(ג'נבה) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי החלטתו של ארגון העבודה הבינלאומי ב-16 ביוני 2011 לאמץ אמנה חדשה ופורצת דרך שתקנה הגנות בסיסיות בתחום העבודה לעובדים במשקי בית תעניק הגנה למיליוני בני אדם שזכויות היסוד שלהם לא הובטחו עד כה בשום דרך שהיא. ממשלות, איגודים מקצועיים וארגוני מעסיקים החברים בארגון העבודה הבינלאומי הצביעו ברוב מוחץ למען אימוצה של אמנת ארגון העבודה הבינלאומי בדבר עבודה הוגנת לעובדים במשקי בית, הקובעת לראשונה אמות מידה כלל עולמיות עבור העובדים במשקי הבית ברחבי העולם. מספרם מוערך כנע בין 50 ל-100 מיליון בני אדם ואשר רובם המכריע נשים וילדות.
הגופים החברים בארגון העבודה השקיעו שלוש שנים בהכנת האמנה, שנועדה לתת מענה להדרה השיטתית של עובדים במשקי בית מהגנות העבודה המובטחות לעובדים אחרים, כמו ימי מנוחה שבועיים, הגבלת מספר שעות העבודה ושכר מינימום. עובדים במשקי בית חשופים למגוון רחב של פגיעות קשות וניצול, כולל שעות עבודה מופרזות ללא מנוחה, אי-תשלום שכר, ריתוק בכפייה, התעללות גופנית ומינית, עבודת כפייה וסחר בבני אדם.
לדברי נישה וריה, חוקרת בכירה בחטיבת זכויות הנשים של ארגון Human Rights Watch, "אפליית נשים לרעה והגנות משפטיות עלובות אפשרו להתעללות בעובדות במשקי הבית לפשות בכל קצווי העולם. האמנה החדשה היא הכרה מאוחרת בנשים המועסקות בניהול משקי בית, באומנוֹת ובמטפלות כעובדות הזכאיות לכבוד וליחס שווה בפני החוק".
ביסודות המפתח של האמנה נדרשות הממשלות להקנות לעובדים במשקי הבית הגנות תעסוקתיות השקולות לאלה המוקנות לעובדים אחרים, ובכלל זה בכל הנוגע לשעות העבודה, להבטחת שכר מינימום, לתשלום על שעות נוספות, לזמני מנוחה יומיים ושבועיים, לביטוח לאומי ולהגנות שנשים הרות ואימהות זכאיות להן. אמות המידה החדשות גם מחייבות את הממשלות להגן על עובדים במשקי בית מפני אלימות והתעללות ולהבטיח פיקוח ואכיפה יעילים.
הדיונים שהתקיימו בשנתיים האחרונות כללו ויכוחים על נושאים כגון שעות העבודה של עובדים המתגוררים בבית המעסיק, תשלומים בשווי-כסף כגון דיור, ועריכת ביקורות בבתים פרטיים.
אוסטרליה, ארצות הברית, ברזיל ודרום אפריקה הובילו את המאמצים למען כינונן של הגנות חזקות, וכך עשו גם ממשלות רבות נוספות, החל באפריקה וכלה באמריקה הלטינית. מרבית החששות בוטאו על-ידי האיחוד האירופי, שלעתים קרובות קידם הוראות חוק חלשות וגמישות יותר.
ממשלת סווזילנד הייתה היחידה שלא הצביעה בעד האמנה. אל סלבדור, מלזיה, פנמה, בריטניה, סינגפור, סודאן, הרפובליקה הצ'כית ותאילנד נמנעו בהצבעה.
מדינות החברות ב"מועצה לשיתוף פעולה במפרץ" (איחוד האמירויות הערביות, בחריין, כוויית, עומאן, ערב הסעודית וקטאר), כמו-גם בנגלדש, אינדונזיה והודו, חזרו בהן מההתנגדות שהביעו בשלבים מוקדמים יותר לאמנה משפטית מחייבת, והביעו תמיכה באמנה בסבב הדיונים האחרון ובהצבעה הסופית.
לדברי ג'ו בקר, רכזת זכויות הילד בארגון Human Rights Watch, "ההצבעה היום חושפת הסכמה כללית על כך שהעובדה שעבודה במשקי בית מתרחשת בתוך בתים פרטיים אינה עילה לכך שממשלות יזניחו את חובתן להבטיח את זכויות העבודה של העובדים האלה. על כל הממשלות ליישר קו בחוקיהן המקומיים עם אמנה זו, המהווה אבן דרך, ולאשרר אותה מוקדם ככל האפשר".
ארגון העבודה הבינלאומי אומר שילדים הם כמעט 30% מהעובדים במשקי הבית ברחבי העולם. חוקים מקומיים רבים העוסקים בעבודת ילדים אינם חלים כיום על עובדים במשקי בית, ופירושו של דבר שניתן להעביד ילדים במשך שעות ארוכות גם בגיל צעיר. ארגון Human Rights Watch אמר כי הפרדתם של הילדים ממשפחותיהם והתלות הכמעט מוחלטת שלהם במעסיקיהם מגבירות ממילא את פגיעותם.
התחקירים שארגון Human Rights Watch ערך על ילדים העובדים במשקי בית באינדונזיה, אל סלבדור, גינאה, טוגו ומרוקו העלו כי חלק מהילדים מתחילים לעבוד כבר בגיל שש, ועובדים עד 16 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע. באחד התחקירים של ארגון Human Rights Watch באינדונזיה נמצא כי רק ילד אחד מתוך 45 ילדים שרואיינו, המועסקים במשקי בית, לומד בבית ספר. עובדים צעירים אלה היו גם חשופים להתעללות גופנית ומינית.
אמנה זו מחייבת ממשלות לקבוע גיל מינימום לעובדים במשקי בית ולוודא שעבודתם של ילדים מעל לגיל זה המועסקים במשקי בית אינה מפריעה לחינוכם. המלצה נלווית דוחקת בממשלות להטיל הגבלות נוקשות על שעות העבודה של ילדים המועסקים במשקי בית ולאסור להטיל עליהם במסגרת זו עבודות שייפגעו בבריאותם, בביטחונם או במוסריותם.
לדברי בקר, "מיליוני נערות מגיעות לעבודה במשקי בית מתוך תקווה שהדבר יוביל לחיים טובים יותר, אך תחת זאת, הן מקריבות את השכלתן ואת עתידן עבור שכר נמוך ושעות עבודה ארוכות. אמנה זו תעניק להן סיכוי של ממש להמשיך את חינוכן ולהשתחרר מהעוני".
חלקם היחסי של המהגרים בקרב העובדים במשקי בית גדל והולך, והכנסותיהם מהוות חלק משמעותי ממיליארדי הדולרים הנשלחים מדי שנה למדינות מתפתחות. אולם, מהגרי העבודה חשופים לעתים מזומנות לסכנה מוגברת של ניצול בשל מדיניותן המקומית של מדינות הקושרת בין מעמד ההגירה של עובדים לבין מעסיקים ספציפיים וכן בשל עמלות גיוס מוגזמות, חסמי שפה והחרמת דרכונים בידי מעסיקים.
במסגרת התחקירים שארגון Human Rights Watch ערך ברחבי אסיה והמזרח התיכון תועד כישלונן של ממשלות רבות לפקח על סוכנויות גיוס המטילות על עובדים נטל חוב כבד או מוסרות להן מידע לא נכון בנוגע למשרותיהם. פגיעות הקשורות בגיוס עובדים וכן בידודם של עובדים בבתים פרטיים וחוקי הגירה ועבודה בלתי הולמים תורמים באורח משמעותי לעבודת כפייה, לסחר בעובדים ולשעבוד במשקי בית. על אף הזרם חוצה הגבולות של מיליוני עובדים במשקי בית, שיתוף הפעולה הבינלאומי בתחום זה היה עד כה חלש ואקראי.
האמנה החדשה כוללת דרישות מפורטות המחייבות ממשלות לפקח על סוכנויות תעסוקה פרטיות, לחקור תלונות ולאסור על הנוהג של ניכוי עמלות הגיוס משכרם של עובדים במשקי בית. האמנה אף קובעת כי עובדים במשקי בית צריכים לקבל חוזה כתוב הניתן לאכיפה במדינה שבה הם מועסקים ושעל ממשלות לחזק את שיתוף הפעולה הבינלאומי.
לדברי וריה, "במשקי בית במדינות רבות גוברת והולכת הדרישה להעסקת מהגרי עבודה לטיפול בילדי המשפחה ובקשישיה. אמות המידה החדשות שנקבעו יתרמו רבות להוקרת השירות רב-הערך שעובדים אלה מספקים, וליצירת מערכות שלא רק יגיבו על פגיעה בעובדים אלא גם ימנעו אותה מלכתחילה".
מתוך 475 קולות של נציגי ממשלות, עובדים ומעסיקים שהשתתפו בהצבעה, 396 נציגים הצביעו בעד האמנה, 16 הצביעו נגדה ו-63 נמנעו.
