(ניו יורק) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על הרשויות בירדן לחקור עד תום ולגנות בפומבי את סירובה של בעלת מסעדה בעקבה בעת האחרונה לשרת יהודים מישראל.

בעלת המסעדה אמרה לארגון Human Rights Watch כי האנשים שלא הסכימה לארח במסעדתה בשלהי חודש נובמבר 2010 הגישו על כך תלונה במשטרה, וכי למרות זאת הודיעו לה השוטרים כי אין בכוונתם לטפל בעניין. לדברי ארגון Human Rights Watch, מתוקף חובותיה הבינלאומיות של ירדן עליה לאסור על כל אפליה גזעית ולבער אותה בכל מקום שנועד לשימוש כלל הציבור, כמו מסעדה.

לדברי כריסטוף וילקה, חוקר בכיר בחטיבת המזרח התיכון של ארגון Human Rights Watch, "בכל הנוגע למסעדות, קיימת חובה החלה אפילו על עסקים פרטיים שלא להפלות על בסיס לאום או דת. על הרשויות בירדן לחקור תקריות כאלה ולוודא כי עומדים לרשותן חוקים הולמים וכלים אחרים כדי לטפל באירועים מסוג זה".

סאלווה אל-ברר'ותי, בעלת מסעדת ג'יפרה, אמרה לארגון Human Rights Watch כי ביקשה משני הישראלים לעזוב את המסעדה "כי הם ישראלים". כשנשאלה האם הם התנהגו בצורה פוגענית, היא ענתה בשלילה והוסיפה כי במקרים נוספים בעבר היא מנעה מישראלים לסעוד במסעדתה.

משפט זכויות האדם הבינלאומי אוסר על מדינות להפלות אדם על בסיס מוצאו הלאומי או דתו. מדינות נדרשות גם "לאסור על אפליה גזעית על כל צורותיה ולבער אותה", ובכלל זה בכל הנוגע לגישה למרחב הציבורי. המשפט הבינלאומי מגדיר מסעדות באופן ספציפי כמקומות ציבוריים.

ירדן היא מדינה מארחת לפלשתינאים רבים שהפכו לפליטים במלחמות ערביות-ישראליות והם כיום אזרחיה, והרוחות סוערות בה בכל הנוגע לסכסוך הערבי-ישראלי. על-פי דיווח באתר האינטרנט אל-ערבייה (Alarabiyya.net), אל-ברר'ותי אמרה לכתבים כי פשעים ישראליים נגד פלשתינאים הם שהניעו אותה לחסום את גישתם של ישראלים למסעדה.

ארגון של החברה האזרחית בשם "הוועד המנהל העליון להגנה על המולדת ולהתנגדות לנורמליזציה" [של היחסים בין ירדן לבין ישראל] בירך את אל-ברר'ותי על הצעד שנקטה בהצהרה פומבית שפרסם. בהצהרה נאמר כי צעד זה משקף את "המצפון של העם הירדני נוכח עוינותה של הישות הציונית".

לדברי וילקה, "קיים הבדל משמעותי בין התנגדות בדרכי שלום למדיניותן של מדינות אחרות לבין אפליה גזעית נגד אזרחיהן. שום ישראלי בירדן ושום ערבי בישראל או בכל מקום אחר אינו צריך לסבול מאפליה לרעה בשל מעשיה של ממשלתו".

לדברי אל-ברר'ותי, היא זומנה לתחנת המשטרה המקומית כיוון ששני הישראלים הגישו תלונה, אך אנשי המשטרה הביעו אהדה כלפיה ולא התקיימה כל חקירה נוספת של האירוע.

ירדן הצטרפה לאמנה הבינלאומית בדבר ביעור כל הצורות של אפליה גזעית בשנת 1974, אך רק בשנת 2006 היא פרסמה את האמנה ברשומות והטמיעה אותה בחוקיה.

סעיף 5(ו) לאמנה זו קובע כי על המדינה לאסור על אפליה גזעית ולבער אותה, כולל אפליה ב"זכות לגישה לכל מקום או שירות המיועדים לשימוש על-ידי הציבור הרחב, כגון תחבורה מלונות, מסעדות, בתי קפה, תיאטרונים וגנים ציבוריים" המבוססת על "מוצא לאומי".

סעיף 2 לאמנה מחייב מדינות לאסור על אפליה גזעית, בין היתר באמצעות חקיקה. מאז שנת 1997 לא דיווחה ירדן לוועדת האו"ם המפקחת על יישומה של אמנה זו, על אף שחלה חובה לדווח על יישומה מדי שנתיים. בדו"ח שהגישה בשנת 1997 הזכירה ירדן כמה סעיפים בדיני העונשין שלה האוסרים לדבריה על אפליה גזעית, אך אף אחד מהם אינו אוסר על אפליה לרעת מי שאינם ירדנים. סעיף 6 לאמנה מחייב את ירדן להבטיח לכל אדם הנמצא בתחום השיפוט שלה הגנה וסעד נגד אפליה גזעית, ובכלל זה פיצויים על נזק שנגרם. נראה כי בירדן אין שום חוק מקיף נגד אפליה אשר יהיה בו כדי לאפשר לנפגעי אפליה להגיש תביעות נגד האחראים לה.

ארגון Human Rights Watch קרא לישראל לציית לחובותיה על-פי האמנה הבינלאומית בדבר  ביעור כל הצורות של אפליה גזעית, ובכלל זה הביע את התנגדותו לחוק ישראלי האוסר על הענקת מעמד של תושבות או אזרחות לפלשתינאים מהשטחים הכבושים הנשואים לאזרחים ישראלים או לתושבי קבע בישראל.

לדברי וילקה, "על ירדן להתייחס ברצינות להתחייבותה לשים קץ לאפליה הגזעית. עליה לאמץ חקיקה מקיפה נגד כל הצורות של אפליה גזעית ולהעניק לכל הנפגעים הגנה נאותה ופיצויים".