(עזה) – ארגון Human Rights Watchאמר היום כי ארבע התקפות שישראל ביצעה במהלך הלחימה של חודש נובמבר 2012 על עיתונאים ועל מתקני תקשורת ברצועת עזה הפרו את דיני המלחמה בכך שכוונו על אזרחים ועל אובייקטים אזרחיים שלא תרמו כל תרומה נראית לעין לפעולות הצבאיות. הארגון אמר את הדברים לאחר שהשלים חקירה מדוקדקת של התקריות.
לדברי ארגון Human Rights Watch, בהתקפות נהרגו שני צלמים פלסטינים ונפצעו לפחות עשרה אנשי תקשורת. כמו כן, ארבעה משרדים של כלי תקשורת ספגו נזק קשה, וכך גם משרדיהן של ארבע חברות פרטיות. באחת ההתקפות נהרג פעוט בן שנתיים שגר סמוך לבניין שהותקף, מעברו השני של הרחוב.
ממשלת ישראל הצהירה כי כל אחת מארבע ההתקפות כוונה אל מטרה צבאית לגיטימית, אך לא סיפקה כל מידע ספציפי שיבסס את טענותיה. ארגון Human Rights Watchבחן את האתרים שהותקפו וראיין עדי ראייה, אך לא מצא ראיות כלשהן לכך שמטרות אלה היו יעדים צבאיים תקפים.
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "הצהרת ישראל שעיתונאי היה לוחם או שתחנת טלוויזיה שימשה כמפקדה, אינה הופכת זאת לעובדה. עיתונאים המהללים את חמאס ותחנות טלוויזיה המשבחות התקפות על ישראל אולי לוקים בתועמלנות, אבל זה לא הופך אותם למטרות לגיטימיות על-פי דיני המלחמה".
בארבע ההתקפות נפגעו מכונית שבה נמצאו שני צלמים שהיו לטענת צה"ל "פעילי חמאס"; מגדלי שידור על גגות שני בניינים שבהם שוכנים משרדים של כלי תקשורת שהיו לטענת צה"ל "תשתית תקשורת מבצעית" של חמאס; ושתי קומות מתוך בניין שבו פעלו כלי תקשורת ואשר צה"ל טען כי פגע בו "פגיעה כירורגית" ב"מטה מודיעין ופיקוד" של חמאס.
גורמים ישראלים ניסו להצדיק התקפות על כלי תקשורת פלסטיניים בטענה שהן כוונו אל אנשים או מתקנים ש"שיש להם נגיעה" או שהנם "קשורים" לארגון פלסטיני חמוש, או שהם "עודדו ושיבחו פעולות טרור נגד אזרחים ישראלים". מהצדקות אלה עולה שמותר כביכול לתקוף כלי תקשורת לא משום שהשתתפו במישרין בפעולות האיבה אלא בשל שיוכם או השקפותיהם. לדברי ארגון Human Rights Watch, תהייה הסלידה שמעוררות השקפות אלה גדולה ככל שתהייה, ההצדקות הללו עומדות בניגוד לדיני המלחמה ומציבות עיתונאים בסכנה חמורה.
ארגון Human Rights Watchאמר כי הצהרות רשמיות שעולה מהן כי הצבא אימץ תפיסות לא חוקיות וכי הוא מתבסס עליהן לביצוע התקפות הן ראיה לפשעי מלחמה, משום שהן מוכיחות שעמדה מאחוריהן כוונה פלילית.
על-פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, הקרוי גם דיני המלחמה, עיתונאים ואנשי תקשורת הם אזרחים, ולפיכך הם זוכים לחסינות מפני התקפה אלא אם כן הם משתתפים במישרין בפעולות האיבה. תחנות טלוויזיה ורדיו הן אובייקטים אזרחיים הזוכים להגנה מפני התקפה אלא אם נעשה בהן שימוש התורם "תרומה אפקטיבית לפעולה צבאית" והריסתן בנסיבות הספציפיות מקנה "יתרון צבאי מובהק". למשל, תחנת רדיו המשמשת לשידור פקודות צבאיות תיחשב למטרה צבאית לגיטימית. מִשדרים שמטרתם להעלות את מורל האזרחים או להביע תמיכה בהתקפות אינם נחשבים להשתתפות ישירה בפעולות האיבה.
ב-20 בנובמבר התקיף צה"ל באחד מרחובות העיר עזה מכונית שבה היו שני צלמים מתחנת הטלוויזיה "אל-אקצא", מחמוד אל-כּוּמי וחוסאם סָלָאמֶה. שניהם נהרגו. סגן מנהל תחנת "אל-אקצא", ערוץ הטלוויזיה הרשמי של ממשלת חמאס ברצועה, אמר לארגון Human Rights Watchכי אל-כומי וסלאמה סיקרו כצלמים את העימות ובשעה שנהרגו עשו את דרכם חזרה מצילומים בבית החולים א-שיפאא במכונית שסומנה באותיות "TV". בני משפחותיהם של שני ההרוגים, שרואיינו כל אחד בנפרד, אמרו שיקיריהם לא השתתפו בקרבות ואף לא היו חברים בארגון חמוש כלשהו. ארגון Human Rights Watchלא מצא כל ראיה הסותרת טענות אלה, אף לא בעת שביקר בבתי ההרוגים. הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, לא כללה את שמו של אף אחד מהשניים ברשימה הרשמית של לוחמים שנהרגו, ולא סביר ששמותיהם היו מושמטים מהרשימה לו מילאו תפקיד צבאי.
צה"ל טען כי אל-כומי וסלאמה היו "פעילי חמאס" וצלמים של תחנת "אל-אקצא" אשר "משדרת דרך קבע תכניות המעודדות ומשבחות התקפות על אזרחים ישראלים". אך צה"ל לא סיפק כל מידע ספציפי על כך שההרוגים היו לוחמי חמאס או שהשתתפו במישרין בכל דרך אחרת בפעולות האיבה.
ארגון Human Rights Watchאמר כי כלי תקשורת המנוהלים על-ידי חמאס זוכים להגנה מפני התקפה על-פי דיני המלחמה, אלא אם הם משתתפים במישרין בפעולות צבאיות.
בנוסף, ישראל פגעה באמצעות טילים בגגותיהם של שני רבי קומות בעיר עזה שבהם נמצאים משרדיהם של כלי תקשורת מקומיים ובינלאומיים. ככל הנראה, ההתקפות בוצעו כדי לפגוע באנטנות שלדברי ישראל חמאס השתמש בהן לתשדורת צבאית.
ב-18 בנובמבר, בשעת בוקר מוקדמת, תקף צה"ל את בניין "שָוָוא וחוּסָרי", מבנה בגובה 11 קומות. ההתקפה בוצעה באמצעות שלושה טילים לפחות, ואלה פגעו ליד הבסיס של מגדל שידור גבוה שניצב על גג הבניין. חלק מהתחמושת חדרה למשרד שבקומה העליונה, וגרמה לפציעתם של שבעה אנשי צוות של תחנת הטלוויזיה הפרטית "אל-קודס". אחד הנפגעים, צלם במקצועו, איבד את רגלו הימנית, מתחת לגובה הברך. נזק קשה נגרם למשרד תחנת "אל-קודס", ערוץ טלוויזיה לווייני שבסיסו בלבנון והקו המערכתי שלו אוהד את חמאס. מגדל השידור שניצב על גג המשרד השתייך לתחנת הרדיו הרשמית של הג'יהאד האסלאמי, ונותר על כנו לאחר פגיעת הטיל.
טיל נוסף פגע בגג שמעל למשרד תחנת הרדיו הפרטית "רדיו אלוואן" המוקדשת לתכניות מלל ובידור שאינן עוסקות בפוליטיקה, ולא שידרה במהלך הלחימה של חודש נובמבר. הטיל חדר למשרד, שהיה ריק מאדם, וגרם נזק לאנטנה, למַשדר, לכבלי השידור ולמחשבים של התחנה, כפי שעולה מדבריו של הבעלים, ואאיל אל-עאווּר, לארגון Human Rights Watch. בשל ההתקפה נבצר מהתחנה לשדר במשך יותר משלושה שבועות.
מאוחר יותר באותו הבוקר, בסביבות השעה 6:00, פגעו שני טילים בגג בניין "א-שורוק", מבנה בגובה 15 קומות. הטיל הראשון חדר דרך הגג אל תוך חדר המדרגות והסב לו נזק. הטיל השני חדר גם הוא מבעד לגג והסב נזק קשה לאולפן תחנת הטלוויזיה "אל-אקצא", שהיה ריק מאדם. טיל זה גם הסב נזק למגדל שידור שניצב על הגג ואשר אנשי "אל-אקצא" טענו כי שימש לשידוריהם האלחוטיים. פגיעת הטיל גרמה להפסקת השידורים באמצעות האנטנה, שנוסף להם הערוץ משדר גם באמצעות לוויין, ושידורים אלה נמשכו ללא הפרעה.
ב-19 בנובמבר אחר הצהריים בוצעה התקפה נוספת ונפרדת על הקומה השלישית של בניין "א-שורוק". ארגון Human Rights Watchאמר כי נראה שההתקפה כוונה על חמושים פלסטינים ספציפיים וכי אם אמנם נכחו במקום הרי שסיכנו בכך שלא כחוק את האזרחים ששהו בבניין.
צה"ל אמר שתקף "תשתית תקשורת מבצעית" על גגות שני רבי הקומות ב"פעולה כירורגית". בצילומי וידאו של שתי ההתקפות, שפורסמו בידי צה"ל, נראים טילים מונחים אופטית הפוגעים במגדל שידור על כל אחד משני הגגות, אך הצבא לא סיפק כל מידע המוכיח כי מגדלים אלה שימשו לצרכים צבאיים.
מארק רגב, דובר מטעם ממשלת ישראל, נשאל בראיון טלוויזיה על ההתקפה על בניין "שווא וחוסרי", והשיב כי צה"ל כיוון את התקפתו על "מתקני תקשורת" של חמאס על גג המבנה, וכי אף עיתונאי זר לא נפגע בהתקפה. כאשר דחק אותו המראיין לפינה בעניינם של שבעה אנשי תקשורת שנפצעו בקומה העליונה, השיב כך: "ישנה תחנת 'אל-אקצא', שהיא מתקן שליטה ובקרה של חמאס. בדיוק כמו במשטרים טוטליטאריים אחרים, המשטר משתמש בתקשורת לצורך שליטה ובקרה וגם לצורכי ביטחון. מנקודת המבט שלנו, זה לא עיתונאי לגיטימי".
רגב וגורמים ישראלים רשמיים אחרים לא סיפקו כל הוכחה לטענה שתחנת "אל-אקצא" או תחנת "אל-קודס" פעלו כמתקני שליטה ובקרה ברבי הקומות שהותקפו או במקומות אחרים בעזה.
ארגון Human Rights Watchאמר כי מגדלי שידור של טלוויזיה ורדיו הם אובייקטים אזרחיים הזוכים להגנה מפני התקפות, ולכן ההתקפות על שני הבניינים היו בלתי חוקיות.
ב-20 וב-21 בנובמבר פגעו לפחות שישה טילים ישראליים בשתי הקומות העליונות של בניין "נעמה" שבעיר עזה. ההתקפות הסבו נזק נרחב בחמישה משרדים שונים. נראה שמטרת התקיפות הייתה לשכת העיתונות "אל-ג'יל", שבעליה מוסטפא א-סוואף הוא עיתונאי ופרשן הידוע בהשקפותיו האוהדות לחמאס. יתר המשרדים היו סוכנות פרסום, חברת הנדסה ובית עסק בתחום הטכנולוגיה. צה"ל אמר שפגע "פגיעה כירורגית" ב"מטה מודיעין ופיקוד" של חמאס, אך לא הסביר מה הייתה המטרה הספציפית בבניין או מה מעורבותה בפעולות הצבאיות.
ביקור שערך ארגון Human Rights Watchבבניין שבוע אחרי ההתקפות וראיונות עם עובדים בארבעה מחמשת המשרדים, לרבות א-סוואף, לא העלו כל מידע המצביע על אפשרות שאחד מהמשרדים שימש לפעולות צבאיות. ארגון Human Rights Watchאמר כי בהיעדר מטרה צבאית מוכחת, התקיפות שבוצעו לאורך יומיים היו התקפות לא חוקיות על אובייקטים אזרחיים.
אף אחד מעובדי המשרדים לא נפגע בהתקפות על בניין "נעמה". אולם, ב-21 בנובמבר נהרג פעוט בן שנתיים בשם עבד א-רחמאן נעים ונפצעו אחִיו ובן דודו, מפגיעת רסיסים מאחד מפריטי התחמושת, בעת שהיו בדירה מעבר לרחוב.
ארגון Human Rights Watchביקש מצה"ל מידע בנוגע להתקפות על צלמי "אל-אקצא", על בניין "שווא וחוסרי", על בניין "א-שורוק" ועל בניין "נעמה". צה"ל השיב שהוא לומד את "פרטי האירועים" ויוכל לענות כשתושלם הבדיקה, אך לא ציין מתי היא תסתיים.
במהלך הלחימה של חודש נובמבר אמרה סא"ל אביטל ליבוביץ מדובר צה"ל לכלי התקשורת שהצבא כיוון את התקפותיו על "אנשים שיש להם נגיעה לפעילות טרור". בניסיון להצדיק התקפות על כלי תקשורת כתבה ליבוביץ שתחנת הטלוויזיה "אל-אקצא" של חמאס ותחנת רדיו שנקראת "רדיו אל-קודס החינוכי", שיש להן זיקה לג'יהאד האסלאמי, "קשורות בדרכים מורכבות לג'יהאד האסלאמי ולחמאס והן עודדו ושיבחו פעולות טרור נגד אזרחים ישראלים בעשור האחרון". בהמשך דבריה כתבה: "מחבלים כאלה, האוחזים בידיהם מצלמות ומחברות, אינם שונים במאומה מעמיתיהם היורים רקטות המכוונות על ערי ישראל ואינם יכולים ליהנות מהזכויות ומההגנה המוקנות לעיתונאים לגיטימיים".
רגב, הדובר מטעם ממשלת ישראל, אמר שמי שעובד עבור כלי התקשורת של חמאס לא יכול להיחשב לעיתונאי: "הם חלק בלתי נפרד מהמבנה של חמאס ואיש לא יכול להכחיש זאת". לדבריו, "כל מי שמעורב בתקיפה מכוונת של אזרחים ישראלים, בין במישרין ובין בעקיפין, אסור שירגיש שהוא נהנה מחסינות".
לדברי ויטסון, "גורמים ישראלים טשטשו באופן מסוכן ולא חוקי את ההבחנה בין אזרחים הקוראים לבצע התקפות צבאיות או תומכים בהן לבין מי שמשתתף בהתקפות באופן ישיר. ההצדקה כביכול לתקיפת אזרחים פותחת פתח לפשעי מלחמה".
על-פי דיני המלחמה, אסור שאזרחים ומבנים אזרחיים יהיו מטרות להתקפה מכוונת. כפי שלא חוקי להתקיף את האוכלוסייה האזרחית כדי לפגוע במורל שלה, אסור לתקוף מתקנים כמו כלי התקשורת, המעצבים את דעת הקהל. אף אחד מהשניים אינו תורם במישרין לפעולות הצבאיות.
החוק הבינלאומי מחייב מדינות לחקור הפרות קשות של דיני המלחמה. יש לפצות נפגעי הפרות ובני משפחותיהם ללא דיחוי ובאורח הולם. כל גורם האחראי לביצוע של הפרה חמורה של דיני המלחמה, בין בכוונה תחילה ובין מתוך פזיזות, צריך לעמוד לדין על פשעי מלחמה.
העימות המזוין בין ישראל לחמאס וארגונים חמושים ברצועת עזה, שהתחולל בין 14 ל-21 בנובמבר, כלל התקפות לא חוקיות של שני הצדדים על אזרחים. לפחות 103 אזרחים פלסטינים וארבעה אזרחים ישראלים נהרגו במהלך הלחימה.
לדברי ויטסון, "הכוחות הישראליים התקיפו שלא כחוק אזרחים ואובייקטים אזרחיים בשל קשריהם לחמאס ולא הצדיקו את ההתקפה היות שלא הוכיחו כל מעורבות שלהם בפעולות הצבאיות".
התקפות צה"ל על כלי תקשורת במהלך הלחימה בחודש נובמבר 2012
מחמוד אל-כומי וחוסאם סלאמה, צלמי תחנת הטלוויזיה "אל-אקצא"
ב-20 בנובמבר, בסביבות השעה 16:40, פגע טיל ישראלי במכונית בעיר עזה והרג את מחמוד אל-כומי וחוסאם סלאמה, שני צלמים של תחנת הטלוויזיה "אל-אקצא", הערוץ הרשמי של ממשלת חמאס ברצועת עזה.
דובר צה"ל אמר כי אל-כומי וסלאמה היו "פעילי חמאס" וצלמים של רשת "אל-אקצא" אשר "משדרת דרך קבע תכניות המעודדות ומשבחות התקפות על אזרחים ישראלים". אך ישראל לא סיפקה מידע ספציפי כלשהו לביסוס טענתה כי השניים היו בגדר מטרה לגיטימית, בין משום שהיו לשיטתה לוחמים ובין משום שהיו לשיטתה אזרחים שהשתתפו באופן פעיל במעשי האיבה.
ארגון Human Rights Watchראיין מנהל בתחנת "אל-אקצא" ובני משפחה של אל-כומי וסלאמה. איש מהמרואיינים, שכל אחד מהם התראיין בנפרד, לא ציין כי השניים היו חברים בארגון חמוש כלשהו. סגן מנהל התחנה, מוחמד אבו עון, אמר לארגון Human Rights Watchכי השניים סיקרו את העימות מטעם תחנת השידור, וזמן קצר לפני האירוע אספו חומרים מצולמים בבית החולים א-שיפאא בעיר עזה.
ארגון Human Rights Watchלא ראה בבתיהם של אל-כומי וסלאמה דבר שירמז על כך שהיו חברים בארגון חמוש כלשהו, כגון כרזות או מודעות המפארות אותם כלוחמים שנהרגו, מנהג נפוץ בכל הנוגע ללוחמים מארגונים פלסטיניים חמושים שנהרגו. באתרי האינטרנט של גדודי עז א-דין אל-קסאם של חמאס וגדודי סראיא אל-קודס של הג'יהאד האסלאמי לא צוינו השניים כשהידים, כפי שמקובל עבור לוחמי הארגונים שנהרגו בקרב.
אל-כומי, בן 29 במותו, היה נשוי ואב לשלושה ילדים בני שנתיים, ארבע וחמש. סלאמה, בן שלושים במותו, היה נשוי ואב לארבעה ילדים בני שמונה חודשים, שנתיים, שלוש וחמש.
מוחמד סלאמה, אביו של חוסאם סלאמה, אמר לארגון Human Rights Watchכי "הוא לא נלחם עבור חמאס או פתח – בכלל לא. לא היה לא שום קשר לאף אחד מהפלגים".
מתחנת הטלוויזיה "אל-אקצא" נמסר כי אל-כומי החל לעבוד בה בחודש אוגוסט 2007, וכי סלאמה החל את עבודתו בתחנה בחודש ינואר 2007. סגן מנהל התחנה, אבו עון, אמר כי השניים נסעו במכונית רנו שחורה שעליה נכתב "TV" ו"עיתונות". ארגון Human Rights Watchבחן את שייריה השרופים של המכונית, שרק מכסה המנוע שלה נותר בשלמותו. על מכסה המנוע לא ניכר שום שריד לכיתוב זה, אם כי ייתכן שהאותיות נמחקו כשהמכונית עלתה באש.
בניין "שווא וחוסרי"
ב-18 בנובמבר, בסביבות השעה 1:30 לפנות בוקר, שיגרו כוחות ישראליים לפחות ארבעה טילים אל גג בניין "שווא וחוסרי", מבנה בן 11 קומות בשכונת רימאל בעיר עזה, שבו שוכנים משרדיהם של כלי תקשורת מקומיים וזרים. ישראל פרסמה סרטון וידיאו של התקיפה ואמרה כי תקפה "תשתית תקשורת מבצעית".
כמה מהטילים חדרו את גג הבניין ופצעו בדרגות חומרה שונות שבעה מאנשי הצוות של תחנת הטלוויזיה "אל-קודס", שמשרדה שוכן בקומה העליונה. אחד הנפגעים, ח'דר זהאר, איבד את רגלו הימנית, מתחת לגובה הברך. חבר צוות שמיני נפגע משאיפת עשן כשעלה לקומה העליונה כדי לסייע.
דרוויש בולבול, מנהל הצילום בתחנת "אל-קודס", שספג חבורות ונפגע משאיפת עשן, אמר לארגון Human Rights Watchכי התקיפה אירעה במפתיע בעת שכמה מעמיתיו במשרד עבדו ואחרים ישנו. לדבריו, "הופתענו מהרעש של הפיצוץ ומהעשן שירד עלינו". הוא סייע לשאת אל מחוץ למשרד את א-זהאר ועמית פצוע נוסף בשם מוחמד אל-אח'רס, וממש לאחר שעברו בדלת פגע בבניין טיל נוסף. "בשל הפיצוץ הושלכנו לרצפה", סיפר בולבול.
ב-29 בנובמבר בחן ארגון Human Rights Watchאת הגג ואת משרדי תחנת "אל-קודס". על הגג שמעל למשרד נפער חור בקוטר של כשני מטרים, סמוך לבסיסו של מגדל שידור גדול השייך לרדיו "אל-קודס" של הג'יהאד האסלאמי, שניצב עדיין על כנו. תחתיו, נפערו בקיר המזרחי של משרדי תחנת הטלוויזיה "אל-קודס" שלושה חורים גדולים וחור רביעי קטן יותר. נזק ניכר נגרם לחמשת החדרים והאולפן שבמשרד, שהכילו מצלמות וציוד עריכה.
חור נוסף, בקוטר של כשני סנטימטרים, נפער בגג. הטיל חדר דרך הגג למשרדי "רדיו אלוואן", שבבעלות פרטית, עבר דרך דלת עץ ופגע ברצפה. איש לא היה במשרד בעת ההיא. משיירי תחמושת שנמצאו במשרד ומחור הכניסה הקטן בגג עולה כי ישראל ירתה טיל צר היקף. ככל הנראה מדובר בטיל "ספייק" ("דורבן") מונחה אופטית מתוצרת ישראל. בסרטון שפרסם צה"ל נראית פגיעה של טיל מונחה אופטית בבסיס מגדל השידור הגדול.
ואאיל אל-עאווּר, בעל תחנת הרדיו "אלוואן", אמר שבהתקפה ניזוקו האנטנה של התחנה, כבלי המַשדר, שרתים ומחשבים. התחנה, המשדרת תכניות מלל ובידור שאינן עוסקות בפוליטיקה, לא שידרה במהלך הלחימה בחודש נובמבר. לדבריו, בשל הנזק שנגרם לציוד הושבתו השידורים עד לאמצע חודש דצמבר.
תחנת הטלוויזיה "אל-קודס" היא ערוץ לווייני פרטי שבסיסו בלבנון, והקו המערכתי שלה אוהד את חמאס. מנהל התחנה, עימאד אל-אפרנג'י, אמר לארגון Human Rights Watchכי התחנה עסקה בסיקור העימות אך לא הייתה מעורבת בפעולות צבאיות כלשהן.
צה"ל לא הכריז כי תחנת הטלוויזיה "אל-קודס" או "רדיו אלוואן" היו המטרה להתקפה, ואמר כי תקף את גג המבנה כדי "לשבש את התקשורת הפנימית של חמאס, שהשתמש בציוד על בניינים אלה [בניין 'שווא וחוסרי' ובניין 'א-שורוק'] כדי לכוון התקפות על אזרחים ישראלים". משרד החוץ הישראלי טען גם הוא כי המטרה להתקפה הייתה אנטנה "ששימשה את חמאס למטרות צבאיות". אולם, צה"ל ומשרד החוץ לא סיפקו מידע ספציפי כלשהו המלמד על כך שמגדל השידור אכן שימש למטרות צבאיות. בהתקפה לא הופל ולא הוצא מכלל שימוש מגדל השידור שהותקף, השייך לתחנת הרדיו הרשמית של הג'יהאד האסלאמי, רדיו "אל-קודס".
בניין "א-שורוק"
ב-18 בנובמבר בשעת בוקר וב-19 בנובמבר בשעות אחר הצהריים פגעו טילים ישראליים בבניין "א-שורוק", המיתמר לגובה של 15 קומות, שגם בו שוכנים משרדיהם של כלי תקשורת פלסטיניים וזרים. בהתקפה הראשונה, שבוצעה בסביבות השעה 6:00 בבוקר, פגעו שני טילים בגג הבניין. בהתקפה נפצעו משברי זכוכית שני אנשי תקשורת שהיו בקומה ה-14 של הבניין, ונגרם נזק חמור בקומה העליונה לאולפן של טלוויזיית "אל-אקצא", המופעלת על-ידי חמאס. באולפן לא היה איש בעת ההתקפה.
צה"ל פרסם סרטון וידיאו של תקיפת מגדל השידור, ובו נראה טיל פוגע בסמוך לבסיסו. לדברי צה"ל, ההתקפה כוונה אל אנטנה שכונתה "תשתית תקשורת מבצעית". דובר צה"ל פרסם בדף הטוויטר שלו לאחר ההתקפה: "אם מפקדי חמאס ברצועת עזה יכולים לעמוד זה עם זה בקשר, אז הם יכולים לתקוף אותנו. זו היכולת שתקפנו". משרד החוץ הישראלי אמר כי ההתקפה כוונה אל "אנטנות המשמשות את חמאס לפעולות צבאיות". אף אחת מן הטענות הללו לא כללה מידע ספציפי המקשר בין השימוש באנטנה, שהיא בחזקת אובייקט אזרחי, לבין פעולות צבאיות, ולפיכך ההתקפה הייתה בלתי חוקית.
ארגון Human Rights Watchבחן את גג המבנה וראה חור בקוטר של כחצי מטר שנפער בסמוך לבסיסו של מגדל שידור גדול המשמש את תחנת הטלוויזיה "אל-אקצא", ואשר נפגע קלות אך נותר עומד על כנו. שני שיירי תחמושת שנראו באולפן טלוויזיית "אל-אקצא" מקורם ככל הנראה בטיל מסוג "ספייק". מהנדס העובד בתחנה אמר כי ההתקפה גרמה להפסקת השידורים האלחוטיים של התחנה, אך היא המשיכה את שידוריה באמצעות לוויין. רוב תושבי רצועת עזה קולטים את שידורי התחנה באמצעות השידור הלווייני.
בקומה העליונה בבניין שכן גם משרדה של חברת התקשורת הפרטית "מָיָאדין", המספקת הפקות תקשורת ללקוחות מקומיים ובינלאומיים. בעת התקיפה היו במשרד תשעה חברי צוות, שישנו ברובם. עובד בחברה שהיה עד לתקיפה אמר לארגון Human Rights Watchכי איש מן העובדים לא נפגע. למשרד עצמו נגרם נזק קל, שהתבטא בעיקר בזגוגיות שהתנפצו.
התקפה נוספת שבוצעה בשעות אחר הצהריים על הקומה השלישית בבניין כוונה ככל הנראה אל מטרה צבאית, ונהרג בה ראמז חרבּ, איש הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי. לדברי ארגון Human Rights Watch, אם אכן, כפי שטען צה"ל, נערכה בבניין "א-שורוק" פגישה של פלסטינים המעורבים בפעולות צבאיות, הרי שאנשים אלה סיכנו אזרחים ללא צורך תוך הפרה של דיני המלחמה.
בניין "נעמה"
ב-20 וב-21 בנובמבר פגעו שישה טילים ישראליים בקומות השישית והשביעית של בניין "נעמה" בשכונת רימאל בעיר עזה. איש לא נפצע בהתקפות אך נגרם נזק רב למשרדים של סוכנות פרסום, של עורך מחקרים ויועץ, של חברת הנדסה ושל בית עסק בתחום הטכנולוגיה, וכן למשרדו של עיתונאי ופרשן אוהד חמאס, שהיה אולי המטרה להתקפה. מעברו השני של הרחוב נהרג פעוט בן שנתיים מרסיסי אחת ההתקפות, ואחִיו ובן דודו נפצעו.
צה"ל לא נקב בשמו של בניין "נעמה" אך אמר כי "תקף כירורגית" את הקומה השביעית ב"בניין תקשורת" באזור רימאל שבו הפעיל חמאס "מטה מודיעין ופיקוד". הצבא אמר כי ההתקפה ב-21 בנובמבר הייתה פעולה משותפת של צה"ל ושל שב"כ.
ארגון Human Rights Watchבחן את המבנה ב-1 בדצמבר ולא ראה שום דבר המלמד על כך ששימש לפעולות צבאיות. בקיר המזרחי נפערו ארבעה חורים בקומה השישית ושניים בקומה השביעית. ארבעה עדים להתקפה אמרו כי הכוחות הישראליים פגעו בקומה השישית ב-20 בנובמבר בסביבות השעה 23:00 ובקומה השביעית ב-21 בנובמבר בסביבות השעה 15:30.
בקומה השישית ראה ארגון Human Rights Watchחור אחד, שקוטרו כמטר, בקיר החיצוני של אולפן קול בסוכנות הפרסום "אמנות לתקשורת ולהכשרה". שני טילים פגעו במשרד הסמוך של ר'אזי סוראני, עורך מחקרים ויועץ, ופערו חורים בקיר החיצוני. טיל נוסף חדר דרך הקיר החיצוני של חברת אֵי-אִי-אס להנדסה. איש לא היה במשרדים אלה בעת ההתקפה.
למחרת פגעו טילים בשני משרדים בקומה השביעית. אחד מהם פגע בחברה טכנולוגית הנקראת "ראמא הייטק סיסטמס". הטיל השני פגע במשרד העיתונות "אל-ג'יל", שבבעלותו ובניהולו של העיתונאי והפרשן מוסטפא א-סוואף. חברה זו מספקת שירותי עיתונות ותקשורת לאתרי אינטרנט מקומיים וערביים. א-סוואף אמר לארגון Human Rights Watchכי אף שדעותיו אוהדות לחמאס, עבודתו התקשורתית עצמאית ומשרדו אינו משמש למטרות צבאיות כלשהן. בניין אחר שמשרד "אל-ג'יל" חלק עם חברות תקשורת מקומיות ובינלאומיות אחרות הותקף בטילים ישראליים בחודש יוני 2004.
בהתקפה שבוצעה ב-21 בנובמבר נהרג מרסיסים עבד א-רחמאן נעים, פעוט בן שנתיים שגר מעברו השני של הרחוב. בני משפחתו אמרו כי הוא שיחק בבית עם אחִיו ועם שניים מבני דודיו. אחיו בן ה-15, מחמוד, ובן דודו בן ה-16, סאמי, נפצעו באורח קל. לדברי נג'אל נעים, אמו של עבד א-רחמאן, ועל-פי דו"ח רפואי מבית החולים א-שיפאא שארגון Human Rights Watchבחן, הפעוט נהרג מרסיסים שחדרו לחזהו. נג'אל נעים סיפרה לארגון Human Rights Watch:
בפעם הראשונה שהם פגעו בבניין "נעמה" [ב-20 בנובמבר], שמענו את זה וראינו את הנזק. ואז חשבנו שהם כבר פגעו בבניין, אז בטוח להישאר. הבית שלי היה מלא: אני, בעלי, הילדים שלי וגיסי. יש לי שישה ילדים. היינו כאן בסך הכול שבעה עשר אנשים.
עבד א-רחמאן שיחק כאן [בחדר האורחים]. שמעתי טיל פוגע בבניין. כל הזגוגיות בדירה נשברו, וכמה מהשברים חדרו פנימה. מוחמד, הבן שלי, שיחק עם עבד א-רחמאן ושני אחיינים. רסיס קטן פגע בחזה שלו, והוא מת במקום. דם נזל לו מהפה ומהאף. הוא לא השמיע שום קול.
