משטרת המהומות הפלסטינית מתעמתת עם מפגינים המוחים על התיאום הביטחוני בין הרשות הפלסטינית לבין ישראל בעיר רמאללה שבגדה המערבית, 23 ביוני 2014. 

© 2014 Mohamad Torokman/Reuters

(רמאללה) - ארגון Human Rights Watch אמר בדו"ח שהוא מפרסם היום כי הרשות הפלסטינית בראשות פתח בגדה המערבית ורשויות חמאס ברצועת עזה משתמשות כדבר שבשגרה במעצרים שרירותיים ובעינויים נגד מבקריהן ומתנגדיהן הפועלים בדרכים לא אלימות. עם העמקת היריבות בין הרשות הפלסטינית לחמאס, כל צד מתנכל לתומכי יריבו.

הדו"ח "שתי רשויות, דרך אחת, אפס התנגדות: מעצרים שרירותיים ועינויים תחת הרשות הפלסטינית ורשויות חמאס", המונה 149 עמודים (באנגלית), סוקר דפוסי מעצר ותנאי כליאה בגדה המערבית וברצועת עזה, 25 שנה לאחר שהסכמי אוסלו העניקו לפלסטינים מידה מסוימת של שלטון עצמי באזורים אלה, ויותר מעשור לאחר שחמאס השתלט בפועל על רצועת עזה. ארגון Human Rights Watch מפרט בדו"ח יותר מעשרים מקרים שבהם אנשים נעצרו ללא סיבה נראית לעין מלבד כתיבת מאמר ביקורתי או פרסום ביקורתי בפייסבוק, או השתייכות לארגון הסטודנטים או לתנועה הפוליטית הלא נכונים. 

לדברי טום פורטיוס, סגן מנהל התוכניות בארגון Human Rights Watch, "עשרים וחמש שנה אחרי אוסלו, הרשויות הפלסטיניות קיבלו רק סמכויות מגבלות בגדה המערבית וברצועת עזה. ובכל זאת, היכן שיש להן אוטונומיה, הן פיתחו מדינות משטרה מקבילות. קריאות של גורמים פלסטיניים רשמיים להגן על הזכויות של פלסטינים נשמעות חלולות בשעה שהם מרסקים כל התנגדות".

ארגון Human Rights Watch ראיין 147 עדים, ובכלל זה עצורים לשעבר וקרוביהם, עורכי דין ונציגים של ארגונים לא ממשלתיים, וסקר ראיות מצולמות, דוחות רפואיים ומסמכים משפטיים. בדו"ח ניתן ביטוי לתגובות מהותיות של מנגנוני הביטחון העיקריים המעורבים בהפרות על ממצאיו.

שימוש שיטתי במעצרים שרירותיים ובעינויים מפר את האמנות הבולטות לזכויות האדם שאליהן הצטרפה פלסטין לאחרונה. ככל שעלה בידי ארגון Human Rights Watch לברר, רק אנשים ספורים מקרב כוחות הביטחון הועמדו לדין בגין ביצוע מעצרים פסולים או שימוש בעינויים, ואיש מהם לא הורשע במעשים כאלה.

האיחוד האירופי, ארצות הברית וממשלות אחרות, התומכים כלכלית ברשות הפלסטינית וברשויות חמאס צריכים להשעות את הסיוע ליחידות או למנגנונים הספציפיים המעורבים בשימוש הנרחב במעצרים שרירותיים ובעינויים. זאת, עד אשר הרשויות ישימו קץ לפרקטיקות אלה וימצו את הדין עם האחראים להפרות.

לדברי שעוואן ג'בארין, מנכ"ל הארגון הפלסטיני לזכויות האדם אל-חאק וחבר בוועדה המייעצת לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה של ארגון Human Rights Watch, "העובדה שישראל מפרה באופן שיטתי את הזכויות הבסיסיות ביותר של הפלסטינים אינה סיבה לשתוק מול הדיכוי השיטתי של התנגדות ומול העינויים בידי כוחות הביטחון הפלסטיניים".

ארגון Human Rights Watch נפגש עם שירותי המודיעין של הרשות הפלסטינית ברמאללה, אך לא הצליח להיענות להצעה של רשויות חמאס להיפגש עם אנשיהן ברצועת עזה. זאת, משום שישראל סירבה להעניק לבעלי תפקידים בכירים בארגון Human Rights Watch היתרי כניסה לרצועת עזה לצורך כך. הרשויות הישראליות אף דחו את בקשת ארגון Human Rights Watch לאפשר לנציגיו הבכירים להיכנס לרצועה במהלך חודש אוקטובר 2018 כדי להציג את הדו"ח הנוכחי במסיבת עיתונאים. 

שתי הרשויות הפלסטיניות מתכחשות לכך שההפרות אינן מתמצות במקרים חריגים, אשר לטענתן נחקרים והאחראים להן נדרשים לתת עליהן את הדין. הראיות שנאספו על-ידי ארגון Human Rights Watch סותרות טענות אלה.

הרשויות הפלסטיניות מרבות להסתמך על חוקים רחבים מדי, המגדירים כעבירות פליליות מעשים כמו "העלבת בכירים", גרימת "סכסוכים בין פלגים" או "פגיעה באחדות המהפכנית". זאת, כדי לעצור את מתנגדיהן לימים או לשבועות, ואז לשחרר את רובם מבלי להעמידם לדין, כשלעיתים קרובות הן משאירות את התיקים נגדם פתוחים. מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית אף החזיקו 221 פלסטינים למשך פרקי זמן שונים במעצר מנהלי ללא כתב אישום או משפט, מכוח צווים שהוציאו מושלי מחוזות. כך לדברי הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם (ICHR), גוף מפקח הפועל מכוח החוק הפלסטיני.

כמה מהאנשים שהיו עצורים בידי הרשות הפלסטינית ורואיינו על-ידי ארגון Human Rights Watch  נעצרו גם בידי ישראל, המקיימת תיאום ביטחוני עם כוחות הרשות הפלסטינית. ברצועת עזה שלטונות חמאס מתנים לעיתים את שחרורו של עציר בחתימתו על התחייבות להפסיק את הביקורת או המחאה.

ב-27 בספטמבר דיווחה הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם כי במהלך ימים ספורים, כוחות הביטחון של רשויות חמאס ברצועת עזה עצרו יותר מ-50 בני אדם המזוהים עם פתח וכוחות הרשות הפלסטינית בגדה המערבית עצרו יותר מ-60 בני אדם המזוהים עם חמאס.

במקרים שתועדו, פעמים רבות כוחות פלסטיניים איימו על עצירים, הכו אותם וכפו עליהם תנוחות לחץ מכאיבות למשך פרקי זמן ממושכים, ובין השאר השתמשו בכבלים או בחבלים כדי למשוך את זרועותיהם מעלה מאחורי גבם. הרשויות נוקטות באופן קבוע טקטיקות דומות כדי לסחוט הודאות מאנשים שנעצרו בגין עבירות סמים או עבירות פליליות אחרות. אנשי כוחות הביטחון אף מאלצים עצירים בדרך קבע לתת להם גישה לטלפונים הסלולריים שלהם ולחשבונותיהם במדיה החברתית. צעדים אלה נועדו להעניש את מתנגדי הרשויות ולהרתיע אותם ואנשים אחרים מפני פעילות נוספת.

על אף שהרשויות מקבלות באופן קבוע תלונות מאזרחים, ויש להן מנגנונים לבדיקתן, רק מיעוטן הובילו לממצאים בדבר מעשים פסולים, כך על פי נתונים שסיפקו כוחות הביטחון. מספר התלונות שהובילו לצעדים משמעתיים או לפתיחה בהליכים פליליים מועט אפילו יותר.

על הרשויות הפלסטיניות לציית לאמנות זכויות האדם הבינלאומיות שאליהן הצטרפו בחמש השנים האחרונות. רשויות חמאס אמרו במכתב ששיגרו לארגון Human Rights Watch כי הן רואות עצמן מחויבות לקיים את כל האמנות הבינלאומיות שאושררו על-ידי הרשות הפלסטינית. ציות לאמנות מחייב את הרשויות הפלסטיניות לוודא שגוף עצמאי יבדוק את אתרי המעצר וכי הרשויות יחקרו תלונות באורח מהימן וינקטו צעדי ענישה הולמים כאשר הדבר נדרש.

השימוש השיטתי של הרשויות הפלסטיניות בעינויים עלול לעלות לכדי פשע נגד האנושות שבגינו ניתן להעמיד לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC). ארגון Human Rights Watch מעודד זה זמן רב את התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי לפתוח בחקירה רשמית של התנהלות הרשויות הישראליות והרשויות הפלסטיניות בפלסטין, שהיא צד לאמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי.

ארה"ב ומדינות באירופה מספקות תמיכה לכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית. בעוד ארה"ב קיצצה בשנת 2018 את המימון לשירותי הבריאות והחינוך הפלסטיניים, ובכלל זה כל התמיכה בסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א), היא המשיכה להקצות כספים לכוחות הביטחון של הרשות. רשויות ארה"ב ביקשו מהקונגרס אישור להעברת סיוע בסך 60 מיליון דולר עבור שנת הכספים 2018, ו-35 מיליון דולר עבור שנת הכספים 2019, עבור כוחות הביטחון של הרשות, כתמיכה באמצעים לא קטלניים לצורך "פיקוח בינלאומי על חומרים נרקוטיים ואכיפת חוק" (INCLE). קטאר, איראן ותורכיה תומכות כספית ברשויות חמאס. כל עוד נמשכים העינויים השיטתיים והפרות שיטתיות חמורות אחרות, על כל המדינות הללו להשעות את הסיוע למנגנוני ביטחון המענים את מתנגדי הרשויות כדבר שבשגרה - ובכלל זה, אצל הרשות הפלסטינית, לשירותי המודיעין, מנגנון הביטחון המסכל והוועדה הביטחונית המשותפת, ואצל רשויות חמאס, למנגנון ביטחון הפנים.

"ההתקפות על מתנגדי משטר, מפגינים, עיתונאים ובלוגרים, הן מצד הרשות הפלסטינית והן מצד רשויות חמאס, הן שיטתיות ואיש אינו נענש בגינן" אמר פורטיוס. "ממשלות המעוניינות לסייע לעם הפלסטיני לפתח את שלטון החוק אינן צריכות לתמוך במנגנוני ביטחון המערערים אותו באופן פעיל". 

עדויותיהם של עצירים לשעבר

"הייתי בדרך הביתה. במחסום עינב ראיתי במקרה את השיירה של ראש הממשלה, מעוכבת במחסום. צילמתי את זה בווידיאו. אחרי שהמכונית שהייתי בה והשיירה הורשו לעבור במחסום, אחד המלווים שלו עצר אותנו. עצרו אותי ולקחו אותי לתחנה של כוחות הביטחון המסכל בטול-כרם. החזיקו אותי במעצר בטול-כרם וברמאללה למשך ארבעה ימים.

  • ג'יהאד ברכאת, בן 29, עיתונאי, על מעצרו בידי כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית בחודש יולי 2017.

"ביום חם בקיץ כתבתי, "האם הילדים שלכם [הכוונה למנהיגי חמאס] ישנים על הרצפה כמו שלנו?" אני חושב שהפרסום הפריע לכוחות הביטחון, ובגלל זה הזמינו אותי להתייצב בפני מנגנון ביטחון הפנים. אחר כך האשימו אותי בעבירה של "שימוש לרעה בטכנולוגיה"... הייתי עצור במשך 15 יום. מאוחר יותר שחררו אותי אחרי הסכם עם משרד הפנים. ההסכם כלל התחייבות שלא לכתוב או להסית נגד הממשלה.

  • עאמר בעלושה, בן 26, אקטיביסט ועיתונאי, על מעצרו בחודש יולי 2017 על-ידי רשויות חמאס בעזה.

"קצין בבגדים אזרחיים פגש אותי בדלת [של בית הסוהר של שירותי המודיעין ביריחו]. הוא כיסה לי את העיניים, אזק את הידיים שלי מאחורי הגב והתחיל להכות אותי ולהטיח אותי בקירות... זה נמשך בערך עשר דקות. הקצין לקח אותי למשרד של מפקד בית-הסוהר, הוריד לי את כיסוי העיניים ואמר לי שזו הייתה "קבלת הפנים" שלי ... ואז [קצין] אמר תתלה אותו, כלומר תיקח אותו ל"שאבח". העבירו אותי מהמשרד לשירותים, שם כיסו לי שוב את העיניים, אזקו לי את הידיים מאחורי הגב, שמו חתיכת בד וחבל באמצע האזיקים שלי ומשכו אותם לצד של הדלת. היה שם וו בין הדלת לתקרה. הם משכו את הבד למעלה, כשהם מרימים לי את הידיים מאחורי הגב. הרגליים שלי לא היו אזוקות, וקצות הרגליים נגעו בקרקע. החזיקו אותי בתנוחת הלחץ הזאת במשך 45 דקות. קצין היכה אותי עם מקל גדול על הגב, בין הכתפיים שלי, יותר מפעם אחת ... אחרי שהורידו אותי הרגשתי שאין לי תחושה בידיים, עד הכתפיים, ולא יכולתי להחזיק את עצמי עומד... למחרת "הסוחט" (כינוי לחוקר שלו ביריחו) אמר לי 'אני מבטיח לך שאתה תעזוב את המקום הזה רק על כיסא גלגלים".

  • עלאא זקיק, בן 27, נעצר על-ידי כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית באפריל 2017 למשך שלושה שבועות, בגין פעילותו כסטודנט לתואר שני בקבוצת סטודנטים המזוהה עם חמאס.

"נאלצתי לעמוד עם עיניים מכוסות במשך כל היום, בחדר שנקרא "האוטובוס". היו שם איתי חמישה או עשרה אנשים. מדי פעם הם הושיבו אותנו על כיסאות קטנים, אבל היינו צריכים אישור לכל מה שעשינו, כולל שינה או דיבור. הייתי שם שלושים יום... אחרי היום הראשון, המכות התחילו, הם הורו לי לפתוח את הידיים והתחילו להכות אותי עם כבל ולהצליף ברגליים שלי".

  • פואד ג'ראדה, עיתונאי בן 34 מתאגיד השידור הפלסטיני, נעצר ביוני 2017 על-ידי כוחות חמאס, שלושה ימים לאחר שמתח בפייסבוק ביקורת על בעלת ברית של חמאס ואחרי שורה של דיווחי חדשות ביקורתיים. הרשויות החזיקו אותו במשך למעלה מחודשיים בגין "פגיעה באחדות המהפכנית" ושחררו אותו רק לאחר שהרשות הפלסטינית החליטה לעצור עיתונאים שנחשבו קרובים לחמאס בגדה המערבית.

"עדיין יש לי סיוטים ... [ש]התא חונק אותי ואני לא יכול לנשום".

  • פארס ג'בור, בן 24, הוחזק במשך 24 יום בחודש ינואר 2017 בגין פעילותו בקבוצת סטודנטים המזוהה עם חמאס באוניברסיטה בחברון שבגדה המערבית.

"אנשים מפחדים לכתוב. הם לא מנסים. הם לא משתפים. הם אפילו לא מסמנים "לייק" לאף אחד שכתב משהו ביקורתי על הממשלה. הם מפחדים."

  • מוחמד לאפי, ראפר בן 24 ממחנה הפליטים ג'באליא שברצועת עזה, הוחזק על-ידי רשויות חמאס במשך חמישה ימים בחודש ינואר 2017, לאחר שפרסם סרטון וידיאו בשם "זכותך", שקרא לאנשים להפגין והשתתף בפעולות מחאה בעקבות משבר החשמל.

"אני מרגישה שאני נמצאת תחת מעקב, כאילו אני תחת מיקרוסקופ. שיחררו אותי, אבל עד עכשיו אני מרגישה שאני לא חופשייה. הם שברו את הרצון שלנו להגן על זכויות האזרח".

  • תר'ריד אבו טיר, עיתונאית בת 47 מתאגיד השידור הפלסטיני, נעצרה על-ידי רשויות חמאס למשך 11 יום בחודש אפריל 2017, לאחר שהשתתפה בוועידה של יריבתן פתח ברמאללה.

"אני חי במדינה שבה אסור לי להביע את דעתי. המדינה הזאת היא לא זו שאנחנו חולמים עליה, בכלל לא. אני לא חושב שיש פלסטיני שיקבל את זה שכל המאבק הזה, וכל שנות החיים שלנו, לא רק שלנו, אלא גם אלה שבאו לפנינו, עברו, רק כדי שבסוף תהיה לנו מערכת של ממשלה שלבשה צורה של דיקטטורה. זה לא יכול להיות ... זה כואב מאוד שיש לנו משטר לפני שתהיה לנו אי פעם מדינה. הבעיה שלנו עם הרשות היא שהם בונים כוחות ביטחון ושולטים באנשים כשאנחנו אפילו לא שולטים במחסום".

  • חמזה זבידאת, בן 31, עובד בארגון לא ממשלתי לפיתוח, נעצר על-ידי כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית למשך יומיים בחודש מאי 2016, בגין פרסום בפייסבוק שבו קרא לפלסטינים "להיאבק נגד הרשות הפלסטינית כמו שאנחנו נאבקים נגד ישראל".​