ברצועת עזה אין די אוכל. כבר ב-7 באוקטובר ניתקה ממשלת ישראל את אספקת המים והחשמל משטחה, סגרה את מעבר המשאיות שבינה לבין הרצועה והגבילה מאוד העברה של סיוע חירום ל-2.2 מיליון תושבי הרצועה, שכמעט מחציתם ילדים. בייחוד מסוכן המחסור במי שתייה נקיים. ישראל סירבה לאפשר לספק דלק דרך מצרים במשאיות הסיוע המעטות שנכנסו, אף שהוא נחוץ להפעלת גנרטורים של בתי חולים, אמבולנסים ומשאבות מים. גורמים ישראלים הכריזו כי לא יוכנס סיוע מישראל לרצועה, והם מצדיקים את האיסור על העברת דלק גם דרך מצרים, בטענה שהוא "יאפשר לחמאס להמשיך בהתקפותיו על אזרחי ישראל". ב-15 באוקטובר הודיעה ישראל כי היא מחדשת חלקית את אספקת המים לדרום הרצועה, אך ללא דלק אי-אפשר לשאוב אותם ולכן האספקה נותרת מוגבלת, והצפון עדיין מנותק לחלוטין.
ממשלת ישראל ממשיכה למנוע העברה של סיוע הומניטרי הנחוץ נואשות, ממש בעת שהיא מתמידה בהפצצותיה האוויריות המסיביות ומרחיבה את פעולותיה הקרקעיות ברצועה. הצבא הורה ליותר ממיליון בני אדם להתפנות מחצייה הצפוני של הרצועה, אבל ברצועה אין מקום בטוח לברוח אליו או דרך להגיע בבטחה למקום כזה. כוחות ישראליים משתמשים בכלי נשק נפיצים באזורים מיושבים בצפיפות, פרקטיקה המובילה כצפוי לפגיעה נרחבת באזרחים.
83 מדינות, לרבות ארה"ב, חתמו על התחייבות פוליטית להימנע משימוש בכלי נשק נפיצים המתפרסים על שטחים נרחבים – לרבות ארטילריה כבדה והפצצות אוויריות – באזורים מעין אלה, בשל הסבירות להרג ולפציעה של אזרחים ללא הבחנה. ההפצצות המתמשכות של ישראל על רצועת עזה והתקפות הרקטות חסרות ההבחנה של הארגונים הפלסטיניים החמושים על יישובים ישראליים מגבירות חשש זה פי כמה.
ישראל השתמשה גם בזרחן לבן, חומר תבערה החורך את הגוף והעלול להסב סבל כל החיים – באזורים מיושבים ברצועה – מעשה המפר את האיסור של דיני המלחמה על העמדת אזרחים בסיכון מיותר.
ההפצצה הכבדה שיבשה את התקשורת ופגעה באספקת שירותי החירום. על אף חובתה של ישראל להגן על כל האזרחים ברצועה, ישראל הזהירה את האזרחים הרבים שאינם יכולים או שאינם רוצים להתפנות מצפון הרצועה – לרבות רופאים וחולים המאושפזים בבתי חולים – כי אם יישארו הם עלולים להיחשב "שותפים לארגון טרור". לפי משרד הבריאות של עזה, יותר מ-8,000 פלסטינים נהרגו, בהם יותר מ-3,300 ילדים; לפי האו"ם, כמעט מחצית מיחידות הדיור ברצועה נהרסו או ניזוקו.
אין דבר היכול להצדיק את הטבח באזרחים ישראלים בראשות חמאס ב-7 באוקטובר. זהו פשע מלחמה. ואין דבר היכול להצדיק גם את פשעי המלחמה של ישראל ברצועת עזה – לרבות שלילת סיוע הומניטרי מציל חיים מאזרחים. דיני המלחמה מחייבים את הצדדים לאפשר אספקה מהירה של סיוע חירום, בכפוף לבדיקה ולפיקוח כדי לסכל הסטת משלוחים מיעדם האזרחי וכדי למנוע משלוחי נשק. במילים אחרות, ישראל רשאית לפקח על המשלוחים שהאו"ם מארגן, אך אינה רשאית לחסום אספקה מצילת חיים, כמו אספקת הדלק לרצועה כעת.
ההגבלות הנוכחיות על הסיוע מצמצמות את אספקת המזון והדלק להיקף נמוך בהרבה מהמוגדר כ"מינימום ההומניטרי" שגורמים רשמיים בישראל עצמה הגדירו באופן חד-צדדי עבור הרצועה לפני שנים. בשנת 2007, לאחר שחמאס השתלט על תפקידי הממשלה ברצועה, החלה ממשלת ישראל ליישם מדיניות של צמצום אספקה מכוון, לרבות אספקה הומניטרית. ישראל הודיעה אז כי היא מנהלת "לוחמה כלכלית" נגד חמאס וכי חובותיה כלפי אזרחים ברצועה מוגבלות למניעת "משבר הומניטרי". אז כמו עכשיו, הרצועה, המוקפת חומות וגדרות ותחומה בים התיכון המפוקח על ידי סיורים ישראליים, הייתה תלויה באספקה מישראל. כרכיב במדיניות זו, ממשלת ישראל אף חישבה את מספר הקלוריות הנדרש, לדבריה, לתושבי הרצועה כדי לשרוד, בהתבסס על מגדר וגיל. לטענת ישראל, מחובתה היה לאפשר הכנסה של כמות זו – אך לא למעלה ממנה. בשנת 2007, עתרתי לבג"ץ עם עורכי דין אחרים לזכויות האדם מהארגונים גישה ועדאלה נגד מדיניות זו שצמצמה את כבוד האדם לנוסחאות מתמטיות והגבילה במכוון את אספקת המזון והדלק לאזרחים פלסטינים. בית המשפט העליון בישראל קיבל את טיעונה של המדינהשדי בהתחייבויות המינימליות של הצבא הישראלי כדי למנוע "משבר הומניטרי", ודחה את עתירתנו.
לפני 15 שנה חיה ברצועת עזה אוכלוסייה קטנה יותר; היא קיבלה אספקת תבואה באמצעות מסוע; חשמל ומי שתייה זרמו אליה מישראל; חקלאים, דייגים ובעלי מקצוע אחרים ייצרו מזון; ובתי החולים לא התמודדו עם טיפול ב-20,000 פצועים. הצבא הישראלי אמר אז כי הרצועה זקוקה ל-106 משאיות ביום, לרבות מאות אלפי ליטר של דלק, כדי לענות על צרכיה ההומניטריים המינימליים של האוכלוסייה. ב-23 הימים מאז 7 באוקטובר, הוכנסו לרצועה בסך הכול 117 משאיות, ואף אחת מהן לא הובילה דלק.
הצבא הישראלי אמר כי משלוחי דלק ומזון אינם נחוצים משום שברצועה יש די מצבורים. משרד הביטחון הישראלי טען השבוע במסמכי תדרוך שנועדו לדיפלומטים ושהגיעו לידי ארגון Human Rights Watch, כי חמאס "מבנה את התפיסה הציבורית שחסר דלק".
אך לא כך עולה מהנוסחאות של ישראל עצמה, ולא כך מדווחים עובדי הסיוע. ביום שישי, הזהיר פיליפ לזריני ראש אונר"א, ארגון הסיוע הגדול ברצועה, כי "השירותים הציבוריים האחרונים שעוד נותרו קורסים גם הם, מבצע הסיוע שלנו מתמוטט". הוא הזכיר לממשלת ישראל את מה שהיא יודעת היטב: לאונר"א יש מנגנונים לניטור משלוחים כדי למנוע את הסטתם, וסוכנויות הסיוע מחויבות להבטיח שהסיוע יגיע לאזרחים שלהם נועד. מצבם של אזרחים אלה נעשה נואש יותר מיום ליום. בשבת פרצו אלפי בני אדם למחסני אונר"א כדי לקחת קמח ומוצרי היגיינה.
המשפט ההומניטרי הבינלאומי מחייב את ישראל, ככוח הכובש ברצועה, לנקוט צעדים מתקנים כדי להבטיח את רווחת האזרחים. במהלך מעשי איבה קודמים, אכזריים ככל שהיו, ממשלת ישראל הכירה במחויבות זו, לפחות חלקית. בכל אחת מארבע המלחמות ברצועת עזה מאז שנת 2008, ישראל המשיכה לספק לאזרחים שם מי שתייה וחשמל – אגב הכרה בתלותם ברשתות ובצינורות המים בין הרצועה לישראל – והמשיכה על אף הכול לפתוח את המעברים הישראליים למשלוחים הומניטריים.
בהסלמה הנוכחית, ממשלת ישראל מרחיקה לכת ככל שמתירה לה התומכת החזקה ביותר שלה, ארה"ב. (הנשיא ג'ו ביידן נשא ונתן באופן אישי על משלוחי האספקה ההומניטרית הספורים והדלים המגיעים כעת דרך מצרים). אסור לקובעי המדיניות האמריקאים, שהזדעזעו בצדק מפשעי המלחמה של חמאס נגד אזרחים ישראלים, לעמוד מנגד כשממשלת ישראל מבצעת פשעי מלחמה נגד אזרחים פלסטינים. על ארה"ב להתעקש כי ישראל תאפשר לאלתר אספקה מפוקחת של דלק ומוצרים אחרים לרצועת עזה, דרך מצרים ומשטחה שלה, תחדש את אספקת המים והחשמל לכל חלקי הרצועה ותעמוד בחובותיה להגן על אזרחים ברצועה, באשר הם.
