על שלטונות ישראל להסיר מיידית את איסור התנועה החל על שאוואן ג'בארין, המנהל הכללי של הארגון הפלשתיני לזכויות האדם אל-חאק, כך מסרה היום קבוצה של ארגונים בינלאומיים מובילים לזכויות אדם.

ג'בארין לא השתתף בקונגרס השנתי של הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם (FIDH) שנערך בליסבון ב-19 באפריל, כי השלטונות הישראלים לא התירו לו לצאת מהגדה המערבית הכבושה.

בין הארגונים הבינלאומיים לזכויות אדם הקוראים להסרת איסור התנועה של ג'בארין—הארגון להגנה על פעילי זכויות אדם (Observatory for the Protection of Human Rights Defenders), תוכנית משותפת של ה-FIDH והארגון העולמי נגד עינויים (OMCT) וארגון Human Rights Watch.

מאז ה-23 במרץ 2006, מסרבים גורמי בטחון ישראליים לבקשותיו של ג'בארין לצאת לחו"ל למטרות מקצועיות, ולהיענות להזמנות שקיבל מארגונים לא-ממשלתיים בעולם. השלטונות הישראליים לא הסבירו מדוע החליטו על הגבלות התנועה האלה, ולא השיבו למכתב שנשלח לראש הממשלה אהוד אולמרט מטעם Human Rights Watch ב-11 במרץ ובו התבקש להסיר את איסור התנועה מעל ג'בארין (https://www.hrw.org/english/docs/2007/04/30/isrlpa15802.htm).

לפני שהוטל על ג'בארין איסור תנועה בשנה שעברה, הוא נסע לחו"ל בשמונה הזדמנויות שונות מאז 1999. בפברואר 2006, השלטונות התירו לג'בארין לצאת מהגדה המערבית לחו"ל. באחת הנסיעות האלה הוא נסע לכנס במרוקו בנושא זכויות האדם. באותה הזדמנות ערכו השלטונות בדיקה לפני נסיעתו, שלא העלתה כל חשש שהצדיק למנוע ממנו לנסוע.

חודש לאחר מכן, ב-23 במרץ 2006, ניסה ג'בארין לחצות את הגבול מהגדה המערבית לירדן. אולם בעוד ג'בארין מדווח שדבר לא השתנה במצבו, גורמי הבטחון הישראליים מנעו ממנו לצאת מהגדה המערבית והוציאו צו משטרתי שדרש ממנו להתייצב במשרד הקישור עציון, בין חברון לבית לחם. ג'בארין התייצב במקום ב-26 במרץ בשעה היעודה, אולם נתבקש להמתין בחוץ במשך ארבע שעות במזג אוויר קר.

כשג'בארין סירב להיענות לדרישה המשפילה בעיניו לפשוט את בגדיו מעל פלג גופו העליון לפני הכניסה למתקן, הורה לו הממונה הישראלי ללכת הביתה, אולם סירב להחזיר לידיו את מסמכי הזיהוי שלו. ללא מסמכים אלה, תושביה הפלשתינאים של הגדה המערבית אינם יכולים לנוע כחוק אפילו בתוך שטחי הגדה. על אף נסיונות חוזרים ונשנים לקבל בחזרה את תעודת הזהות שלו, השלטונות הישראליים החזירו לו אותה רק ביולי, בסיועו של ארגון זכויות האדם הישראלי, "המוקד להגנת הפרט".

באוקטובר שוב סירבו השלטונות הישראליים לתת לג'בארין היתר יציאה לחו"ל כדי להשתתף בכנס בספרד, ובדצמבר שוב סירבו להתיר לו להשתתף בכנס שקיים במצרים הארגון Christian Aid. בעקבות סירוב זה הגיש ג'בארין עתירה. בית המשפט דחה את בקשתו על סמך חומר שהגישו השלטונות לבית המשפט, חומר שלא ג'בארין ולא עורך דינו הורשו לראות.

לאור נסיבות אלה, סירובה החוזר ונשנה של ממשלת ישראל להתיר לג'בארין לצאת לחו"ל מהווה הפרה שרירותית ובלתי-חוקית של זכותו לחופש תנועה, לרבות הזכות לצאת מארצו, המובטחת לו על פי סעיף 12 של האמנה הבינלאומית בעניין זכויות אזרחיות ופוליטיות, שאושררה על ידי ישראל בשנת 1999.

על אף שדיני זכויות האדם מתירים להטיל מגבלות על חופש התנועה מסיבות בטחוניות, על המגבלות להיות בעלות בסיס משפטי מוצק, להיות מוגבלות למידה הנחוצה, ולהיות מידתיות לאיום. ועדת האו"ם לזכויות האדם, הגוף המפקח על האמנה הבינלאומית בעניין זכויות אזרחיות ופוליטיות, ציינה בהערה כללית מס' 27 ש"הגבלות כלשהן על חופש התנועה אינן יכולות להפוך את היחס הקיים בין זכות לבין הגבלתה, בין הנורמה לבין היוצא מן הכלל".

בנוסף, לפי סעיף 5ג' של ההצהרה בנושא פעילי זכויות אדם שאומצה על ידי האסיפה הכללית של האו"ם ב-9 בדצמבר 1998, "לצורך קידום זכויות האדם וחירויותיו הבסיסיות ושמירה עליהן, לכל אחד יש את הזכות, ביחד או בשיתוף עם אחרים, ברמה הלאומית והבינלאומית [...] לתקשר עם ארגונים לא ממשלתיים או בין-ממשלתיים".

FIDH, OMCT ו-Human Rights Watch אמרו שמגבלות תנועה כגון אלה שהוטלו על ג'בארין פוגעות באופן שרירותי ובלתי-הוגן ביכולתו וביכולת ארגונו להעלות בפורומים בינלאומיים סוגיות הנוגעות לזכויות אדם בשטחים הפלשתיניים הכבושים.

מסיבות אלה, על השלטונות הישראלים להסיר מגבלות אלה נגד ג'בארין מיידית. FIDH, OMCT ו-Human Rights Watch גם קוראים לשלטונות הישראליים לוודא תמיד שפעילי זכויות אדם יוכלו לבצע את עבודתם ללא עיכובים בלתי-מוצדקים.