Skip to main content

על ישראל להחזיר את גופתו של פלסטיני שנהרג

גופתו של אדם שנורה במחסום, ככל הנראה באורח בלתי חוקי, מוחזקת מזה יותר מעשרה שבועות

(ירושלים) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי הרשויות הישראליות מחזיקות בגופתו של גבר פלסטיני, אחמד עריקאת, מזה יותר מעשרה שבועות. זאת לאחר ששוטרי מג"ב הרגו אותו במחסום, לכאורה ללא הצדקה, תוך הפרה של המשפט הבינלאומי ההומניטארי. בצילומי וידיאו ניתן לראות את מכוניתו של עריקאת מתנגשת במחסום בגדה המערבית ב-23 ביוני 2020 ומפילה שוטרת מג"ב ישראלית, ואז יורים בו אנשי הכוחות הישראלים לאחר שיצא ממכוניתו, בנסיבות שבהן כבר לא נשקפה ממנו ככל הנראה סכנת חיים מיידית.

הרשויות הישראליות מחזיקות מאז בגופתו של עריקאת ובדיון שהתנהל בעתירה שהוגשה ב-7 בספטמבר הן אמרו כי לא יחזירו אותה למשפחתו. העתירה הוגשה בעקבות דיווח מה-2 בספטמבר על החלטת הרשויות להמשיך ולהחזיק בגופותיהם של עשרות פלסטינים שנהרגו בידי כוחות ישראליים במה שהן מגדירות כאירועים ביטחוניים, שרבים מהם לא היו קשורים לארגון פוליטי או חמוש כלשהו. החזקת הגופות נועדה, במידה רבה, להפעיל לחץ להבטחת שחרורם של שני אזרחים ישראלים והחזרת גופותיהם של שני חיילים ישראלים, המוחזקים ככל הנראה שלא כדין בידי רשויות חמאס ברצועה.

"לאחר שירו באחמד עריקאת למוות ללא הצדקה נראית לעין, הרשויות הישראליות מחזיקות בגופתו כבת ערובה באופן בלתי-חוקי מזה יותר מעשרה שבועות", כך לדברי עומר שאקר, מנהל תחום ישראל ופלסטין בארגון Human Rights Watch. "הסירוב לאפשר למשפחת עריקאת לקבור את בנה בצורה מכובדת הוא אכזרי ואין לו כל הצדקה חוקית".

לדברי ארגון Human Rights Watch, על רשויות ישראל וחמאס להחזיר למשפחות ההרוגים את הגופות בהן הן מחזיקות לצורך קבורתן. מעשיו הפסולים של צד אחד אינם מצדיקים מעשים פסולים של הצד השני.

שוטרי מג"ב ישראלים ירו למוות בעריקאת בן ה-26 ב-23 ביוני, מעט לפני השעה 16:00, במחסום "הקונטיינר" הישראלי. המחסום מוצב על כביש ראשי בגדה המערבית וחוצץ בין מרכז הגדה המערבית לדרומה. עריקאת היה תושב העיירה הסמוכה אבו דיס שבפאתי מזרח ירושלים. לדברי משפחתו הוא בילה את אחר הצהריים בסידורים לקראת חתונתה של אחותו באותו ערב.

בתיעוד וידיאו שפרסמו הרשויות הישראליות נראית מכוניתו של עריקאת כשהיא מתקרבת למחסום, סוטה בחדות לתוך עמדה שבה עמדו כמה שוטרי מג"ב ישראלים והודפת אחת מהם ארצה. לדברי מיקי רוזנפלד, דובר משטרת ישראל, השוטרת, שקמה בזריזות, נפגעה קל.

הרשויות הישראליות הגדירו את האירוע כפיגוע דריסה. הוריו של עריקאת דוחים הגדרה זו, ואמרו לארגון Human Rights Watch כי הם מאמינים שבנם איבד שליטה על המכונית, אולי כתוצאה מתקלה.

מתיעוד הווידיאו עולה כי השוטרים לא ירו בעריקאת כאשר מכוניתו סטתה לכיוון המחסום, אלא רק לאחר שיצא ממנה שניות ספורות לאחר מכן. רוזנפלד אמר לכלי תקשורת כי עריקאת "יצא מהרכב והתקרב לשוטרים, שהגיבו בירי", אך מהתיעוד עולה כי השוטרים ירו לעברו ברגע שהגיח מהמכונית וכי הוא החל ככל הנראה להתרחק מהשוטרים. לדברי ארגון Human Rights Watch, אפילו אם השוטרים האמינו כי עריקאת התנגש במחסום במכוון, הרי שלאחר שהוא יצא מהמכונית, שימוש בכוח קטלני נגדו היה מוצדק על-פי הסטנדרטים של משפט זכויות האדם הבינלאומי רק כמוצא אחרון, כדי למנוע סכנת חיים מיידית.

הרשויות הישראליות לא ציינו כי עריקאת היה חמוש או האם הן חוקרות את מעשה ההרג. ארגון Human Rights Watch פנה בכתב למשמר הגבול הישראלי וביקש ממנו מידע נוסף והסבר על נקודת מבטו באשר להריגתו של עריקאת ולהחלטה להחזיק בגופתו, אך לא זכה למענה.

כוחות ישראליים משתמשים מזה עשרות שנים בכוח מופרז נגד פלסטינים במצבי שיטור שבהם ניתן היה להשתמש באמצעים פוגעניים פחות. פחות מחודש לפני הריגתו של עריקאת, בשעות הבוקר של ה-30 במאי, שוטר מג"ב ישראלי ירה למוות באיאד אל-חלאק, אדם פלסטיני בן 32 על הרצף האוטיסטי, שלא היה חמוש, כשהיה בדרכו ברגל למרכז לאנשים עם צרכים מיוחדים בעיר העתיקה בירושלים.

על-פי דיווחים בתקשורת, שוטרים אמרו כי ראו את אל-חלאק מחזיק חפץ חשוד והורו לו לעצור, אך הוא נמלט. הם רדפו אחריו לתוך מתחם לא מקורה שבו מאוחסנים מכלי אשפה, שם ניסה למצוא מחסה יחד עם המטפלת שלו, וכפי שאמרה המטפלת לכלי-תקשורת מקומיים, ירו בו למוות ב"מטווח אפס".

מאוחר יותר אמר מפקדו של השוטר היורה כי האחרון התעלם מפקודתו שלא לירות וכי אל-חלאק היה ב"מקום סגור שאין לו דרך להימלט, הוא לא תקף ולא עשה כלום. הוא לא היה בעמידה בוודאות. הוא לא סיכן אותי באותה סיטואציה". הרשויות הישראליות חוקרות את האירוע, אולם הן לא פרסומו שום תיעוד וידיאו, על אף דיווח בעיתון "הארץ" לפיו היו באזור לפחות 10 מצלמות מתפקדות.

זמן קצר לאחר הירי בעריקאת, כוחות ישראלים גידרו את האזור שסביב המחסום. בתיעוד וידיאו שצולם זמן קצר לאחר הירי נראה עריקאת, כשהוא ככל הנראה מדמם עדיין, אך אינו זז. משמר הגבול הישראלי מסר כי חובשים הגיעו למקום בתוך דקות ספורות והגישו לעריקאת טיפול רפואי אך הכריזו על מותו זמן קצר לאחר מכן.

פרמדיקים פלסטינים שביקשו לשמור על אנונימיות אמרו לארגון Human Rights Watch כי הגיעו למחסום באמבולנס כרבע שעה לאחר הירי, לאחר שהוזעקו למקום, אך הכוחות הישראליים לא איפשרו להם גישה לזירת האירוע. לדבריהם, לאחר שהם המתינו כעשר דקות, השוטרים הורו להם לעזוב. הם לא ראו חובשים אחרים מעניקים לעריקאת טיפול רפואי.

אביו של עריקאת, מוסטפא, אמר לארגון Human Rights Watch כי כששמע על האירוע מיהר למקום, אך לאחר שהזדהה שוטר הורה לו "להסתלק". הוא המתין כשעה וחצי ואז שוב סירב קצין בכיר לאפשר לו לראות את בנו ואמר לו: "אם מישהו מהשוטרים היה מת או נפצע הייתי עכשיו הורס לך את הבית".

יותר מ-80 יום לאחר הריגתו של עריקאת, הרשויות הישראליות ממשיכות להחזיק בגופתו. תחילה אמרו הרשויות למשפחת עריקאת כי ימסרו לידיהן את גופתו יום לאחר ההרג, אך כמה שעות לאחר מכן הן התקשרו למשפחה שוב והודיעו לה כי ימשיכו להחזיק בגופה "משיקולים פוליטיים", כך על פי עתירה שהוגשה לבג"ץ בדרישה להשיב את גופתו של עריקאת למשפחתו על-ידי ארגון זכויות האדם עדאלה, המייצג את המשפחה. ב-7 בספטמבר אמרה ממשלת ישראל בתשובתה לבג"ץ כי בכוונתה להמשיך להחזיק בגופה. מוסטפא עריקאת אמר כי "ימיה ולילותיה של משפחתו נהפכו על-פיהם" בציפייה להחזרת גופת בנם.

ישראל מחזיקה כיום בגופותיהם של 67 פלסטינים שנהרגו בידי כוחות ישראליים מאז שנת 2015, כך על-פי מרכז ירושלים לסיוע משפטי ולזכויות האדם (JLAC). בשנת 2017 פסק בג"ץ כי אין למדינה בסיס משפטי להחזיק בגופות. אולם בשנת 2019 בג"ץ שינה את טעמו ואישר את המדיניות הממשלתית של החזקת גופותיהם של אנשים המזוהים עם חמאס וכאלה שהרגו או פצעו ישראלים.

לדברי עדאלה, ב-2 בספטמבר החליט הקבינט הביטחוני בישראל שלא להחזיר גופות של פלסטינים שנהרגו בידי כוחות הביטחון, ללא קשר להשתייכותם הפוליטית או להיעדר השתייכות כזו. על פי דיווח בכלי התקשורת, הרשויות נימקו את החזקת הגופות כאמצעי הרתעה ולצורך הפעלת לחץ כדי להבטיח את שחרורם של ישראלים המוחזקים שלא כדין על-ידי רשויות חמאס ברצועה.

רשויות חמאס מחזיקות ככל הנראה בגופותיהם של שני חיילים ישראלים, אורון שאול והדר גולדין, שנהרגו על-פי ההשערה במהלך מלחמת 2014. בנוסף הן מחזיקות ככל הנראה, שלא כדין, בשני אזרחים ישראלים עם מוגבלויות פסיכו-סוציאליות – נפשיות, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, שנכנסו לרצועה בשנים 2014 ו-2015, בהתאמה, ואשר מוחזקים מאז, כך נראה, ללא קשר עם העולם החיצון.

סירוב להחזיר גופות עומד בניגוד לדרישה המעוגנת במשפט ההומניטארי הבינלאומי המנהגי "לעשות מאמץ לסייע להשבת שרידי חללים, על פי בקשת הצד אליו הם משתייכים". ענישה מכוונת ובלתי חוקית של משפחות ההרוגים, שאינן מואשמות במעשים פסולים כלשהם, מהווה צורה של ענישה קולקטיבית, הפרה חמורה נוספת של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. הדבר עלול גם להגיע לכדי יחס אכזרי, לא אנושי או משפיל למשפחות ההרוגים, המפר את משפט זכויות האדם הבינלאומי.

לדברי שאקר, "על ישראל וחמאס לשים קץ למדיניותן הבלתי אנושית של החזקת גופות כקלפי מיקוח... כל משפחה זכאית לכל הפחות לאפשרות לקבור את מתיה בצורה מכובדת".

Your tax deductible gift can help stop human rights violations and save lives around the world.