באירופה חלה בעת האחרונה עלייה במעשים האנטישמיים. בעיצומו של גידול מדאיג בהתקפות האלימות על יהודים בצרפת, ובהן מספר מקרי רצח שזכו לחשיפה נרחבת, החליטו יהודים רבים לעזוב את המדינה ולעבור לישראל. בגרמניה החליטו בני נוער יהודים שעייפו מההתקפות וההטרדות לעשות כדוגמתם. חששות דומים התעוררו בנוגע לאנטישמיות בבריטניה, שסקר העלה שכשליש מיהודֶיה שוקלים הגירה בשל המצב.

עבור אירופאים רבים, שנאת היהודים של שנות השלושים והארבעים עשויה להדמות כהיסטוריה עתיקה. אולם עבור יהודים, ובמיוחד אלה החיים כיום בגרמניה, הטראומה והזיכרון הקולקטיבי לא התפוגגו.

ממשלת גרמניה וממשלות אחרות באירופה מודאגות בצדק מסרטן האנטישמיות הוויראלי. אבל ההצעה המשותפת למפלגות CDU/CSU, SPD, FDP ומפלגת הירוקים המאוחדת שהתקבלה לאחרונה בבונדסטאג (בית הנבחרים הפדרלי של גרמניה), ואשר מגדירה חרם על ישראל כאנטישמי, בטעות יסודה. אין זו הדרך הנכונה להיאבק באנטישמיות ועל ממשלת גרמניה לדחות הצעה זו.

אנטישמים מסוימים למדו ללא ספק להשתמש במונחים "ישראל" או "ציוני" כתחליף ל"יהודים" וחשוב לחשוף גניבת דעת זו. אבל נכון גם שביקורת לגיטימית על מעשיה של מדינת ישראל מוכתמת לעתים שלא בצדק כאנטישמית.

הצעדים שננקטו נגד חרם בארצות הברית ובישראל כוונו לעיתים קרובות אל אנשים המודאגים מהפרה של זכויות האדם בהתנחלויות לא חוקיות בגדה המערבית הנתונה תחת כיבוש ישראלי. 27 מדינות בארה"ב אימצו חוקים או מדיניות המענישים עסקים, ארגונים או יחידים הנוקטים חרם נגד ישראל או קוראים לעשות כך. ממחקר שערך ארגון  Human Rights Watch עולה כי מדינות רבות בארצות הברית משתמשות בחוקים כאלה כדי להעניש חברות המסרבות לנהל עסקים עם התנחלויות ישראליות בלתי חוקיות בגדה המערבית.

מדינת ניו יורק, למשל, פרסמה רשימה של 11 חברות שבהן אסור לה להשקיע מכוח צו מנהלי שהוציא המושל אנדרו קומו בשנת 2016. הרשימה כוללת חברות שכל חטאן היה ניתוק קשריהן עם התנחלויות. אחת מהן היא הקואופרטיב גרופ, חברת מרכולים בריטית שהפסיקה לנהל עסקים עם ספקים לגביהם ידוע כי הם קונים מוצרים מהתנחלויות ישראליות. הקואופרטיב גרופ ציינה כי "עודנה מחויבת לשיווק מוצרים מישראל ולניהול עסקים עם ספקים ישראליים שאינם משווקים מוצרים שמקורם בהתנחלויות". חברה נוספת, Cactus Supermarkets מלוקסמבורג, השעתה שיווק של תוצרת חקלאית ישראלית עד אשר יוכיחו הספקים כי מקור הסחורה אינו בהתנחלויות, אך המשיכה במקביל לשווק מוצרים אחרים המיובאים מישראל, כך על פי הודעה שפרסמה קבוצת פעילים לאחר משא ומתן עם החברה.

ארגון Human Rights Watch דוחה כל צורה של אנטישמיות, אינו חלק מתנועת ה-BDS ואינו נוקט עמדה כלשהי בנוגע לחרמות על ישראל. אולם, שנים ארוכות של מחקר העלו כי לא ניתן לנהל עסקים בהתנחלויות מבלי לתרום להפרות של זכויות האדם ושל המשפט ההומניטארי הבינלאומי או להפיק מהן תועלת. הדרך היחידה שבה חברות יכולות לעמוד במחויבויותיהן על פי העקרונות המנחים של האו"ם בדבר עסקים וזכויות האדם, היא להפסיק לפעול בהתנחלויות. חוקים נגד חרם מענישים חברות הנוקטות פעולה כזו בהתאם למחויבויותיהן המשפטיות הבינלאומיות ולעמדתם של גרמניה והאיחוד האירופי באשר להתנחלויות.

לממשלת ישראל יש חקיקה משלה נגד החרם. לפני שנה, הרשויות השתמשו בתיקון משנת 2017 לחוק הכניסה לישראל, האוסר על כניסת אנשים הקוראים לחרם עליה, כדי לבטל את אשרת העבודה של עומר שאקר, עמיתי בארגון Human Rights Watch. כאשר ערערנו על צו הגירוש בבית המשפט, הממשלה הדגישה את עבודתו הציבורית בנוגע למחקר שלנו על פעילותם של עסקים כגון Airbnb בהתנחלויות ואת המלצתנו כי הם יפסיקו לפעול בהתנחלויות בשל פגיעתן בזכויות הפלסטינים. בחודש שעבר אישר בית משפט ישראלי את צו הגירוש וקבע כי עבודתנו בנוגע לעסקים בהתנחלויות מהווה קריאה לחרם על ישראל. ערערנו על ההחלטה בפני בית המשפט העליון של ישראל.

משפט זכויות האדם הבינלאומי מקנה לכל בני האדם את הזכות להביע בדרכים לא אלימות את דעותיהם, נתעבות ככל שיהיו בעיני אנשים אחרים, ובכלל זה את הזכות להשתתף בחרמות. הרשויות יכולות להגביל את חופש הביטוי, אך רק בכפוף לתנאים מגבילים ומחמירים.

דייויד קיי, דווח האו"ם המיוחד לקידום הזכות לחופש הדעה והביטוי ולהגנה עליה, קבע כי "חרם... כבר מזמן נתפס כצורת ביטוי לגיטימית, המוגנת לפי סעיף 19 (2)" לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות (ICCPR)". במסגרת סקירה של חוקים נגד חרם בארה"ב הגיע קיי למסקנה כי חקיקה זו "נראית מכוונת בבירור למאבק בביטוי פוליטי" וכי "עונשים כלכליים שנועדו לדכא נקודת מבט פוליטית מסוימת" לא יעמדו בתנאים המפורטים באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות באשר להגבלות מותרות על חופש הביטוי.

בגרמניה, המונח חרם מעורר את זיכרון החרם על חנויות בבעלות יהודית בשנות ה-30. השוואה בין תקופה אפלה זו לחרם על ישראל בשל הפרת זכויות האדם היא זלזול בהיסטוריה שלנו. פעילים ברחבי העולם משתמשים בחרמות כדי לערער על הפרה של זכויות ולחתור לשינוי פוליטי. חרמות אף מילאו תפקיד מרכזי במאבק למען זכויותיהם של אפריקאים-אמריקאים בארה"ב ובקמפיינים הבינלאומיים נגד האפרטהייד בדרום אפריקה ומעשי הזוועה בדארפור.

הצעדים נגד החרם עלולים להגביל את חופש הביטוי ולפגוע באנשים הפועלים למען זכויות האדם, ואין לקדמם. במקום זאת על הרשויות הגרמניות להתייחס להתעוררות המחודשת של האנטישמיות באמצעות חקירה וענישה של איומים ושל מעשי אלימות נגד יהודים ומיעוטים אחרים. כמו כן עליהן לגנות התבטאויות לא סובלניות מצד פוליטיקאים מהימין הקיצוני ולפעול לחינוך אנשים באשר לסכנות הטמונות בשנאה חסרת רסן. גורמים רשמיים יכולים להתחיל, למשל, בהתמודדות ישירה עם הבריונות האנטישמית בבתי הספר שלנו. אמצעים כאלה עשויים להתברר כיעילים בהרבה מהגבלת חופש הביטוי, שבסופו של יום לא תתרום דבר למאבק בשנאה.