(ירושלים) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על הכנסת לבטל מיד או לתקן את החוק ששונה לאחרונה, המעניש מבקשי מקלט, תוך הפרה של זכויות היסוד שלהם, בגין חצייה בלתי מוסדרת של הגבול לתוך ישראל. לדברי הארגון, עד לתיקונו של החוק, על הגורמים הישראליים להימנע מאכיפת הוראות המפרות סטנדרטים בינלאומיים בנוגע לפליטים.

החוק החדש למניעת הסתננות מתייחס לכל האנשים החוצים את הגבול באורח בלתי מוסדר כאל "מסתננים". ב-3 ביוני הכריז שר הפנים אלי ישי, על רקע התבטאויות נגד מהגרים שנשאו פוליטיקאים ישראלים בכירים ואל מול אלימות גוברת והולכת בתל אביב, בירושלים ובאילת נגד אפריקאים שמוצאם מהאזור שמדרום לסהרה, כי המשרד יתחיל לאכוף נגדם את החוק למניעת הסתננות.

לדברי ביל פרליק, מנהל תכנית הפליטים בארגון Human Rights Watch, "כאילו אין די בכך שגורמים ישראלים מוסיפים בהתבטאויותיהם שמן למדורת שנאת הזרים, עכשיו יש להם גם חוק חדש המעניש פליטים תוך הפרה של המשפט הבינלאומי. יש לתקן את החוק לאלתר, ולא לאכוף אותו עד שיוכנסו השינויים הנחוצים".

ב-10 בינואר תיקנה הכנסת את החוק למניעת הסתננות, התשי"ד-1954, המגדיר כל אדם החוצה את הגבול באורח בלתי מוסדר כ"מסתנן". החוק מתיר לרשויות הישראליות לעצור את כל האנשים החוצים את הגבול באורח לא מוסדר, לרבות מבקשי מקלט וילדיהם, למשך שלוש שנים או יותר עד לגירושם. החוק אף מתיר לעצור אנשים מסוימים ללא הגבלת זמן, גם אם גורמים המופקדים על הפיקוח על הגבולות מכירים בכך שייתכן שצפויה להם סכנה של רדיפה אם ישובו לארצם.

בנוסף, החוק מעניק לרשויות שיקול דעת בנוגע להעמדה לדין של אנשים שחצו את הגבול באורח בלתי מוסדר בגין כניסה לא חוקית, המוגדרת כפשע ה"הסתננות". הענשת מבקשי מקלט בגין כניסה לא חוקית היא הפרה של משפט הפליטים הבינלאומי.

החוק קובע כי מעצרם של אנשים שחצו את הגבול באורח בלתי מוסדר יבוצע על-פי הליך מנהלי שאינו מבטיח לעצורים גישה לעורך דין לצורך ערעור על מעצרם. לדברי ארגון Human Rights Watch, חשיפתם של אנשים החוצים את הגבול למעצר העלול להיות בלתי מוגבל בזמן וללא כתב אישום או גישה לייצוג משפטי תפר את האיסור הקבוע במשפט זכויות האדם הבינלאומי על מעצר שרירותי.

בשבועות האחרונים ביצעו תוקפים שלא זוהו עד כה לפחות שבע תקיפות חמורות ברחבי ישראל, מרביתן על אפריקאים מהאזור שמדרום לסהרה. התקיפות כללו השלכה של בקבוקי תבערה לתוך דירות מגורים, הצתה של גן ילדים, ניפוץ זגוגיות של מכוניות והכאה של עובד מלון. ב-4 ביוני הציתו תוקפים שלא זוהו דירה בירושלים שבה גרו שבעה מהגרים אריתריאים ואתיופים; כך על-פי דיווח של המשטרה וראיונות שערך ארגון Human Rights Watchעם הדיירים.

לדברי ארגון Human Rights Watch, גורמים רשמיים בממשלת ישראל יצאו לאחרונה בהכרזות נגד אוכלוסיית המהגרים האפריקאים, ואלה תרמו לאווירה העוינת כלפי המהגרים. עיתון "הארץ" דיווח כי ב-16 במאי אמר שר הפנים אלי ישי בריאיון לגלי צה"ל כי רוב המהגרים האפריקאים מעורבים בפעילות פלילית וכי יש לכלוא אותם.

בהפגנה שהתקיימה ב-24 במאי, שבה קראו תושבים ישראלים לפינוי מבקשי המקלט האפריקאים מדרום תל אביב, אמרה חברת הכנסת מירי רגב כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו". חבר הכנסת דני דנון, שנאם גם הוא בפני המפגינים, אמר, לפי פרסום בדף הפייסבוק שלו, כי "קמה לה מדינת אויב של מסתננים בתוך מדינת ישראל ובירתה, דרום תל אביב". בעקבות נאומים אלה ואחרים תקפו חלק מהמפגינים מהגרים אפריקאים ופגעו ברכושם באזור ההפגנה.

על-פי דיווחים בתקשורת, ראש הממשלה בנימין נתניהו גינה את האלימות, ומשטרת ישראל אמרה כי ביצעה עשרות מעצרים הקשורים לתקיפת המהגרים. ישי מתח גם הוא ביקורת על האלימות, אך המשיך לצאת בהכרזות מעליבות בנוגע למהגרים. על-פי עיתון ה"גרדיאן" הבריטי, ב-31 במאי הצהיר ישי במסגרת ראיון כי "דרום תל אביב הפכה להיות פח הזבל של המדינה" וטען כי "הרבה נשים בתל אביב נאנסו על-ידי [מהגרים אפריקאים], אבל הן מפחדות להתלונן, כדי שלא תידבק בהן הסטיגמה של נשאיות איידס". ב-3 ביוני אמר ישי לעיתון "מעריב" כי "רוב האנשים שבאים הנה הם מוסלמים שחושבים שהארץ בכלל לא שייכת לנו, לאדם הלבן" וכי בכוונתו להפעיל "את כל הכלים לגירוש זרים. שלא יהיה כאן אף מסתנן".

ב-6 ביוני התפרסם באתר האינטרנט של ש"ס, שהשר ישי עומד בראשה, מכתב פתוח "אל הסודנים", המתאר מהגרים אפריקאים כ"חברה המהווה פצצה חברתית מסוג גזל, חמס, אלימות ומעשי סדום שונים כמו-גם התבוללות המתרחשת תוך הריסת התא של מוסד הנישואין והתא המשפחתי ההגון".

הממשלה ונציבות האו"ם לפליטים מעריכות כי מאז שנת 2005 נכנסו לישראל כ-60 אלף אפריקאים דרך הגבול עם מצרים, המשתרע על-פני 240 ק"מ, לאחר שעברו דרך מדבר סיני. רבים מהמהגרים וממבקשי המקלט נפלו קרבן לסוחרים בבני אדם שהתעללו בהם בדרכם לישראל, ובייחוד בסיני.

מעבר הגבול הרשמי היחיד הוא טאבה, שבקצהו הדרומי ביותר של הגבול בין ישראל למצרים. איש מהאנשים שחצו את הגבול לא תבע לעצמו מעמד של מבקש מקלט בטאבה, ככל הנראה בשל החשש כי יעצרו בידי הרשויות המצריות. משטרת הגבולות המצרית סירבה להתיר למבקשי מקלט להגיע לישראל, ובשנים האחרונות ירתה למוות באנשים רבים ועצרה מאות מהם.

ישראל מקימה גדר לאורך הגבול כדי למנוע חצייה לא מוסדרת, ולדברי ארגונים ישראליים לזכויות פליטים היא מרחיבה את מתקן הכליאה לאנשים החוצים את הגבול באורח לא מוסדר מאלפיים מיטות ל-5,400 לערך.

החוק למניעת הסתננות נחקק לראשונה בשנת 1954 בתגובה להתקפות נגד ישראל שבוצעו בידי ארגונים חמושים שחצו את הגבול ממדינות סמוכות. החוק הגביל את הגדרת ה"מסתננים" לפלסטינים ואזרחי מדינות ערביות שבינן לבין ישראל שרר מצב מלחמה. את החוק משנת 1954 ניתן להחיל רק במהלך "שעת חירום", שישראל מכריזה עליה מחדש בכל שנה מאז שנת 1948. בנוסחו המתוקן, החוק יחול על כל האזרחים הזרים, והעונשים החמורים הקבועים בו, לרבות אפשרות למעצר ללא הגבלת זמן וללא גישה לייעוץ משפטי, יוותרו בתוקף גם אם ישראל תבטל את שעת החירום.

בדברי ההסבר לחוק החדש נכתב כי מטרתו להעניש אנשים שחצו את הגבול באופן לא מוסדר באשר הם "מסתננים":

בשנים האחרונות ניצבת מדינת ישראל בפני עלייה ניכרת בהיקף ההסתננות דרך הגבול עם מצרים... בשנת 2010 לבדה נתפסו כ-14,000 מסתננים כאמור. המסתננים לישראל מגיעים ממדינות שונות, ובכלל זה גם ממדינות העוינות את ישראל. כיום, מושמים המסתננים במשמורת, אך הם משוחררים ממנה לאחר פרק זמן קצר יחסית... מצב דברים זה יוצר, הלכה למעשה, תמריץ להמשך גל ההסתננות והתגברותו.

ישראל היא צד לאמנת הפליטים משנת 1951 ולפרוטוקול שלה משנת 1967. משרד הפנים הקים "יחידה לפליטים ומסתננים" שנטלה על עצמה ביולי 2009 מידי נציבות הפליטים של האו"ם את האחריות לקבוע זכאות למעמד פליט על סמך הליכים שהמשרד כונן, אף שלישראל אין חקיקה ספציפית הקובעת מהן זכויות מבקשי המקלט והפליטים.

מעצר ממושך והיעדר ייצוג משפטי

על-פי החוק החדש, אם שר הביטחון או עובד מדינה שהוסמך על־ידיו, מורה על גירושו של אדם שחצה את הגבול באופן לא מוסדר, ייעצר אותו אדם עד לגירושו אלא אם מוענק לו רישיון ישיבה בישראל. נראה כי החוק נזהר מפני החזרה בכפייה של פליטים לארצות שבהן הם סובלים מרדיפה: החוק קובע כי הגורמים הרלוונטיים לא יגרשו איש עד שיקבעו אם "ניתן לעשות כן בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המסתנן ובמדינת היעד לגירושו". אולם, החוק אינו דורש מאותם גורמים לשחרר אף אדם שעל-פי הסברה יהיה נתון בסכנת רדיפה אם יגורש.

החוק החדש מתיר לממונה ביקורת הגבולות ולבתי הדין הדנים במעצרים לשחרר עצירים "בעירבון כספי, בערבות בנקאית או בערובה מתאימה אחרת" אם החזקה במשמורת עלולה לגרום להם נזק מפאת גילם או מצבם בריאותם, אם קיימים "טעמים הומניטאריים מיוחדים" אחרים, אם שחרורם "יש בו כדי לסייע בהליכי גירוש[ם]" או מטעמים אחרים, ובכלל זה אם חלפו שלוש שנים מיום תחילת החזקתם במשמורת.

אולם, יש נסיבות שבהן החוק מחייב את הרשויות הישראליות למנוע שחרור בערבות, לרבות עבור אנשים שבאו מ"מדינה או אזור" שבהם "מתבצעת פעילות העלולה לסכן את ביטחון מדינת ישראל או אזרחיה". הוראה זו חלה גם כשאין ראיות לכך שהעציר השתתף בפעילות מסוג זה, ואפילו הוא טוען שנמלט מרדיפה או מאלימות נרחבת במדינת מושבו או באזור מגוריו. במקרים כאלה, הגורמים האחראים מוסמכים להשאיר במעצר את האנשים הללו, לרבות מבקשי מקלט, ללא הגבלת זמן.

בחוק נקבע כי חוק סדר הדין הפלילי של ישראל, המגן על זכויות כמו זכותו של חשוד לעורך דין ולהיות מיוצג בפני בית המשפט, אינו חל על אנשים שנעצרו מכוח ההליך המנהלי. תחת זאת, בית דין מיוחד לביקורת משמורת צריך לבחון את ההחלטה על המעצר בתוך 14 יום. בית הדין מוסמך להורות על החזקת האדם, ובמקרה כזה שומה עליו לבחון את המקרה כל שישים יום לכל היותר או לשחרר את העציר בערבות. לעצירים לא שמורה הזכות להיות מיוצגים בפני בית הדין בידי עורך דין, אך הם רשאים לערער על החלטתו בפני בית משפט לעניינים מנהליים.

האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ומדיניות אוסרת על מעצר שרירותי. בסעיף 9 לאמנה נקבע כי כל אדם שחירותו נשללה יהיה זכאי לערער על כליאתו בפני בית משפט. זכות הגישה לייעוץ משפטי יעיל נחשבת על-ידי רבים למרכיב חיוני בזכות לחירות האדם. למשל, בגוף העקרונות של האו״ם להגנה על כל בני האדם הנתונים למעצר או כליאה על כל צורותיהם נקבע כי "אדם שנעצר יהיה זכאי להיעזר בייעוץ משפטי".

יתר על כן, בבואה לקבוע עקרונות באשר להגנה על מהגרים עצורים, ציינה קבוצת העבודה של האו"ם על מעצר שרירותי כי לכל תקופת מעצר חייב להיקבע בחוק "משך מרבי" ואסור שתהיה בעלת "משך לא מוגבל או מופרז".

הפללה של מבקשי מקלט שחצו את הגבול באופן לא מוסדר

החוק החדש מאפשר לרשויות הישראליות להחליט על-פי שיקול דעתן אם להעמיד לדין אדם באשמת "הסתננות", גם אם הוא ביקש מקלט מדיני. עברה זו דינה עד חמש שנות מאסר, או שבע שנות מאסר אם האדם ניסה כבר קודם לכן להיכנס לישראל באופן לא מוסדר.

אמנת הפליטים אוסרת להטיל עונשים על פליטים בשל כניסתם או שהייתם שלא כחוק, אם הם מציגים את עצמם בפני הרשויות ללא דיחוי מרגע שנכנסו לארץ ואם יש להם סיבה טובה לכניסתם או לשהייתם שלא כחוק.

לדברי פרליק, "החוק למניעת הסתננות מעניש אנשים פגיעים ביותר על כך שניסו להימלט למקום מבטחים בישראל. אסור לישראל לנהוג במבקשי מקלט כפושעים או להטיל עליהם עונשים קשים".

בשנת 2007 החלו מבקשי מקלט ומהגרים אחרים לחצות את הגבול לתוך ישראל מחצי האי סיני שבמצרים במספרים משמעותיים. על-פי מחלקת המדינה של ארה"ב, לא הותרה גישתם של מבקשי מקלט סודנים ואריתריאים, שבשנת 2001 היוו כ-85% מכלל מבקשי המקלט בישראל, להליכי בקשת מקלט, אלא ניתנו להם מסמכי "שחרור מותנה" מתחדשים שדחו את הגירוש, ושאותם יש לחדש מדי כמה חודשים; כמה מהם דיווחו על בעיות דוגמת עיכובים בחידוש מסמכיהם. ממשלת ישראל דיווחה כי 16 אלף אנשים נכנסו בשנת 2011 לשטחה באופן לא מוסדר, לרבות אריתריאים וסודנים. לפי נתוני נציבות האו"ם לפליטים, בשנת 2011 הוגשו 4,603 בקשות מקלט חדשות. הממשלה דחתה 3,692 מתוכן והעניקה מעמד פליט למשפחה אחת.