בשש תקיפות נפרדות שהתרחשו ברצועת עזה בין ה-30 במאי לבין ה-20 ביולי, פגעו כוחות הביטחון של ישראל בצוותי חירום רפואיים פלשתיניים וגרמו נזק לאמבולנסים – כך נמסר היום על ידי ארגון Human Rights Watch. הארגון הפנה קריאה לצה"ל להורות לחייליו להקפיד לכבד בכל עת את מעמדם המוגן של צוותי החירום והמתקנים הרפואיים במהלך הפעולות הצבאיות שצה"ל מבצע ברצועת עזה.
חמש מהתקריות האמורות אירעו במהלך פעולות צבאיות שביצעה ישראל בעזה החל מה-28 ביוני, ושלוש תקריות אירועו במהלך פעולת צה"ל באזור מחנה הפליטים מראזי, שהחלה ב-18 ביולי. על פי עדות צוותי החירום הרפואיים, כל התקריות אירעו בעת שהצוותים נענו לקריאות לפנות נפגעים פלשתינאים שנפגעו במהלך הפעילות הצבאית שקדמה לתקרית, אך המתינו להפסקת הירי או ההפגזה של צה"ל לפני שינסו להגיע אל הנפגעים. ארבע מהתקריות אירעו בשעות היום, ושתיים מתוכן אירעו בשטחים פתוחים. בשני מקרים לפחות, ההתקפה בוצעה על ידי מזל"ט מעקב שמשמש את חיל האוויר הישראלי לתקיפת מבוקשים וחמושים, ומסוגל לפגוע בדייקנות במטרה.
"תקיפה של צוותים רפואיים שמזוהים בצורה ברורה היא עניין חמור ביותר", אומר ג'ו סטורק, סגן מנהל החטיבה למזרח התיכון של ארגון Human Rights Watch. "על ישראל לחקור את התקריות האלה בצורה שקופה ונטולת פניות, על מנת לקבוע מדוע סיכנה את הצוותים הרפואיים באופן כזה, ועליה להזכיר לכוחותיה את האיסור על תקיפת אנשי רפואה, אנשי דת ועצמים שנושאים את הסמלים המוּכּרים על ידי אמנות ז'נבה".
נכון ליום 12 בספטמבר, טרם התקבלה תשובת הרשויות של ישראל לפנייתו של ארגון Human Rights Watch, מיום 21 באוגוסט, לקבלת מידע אודות תקריות אלה. צוותים רפואיים וכלי הרכב המשמשים אותם מאבדים את ההגנה המוקנית להם אם הם מבצעים בעצמם פעולות שפוגעות באויב, או אם נעשה בהם שימוש למטרות אלה. עם זאת, אין כל ראיה, ואף לא הוּעלו טענות כלשהן, שבמהלך הלחימה הנוכחית בעזה נעשה שימוש באמבולנסים למטרה כלשהי מלבד מתן סיוע חירום רפואי והעברת ההרוגים והפצועים לבתי החולים.
לדברי ארגון Human Rights Watch, גם אם נצא מהנחה שבאחדים מהמקרים האלה הצוותים הרפואיים או האמבולנסים נפגעו במהלך חידוש ההתקפות של צה"ל על מטרות צבאיות, מן הראוי שכל המקרים האלה ייחקרו, מכיוון שעל צה"ל מוטלת חובה לא למנוע שלא לצורך מצוותים רפואיים ומאמבולנסים שמסומנים ככאלה באופן ברור מלמלא את התפקיד שנועד להם.
תחקירני ארגון Human Rights Watch ברצועת עזה שוחחו בנפרד עם ששה פרמדיקים, עם נהג אמבולנס אחד ועם אחד המתנדבים בעמותת הסהר האדום הפלשתינאי. מוצאם של הנהגים מאזורים שונים ברצועת עזה, ועדויותיהם מתייחסות לשש תקריות נפרדות שבמהלכן נורתה לעברם אש בעת שנענו לקריאות חירום. ד"ר מועאיה חסאניין, ראש מינהל האמבולנסים ושירותי החירום בשטחי הגדה המערבית ועזה במשרד הבריאות הפלשתינאי, סיפר לארגון Human Rights Watch שבחודש יולי 2006 אירעו בעזה 23 תקריות של ירי על צוותי חירום רפואיים, אם כי ארגון Human Rights Watch בדק רק את שש התקריות המתוארות במסמך זה.
ארבע מהתקריות אירעו בשעות היום. בעת שפעלו בשעות הלילה, הפרמדיקים לבשו ביגוד זוהר והשתמשו בפנסים בעת שנעו רגלית. כלי הרכב שלהם סומנו בצורה ברורה במלה "אמבולנס" בערבית ובאנגלית, ומקטעי וידיאו לא-ערוכים שבהם מצולמים אמבולנסים אוספים נפגעים ממקומות שונים ברצועת עזה במהלך הפשיטות הצבאיות של ישראל לשטחי הרצועה בחודש יולי, ניתן לראות שהאמבולנסים הדליקו בכל המקרים את האורות האדומים המהבהבים המותקנים על גג האמבולנס. תחקירני Human Rights Watch ביקרו בשלושה מהאתרים שבהם בוצעו ההתקפות וקיבלו לידיהם קטע וידיאו שבו מצולמת התקרית שהתרחשה ביום 29 במאי. דיווחים של תושבים המתגוררים במקומות שבהם אירעו ההתקפות עולים בקנה אחד עם הדיווחים של הפרמדיקים ושל נהג האמבולנס.
נהגי אמבולנס הראו לתחקירני Human Rights Watch את בגדי העבודה שלהם, שבמקרה של עמותת הסהר האדום הפלשתינאי כוללים אפודים לבנים עם ציור גדול של סהר והמלים "עמותת הסהר האדום הפלשתינאי" באנגלית ובערבית על גב האפוד. סמל קטן יותר של העמותה מופיע על חזית האפוד. בגדי העבודה כוללים פסים זוהרים שמחזירים היטב אור בשעות הלילה. פרמדיקים של עמותת הסהר האדום הפלשתינאי נושאים פנסי-יד בשעות הלילה ועובדים בזוגות, עובדה שמגבירה את היכולת להבחין בהם.
שש התקריות שנבדקו הן:
• ב-30 במאי, בסביבות השעה 1 בלילה, ירתה יחידת תותחנים ישראלית לעבר פרמדיקים בעיירה הצפונית בית להייה, בעת שעסקו בפינוי גופותיהם של פלשתינאים הרוגים. אחד הפרמדיקים נפצע. בקטע וידיאו שמתעד את התקרית הזו ניתן לשמוע את השריקה והפיצוץ של הפגז שממנו נפצע הפרמדיק. קטע הוידיאו אינו כולל תמונות או קולות שיכולים להעיד על חילופי אש בין הכוחות הישראליים לבין פלשתינאים אלה או פלשתינאים חמושים אחרים.
• ב-12 ביולי נקלע אמבולנס עם פרמדיקים לאש תותחים ישראלית בעת שעסקו בפינוי הרוגים באזור אל-חרארה שבדרום רצועת עזה, בשעות אחר הצהרים המוקדמות.
• ב-19 ביולי, בסביבות השעה 1 בלילה, נפתחה אש ישראלית לעבר פרמדיק שזה עתה יצא מאמבולנס כדי לפנות גופה של הרוג במחנה הפליטים מראזי.
• בתקרית נוספת שאירעה בבוקר של ה-19 ביולי נפצע קשה נהג אמבולנס מטיל שנורה ממזל"ט ונחת בקרבתו. הנהג היה חלק משיירה של שלושה אמבולנסים במחנה הפליטים מראזי, שעסקו בפינוי פצועים כתוצאה מהתקפה ישראלית שהתרחשה זמן קצר קודם לכן. בפיצוץ נפצע פרמדיק נוסף, פציעה חמורה פחות.
• ב-20 ביולי, קצת אחרי השעה 12 בצהרים, פגע טיל שנורה ככל הנראה מספינה באמבולנס שהיה בדרכו לפנות גופה של הרוג בכביש החוף, מדרום לעיר עזה.
• בתקרית נוספת שהתרחשה בשעות הערב של ה-20 ביולי בפאתיו הדרומיים של מחנה הפליטים מראזי, פגע טיל שנורה ממזל"ט בבניין שבסמוך לו חנו שני אמבולנסים שהיו מסומנים בצורה ברורה. מהפיצוץ נפצעו נהג אמבולנס ופרמדיק.
פרמדיקים של עמותת הסהר האדום הפלשתינאי ושל מינהל האמבולנסים ושירותי החירום של משרד הבריאות נענים לקריאות חירום, לרבות לצורך פינוי נפגעים של הפעולות הצבאיות של ישראל. ד"ר מוחמד אל-ברדאוויל, מנהל שירותי האמבולנסים של עמותת הסהר האדום הפלשתינאי, אמר לתחקירני ארגון Human Rights Watch שלא קיים ערוץ תקשורת ישיר בין שירותי האמבולנסים הפלשתינאים לבין הצבא הישראלי. למען ביטחונם, על הצוותים הרפואיים לסמוך על הסימון הברור שמזהה אותם כצוותי רפואה, או להמתין לקבלת אור ירוק מצה"ל, דרך סניף הוועד הבינלאומי של הצלב האדום.
מסניף הוועד הבינלאומי של הצלב האדום בעזה נמסר לארגון Human Rights Watch שהצלב האדום משמש כגוף מקשר בין צה"ל לבין עמותת הסהר האדום הפלשתינאי "במקרים דחופים ביותר". במקרים כאלה, הצלב האדום מעביר לצה"ל את הבקשה של עמותת הסהר האדום הפלשתינאי להיכנס לשטח על מנת לטפל במקרה חירום רפואי, וצה"ל מספק לצלב האדום אישור עבור צוותי הסהר האדום להתקדם לעבר אזור מסוים. תהליך זה יכול להימשך דקות ספורות או שעות ארוכות.
בכל ששת המקרים שנבדקו על ידי ארגון Human Rights Watch, הפרמדיקים והאמבולנסים המתינו עד להפסקת מעשי האיבה השוטפים ונקטו אמצעי זהירות כדי להגן על האמבולנסים ועל הצוותים הרפואיים מהסכנה של היקלעות ללחימה. לעמותת הסהר האדום הפלשתינאי ולמינהל האמבולנסים ושירותי החירום של משרד הבריאות ניסיון רב בעבודה בתוך אזורים שבהם מתנהלות פעולות צבאיות.
המשפט ההומניטארי הבינלאומי כולל הוראות מתוך המשפט הבינלאומי המקובל, שחלות על כל הצדדים לסכסוך חמוש. כללים אלה של המשפט הבינלאומי המקובל, שנועדו להגן על יחידות רפואה, ובכלל זה על פרמדיקים ועל אמבולנסים, קובעים כי "חובה לכבד את מעמדן ולהגן [על יחידות אלה] בכל הנסיבות". באופן דומה, "חובה בכל הנסיבות לכבד את מעמדם ולהגן על כלי רכב שהוקצו באופן בלעדי לשמש ככלי רכב רפואיים". צוותי רפואה שעוסקים אך ורק בפעולות רפואיות בקרבת כוחות לוחמים אינם מאבדים את מעמדם המוגן, אולם "הם מאבדים את ההגנה המוקנית להם אם הם מבצעים, בחריגה מתפקידם ההומניטארי, פעולות שיש בהן כדי לפגוע באויב".
"לא יעלה על הדעת שפרמדיקים ונהגי אמבולנס, שמשימתם ההומניטארית היא לפנות הרוגים ולהגיש סיוע לפצועים, ייפּצעו בעצמם ויהיה צורך לאשפז אותם בגלל שמילאו את תפקידם", אומר סטורק. "על כל הצדדים לסכסוך לכבד את מעמדם של הצוותים הרפואיים, ובמקרים שבהם ההפגזה והירי הגיעו ככל הנראה מהצד הישראלי, יש לנהל חקירה מהירה ואמינה, ולהעניש בעקבותיה את האחראים, במקרה הצורך".
עדויות:
תחקירני Human Rights Watch חקרו את שש התקריות הבאות:
1.) ב-30 במאי, בסביבות השעה 1 בלילה, אחרי פרק זמן של הפגזות של צה"ל בעיירה בית להייה שבצפון רצועת עזה, נענו הפרמדיק מוחמד אל-מוקעאיד ועמיתיו באמבולנס נוסף, לקריאת חירום. תושבי האזור הזמינו אמבולנס לאחר שהבחינו ששני פעילים חמושים שנכנסו בשעה מוקדמת יותר לדרך העפר שמול בית הספר האמריקאי, לא שבו לעיירה. אל-מוקעאיד סיפר שהוא ועמיתיו המתינו במשך 15 דקות, כדי לוודא שניתן להיכנס בבטחה לדרך העפר ברגל כדי לחפש נפגעים. הוא אמר שלא נראו כלי טיס באזור ולא הייתה הפגזה בעת ההמתנה ובעת שנכנסו לדרך העפר, כשאחד מהם אוחז בפנס כדי להאיר את הדרך ושניהם לבושים במדי פרמדיקים מחזירי-אור.
במקום נכחו גם מספר עיתונאים. כעבור דקות אחדות נתקלו הפרמדיקים באדם מחוסר הכרה; בקטע וידיאו שצולם על ידי סוכנות ידיעות פלשתינאית ונמסר לתחקירני Human Rights Watch ניתן לראות שבידי הפצוע היה כלי נשק אוטומטי. הפרמדיקים העבירו אותו לאמבולנס וחזרו על עקבותיהם כדי לחפש את הנפגע הנוסף, כששמעו שריקה של פגז מתקרב. ככל הידוע, אין בידי חמושים פלשתינאים פגזי ארטילריה כבדה. בקטע הוידאו ניתן לראות את הפרמדיקים רצים בחזרה לעבר האמבולנסים שלהם, שחנו עם אורות מהבהבים, בעת שנשמע פיצוץ עז. אל-מוקעאיד סיפר: "הפגז נפל בינינו לבין האמבולנסים שלנו, במרחק של כ-20 מטרים מאתנו. ידעתי מייד שנפגעתי. הרגשתי את הפגיעה בראש, בחזה, בבטן וברגל, אבל לא איבדתי את ההכרה והמשכתי לרוץ. כשהגעתי לאמבולנס, לא יכולתי לנשום, אבל הצלחתי לחבוש מסכת חמצן. בסביבה היו עיתונאים שצלמו את המתרחש, וכן כתב של תחנת רדיו. גם הם נפצעו".
2.) ב-12 ביולי, בין השעות 1 עד 2 אחה"צ, נענה הפרמדיק ג'יהד סאלים לקריאה מאזור אל חרארה, צפונית מזרחית לחן יוניס שבדרום רצועת עזה. אתו היו מתנדב ונהג האמבולנס. לדבריו, שלושה אמבולנסים הגיעו מספר דקות לאחר מה שנראה לו כפיצוץ של פגז בשטח פתוח, בקרבת טחנת הקמת המקומית, שלפי הדיווחים גרם להרוגים. המקום שבו נעצרו האמבולנסים, על דרך עפר במרחק קצר מהכביש הראשי סלאח א-דין, היה מוקף בטנקים של צה"ל משלושת עבריו, מצפון, ממערב ומדרום, במרחקים של 100 עד 300 מטרים. סאלים סיפר שבעת שהגיע למקום לא היה באזור ירי של חמושים, וקבוצה של ילדים התגודדה סביב גופותיהם של שלושה הרוגים. לדבריו, ההרוגים נראו כבני 17, אחד מהם נער נכה, וכי בעת שהוא ראה אותם לא היו ברשותם כלי נשק כלשהם. (בדיווח של סוכנות הידיעות "Associated Press" מיום 12 ביולי צוטטה תגובה של הצבא הישראלי שבה נטען כי "חיילים פתחו באש לעבר חמושים פלשתינאים שעסקו בהטמנת מטעני נפץ בדרך שמשמשת את הצבא לצורך כניסה לאזור המרכזי של רצועת עזה", והרגו ארבעה בני אדם בסמוך לטחנת הקמח).
שני האמבולנסים הראשונים פינו שניים משלושת ההרוגים, ללא אירועים מיוחדים. סאלים סיפר שכאשר האמבולנס שלו התקרב למקום והוא ירד ממנו כדי להעמיס את גופת ההרוג האחרון, נפתחה אש לעברו. לדבריו, קהל הסקרנים התפזר ולא נותר שם אף אחד. הוא סיפר שמשלח האמבולנסים יצר קשר עם אנשי סניף הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, אך לא ניתן להם עדיין אישור להמשיך בפינוי. הוא הוסיף שהוא ועמיתיו נקטו אמצעי זהירות ובדקו את השטח לפני שהתקרבו, ושהם לא היו נכנסים לשטח אילו חשבו שהדבר מסוכן. "כשהקליעים החלו לשרוק, נשכבנו במהירות ונצמדנו לקרקע. הקליעים פגעו בחול שמלפניי. נשארנו ככה בערך 10 דקות. הירי נמשך בצרורות איטיים, בערך כל 20 שניות, מכיוון מערב... ששה קליעים פגעו באמבולנס, אבל אנחנו לא נפגענו. המשכנו לשכב על הקרקע עד שהירי נחלש, ואז חזרנו לאמבולנס ועזבנו את המקום". מוחמד ברדאוויל, מנהל עמותת הסהר האדום הפלשתינאי בעזה, הראה לתחקירני Human Rights Watch אמבולנס מנוקב בקליעים, שלדבריו היה האמבולנס שהיה מעורב בתקרית זו.
3.) בליל ה-18 ביולי, בסביבות השעה 10.30, נענו הפרמדיק מוחמד אבו עומרה וחובש מתנדב שהיו מוצבים בעיירה דיר אל-באלח, לקריאת חירום ממחנה הפליטים מראזי, שנמצא מספר קילומטרים מזרחית משם, בעקבות פלישה של צה"ל שהחלה באותו לילה. לדברי אחד הלוחמים שנפצעו ואשר רואיין על ידי תחקירני Human Rights Watch בבית החולים, הפלישה כללה חדירה חשאית של חוליית לוחמים של צה"ל, עם חיפוי אווירי של מסוקים, ולאחר מכן כניסה של טנקים. אבו עומרה, הפרמדיק, סיפר שכאשר הגיע למקום התנהלו חילופי אש כבדים בשדות שמעבר למחנה, ובאוויר הסתובבו מזל"טים רבים, שאותם זיהה, לדבריו, על פי הרעשים שהשמיעו.
אבו עומרה סיפר שהמתין באמבולנס מחוץ למחנה, על כביש סלאח א-דין, במשך כשלוש שעות, ללא יכולת להיענות לקריאה עד להפסקת הירי. בסביבות השעה 1 בלילה, ב-19 ביולי, הוא נכנס עם האמבולנס לחלקו הדרום-מזרחי של מחנה מראזי, לאסוף פצוע ששכב ברחוב. קהל של אזרחים התאסף במרחק של כמה מאות מטרים משם, ולדבריו, בעת שהתקרב למקום הוא לא הבחין בחמושים או בפעילות צבאית כלשהי בקרבת הפצוע. אבו עומרה סיפר שעצר את האמבולנס, עם אורות מהבהבים, במרחק של כשני מטרים מהנפגע, ויצא החוצה. "מייד כשיצאנו מהאמבולנס התחיל ירי והקליעים שרקו סביבנו. נסוגונו בחזרה לתוך האמבולנס ונסענו אחורנית עד למקום מסתור, היכן שהתאספו התושבים המקומיים", סיפר אבו עומרה לתחקירני Human Rights Watch. לדבריו, מקור הירי לא היה האזור הבנוי של המחנה, אלא השטח הפתוח שבו, לדברי התושבים המקומיים, ניצבו הטנקים הישראלים.
תחקירני Human Rights Watch בחנו את העמדות הנטושות של הטנקים הישראלים בשדות שמדרום למחנה, בעת שביקרו במקום ב-27 ביולי. חומה בגובה של 2-3 מטרים נמשכת לאורך הכביש במקום שבו אירעה התקרית, ומפרידה בין האזורים הבנויים לבין השדות שמדרום להם, היכן שהטנקים הישראלים תפשו עמדות בליל ה-18-19 ביולי. תושבי מחנה מראזי סיפרו לתחקירני Human Rights Watch שבמהלך הפלישה כולה, הכוחות הישראלים כמעט ולא יצאו מהטנקים, מהדחפורים או מהנגמ"שים שלהם, ושבשום שלב הם לא נכנסו לתוך המחנה, לא ברגל ולא עם כלי הרכב שלהם. לדבריהם, בקרבת האמבולנס לא הייתה שום מטרה צבאית ישראלית שלעברה יכלו חמושים פלשתינאים לירות. הירי הממושך מצביע על כך שלא מדובר בתאונה, אלא בירי מכוון לעבר הפרמדיקים או לעבר עצם אחר בסביבתם המיידית. לדברי אבו עומרה: "חיכינו שם עוד שעתיים, עד שהירי שוב נחלש, ואז נכנסנו ופינינו את הנפגעים".
4.) בשעה מאוחרת יותר באותו בוקר של ה-19 ביולי, בסביבות השעה 6 בבוקר, נענה אבו עומרה לקריאת חירום נוספת, אחרי שהעביר קודם לכן פצועים ממחנה מראזי. הפעם היה מדובר בטיל או בפצצה ישראלים שפגעו בשיירה של שלושה אמבולנסים. אבו עומרה סיפר: "ראיתי גם מסוקים וגם מטוסי ריגול [מזל"טים] בשמים מעלינו. היינו ברחוב שאין ממנו קו ראייה ישיר אל הטנקים שבשדה". תושב שמתגורר בבית סמוך, חאג' אחמד, סיפר לתחקירני Human Rights Watch ששמע שני טילים, שלדבריו התפוצצו בהפרש של חמש דקות זה מזה. עשרות תושבים מקומיים אמרו שהחמושים נפגעו מהטיל הראשון, ושהטיל השני פגע באמבולנסים זמן קצר לאחר מכן.
מוחמד אל-סליחי, נהג אמבולנס שנכח אף הוא במקום, סיפר שהטיל השני פגע ישירות באנואר אבו חוּלי, נהג ופרמדיק בן 40 מאחד האמבולנסים האחרים, שסייע לטפל בקבוצה של פצועים ששכבו על הקרקע, בעת שאל סליחי עצמו פנה לעבר אחד הבתים הסמוכים שגם בו היו פצועים. תחקירני Human Rights Watch ראו את חורי הפגיעה של הטיל שנורה ככל הנראה ממזל"ט. אחת הפגיעות העיפה קטע מחומת הגינה שבחזית אחד הבתים, פגיעה דומה לפגיעות שנצפו במקומות נוספים, הן במראזי והן בעיר עזה. במספר תקריות אחרות, הפרמדיקים מיהרו לזירה מייד לאחר שבוצעה התקפה באמצעות ירי טיל ממזל"ט, בעוד שבמקרים של הפגזה או של אש מנשק קל, הם חיכו שהאש תחדל. המזל"טים עושים שימוש בטילים מונחים שמסוגלים לפגוע במדויק במטרה, וביותר מחצי תריסר מקרים של תקיפות שנחקרו על ידי ארגון Human Rights Watch, נורה רק טיל אחד בתקרית נתונה. ירי ארטילרי, לעומת זאת, נמשך בדרך כלל זמן ממושך יותר ובמהלכו נורים מספר פגזים.
אבו עומרה סיפר עוד: "בתקרית הזו הייתה פגיעה של טיל בפינת הרחוב. הגענו בשלושה אמבולנסים, בגלל שהיה מספר גדול של פצועים אחרי ההתקפה הראשונה. [האמבולנס] הראשון נעצר בערך 10 מטרים לפני מקום הפגיעה. אנחנו היינו באמבולנס השני, עם עוד שני פרמדיקים, כשפגע במקום טיל. אני הייתי בפנים [האמבולנס] באותו רגע, ונפצעתי ביד". אנואר אבו חוּלי כבר הספיק לצאת כדי לעזור לפצועים. אבו חוּלי נפגע מרסיס ברגל ימין ופלג הגוף העליון."הרגל שלו נכרתה כמעט לגמרי, ונשארה תלויה על פיסת עור", סיפר אחד הפרמדיקים לתחקירני Human Rights Watch. אבו חוּלי הועבר מאוחר יותר לבית החולים איכילוב בתל אביב.
5.) בתקרית שאירעה ב-20 ביולי, נענה הפרמדיק עלא אל-סוסי, יחד עם נהג האמבולנס חנאדי אל-מסרי, לדיווח על פציעה כתוצאה מהתקפה על מכונית בכביש החוף, מדרום לעיר עזה. לדבריו, הוא ראה ספינת תותחים ישראלית במרחק מה מהחוף, ולדעתו המכונית נפגעה כתוצאה מירי מהספינה. אל-סוסי סיפר שבעת שהתקרב לזירת האירוע ראה שאמבולנס אחר, מהעיירה דיר אל-בלאח שנמצאת מספר קילומטרים מדרום למקום ההתקפה, כבר נענה לקריאה. לדברי אל-סוסי, הוא פנה לאחור כדי לשוב על עקבותיו. כשהספיק לנסוע כ-100 מטרים מהמקום שבו הסתובב, פגז שנורה מכיוון ספינת התותחים הישראלית שממערב לו פגע בחלקו האחורי של האמבולנס, מצד שמאל, וניפץ את השמשה האחורית. אל-סוסי אמר שהאמבולנס שלו היה כלי הרכב היחיד שנע על הכביש באותה עת, ושהאמבולנס השני והמכונית שנפגעה קודם לכן היו כלי הרכב היחידים על הכביש. לדבריו, לא היה אף אחד אחר באזור. האמבולנס שלו עדיין תפקד, סיפר, ולכן הוא המשיך בנסיעה לכיוון העיר עזה.
6.) בתקרית נוספת שאירעה ב-20 ביולי, יצאו נהג האמבולנס מוחמד אל-סליחי והפרמדיק מוחמד אל-עוזייזה לעבר פאתיו הדרומיים של מחנה הפליטים מראזי, במענה לקריאה שהתקבלה בשעה 7.20 בערב. לדבריו, היה עדיין אור בחוץ, אולם אורות האמבולנס דלקו. נהג אמבולנס שהיה במרחק של 30-50 מטרים לפניהם הורה לאל-סליחי לנסוע בעקבותיו, מכיוון שלא היו סימנים כלשהם ללחימה ונראה לו שאין סכנה להמשיך ולהתקדם. הם הגיעו למקום המרוחק כ-200 מטר מזירת אירוע קודם של פגיעת טיל שנורה ממזל"ט. אל-סליחי ואל-עוזייזה סיפרו לתחקירני Human Rights Watch שלא הבחינו בחילופי אש או בפלשתינאים חמושים בסביבה. באותו רגע אירעה פגיעה של מה שאל-סליחי מתאר כטיל בבניין מגורים בן מספר קומות שניצב ממש משמאלם, בין שני האמבולנסים, וכתוצאה מכך התמוטט עמוד בטון שהיה על גג הבניין. אל-סליחי סיפר שהם לבשו אפודי מגן, אבל רסיס שחדר מבעד לחלון הנהג פגע בכתפו השמאלית. הפרמדיק אל-עוזייזה, שישב במושב שליד הנהג, נפצע קל בידו. אל-סליחי סיפר שהרחוב היה צר מכדי להסתובב לאחור, ולכן הוא נסע אחורנית עד שהגיע לאזור בטוח יותר. נדרשת חקירה חסרת פניות של תקרית זו כדי לקבוע מדוע נמנע צה"ל מלנקוט אמצעי זהירות כדי למנוע סיכון של אמבולנס שמסומן באופן ברור, אפילו אם הבניין שנפגע היה מטרה לגיטימית.
