מחאה על משבר החשמל במחנה הפליטים ג'באליא ברצועת עזה ב-12 בינואר 2017. אחד המפגינים אוחז בשלט עליו נכתב בערבית: "אנחנו רוצים חשמל". באותו יום עצרו כוחות הביטחון של חמאס עשרות ממשתתפי ההפגנות בג'באליא.

© 2017 מחמוד אבו סלמה

בשבוע האחרון יצאו פלסטינים ברחבי רצועת עזה לרחובות כדי להפגין תחת הסיסמה: "אנחנו רוצים לחיות". מפגינים סיפרו לנו כי מה שהניע אותם לצאת ולהפגין היו מסים שהטילו רשויות חמאס על סחורות כמו סיגריות וירקות ועלות המחיה הגבוהה תחת הסגר הישראלי על הרצועה, הנמשך כבר למעלה מעשור.

כוחות הביטחון של חמאס הגיבו בהכאתם האכזרית של מפגינים, כפי שניתן לראות בתיעוד וידיאו שבחנו; של מגני זכויות אדם, ובהם שני נציגים בכירים של הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם (ICHR); ושל מתנגדים פוליטיים, ובכלל זה דובר של התנועה היריבה פתח.

הרשויות אף ביצעו המוני מעצרים שרירותיים - יותר מ-1000 לפי הנציבות העצמאית. בין העצורים לפחות 17 עיתונאים מקומיים, על פי אגודת העיתונאים בעזה; וכן שישה מגני זכויות אדם, בהם נציגי המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR), מרכז אל-מיזאן לזכויות האדם, אגודת א-דמיר לזכויות האדם בעזה וארגון אמנסטי אינטרנשיונל. עובדי ארגוני זכויות האדם ומרבית המפגינים והעיתונאים שוחררו לאחר מספר שעות במעצר, אולם הנציבות הפלסטינית העצמאית העריכה ב-18 במארס כי כ-300 עדיין מוחזקים במעצר.

מעשי הדיכוי אינם דרך התנהלות חדשה. באוקטובר פרסמנו את הדו"ח ""שתי רשויות, דרך אחת, אפס התנגדות", המתעד כיצד רשויות חמאס עצרו ועינו באופן שגרתי אנשים שמתחו עליהן ביקורת בדרכים לא אלימות ומתנגדים פוליטיים, כשהן נהנות מפטור מעונש. מצאנו שלעיתים קרובות חמאס מחזיק עצירים לפרקי זמן קצרים, לעיתים לשעות ספורות בלבד, אולם במהלך פרק זמן זה הוא מתגרה באנשים שמתחו עליו ביקורת, מאיים עליהם, מכה אותם ומענה אותם, כדי להענישם וככל הנראה גם כדי להרתיע אותם מפני פעילות עתידית. מעשי הדיכוי האחרונים התנהלו על-פי אותו דפוס. למעשה, נראה כי התגובה הפעם הייתה אפילו תוקפנית יותר ממעשי הדיכוי שבוצעו בעקבות ההפגנות שגרר משבר החשמל בינואר 2017, אותם תיארנו בהבלטה בדו"ח.

לפני כשנה כתב לנו מנכ"ל מנגנון ביטחון הפנים של חמאס: "מחאות בדרכים שוחרות שלום מותרות על פי חוק וסדר". הוא הוסיף כי רשויות חמאס מכבדות את כל האמנות הבינלאומיות שאושררו על-ידי מדינת פלסטין, אישר כי חופש הביטוי הוא "זכות מובטחת", והכריז "עיתונות חופשית היא בין הכלים המרכזיים ... בהתמודדות מול מדכאים ועריצים".

נראה כי עיקרון זה אינו חל כאשר חמאס הוא זה המבצע את הדיכוי.