מבוא
פעילותם של בנקים ישראליים בהתנחלויות ישראליות בגדה המערבית מעוררת חששות חמורים בתחום זכויות האדם. הבנקים הישראליים מספקים שירותים להתנחלויות - שאינן חוקיות על-פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי - ובשטחן, ופועלים בשיתוף עם גורמים העוסקים בפיתוח פרויקטים חדשים של בנייה בהתנחלויות. בכך, בנקים אלה תורמים ליציבותן של התנחלויות קיימות ומאפשרים את הרחבת שטחן הבנוי וההשתלטות על קרקע פלסטינית, ומקדמים את סיפוחו של השטח בפועל. מכלול זה תורם להפרות חמורות של זכויות האדם והמשפט ההומניטארי הבינלאומי.
במענה להעלאת חששות אלה בנוגע לפעילויותיהם הבנקאיות בהתנחלויות ישראליות בגדה המערבית ועמן, אמרו בנקים ישראליים כי הדין הישראלי מחייב אותם לספק את השירותים הללו.
אולם, ארגון Human Rights Watch לא הצליח למצוא שום חוק ישראלי המחייב בנקים לקיים רבות מהפעילויות הללו, הקשורות להתנחלויות. במלים אחרות, בנקים ישראליים יכולים להפסיק רבות מפעילויותיהם הקשורות להתנחלויות – ובעיקר מימון בנייה חדשה, מתן משכנתאות והפעלת נקודות שירות - סניפים ומסופים אוטומטיים - מבלי לשאת בהכרח בהשלכות משפטיות שליליות.
גם אם הדין הישראלי היה מטיל עליהם חובה לקיים את הפעילויות האמורות, היו הבנקים הישראליים נושאים באחריות, בכל נסיבות שהן, לחפש דרכים שבהן יוכלו לכבד את עקרונות זכויות האדם, הזוכים להכרה בינלאומית.
במסמך שלפניכם ארגון Human Rights Watch מנתח את הדין הישראלי החל על פעילות בנקאית, לרבות תיקונים שנעשו בתקופה האחרונה בחקיקה האוסדרת על אפליה וחקיקה להגנת הצרכן וכן חוק המתייחס לקריאות להחרים את ישראל או את התנחלויותיה. מסמך זה מפרט אילו פעילויות בנקים ישראליים מחויבים ואילו פעולות הם אינם מחויבים לנקוט מתוקף הדין הישראלי, ופורש המלצות לבנקים ישראליים, למשקיעים בהם, לבנק ישראל, לממשלת ישראל ולמדינות צד שלישי. כמו כן מתייחס ארגון Human Rights Watch במסמך למחויבויות זכויות האדם של משקיעים מוסדיים זרים בבנקים אלה וממליץ על דרכים שבהן יוכלו לפעול בהתאם למחויבויות אלה.
ארגון Human Rights Watch סבור כי עסקים אינם יכולים לפעול בהתנחלויות תוך עמידה במחויבויותיהם הבינלאומיות, בשל הפרות זכויות האדם והמשפט הבינלאומי המאפיינות את ההתנחלויות מעצם טבען. ארגון Human Rights Watch קורא לבנקים, כמו-גם לעסקים אחרים, לציית למחויבויותיהם הבינלאומיות בתחום זכויות האדם באמצעות הפסקת פעילויות הקשורות להתנחלויות.
על-פי חוקי הבנקאות, חוק הגנת הצרכן וחוק איסור הפליה, בנקים אינם יכולים לדחות לקוחות על בסיס מקום מגוריהם, ובתי המשפט הישראליים עלולים לפרש הוראה זו ככזו החלה על מגורים מחוץ לשטח ישראל, בהתנחלויות ישראליות בגדה המערבית. אולם, ארגון Human Rights Watch מעריך כי הדין הישראלי מאפשר לבנקים להימנע מאספקת שירותים רבים התומכים בהתנחלויות ובפעילותן וכי הדבר חיוני לצורך עמידה במחויבויותיהם בתחום זכויות האדם. בנקים אינם מחויבים לספק שירותים בכל מקום ולא נאסר עליהם לסרב להעניק שירותים בהתבסס על שיקולים עסקיים או אחרים, ללא קשר למקום מגוריו של הלקוח. הדין הישראלי אוסר על אפליה נגד פרט בהתבסס על מקום מגוריו, לא על הבחנה המבוססת על המיקום הגיאוגרפי שבו יסופקו השירותים או על יסודות מהותיים אחרים של שירות או עסקה. אכן, החוק הישראלי להגנת הצרכן מאפשר לעסקים להימנע מאספקת סחורות או שירותים בהתנחלויות, ובתנאי שהם מיידעים את הלקוחות מראש על ההחלטה ומחילים את המדיניות על כלל הלקוחות, ללא קשר למקום מגוריהם. החוק הישראלי נגד אפליה אוסר על בנקים להפלות באספקת שירותים או סחורות המסופקים במקום העסק, בהתבסס על מקום מגוריו של הלקוח, אך החוק אינו אוסר על סירוב לספק שירותים פיננסיים באזור מסוים בהתבסס על שיקולים אחרים.
מסיבות אלה, ארגון Human Rights Watch סבור כי אף שבנקים אינם יכולים, על-פי חוק, לדחות מתנחלים כלקוחות, הם אינם מחויבים לספק שירותים פיננסיים הקשורים להתנחלויות, כגון מימון פרויקטים של בנייה או הענקת משכנתאות לרכישת נדל"ן בהתנחלויות, כאשר הסירוב אינו מתבסס על מקום המגורים של הלקוח אלא על שיקולים עסקיים ושיקולים הנוגעים לזכויות האדם הנובעים ממיקומן של הפעילויות. לדוגמה, טבען של זכויות הרכוש על יחידת הדיור והשלכות הבנייה על זכויות האדם של פלסטינים.
מהניתוח שערך ארגון Human Rights Watch לגבי הדין הישראלי והסטנדרטים של משפט זכויות האדם הבינלאומי והמשפט ההומניטארי הבינלאומי החלים על עסקים ועל ההתנחלויות עולה כי בנקים יכולים לסרב לספק שירותים רבים ה"נוגעים" להתנחלויות, כל עוד הם מצהירים על מדיניות זו וכל עוד בתי המשפט לא יראו הטעמים לסירוב ככאלה המתייחסים ללקוחות עצמם, אלא ככאלה הנובעים מההשלכות העסקיות והאחרות של אופי העסקאות. לדוגמה, בנקים יכולים לסרב לספק שירות אם מקור העסקה בהתנחלות או שהעסקה מסתיימת בהתנחלות או עוברת דרכה, כל עוד הם מצהירים על סירובם לספק שירותים בהתנחלויות ומחילים מדיניות זו על כלל הלקוחות. דיני הבנקאות הישראליים אף מספקים לבנקים מעין הגנה בכך שהם מתירים להם להעמיד מדינויות מסוג זה לאישורו של בנק ישראל. זהו רק צעד אחד מני רבים שבנקים ישראליים יכולים וחייבים לנקוט כדי לעמוד במחויבויותיהם בתחום זכויות האדם ולחדול מלנהל עסקים בהתנחלויות או עמן.
מתודולוגיה
ארגון Human Rights Watch בחן מידע שפורסם על-ידי בנק ישראל ודו"חות על פעילות בנקאית בהתנחלויות ישראליות שפורסמו לאחרונה על-ידי הארגון הישראלי הלא ממשלתי "מי מרוויח מהכיבוש",[1] הארגון הדני Danwatch העוסק בעיתונות חוקרת ובמחקר,[2] וקואליציה של ארגונים צרפתיים.[3] ארגון Human Rights Watch ערך ביקורי שטח בסניפי בנקים ובאתרי בנייה בהתנחלויות ובחן מידע על נקודות שירות בהתנחלויות שפרסמו בנק ישראל ובנקים ישראליים. כמו כן ארגון Human Rights Watch בחן פרוטוקולים של דיונים במועצות מקומיות ובמועצות אזוריות בהתנחלויות, דו"חות שערכו חברות בנוגע לבנייה בהתנחלויות, ומידע פומבי בנוגע לפרויקטים חדשים בהתנחלויות.
מחקר זה מלמד כי כל חמשת הבנקים הגדולים בישראל פועלים בהתנחלויות.
ארגון Human Rights Watch בחן גם חקיקה ישראלית עדכנית ופסיקות של בתי משפט ישראליים, הצעות חוק, דו"חות של מחלקת המחקר של הכנסת, מאמרים מאת חוקרים ישראלים בתחום הבנקאות וחוות דעת מומחה על הדין הישראלי ופעילות בנקאית בהתנחלויות, שהוזמנה על-ידי ארגון "מי מרוויח מהכיבוש".
ארגון Human Rights Watch פנה בכתב לבנק ישראל, לאיגוד הבנקים בישראל ולחמשת הבנקים הגדולים בישראל וביקש מהם פרטים בנוגע לפעילות בנקאית בהתנחלויות והסברים בנוגע לדרך בה הם מבינים את המסגרת המשפטית המקומית. בנק לאומי ובנק ישראל העבירו התייחסות קצרה. ארבעת הבנקים האחרים - בנק הפועלים, בנק דיסקונט, בנק מזרחי טפחות והבנק הבינלאומי הראשון לא הגיבו לפנייה. איגוד הבנקים בישראל סיפק תשובות בכתב לשאלות שהציג לו ארגון Danwatch לצורך הפרסום בחודש ינואר 2017,[4] שאותן בחן ארגון Human Rights Watch, אולם דובר האיגוד החליט שלא להשיב על שאלות שהעביר ארגון Human Rights Watch לצורך הפרסום הנוכחי.[5]
ארגון Human Rights Watch אף נועץ בעורכי דין ומשפטנים ישראלים המתמחים בחוק הישראלי בתחומי החברות, הבנקאות, הקניין והאיסור על אפליה.
בנוסף לתגובת בנק ישראל, שתפורט להלן, כתב דובר מטעם בנק לאומי בהודעת דואר אלקטרוני שנשלחה בתגובה לרשימה של שאלות,[6] כי "בנק לאומי פועל בהתאם לחוקי מדינת ישראל", וכי לכל שאלה נוספת הארגון מוזמן לפנות לאיגוד הבנקים בישראל.[7]
מדוע פעילות בנקאית בהתנחלויות הישראליות מנוגדת למשפט הבינלאומי
ארגון Human Rights Watch תיעד בעבר כיצד עסקים בהתנחלויות ישראליות בגדה המערבית תורמים להפרות חמורות של זכויות האדם והמשפט ההומניטארי הבינלאומי ומפיקים מהן תועלת: הם מפרים את האיסור על העברת אזרחי הכוח הכובש לשטח הכבוש, ממוקמים על קרקע שנגזלה באורח בלתי חוקי מפלסטינים, מנצלים משאבים טבעיים השייכים לחברה הפלסטינית אך מוקצים באורח מפלה לישראלים, ומהווים חלק ממערכת מפלה המעניקה זכויות יתר לעסקים ישראליים תוך דיכוי פיתוחם של עסקים ומוסדות חברה ותרבות פלסטיניים ושל תשתיות פלסטיניות. ההתנחלויות גורמות להפרות חמורות כגון הגבלות על חופש התנועה של פלסטינים, השתלטות לא חוקית על אדמות פלסטיניות, הריסת בתים ועקירת תושבים. העברת אוכלוסייתו האזרחית של כוח כובש לתוך שטח כבוש היא פשע מלחמה.[8]
עסקי התנחלויות תלויים בהשתלטות בלתי חוקית של ישראל על קרקע ומשאבים פלסטיניים אחרים ומרוויחים ממנה, ומאפשרים את תפקודן של התנחלויות ואת צמיחתן. פעילויות הקשורות להתנחלויות אף נתרמות באופן ישיר ממדיניותה המפלה של ישראל בכל הקשור לתכנון וייעוד קרקעות ולהקצאת קרקעות, משאבי טבע ותמריצים כספיים וכן ממדיניותה המפלה בנוגע לגישה לשירותים ולתשתית. המדיניות האמורה גורמות לעקירתם בכפייה של פלסטינים ומעמידה פלסטינים במצב של נחיתות חריפה בהשוואה למתנחלים. הבנק העולמי מעריך כי ההגבלות על הפיתוח הכלכלי הפלסטיני ועל הבנייה בפלסטינית בשטחC לבדו - המהווה 60% מהגדה המערבית ושבו ממוקמות רוב ההתנחלויות - עולות לכלכלה הפלסטינית 3.4 מיליארד דולר ארה"ב מדי שנה, שליש מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) הפלסטיני.[9]
מחויבויות הבנקים בתחום זכויות האדם
בהתאם לסטנדרטים בינלאומיים הקבועים בעקרונות המנחים של האו"ם בדבר עסקים וזכויות האדם, מצופה מעסקים לבצע בדיקות נאותות בכל הנוגע לזכויות האדם. זאת כדי לזהות ולמתן כל תרומה להפרה של זכויות האדם, לא רק עקב פעילויותיהם שלהם אלא גם כתולדה של פעילויות שאליהן הם קשורים במישרין בקשר עסקי.[10] כמו כן מצופה מהם לכבד את הסטנדרטים של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. הציפייה היא כי עסקים ינקטו אמצעים יעילים כדי להימנע מפגיעה אפשרית בזכויות האדם או למתן אותה – וישקלו הפסקה של פעילות עסקית כאשר יש לפעילות זו השלכות שליליות חמורות על זכויות האדם, שאותן לא ניתן למנוע או למתן.
בהתבסס על מחקר מקיף שערך בעבר, ארגון Human Rights Watch סבור כי בדיקת נאותות הולמת תחשוף את העובדה שפעילויות עסקיות המתקיימות בהתנחלויות ישראליות, בעסקי התנחלויות או תוך התקשרות חוזית עמם, תורמות לפגיעה בזכויות האדם. ארגון Human Rights Watch הגיע למסקנה כי עסקים אינם יכולים להימנע מתרומה להפרות אלה או לצמצם פגיעה זו כל זמן שהם מקיימים פעילויות מסוג זה, משום שהם תורמים לניהול והרחבה של התנחלויות המפרות את המשפט הבינלאומי.[11] ארגון Human Rights Watch גורס כי ההקשר של הפרות זכויות האדם שלהן תורמת הפעילות העסקית של ההתנחלויות הוא כה נרחב וחמור שעסקים אינם יכולים לעמוד במחויבויותיהם בתחום זכויות האדם כל עוד הם ממשיכים לקיים פעילות עסקית בהתנחלויות או לתועלתן. בכלל זה עליהם להפסיק כל מימון של ההתנחלויות, אספקת שירותים להן או תמיכה מסוג אחר בהתנחלויות או בפעילויות ותשתית הקשורות אליהן.
אף אחד מחמשת הבנקים הגדולים בישראל לא השיב על השאלה האם הוא מיישם את העקרונות המנחים של האו"ם. ארגון Human Rights Watch לא מצא מסמכים זמינים לציבור המתייחסים ליישום כזה. עם זאת, רבים מהמשקיעים המוסדיים הגדולים בבנקים אלה, לרבות קרנות פנסיה כמו קרן הפנסיה הנורווגית הממשלתית[12] וקרן הפנסיה ABP של ממשלת הולנד[13], התחייבו בפומבי לכבד את זכויות האדם בהקשר של החלטותיהם בנוגע להשקעות. שתי קרנות אלה משכו את השקעותיהן מכמה חברות ישראליות מטעמי זכויות אדם, לרבות מעורבות בתחום חימוש המצרר,[14] ובבניית התנחלויות בגדה המערבית,[15] אולם שימרו את השקעותיהן בבנקים ישראליים העוסקים בפעילויות הקשורות בהתנחלויות.
טענות איגוד הבנקים בישראל
אף שדובר מטעם איגוד הבנקים בישראל סירב להתייחס לשאלות שהציב ארגוןHuman Rights Watch, האיגוד סיפק תשובה מפורטת[16] לשאלות שהציג המרכז הדני לעיתונות חוקרת ומחקר, Danwatch, עבור דו"ח שפרסם בחודש ינואר 2017 על השקעות בהתנחלויות ישראליות.[17] בתגובתו, אמר האיגוד כי הוא מחויב חוקית להציע שירותים פיננסיים בהתנחלויות כדי לציית לחוק הישראלי נגד אפליה, בגרסתו הקודמת.
איגוד הבנקים לישראל התייחס בתגובתו ל"חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000" ("חוק איסור הפליה").[18] האיגוד כתב בתגובתו [באנגלית]:
[חוק איסור הפליה] אוסר על הבנקים, המספקים שירותים בנקאיים ואשראי, להפלות במתן שירותים בנקאיים ואשראי מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות. כמו כן נקבע בחוק כי אפליה כוללת התניית מתן שירותים בתנאים שלא ממין העניין.
לפיכך, קביעת מדיניות בנקאית, לפיה לא יינתנו שירותים בנקאיים או אשראי בקשר לפעילות, כגון משכנתאות, מימון פרויקטיים של בנייה או מתן אשראי, ביהודה ושומרון תהווה אפליה האסורה על-פי חוק מחמת לאום, גזע, קבוצה דתית והשקפה.
האיגוד לא הסביר בהצהרה שסיפק כיצד סירוב לספק שירותים בהתנחלויות בגדה המערבית, שרובן נמצאות מחוץ לגבולות מדינת ישראל כפי שהוגדרו בחוק הישראלי, יהווה אפליה לרעה של יחידים מטעמי גזע, דת או השקפה. אף אחד מהבנקים הישראליים לא הגיב על בקשתו של ארגוןHuman Rights Watch להסביר עמדה זו. מאז מסר האיגוד את הצהרתו, תוקן חוק איסור הפליה, כפי שיידון להלן.
דובר מטעם בנק ישראל, שמתפקידו לוודא כי בנקים ישראליים פועלים על-פי חוקי המדינה, כתב בהודעת דואר אלקטרוני כי השאלות שהציב ארגון Human Rights Watch,[19] "מתייחסות להיבטים משפטיים בפעילות של הבנקים בישראל. התשובות לכך מורכבות ותלויות בנסיבות של כל מקרה לגופו, ולכן, ככלל, אנו לא נוהגים להתייחס לשאלות מסוג זה".[20]
ניתוח החובות שמטיל הדין הישראלי על בנקים
בהתבסס על המחקר הקודם שערך ארגון Human Rights Watch בנוגע למעורבות עסקים בהתנחלויות בלתי חוקיות, עמדתו של הארגון היא כי מתן שירותי בנקאות להתנחלויות או בשטחן סותר את מחויבויותיהם של הבנקים הישראליים בתחום זכויות האדם.
אם אכן היה הדין הישראלי מחייב עסקים לספק שירותים כאלה – וכמה מחוקקים ישראלים הציעו לאחרונה לתקן את החוק כך שיטיל חובה כזו, עד כה ללא הצלחה – הדבר היה מקשה על עסקים אלה לעמוד במחויבויותיהם בתחום זכויות האדם או שלא היה מאפשר זאת כלל, והיה מחייב חברות אחרות להעריך מחדש את יחסיהן עם עסקים אלה, יהיה טבעם אשר יהיה.
שירות הבנקאות בישראל כפוף לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א - 1981 ("חוק הבנקאות") וחוקים אחרים הנוגעים לאיסור הפליה ושירות לקוחות.[21] בחינה קפדנית של חוקים אלו על ידי ארגון Human Rights Watch מעלה כי תחת החוק הישראלי, בנקים יכולים לסרב לספק רבים מן השירותים שהם מספקים בהתנחלויות ישראליות בגדה המערבית בהתבסס על שיקולים של עסקים וזכויות אדם. ממחקר ומניתוח של החוק הרלוונטי עולה בבירור כי על בנקים ישראליים לא מוטלת חובה לפעול בהתנחלויות או עמן, אלא הם בוחרים לספק רבים מהשירותים הללו, כל אחד מהם על-פי שיפוטו העסקי.
תחולת חוק הבנקאות הישראלי בהתנחלויות הגדה המערבית
שאלה מקדמית שיש לתת עליה מענה היא האם וכיצד החוק הישראלי אכן חל על הפעילות הבנקאית בהתנחלויות הגדה המערבית. בדומה לרוב החוקים הישראליים, תחולתו הטריטוריאלית של חוק הבנקאות מוגבלות לגבולות מדינת ישראל כפי שהוכרו על-ידי המשפט הישראלי. גבולות אלה אינם כוללים את ההתנחלויות בגדה המערבית, למעט במזרח ירושלים, אזור שישראל טוענת שסיפחה לשטחה ושבו היא מחילה את חוקיה.[22] אולם, הצבא הישראלי, הפועל בגדה המערבית הן כמחוקק והן כרגולטור, הורה כי הדין הישראלי יחול על סניפי בנקים ישראליים שלהם העניק הצבא רשיון לפעול בגדה המערבית.[23] הצבא אף פוטר סניפי בנקים אלה מציות לחוק הבנקאות הירדני, החל בכל מקרה אחר בגדה המערבית.[24] כך, על אף שעל בנקים ישראליים לא חלה שום חובה לפעול בהתנחלויות, כפי שיפורט להלן, משהם עושים כך, הצבא הישראלי מחיל על פעולותיהם את הדין הישראלי.
המשפט ההומניטארי הבינלאומי מחייב את הכוח הכובש לכבד את החוקים שחלו בשטח לפני כיבושו, בחריגים מוגבלים לצרכים ביטחוניים או לתועלת האכלוסייה הנתונה תחת כיבוש.[25] הרחבת תחולתם של חוקי הבנקאות וסמכויות האכיפה של ישראל על השטח הכבוש, לאספקת שירותים גם למתנחלים ישראלים אשר נמצאים שלא כדין בגדה המערבית, כאילו הייתה ישראל הריבון החוקי בשטח זה, מפרה לפיכך את המשפט ההומניטארי הבינלאומי.
החובות המוטלות על בנקים ישראליים מתוקף חוק הבנקאות הישראלי
חוק הבנקאות הישראלי מפרט שלושה שירותים שנאסר על בנקים ישראליים לסרב לספק באופן בלתי סביר: קבלת פקדון כספי; פתיחה וניהול של חשבון עובר ושב במטבע ישראלי, בתנאים מסוימים; ומכירת שיקים בנקאיים. החוק מתיר לבנקים להתוות את מדיניותם בנוגע לכושר אשראי, וקובע מפורשות כי "אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח".[26] החוק אף מתיר לבנקים לקבוע מדיניות להנחיית קבלת החלטות בנוגע למתן שירותים, בכפוף לאישורו של בנק ישראל, והחלטות המתקבלות בהתאם למדיניות שאושרה נחשבות סבירות.[27]
ניתן לפרש את חוק הבנקאות הישראלי, החל על התנחלויות מתוקף צווים צבאיים וחל מן הסתם בישראל, כמחייב בנקים ישראליים להסכים לבקשות פרטניות לפתיחה וניהול של חשבונות עובר ושב לתושבים, עסקים וארגונים בהתנחלויות ישראליות ובמועצות מקומיות של התנחלויות, ולמכירת המחאות בנקאיות ללקוחות אלה, כאשר הם עומדים בתנאים לכך. בנק המבקש להימנע מדרישה מסוג זה יכול, כמובן, בכפוף להיתר בנק ישראל, לקבוע מדיניות של סירוב לפתיחת חשבונות עבור עסקים ורשויות מקומיות בהתנחלויות - למשל, כדי לעמוד בהתחייבויותיו הבינלאומיות בתחום זכויות האדם. במקרה זה, עבור עסקים וגופי התנחלויות, ההבחנה מבוססת על מהות העסקה ועל התמיכה שהיא תספק להתנחלויות ולא על מקום מגוריו של הלקוח. אישור מדיניות כזו על ידי בנק ישראל יקנה לבנק מעין הגנה מפני פעולה משפטית שלילית העלולה להינקט נגדו, שכן חזקה על החלטות המתקבלות מכוח מדיניות מאושרת כי הן סבירות.
עם זאת, נראה שחוק הבנקאות אינו מחייב בנקים להציע רבים מהשירותים הנוספים שהם מספקים להתנחלויות או בשטחן, כפי שיפורט להלן.
היעדר חובה להקים סניפי בנקים
בנק ישראל אחראי לאישור סניפים חדשים של בנקים, אולם הכללים מתייחסים במידה רבה לשיקולים מסחריים בנוגע למיקום הסניפים ולמועדי פתיחתם וסגירתם. נראה כי לא מוטלת על בנקים חובה משפטית כלשהי להפעיל סניפים בהתנחלויות. ואכן, ברוב ההתנחלויות אין בנמצא נקודות שירות; על-פי מידע שפורסם על-ידי בנק ישראל ובאתרי אינטרנט של הבנקים, רק בשש מתוך 126 ההתנחלויות בגדה המערבית, להוציא מזרח ירושלים, ישנם סניפי בנקים או מסופים אוטומטיים שהוצבו על-ידי בנקים.[28]
ממידע הזמין באתר האינטרנט של אגף הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל עולה כי בנקים ישראליים מחליטים על פתיחה וסגירה של סניפים "על-פי שיקוליהם העסקיים".[29] חוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981 מחייב את אישורו של בנק ישראל לפתיחה או סגירה של סניף, ולצורך כך מביא הבנק בחשבון, בין היתר, שיקולים של "טובת הציבור".[30] לפיכך, יהיה קשה לפרש את הדין הישראלי כמטיל חובה לפתוח סניפי בנקים בהתנחלויות, כיוון שלמעשה בנקים מנועים מלעשות כן עד אשר יבקשו ויקבלו היתר לכך. החוק הישראלי אכן מחייב אישור מבנק ישראל לסגירת סניפי בנק קיימים בהתנחלויות ישראליות (או בכל מקום אחר). על-פי פירוט הזמין באתר בנק ישראל, מאז שנת 2015 בנקים ישראלים סגרו ארבעה סניפי בנק בהתנחלויות ביתר עילית, מודיעין עילית ואורנית.[31]
חוק איסור הפליה, על-פניו, אינו מחייב מתן שירות בהתנחלויות
החוק הישראלי לאיסור אפליה, שתוקן לאחרונה, והחוק להגנת הצרכן מחייבים עסקים, ובכלל זה בנקים, להודיע ללקוחות על סירוב לספק שירותים בהתנחלויות, אולם אינם מחייבים עסקים לספק שירותים כאלה. כפי שיפורט להלן, תיקון חדש זה לא כוון ספציפית לשירותי בנקאות אלא לשירותים כגון אספקה ותיקון של מוצרי חשמל וסחורות פיזיות אחרות. עם זאת, תיקון זה, אף שטרם פורש על-ידי בתי המשפט, יחול גם על מגזר הבנקאות, ולפיכך ראוי לסקור אותו.
גם במקרה זה, ראוי להתייחס לשאלת התחולה. אף שתחולתו של חוק איסור הפליה מוגבלת גם היא בדרך כלל לשטח מדינת ישראל, נראה שהוא חל גם על פעילות בנקאית ישראלית בהתנחלויות מתוקף הצו הצבאי המחיל את הדין הישראלי על סניפי בנק אשר פועלים בהתנחלויות[32], וכן, במידה פחותה, מתוקף תיקון משנת 2017 שיידון להלן. החוק נוגע, בין היתר, למתן שירותים פיננסיים, לרבות בנקאות ואשראי.
חוק איסור הפליה תוקן בחודש מארס 2017 באופן האוסר על אפליה מחמת מקום מגורים, אולם רק עבור מוצרים ושירותים המסופקים בתוך מקום העסק.[33] בתי המשפט הישראליים עשויים לפרש את החוק כאוסר על בנקים לדחות לקוחות בהתבסס על מקום מגורים, אפילו אם מקום המגורים הוא מחוץ לשטחי ישראל, בהתנחלויות בגדה המערבית.[34] עם זאת, החוק אינו מחייב בנקים לספק את שירותיהם בכל מקום ואינו אוסר עליהם לסרב להציע שירותים בהתבסס על שיקולים עסקיים או אחרים, היכולים לכלול מחויבויות בתחום זכויות האדם. במקרה של התנחלויות, כפי שצוין לעיל, החוק מתיר לעסקים להימנע מהצעת מוצרים ושירותים בתחומן, ובתנאי שיידעו את הלקוחות על החלטה זו. אכן, ניסיונות לתקן את חוק איסור הפליה כך שיחייב עסקים לספק שירותים ומוצרים להתנחלויות (ולמיקומים גיאוגרפיים אחרים) כשלו.[35]
התיקון שהתקבל הביא לשינוי בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, כך שיחייב עסקים ליידע לקוחות במפורש אם אינם מספקים מוצרים או שירותים בהתנחלויות (או בכל מיקום גיאוגרפי אחר).[36] בדברי ההסבר הרשמיים שנלווים להצעת החוק צוין כי התיקון יקבע:
כי המקום שאליו יסופק לצרכן הנכס או השירות ייחשב לעניין מהותי בעסקה כמשמעותו בסעיף 2 לחוק האמור. כך, על העוסק ייאסר לעשות דבר, במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת, לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה, העלול להטעות את הצרכן בדבר המקום שאליו יסופק לו הנכס או השירות, ובין השאר בדבר הספקת הנכס או השירות לאזור יהודה והשומרון.[37]
במילים אחרות, על-פי פרשנות סבירה של החוק החדש, עסקים רשאים עדיין לסרב לספק מוצרים או שירותים בהתנחלויות, ובלבד שיידעו על-כך את הלקוחות מראש.
יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, חבר הכנסת איתן כבל, אישר פרשנות זו בישיבת הכנסת שבה אושר החוק.[38] בהתייחסו לאספקת מוצרים גדולים כמו מכשירי חשמל, שבהם התמקד הדיון בכנסת, ולמתן שירות למוצרים אלה, אמר כבל: "כאן מדובר אפילו לא במצב שבו אנחנו אומרים מראש: הוא חייב לנסוע למקום זה וזה, אלא שהעוסק לא הודיע לו שאם הוא לא מוכן להגיע לאלקנה. שיגיד לו מראש".
ישנו מרווח לפרשנות באשר לקביעה כיצד יש להחיל את הוראות התיקון לגבי "מקום העסק" על שירותי בנקאות, שקשה להצביע במדויק על מיקומם הפיזי. נראה כי החוק אוסר על בנק להפלות במתן שירותים אך ורק בתוך המבנה הפיזי שבו ממוקם הסניף, בהתבסס על מקום מגוריו של הלקוח. עם זאת, נראה שהחוק אינו אוסר על בנק לסרב לספק שירותים אחרים בהתנחלויות עצמן, כגון הלוואות משכנתא המובטחות על-ידי נכסים בהתנחלויות ישראליות, הלוואות למועצות מקומיות של התנחלויות המובטחות בביטחונות או ערבויות שמקורן בהתנחלויות, הפעלת סניפי בנקים בהתנחלויות או יצירת שותפויות עם גורמים העוסקים בפיתוח לצורך מימון פרויקטים של בנייה חדשה בהתנחלויות. פעילויות אחרונות אלה עשויות לחייב את הבנקים לשקול את זכויות הבעלות והקניין בהתנחלויות, להעריך את תקנות התכנון והבנייה בהן ולשלוח אליהן נציגים, למשל כדי לפקח על התקדמות פרויקט הבנייה,[39] להעריך את שוויו, לעקל רכוש בהתנחלויות במקרה של חדלות פרעון, להקים מרכז שירות או לעסוק בפעילויות אחרות המערבות התנחלויות או עוברות בהן. נראה שאף אחת מהפעילויות הללו אינה נדרשת על פי התיקון, שכן הן אינן מוגבלות למקום העסק הפיזי של הבנק, כלומר לסניף עצמו.
במלים אחרות, על-פי חוק איסור הפליה, בנקים אינם יכולים לסרב לספק לאדם שירותי בנקאות, בתוך סניפי הבנקים, על בסיס מקום מגוריו. אולם, בנקים אינם מחוייבים לספק שירותי בנקאות בהתנחלויות, כל עוד הם מצהירים על כך. אף שפרשנות זו לא עמדה למבחן בבתי המשפט, נראה כי היא עולה בקנה אחד עם החוק. בנקים אינם מחויבים על-פי חוק לספק את כל השירותים לכל אדם בכל מקום, שכן הם נדרשים להחליט על כך בהתבסס על שיקולים של כושר אשראי, שיקולים עסקיים וגורמים אחרים.
ואכן, חוק איסור הפליה הישראלי מתיר הבחנה, אם היחס המבחין רלוונטי למהות המוצר או השירות המסופק.[40] הדבר כולל מחויבויות אתיות כגון שמירה על זכויות האדם. על-פי הדין הישראלי, ניתן לנהוג באנשים באורח שונה אם נסיבותיהם שונות באופן שהוא רלוונטי לעניין העומד על הפרק, ומטרת היחס המבחין קשורה למהות העניין העומד על הפרק, ולא בשיקול הנכלל בקטגוריה אסורה של אפליה.[41]
קיימים הבדלים מהותיים רבים בין עסקאות המתנהלות בהתנחלויות לבין כאלה המתנהלות בישראל. עשיית עסקים בהתנחלויות או עמן תורמת מעצם טבעה להפרות חמורות של זכויות האדם ושל המשפט ההומניטארי הבינלאומי. הקרקע עליה בנויות ההתנחלויות היא שטח הנתון תחת כיבוש ישראלי. אפילו על-פי הדין הישראלי, קרקע זו, מלבד במזרח ירושלים, מוחזקת על-ידי הצבא, באופן זמני בלבד, והוא אינו בעליה החוקיים, וסמכותו לקבוע את אופן השימוש בקרקע תפקע עם תום הכיבוש הצבאי. כמו כן, קיימים הבדלים רלוונטיים במשטר התכנון והבנייה ובהליכי רישום המקרקעין בהתנחלויות המשפיעים על חישובי הסיכון של הבנקים.[42] עשיית עסקים בהתנחלויות יוצרת סיכונים עבור בנקים בישראל ומסכנת את המוניטין שלהם בחו"ל, ובכלל זה מצד משקיעים החוששים למחויבויותיהם בתחום זכויות האדם. הדין הישראלי מתיר לבנקים להביא בחשבון הבדלים אלה בעת קביעת מדיניותם בנוגע למתן שירותים בהתנחלויות.
על-פי המשפט הבינלאומי, לכל הפחות, קשה להגדיר הבחנה המבוססת על אי-חוקיות בינלאומית כאפליה, בנסיבות שבהן מטרת היחס המבחין היא להימנע מתרומה להפרות חמורות של זכויות האדם ושל המשפט ההומניטארי הבינלאומי. כמו הדין הישראלי, גם המשפט הבינלאומי מבחין בין אפליה בלתי מוצדקת המבוססת על השתייכותו של אדם לקבוצה חברתית מוגנת לבין יחס מבחין המבוסס על הבדלים הנעוצים בנסיבות עובדתיות. גוף האו"ם המופקד על פרשנות ״האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות״ מציין כי יחס מבחין אינו מהווה אפליה אם הקריטריונים להבחנה הם סבירים ואובייקטיביים, והתכלית היא לגיטימית על-פי האמנה.[43] במערכת המשפט הישראלית, בתי המשפט נוטים, ככל הניתן, לפרש את החוק המקומי ככזה העולה בקנה אחד עם המחויבויות הבינלאומיות שישראל כפופה להן.
אספקת שירותים פינסיים בהתנחלויות או להן תורמת להפרות חמורות של זכויות האדם ובכלל זה לאפליה לרעה של פלסטינים, שאינם מורשים להיכנס כלל להתנחלויות למעט כפועלים המחזיקים בהיתרים מיוחדים, ושעל אדמתם משתלטים באופן בלתי חוקי לצורך בניית התנחלויות והרחבתן. לפיכך, בנק הבוחר לערוך הבחנה במתן שירותים בכך שהוא מסרב לספק שירותים בהתנחלויות, פועל לקידום עקרון השוויון ועקרונות חשובים אחרים של זכויות האדם. זהו טיעון מוצדק אחד מיני רבים שבנקים יכולים וצריכים להעלות, במסגרת מערכת המשפט הישראלי, לכך כי בכך הם פועלים להשגת מטרה לגיטימית.
לסיכום, בעוד בנק אינו יכול, על-פי הדין הישראלי, להפלות יחידים לרעה בהתבסס על מקום מגוריהם, הוא אינו מחויב לספק להם כל שירות או מימון שהם מבקשים. בנק עשוי לבחור שלא להעניק משכנתאות בהתנחלויות או לממן בהן פרויקטים של בנייה, ולהחיל מדיניות זו על כל הלווים האפשריים, לרבות אלה הגרים בהתנחלויות ואלה הגרים בישראל אך מעוניינים לקנות או לבנות נכסים בהתנחלויות.
בנוסף, לא עלה בידי ארגון Human Rights Watch למצוא ראיות כלשהן התומכות בטענה שהעלה איגוד הבנקים בישראל לפני התיקון מחודש מארס 2017 לחוק איסור הפליה, לפיה סירוב לספק שירותים בהתנחלויות יהווה אפליה מטעמי "לאום, גזע, קבוצה דתית והשקפה". מגורים בהתנחלות אינם נמנים על קטגוריות אלה, שעליהן מגן חוק איסור הפליה.
על-פי מידע מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל, תושבי התנחלויות ישראליות הם ברובם המכריע יהודים אזרחי ישראל, כמו רוב תושבי ישראל עצמה.[44] תושבים אלה הם הטרוגניים במוצאם האתני, בהשקפותיהם הפוליטיות ובהשתייכותם המפלגתית, כפי שעולה מרישומי ההצבעה שלהם בבחירות.[45] הם כוללים ישראלים חילונים ודתיים,[46] ישראלים שעברו להתנחלויות מסיבות כלכליות או מטעמים של איכות חיים, וכאלה שעברו אליהן ממגוון סיבות דתיות ופוליטיות.[47]
אין חובה ממשית לספק הלוואות לרשויות מקומיות של התנחלויות
משרד הפנים הישראלי, שתפקידו כולל, בין היתר, פיקוח על רשויות מקומיות ועל מועצות מקומיות ואזוריות, אישר כי לא חלה על בנקים חובה כלשהי לספק הלוואות למועצות מקומיות או אזוריות בהתנחלויות או בכל מקום אחר. דברת זילברשטיין, עוזרת מנכ"ל משרד הפנים דאז, אמרה למחוקקים בדיון של ועדת הכספים של הכנסת ב-19 ביוני 2007 כי אפילו במקרים שבהם המשרד מכסה באמצעות מענקים 50% מגרעונה של מועצה מקומית הנתונה בקשיים, והופך אותה ללווה פוטנציאלית מושכת יותר, לא חלה על בנקים שום חובה להעניק הלוואה. לדברי זילברשטיין: "אנחנו לא יכולים לחייב את הבנק לתת את הכסף... אנחנו תלויים במערכת הבנקאית והם לא מחויבים לעשות שום דבר. הם לא גוף ממשלתי, הם גוף עסקי".[48]
הדיון בכנסת נערך בעקבות דיווחים על-כך שבעקבות לחץ של משקיעים, בנק דקסיה ישראל סירב להעניק הלוואות למועצות מקומיות או אזוריות של התנחלויות, טענה שהוכחשה על-ידי נציגי דקסיה.
מאז אותו דיון תוקן חוק איסור הפליה, כפי שצוין לעיל, וכעת בית משפט ישראלי עשוי לפרש את החוק כמגביל את יכולתם של בנקים להתייחס למועצות מקומיות או אזוריות של התנחלויות באופן שונה בעת מתן הלוואות, ובתנאי שהלוואות כאלה ייחשבו לשירות המוענק בתוך סניף הבנק עצמו. במקרה של הלוואה המובטחת באמצעות נכס הממוקם בהתנחלות או הכנסה שבסיסה בהתנחלות, כגון ארנונה ומסים אחרים, סביר פחות שהאיסור שמטיל הדין הישראלי על אפליה המבוססת על מקום מגורים יחול, כיוון שהלוואות כאלה מחייבות בנקים להעריך את ערכם של הכנסות ונכסים מחוץ לסניף הבנק, ובסופו של דבר, לעקל נכס כזה במקרה של חדלות פרעון. פעילויות אלה אינן מוגבלות לסניף הבנק עצמו וסירוב לקבל נכס בהתנחלות כערבון עשוי להתפרש כהיבט מהותי של העסקה, ולא כאפליה המובססת על מקום מגורים.
האפשרות של תביעה אזרחית
בעלי מניות ישראליים עשו לפחות ניסיון אחד לתבוע מוסדות פינססיים בגין סירובם כביכול לפעול בהתנחלויות.
בשנת 2014, בעקבות דיווחים שבנק דקסיה ישראל מסרב להעניק הלוואות למועצות מקומיות של התנחלויות, טענה שהבנק הכחיש בעקביות, הגישה קבוצה של בעלי מנויות ישראלים תביעה נגזרת, בטענה שדקסיה ומנהליה מפרים את חובות הנאמנות שלהם כדי למקסם רווחים ומערערים את המוניטין של הבנק בכך שהם מסרבים להזדמנויות עסקיות בהתנחלויות העשויות להיות רווחיות. התביעה נכללה בתובענה ייצוגית גדולה בהרבה ובלתי קשורה של בעלי מניות, ובסופו של דבר הסתיימה בפשרה בשנת 2016.[49]
עניינים אלה לא הוכרעו שיפוטית. בנק דקסיה ישראל טען כי אין צורך בפסיקה כזו, כיוון שכחלק מהפשרה שאושרה על-ידי בית המשפט, הבנק הצהיר כי לא נקט במדיניות של הימנעות מהענקת הלוואות למועצות מקומיות ואזוריות של התנחלויות וכי לא יעשה כך גם בעתיד.
ראוי לציין כי בשנת 2011 התקבל בכנסת חוק המתיר הגשה של תביעות נזיקין נגד מי שקורא בפומבי לחרם על ישראל או על התנחלויות ישראליות, ואשר מגדיר חרם כ״הימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה, שיש בה כדי לפגוע בו פגיעה כלכלית, תרבותית או אקדמית״.[50] רכיב זה בחוק הקובע אחריות אזרחית אינו חל על מדיניות שינהיג בנק להימנעות מפעילות בהתנחלויות, שכן הוא מכוון נגד מי שמעודד בפומבי אחרים להחרים את ישראל או את התנחלויותיה, ולא נגד מי שבוחר בעצמו להימנע מפעילויות הקשורות בהתנחלויות. עם זאת, החוק גם מסמיך את שר האוצר לקבוע הוראות המגבילות את השתתפותם במכרזים ציבוריים של גורמים המתחייבים לקחת חלק בחרם, על פי ההגדרה המצוטטת לעיל.[51] עד כה טרם נקבעו הוראות מסוג זה, ולכן יהיה זה מוקדם מדי להעלות השערות בנוגע למשמעות האפשרית שלהן ביחס לבנקים.
מחויבויותיהם הבינלאומיות של עסקים בתחום זכויות האדם
נראה שהחוק הישראלי אינו מחייב בנקים ישראליים לספק שירותים בהתנחלויות, למעט, ככל הנראה, ניהול חשבונות בנקים עבור גופי התנחלויות ותושבים בהתנחלויות והימנעות מאפליה במתן שירותים בתוך סניפי הבנקים עצמם. אולם, אספקת שירותים להתנחלויות ובתחומן מנוגדת למחובויותיהם הבינלאומיות של בנקים ישראליים בתחום זכויות האדם.
העקרונות המנחים של האו"ם בדבר עסקים וזכויות האדם דורשים מעסקים לבצע בדיקת נאותות, כדי לקבוע האם פעילויותיהם תורמות להפרות חמורות של זכויות האדם או של הסטנדרטים של המשפט ההומניטארי הבינלאומי או מפיקות תועלת מהפרה כזו. בדיקה כזו תעלה שבאמצעות תרומה לבנייה, רכישה ומכירה של בתים על קרקע שעליה השתלטו באורח בלתי חוקי, הענקת תמיכה למועצות מקומיות המספקות שירותים לישראלים אך לא לפלסטינים מהגדה המערבית והקמת נקודות שירות על קרקע פלסטינית, שפלסטינים אינם מורשים להגיע אליה, פעילויות בנקאיות בהתנחלויות או עמן תורמות להפרות חמורות.
בהתבסס על העקרונות המנחים של האו"ם ועל פרשנותם, עסקים נושאים באחריות לציית לחוק המקומי ולכבד את זכויות האדם בכל מקום שבו הם פועלים. כאשר ההקשר המקומי אינו מאפשר לכבד את זכויות האדם במלואן, "מצופה מארגונים עסקיים לכבד את עקרונות זכויות האדם, הזוכים להכרה בינלאומית, במידה רבה ככל הניתן בנסיבות העניין, ולהיות מסוגלים להפגין את מאמציהם בעניין זה".[52]
במקרה של פתיחת חשבונות עובר ושב עבור גופי התנחלויות והשירותים הספורים האחרים שהחוק הישראלי מחייב בנקים לספק, נראה שקיימת סתירה לכאורה בין מחויבויותיהם הבינלאומיות של בנקים ישראליים בתחום זכויות האדם לבין חובותיהם על-פי הדין המקומי.
ביחס לרשימה מוגבלת זו של פעילויות שבנוגע אליהן עשויה להתקיים סתירה לכאורה כזו, בנקים ישראליים נושאים באחריות "לחפש דרכים לכבד את עקרונות זכויות האדם הזוכים להכרה בינלאומית" ולהפגין "מאמצים מתמשכים למיתון ההשפעה" של הפרת זכויות האדם.[53] לכל הפחות, על הבנקים הישראליים להפגין את מאמציהם לקיים את מחויבויותיהם הבינלאומיות בתחום זכויות האדם, ובכלל זה על-ידי הצעת מדיניות המגבילה את הפעלת השירותים הפיננסיים לעסקי ההתנחלויות ולרשויות המקומיות שלהן, וניסיון לשכנע את בנק ישראל שלא להטיל וטו על מדיניות מוצעת כזו.
כאשר ניתן לפרש חוק מקומי בכמה דרכים, על הבנקים הישראליים לפעול על-פי הפרשנות העולה בקנה אחד עם מחויבויותיהם הבינלאומיות בתחום זכויות האדם. וביחס לשירותים הרבים שהבנקים אינם נדרשים לספק בהתנחלויות על-פי הדין הישראלי, ואשר סותרים מחויבויות אלה – לרבות הפעלת נקודות שירות, מימון בנייה בהתנחלויות ומתן הלוואות המבוטחות באמצעות נדל"ן, רכוש מסוג אחר או הכנסה שבסיסה בהתנחלויות – על הבנקים להימנע מאספקתם כדי להימנע מהתנהלות המנוגדת למחויבויותיהם בתחום זכויות האדם.
אם יתקבלו בכנסת חוקים נוספים המחייבים עסקים ישראליים לספק שירותים בהתנחלויות ישראליות, כפי שהציעו מחוקקים ללא הצלחה ביחס לתיקון האחרון לחוק איסור הפליה, בנקים ישראליים מחויבים, על-פי העקרונות המנחים, להפגין את מיטב מאמציהם להגביל את תחולתם של חוקים אלה על פעילותם.
הדבר תקף במיוחד ביחס לעסקים זרים, שהיחסים עם בנקים בישראל אינם "חיוניים" עבורם:[54] כל חקיקה ישראלית נוספת המחייבת עסקים לעשות עסקים בהתנחלויות או עם התנחלויות צריכה להוות תמרור אזהרה, שיחייב אותם לשקול מחדש את יחסיהם עם חברות הכפופות לדרישות כאלה. ואכן, בדברי ההסבר לעקרונות המנחים של האו"ם צוין כי: "ישנם מצבים בהם אין לארגון את יכולת ההשפעה הנדרשת כדי למנוע או למתן את ההשלכות השליליות ואין ביכולתו להגדיל את יכולת ההשפעה שלו. כאן, הארגון צריך לשקול את סיום היחסים, תוך שהוא מביא בחשבון בחינה מבוססת של ההשלכות השליליות של צעד זה על זכויות האדם".[55]
הרשויות הישראליות, לרבות גופים מעין-מדינתיים כמו בנק ישראל, שהוקם מתוקף חוק, מחויבות להבטיח כי "חוקים ומדיניות המסדירים את הקמתם של מפעלים עסקיים, כגון דיני חברות, אינם מגבילים את כיבוד זכויות האדם אלא מאפשרים אותו".[56] החוקים והתקנות בישראל צריכים לעודד, לא למנוע, את כיבוד משפט זכויות האדם הבינלאומי.
המלצות
לבנקים ישראליים
כדי לעמוד במחויבויותיהם בתחום זכויות האדם, על בנקים ישראליים להפסיק לספק שירותים בהתנחלויות, לרבות מימון פרויקטים של בנייה, מתן הלוואות משכנתא והלוואות למועצות מקומיות והפעלת סניפי בנק ומסופים אוטומטיים בהתנחלויות. עליהם להימנע מפתיחת נקודות שירות חדשות בהתנחלויות ולבקש מבנק ישראל אישור לסגור את נקודות השירות הקיימות שלהם. כמו כן עליהם להציע מדיניות אספקת שירותים המפסיקה או מצמצמת את פתיחתם של חשבונות עובר ושב עבור עסקי התנחלויות ומועצות מקומיות או אזוריות שלהן, בכפוף לאישור בנק ישראל. עליהם להפגין השקעה עקבית של מאמצים לשינוי כל דרישה בחוק המקומי המחייבת אותם לספק שירותים בהתנחלויות ישראליות בגדה המערבית, ועליהם לפעול בהתאם לפרשנות לדין המקומי הקיים העולה בקנה אחד עם מחויבויותיהם בתחום זכויות האדם.
למשקיעים מוסדיים בבנקים ישראליים
כחלק ממחויבותם לקיים בדיקות נאותות מוגברות של זכויות האדם במצבי כיבוש, על משקיעים מוסדיים בבנקים ישראליים לבוא בדין ודברים עם הבנקים שבהם הם משקיעים בנוגע לפעילויותיהם הקשורות להתנחלויות. עליהם לברר את היקף המעורבות של הבנקים בפעילויות הקשורות להתנחלויות, את תכניותיהם העתידיות, את הדרך שבה הם מבינים את המסגרת המשפטית המקומית, ואת נכונותם ויכולתם של הבנקים לוודא שהמימון של המשקיעים אינו תורם לפעילויות של התנחלויות או מסייע להן. בפרט, ארגון Human Rights Watch מציע כי המשקיעים המוסדיים יציגו לבנקים ישראליים שבהם הם משקיעים את השאלות הבאות:
- אילו חוקים בישראל, אם בכלל, מחייבים אתכם לספק שירותים להתנחלויות ולמקם בהן פעילויות עסקיות?
- מה עשיתם, אם בכלל, כדי לשנות חובות אלה מתוקף הדין הישראלי, להציע פרשנויות העולות בקנה אחד עם העקרונות המנחים של האו"ם בדבר עסקים וזכויות האדם ו/או לבקש פטור מעמידה בהן באמצעות הגשת הצעות מדיניות לבנק ישראל?
- האם העברתם או שהנכם מתעתדים להעביר לבנק ישראל הצעת מדיניות פנימית בדבר סירוב לספק שירותים פיננסיים והלוואות מוניציפאליות, החזקת סניפים או מסופי בנק אוטומטיים ומשכנתאות בהתנחלויות?
- האם הגשתם או תגישו בקשה לסגור את סניפי הבנק שלכם בהתנחלויות בשטח C?
- אילו סניפי בנק חדשים ואילו מסופים אוטומטיים חדשים הנכם מתכוונים לפתוח או להציב בהתנחלויות בגדה המערבית, אם בכלל?
- אילו פרויקטים חדשים של דיור בהתנחלויות תממנו?
- כמה פרויקטים של בנייה בהתנחלויות הנכם מממנים בימים אלה? מה ערכם הכספי?
- לכמה פרויקטים של בנייה בהתנחלויות אישרתם מראש הענקת משכנתאות?
- כמה הלוואות משכנתא הנכם מספקים כעת לנכסים בהתנחלויות? מה ערכן הכספי?
- אנא פרטו כל הלוואה או ערבות בנקאית שהנכם מספקים למועצות מקומיות או אזוריות ולרשויות מקומיות של התנחלויות בגדה המערבית, מעבר לקו הירוק.
- האם כיום אתם מהווים צד לחוזים ממשלתיים כלשהם המחייבים אתכם לספק שירותים פיננסיים למועצות מקומיות או אזוריות ולרשויות מקומיות של התנחלויות, לרבות הלוואות, להעביר כספים או לספק תמיכה מסוג אחר כלשהו? אנא ספקו פרטים, לרבות סיום תוקפם (תאריכים) של החוזים והאם בכוונתכם לחדשם, ככל שהדבר רלוונטי.
על משקיעים מוסדיים אלה להבטיח כי יחסיהם העסקיים לא יתרמו להפרות חמורות של זכויות אדם או של החוק ההומניטרי הבינלאומי, ולא יפיקו מהן תועלת.
לבנק ישראל
באמצעות פיקוח על פעילויות בנקים ישראליים בהתנחלויות, החלת חוקי הבנקאות הישראליים על פעילויות אלה, ואישור פתיחתן של נקודות שירות בתחומן, בנק ישראל תורם להפרות של המשפט הבינלאומי. בנק ישראל מפקח על משטר בנקאי ישראלי אחיד החל על ישראל ועל הגדה המערבית הכבושה, הכולל מתנחלים ישראלים, אך אינו כולל פלסטינים בגדה המערבית, ומחיל את החוק הישראלי בשטח כבוש. כמו כן מוסמך בנק ישראל לאשר מדיניות של בנקים שתגביל את היקף פעילותם בהתנחלויות או, ההפך מכך, תרחיב אותה.
ארגון Human Rights Watch ממליץ כי בנק ישראל ינקוט בכל האמצעים שבסמכותו כדי להגביל את היקף הפעילויות הבנקאיות בהתנחלויות, כדי ליצור סביבה רגולטורית המאפשרת ומעודדת בנקים לעמוד במחויבויותיהם בתחום זכויות האדם. בכלל זה, על הבנק לסרב לבקשות לפתוח נקודות שירות (סניפי בנק או מסופים אוטומטיים) נוספות בהתנחלויות ישראליות, לאשר כל בקשה לסגירת נקודות שירות בהתנחלויות, ולאשר הצעות מצד בנקים למדיניות המגבילה או מבטלת שירותים המסופקים בהתנחלויות או עבורן.
לממשלת ישראל
על הרשויות הישראליות לפרק את כל ההתנחלויות הישראליות האזרחיות בגדה המערבית. על הכנסת לוודא שדיני ישראל יעמדו בסטנדרטים הבינלאומיים ולא יחייבו עסקים להשתתף בביצוע הפרות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. בהתאם לדרישת המערכת המשפטית הישראלית, על בתי המשפט הישראליים לפרש את החוק הישראלי המקומי, ככל הניתן, באופן העולה בקנה אחד עם מחויבויותיה הבינלאומיות של ישראל.
למדינות צד שלישי
על מדינות צד שלישי שבתחומי שיפוטן ישנם משקיעים מוסדיים בבנקים ישראליים לספק הדרכה בנוגע ליישום העקרונות המנחים של האו"ם בדבר עסקים וזכויות האדם לחברות הפועלות באזורי סכסוך, לרבות בהקשר של כיבוש צבאי כמו זה השורר בשטחים הפלסטיניים הכבושים. הדבר עשוי לכלול, בין היתר, יצירת קשר פרטני עם משקיעים מוסדיים בבנקים ישראליים, על מנת ליידע אותם בדבר חוות הדעת העסקיות הקיימות המזהירות מפני הסיכונים המשפטיים והפיננסיים הכרוכים בעשיית עסקים בהתנחלויות ישראליות בגדה המערבית.
[1] ראו:
Who Profits, Financing Land Grab: The Direct Involvement of Israeli Banks in the Israeli Settlement Enterprise, February 2017, https://whoprofits.org/content/financing-land-grab-direct-involvement-israeli-banks-israeli-settlement-enterprise (כניסה לאתר ב-1 ביוני 2017).
[2] ראו:
Danwatch, Business on Occupied Territory, January 31, 2017, https://www.danwatch.dk/en/nyhed/europes-largest-pension-funds-heavily-invested-in-illegal-israeli-settlements/ (כניסה לאתר ב-1 ביוני 2017).
[3] ראו:
Association France Palestine Solidarité et al, French Banks’ Dangerous Liaisons with Israeli Settlement Enterprise, March 2017, https://www.banktrack.org/news/report_reveals_links_between_five_french_banks_and_insurance_companies_and_the_israeli_settlements (כניסה לאתר ב-1 ביוני 2017).
[4] ראו:
Danwatch, “Unedited Response from the Association of Banks in Israel”,ראו: https://www.danwatch.dk/wp-content/uploads/2017/01/Unedited-response-from-the-Association-of-Banks-in-Israel.pdf (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[5] מכתב מארגון Human Rights Watch לאיגוד הבנקים בישראל, 12 בפברואר 2017, זמין בכתובת: https://www.hrw.org/sites/default/files/supporting_resources/israel_banking_association_letter_hebrew.pdf (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[6] מכתב מארגון Human Rights Watch לבנק לאומי, 26 במארס 2017, https://www.hrw.org/sites/default/files/supporting_resources/israel_leumi_letter_hebrew_web.pdf (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017). מכתבים דומים נשלחו לארבעת הבנקים הישראלים הגדולים האחרים אליהם מתייחס פרסום זה.
[7] הודעת דואר אלקטרוני מבנק לאומי לארגון Human Rights Watch מ-28 במארס 2017, https://www.hrw.org/sites/default/files/supporting_resources/letter_from_leumi_hebrew_web.pdf (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[8] ארגון Human Rights Watch, "כיבוש בע"מ: תרומתם של עסקים בהתנחלויות להפרת זכויותיהם של פלסטינים בידי ישראל", 19 בינואר 2016, https://www.hrw.org/he/report/2016/01/19/285317 (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[9] ראו:
World Bank, Report No. AUS2922, West Bank and Gaza, Area C and the Future of the Palestinian Economy, October 2, 2013, http://www-wds.worldbank.org/external/default/WDSContentServer/WDSP/IB/2014/01/23/000442464_20140123122135/Rendered/PDF/AUS29220REPLAC0EVISION0January02014.pdf (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[10] ראו:
United Nations Guiding Principles on Business and Human Rights, No. 13(b), available at http://www.ohchr.org/Documents/Publications/GuidingPrinciplesBusinessHR_EN.pdf, (כניסה לאתר ב-10 בספטמבר 2017).
[11] ארגון Human Rights Watch, כיבוש בע"מ; ארגון Human Rights Watch, נפרדים ולא שווים, אפלייתם לרעה של פלשתינאים בישראל בשטחים הפלשתיניים הכבושים, דצמבר 2010, https://www.hrw.org/he/report/2010/12/19/256165 (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[12] קרן הפנסיה של ממשלת נורווגיה מציינת כי תחריג חברות התורמות ל"הפרות חמורות של זכויות הפרט במצבי מלחמה או עימות" או התורמות באופן אחר להפרות חמורות של נורמות מוסר בסיסיות. Council on Ethics for the Norwegian Government Pension Fund Global, Guidelines for observation and exclusion from the Government Pension Fund Global, December 18, 2014 (English translation), https://www.regjeringen.no/globalassets/upload/fin/statens-pensjonsfond/guidelines-for-observation-and-exclusion-14-april-2015.pdf (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017). נכון לשנת 2016, קרן הפנסיה של ממשלת נורווגיה מציינת השקעות בכל חמשת הבנקים הישראלים הגדולים: בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק דיסקונט, הבנק הבינלאומי ובנק מזרחי טפחות. הקרן מחזיקה בבעלותה בין %0.5 ל-3% מכל אחד מהבנקים. הפירוט שמספקת הקרן זמין בכתובת: https://www.nbim.no/en/the-fund/holdings (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[13] קרן ABP התחייבה כי עד שנת 2020 תיישם מדיניות חדשה להגבלת השקעות בחברות, וכי מדיניות זו תקדיש, בין היתר, תשומת לב הולמת לכיבוד זכויות האדם: Stichting Pensioenfonds ABP, Sustainable and Responsible Investment 2016, p. 10, https://www.abp.nl/images/responsible-investment-report-2016.pdf (כניסה לאתר ב-6 בספטמבר 2017).ABP מפרטת השקעות בבנק הפועלים ובבנק לאומי כחלק מתיק ההשקעות שלה נכון ל-31 במארס 2017: https://www.abp.nl/images/listed-investments.pdf (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[14] ראו:
ABP, רשימת "חברות וארצות המוחרגות על-ידי ABP" נכון ל-1 ביולי 2017, זמינה בכתובת: https://www.abp.nl/images/excluded-companies.pdf (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[15] ראו:
Norges Bank Investment Management, Observation and Exclusion of Companies, January 1, 2015, available at https://www.nbim.no/en/responsibility/exclusion-of-companies/ (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[16] ראו:
Danwatch, “Unedited Response from the Association of Banks in Israel”,.
[17] ראו:
Danwatch, Business on Occupied Territory.
[18] חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000.
[19] הודעת דואר אלקטרוני מארגון Human Rights Watch לבנק ישראל, 22 בדצמבר, 2016, https://www.hrw.org/sites/default/files/supporting_resources/israel_boi_letter_hebrew_web.pdf (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[20] הודעת דואר אלקטרוני מבנק ישראל לארגון Human Rights Watch, 10 בינואר 2017, https://www.hrw.org/sites/default/files/supporting_resources/letter_from_boi_hebrew_web.pdf (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[21] חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981, https://www.nevo.co.il/law_html/law01/047_016.htm (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[22] סיפוח זה אינו מוכר על-ידי מדינות אחרות או על-ידי האו"ם, והאזור נותר בגדר שטח כבוש על-פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. ראו לדוגמה, Advisory Opinion on the Legal Consequences of the Construction of a Wall in the Occupied Palestinian Territory, International Court of Justice, 9 ביולי 2004.
[23] צו בדבר חוק הבנקים (תיקון) (צו מס' 1177), סעיף 19, ב"מנשרים, צווים ומינויים של אזור יהודה ושומרון", מס' 75, ג׳ בחשון התש"ן (1 בנובמבר 1989). התיקון מסמיך את הממשל הצבאי לפטור מתחולת החוק המקומי בנקים הפועלים בגדה המערבית אך הינם סניפים של בנקים ישראליים, אם הם מקיימים את הוראות הדין החל בישראל. לאחר מכן מחיל הצו את הדין הישראלי על בנקים שקיבלו פטור כזה. ראו גם צו בדבר חוק הבנקים (תיקון מס' 2) יהודה ושומרון (מס׳ 1397), ב"מנשרים, צווים ומינויים של אזור יהודה ושומרון", מס' 149, התשנ"ג 1993, זמין ב-https://www.nevo.co.il/law_html/law70/ZAVA-0149.pdf#xml=http://www.nevo.co.il/Handlers/Highlighter/PdfHighlighter.ashx?index=5&type=Main. הצבא הישראלי פועל בשטחי הגדה המערבית גם כמחוקק וגם כרגולטור. הוא מאציל חלק מסמכותו לרשות הפלסטינית בכ-40% משטחי הגדה המערבית, הריקים מהתנחלויות ישראליות. כל הבנקים הישראליים בגדה המערבית ממוקמים בהתנחלויות ישראליות ונמצאים תחת סמכות ישראלית ישירה.
[24] שם, צו בדבר חוק הבנקים (תיקון) (צו מס' 1177).
[25] תקנות האג משנת 1907, סעיף 43. ראו גם אמנת ג'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה (אמנת ג'נבה הרביעית), שאומצה ב-12 באוגוסט 1949, 75 U.N.T.S. 287, ונכנסה לתוקף ב-21 באוקטובר 1950, סעיף 64.
[26] חוק הבנקאות (שירות לקוחות), שם, פסקה 2(א).
[27] שם, פסקה 2(ד).
[28] מאגר מידע על סניפי בנקים על-פי מיקום גיאוגרפי בישראל ובהתנחלויות זמין באתר האינטרנט של בנק ישראל: http://www.boi.org.il/he/BankingSupervision/BanksAndBranchLocations/Pages/LocatingBankBranches.aspx (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[29] אתר בנק ישראל, "מידע על פתיחה וסגירה של סניפי הבנקים", זמין בכתובת: http://www.boi.org.il/he/BankingSupervision/BanksAndBranchLocations/Pages/BankInfo.aspx (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[30] חוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981, סעיפים 28(א)-29, https://www.nevo.co.il/law_html/law01/047_011.htm (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017). בהוראות שפרסם בנק ישראל נאמר כי בנק המעוניין לסגור אחד מסניפיו חייב לשקול את צורכי הלקוחות הנוכחיים של הסניף כמו גם את זמינותם של סניפים חלופיים במיקומים אחרים. בנק ישראל, המפקח על הבנקים, הוראה 400: "ניהול בנקאי תקין [1] (17/01), סגירת סניפי בנק וצמצום שירותי טלר", 9 בינואר 2017, http://www.boi.org.il/he/BankingSupervision/SupervisorsDirectives/DocLib/400.pdf (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[31] אתר בנק ישראל, איתור סניפי בנקים. הרישום כולל סניפי בנק שנסגרו. http://www.boi.org.il/he/BankingSupervision/BanksAndBranchLocations/Pages/LocatingBankBranches.aspx (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר).
[32] חוק איסור הפליה.
[33] חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 4), התשע"ז-2017, רשומות, ספר החוקים, כרך 2608 , ג' באדר התשע"ז, 1 במארס 2017, עמ' 442, http://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_381088.pdf (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[34] ישנה טענה תקפה לפיה ההוראה המונעת אפליה על בסיס מקום מגורים אינה חלה כלל על תושבי התנחלויות, בשל הנחה לפיה חוקי ישראל אינם חלים מחוץ לשטחה. בהוראה זו, האוסרת על אפליה על בסיס מקום מגורים, שלא כמו בהוראה המחייבת להודיע על סירוב לספק מוצרים ושירותים למיקומים גיאוגרפיים מסוימים, לא צוין כי היא חלה מעבר לגבולות ישראל. תקפותו של טיעון זה תהיה תלויה בפרשנותם של בתי המשפט לחוק, אך בתי המשפט בישראל נוטים להחיל את הדין הישראלי על מתנחלים באופן אישי, וההיסטוריה החקיקתית עשויה להצביע על כך שכוונת המחוקקים היתה להחיל את שני חלקי התיקון על תושבי התנחלויות. בכל מקרה, כפי שיידון בפרק ההמלצות, על הבנקים לפעול, ככל האפשר, לפי פרשנות המשפט המקומי המאפשרת להם לעמוד במחויבויותיהם בתחום זכויות האדם.
[35] בגרסה מוקדמת יותר של הצעת החוק, מחודש מאי 2015, נכלל איסור על סירוב לספק מוצרים ושירותים בהתנחלויות ישראליות (או באזורים אחרים) בעת שמספקים מוצרים ושירותים באזור הנמצא במרחק דומה ממקום העסק. ראו הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ה–2015 (פ/897/20), סעיף 1 (א1) (2)(א), https://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/20/897.rtf, (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017). פרוטוקול הדיון בכנסת מתעד ניסיון כושל לחייב עסקים לספק מוצרים ושירותים בהתנחלויות. ראו דברי הכנסת - ישיבה מס' 98 של הכנסת ה-20, יום רביעי, 3 בפברואר 2016, בשעה 11:00, http://online.knesset.gov.il/eprotocol/PLAYER/ProtocolEPlayer.aspx?ProtocolID=49581&DateTor=03/02/2016 (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017). תומכי הגרסה המוקדמת של הצעת החוק פעלו להכללת סעיף, שהושמט מהגרסה הסופית, ואשר היה מחייב עסקים המעסיקים יותר ממאה עובדים לספק מוצרים ושירותים בתוך התנחלויות בגדה המערבית, אם הם מספקים מוצרים ושירותים אלה ליישובים בתוך ישראל הנמצאים במרחק דומה מבית העסק. אולם, הכנסת דחתה דרישה זו, והגרסה הסופית של החוק מאפשרת לעסקים להמשיך ולהבחין על בסיס מיקום גיאוגרפי באספקת מוצרים או שירותים מחוץ למקום העסק, לדוגמה באספקת מוצרים או שירותים בתוך התנחלויות או בכל פעילות אחרת שתחייב נסיעה להתנחלויות או ביצוע פעולות בתחומן.
[36] חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, סעיף 2(א)(3א). התיקון מזכה צרכנים בפיצוי כספי מבית העסק אם הטעה אותם בנוגע ל"מקום שאליו יסופק לצרכן הנכס או השירות" לרבות התנחלויות בגדה המערבית.
[37] הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, (תיקון מס' 4), (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), ז' בסיוון התשע"ו, 638, 13 ביוני 2016, http://fs.knesset.gov.il/20/law/20_ls1_343075.pdf (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[38] דברי הכנסת, כרך 17, ישיבה מס' 207 של הכנסת ה-20, יום שני, 20 בפברואר 2017, בשעה 16:00, עמ' 67, http://fs.knesset.gov.il/20/Plenum/20_ptm_369184.doc (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[39] כאשר קבלנים בוחרים לקבל ביטחונות בנקאיים מרוכשי דירות, על-פי התנאים שנקבעו בחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה-1974, הרוכשים מעבירים תשלומים לבנק, ולא לקבלן, והבנק מעביר תשלומים אלה לקבלן רק לאחר שהוא מוודא ששלב הבנייה שעליו הוסכם הושלם.
[40] חוק איסור הפליה, סעיף 3(ד)(1).
[41] בג"ץ 6845/00 - איתנה ניב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז (6) 663, 680-1. ראו גם עע"ם 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ' עיריית ירושלים 64 (2) פ"ד א', 46; בג"צ 11956/05 בשארה נ 'שר הבינוי והשיכון (לא פורסם, פסק דין מיום 13.12.2006). ר 'גם בג"ץ 528/88 אביטן נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד מג (4) 297, 298, הקובע כי "ההבחנה בין נסיבות שונות... אין בה משום הפליה.".
[42] ראיון טלפוני שערך ארגון Human Rights Watch עם ד"ר רונית לוין-שנור, מרצה בכירה בבית ספר רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה, 15 באוגוסט 2017.
[43] ועדת זכויות האדם של האו"ם, הערה כללית מס' 18, פסקה 13. מספר גופים בינלאומיים לזכויות האדם מצאו כי היחס הישראלי לפלסטינים בגדה המערבית מהווה אפליה בלתי חוקית. ראו לדוגמה, Human Rights Committee, “Concluding Observations on the Fourth Periodic Report of Israel,” CCPR/C/ISR/CO/4, November 21, 2014, paras. 9, 16, 17.
[44] הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל, מפקד 2008, פרופילים של: מחוז, נפה ואזור טבעי, אזור יהודה ושומרון, http://www.cbs.gov.il/census/?MIval=%2Fcensus%2Fpnimi_sub2_profiles.html&id_topic=11&id_subtopic=1&id_subtopic2=2&Mahoz=7 (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[45] ממאגר מידע של תוצאות הבחירות עבור הבחירות לכנסת שהתקיימו בשנת 2015, על-פי ישובים, עולה כי תושבי התנחלויות הצביעו עבור מגוון מפלגות פוליטיות. מאגר המידע זמין בכתובת: http://votes20.gov.il/cityresults (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[46] נייר עמדה מועצת יש"ע, "נתונים חדשים על אוכלוסיית יהודה, שומרון ובקעת הירדן בשנת 2016", 31 בינואר 2017, שבו צוין כי התפלגות המתנחלים בגדה המערבית, להוציא מזרח ירושלים, היא כשליש חילונים, כשליש דתיים לאומיים, וכשליש חרדים, http://www.myesha.org.il/?CategoryID=335&ArticleID=7428 (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[47] ראו:
United Nations Human Rights Council, A/HRC/22/63, Report of the international fact-finding mission to investigate the implications of the Israeli settlements on the civil, political, economic, social and cultural rights of the Palestinian people throughout the Occupied Palestinian Territory, including East Jerusalem, para. 19.
[48] פרוטוקול ישיבת ועדת הכספים, הכנסת ה-17, מושב שני, מיום שלישי, ג ' בתמוז, התשס"ז (19 ביוני, 2007), עמ' 3, www.knesset.gov.il/protocols/data/rtf/ksafim/2007-06-19-02.rtf (כניסה לאתר ב-1 בספטמבר 2017).
[49] תנ"ג 14224-10-14 שנהב ואח' נ' בנק דקסיה ישראל בע"מ ואח', החלטה מיום 6 ביוני 2016.
[50] חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, תשע"א-2011, פסקה 2(א), https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/500_523.htm (כניסה לאתר ב-2 ביוני 2017).
[51] חוק החרם, שם, פסקה 3.
[52] ראו:
UN Guiding Principles, No. 23 and Commentary on Principle No. 23.
[53] ראו:
UN Guiding Principles, No. 23(b) and Commentary on Principle 19.
[54] ראו:
UN Guiding Principles, Commentary on Principle 19.
[55] ראו:
UN Guiding Principles, Commentary on Principle 19. See also UN Office of the High Commissioner for Human Rights,ראו: Mandate of the Working Group on the issue of human rights and transnational corporations and other business enterprises, Statement on the implications of the Guiding Principles on Business and Human Rights in the context of Israeli settlements in the Occupied Palestinian Territory, June 3, 2014, p. 10.
[56] ראו:
UN Guiding Principles, No. 3(b).
