(רמאללה) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי בני משפחתו של גבר בן 53 שנהרג מערערים על גרסת הצבא הישראלי לירי הקטלני.
שלושה בני משפחה אמרו כי נכחו בעת שחיילים ישראלים ירו למוות בפלאח אבו מאריה, שנפגע בחזהו לאחר שהחיילים ירו קודם לכן בבנו ופצעו אותו. בני המשפחה אמרו לארגון Human Rights Watch שהחיילים פתחו באש על שני הגברים מבלי שנשקפה להם סכנה ממשית. הדבר סתר את הדיווח שמסר הצבא ביום האירוע, לפיו חיילים ירו בבן לאחר שתקף חייל, והכוחות הישראליים פעלו מתוך הגנה עצמית בעת שהרגו את האב.
לדברי אריק גולדשטיין, סגן מנהל חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "שוב הצבא הישראלי טוען כי הירי בפלסטינים היה מוצדק לפני שערך חקירה. במסגרת חקירה ראויה לשמה יש לבחון ראיות פורנזיות ולשוחח עם כל העדים, לרבות בני המשפחה, לפני שמגיעים למסקנות".
בני המשפחה וגם הגורמים הישראליים הרשמיים מסכימים כי הירי התרחש לאחר שחיילים ישראלים הגיעו בשעה 3:00 לפנות בוקר לערך ב-23 ביולי לבית משפחת אבו מאריה בגדה המערבית הכבושה. הבית, שבו גרים אחד-עשר בני משפחה, נמצא בכפר בית אומר הסמוך לחברון.
החיילים דפקו בדלת הכניסה בחוזקה ופלאח אבו מאריה, אבי המשפחה ניגש לדלת עם שניים מבניו, מוחמד ונביל, כך סיפר מוחמד. אחמד אבו מאריה, בן נוסף שגר עם אשתו בדירה נפרדת בקומת הקרקע, אמר כי ממש באותה עת פתח את דלתו, הצמודה לדלת של בית אביו, וראה כעשרה חיילים במדים נכנסים לבית וכשלושים או ארבעים חיילים נוספים שהתפרשו מול הבית.
מוחמד אבו מאריה אמר שלאחר שהחיילים נכנסו הם דרשו ממנו את תעודת הזהות שלו. לדבריו הוא ביקש מהחיילים שלא להיכנס עד אשר הנשים יכסו עצמן וייקחו את הילדים לחדר אחר. ממיטתו בבית החולים אל-אהלי בחברון סיפר מוחמד אבו מאריה לארגון Human Rights Watch ב-25 ביולי כי בעת שעלה למעלה להביא את תעודת הזהות שלו, חייל ירה בו במפשעתו ובירכו.
לדבריו, "לא הייתה להם שום סיבה לירות בי. לא הייתי חמוש והייתי ישן למחצה. כל מה שביקשתי היה שייתנו לי זמן להביא את תעודת הזהות וכדי שהנשים יוכלו להתלבש".
דוברת של הצבא הישראלי, שצוטטה בעיתונים "Times of Israel" ו-"Daily Telegraph" האנגלי אמרה שחיילים פשטו על הבית כדי לעצור את מוחמד אבו מאריה בעת ש"אדם אחד תקף חייל שירה בו בתגובה באחת מגפיו התחתונות". גרסאות דומות של הצבא הופיעו גם בעיתונות הישראלית. צה"ל לא עצר מאז האירוע את מוחמד.
אחמד אבו מאריה, אחיו של מוחמד, אמר כי שאל את החיילים את מי באו לעצור אבל הם סירבו לענות. "ואז" סיפר אחמד, "חייל הכה אותי עם הרובה שלו ושבר לי את האף. נזקקתי לעשרה תפרים פנימיים". כשארגון Human Rights Watch ראיין את אחמד אבו מאריה ב-25 ביולי בבית אומר, ניתן היה לראות את התפרים.
הן אחמד והן מוחמד אמרו כי במהלך מבצעי מעצר קודמים, חיילים נקבו תמיד בשם בן המשפחה שאותו חיפשו ואפשרו לבני משפחה להביא את תעודות הזהות שלהם. לדברי אמם, פאיקה זעאקיק, הוא ריצה בעבר עונש מאסר בגין יידוי אבנים.
חלק מהכפר בית אומר נמצא באזור שהוגדר בהסכמי אוסלו כשטח B, וחלקו נמצא באזור שהוגדר כשטח C. הצבא הישראלי ממשיך לשלוט בשני האזורים, על אף שכוחות הביטחון פלסטיניים חולקים עמו את השליטה בשטחי B.
לדברי בני משפחת אבו מאריה שרואיינו על-ידי ארגון Human Rights Watch ודוברת הצבא הישראלי שצוטטה לעיל , החיילים עזבו את הבית לאחר שירו במוחמד אבו מאריה, מבלי לעצור איש. העיתון "Daily Telegraph" ציין כי הדוברת לא הסבירה מדוע צה"ל לא עצר איש.
דקות ספורות לאחר שהחיילים עזבו את הבית אחרי הירי במוחמד, ירה חייל בפלאח אבו מאריה, פגע בחזהו והרגו, בעת שהאחרון עמד על מרפסת ביתו, בקומה השנייה. כך דיווחו הן אחמד אבו מאריה והן אשתו, סארה אבו מאריה. לדבריהם, לאחר שמוחמד נורה, פלאח אבו מאריה, נגר במקצועו, רץ למרפסת כדי לקרוא אל השכנים שיזעיקו אמבולנס. השניים סיפרו כי אחמד היה באותה עת מחוץ לבית וסארה ובתה הקטנה היו לצדו של פלאח.
דוברת מטעם הצבא אמרה לעיתון "New York Times"כי החיילים ירו באותו יום ב"מסית הראשי" בעת ש"המון השליך עליהם אבנים ולבנים". בעיתון ה-"Daily Telegraph"צוטטה דוברת שאמרה כי "היא מניחה שיידוי האבנים נמשך עשר או עשרים דקות". בעיתון הארץ צוטטו מקורות צבאיים לא מזוהים שאמרו כי פלאח אבו מאריה "השתתף בהשלכת סלעים ובלוקים לעבר הכוחות בעת יציאתם מהכפר".
אחמד וסארה אבו מאריה חולקים על גרסה זו של האירועים. לדבריהם, פלאח דחף דלי פלסטיק אל מעבר למעקה המרפסת לכיוון החיילים שעמדו מחוץ לבית, אך הדלי נפל במרחק מה מהם. לאחר מכן, לדברי אחמד וסארה, הם ראו חייל יורה בפלאח ללא אזהרה.
"ראיתי את הלייזר מהרובה על הגוף של אבא שלי", אמר אחמד אבו מאריה. "הוא ירה בו והסתלק". אחמד אמר כי מלבד דלי הפלסטיק שאביו זרק לכיוון החיילים, הוא לא ראה אף אחד מיידה אבנים או מסכן את החיילים באופן כלשהו כשאלה פתחו באש. לדבריו, לא היה איש במקום לבד מבני המשפחה שהיו טרודים בטיפול במוחמד. סארה מסרה גם היא שבני המשפחה היו לבדם במהלך התקרית. "זה היה מאוחר בלילה וכולם ישנו. השכנים לא באו לעזור לנו עד שהאמבולנס עזב".
סארה אבו מאריה אמרה ששלושה כדורים פגעו בפלג גופו העליון של חותנה, בעת שעמד לידה על המרפסת. "הוא הסתובב אליי ונפל על הרצפה. הוא אמר 'הם הרגו אותי' ואז דקלם פסוק מהקוראן".
ארגון Human Rights Watch הבחין בסימן שהותיר קליע בקיר החיצוני של המרפסת, בסמוך למקום שבו נהרג פלאח אבו מאריה.
ה-New York Times וה-Daily Telegraph דיווחו כי הדוברת מטעם הצבא הישראלי שראיינו אמרה כי הצבא מתעתד לחקור את התקרית. נביל אבו מאריה אמר לארגון Human Rights Watch ב-28 ביולי כי נכון לאותה עת, מצ"ח, הפועלת בהנחיית הפצ"ר, טרם יצרה קשר עם מי מבני המשפחה.
הסטנדרטים הבינלאומיים בנוגע לשימוש בכוח על ידי אנשי כוחות הביטחון בעת פעולות שיטור קובעים כי "שימוש קטלני בנשק בכוונה תחילה מותר רק כאשר אין כל דרך להימנע מכך לשם הגנה על חיים". הוראות הפתיחה באש של צה"ל מאפשרות לחיילים להשתמש בכוח קטלני רק כמוצא אחרון, בתגובה לסכנת חיים או לסכנה של פציעה חמורה. בתנאים מסוימים, וכמוצא אחרון, ההוראות מתירות ירי לעבר רגלי חשודים שלא נשמעים לקריאות החיילים לעצור.
על פי נתוני האו"ם, מתחילת שנת 2015, חיילים ישראלים הרגו 17 פלסטינים ופצעו קרוב ל-1,000. מוקדם יותר החודש קרא ארגון Human Rights Watch לקיים חקירה אפקטיבית של התקרית שבמהלכה קצין בדרגת אל"מ בצבא הישראלי ירה למוות בנער פלסטיני. צה"ל טרם הודיע מה היו תוצאות החקירה של אותו מקרה.
ארגון זכויות האדם הישראלי בצלם תיעד את מחדליו ארוכי השנים של הצבא הישראלי בחקירת אירועים שבהם השתמשו חייליו בכוח כלפי פלסטינים. בצלם מצא כי רק 73 מתוך 304 מקרים שבהם חיילים הרגו פלסטינים בין השנים 2000 ו-2011 נחקרו על ידי הצבא, ורק בתשעה מתוך המקרים שנחקרו הוגש כתב אישום. בשנת 2011, בתגובה לעתירה שהגישו בצלם והאגודה לזכויות האזרח בישראל, שינה הצבא את נהליו כך שבכל מקרה שבו נהרגים אנשים שלא נטלו חלק בפעולות איבה תיפתח חקירה באופן אוטומטי.
לדברי גולדשטיין: "שוב יש בפנינו גרסאות סותרות לגבי הנסיבות שבהן צה"ל הרג אזרח פלסטיני. אם צה"ל אינו מוכן או אינו מסוגל לבחון את כלל הראיות ללא משוא פנים על מנת להגיע לחקר האמת, עליו לפנות את הבמה לגוף עצמאי שיכול לעשות זאת".
