בסוף שנה שעברה קיבל בית המשפט האירופי לזכויות האדם החלטה המהווה אבן דרך בפסיקה ואשר יש לה משמעות רבה עבור הקהילה היהודית ועבור מיעוטים אחרים בבוסניה. בית המשפט, המבוסס בשטרסבורג, פוסק במאות מקרים בשנה. ב-22 בדצמבר, הבית העליון של בית המשפט פסק כי מדיניות המערכת הפוליטית בבוסניה המרחיקה יהודים, צוענים וקבוצות מיעוט אחרות ממשרת הנשיאות והחברות בבית העליון של הפרלמנט בבוסניה היא מדיניות מפלה.
אני ייצגתי את יעקב פינצי, אחד משני האנשים שהגישו את העתירה בשנת 2006. פינצי הוא מראשי הקהילה היהודית הקטנה בבוסניה, שאבותיה הגיעו לאזור זה באירופה לאחר שנמלטו מהרדיפה בספרד ב-1492. הקהילה היהודית בסרייבו השתמרה במקום תחת משטרים שונים, אף כי היהודים סבלו לעתים מאפליה שיטתית, או אף חמור מכך. פינצי נולד ב-1943 במחנה מעבר ליהודים על אי בים האדריאתי. הוריו, יהודים מסרייבו, גורשו לשם בזמן הכיבוש הגרמני והאיטלקי. מעט אחר לידתו של פינצי, נמלטה המשפחה לדרום איטליה שנכבשה בידי בנות הברית, ובכך הצילו את המשפחה ממוות בתאי הגזים.
פינצי שב לבוסניה לאחר המלחמה ולמד משפטים. הוא ניהל קריירה ציבורית מרשימה, וכיום הוא מכהן כשגריר בוסניה בשווייץ. אך שיוכו האתני ודתו מנעו ממנו עד עתה להתמודד למשרות הבכירות במדינה. כמו משפחתו של פינצי, רבים מחברי הקהילה היהודית בבוסניה שבו למדינה לאחר מלחמת העולם, וכך עשו גם הצוענים שסבלו גם הם בשואה. בתחילה, תחת השלטון הקומוניסטי היכן שהיה אז יוגוסלביה, היהודים והצוענים זכו לשוויון זכויות. במלחמת האזרחים שהתחוללה בבוסניה בשנות התשעים בין הסרבים, הקרואטים והמוסלמים הבוסניאקים ניסו הקהילות הקטנות יותר, ובהן היהודית, לשמור על ניטראליות. בתקופה זו קיבל על עצמו פינצי משימה מסוכנת במיוחד: לחצות את קווי החזית כדי להביא סיוע. בשנת 1995 הגיעו הכוחות הזרים שפעלו להפסקת הלחימה, והדיפלומטים שלהם נעזרו במומחיותם בפתרון סכסוכים אתניים כדי לעצב חוקה שתבטיח כי מלחמה כזו לא תפרוץ שוב לעולם.
התוצאה? חלוקת הכוח הפוליטי בין שלוש הקבוצות העיקריות שהשתתפו במלחמה הפכה את אלו המשתייכים לקבוצות האחרות לאזרחים סוג ב', ובכללן את היהודים והצוענים, בכך שמנעה מהם להתמודד בבחירות לנשיאות ולבית העליון של הפרלמנט.
ניתן היה לחשוב כי אפליה בוטה כזו לא תחזיק מעמד זמן רב, במיוחד כאשר גורמים בינלאומיים מפקחים על הממשל בבוסניה, שלאחרונה החלה בתהליך קבלה לאיחוד האירופאי. אך לא כך הדבר: אחרי 14 שנים, היהודים והצוענים עדיין מתויגים כ"אחרים" והם עדיין מודרים מהפוליטיקה. עריכתה של רפורמה בתחום זה תלויה בפוליטיקאים הבוסנים שנבחרו על-פי השיטה הקיימת, ולכן אין כל פלא בכך שאינם מזדרזים לשנותה.
אף שהחוקה אוסרת במפורשת על אפלייה, ההסדרים הפוליטיים הכלולים בה מדירים לא רק את היהודים ואת הצוענים, אלא גם אנשים בעלי מוצא אתני מעורב, אנשים שאינם מעוניינים להצהיר על השתייכותם לאף אחת מהקבוצות, ואפילו בני קבוצות המיוצגות בפרלמנט אך חיים בחלק ה"לא נכון" של בוסניה. כך למשל, מוסלמי מסרברניצה ששרד את רצח העם שבוצע בה בשנת 1995 אינו יכול להיבחר לנשיא, למשל, כיוון שסרברניצה היא כעת בחלק ה"סרבי" של בוסניה, ובמחוז זה, רק סרבים זכאים להתמודד לנשיאות.
"חלוקת סמכויות" נוקשה כזו נוסתה גם בלבנון ובקפריסין במאה האחרונה, והביאה לתוצאות הרסניות. אך הפעם המצב היה אמור להיות שונה משום שהכוחות הבינלאומיים העיקריים מינו משגיח בינלאומי, "הנציג העליון", לנהל את המעבר לשלטון דמוקרטי ולשלטון החוק בבוסניה. "הקהילה הבינלאומית", כלומר המדינות הבולטות במערב אירופה, ארה"ב, קנדה, יפן ותורכיה, מילאו תפקיד מרכזי בבוסניה, והיו אמורים להבטיח שמירה על זכויות האדם.
אף על פי כן, רק בשנת 2005 החלו ניסיונות רציניים לשנות את החוקה, ניסיונות שלא הוביל עד עתה לשום שינוי. הכוחות הבינלאומיים העיקריים והנציג העליון דנו בייעול המערכת הפוליטית ובאיחודה של המדינה, אך אפילו לא ניסו לשים קץ להדרה הרשמית של יהודים ושל מיעוטים אחרים.
במקום זאת, נדרשה התערבותו של בית המשפט האירופי כדי שיצביע על מה שהיה צריך להיות ברור כבר בשנת 1995: באירופה של ימינו אין שום מקום להדרה רשמית של אנשים מהפוליטיקה בשל דתם או מוצאם האתני. כוחו של בית המשפט הזה נובע מכך שמדינות נענות לפסיקותיו. בוסניה הגנה על מערכת הבחירות המפלה שלה בפני בית המשפט, אך כעת מקבלת שעליה לשנות את חוקתה לפני הבחירות הבאות באוקטובר 2010. לצד זה, יש לקוות כי אנשים שיעסקו בהשכנת שלום לאחר סכסוכים אתניים נוספים ילמדו גם הם את הלקח: כאשר פועלים לאיחוי הקרעים בחברה לאחר שהוכרז שלום, אסור להדיר שום חלק מהחברה. את זכויות האדם אי אפשר לדחות למועד מאוחר יותר.
ובינתיים, לאחר 14 שנה, יעקב פינצי יוכל סוף סוף להתמודד למשרות הגבוהות במדינתו.
קלייב בולדווין ייצג את פינצי מטעם הקבוצה הבינלאומית לזכויות מיעוטים וכעת הוא עובד כעורך דין בארגון זכויות האדם הבינלאומי Human Rights Watch.
