(ירושלים) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על ישראל להשעות לאלתר את מדיניותה להרוס את בתיהם של פלסטינים הנחשדים בביצוע התקפות על ישראלים. המדיניות, שלדברי גורמים ישראליים רשמיים נועדה לצורכי הרתעה, מענישה אנשים שאינם נאשמים בביצוע מעשה עברה כלשהו, באורח מכוון ובלתי חוקי. כאשר מדיניות כזו מיושמת בשטח הכבוש, לרבות מזרח ירושלים, היא עולה לכדי ענישה קולקטיבית, המהווה פשע מלחמה.

בחמישה מקרים לפחות בשנת 2014 הרשויות הישראליות הרסו או אטמו את בתי משפחותיהם של פלסטינים שנחשדו בהריגת ישראלים, והותירו עשרות אנשים ללא קורת גג. ב-19 בנובמבר 2014 כוחות ישראליים השתמשו בחומרי נפץ כדי להרוס במזרח ירושלים את בית משפחתו של אדם שב-22 באוקטובר דרס והרג תינוקת ופצע באורח אנוש אישה שמתה לאחר מכן מפצעיה. הרשויות הישראליות הצהירו כי יהרסו את בתיהן של שבע משפחות נוספות של פלסטינים החשודים בהריגת ישראלים, חמישה מהם במזרח ירושלים.

לדברי ג'ו סטורק, סגן מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "הריסת בתים כענישה היא בלתי חוקית לחלוטין. על ישראל להעמיד פושעים לדין, להרשיעם ולהענישם, ולא לבצע הריסה נקמנית שפוגעת במשפחות שלמות".

בשנת 1998 הפסיק הצבא הישראלי את יישומה של מדיניות הריסת הבתים כענישה שנקט קודם לכן, אולם לאחר תחילת האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, חידש הצבא מדיניות זו. בין השנים 2000 ל-2005 הרסו כוחות ישראליים יותר מ-650 בתים פלסטיניים כצעד של ענישה, ובכך עקרו מבתיהם יותר מ-4,000 אנשים. כך, לפי נתונים שאסף הארגון הישראלי לזכויות האדם "בצלם". בשנת 2009 הרסו כוחות ישראליים ואטמו כצעד של ענישה את בתיהם של פלסטינים שהרגו ישראלים.

בעקבות ההתקפות על ישראלים בעת האחרונה, הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו ב-18 בנובמבר כי הורה "להרוס את בתיהם" של שני אנשים שכינה "חיות אדם" ואשר הרגו חמישה אזרחים בהתקפה על בית כנסת באותו יום: הרבנים אריה קופינסקי, קלמן לוין, משה טברסקי ואברהם שמואל גולדברג והשוטר זידאן סייף. כוחות ישראליים שהגיעו למקום ההתקפה הרגו את התוקפים, עודיי ור'סאן אבו ג'מאל, דודנים ממזרח ירושלים. ארגון Human Rights Watch גינה את ההתקפה, שארגון פלסטיני חמוש קיבל על עצמו את האחריות לה.

ב-18 בדצמבר עצרו כוחות ישראליים עשרה מבני משפחתם של התוקפים ולמחרת שוחררו שמונה מהם, כך נמסר לאנשי ארגון Human Rights Watch על-ידי אנשי צוות של הארגון הפלסטיני לזכויות האדם "א-דמיר".

דוברים ישראליים רשמיים טענו כי על-פי החוק הישראלי, משפחות פלסטיניות רשאיות להגיש בתוך 48 שעות התנגדות לצו הריסה עונשית ולאחר-מכן לעתור לבג"ץ. אולם בהכרעתו בעתירות נגד הריסת בתים כענישה בגדה המערבית, לרבות מזרח ירושלים, סירב בג"ץ להחיל את האיסור המוחלט שמטיל המשפט הבינלאומי המנהגי על ענישה קולקטיבית של אזרחים בשטח כבוש. תחת זאת, קבע בג"ץ כי ניתן להצדיק את הריסת הבתים כ"מידתית" כאשר מאזנים בינה לבין הצורך להרתיע פלסטינים אחרים מביצוע התקפות. הצבא השעה את הריסת הבתים כענישהות בשנת 2005, בהמלצת מחקר שערכה ועדה צבאית, שמצאה כי המדיניות אינה מרתיעה פלסטינים מביצוע התקפות על ישראלים.

ב-7 באוגוסט דחה בית המשפט עתירה שהגיש הארגון הישראלי לזכויות האדם "המוקד להגנת הפרט" נגד הריסה מתוכננת של בית כצעד של ענישה. העתירה הסתמכה על האיסור הקבוע במשפט הבינלאומי. בג"ץ קבע כי הריסות כאלה הן צורת חוקית של "הרתעה" מתוקף תקנות ההגנה (שעת חירום) הבריטיות משנת 1945, שאותן שילבה ישראל בחוקיה. העותרים טענו גם כי ישראל מיישמת את התקנות באורח מפלה, כיוון שכוחות ישראליים לא הרסו את בתי משפחותיהם של ישראלים שהרגו פלסטינים. בפסק הדין נקבע כי התופעה האחרונה היא בגדר "חריג שבחריגים" וכי העותרים לא הוכיחו כי הצבא נהג באורח מפלה כאשר קבע אילו בתים יש להרוס, החלטה המצויה "בליבת שיקול דעתו".

ב-30 ביוני פוצץ הצבא הישראלי חומרי נפץ בבתי משפחותיהם בחברון של שני גברים שנחשדו בחטיפה ובהרג של שלושה בני נוער ישראלים ב-11 ביוני.

כוחות ישראליים הרסו לחלוטין את שני הבתים, וב-18 באוגוסט אטמו את ביתו של חשוד שלישי, והותירו אותו בלתי ראוי למגורים. ב-2 ביולי השתמש הצבא בחומרי נפץ כדי להרוס, בגדה המערבית, את ביתו של פלסטיני שנחשד בהריגת איש כוחות ביטחון ישראליים בשנת 2013. על-פי נתוני האו"ם, מעשי הצבא הביאו לעקירתם של 29 תושבים מארבעה בתים.

מרק רגב, דובר מטעם הצבא הישראלי, אמר ב-19 בנובמבר לעיתון "ניו יורק טיימס" כי הריסת בתי משפחותיהם של פלסטינים שתקפו ישראלים חיונית כדי לאזן "תרבות של תמיכה בחברה הפלסטינית" בהתקפות כאלה, לרבות תמיכה כלכלית במשפחות התוקפים. אולם, האיסור שמטיל המשפט הבינלאומי על ענישה קולקטיבית, לרבות פגיעה מכוונת בקרובי משפחה של פושעים, הוא מוחלט. זאת ועוד, בדו"ח של הצבא משנת 2005 צוין כי הריסת בתים כענישה הגבירה את העוינות כלפי ישראל. הצדקת הענישה של אנשים שאינם נושאים באחריות לעבירות רק משום שהם עלולים "לתמוך" בביצוען יוצרת תקדים מסוכן העלול לפגוע בסופו של דבר בישראלים.

המשפט הבינלאומי החל על שטח כבוש אוסר על ענישה קולקטיבית לפחות מאז תקנות האג משנת 1899. בתי משפט ברחבי העולם התייחסו להטלת ענישה קולקטיבית כפשע מלחמה.

לדברי סטורק, "על ראש הממשלה נתניהו לדחות מכל וכל את מדיניות הריסת הבתים כענישה. האיסור על הענשת אדם בגין מעשהו של אדם אחר הוא עקרון יסוד במשפט".