Skip to main content

פלסטין: המעצרים השרירותיים והעינויים נמשכים בלא הפוגה

הרשות הפלסטינית ורשויות חמאס משתיקות מבקרים ומתנגדים

מחאה על משבר החשמל במחנה הפליטים ג'באליא ברצועת עזה ב-12 בינואר 2017. אחד המפגינים אוחז בשלט עליו נכתב בערבית: "אנחנו רוצים חשמל". באותו יום עצרו כוחות הביטחון של חמאס עשרות ממשתתפי ההפגנות בג'באליא. © 2017 מחמוד אבו סלמה

(רמאללה) - ארגון Human Rights Watch אמר בדו"ח שהוא מפרסם היום כי הן הרשות הפלסטינית בראשות פתח בגדה המערבית והן רשויות חמאס ברצועת עזה עוצרות באופן שרירותי מבקרים ומתנגדים לא אלימים.

הרשות הפלסטינית הודתה כי בין החודשים ינואר 2018 ומארס 2019 היא עצרה יותר מ-1,600 בני אדם בגין התבטאויות לא אלימות, ואילו רשויות חמאס עצרו יותר מ-1,000 בני אדם במהלך ההפגנות הלא אלימות נגד שלטונן בחודש מארס 2019 לבדו.

לדברי אריק גולדשטיין, סגן מנהל חטיבת המזרח התיכון וצפון אפריקה בארגון Human Rights Watch, "המחלוקות המרות בין הרשות הפלסטינית לחמאס נותרו בעינן אך שתיהן שותפות לגישה הדוגלת בריסוק המחאה... מנהיגים המחזיקים בשלטון כבר יותר מעשור ללא בחירות צריכים, לכל הפחות, להקשיב לביקורת ולא להעניש עליה".

יותר מחצי שנה לאחר שדו"ח של ארגון Human Rights Watch מצא דפוס שיטתי של מעצרים שרירותיים ועינויים הן אצל הרשות הפלסטינית והן אצל רשויות חמאס, לא נעשו מאמצים רציניים כלשהם למצות את הדין עם מבצעי ההפרות ולא הוכנסו שינויים ניכרים במדיניות או בדפוסי הפעולה. מינואר 2018 ועד לסוף מארס 2019 לא הורשע איש מאנשי כוחות הביטחון בבתי המשפט בעזה בגין מעצר שרירותי, התעללות או עינויים. בתי המשפט בגדה המערבית הרשיעו רק אחד מאנשי כוחות הביטחון בעבירות אלה וגזרו עליו 10 ימי מאסר, כך על פי נתונים שסיפקו משרדי הפנים של הרשות הפלסטינית וחמאס.

ארגון Human Rights Watch תיעד חמישה מקרים מייצגים של דפוסי פעולה שיטתיים החל בתחילת שנת  2019 – שניים מהם בגדה המערבית ושלושה ברצועת עזה – שבהם כוחות ביטחון עצרו עיתונאים ופעילים בגין התנגדותם הלא אלימה לרשויות השלטון או ביקורת שמתחו עליהן בדרכים לא אלימות. בנוסף, הרשות הפלסטינית ורשויות חמאס השיבו בפירוט על בקשת מידע של ארגון Human Rights Watch בנוגע לתקופה שבאה לאחר פרק הזמן הנסקר בדו"ח הקודם של הארגון, כלומר החל מתחילת שנת 2018.

בפגישה עם עיתונאים פלסטינים באפריל, ימים ספורים לפני הקמת הממשלה החדשה, הבטיח מוחמד שתייה, ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, לשמור על חופש הביטוי. רשויות חמאס חזרו והצהירו בתשובתן לארגון Human Rights Watch על מחויבותן לאמנות הבינלאומיות לזכויות האדם שאושררו על-ידי הרשות הפלסטינית. אולם, לדברי ארגון Human Rights Watch, כדי לרסן את ההפרות השיטתיות יש לתרגם הצהרות מוכרות אלה למעשים, ולמצות את הדין עם מבצעי ההפרות.

בתגובתה, המשקפת מידה חיובית של שקיפות, מסרה הרשות הפלסטינית כי במהלך שנת 2018 ובשלושת החודשים הראשונים של שנת 2019 כוחות הביטחון שלה עצרו 65,415 פלסטינים בגדה המערבית. רשויות חמאס מסרו כי באותה תקופה הן עצרו ברצועה 4,235 פלסטינים. הרשות הפלסטינית דיווחה על החזקת 1,134 איש במעצר נכון ל-21 באפריל, בעוד שהחמאס החזיק לדבריו ב-1,885 איש נכון ל-23 באפריל.

הרשות הפלסטינית אמרה כי במהלך פרק זמן זה משטרתה ומנגנון הביטחון המסכל שלה עצרו 1,609 בני אדם בגין "העלבת בכיר" ו"חרחור סכסוכים בין פלגים". שני סעיפי אישום אלה מגדירים למעשה התנגדות לא אלימה כעבירה פלילית. הרשות אמרה עוד כי במהלך שנת 2018 הגישו תובעיה אישומים כנגד 815 אנשים מתוקף חוק הפרסומים הדיגיטליים, המגביל פרסומים כאלה, ובכללם אישומים המבוססים על פרסומים במדיה חברתית. כמו כן ציינה הרשות כי במהלך אותה תקופה עצרו כחות הביטחון שלה 752 בני אדם בגין פרסומים בתקשורת החברתית. לפחות חלק מהמעצרים ומהאישומים הללו היו בגין ביקורת או התנגדות לרשות הפלסטינית או לאנשיה שבוטאו בדרכים לא אלימות. ארגון Human Rights Watch תיעד עשרות מעצרים כאלה במהלך השנים 2016 ו-2017.

במקרה שאירע בינואר 2019 עצר מנגנון הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית את העיתונאי יוסף פקיה מחברון וחקר אותו על זיקתו הפוליטית ועל פוסט שפרסם בפייסבוק, ובו פירט את כל התפקידים שממלא אחד מבכירי הרשות.

רשויות חמאס אמרו כי בין החודשים ינואר 2018 ומארס 2019 הן העמידו לדין 24 בני אדם בגין העלבת אנשים בהתבסס על פרסומים בתקשורת החברתית, 15 בגין "פגיעה באחדות המהפכנית" ו-27 בגין "שימוש לרעה בטכנולוגיה". כל העבירות הללו, המנוסחות בהרחבה, משמשות לענישה בגין התנגדות לא אלימה.

עם זאת, נתונים אלה אינם מייצגים נכונה את מספר המעצרים השרירותיים בפועל, שהוא גבוה יותר. ארגון Human Rights Watch תיעד מקרים רבים שבהם אנשים נעצרו בשל הבטאויות לא אלימות, אך לא הוגש נגדם כתב אישום רשמי. על-פי הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם (ICHR) יותר מ-1,000 בני אדם נעצרו באופן זה במסגרת ההפגנות שהתקיימו בחודש מארס תחת הכותרת "אנחנו רוצים לחיות".

הנציבות ציינה גם כי קיבלה 455 תלונות מפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה על "עינויים והתעללות" בשנת 2018 ובשלושת החודשים הראשונים של 2019. 242 מהמקרים נגעו לכוחות הביטחון הפלסטיניים בגדה המערבית ו-213 לכוחות חמאס ברצועת עזה.

שתי הרשויות אינן מודות במעשים פסולים כלשהם, ונמנעו מנקיטת צעדים משמעותיים לטיפול בהפרות, ברוח תרבות הפטור מעונש המאפיינת אותן. הרשות הפלסטינית אמרה כי בין החודשים ינואר 2018 ומארס 2019 היא קיבלה 346 תלונות על מעצר שרירותי ועל התעללות, שנגעו ברובן למשטרה, ופתחה בחקירה בכל המקרים. עם זאת, הרשות מצאה כי רק ב-48 מקרים, 14% בלבד, נעשו מעשים פסולים. 28 מהמקרים הללו הובילו לאזהרות או ענישה מנהלית כגון הפחתת שכר או עיכוב קידום. במכתב צוין כי רוב התלונות בדבר עינויים שנגעו למנגנון הביטחון המסכל נועדו "להכתים את תדמיתה של פלסטין בפני החברה האזרחית הבינלאומית". מתוך 20 תיקים שהועברו לתביעה או שהוגש בהם כתב אישום רבים עדיין פתוחים ורק אחד הוביל להרשעה: קצין מודיעין של הרשות הפלסטינית שקיבל עונש של עשרה ימי מאסר בגין תקיפת מפגינים.

רשויות חמאס אמרו כי קיבלו במהלך תקופה זו 47 תלונות על מעצר שרירותי ועינויים. הן מצאו כי בשמונה מקרים נעשו מעשים פסולים, ופתחו בחקירה לגבי כל אחד מהם. שבעה מקרים שנגעו למעצר שרירותי ולהתעללות הובילו לענישה מנהלית, כולל העברה מתפקיד ומעצר ללא משפט למשך עד חודש. מקרה אחד של עינויים הועבר לתביעה הצבאית אך מתנהל עדיין בבתי המשפט. לא היו הרשעות כלשהן. במהלך השנים 2016 ו-2017 לא הורשע אף חבר במנגנוני הביטחון הפלסטיניים בעוון מעצר פסול או עינויים.

על הרשויות הפלסטיניות לציית לאמנות זכויות האדם הבינלאומיות אליהן הצטרפו בחמש השנים האחרונות. זאת, בין היתר באמצעות ניהול חקירות מהימנות של מעשים פסולים ומיצוי הדין עם האחראים להם. משרד הפנים של הרשות הפלסטינית התחייב במכתבו כי במהלך 100 הימים הראשונים של הממשלה, שיגיעו לקיצם ב-22 ביולי, הוא יעביר חוק ויקצה תקציב להקמת "מנגנון מניעה לאומי". זאת, כדי לנטר באופן עצמאי את מתקני המעצר, לרבות באמצעות ביקורי פתע, בהתאם לדרישות הפרוטוקול האופציונלי של האמנה נגד עינויים שאושררה על-ידי פלסטין. על המשרד לקיים התחייבות זו. על הרשויות הישראליות לאפשר לוועדת האו"ם למניעת עינויים להיכנס לגדה המערבית ולרצועת עזה, כדי שתוכל לנטר את הציות לפרוטוקול האופציונלי.

על מדינות אחרות להשעות את הסיוע למנגנוני ביטחון פלסטיניים המענים את מתנגדי הרשויות כדבר שבשגרה – ובכלל זה, שירותי המודיעין, מנגנון הביטחון המסכל והוועדה הביטחונית המשותפת של הרשות הפלסטינית ומנגנון ביטחון הפנים של רשויות חמאס – כל עוד נמשכים העינויים השיטתיים והפרות שיטתיות חמורות אחרות.

"ההבטחות המתמשכות לרפורמה והאזהרות בדבר שבריריות המוסדות של הרשויות אינם משטים באיש בעת שההתעללות השיטתית ומתן הפטור מעונש נמשכים כל העת", אמר גולדשטיין. "ממשלות אינן צריכות לקנות תירוצים שחוקים אלה, אלא לנתק את קשריהן עם כוחות ביטחון פלסטיניים פוגעניים".

ראו להלן ממצאים נוספים, תשובות הרשות הפלסטינית ורשויות חמאס, ומקרים שתיעד ארגון Human Rights Watch.

תגובות הממשלות

מוחמד שתייה, ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, לא השיב על מכתב ששלח לו ארגון Human Rights Watch ובו נשאל מה בכוונתו לעשות כדי לצמצם את המעצרים השרירותיים והעינויים. בחודש נובמבר 2018 שלחה הרשות הפלסטינית מסמך תגובה בן 16 עמודים לדו"ח שפרסם ארגון Human Rights Watch חודש קודם לכן. המסמך כולל בעיקר פירוט של נהלים ומערכות שנועדו להגן מפני התעללות, ואין בו הסבר לכך שאלה לא הביאו להפסקתה.

בחודש אפריל כתב משרד הפנים של הרשות הפלסטינית כי במסגרת הכנת התשובה המשרד לא ראיין איש מקורבנותיה של ההתעללות לכאורה. בתשובה מחדש נובמבר הצדיקה הרשות הפלשתינית מעצרים כחוקיים מבלי להתייחס לטענה כי היא משתמשת בחוקים רחבים מדי כדי לכלוא אנשים בגין התנגדות לא אלימה. הרשות קבעה, מבלי לפרט, כי עינויים שיטתיים "לא התרחשו מעולם". היא לא התחייבה לשנות את מדיניותה כדי לצמצם את ההתעללות.

רשויות חמאס כתבו לארגון Human Rights Watch כי מאז אוקטובר הן "נקטו מספר צעדים בנושא עינויים", מבלי לפרט את הצעדים. לדבריהן, הן קיימו מספר סדנאות והנפיקו לכוחות הביטחון הנחיות לפיהן מעצרים צריכים להתבצע מתוקף צו בלבד למעט במקרים דחופים.

מקרים הנוגעים לרשות הפלסטינית

יוסף פקיה (חברון, הגדה המערבית)

כוחות הביטחון המסכל עצרו את יוסף פקיה, עיתונאי בן 34, בביתו בכפר אל-בורג' שליד חברון בחודש ינואר והחזיקו בו למשך שבועיים.

לדברי פקיה קצינים חקרו אותו על פוסט שפרסם בפייסבוק באוגוסט 2018, שבו פירט שישה תפקידים שבהם החזיק לדבריו בו זמנית נביל אבו רודיינה, דוברו של הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן). פקיה אמר כי הרשויות ראו בכך ככל הנראה ביקורת על ריכוז הסמכויות ברשות הפלסטינית.

לדברי פקיה חוקריו שאלו אותו: "למה אתה מדבר ככה על אבו רודינה?" "האם הטחת בו עלבונות?", הושיטו לו רשימה מודפסת של שמות כל האנשים שהגיבו על הפוסט, ושאלו אותו על השתייכותם הפוליטית. פקיה אמר כי החוקרים שאלו אותו גם על השקפותיו הפוליטיות ועל עבודתו באמצעי תקשורת מסוימים, קראו את הדואר האלקטרוני שלו והמסרים שלו בפייסבוק והאשימו אותו ב"עבודה עם חמאס".

עורך דינו של פקיה, פיראס כראג'ה, אמר לארגון Human Rights Watch כי התובעים האשימו את פקיה ב"חרחור סכסוכים עדתיים" ואמר כי על אף ששוחרר, כתב האישום נגדו נותר תלוי ועומד. נכון לחודש מאי כוחות הביטחון החזיקו עדיין בטלפון הנייד ובמחשב הנייד של פקיה, וכן בשני טלפונים ניידים השייכים לבני משפחתו, שהוחרמו במהלך מעצרו.

חאזם עימאד נאסר (טול כרם, הגדה המערבית)

שירותי המודיעין עצרו את חאזם עימאד נאסר, צלם טלוויזיה בן 29, בטול-כרם בחודש מארס והחזיקו בו למשך 19 יום בכלא שירותי המודיעין ביריחו. המעצר בוצע לאחר מה שנאסר תיאר כשבועות של הטרדה מצד כוחות הביטחון.

לדברי נאסר מנגנון הביטחון המסכל עצר אותו בינואר למשך 24 שעות לאחר שקרא בפוסט שפרסם בפייסבוק לשחרורו של דודו, שנעצר בידי כוחות הביטחון. לדברי עורך הדין המייצג הן את נאסר והן את דודו, התובעים האשימו את הדוד ב"חרחור סכסוכים עדתיים" בהתבסס על דברים שאמר באירוע שבו חברי קהילה הציגו משפחה מקומית שלרשותה עמדו המשאבים לבנייה מחדש של בית משפחתו. הבית נהרס בידי הכוחות הישראליים כצעד של ענישה, לאחר שקרוב משפחה ירה בשני מתנחלים ישראלים והרג אותם. מאוחר יותר עצרו הרשויות גם שני בני דודים של נאסר, היית'ם נאסר ואמין ח'וואלד, שהגיבו על הפוסט שפרסם במילים "יהי רצון שאלוהים יינקום בהם", וגזרו עליהם שלושה חודשי מאסר מכוח חוק הפשיעה המקוונת. עם זאת הם שוחררו לאחר מעט יותר משבוע.

לאחר שקיבל במשך שבועות שיחות טלפון חוזרת ונשנות משירותי הביטחון, הסכים נאסר להגיע לחקירה אצל שירותי המודיעין ברמאללה ב-24 בפברואר. אולם לדבריו, במקום לחקור אותו, קציני המודיעין הציעו לו 2,000 ש"ח לחודש והגנה בתמורה לכך שיעבוד עבורם בחשאי. נאסר סיפר כי כשסירב קצין אמר לו, "אני מבטיח לך שתתחרט על זה; ניפגש ביריחו", כשהוא רומז למתקן הכליאה בעיר, הידוע כמקום שבו מתנהלות חקירות פוגעניות.

קציני המודיעין עצרו את נאסר כעבור שבוע. התובעים האשימו אותו ב"נשיאת נשק וסחר בנשק", אך לדברי נאסר לא הוצגו כל ראיות לכך בבית המשפט. הוא אמר גם כי אחד הקצינים אמר לו "תשכח את ההאשמות האלה, הצגנו את הטענות האלה רק כדי שנוכל להמשיך להחזיק אותך פה באופן חוקי". החקירות היומיומיות התמקדו בדעותיו הפוליטיות ובקשריו לחמאס, על אף שהוא מכחיש כי יש לו כאלה. הוא נחקר גם על מעצרו בשנת 2016 בידי הצבא הישראלי, שהתבסס על עבודתו בחברת TransMedia, המספקת שירותי צילום/הפקה לערוץ טלוויזיה המזוהה עם חמאס. נאסר אמר גם כי הקצין שאיים עליו ברמאללה הופיע יום אחד ביריחו ושאל אותו: "לא הבטחתי לך שתתחרט על זה?"

לדברי עורך דינו, ועל פי דיווחים של המרכז הפלסטיני לפיתוח ולחופש התקשורת (MADA) , נאסר העיד בבית המשפט כי קצינים כפו עליו שוב ושוב "שאבח", עינויים המבוססים על כפיית תנוחות מכאיבות. נאסר סיפר כי קצינים קשרו כמה פעמים את זרועותיו מאחורי גבו ותלו אותו מזרועותיו על דלת חדר האמבטיה, אחת מהן למשך יותר משעה. הוא אמר גם כי הם אילצו אותו לעמוד כשרגליו מפוסקות וידיים מתוחות למשך דקות ארוכות בכל פעם, בעת שהיכו אותו בצינור פלסטיק. הוא הוחזק בבידוד במשך כל תקופת מעצרו, למעט שלושה ימים. לדבריו, ב-16 במאי הודיעו לו התובעים כי כתב האישום נגדו בוטל בשל העדר ראיות. נאסר סיפר כי הגיש לתביעה הציבורית תלונה על היחס אליו במהלך מעצרו, אך לא ידוע לו על כך שהתקיימה חקירה כלשהי.

מקרים הנוגעים לחמאס

רשויות חמאס עצרו יותר מ-1,000 בני אדם, פעמים רבות תוך שימוש מופרז בכוח, במהלך ההפגנות שהתקיימו תחת הכותרת "אנחנו רוצים לחיות" בחודש מארס, כך על-פי הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם (ICHR), גוף מפקח הפועל מכוח החוק הפלסטיני. המפגינים יצאו לרחובות בשל יוקר המחייה ובעקבות מסים שהטילו רשויות חמאס על מוצרים כמו סיגריות וירקות. כל זאת על רקע הסגר הישראלי על הרצועה, הנמשך זה למעלה מעשור. עם העצורים נמנו לפחות 23 עיתונאים וחמישה עובדי בארגוני זכויות אדם פלסטיניים שעסקו בתיעוד הפרות, ובכלל זה אנשי צוות המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR), מרכז אל-מיזאן לזכויות האדם ואגודת א-דמיר לזכויות האדם בעזה. כמו כן נעצר עובד של ארגון אמנסטי אינטרנשיונל.

עם זאת, במכתבו לארגון Human Rights Watch אמר משרד הפנים של חמאס כי בעוד שהוא זימן "עשרות" אנשים לחקירה בגין פגיעה ברכוש וגרימת מהומות, הוא שחרר את כולם מלבד תשעת "המסיתים הראשיים" בתוך 48 שעות. משרד הפנים הצדיק את המעצרים כנחוצים לצורך הגנה על אזרחים ומאבק ב"הסתה", ואמר כי מהחקירות עלה שהמודיעין של הרשות הפלסטינית הוא שניצח על ההפגנות. משרד הפנים הכחיש כי עיתונאים רשומים כלשהם הוחזקו במעצר.

ארגון Human Rights Watch ראיין שני עיתונאים רשומים שנעצרו בגין סיקור ההפגנות ופעיל הידוע בביקורתו על חמאס, שבכירי חמאס אמרו לו כי נחשד בארגון המחאה.

אוסאמה אל-כחלות (דיר אל-בלח, רצועת עזה)

מנגנון "ביטחון הפנים" של רשויות חמאס עצר בחודש מארס את אוסאמה אל-כחלות, צלם עיתונות עצמאי בן 34, למשך שלושה ימים. זאת, לאחר שהעביר בפייסבוק בשידור חי תיעוד של אחת מהפגנות "אנחנו רוצים לחיות" ושל פיזורה בידי כוחות חמאס, מול ביתו בדיר אל-בלח.

אל-כחלות אמר כי זמן קצר לאחר פיזור ההפגנה, הופיעו בביתו 20 מאנשי מנגנון ביטחון הפנים, בעת שהוא נפגש עם שני נציגים בכירים של הנציבות הפלסטינית לזכויות האדם, ג'מיל סרחאן ובכר א-תורכמאני. לדבריו, אנשי הכוח היכו אותו באמצעות אלה בראשו ובכל חלקי גופו וגררו אותו מביתו לתוך ג'יפ משטרתי, בעודם קוראים לו  "משתף פעולה של אבו מאזן". אל-כחלות אמר עוד כי אנשי כוחות הביטחון הסבו נזק לחלק מהריהוט בביתו במהלך חיפוש שערכו במקום. לדברי הנציבות הפלסטינית לזכויות האדם קצינים גם תקפו פיזית את סרחאן וא-תורכמאני. סרחאן נפצע בראשו ולשני הגברים נגרמו חבלות בכל חלקי גופם.

כוחות הביטחון החזיקו באל-כחלות למשך שלושה ימים בתחנת המשטרה של דיר אל-בלח, מבלי להגיש נגדו כתב אישום. הוא נחקר בעיקר על השידור החי, וחוקריו שאלו מדוע טלוויזיית פלסטין, המזוהה עם התנועה היריבה פתח, שידרה את התיעוד שצילם. אל-כחלות אמר כי הסביר לחוקריו שתחנת הטלוויזיה לא ביקשה את רשותו, כי רבים אחרים מצטטים את עבודתו, וכי הוא מחק את הסרטון ששודר בשידור חי זמן קצר לאחר שהבין שהוא זכה ל-30,000 צפיות בתוך 20 דקות.

איהאב פספוס (ח'אן יונס, רצועת עזה)

כוחות הביטחון של חמאס עצרו את איהאב פספוס, עיתונאי עצמאי בן 46, בביתו בח'אן יונס ב-13 במארס. המעצר בוצע שעות ספורות לאחר שפרסם בפייסבוק תיעוד וידיאו שצילם בהפגנת "אנחנו רוצים לחיות" ושיתף דיווח חדשותי על ההפגנה. הם החרימו את המחשב והטלפון שלו והעבירו אותו למתקן של מנגנון ביטחון הפנים, כשהם מאשימים אותו בארגון המחאה ובכך שגרם ל"הסתה".

לדברי פספוס, במהלך החקירות במתקן מנגנון ביטחון הפנים בח'אן יונס, חוקריו האשימו אותו ב"קבלת הוראות מרמאללה". החוקרים הציגו בפניו תדפיס של פרסומים בפייסבוק ונזפו בו על כך שמתח ביקורת על חמאס. הוא אמר כי חוקר הצביע בפניו על פוסט שבו מתח ביקורת על המניעים של חמאס במהלך צעדת השיבה הגדולה (ההפגנות הקבועות ליד הגדר שבין ישראל לרצועה נגד ההפרות הישראליות), והאשים אותו כי הוא "משתף פעולה" ו"פועל נגד ההתנגדות". לדברי פספוס, בין שאלה לשאלה החוקרים הכו אותו בפניו ובכל חלקי גופו ושפכו עליו מים קרים.

אנשי כוחות הביטחון האשימו אותו ב"הסתה באמצעות פייסבוק", אך שיחררו אותו לאחר יום בגלל בעיה בריאותית, בתנאי שיחזור למקום למחרת. פספוס לא שב למקום, לאחר שנודע לו כי הרשויות החליטו לשחרר את כל העיתונאים. לדבריו התיק נגדו עודנו פתוח.

עאמר בעלושה (בית לאהיא, רצועת עזה)

מנגנון "ביטחון הפנים" של רשויות חמאס עצר את עאמר בעלושה, פעיל ועיתונאי עצמאי בן 27, בבית חברו יומיים לאחר ההפגנות הראשונות של "אנחנו רוצים לחיות", שהתקיימו ב-16 במארס ברחבי רצועת עזה. בשנים 2017 ו-2018 כוחות הביטחון עצרו את בעלושה ארבע פעמים בגין התנגדותו לרשויות חמאס או ביקורת שמתח עליהן. באחת הפעמים הוא נעצר למשך 15 יום בשל פוסט שפרסם בפייסבוק ובו שאל את ראשי חמאס: "האם הילדים שלכם ישנים על הרצפה כמו שלנו?"

בעלושה אמר כי אנשי ביטחון הפנים האשימו אותו בארגון המחאה, טענה שאותה הוא מכחיש, ובכך שהוא נתמך על-ידי הרשות הפלסטינית. תובעים צבאיים האשימו את בעלושה ב"התנגדות למהפכה" והחזיקו בו במשך תשעה ימים, שבעה מהם בבידוד. הם שחררו אותו רק לקראת הסלמה צבאית עם ישראל. לדבריו, לאחר שהלחימה שכחה, הוא הגיע למתקן מנגנון ביטחון הפנים בעיר עזה, והקצינים במקום ביקשו אותו לחתום על התחייבות "לציית לחוק" ושחררו אותו מבלי להתייחס כלל לעניין האישומים.

Your tax deductible gift can help stop human rights violations and save lives around the world.