(ירושלים) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי פסיקת בית המשפט העליון של ישראל בתביעת פיצויים בגין מותה של רייצ'ל קורי מעבירה לכוחות הביטחון של ישראל מסר מסוכן לפיו ביכולתם לחמוק מאחריות על מעשים פסולים. בית המשפט העליון של ישראל פטר ב-12 בפברואר 2015 את משרד הביטחון הישראלי מאחריות נזיקית בגין מעשי הכוחות הכפופים לו, שאותם הגדיר כ"פעולה מלחמתית". אולם, לדברי ארגון Human Rights Watch, בית המשפט שגה כשסירב לבחון האם מעשים אלה הפרו את דיני הסכסוך המזוין החלים על פעולות הכוחות.
קורי, בת 23 במותה, נהרגה ב-16 במארס 2003, בעת שניסתה למנוע מדחפור ישראלי משוריין להרוס את ביתה של משפחה פלסטינית סמוך לרפיח, בדרום רצועת עזה. קורי ואזרחים זרים אחרים, שלבשו אפודות כתומות זוהרות והשתמשו במגאפונים, עמדו במשך מספר שעות לפני דחפורים וצעקו לעברם כדי למנוע מהם להרוס בתים. קורי טיפסה אל ראש תלולית עפר שנוצרה על-ידי הכף הקדמית של דחפור, שהמשיך בנסיעה קדימה ומחץ אותה. מפעיל הדחפור טען כי לא ראה את קורי.
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "לפסיקה זו יש השלכות מטרידות החורגות מהמקרה של משפחת קורי, כיוון שהיא משגרת מסר לפיו הכוחות הישראליים נהנים מחסינות אפילו בגין מקרי מוות הנגרמים, לכאורה, בשל רשלנות. הפסיקה מהווה תזכורת בוטה לכך שבתחומים מסוימים הפסיקה הישראלית סטתה לחלוטין מדרכו של המשפט הבינלאומי".
פסק-הדין ניתן בערעור שהגישה משפחתה של קורי. נשיאת בית המשפט, מרים נאור, שאליה הצטרפו השופטים אסתר חיות וצבי זילברטל, סירבה מפורשות להחיל על המקרה של קורי את המשפט ההומניטארי הבינלאומי – דיני המלחמה – או את משפט זכויות האדם הבינלאומי. בפסק הדין נקבע כי על-פי הפסיקה הישראלית "הכלל הוא כידוע כי 'הוראת-חוק מפורשת של הכנסת גוברת על הוראות מן המשפט הבינלאומי'". כיוון שהוראות החוק הישראלי במקרה זה "ברורות" ובהתאם להן המדינה נהנית מחסינות מפני אחריות נזיקית, בית המשפט פסק כי "אין מקום לחייבה בפיצויים מכוח המשפט הבינלאומי".
בית המשפט ביסס את פסיקתו על חוק ישראלי שהיה בתוקף בעת מותה של קורי ואשר פטר את ישראל מאחריות נזיקית בגין כל פעולה של כוחותיה שבוצעה במהלך "פעולה מלחמתית". חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), כפי שתוקן בשנת 2002, הגדיר פעולה מלחמתית כ"כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף".
בית המשפט קיבל את טענות הצבא לפיהן כוחותיו הרגו את רייצ'ל קורי בעת שביצעו "פעולות חישוף" לחשיפת מנהרות ששימשו ארגונים פלסטיניים חמושים באזור, וכי הכוחות נקלעו שוב ושוב לירי מצד ארגונים פלסטינים חמושים באזור במהלך פעולות דומות. בפסק הדין נקבע כי כיוון שקורי נהרגה ב"זירה של לחימה מתמשכת בין כוחות צה"ל לארגוני הטרור" עומדת לישראל חסינות מפני אחריות נזיקית "גם אם נקבל את הטענה כי לא נשקפה לכוחות סכנה מצד רייצ'ל וחבריה לארגון".
לדברי ארגון Human Rights Watch, הפסיקה עומדת בסתירה חדה לדיני הסכסוך המזוין. היא מעניקה לכוחות הישראליים חסינות נזיקית בגין פגיעה באזרחים המבוססת באורח בלעדי על הקביעה שהכוחות עסקו ב"פעולה מלחמתית". זאת, מבלי לבחון האם פעולה זו הפרה את דיני הסכסוך המזוין. דינים אלה מחייבים את הצדדים לעימות לנקוט בכל עת את כל אמצעי הזהירות האפשריים כדי לחוס על חיי אזרחים. על-פי דיני הסכסוך המזוין מדינות נדרשות לשלם פיצויים מלאים בגין אובדן או פציעה שנגרמו מהפרת דינים אלה.
זאת ועוד, החוק שעליו הסתמך פסק הדין של בית המשפט העליון כושל בהבחנה בין ניהול מעשי איבה לבין פעולות לאכיפת חוק במסגרת סכסוך מזוין וכיבוש. בהקשר של כיבוש צבאי, פעולות הכוחות הישראליים נבחנות הן על-פי דיני הסכסוך המזוין והן על-פי הסטנדרטים של המשפט הבינלאומי לזכויות האדם.
אנשי כוחות הביטחון הישראליים העידו בדיונים קודמים שהתקיימו בפני ערכאה משפטית נמוכה יותר בחיפה כי ארגונים פלסטיניים חמושים ירו עליהם "כל יום" במהלך "פעולות החישוף" שביצעו ברפיח. עם זאת, הכוחות לא סיפקו שום ראיות לירי כלשהו בעת מותה של רייצ'ל קורי או במהלך השעתיים שקדמו לו. הראייה הרלוונטית היחידה שהגיש הצבא הייתה יומן מבצעים שבו תועדה השלכת רימון, ללא כל מידע נוסף. הצבא טען בבית המשפט כי פלסטינים השליכו על הכוחות הישראליים רימון חי, אולם עדיי ראייה שזימן פרקליטה של משפחת קורי העידו כי הרימון היחיד שלהשלכתו היו עדים באותו יום היה רימון עשן שהושלך לעברם על-ידי כוחות ישראליים.
פסק הדין של בית המשפט העליון, שאישר פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה משנת 2012, דחה גם את תביעת משפחתה של קורי לפיצויים בגין הנזק שנגרם לה עקב מה שהגדירה כחקירה רשלנית של הצבא בנוגע לנסיבות מותה של קורי. בית המשפט העליון קבע כי לא עלה בידי בני משפחת קורי להוכיח כי נגרם להם נזק בשל פגמים אפשריים כלשהם שנפלו בחקירה.
הצבא הישראלי ניהל "תחקיר מבצעי" וחקירה פלילית בנוגע לנסיבות מותה של קורי. בשני ההליכים נקבע כי העובדות מזכות את הכוחות הישראליים מכל מעשה פסול.
ארגון Human Rights Watch תיעד את העובדה שהחוקרים הישראליים לא זימנו שום עדים פלסטינים, איימו להעמיד לדין מתנדבים זרים אחרים שהיו עדים למותה של קורי בעת שתשאלו אותם על התקרית, ואפילו לא ביקשו מהעדים לשרטט מפה של האזור בעת התקרית. בתחקיר הראשוני שביצע הצבא בנוגע לנסיבות מותה של קורי אף נקבע ש"אין סימנים המוכיחים [את] הטענה שהגב' קורי נדרסה על-ידי דחפור", מסקנה שממנה נסוג הצבא מאוחר יותר.
מהתיעוד של ארגון Human Rights Watch עולה כי בין השנים 2000 ו-2004 כוחות ישראליים הרסו את בתיהם של 16,000 פלסטינים ברפיח, כדי ליצור "אזור חיץ" לאורך הגבול המצרי. הצבא טען שפעולותיו נועדו למנוע מארגונים פלסטיניים חמושים להשתמש במנהרות לצרכים צבאיים. אולם, ארגון Human Rights Watch הגיע למסקנה ש"דפוס ההרס מעיד בסבירות גבוהה על-כך שהכוחות הישראליים הרסו בתים באורח סיטוני, בין אם נשקף מהם איום ספציפי ובין אם לאו, תוך הפרה של המשפט הבינלאומי", וברוב המקרים ללא צורך צבאי. (לאחרונה ביצעה מצרים הריסה המונית של בתים בצדו המצרי של הגבול ברפיח, וארגון Human Rights Watch חוקר מעשים אלה. מצרים חוסמת את גישתם של כלי תקשורת לאזור). ממצאי ארגון Human Rights Watch מעלים את השאלה, שלא נבחנה על-ידי בית המשפט, האם הפעולה שבה השתתף מפעיל הדחפור בעת שמחץ את קורי יכולה להיחשב לפעולה צבאית חוקית.
מאז מותה של קורי הרחיבה ישראל את החסינות מפני אחריות נזיקית ממנה נהנים כוחותיה המזוינים בגין מעשים פסולים שהם מבצעים. תיקון שהוכנס בחוק הנזיקים האזרחיים ביולי 2012 הגדיר מחדש את מהי "פעולה מלחמתית" שבגינה עומדת למדינה חסינות נזיקית. ההגדרה החדשה כוללת כל פעולה שמבצעים כוחות ישראליים ברצועת עזה – "בין אם נעשו בנסיבות של סיכון לחיים ולגוף ובין אם לאו, וזאת מהטעם שבאזור או במדינת האויב, ההנחה היא שפעולות למניעת טרור מהוות חלק בלתי נפרד מן הלחימה בטרור, וכרוכות מטבען בסיכון לחיים ולגוף". ישראל מסרבת על-פי רוב להתיר לעדים ולקורבנות מרצועת עזה להיכנס לשטחה כדי להשתתף בדיונים בבתי המשפט, בטענה כי הם עשויים להוות איום ביטחוני. בתי משפט ישראליים חייבו כל פלסטיני שהגיש תביעת נזיקין להפקיד ערובה של עד עשרים אלף ₪ לפני שניאותו לדון בתביעתו.
ארגון Human Rights Watch צפה בשני דיונים שהתקיימו בפני בית המשפט המחוזי בחיפה ובהצגת הטיעונים על ידי הצדדים בבית המשפט העליון.
אף שפסק הדין דחה את הטענות נגד משרד הביטחון הישראלי בכל הנוגע למותה של קורי (ע"א 6982/12), בית המשפט קיבל ערעור אחר (רע"א 6968/12) שהגישה משפחתה של קורי בנוגע למה שכינתה פעולות בלתי הולמות במהלך נתיחת הגופה, ולדרישה להחזיר לארה"ב את כל שיירי הגופה, שחלקם נותרו בישראל. בית המשפט דחה החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי בנצרת בנושא והורה לבית משפט השלום בנצרת לבחון מחדש את טענות המשפחה.
לדברי ויטסון, "החוקים הישראליים המעניקים פטור מעונש טורקים את הדלת בפניהם של אזרחים שנפגעו ברצועת עזה, ונראים כהוכחה נוספת לכך שלישראל אין נכונות של ממש לחייב את כוחותיה לתת דין וחשבון בגין הפרות חמורות שהם מבצעים".
