כאשר הן משוגרות לאזורים שבהם נמצאים אזרחים. השימוש בהן בנסיבות כאלה הוא הפרה חמורה של דיני המלחמה, המחייבים את התוקפים להבחין בכל עת בין לוחמים ומטרות צבאיות מצד אחד לבין אזרחים ומבנים אזרחיים מצד שני.

ארגון Human Rights Watch מצא שלפחות שניים מהטילים שארגונים פלסטיניים חמושים ירו אל ישראל בין ה-12 ל-14 בנובמבר, נחתו ככל הנראה בשוגג ברצועת עזה, וכי אחד מהם הרג גבר פלסטיני ופצע 16 פלסטינים נוספים. ארגון Human Rights Watch לא יכול היה לקבוע באופן חד משמעי מה היה מקור התקיפות, בשל הסירוב החוזר ונשנה של ישראל להנפיק היתרי כניסה לרצועה לחוקרי זכויות אדם זרים, ובכלל זה חברי צוות של ארגון Human Rights Watch, שנדרשו לתגבור הצוות המקומי בחקירת אירוע זה בהינתן חששות ביטחוניים. עם זאת, תגובתן של הרשויות הפלסטיניות ושתיקתן של החברה האזרחית הפלסטינית והתקשורת הפלסטינית ביחס לאירוע מעוררים חשד כבד כי ארגון פלסטיני חמוש היה אחראי להתקפה.

ג'באליא

בבוקר ה-12 בנובמבר, בסמוך לשעה 9:00, פגע פריט תחמושת, ככל הנראה רקטה שנורתה בידי ארגונים פלסטיניים חמושים, בבניין מגורים בן ארבע קומות בשלבי בבנייה. הבניין, שניצב בסמוך לכיכר חלאווה ברחוב יאפא בעיירה ג'באליא.

ארגון Human Rights Watch ביקר באתר ב-23 בנובמבר ושוחח עם ארבעה אנשים בנוגע להתקפה. כל הארבעה אמרו כי באירוע נהרג מוחמד חמודה, בן 20, ונפצעו 16 בני אדם, בהם 6 ילדים שישבו מתחת לפרגולה בחלק האחורי של המבנה ונפגעו מרסיסים. איש מהמרואיינים לא היה מודע לנוכחות לוחמים או להימצאן של מטרות צבאיות בבניין או בסביבתו.

אחד מדיירי הבניין אמר כי נראה שהתקיפה פגעה בקומה השלישית וכי היא הסבה נזק לשתי דירות:

בסביבות השעה 9:00 בבוקר הייתי קרוב לבית שלי כששמעתי פיצוץ. רצתי לכיוון הבית ושם ראיתי שכנים רצים כשהם נושאים את הבן שלי, שנפגע בראש. לקחנו אותו ליחידה לטיפול נמרץ בבית החולים האינדונזי [בג'באליא]. בזמן שהייתי שם הגיעו פצועים אחרים מההתקפה. מוחמד [חמודה] מת מפצעיו ביחידה לטיפול נמרץ. נשארתי בבית החולים עד שעה מאוחרת יותר באותו אחר הצהריים ואז חזרתי הביתה. היה דם על הקרקע ובכל מקום. חלק מהראש של מוחמד נשאר מתחת לעץ בחצר האחורית של הבית. עובדי ההגנה האזרחית באו ולקחו את זה.

דייר אחר בבניין אמר:

בסביבות השעה 9:40 בבוקר היינו בחצר האחורית של הבית, עם מוחמד חמודה ו-16 אנשים אחרים. חמודה ישב על כיסא. אני טיפסתי על הקיר של החנות שלנו שליד החצר כדי לקחת כלי עבודה וזרקתי אותו על האדמה, ליד הרגליים שלו. בזמן שירדתי מהקיר שמעתי פיצוץ חזק וראיתי את מוחמד [חמודה] נופל.

רצתי החוצה מהחצר וראיתי את אבא של מוחמד. אמרתי לו שהבן שלו נהרג. יצאתי לרחוב, נפלתי ואז מצאתי את עצמי בבית החולים. אנשים אמרו לי אחר כך שבכיתי באמצע הרחוב, אבל אני לא זוכר את זה. אני עדיין יכול לשמוע את הצליל של הרקטה, שהיה בעוצמה שלא תיאמן. זה המשיך לזמזם לי באוזניים במשך שלושה ימים ולילות ולא יכולתי לישון.

אחד האנשים שרואיינו אמר כי למחרת אחר הצהריים הוא ראה פקידים מיחידת הנדסת חומרי הנפץ של המשטרה המקומית מוציאים מהאתר שיירי תחמושת. כמה ימים לאחר-מכן הגיעה לדבריו קבוצה נוספת של שוטרים ואז הגיעו גם אנשים שהשתייכו לדעתו לארגון חמוש כדי לפנות את השיירים הנותרים. ארגון Human Rights Watch לא הצליח למצוא במקום שיירי תחמושת, בניגוד לאתרי ההתקפות בשכונות א-זייתון וא-שעף, שבהם שיירי תחמושת היו פזורים עדיין בשטח וגלויים לעין כל שבוע או שבועיים לאחר ההתקפות. פעולות אלה מרמזות על כך שהרשויות נקטו צעדים לסילוק ראיות להתקפת רקטות שבוצעה ככל הנראה בידי הג'יהאד האיסאלמי.

ארגון Human Rights Watch לא מצא גם שום סיקור של האירוע בכלי התקשורת הפלסטיניים מאז ה-12 בנובמבר, בניגוד לסיקור ההתקפות הישראליות, כולל אלה שתועדו על-ידי Human Rights Watch.

העיר עזה

סמוך לשעה 10:30 בבוקר ב- 12 בנובמבר, פגע פריט תחמושת, ככל הנראה רקטה שירה ארגון פלסטיני חמוש, במשרדה של הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם (PICHR), השוכן בקומות החמישית, השישית והשביעית בבניין חרארה בעיר עזה. לא היו הרוגים או פצועים בהתקפה. אנשי צוות אמרו לארגון Human Rights Watch כי איש לא נהרג משום שהרקטה פגעה רק בקומה החמישית ובעת האירוע כל העובדים היו בקומות השישית והשביעית.

אחד העובדים אמר:

בסביבות השעה 10:30 בבוקר אני וכמה מחברי לעבודה היינו במשרדים שלנו וצפינו מהחלון במסע ההלוויה של אבו עטאא [פעיל חמוש בג'יהאד האסילאמי שנהרג ב-12 בנובמבר]. אחרי כמה דקות כולם חזרו לעבודה. רובנו היינו בקומות השישית והשביעית של הבניין... פתאום שמעתי פיצוץ ונפלתי. הכל החשיך והיו אבק ושברי זכוכיות. הקומה החמישית נהרסה לחלוטין וחלק מהקומה השישית קרס.

ארגון Human Rights Watch ביקר באתר ב-8 בדצמבר ולא הצליח למצוא שום שיירי תחמושת. הארגון גם לא מצא שום סיקור של האירוע בכלי התקשורת הפלסטיניים. כמו במקרה של האירוע בג'באליא, נראה כי הדבר מלמד על כך שהפגיעה נגרמה מרקטה שירה ארגון פלסטיני חמוש ואשר ייתכן שהחטיאה את מטרתה.

המשפט ההומניטארי הבינלאומי 

רשויות צבא מחויבות על-פי חוק לבחון בדקדקנות את אופי המטרה שלהן כדי להבטיח שהן תוקפות רק לוחמים ומטרות צבאיות, לנקוט את כל אמצעי הזהירות האפשריים בכדי להימנע מפגיעה באזרחים או למעזר אותה ולהבטיח שכל פגיעה כזו לא תהיה בלתי מידתית ביחס לתועלת הצבאית שתושג באותה התקפה.

המשפט הבינלאומי אוסר על התקפות חסרות הבחנה, שאינן מכוונות נגד מטרה צבאית, או שמשתמשות בשיטה שאותה לא ניתן לכוון אל מטרה צבאית ספציפית, או בשיטה שאת השפעותיה לא ניתן להגביל כנדרש על-פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי.

המשפט הבינלאומי אף מחייב לוחמים לנקוט את כל אמצעי הזהירות האפשריים כאשר הם תוקפים מטרות צבאיות, בכדי להימנע מפגיעה באזרחים או לפחות למזער אותה.

כאשר צדדים לסכסוך הורגים אזרחים שאת נוכחותם לא הצליחו לגלות לפני ההתקפה, הדבר מעורר חששות כבדים באשר לדרך שבה הם בדקו האם אזרחים נמצאים בקרבת המטרה וכן באשר לשאלה האם הם נקטו את כל אמצעי הזהירות האפשריים בכדי למזער פגיעה באזרחים.

במקרה שצד לסכסוך יודע שאזרחים נמצאים באתר המטרה הצבאית או בסמוך לו, עליו לוודא שהפגיעה שתיגרם לאזרחים היא מידתית ולא מופרזת ביחס לתועלת הצבאית הממשית והישירה הצפויה מההתקפה.

רשויות צבאיות נדרשות לבחון בזהירות את אופי המבנים אליהם מכוונת התקפה ואת דפוס החיים במקום סמוך ככל האפשר למועד ההתקפה. זאת, כחלק מחובתן להבטיח כי מטרות ההתקפה הן יעדים צבאיים ולא אזרחים או אובייקטים אזרחיים ולנקוט את כל אמצעי הזהירות האפשריים בכדי להימנע או למזער פגיעה באזרחים.

המשפט הבינלאומי מחייב גם לפצות קורבנות אזרחיים במקרה של הפרת המשפט הבינלאומי. כאשר נגרם אובדן, אפילו בהיעדר הפרה של המשפט הבינלאומי ההומניטארי הבינלאומי, אזרחים זכאים לקבל סיוע או פיצוי. אלה יכולים ללבוש צורה של תשלומים בגין אובדן חיים ורכוש אזרחיים - המכונים לעתים קרובות תשלומים לפנים משורת הדין - ללא התחייבות משפטית וללא הכרה שאינה כספית בנזק שנגרם.