(ירושלים, 16 ביוני 2010) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי ממשלת ישראל פגמה במהימנותו של הצוות שמונה לחקור את היירוט הקטלני של "משט הסיוע לעזה" בידי צבאה בכך שמנעה ממנו לתשאל חיילים ישראלים או לאלץ את הצבא למסור לידיו ראיות. ארגון Human Rights Watch שב וביקר את המצור של ישראל על רצועת עזה, שנכנס כעת לשנתו הרביעית, וקבע כי מדובר בצורה של ענישה קולקטיבית נגד אוכלוסייה אזרחית.
הצוות שהקבינט הישראלי הקים ב-14 ביוני 2010, המונה שלושה חברים, אינו מהווה ועדת חקירה מלאה כפי שנקבע בחוק הישראלי ואין לו סמכות לזמן עדים או נושאי משרות ציבוריות. על-פי הסמכות שהוגדרה לצוות, על החברים בו להסתמך על בקשות לקבלת מסמכים ועל "סיכומי התחקירים המבצעיים" שבוצעו בידי הצבא הישראלי עצמו כדי לקבוע מה עשו אנשי הצבא ומה הורו להם לעשות במהלך הפעולה ליירוט המשט ב-31 במאי. תשעה תורכים שהשתתפו במשט נהרגו בפעולה ועשרות נפצעו.
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "ישראל טוענת שהצוות עצמאי, אבל מתעקשת שהוא יקבל את הגרסה של הצבא לאירוע. נוכח תפקודו העלוב של הצבא הישראלי בכל הנוגע לחקירת מעשיו במקרים של אפשרות להרג פסול, קשה להניח שהתלות של הצוות בצבא הישראלי תוביל לגילוי האמת".
ממשלת ישראל הסמיכה את הצוות "לבקש" עדויות או ראיות אחרות מכל אדם או גוף, בין ישראלי ובין זר, זולת "בכל הנוגע לאנשי צבא ויתר כוחות הביטחון". הצוות לא הורשה לראיין חיילים או קצינים ביחידות, לא הותר לו לראות את עדויותיהם או את הצהרותיהם, והוטל עליו לפעול "רק" באמצעות בקשת מסמכים ו"סיכומים" של בדיקות פנימיות של הצבא, המוכרות בשם "תחקירים מבצעיים", שלצורך עריכתם מרואיינים חיילים על-ידי קצינים בשרשרת הפיקוד שאין להם כל הכשרה שהיא בביצוע חקירות על חשדות להתנהלות פסולה. תחקירים אלה נועדו לשמש כלי להפקת לקחים ולא מנגנון חקירה של חשדות לפעילות פלילית. הצוות רשאי "לבקש" מצוות הצבא הישראלי החוקר את תקרית המשט לבצע בדיקות נוספות.
לדברי ויטסון, "ייתכן שלממשלת ישראל יש סיבות טובות לרצות להגן על זהותם של חיילים, אבל יש הרבה דרכים לעשות את זה בלי לחסום את גישת הצוות למי שהשתתפו באירוע".
בהחלטת הממשלה על מינוי הצוות נקבע כי הוא רשאי להשמיט כל פריט מידע שהוא מהדו"ח הסופי אם להבנתו מידע זה עלול לפגוע בביטחון המדינה.
החברים הישראלים בצוות הם שופט בית המשפט העליון בדימוס יעקב טירקל, המשפטן שבתאי רוזן והאלוף (במיל') עמוס חורב, לשעבר נשיא הטכניון שכיהן גם כיו"ר ההנהלה של חברת רפאל לייצור אמצעי לחימה.
הצוות כולל גם שני "משקיפים" בינלאומיים: דיויד טרימבל, שקיבל בשנת 1998 את פרס נובל לשלום על תפקידו במשא ומתן ליישוב הסכסוך בצפון אירלנד, וקן ווטקין, לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי של קנדה. כמשקיפים, ניתן יהיה למנוע מהם גישה לראיות שיושב הראש "סבור" שחשיפתן תפגע באופן משמעותי בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה. כמו כן, אין למשקיפים זכות הצבעה על ממצאי הוועדה. ב-31 במאי סייע טרימבל להשיק יזמה בשם "חברים למען ישראל", ועניין זה מעורר תהיות לגבי הסיבה שבגינה נבחר כמשקיף.
בנוסף על בחינת ההשתלטות על המשט, נקבע כי הצוות יבדוק גם את "התאמת הסגר הימי [של ישראל על עזה] לכללי המשפט הבינלאומי". לדברי ארגון Human Rights Watch, המצור הישראלי הוא ענישה קולקטיבית של האוכלוסייה האזרחית המפרה את חובותיה המשפטיות הבינלאומיות של ישראל ככוח כובש על-פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. המצור פגע פגיעה קשה בכלכלת הרצועה והוא מסב סבל עצום למיליון וחצי תושביה.
על-פי דיווחים בתקשורת, הקבינט הישראלי עשוי לשקול בקרוב שינויים מוצעים במדיניות המצור לאחר מגעים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין טוני בלייר, נציג הקוורטט הבינלאומי.
ישראל טוענת כי היא מטילה את הסגר על גבולות הרצועה ומקצצת באספקת הדלק והחשמל בתגובה להתקפות עליה מצד חמאס, שהשתלט בכוח על עזה בשנת 2007 לאחר שזכה בבחירות בשנת 2006, ומצד ארגונים פלשתיניים חמושים אחרים, ובתגובה לכליאתו המתמשכת של החייל הישראלי גלעד שליט שנתפס בחודש יוני 2006.
מאז שנת 2005 שיגרו הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, וארגונים פלשתיניים חמושים אחרים ברצועה אלפי רקטות אל ריכוזי אוכלוסייה ישראליים. התקפות חסרות הבחנה אלה על אזורים אזרחיים הן הפרה ברורה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי וארגון Human Rights Watch גינה אותן שוב ושוב.
לדברי ויטסון, "לישראל יש זכות מלאה לדאוג לצורכי הביטחון הלגיטימיים שלה, אבל היא יכולה להשיג את המטרה הזאת באמצעות הגבלת רשימה מצומצמת של פריטים הקשורים לשימושים צבאיים, ולא רשימה שרירותית, משתנה וחשאית של מוצרים שאזרחים זקוקים להם ושלא נשקפת מהם סכנה ביטחונית כלשהי".
ארגון Human Rights Watch אמר עוד כי על ישראל להסכים למאמצים הבינלאומיים להבטיח פתיחה מידית ומתמשכת של מעברי הגבול להכנסת סיוע הומניטארי כמו-גם ליציאה וכניסה של אנשים וסחורות מהרצועה.
ישראל, בשיתוף פעולה מצד מצרים, הכבידה את ההגבלות הקיימות על יבוא ויצוא לרצועת עזה וממנה ואטמה לחלוטין את גבולות הרצועה במהלך הלחימה בין חמאס לפתח ב-14 וב-15 ביוני 2007 ולאחריה. בלחימה זו השיג חמאס שליטה בלעדית בשטח הרצועה. בחודש ינואר 2006 הביס חמאס את פתח בבחירות הפרלמנטאריות שנערכו ברצועת עזה ובגדה המערבית, וממשלת האחדות שהוקמה אז נפלה בחודש יוני 2007. מאז, הרפתה ישראל את הסגר רק באורח זמני וחלקי, ואילו חמאס ייצב את שלטונו הפנימי בשטח. ישראל מתירה מעבר של מוצרים מסוימים באורח נקודתי ושרירותי וללא שקיפות. פתח העניק תמיכה חרישית למצור שהטילו ישראל ומצרים כאמצעי להפעלת לחץ על יריבו.
מועצת הביטחון של האו"ם, ארה"ב ו-27 המדינות החברות באיחוד האירופי התייחסו כולן למצור כמצב שאינו בר קיימא. הדרישות הבינלאומיות להסירו התגברו לאחר תקרית המשט ב-31 במאי.
ב-14 ביוני אמר טוני בלייר, נציג הקוורטט הבינלאומי, בעת שנשא דברים בפני שרי החוץ של האיחוד האירופי, כי על ישראל לבטל את המדיניות העונשית הנוכחית שלה באמצעות "מעבר מרשימה של מוצרים שמותר להכניס לרצועה לרשימה של מוצרים שאסור להכניסם, כגון כלי נשק ואמצעי לחימה". לאחר מכן התחייבו 27 שרי החוץ של האיחוד האירופי "לתרום ליישום" מנגנון כזה.
לדברי ארגון Human Rights Watch, אף שישראל הסיגה את כוחותיה ואת התנחלויותיה מרצועת עזה בשנת 2005, היא עדיין שולטת באורח כמעט מלא בגבולות היבשה והים של הרצועה, במרחב האווירי שלה ובמרשם התושבים, ולפיכך על-פי המשפט הבינלאומי היא עודנה הכוח הכובש. המצור מפר את חובותיה של ישראל על-פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי הנוגעים לכיבוש צבאי להבטיח את ביטחונה ואת רווחתה של האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה ולאפשר העברה של סיוע הומניטארי בידי גורמים אחרים. לאחר ה-31 במאי הקלה מצרים רשמית את ההגבלות שהיא מטילה על תנועת אנשים דרך מעבר הגבול הדרומי של רצועת עזה.
ההגבלות שישראל מטילה על יבוא מזון, דלק ומוצרים חיוניים אחרים, כמו-גם על כמעט כל היצוא החקלאי והתעשייתי, הביאו להרס כלכלת הרצועה. סחורות מסוימות נכנסות לרצועה דרך המנהרות שבשליטת חמאס לאורך הגבול עם מצרים, אולם ידם של רוב התושבים אינה משגת לקנות מוצרים אלה. המצור הביא את כלכלת הרצועה למצב של חנק, ו-80% מאוכלוסייתה, המונה מיליון וחצי בני אדם, מקבלים סיוע במזון. במקביל להתגברות תלותם של תושבי הרצועה בסיוע הומניטארי, הגבילה ישראל העברה של סיוע כזה אפילו יותר. במהלך החודשים הראשונים של שנת 2007, לפני הטלת המצור, התירה ישראל הכנסת מוצרים לתוך הרצועה בהיקף של כ-2,807 מטעי משאיות בשבוע, אך בשלהי חודש מאי 2010 הוכנסו מדי שבוע סחורות בהיקף של 488 מטענים בלבד.
בנוסף לכך הגבילה ישראל את יכולתם של תושבי הרצועה לספק את צורכיהם בעצמם, בכך שהגבילה את גישתם לאדמות חקלאיות ולאזורי דיג. ישראל מגבילה את הגישה לאזורים חקלאיים המשתרעים בסמוך לגדר המערכת שבין ישראל לרצועת עזה, המהווים למעלה מ-18% משטח הרצועה ואופיים בדרך כלל חקלאי, לכאורה כדי להרתיע ארגונים חמושים מפני ביצוע התקפות. ישראל אוכפת זאת באמצעות ירי על פלשתינאים הנכנסים לאזורים הללו. בחודש ינואר 2009 צמצמה ישראל את האזור שבו רשאים דייגים מהרצועה לדוג משישה מיילים מחופה של רצועת עזה לשלושה. לפני שנת 2000 הורשו דייגים מהרצועה לדוג במרחק של עד 12 מיילים ימיים מהחוף. על-פי נתוני האו"ם, מספר הדייגים ברצועה הצטמצם בעשר השנים האחרונות מ-10,000 ל-3,400. ישראל הצהירה כי הסגר הימי נועד למנוע הברחת נשק בדרך הים.
עד עתה, דחתה ישראל הצעות להקל על העברת הסיוע שתושבי הרצועה זקוקים לו נואשות. במהלך המבצע הצבאי רחב ההיקף של ישראל ברצועת עזה, שנועד לדברי הממשלה לדכא את ירי הרקטות על-ידי חמאס וארגונים אחרים לתוך ישראל, נגרם נזק נרחב לבתים, לבתי ספר ולמתקני תשתית. בשלהי חודש מאי 2009 הציג האו"ם הצעה להשלים בעלות של 80 מיליון דולר ארה"ב את בנייתם של פרויקטים לדיור, בריאות וחינוך אשר הוקפאו במשך שנתיים בשל המצור. הצעה זו הייתה מאפשרת לרשויות הישראליות לפקח באופן נרחב על החומרים המיובאים, ולבדוק את קבלני הבניין ואת אתרי האחסון של החומרים, וכן לצלם מעת לעת את אתרי הבנייה. ישראל דחתה את ההצעה. לאחר תשעה חודשים של משא ומתן, אישרה ישראל מספר קטן של פרויקטים של האו"ם, ובכלל זה את השלמתן של 15 יחידות דיור שאושרו לאחרונה.
ראש הממשלה נתניהו הצהיר ב-31 במאי כי ישראל מגבילה רק כלי נשק ומוצרים שאותם כינה דו-שימושיים ואשר ארגונים פלשתיניים חמושים עלולים להשתמש בהם לצרכים צבאיים. למעשה, ישראל ממשיכה לאסור על יבוא מגוון של פריטים , החל במכשירי ממוגראמה, עבור בחכות דיג וכלה במצרכי מזון, וכן את כל היצוא להוציא משלוחים ספוראדיים של פרחים ותות שדה.
ב-25 ביוני 2006 לכדה קבוצת לוחמים פלשתיניים חמושים, ובהם גם לוחמי חמאס, את החייל הישראלי גלעד שליט, שעודנו כלוא. כהצדקה למצור נתלית ישראל בכליאתו של גלעד שליט ובסירובו של חמאס להכיר בישראל ולהתנער מהאלימות. לדברי ארגון Human Rights Watch, אנשים שביצעו או הורו בזדון על ביצוע ירי רקטות מכוון או חסר הבחנה על אזרחים ישראלים נושאים באחריות לפשעי מלחמה. כמו כן, החזקתו הממושכת של סמ"ר גלעד שליט במעצר ללא קשר עם העולם החיצון בידי חמאס היא יחס אכזרי ובלתי אנושי וייתכן שהוא עולה לכדי עינויים על-פי המשפט הבינלאומי. שליט אינו יכול לעמוד בקשר עם בני משפחתו או לקבל ביקורים מהוועד הבינלאומי של הצלב האדום. אולם, לדברי ארגון Human Rights Watch, הפרת דיני המלחמה בידי צד אחד לסכסוך מזוין אינה מכשירה את הפרתם בידי הצד השני.
גורמים רשמיים בחמאס דחו את בקשת ארגון Human Rights Watch לבקר את גלעד שליט ולבדוק את תנאי מעצרו במהלך פגישות שקיימו ברצועת עזה בחודש מאי, בטענה כי אינם מוכנים להסתכן בכך שמיקומו ייחשף, אף כי ארגון Human Rights Watch הציע כי נציגיו יגיעו לאתר כשעיניהם מכוסות ויקבלו על עצמם כל אמצעי ביטחון אחר שחמאס יחפוץ בו. ארגון Human Rights Watch גינה שוב ושוב את מעצרו הממושך של שליט ללא קשר עם העולם החיצון.
לדברי ויטסון, "חיוני שהקהילה הבינלאומית תתחייב לקיים משטר של פיקוח ושליטה מקיפים אשר יאפשר זרימה חופשית של מוצרים ואנשים לתוך הרצועה והחוצה ממנה, על יסוד רשימה מצומצמת של מוצרים אסורים".
לדברי ארגון Human Rights Watch, אף כי ישראל רשאית לבדוק סחורות הנכנסות לרצועה, ההגבלות חייבות להתבסס על טעמי ביטחון ספציפיים ואין להשתמש בהן כדי למנוע סיוע הומניטארי או עסקאות מסחריות רגילות. הגבלות רחבות מדיי על מוצרי יסוד מפרות את כללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, המגביל כל ממשלה שיש לה שליטה אפקטיבית בשטח כלשהו ואינו מאפשר לה למנוע הכנסת מוצרים החיוניים להישרדותה של האוכלוסייה אזרחית.
