עקרון יסוד של דיני המלחמה הוא שעל כל הצדדים הלוחמים, בין שהם כוחות מזוינים מדינתיים ובין שהם ארגונים חמושים, לעשות כל שביכולתם כדי למזער את הנזק הנגרם לאזרחים. תקיפות המכוונות נגד אזרחים, אך גם תקיפות שאינן מבחינות בין אזרחים ללוחמים, הן תקיפות אסורות. המשפט הבינלאומי מבקש להגביל את הסבל ואת ההרס הנגרמים לאזרחים.
ואף על פי כן, בישראל ובפלסטין, השנה האחרונה התאפיינה בתקיפות לא חוקיות על אזרחים, שגרמו לסבל בקנה מידה מעורר אימה.
אחיעד בן יצחק, בן 29, היה על חוף זיקים כאשר לוחמים פלסטינים, ובהם אנשי הזרוע הצבאית של חמאס, נחתו על החוף בסירות והרגו לפחות 19 אנשים – מתוך 815 האזרחים שנהרגו בדרום ישראל ב-7 באוקטובר 2023. "כשאנשים נמלטים על חייהם, הם נופלים, והם צורחים. וזו תחושה נוראית שאני לא יכול לתאר". כ-251 אנשים נתפסו באותו יום כבני ערובה.
מואמין אל-ח'אלדי, בן 21, מצא מקלט עם משפחתו בצפון העיר עזה ב-21 בדצמבר כאשר חיילים ישראלים השליכו רימונים לתוך החדר, ירו והרגו שבעה אנשים. הוא חזר להכרה כשהוא מתחת לגופותיהם. "אין מילים לתאר את מה שהרגשתי. כל מה שאני רוצה לדעת הוא, למה? למה היה עלי לחוות טבח כזה? למה איבדתי את כל האנשים האלה? מה עשינו שבגללו כל זה מגיע לנו?"
בני ערובה בעזה נורו למוות בידי שוביהם וקיבלו יחס לא אנושי. פלסטינים במתקני מעצר בישראל עברו עינויים והתעללות, הוחזקו במעצר ללא קשר עם החוץ ועברו התעללות מינית.
בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג הורה לישראל שלוש פעמים למנוע רצח עם של פלסטינים ולאפשר להכניס סיוע נחוץ לרצועת עזה. ואף על פי כן הצבא הישראלי ממשיך להטיל את המצור הלא חוקי שלו ותוקף שוב ושוב בתי חולים ועובדי סיוע הומניטרי.
נכון לספטמבר 2024, כמעט 42,000 פלסטינים נהרגו ברצועת עזה, לפי משרד הבריאות של עזה, רובם נשים וילדים. מספרם של אלה שנותרו מתחת להריסות ושל אחרים, שמתו מרעב, מתחלואה קשה, מזיהומים וממחלות מדבקות, עלול להיות גבוה אף יותר.
כמעט כל האזרחים בעזה עקורים מבתיהם; רובם מצטופפים בשטח של שלושה אחוזים בלבד משטחה של רצועת עזה. כמעט כולם סובלים מרעב. לילדים אין בתי ספר והם סובלים מטראומה. רוב הבניינים פגועים או הרוסים. שכונות שלמות נחרבו עד היסוד.
ר'זאל, ילדה בת 15 עם שיתוק מוחין, אמרה שאיבדה את אביזרי הסיוע שלה בתקיפה על ביתה בעיר עזה ב-11 באוקטובר. היא התחננה לפני הוריה שישאירו אותה מאחור כאשר היה עליהם להתפנות כעבור יומיים, בעקבות צו פינוי של הצבא הישראלי: "הייתי לנטל עליהם [על משפחתי], מטען נוסף לצד החפצים שלהם. לא הצלחתי למצוא שום אמצעי תחבורה. התייאשתי והתיישבתי על הארץ באמצע הכביש, בוכה. אמרתי להם להמשיך בלעדי".
קורבנות של הפרת זכויות בישראל ובפלסטין נתקלים מזה עשרות שנים בחומה של פטור מעונש לתוקפיהם. מדיניות האפרטהייד והרדיפה של ישראל נגד פלסטינים מחמירה, והיא כוללת שוד אדמות ואלימות קטלנית בגדה המערבית.
בית הדין הפלילי הבינלאומי שוקל כעת הוצאת צווי מעצר נגד כמה ממנהיגי ישראל וחמאס.
כמה ממשלות זרות אומרות שהן מנסות לשים קץ להפרות הזכויות, אך בפועל הן מוסיפות שמן למדורה כשהן שולחות נשק לצדדים לוחמים המבצעים הפרות נרחבות. בכירי ממשל זרים, כולל בארצות הברית, השולחים ביודעין נשק לכוח מתעלל, מסתכנים בשותפות בפשעים בינלאומיים.
ההסלמה המתחוללת לאחרונה במעשי האיבה ברחבי המזרח התיכון מעמידה אזרחים נוספים בסיכון. כל אזרח באשר הוא – בישראל, בפלסטין, בלבנון – זכאי להגנה, לכבוד ולצדק.