(רמאללה) – ארגון HUMAN RIGHTS WATCH אמר היום כי הרשויות הפלסטיניות בגדה המערבית וברצועת עזה עוצרות עיתונאים ואקטיביסטים המותחים עליהן ביקורת בדרכים לא אלימות, מתעללות בהם ומעמידות אותם לדין. צעדי דיכוי אלה מהווים הפרה ישירה של חובות שפלסטין קיבלה על עצמה לאחרונה, בעת שאישררה אמנות בינלאומיות המגנות על חופש הביטוי.

לדברי שרי בשי, מנהלת תחום ישראל/פלסטין בארגון Human Rights Watch, "שתי הממשלות הפלסטיניות, הפועלות בנפרד זו מזו, בוחרות, ככל הנראה, לנקוט שיטות דומות של הטרדה, הפחדה והתעללות גופנית נגד כל אדם המעז למתוח עליהן ביקורת. העם הפלסטיני נאבק רבות כדי לזכות בהגנות הנלוות לחברות בקהילה הבינלאומית, ועל מנהיגיו להתייחס ברצינות להתחייבויותיהם ההסכמיות".

The Palestinian authorities in the West Bank and Gaza are arresting, abusing, and criminally charging journalists and activists who express peaceful criticism of the authorities. 

ארגון HUMAN RIGHTS WATCH תיעד חמישה מקרים – שניים בגדה המערבית ושלושה ברצועת עזה – שבהם כוחות ביטחון עצרו וחקרו עיתונאים, פעיל פוליטי ושני זמרי ראפ, בגין ביקורת שמתחו אלה על הרשויות בדרכים לא אלימות. ארבעה מהעצורים, שניים ברצועת עזה ושניים בגדה המערבית, אמרו כי כוחות הביטחון התעללו בהם גופנית ועינו אותם. הרשויות ברצועת עזה הכחישו את הטענות, ובגדה המערבית אמרו הרשויות כי לא יחקרו את הטענות כיוון שלא הוגשה תלונה רשמית. לצעדי דיכוי אלה קדם דפוס של הפרת הזכויות לחופש הביטוי ולהליך הוגן שתיעד ארגון HUMAN RIGHTS WATCH בחמש השנים האחרונות, ולאחרונה בחודש מאי 2015. בגדה המערבית הושגה מאז התקדמות מסוימת בשמירה על זכויות העצירים.

ברצועת עזה, רשויות חמאס השתמשו במעצר ובשיטות של הפחדה נגד פעיל שביקר את הממשלה על-כך שלא העניקה הגנה נאותה לאדם בעל מוגבלות שכלית; נגד עיתונאי שפרסם תצלום של אישה מחפשת מזון בפח אשפה; ונגד עיתונאי שטען לרשלנות רפואית בבית חולים ממשלתי לאחר מותה של תינוקת. בגדה המערבית, הרשות הפלסטינית עצרה והעמידה לדין פעילים ומוסיקאים שלעגו לכוחות הביטחון הפלסטיניים על שיתוף הפעולה שלהם עם ישראל והאשימו את הממשלה בשחיתות. ההתבטאויות הפוגעניות כביכול הופיעו על-פי הטענה בפוסטים בפייסבוק, בכתובות גרפיטי ובשירי ראפ.

במקרים שבהם הועלו טענות בדבר התעללות גופנית, אקטיביסטים ועיתונאים אמרו שאנשי כוחות הביטחון הכו אותם או בעטו בהם, מנעו מהם שינה ומזון נאות, התיזו עליהם מים קרים וחמים לסירוגין וכפו עליהם לשהות בתנוחות קשות למשך שעות ארוכות. ברצועת עזה אמרו שני עצירים כי כוחות הביטחון כפו עליהם לחתום על התחייבות כי לא ימתחו ביקורת על הרשויות ללא הוכחות הולמות. בגדה המערבית הוגשו כתבי אישום פליליים נגד שני הגברים שנעצרו, בין היתר בגין השמצה והעלבת עובד ציבור.

צעדי דיכוי אלה נגד חופש הביטוי והשימוש בעינויים מפרים את ההתחייבויות המשפטיות שקיבלה על עצמה הרשות הפלסטינית בשנת 2014, עת אישררה את האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות ואת האמנה נגד עינויים. בנוסף, הם מפרים את הוראות חוק היסוד הפלסטיני המגן על חופש הביטוי. בתקופה שבה לפלסטינים רבים יש ביקורת על מנהיגיהם, לצעדי הדיכוי יש השפעה מצננת על הדיון הציבורי בכלי התקשורת המסורתיים ובתקשורת החברתית. מנהיגים אלה נותרו בשלטון במשך עשור ללא שום תכנית לקיים בחירות, לאחר פיצול שהותיר את השליטה הפלסטינית ברצועת עזה בידי חמאס, ובגדה המערבית בידי הרשות הפלסטינית.

בשנת 2011 פרסם ארגון HUMAN RIGHTS WATCH דו"ח בנושא הפרת חופש העיתונות ברשות הפלסטינית ותחת שלטון חמאס. הדו"ח התייחס לעבודתם של ארגונים פלסטיניים למעקב וביקורת על הממשלה כמו הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם (ICHR), שפעולתה מעוגנת בחוק, והמרכז הפלסטיני לפיתוח ולחופש התקשורת (MADA). הדו"ח מתח ביקורת על הרשות הפלסטינית בגין שימוש בהליכים צבאיים למעצר עיתונאים אזרחיים ובגין מעצר של אזרחים ללא הליך הוגן, תוך הפרה של החוק הפלסטיני.

כתובת גרפיטי, "אינתיפאדה" , על קיר ברמאללה. ה-16 במאי 2016.

© 2016 Human Rights Watch

מאז, הפסיקה הרשות הפלסטינית להעמיד אזרחים לדין בבתי משפט צבאיים, בצעד חשוב לקראת הגנה על זכויותיהם. עם זאת, הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם אמרה לארגון HUMAN RIGHTS WATCH שהרשות הפלסטינית הגבירה את השימוש בהעמדה לדין של עיתונאים בבתי משפט אזרחיים בגין עבירות כמו הוצאת דיבה או "העלבת בכיר", עבירות שהן שריד מחוק העונשין שנאכף ברצועת עזה ובגדה המערבית על ידי שלטונות מצרים וירדן לפני 1967.

עורכי דין ואנשים שנעצרו אומרים כי בגדה המערבית הרשויות משתמשות בהליכים משפטיים כאמצעי הטרדה. עדי תביעה אינם מתייצבים בבתי המשפט כדבר שבשגרה והשופטים מאשרים דחיות רבות, מה שמחייב את הנאשמים להתייצב שוב ושוב בבית המשפט, על חשבון עבודתם ולימודיהם. לדברי ארגון HUMAN RIGHTS WATCH, אף שהשימוש הגובר בהליכים משפטיים לטיפול בחשדות לעבירות פליליות הוא צעד חשוב קדימה, הסתמכותה של הרשות הפלסטינית על חוקים ארכאיים להענשת אנשים בגין התבטאויותיהם מעוררת דאגה.

המרכז הפלסטיני לפיתוח ולחופש התקשורת (MADA) תיעד 192 מקרים בשנת 2015 שבהם רשויות פלסטיניות פגעו בזכותם של עיתונאים לחופש הביטוי באמצעות זימונים, חקירות, מעצרים, תקיפות גופניות וכליאה, וברצועת עזה גם דרך איסור על עיתונאים לדווח על נושאים או פרשות שונים. זוהי עלייה של 68% לעומת מספר המקרים שתועדו בשנת 2014. דפוס ההפרות שעליו דיווח MADA, לרבות מכות, עינויים, אזהרות להפסיק לבקר את הממשלה וחיוב אנשים למסור את הסיסמאות שלהם לצורך עריכת חיפוש בחשבונות התקשורת החברתית, עולה בקנה אחד עם המקרים שתיעד ארגון HUMAN RIGHTS WATCH.

מאז שנת 2007 הרבו עיתונאים פלסטינים לשקף את הקרע בין פתח לחמאס. לדברי המרכז הפלסטיני לפיתוח ולחופש התקשורת, "הפילוג הפנים-פלסטיני מוסיף להיות אחת הסיבות העיקריות להפרות הפלסטיניות של חופש התקשורת... בעיקר כאשר הדבר נוגע לחירותן של סוכנויות תקשורת המשויכות למפלגה מסוימת".

הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם דיווחה כי בשנת 2015 נעצרו בגדה המערבית 24 אנשים וברצועת עזה 21 אנשים בגין ביקורת שמתחו על רשויות פלסטיניות, לרבות בפייסבוק או בגין סיקור נושאים הנחשבים כאסורים.

עיתונאים פלסטינים מתמודדים גם עם התעללות והטרדה מצד חיילים ישראליים, המכים אותם בהפגנות, סוגרים משרדים של כלי תקשורת ועוצרים עיתונאים בטענה שהם מהווים סיכון ביטחוני לא מוגדר. בעתות של הסלמה במעשי האלימות, ישראל התנקשה בחייהם של עיתונאים שהיו קשורים לארגונים חמושים ברצועת עזה, בטענה ששיוך זה הופך אותם למטרה לגיטימית.

נציגי ממשלת חמאס ברצועת עזה הכחישו טענות בדבר התעללות גופנית ואמרו לארגון HUMAN RIGHTS WATCH כי כוחות הביטחון אינם עוצרים אנשים בשל דעותיהם, אלא רק כאשר הם מפרים חוקים נגד השמצה או הסתה לאלימות.

כתובת גרפיטי שהראפרים הואשמו בריסוסה על קיר ברמאללה: "האינתיפאדה ממשיכה". ה-31 במאי 2016.

© 2016 Human Rights Watch

גורמים רשמיים ברשות הפלסטינית בגדה המערבית אמרו כי הם חותרים לציית להתחייבויותיה הבינלאומיות החדשות של פלסטין, אולם השינוי טרם הושלם. גורמים אלה לא התייחסו לטענות בדבר שימוש לרעה בסמכות ההעמדה לדין ובדבר התעללות בידי כוחות הביטחון במקרים שתיעד ארגון HUMAN RIGHTS WATCH.

הסטנדרטים הבינלאומיים שאימצה פלסטין אוסרים על העמדה לדין פלילי בגין השמצה. ועדת האו"ם לזכויות האדם, המופקדת על פירוש האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, קבעה כי הסטנדרטים של חופש הביטוי מחייבים לאפשר מתיחת ביקורת מחמירה יותר על גורמים רשמיים מאשר על אנשים אחרים.

לדברי ארגון HUMAN RIGHTS WATCH יש לתקן את החוק הפלילי הפלסטיני ולבטל את העבירה הפלילית של השמצה וכן כל הוראה אחרת המטילה אחריות פלילית בגין העלבת עובדי ציבור. עד אשר יוכנסו תיקונים כאלה, על כוחות הביטחון והתובעים להימנע מאכיפת החוקים הנוגעים להשמצה פלילית ולהפסיק לעצור אנשים בשל התבטאויותיהם בעל-פה ובכתב. על הרשויות ברצועת עזה ובגדה המערבית לנקוט צעדים למניעת התעללות בידי כוחות הביטחון, וכן לחקור ולהעמיד לדין אנשים האחראים למעשים כאלה.

לדברי בשי, "כל עוד לא מתקיימות בחירות, הפלסטינים תקועים עם המנהיגים שנטלו את השלטון לפני עשור. מנהיגים אלה צריכים, לכל הפחות, להאזין לביקורת, ולא להעניש בגינה".

מתודולוגיה:
ארגון Human Rights Watch ראיין חמישה עיתונאים, פעילים ומוסיקאים, שלושה מהם ברצועת עזה ושניים בגדה המערבית, שאמרו שאנשי כוחות הביטחון עצרו וחקרו אותם בנוגע לביקורת שמתחו על הרשויות. ארגון Human Rights Watch שוחח עם עורכי הדין המייצגים שניים מהאנשים בגדה המערבית במסגרת הליכים פליליים שנפתחו נגדם, ובחן מסמכים משפטיים. ברצועת עזה, בחן ארגון Human Rights Watch זימונים משטרתיים ופוסטים שפרסמו האנשים שנעצרו בתקשורת החברתית. ארגון Human Rights Watch ראיין גם את ראש הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם ובחן את הדוחות של הנציבות ואת אלה של המרכז הפלסטיני לפיתוח ולחופש התקשורת. כמו כן קיים ארגון Human Rights Watch ראיונות טלפוניים עם נציגי הרשויות ברצועת עזה ופגישות פנים אל פנים עם הרשויות בגדה המערבית. ארגון Human Rights Watch גם ראיין שוב שני סטודנטים שאת מעצרם תיעד בחודש מאי 2015, שוחח עם עורכי דינם ובחן מסמכים משפטיים הנוגעים למקרים שלהם.

רצועת עזה

איימן אל-עאלול
איימן אל-עאלול הועסק כעיתונאי בתחנות טלוויזיה מעיראק ומאזור המפרץ הפרסי והוא גם עובד ציבור, המקבל משכורת מהרשות הפלסטינית שבשליטת פתח, יריבו של חמאס. אל-עאלול סיפר שב-3 בינואר 2016, בשעות הערב, עצרו אותו אנשים שהזדהו כאנשי כוחות הביטחון בביתו ברצועת עזה, החרימו את הטלפון הנייד שלו ושני מחשבים נישאים, ולקחו אותו לכלא אנסאר בעזה. חוקרים הורו לו למסור את הסיסמאות לחשבונות התקשורת החברתית ולמכשיר הטלפון הנייד שלו, וערכו בהם חיפוש.

לדבריו, החוקרים התייחסו לפוסטים שפרסם, והאשימו אותו בעיוות דמותו של חמאס. הם גם שאלו אותו על תמונה שפרסם בפייסבוק שבה נראית אישה המחפשת מזון בפח אשפה ועל פוסט שבו מתח ביקורת על כך שרשויות חמאס לא מנעו מאדם לחצות את הגבול למצרים כדי לקבל טיפול רפואי לאחר שלא הצליח לקבל היתר לצאת מהרצועה, שגבולותיה סגורים כמעט לחלוטין. חיילים מצרים ירו באיש והרגו אותו. אל-עאלול אמר גם כי החוקרים שאלו אותו על ראיון שהעניק לתחנת הטלוויזיה אל-אקצא, המשויכת לחמאס, שבו הגיב להאשמות לפיהן הרשות הפלסטינית משלמת לו כדי למתוח ביקורת על חמאס. בתגובה, אמר א-עאלול בעוקצנות כי "אם מישהו מכם (חמאס) ישלם לי, אני מבטיח לסתום את הפה שלי. איך אני יכול לסתום את הפה בלי שאף אחד ישלם לי שקל?!". בעקבות הערה זו האשימו אותו החוקרים בסחיטה.

לדברי אל-עאלול, החוקרים כיסו את עיניו וכפו עליו לשבת שעות ארוכות בכיסא ילדים, בחדר קר וללא ביגוד או מזון נאותים, ואז הכו אותו שוב ושוב בעורפו והאשימו אותו כי הוא סוכן זר. ביום השני לחקירתו העבירו אותו החוקרים לתביעה הצבאית הפלסטינית, שם אמרו לו אנשי כוחות הביטחון כי הוא רשאי לבקש מפגש עם עורך דין אולם הדבר אינו נחוץ. אל-עאלול אמר כי הסכים שלא לבקש להפגש עם עורך דין. הם החזיקו בו במשך שמונה ימים, וביום האחרון למעצרו התירו לצלב האדום הבינלאומי ולארגוני זכויות אדם פלסטיניים מקומיים לבקרו.

אנשי כוחות הביטחון שיחררו את אל-עאלול ב-11 בינואר, לאחר שכפו עליו לחתום על התחייבות שלא לסטות מהמנהגים, המסורת והחוק האסלאמי, וכן לנהוג בכבוד ולציית לכללי ההתנהגות המקובלים. אל-עאלול לא קיבל עותק מההתחייבות.

לדברי אל-עאלול, נראה שאנשי כוחות הביטחון המשיכו לעקוב אחר התבטאויותיו בכתב ובעל-פה, וכי הם שיגרו אליו אזהרות לפיהן עליו לחדול מעבודתו כעיתונאי. אל-עאלול סיפר כי עמית במשרד שבו עבד אמר לו שאדם שהזדהה כנציג מנגנון ביטחון הפנים התקשר אליו והורה לו שלא לאפשר לאל-עאלול להמשיך להגיע לעבודתו במשרד זה. חבר אחר של אל-עאלול, ניהאד נשוואן, שעבודתו כרוכה במגע עם מנגנון ביטחון הפנים ברצועה, אמר לארגון Human Rights Watch כי בפגישה שלא הייתה קשורה למקרה של אל-עאלול, לאחר שהאחרון שוחרר, אמר לו אבו ח'אלד עודה, ראש מנגנון ביטחון הפנים, להגיד לאל-עאלול להפסיק לעבוד כעיתונאי.

אל-עאלול אמר כי מאז מעצרו הוא מיתן את הביקורת שהוא מותח על חמאס אולם המשיך להגיב בפייסבוק. הוא אמר כי בתגובה לפוסטים בפייסבוק שבהם נמתחה ביקורת על חמאס הוא קיבל אזהרות מאנשים שאינו מכיר, וכי הוא מניח שאזהרות אלה, שבחלקן הוזכר מעצרו, הגיעו מכוחות הביטחון. לאחר שפרסם ב-25 בפברואר התייחסות למחלוקת פנימית בין הזרוע הצבאית של חמאס לבין הזרוע הפוליטית של הארגון, פורסמה בפייסבוק תגובה לפיה "נראה שמתחשק לו להיעצר שוב". ב-18 באפריל, לאחר פוסט שבו מתח ביקורת על הממשלה על כך שהיא מפצה את משפחותיהם של אנשים שנהרגו בידי ישראל אולם אינה תומכת באנשים נזקקים מן השורה, פורסמה בחשבון הפייסבוק שלו הערה של אדם נוסף שאינו מכיר, שבה נאמר: "מר איימן! אולי תפסיק לדבר על דברים כאלה? שכחת את ההתחייבות שלך לפני שחרורך מכלא אנסאר?".

רמזי חרזאללה
רמזי חרזאללה, בן 28, עובד בעסק לחלפנות כספים. הוא השתייך לזרוע הצבאית של חמאס עד שנת 2011, אז הפסיק את השתייכותו. ב-1 בינואר 2016 זימנו אותו גורמים רשמיים במשרד התובע הציבורי למשרדם ואמרו לו שמשרד הפנים הגיש נגדו תלונה לפיה השמיץ בפייסבוק בעלי תפקידים במשרד. הפוסט שאליו התייחסו גורמים אלה היה סרטון וידיאו שבו מתח חרזאללה ביקורת על רשויות חמאס בגין המקרה שאותו ציין אל-עאלול, שבו אנשי כוחות הביטחון לא מנעו מאדם לחצות את גבול עזה-מצרים ללא היתר. לאחר מספר שעות שחררו הגורמים הרשמיים את חרזאללה.

לדברי חרזאללה, יומיים מאוחר יותר, בסביבות השעה 18:00, הגיעו לביתו בעיר עזה חמישה אנשים במדים, שהזדהו כאנשי מנגנון בטחון הפנים. הם הציגו בפניו צווי חיפוש ומעצר. לדבריו, אנשים אלה ערכו חיפוש בביתו, החרימו שניים מהמחשבים שלו ואת הטלפון הנייד שלו, כיסו את עיניו ולקחו אותו לכלא אנסאר, בעודם מסרבים לנמק את המעצר. לאחר מכן סטרו לו שוב ושוב אנשים שלא היה ביכולתו לזהות, עד שאנשי כוחות הביטחון הסירו מראשו את כיסוי העיניים ולקחו אותו לחדר כדי להמתין לחקירה.

בשעה 4:00 לפנות בוקר הגיעו חוקרים רעולי פנים והאשימו אותו בשיתוף פעולה עם הפלג היריב, פתח, ועם המודיעין המצרי. החוקרים דרשו ממנו למסור את סיסמאותיו לחשבונות התקשורת החברתית שלו, ואז אמרו לו שהם סוגרים את חשבון הפייסבוק שלו כדי למנוע דיון במעצרו בדף זה. הם הורו לו לפתוח את נעילת הטלפון הנייד שלו.

מועתז אבו לחי בסטודיו הקלטה ברמאללה. ה-31 במאי 2016.

© 2016 Human Rights Watch

חרזאללה אמר כי אותם חוקרים גם כפו עליו לשבת בכיסא ילדים, וכי הוא הוחזק כך שלושה ימים עם הפסקות קצרות לשירותים בלבד. החוקרים נתנו לו מזון, אולם בכל פעם שנרדם הם העירו אותו בסטירות. החוקרים האשימו אותו בהטיה לטובת פתח, פתחו את המחשב הנישא שלו, שאלו אותו על המקורות לכמה מהפוסטים שלו בפייסבוק וסטרו לו והטיחו את ראשו בקיר כשהתווכח איתם בנוגע לדברים שכתב.

לדברי חרזאללה, החוקרים התירו לו לבקש להפגש עם עורך דין אולם הוא סירב ואמר כי בכתיבתו הביקורתית על נושאים שונים הוא מגן על תושבי עזה וכי הוא יכול להגן גם על עצמו. לדבריו, הרשויות סירבו תחילה לאפשר לארגוני זכויות אדם לבקרו, אולם ביום השביעי למעצרו ביקרו אותו אנשי הצלב האדום הבינלאומי ואנשי הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם. משפחתו הורשתה לבקרו למחרת.

ב-11 בינואר שוחרר חרזאללה ונאמר לו שאף שהוא רשאי למתוח ביקורת, אסור לו להעליב את הממשלה, ועליו לשוב ולהתייצב בפני מנגנון ביטחון הפנים בתוך שבועיים.

לדברי חרזאללה, במשך שבוע לאחר מכן הוא נמנע מהשמעת הצהרות פומביות כלשהן או מכל פרסום בעל אופי פוליטי. כשבועיים לאחר שחרורו הוא התייצב שוב בפני מנגנון ביטחון הפנים יחד עם אל-עאלול שעמו הוא מיודד, ובפגישה הזהירו אותו אנשי כוחות הביטחון כי הם עוקבים אחר את חשבון הפייסבוק שלו.

חרזאללה אמר כי במהלך מעצרו הוא נדרש לחתום על שני מסמכים: אישור כי גורמים רשמיים מאשימים אותו ב"פגיעה באחדות המהפכנית", והתחייבות כי עם שחרורו לא יעליב בעלי תפקידים בממשלה. הוא לא קיבל העתק של אף אחד מהמסמכים, ומאז לא יצרו אתו אנשי כוחות הביטחון קשר.

מושירה אל-חאג'
מושירה אל-חאג' היא עיתונאית פלסטינית שערכה עד לאחרונה את אתר החדשות "בוואבת אל-הדף", המשויך לפלג הפלסטיני "החזית העממית לשחרור פלסטין". ב-14 באפריל 2014 פרסמה אל-חאג' בדף הפייסבוק שלה פוסט בעקבות מותה של תינוקת בת יומה בבית חולים ציבורי בעזה, שבו האשימה את הרופאים במות התינוקת וכתבה "באיזו אשמה היא נהרגה, בני כלבים שכמותכם!". ב-28 במארס 2015, כמעט שנה לאחר מכן, כתבה אל-חאג' מאמר שהתפרסם באתר האינטרנט, ובו ביקרה את משרד הבריאות על תוכנו של מבחן הסמכה לסטודנטים שהשלימו את לימודיהם ברפואת שיניים, שבו רוב הסטודנטים נכשלו.

שבועיים לאחר מכן, ב-9 באפריל, זומן בעלה של אל-חאג' לתחנת המשטרה בשכונת שיח' רדוואן. במסמך הזימון, שאותו בחן ארגון Human Rights Watch, לא צוינו נימוקים. אל-חאג' סיפרה כי כשבעלה הגיע לתחנת המשטרה, גורמים רשמיים במקום אמרו לו שהתובע רוצה לחקור אותה בנוגע לפוסט שפרסמה בפייסבוק בשנת 2014. היא הגיעה לתחנת המשטרה באותו יום ונחקרה במשך כשעה על אודות הפוסט בפייסבוק.

עשרה ימים לאחר מכן הזמינו אנשי כוחות הביטחון שוב את בעלה של אל-חאג' ואמרו לו שעליה להתייצב בתחנת המשטרה. החוקר הורה לאל-חאג' להתנצל בפני משרד הבריאות ואמר לה שהיא נחקרת בחשד ל"העלבה והשמצה". לדברי אל-חאג', היא סירבה להתנצל.

ב-5 באוגוסט התקשרו חוקרים לבעלה של אל-חאג' ואמרו לו שעליה להתייצב שוב בתחנת המשטרה. אל-חאג' אמרה שחוקרים תשאלו אותה בקצרה ולאחר מכן ביקשו ממנה להתנצל פומבית על הפוסט. כשסירבה, אנשי כוחות הביטחון לקחו אותה לכלא אנסאר, שם ערכו לה חיפוש גופני מלא ועיכבו אותה במשך כארבע שעות. לדבריה, הם התירו לה לקבל מבקרים מארגוני זכויות אדם מקומיים ומנציגי הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם.

אל-חאג' אמרה שבסופו של דבר היא אמרה לחוקרים כי תתנצל "בדרכה שלה", והם שחררו אותה בשעות אחר הצהריים. באותו יום היא פרסמה פוסט בפייסבוק שבו הודתה למי שתמך בה במהלך מעצרה ואמרה שהזעזוע שחשה, כאם, על מותה של התינוקת, הוביל אותה לכתוב דברים קשים על מה שאירע בבית החולים.

הגדה המערבית

מועתז אבו לחי
מועתז אבו לחי הוא סטודנט בן 21 לתקשורת באוניברסיטת אל-קודס בגדה המערבית וחבר לשעבר בלהקת הראפ "מן אל-אלף לאל-יא" (מא' ועד ת'). לדברי אבו לחי, בבוקר ה-21 בנובמבר 2014 אנשי כוחות הביטחון לקחו אותו מביתו למפקדת סוכנות המודיעין. הם תשאלו אותו על השתייכותו הפוליטית והרגליו האישיים והאשימו אותו בכתיבת כתובות גרפיטי נגד הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. אבו לחי אמר שחוקר קשר את ידיו, כפה עליו לשבת מתחת לשולחן, ואיים עליו באקדח. אנשי כוחות הביטחון הכו אותו במקל עץ ובצינור פלסטיק. חוקר שהזדהה בשם חוסאם אבו סייף הציע לשחרר את אבו לחי אם יסכים לאסוף מידע מודיעיני, אולם לדבריו הוא סירב, ושוחרר מאוחר יותר באותו יום.

לדברי אבו לחי, לאחר שחרורו הוא קיבל שיחות טלפון רבות מאבו סייף, ואנשי המודיעין באו לביתו. הוא הסתתר במשך ארבעה ימים ולאחר מכן הסגיר עצמו במפקדת המודיעין ב-25 בנובמבר. אנשי כוחות הביטחון החזיקו אותו במקום במשך יומיים, שבמהלכם הם הכו אותו ובעטו בו במפשעתו, למרות בעיה רפואית ממנה סבל כבר קודם לכן בחלק זה של גופו. הם גם הכו אותו באגרופיהם וקיללו אותו. אנשי כוחות הביטחון שאלו את אבו לחי מדוע הוא כותב בגנות הנשיא הפלסטיני ואמרו לו שאם יודה כי ריסס את המילה "אינתיפאדה" ישחררו אותו. הוא חתם על הודאה והורשה לעזוב.

ב-12 בינואר 2015 עצרו אנשי כוחות הביטחון את אבו לחי בשלישית והחזיקו בו במשך 24 יום, שבמהלכם הובא, ב-19 בינואר, בפני שופט שהאריך את מעצרו. לדבריו, אנשי כוחות הביטחון האשימו אותו בריסוס כתובות גרפיטי, לרבות סיסמאות כמו "עבאס, תעזוב" ו"הלאה אוסלו" ביחס להסכם הביניים שמכוחו הוקמה הרשות הפלסטינית, ו"עזה קרובה מפריז", בנוגע להפרדה בין שני חלקי השטח הפלסטיני, וכן סיסמאות התומכות בחמאס. לדברי אבו לחי, חוקריו אמרו לו כי לא ישחררו אותו אלא אם כן יודה או יפליל את חבריו.

אבו לחי סיפר כי ארבעה או חמישה אנשי כוחות הביטחון כפו עליו להסיר את בגדיו ואז פתחו את החלונות כדי להכניס את אוויר החורף הקר והכו אותו בידיהם ובצינור לכיבוי אש. הם שברו את שיניו, התיזו עליו מים קרים ואז מים חמים והכו אותו במפשעתו. החוקרים לא סיפקו לו מזון הולם, והכו אותו שוב ב-5 בפברואר, יום שחרורו.

חבר נוסף בלהקת הראפ, עז א-דין אבו רחמה, שגם אותו עצרו כוחות הביטחון ב-12 בינואר והחזיקו בו ביחד עם אבו לחי במשך ארבעה או חמישה ימים, אישר את הטענות בדבר התעללות בראיון נפרד: "יום אחד הם הכריחו אותנו להוריד את כל הבגדים חוץ מ[תחתוני] הבוקסר, והם הכו אותנו וזרקו עלינו מים קרים. היה קור מקפיא. זה היה סוף ינואר. מועתז הוכה בפנים ובגוף והשיניים שלו נשברו".

בראיון עם אבו לחי בחודש אפריל 2016 ניתן היה להבחין בקלות בשיניו השבורות, והוא אמר שידו אינה משגת לטפל בהן.

על-פי מסמכים שהוגשו לבית המשפט אשר נבחנו על-ידי ארגון Human Rights Watch, התביעה הפלסטינית האשימה את אבו לחי ואת חבריו המוסיקאים בחרחור סכסוכים על-פי סעיף 150 לחוק הפלילי, ובמתיחת ביקורת על אדם בכיר לפי סעיף 195 לחוק. התביעה טענה כי אבו לחי ואחרים ריססו ברחוב סיסמאות שתוכנן "משפטי השמצה הכוללים עלבונות... המכוונים אישית נגד נשיא מדינת פלסטין ונגד הרשויות". לדברי אבו לחי, מאז שחרורו הוא הגיע לדיונים רבים בבית המשפט בנוגע לאישומים נגדו, והדיון הבא נקבע לחודש ספטמבר.

אבו לחי אמר: "הלכתי לדיון אחרי דיון בבתי המשפט, אבל העדים אף פעם לא באים. בכל פעם שהם מקיימים דיון בבית המשפט אני צריך להפסיד שיעורים ועבודה". הוא אמר כי החמיץ את בחינות הסיום של לימודיו בשל מעצרו בשנת 2015 וכי היה עליו לחזור על הסמסטר. הוא הפסיק לעסוק במוסיקה.

לדברי אבו לחי: "אני לא רוצה להסתבך כמו שאר החברים שלי ששרו על חירות".

מג'ד ח'וואג'ה
מג'ד ח'וואג'ה, בן 22, היה חבר בלהקת הראפ  "מן אל-אלף לאל-יא" ביחד עם אבו לחי. לדבריו, ב-19 בנובמבר 2014 עצרו אותו אנשי כוחות הביטחון והחזיקו בו במשך שלושה ימים. הם חקרו אותו במפקדת המודיעין והאשימו אותו בריסוס המילה "אינתיפאדה" על קיר. ח'וואג'ה סיפר כי אחד מחוקריו בעט בו ברגלו השמאלית, שבה נפצע מקליע בשנת 2013, והסב לו לנזק עצבי המקשה עליו להניע את הרגל. בעת הראיון עמו הוא צלע. ארגון Human Rights Watch בחן דו"ח רפואי שהתייחס לפציעה הקודמת. לדברי חוואג'ה, אנשי כוחות הביטחון הודיעו להוריו על מעצרו אולם לא אפשרו לו להיפגש עם עורך דין.

חוואג'ה אמר כי לאחר מעצרו הורה לו קצין מודיעין לשוב למפקדת המודיעין. לאחר שהסתתר במשך מספר ימים, הוא הסגיר את עצמו ב-18 בינואר 2015. חוקרים האשימו אותו בהחזקת נשק ובכך שהוא מתכנן להבריח אנשים לירדן. החוקרים אף שאלו אותו על שיר בנושא שחיתות שהקליט, ואשר נכתב על-ידי חברו ווסים. במילות השיר נאמר, בין היתר, "נשיא יקר, הלוואי שהיית יכול להבין את המילים האלה. אינתיפאדה שלישית בעודך ישן וחולם". החוקרים אמרו לו כי שירה המכוונת נגד הרשות הפלסטינית היא עבירה פלילית.

לדבריו, אנשי כוחות הביטחון הובילו אותו לבית המשפט כדי להאריך את מעצרו. במהלך הדיון בבית המשפט הציגה התביעה הודאות חתומות שלדברי חוואג'ה היו מזויפות. התביעה אף האשימה אותו בהעלבת בכיר ובחרחור סכסוכים פנימיים, אישום שהתייחס לכתובת הגרפיטי שריסס כביכול, שבה נמתחה ביקורת על הנשיא עבאס. הוא שוחרר ב-1 בפברואר 2015 וכיום הוא עומד לדין ביחד עם אבו לחי.

מועתז אבו לחי בסטודיו הקלטה ברמאללה. ה-31 במאי 2016.

© 2016 Human Rights Watch

ח'וואג'ה אמר כי איבד את משרתו כאיש ביטחון לאחר שנעדר מעבודתו במהלך מעצרו וכי הוא מתקשה לעמוד בשל הפציעה ברגלו. מאז שחרורו, הוא קיבל שיחות טלפון מאנשים לא מזוהים שהזהירו אותו שעליו להפסיק לפרסם שירים. הוא אמר כי מישהו פרץ לחשבון היוטיוב של הלהקה שלו ומחק את שיריה. חברי הלהקה האחרים הפסיקו ליצור שירי ראפ מתוך פחד, אולם הוא עדיין שר ומקליט בשמו שלו.

חוואג'ה סיפר: "היה לנו שיר בשם "פסאד" (שחיתות), בשנת 2013, לפני שנעצרנו. הוא היה בדף הפרטי שלי. הוא נמחק בזמן שהייתי בכלא. אנחנו לא יודעים מי מחק אותו מיוטיוב. לא היו בו מילים לא יפות והוא לא היה מכוון נגד אנשים ספציפיים. הוא עסק באופן כללי בשחיתות ברשות הפלסטינית".

לדברי ח'וואג'ה, הוא ואחרים נוקטים עכשיו צנזורה עצמית כדי להימנע ממעצרים נוספים, ומנסים להעביר מסרים באמצעות רמזים או מילות קוד.

"אני עדיין שר שירי ראפ פוליטיים, אבל אני מודע יותר למלים שאני בוחר ולפעמים אני מפרסם דברים תחת שמות אחרים", הוא אמר.

העמדה לדין כאמצעי הטרדה בגדה המערבית
עורכי דין, אקטיביסטים וארגונים פלסטיניים למעקב וביקורת על הממשלה הביעו חשש כי הרשות הפלסטינית מטרידה את מבקריה וגורמת להם לנקוט צנזורה עצמית באמצעות הפחדה. זאת, בכך שהיא מעמידה אותם לדין על פשעים המבוססים על התבטאויות לא אלימות ולאחר מכן כופה עליהם הליכים משפטיים ממושכים המחייבים אותם לשכור ייצוג משפטי, לאבד שכר בשל ימי עבודה שהפסידו ולהחמיץ שיעורים ובחינות.

בשנת 2015 תיעד ארגון Human Rights Watch מעצר והתעללות לכאורה בשני סטודנטים, איימן מחאריק, סטודנט לעיתונאות באוניברסיטת אל-קודס באבו דיס, ובראא אל-קאדי, סטודנט לתקשורת באוניברסיטת ביר זית שליד רמאללה. על-פי מסמכים שהוגשו לבית המשפט, אותם בחן ארגון Human Rights Watch, תובעים האשימו את שני הצעירים בהשמצת עובד ציבור על-פי סעיף 191 לחוק הפלילי, הקובע עונש מרבי של שנתיים מאסר. בית משפט בערכאה נמוכה זיכה את מחאריק ב-2 בספטמבר 2015, אולם התביעה ערערה, ובית הדין לערעורים הרשיע אותו ודן אותו לשלושה חודשי מאסר. עורך דינו, אנס ברר'ותי, אמר כי המשפט לא היה הוגן, כיוון שאנשי כוחות הביטחון שזומנו כעדים לא התייצבו. משפטו של אל-קאדי, שכתב האישום נגדו הוגש בחודש ספטמבר 2014, טרם הסתיים. עורך דינו, מוהנד כראג'ה, אמר כי עדי התביעה לא התייצבו פעם אחר פעם, ובכך גרמו לשבע דחיות לפחות.

לדברי כראג'ה, "המטרה מאחורי זה היא להעניש אנשים". מרשו, אל-קאדי "עלול לאבד את מקומו באוניברסיטה, בגלל שהוא נכנס ויוצא מבית המשפט... זה מוכיח שכוחות הביטחון הם מעל לחוק". כראג'ה ביקר את בית המשפט על-כך שאישר דחיות חוזרות ונשנות בעת שאנשי כוחות הביטחון לא התייצבו לדיונים.

כתב אישום שהוגש נגד מנהל תחנת "רדיו בית לחם 2000", ג'ורג' קנוואתי, הוביל לבסוף לזיכויו בשנת 2015. המרכז הפלסטיני לפיתוח ולחופש התקשורת (MADA) דיווח כי משפטו של קנוואתי, שהואשם בהשמצה לאחר שמתח ביקורת על משרד הבריאות בבית לחם, נמשך ארבע שנים וכלל 27 דיונים, שבהם נדרש קנוואתי להתייצב.

תגובת הרשויות הפלסטיניות
ארגון Human Rights Watch ראיין טלפונית דובר של חמאס, ר'אזי חמד, ואת תא"ל מוחמד לאפי, מפקח במשרד הפנים בעזה. חמד הציע להיפגש עם אנשי ארגון Human Rights Watch פנים אל פנים כדי לדון במקרה, אולם מזה מספר שנים ישראל מסרבת לאפשר לאנשי צוות של הארגון להיכנס לרצועת עזה, ומצרים, השומרת על גבולה עם הרצועה סגור רוב הזמן, סירבה גם היא לבקשת ארגון Human Rights Watch לאפשר לאנשיו לחצות את הגבול.

חמד הכחיש כי אנשי כוחות הביטחון עינו עצירים או כפו על אדם כלשהו לחתום על התחייבויות להימנע מפרסום עלבונות או ביקורת אחרת על אנשי ממשלה או צבא. לדבריו, הם התירו לצלב האדום הבינלאומי ולנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם לבקר אסירים ולפקח על היחס לו הם זוכים, ונוכח תלונות מארגונים כאלה, הרשויות אוכפות כללים מחמירים יותר על כוחות הביטחון. הוא הוסיף כי הרשויות ברצועת עזה אינן עוצרות אנשים בשל פעילותם הפוליטית.

לדברי חמד: "אנחנו עוצרים אנשים על עבירות פליליות. לאנשים יש חופש להאמין ולתמוך במה שהם רוצים. אנחנו מבצעים מעצרים אם הם מנסים להשתמש בכוח נגד החברה".

לאפי, ממשרד הפנים, אמר כי הרשויות מכבדות את הזכות לחופש הביטוי, וכי הן פועלות מכוח שלטון החוק במקרים שבהם אנשים עולבים באנשים אחרים או "תוקפים אנשים בצורה שיש בה משום הוצאת דיבה כדי לחרחר סכסוכים ציבוריים". לדבריו, הפיצול הפוליטי בין פתח לחמאס והגבלות התנועה שמטילה ישראל "יוצרים מצב ייחודי שבו להיעדר סדר ציבורי ולמחלוקות וסכסוכים פוליטיים עלולה להיות השפעה מזיקה על אנשים".

לאפי הוסיף כי כוחות הביטחון הוכשרו במשפט ההומניטרי הבינלאומי על-ידי הצלב האדום הבינלאומי וכי הם מקבלים גם הכשרה בתחום זכויות האדם, וכי כל מנגנוני הביטחון נתונים תחת פיקוח משרד הפנים.

לדבריו, "יש לנו כללים מאוד מחמירים. אנחנו מסרבים לכל צורה של אלימות מילולית או גופנית. כמפקח, אני עורך באופן קבוע ביקורי פתע; אנחנו מקבלים תלונות וחוקרים אותן; ויש לנו ארגוני זכויות אדם שמבקרים במרכזי המעצר".

כתובת גרפיטי שהראפרים הואשמו בריסוסה על קיר ברמאללה: "עזה, ארץ הכבוד". ה-31 במאי 2016.

© 2016 Human Rights Watch

לאפי אמר כי המשרד מקבל כשתי תלונות בחודש בנוגע להפרות של הכללים, בדרך כלל מצד מפלג הסמים, וכאשר מתגלות הפרות חמורות, אנשי כוחות הביטחון האחראים להן נעצרים. הוא אישר כי כאשר אנשי כוחות הביטחון עוצרים אנשים בגין חשדות הנוגעים להתבטאויות, הם מבקשים מהעצירים לחתום על התחייבות לפיה יספקו ראיות התומכות בטענותיהם וכי "הם לא ישמיצו או יעליבו אנשים ללא ראיות". הוא הוסיף כי יספק לארגון Human Rights Watch עותק של המסמך, אך לא סיפק עותק כזה.

חמד ולאפי התייחסו גם למעצריהם של אל-עאלול, חרזאללה ואל-חאג'.

ביחס למעצרו של אל-עאלול אמר חמד כי זה כתב דברים לא נכונים ולא מכבדים, וכי כוחות הביטחון הזהירו אותו בעבר: "הוא מטיח האשמות לא מבוססות ואין לו שום הוכחות למידע שהוא מפרסם כעובדות". חמד אמר כי לתביעה ברצועת עזה הייתה אפשרות להעמיד את אל-עאלול לדין על השמצה, אבל בגלל שהרשויות "רגישות למעצר של עיתונאים", הן החזיקו אותו במעצר לפרק זמן קצר בלבד, ו"זה נפתר באורח ידידותי ומקובל".

לאפי אמר כי כוחות הביטחון החזיקו באל-עאלול למשך שלושה ימים בלבד, והכחיש את הטענות כי הכו או העליבו אותו. הוא אמר כי אל-עאלול אינו עיתונאי "אמיתי", אלא בעצם חבר לשעבר בכוחות הביטחון שסרב להמשיך לעבוד אחרי שחמאס לקח לידיו את השלטון הפנימי ברצועה בשנת 2007.

באשר לחרזאללה אמר לאפי כי כוחות הביטחון עצרו אותו מתוקף החלטה של התביעה להעמידו לדין בגין העלבת הממשלה ועובדי ציבור, על-פי סעיף 144 לחוק הפלילי. הוא אמר כי כוחות הביטחון לא עלבו בחרזאללה ולא הכו אותו, וכי יש להם הוראות מחמירות שלא לעלוב באף אדם או להכותו. לאפי הוסיף כי לאחר שנציגים מכמה מהמפלגות הפוליטיות ברצועת עזה התערבו ולאחר שחרזאללה חתם על התחייבות "שלא להשמיץ או להפיץ שקרים במהלך עבודתו ולספק ראיות לטענותיו", משרד הפנים נאות לשחררו.

בכל הנוגע לתשאולה של אל-חאג' אמר חמד כי היא פרסמה הצהרות כוזבות וכי ניתן היה לעצור אותה ולהעמיד אותה לדין בגין השמצה, אולם תחת זאת גורמים רשמיים שחררו אותה.

ארגון Human Rights Watch נפגש גם עם גורמים רשמיים ברשות הפלסטינית בגדה המערבית, לרבות התובע הכללי, התובע הצבאי הראשי ושר החוץ. הארגון סיפק להם מידע על שני הראפרים שנעצרו עוד לפני הפגישה ושוב לאחריה, אולם אף אחד מהם לא הגיב לבקשות למידע ספציפי על מעצרים אלו.

כל שלושת בעלי התפקידים דיברו באופן כללי על ההתקדמות שהשיגה הרשות הפלסטינית, שחדלה מאז שנת 2011 להעמיד אזרחים לדין בבתי משפט צבאיים, לרבות בגין עבירות הנוגעות להתבטאויות.

התובע הכללי אחמד בראכ אמר כי הוא מנסה לצמצם את מספר התביעות בגין העלבת בכיר או עובד ציבור, וכי משרדו סוגר מאות תיקים של תלונות מבלי להגיש כתבי אישום. כמה מהתלונות הללו, לדבריו, הגיעו מאנשי כוחות הביטחון שהאשימו אנשים אחרים בהשמצתם או בהעלבתם. הוא אמר כי הוא מפעיל את שיקול הדעת שלו כדי להעמיד לדין רק במקרים ה"חמורים" ביותר אולם סירב לפרט את הקריטריונים שלו.

בארכ הכיר בחשיבות אישרורה של האמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות בידי פלסטין אך אמר שכתובע כללי הוא כפוף עדיין לחוק המקומי, המגדיר התבטאויות מסוגים מסוימים כעבירות פליליות. לפיכך הוא נדרש לאכוף אותו כל עוד לא בוטלו הוראות חוק אלה. כאשר נשאל מדוע אינו משתמש בסמכותו להפעלת שיקול דעת כדי להימנע מהעמדה לדין של אנשים בגין העלבת בעלי תפקידים רשמיים, הוא אמר: "אני נאלץ להחיל את החוקים האלה עד שהם ישונו". הוא הוסיף שהגבלות על חופש הביטוי נחוצות בכל מדינה, "אחרת תשרור אנרכיה".

האלוף איסמאעיל פראג', התובע הצבאי הראשי, אמר כי משרדו פועל להפוך את כוחות הביטחון הפלסטיניים למודרניים יותר וכי כל הפרות החוק הן פעולות של יחידים ולא חלק ממדיניות. לדבריו, "אנחנו לא מושלמים", אבל "כל חבר בכוחות הביטחון שלא יודע לציית לחוק מועמד לדין". פראג' אמר כי משרדו מעודד אנשים מהציבור להגיש תלונות במקרים של התעללות ונוקט אמצעים כדי לטעת בהם ביטחון כי איש לא יתנקם בהם. עם זאת, כשנשאל על מקרים כמו אלה של הראפרים, שאמרו כי הם חוששים להגיש תלונה, הוא אמר שבהיעדר תלונה משרדו אינו יכול לחקור. הוא הסכים באופן לבחון בלתי רשמי את הטענות נגד כוחות הביטחון שארגון Human Rights Watch הציג בפניו, אולם לא סיפק לאחר מכן שום מידע בעניינן.

בתגובה לשאלה האם כוחות הביטחון מפקחים על התקשורת החברתית אמר דובר כוחות הביטחון, האלוף עדנאן דמירי, כי הם אכן עושים זאת, כדי לנטר פעילות "טרוריסטית".

שר החוץ ריאד אל-מאלכי אמר כי מדינת פלסטין נמצאת בשלב מעבר, לאחר שאישררה כמעט את כל האמנות הבינלאומיות העיקריות לזכויות האדם במהלך השנתיים האחרונות. לדבריו, הממשלה פועלת לכך שדפוסי הפעולה יתאמו להתחייבויות הבינלאומיות: "אני לא גאה לשמוע על הראפרים האלה ועל היחס שלו הם זכו", הוא אמר.

החוק הפלסטיני והמשפט הבינלאומי
חוק היסוד הפלסטיני משנת 2005 מגן על הזכות לחופש הביטוי. האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, שאותה אישררה פלסטין בשנת 2014, קובעת כי "לכל אדם תהיה הזכות לחופש הביטוי... לבקש, לקבל ולהשמיע מידע ורעיונות מכל הסוגים".

בשנת 2011 פרסמה ועדת האו"ם לזכויות האדם הנחיות למדינות שהן צד לאמנה באשר לחובותיהן בכל הנוגע לחופש הביטוי מכוח סעיף 19, המדגיש את הערך הרב שהאמנה מייחסת ליכולת להתבטא ללא חשש "בנסיבות של דיון ציבורי העוסק באנשי ציבור במרחב הפוליטי ובמוסדות ציבור". בהנחיות נאמר כי "על המדינות שהן צד לאמנה להימנע מהטלת איסור על מתיחת ביקורת על מוסדות כגון הצבא או הממשל". כמו כן, ההנחיות מזהירות כי "לא די בעצם העובדה שצורות ביטוי מסוימות נחשבות למעליבות עבור איש ציבור כדי להצדיק הטלת עונשים". ועדת האו"ם לזכויות האדם קבעה כי, כעיקרון, יש להתייחס להשמצה כסוגיה אזרחית ולא פלילית, ולעולם אין להטיל בגינה עונש מאסר.

לדברי ארגון Human Rights Watch, ביטולם של חוקים פליליים בנוגע להשמצה במספר גדל והולך של מדינות מראה כי חוקים כאלה אינם נחוצים כדי להגן על שמם הטוב של אנשים, וסעדים אזרחיים, שכמותם קיימים כבר בחוק הפלסטיני, צריכים להספיק.

אולם החוק הפלילי הפלסטיני כולל הוראה, שמקורה בתקופת השלטון העות'מאני, המגדירה העלבת "בכיר" או העלבת הממשלה כעבירה פלילית. חוק התקשורת והפרסומים הפלסטיני (1995) אוסר על פרסום חומר הסותר את עקרונות החירות, האחריות הלאומית, זכויות האדם, כיבוד האמת או האחדות הלאומית. בחודש דצמבר 2015 העביר הנשיא עבאס, באמצעות צו נשיאותי, את חוק המועצה העליונה לתקשורת, כדי להגביר את השליטה המנהלית בעיתונאים. פרסום החוק, שיוביל לכניסתו לתוקף, הושעה נוכח התנגדות עזה שעורר.

תמונה שהועלתה לפייסבוק על ידי איימן אל-עאלול, של אשה מחטטת בפח זבל בעיר עזה.

© 2016, איימן אל-עאלול.

ארגון Human Rights Watch אמר כי על-מנת לקדם את התאמתם של דפוסי הפעולה הפלסטיניים למחויבויותיה של פלסטין על-פי המשפט הבינלאומי, יש לתקן את החוק הפלילי הפלסטיני ולהסיר ממנו הוראות המגדירות השמצה כעבירה פלילית, ובכלל זה סעיף 144 בדבר העלבת עובד ציבור; סעיף 189 בדבר הוצאת דיבה בדפוס; סעיף 191 בדבר הכפשת עובד ציבור; וסעיף 195 בדבר העלבת בכיר. על פלסטין גם לבטל את סעיף 150 לחוק הפלילי שלה, הוראה המנוסחת במעורפל ואשר מגדירה חרחור "סכסוכים בין פלגים" כעבירה פלילית, שניתן בקלות להשתמש בה כדי להעניש על התנגדות למשטר.

הרשות המחוקקת של פלסטין לא התכנסה בקוורום הדרוש לקבלת החלטות מאז שנת 2007, אז נוצר נתק בין פתח וחמאס. עד אשר יתאפשר לתקן את החוק הפלילי, על תובעים ואנשי כוחות הביטחון להימנע מאכיפת חוקים אלה, שאינם עולים בקנה אחד עם חוקי היסוד הפלסטיניים המגנים על חופש הביטוי ועם האמנות הבינלאומיות שאותן אישררה פלסטין בשנת 2014. על כוחות הביטחון להפסיק לעצור, לכלוא ולהעמיד לדין אנשים בגין דברים שהם כותבים; כל עוד הדברים אינם מגיעים לכדי הסתה לאלימות. על שופטים לפרש את החוק לאור הסטנדרטים הבינלאומיים להגנה על חופש הביטוי שאותם אימצה פלסטין.

בעוד גורמים רשמיים בממשלה ואנשים הפועלים בזירה הציבורית זכאים להגנה על שמם הטוב, לרבות הגנה מפני השמצה, כאנשים שבחרו לפעול כמשרתי ציבור עליהם להסכין עם מידה רבה יותר של פיקוח וביקורת לעומת אזרחים מן השורה. הבחנה זו משרתת את האינטרס הציבורי בכך שהיא מקשה על בעלי השררה לנצל את החוק כדי להרתיע או להעניש אנשים הפועלים לחשיפת מעשי עוולה שלטוניים, והדבר מאפשר דיון ציבורי בסוגיות של מנהל תקין ובנושאים שבהם יש עניין ציבורי. על בעלי תפקידים רשמיים להימנע מהגשת תביעות בגין הוצאת דיבה, ולהגיב על ביקורת שאינה הוגנת לדעתם באפיקים הרבים של דיון ציבורי העומדים לרשותם.

בנוסף, על אנשי כוחות הביטחון בגדה המערבית להימנע מחקירת אנשים במפקדת שירותי המודיעין ותחת זאת לקיים כל תשאול חיוני במתקני חקירה המצוידים במצלמות. ברצועת עזה, כדי להרתיע מפני ביצוע הפרות, על הרשויות להתקין מצלמות במקומות שבהם מתקיימות חקירות. על הרשויות בשני האזורים לחקור את הטענות החוזרות ונשנות בדבר הפרות בידי אנשי כוחות הביטחון, בין אם הוגשו תלונות ובין אם לאו, ולהעניש את האחראים להפרות אלה.