דגלי ארה"ב וישראל מחוץ לשגרירות ארה"ב בתל-אביב, 5 בדצמבר 2017

© 2017 Reuters
 

דו"ח זכויות האדם שפרסמה מחלקת המדינה של ארה"ב בימים האחרונים, ואשר נועד להיות "משאב עובדתי" בנושא הפרות זכויות האדם בכמעט 200 ארצות ולספק בסיס מידע למדיניות החוץ של ארה"ב, לוקה בבעיות ובהשמטות רבות – לרבות בפרקים הסוקרים את ישראל ופלסטין

הבעיה מתחילה כבר עם שמות הפרקים. בשנים קודמות, מחלקת המדינה הכינה פרק משותף, שהורכב משני פרקים נפרדים, על "ישראל" ועל "השטחים הכבושים". השנה שינתה מחלקת המדינה את שמות הפרקים ל"ישראל ורמת הגולן" ו"הגדה המערבית ועזה". כמו כן, הוסרה מהדו"ח כמעט כל התייחסות לכיבוש. על כוח כובש חלות חובות ספציפיות מכוח המשפט ההומניטארי הבינלאומי וטשטוש אופי השליטה הישראלית פוגע במאמצים לחייב את ישראל לעמוד בסטנדרטים אלה.

בנוסף, הדו"ח מרחיק לכת עוד יותר מאלה של שנים קודמות בקבלת הנרטיב של ממשלת ישראל בכל הנוגע לסוגיות מפתח. כך למשל, הדו"ח משנה שעברה מדגיש את "אפלייתם הממוסדת והחברתית לרעה של האזרחים הערבים בישראל" כאחת "הבעיות המשמעותיות ביותר של זכויות האדם בישראל". אמירה זו נעלמה מהדו"ח של השנה, מגמה החוזרת על עצמה בפרקים רבים שבהם הוסרו התייחסויות לאפליה חברתית מהתקצירים המופיעים בראשם.

למעשה, מהפרק "ישראל ורמת הגולן" הושמטו במפורש כל ההתייחסויות למערכת הכפולה והמפלה שמנהלת ישראל בירושלים, שבה המדיניות הישראלית מגדירה שימור של "רוב יהודי מוצק בעיר" כיעד מפורש. תחת זאת, הדו"ח מדבר על "התושבים הישראלים בירושלים" – מונח הכולל ככל הנראה יהודים שהתנחלו במזרח העיר בניגוד לחוק. הדו"ח משאיר במפורש כמעט כל התייחסות לתושביה הפלסטינים של ירושלים לפרק על "הגדה המערבית ועזה".

הדו"ח שפורסם השנה חורג מהדפוס שהתווה בדו"חות קודמים גם בכך שמחבריו מציינים כי "ביקשו וקיבלו התייחסות מממשלת ישראל (וכן, כאשר הדבר רלוונטי, מהרשות הפלסטינית) ביחס לטענות בדבר הפרות של זכויות האדם". יש לציין כי הבהרות או הסברים כאלה לגבי מקורות המידע אינם מופיעים בפרקים הנוגעים לבעלות בריתה הקרובות של ארה"ב, כמו יפן, בריטניה, צרפת או גרמניה.

מזה עשרות שנים שארה"ב נמנעת משימוש מספיק בכוח ההשפעה שלה להפעלת לחץ על ממשלת ישראל כדי שזו תשים קץ לעשרות שנים של דיכוי הפלסטינים, אפלייתם הממוסדת והפרה שיטתית של זכויותיהם. אולם, הדו"ח של השנה משקף את המעבר, תחת ממשל טראמפ, לטיוח מוגבר של הפרות אלה, גם כאשר הוא מכיר לעיתים בכך שהתעללות בפלסטינים תועדה באופן עצמאי על ידי ארגונים כמו Human Rights Watch.

עצימת עיניים בפני המציאות אינה תורמת דבר לחיזוק מעמדה של ארה"ב, ורק מבודדת אותה מהקונצנזוס הבינלאומי השורר בנוגע להפרות הישראליות והופכת את קולה לפחות מהימן ורלוונטי.