(ירושלים) – ארגון Human Rights Watchאמר היום כי לפחות 18 התקפות אוויריות שישראל ביצעה במהלך הלחימה בעזה בחודש נובמבר 2012 הפרו לכאורה את דיני המלחמה. הארגון אמר את הדברים לאחר שהשלים חקירה מפורטת של ההתקפות, שבהן נהרגו לפחות 43 אזרחים פלסטינים, לרבות 12 ילדים.
על-פי ממצאי תחקירי השטח של ארגון Human Rights Watch, ב-14 התקפות שבוצעו באמצעות מל"טים או כלי טיס אחרים אין דבר שיצביע על הימצאה של מטרה צבאית לגיטימית באתר שהותקף בזמן ההתקפה. בארבעה מקרים נוספים ייתכן שההתקפות כוונו על לוחמים פלסטינים, אך נראה ששימשו בהן אמצעים חסרי הבחנה או שפגיעתן באזרחים הייתה בלתי מידתית. ארגון Human Rights Watchלא ניסה לחקור את כל ההתקפות האוויריות שישראל ביצעה במהלך שמונת ימי הלחימה, במבצע שכונה "עמוד ענן", בין 14 ל-21 בנובמבר.
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "הכוחות הישראליים ביצעו יותר מדי התקפות אוויריות שהרגו אזרחים פלסטינים או הרסו בתי מגורים ברצועת עזה ללא הצדקה חוקית. ישראל צריכה להשאיר מאחוריה את העבר של היעדר מיצוי דין ראוי על הפרת דיני הלחימה, ולחקור הפעם את התקריות באופן מהימן. במקרים שבהם לא הייתה הצדקה חוקית להתקפה, היא צריכה לנקוט צעדים נגד האחראים לה".
ב-14 בינואר 2013 שלח ארגון Human Rights Watchלצה"ל מידע מפורט על מקרים אלה וביקש ממנו מידע נוסף. בפגישה שנערכה ב-24 בינואר ובשיחות טלפון שהתקיימו בעקבותיה נמסר לארגון Human Rights Watchממשרד דובר צה"ל כי הרמטכ"ל הורה לאחד מאלופי הצבא לקיים תחקיר מבצעי של "עשרות" תקיפות ישראליות שבוצעו במהלך העימות, לרבות המקרים שארגון Human Rights Watchחקר. על-פי דובר צה"ל, התחקיר המבצעי אמור להסתיים בסוף חודש פברואר.
היות ש"תחקירים מבצעיים" או "תחקירים פיקודיים" ישראליים קודמים שנערכו בעניין התקפות או מבצעים לא נוהלו בידי חוקרי מצ"ח שהוכשרו לכך ולא התמקדו בהפרות לכאורה של דיני המלחמה, ארגון Human Rights Watchהחליט לפרסם את ממצאי תחקיריו שלו ולא להמתין לפרסום ממצאי התחקירים הישראליים.
נראה כי לפחות שבע התקפות אוויריות שנחקרו בידי ארגון Human Rights Watchכללו שיגור טילים מונחים ממל"טים וכי לפחות ארבע כללו הטלת פצצות ממטוסים. ביתר ההתקפות האוויריות לא ברור סוג כלי הטיס או סוג התחמושת ששימשו לביצוען. כפי שארגון Human Rights Watchדיווח בעבר, ארגונים פלסטיניים חמושים ירו על ריכוזי אוכלוסייה בישראל מאות רקטות, שמטבען הן נשק לא מבחין, וזאת תוך הפרה של דיני המלחמה. דיני המלחמה בתוקף, ועל כל הצדדים לעימות לכבדם בלי קשר לנשק המסוים המשמש להתקפה ולאופן שבו מתנהל הצד שכנגד.
לדברי ארגון Human Rights Watch, כמה וכמה טילים ופצצות ישראליים פגעו באזרחים ובאובייקטים אזרחיים כמו בתי מגורים ומטעים, ללא מטרה צבאית נראית לעין. דיני המלחמה מתירים לתקוף רק מטרות צבאיות, כלומר כוחות לוחמים או אובייקטים התורמים תרומה ממשית לפעילות הצבאית.
בחקירות שערך ארגון Human Rights Watchנמצא כי בהתקפות שישראל ביצעה באמצעות מל"טים ב-19 בנובמבר נהרגו שלושה גברים בתוך משאית שהובילה עגבניות בדיר אל-בלח ומורה למדעים שישב בחצר הקדמית של ביתו, כשבנו בן ה-3 בחיקו, ושוחח עם מכר. המכר נהרג גם הוא. את ההתקפה שרד רק הפעוט, שנפצע קשה.
בהתקפות נוספות שבוצעו באמצעות שיגור טילים ממל"טים נהרגו אדם בן 79 ונכדתו בת ה-14 במטע הזיתים של משפחתם בעָבָּסאן; חקלאי ואחיינו בשעה שצעדו לאורך כביש הסמוך לעצי הזית שלהם באזור ח'אן יונס; וצעירה בת 28 שהחזיקה בידיה שמיכה בחצר ביתה בעיירה ח'וזאעה.
בית מגורים עשוי לבנים השייך למשפחת חיג'אזי בג'באליא נהרס ב-19 בנובמבר מפגיעת פצצה שהוטלה מהאוויר. בהתקפה נהרגו אבי המשפחה ושניים מילדיו – בני ארבע ושנתיים. אשתו וארבעה ילדים נוספים נפצעו.
ב-19 בנובמבר פגע טיל הלפייר ישראלי באחד מבתי החולים בעיר עזה, ניקב את גג המבנה וניתק את אספקת החשמל והמים. בהתקפה זו לא היו נפגעים. על-פי דיני המלחמה, בתי חולים הם אובייקטים מוגנים, אלא אם כן הם משמשים למטרות צבאיות וניתנה אזהרה לפני תקיפתם.
מתחקירי השטח שארגון Human Rights Watchערך בנוגע להתקפות אלה לא עלו ראיות כלשהן לכך שלוחמים פלסטינים, נשק או כל דבר אחר שנראה כמטרה צבאית נמצאו במקום בשעת ההתקפה. אנשים המורים במתכוון לבצע התקפות שיעדן הוא אזרחים או אובייקטים אזרחיים ואנשים המשתתפים במתכוון בהתקפות כאלה אחראים לפשעי מלחמה.
ארגון Human Rights Watchאמר לגבי כמה התקפות נוספות כי אמנם ייתכן שכוונו למטרות צבאיות אך הפגיעה שהסבו לאזרחים או לאובייקטים אזרחיים נראית כבלתי מידתית. דיני המלחמה אוסרים לבצע התקפות שבהן האבדן הצפוי לחיי אזרחים ולרכוש חורג מעבר לתועלת הצבאית המצופה.
פצצה אווירית שנועדה אולי לפגוע באיש הזרוע הצבאית של חמאס ב-20 בנובמבר ברפיח אכן הרגה אותו. אולם, בהתקפה נהרס גם בית משפחתו, אחיו בן ה-17 נהרג, אשת אביהם איבדה את מאור עיניה, ושישה מאחיהם נפצעו גם הם. בתקיפה, שבוצעה באמצעות טילי הלפייר ונועדה אולי לפגוע בביתו של חבר באחד הארגונים הפלסטיניים החמושים, נהרגו לפחות שלושה אזרחים, ולפחות עשרים נפצעו, רבים מהם בעת ששהו תחת כיפת השמיים ברחוב סואן. הלוחם לכאורה לא היה בבית בעת התקיפה.
לדברי ארגון Human Rights Watch, מערכות הנשק ששימשו את הכוחות הישראליים בעזה היו צריכות לאפשר לצוותים המפעילים אותן למזער את הפגיעה באזרחים. דיני המלחמה מחייבים את הצדדים לעימות לנקוט את כל אמצעי הזהירות האפשריים כדי לצמצם את הסיכון לאזרחים. המל"טים של ישראל יכולים לטוס מעל אזורים שונים במשך שעות רבות, לשאת על גביהם מערך של חיישנים מתקדמים, הכוללים לעתים קרובות מכ"ם, מצלמות אלקטרואופטיות, מצלמות אינפרא-אדום וקרני לייזר. חיישנים אלה יכולים לספק בזמן אמת תמונה ברורה של אנשים על פני הקרקע ביום ובלילה. הטילים המשוגרים ממל"טים מצוידים גם הם במצלמות, ואלה משדרות בזמן אמת צילומי וידאו המתעדים את מסלול הטיל מרגע שנורה בידי מפעילי כלי הטיס. כך יכולים המפעילים להסיט את הטיל ממסלולו אם מתעורר ספק לגבי המטרה. ארגון Human Rights Watchאמר כי בכל המקרים שהוא תיעד ואשר היו מעורבים בהם מל"טים, מפעילי כלי הטיס אמורים היו להיות מסוגלים לנצור אש ברגע שראו שאזרחים עומדים להיפגע.
השימוש בטילי הלפייר, ששיירים מהם נמצאו בשניים מהאתרים שנפגעו, מצביע על האפשרות שכמה מההתקפות הישראליות בוצעו ממסוקים ומטוסים באמצעות ביות לייזר או הנחיית מכ"ם. רמת הדיוק הגבוהה של מערכות נשק אלה והיעדר לחימה משמעותית בקרבת האתרים שהותקפו, יש בהם כדי להעלות את הסבירות שהכוחות הישראליים שביצעו את ההתקפות ראו היטב את המטרה והיה בידם לצמצם את האפשרות לטעות.
דוברים ישראלים אמרו פעם אחר פעם שבמהלך מבצע "עמוד ענן" כיוונו הכוחות הישראליים את התקפותיהם רק על אנשי הארגונים הפלסטיניים החמושים. אך הדוברים לא התייחסו להתקפות המסוימות שבהן נהרגו אזרחים בעזה ולא הסבירו אותן אלא במקרים יוצאי דופן.
ההתקפה שבה נהרגו האזרחים הרבים ביותר הייתה הפצצת בית משפחת א-דלו ב-18 בנובמבר, שבה נהרגו לפחות 11 אזרחים. ארגון Human Rights Watchהתייחס להתקפה זו במועד מוקדם יותר, ודיווח על שתי כרזות שבהן הוצג אחד ההרוגים, מוחמד א-דלו, כחבר בגדודי עז א-דין אל-קסאם. מאז, צוין שמו כלוחם גם בפורום אינטרנטי השייך, כך נראה, לגדודי עז א-דין אל-קסאם. לא פורסם כל מידע בנוגע לתפקיד שמילא א-דלו, שהיה סמל במשטרה, בארגון החמוש. גם אם א-דלו אכן היה בגדר מטרה צבאית לגיטימית, וההתקפה האווירית כוונה אליו, קיים חשש כי ההתקפה על הבית גרמה לאבדן לא מידתי של חיי אזרחים ושל רכוש אזרחי.
בדומה לכך, ישראל לא סיפקה מידע כלשהו שיש בו כדי להצדיק התקפות אחרות שתועדו על-ידי ארגון Human Rights Watchבמועד מוקדם יותר: התקפה שבה נהרגו שני צלמי טלוויזיה, ובוצעה ככל הנראה ממל"ט, התקפת טילים על משרד תקשורת שבה נהרג ילד בן שנתיים והתקפת טילים שלישית שבה נפצעו שבעה אנשי תקשורת, אחד מהם באורח קשה.
דיני המלחמה מחייבים ממשלות לחקור האשמות מהימנות על הפרות חמורות. המל"טים שהצבא הישראלי מפעיל בשטח מצוידים בהתקני הקלטת וידאו כך שכל מה שהמפעילים רואים מוקלט. לכן, כל התקפה ישראלית על עזה המבוצעת באמצעות מל"ט אמורה להיות מונצחת בווידיאו וזמינה כחומר עזר לחקירה.
באחד המקרים, שהתרחש ב-21 בנובמבר, נהרגו חקלאי, בנו ובתו בת ה-11 בשעה שקטפו נענע בגינת המשפחה בצפון רצועת עזה מפגיעת טיל ששוגר ממל"ט.
לדברי ויטסון, "נטל ההוכחה שהתקפות שבהן נהרגו אזרחים רבים היו חוקיות רובץ על כתפי הצבא הישראלי. מגיע למשפחות הקרבנות לדעת מדוע מתו יקיריהן".
התקפות אוויריות שבוצעו במהלך הלחימה בחודש נובמבר 2012 והיו ככל הנראה בלתי חוקיות
13 המקרים שלהלן נמנים עם 18 ההתקפות האוויריות שבוצעו בידי כוחות ישראליים בעזה בחודש נובמבר 2012, תועדו בידי ארגון Human Rights Watchוככל הנראה היו לא חוקיות. ארגון Human Rights Watchדיווח על חמשת המקרים הנוספים בהזדמנויות קודמות. ב-14 מתוך 18 המקרים לא היו מטרות צבאיות ברורות, ואילו בארבעה מקרים אחרים ביצעו הכוחות הישראליים את ההתקפה באופן שככל הנראה לא הבחין בין לוחמים לבין אזרחים או הסב נזק אזרחי בלתי מידתי. הצבא הישראלי לא ענה על שאלות שהגיש לו ארגון Human Rights Watchבנוגע להתקפות הספציפיות, אך אמר שהוא עורך "תחקירים מבצעיים" ושעד סוף חודש פברואר יפרסם את תוצאותיהם.
התקפות ללא מטרה צבאית נראית לעין
התקפות טילים
משפחת אל-עסלי, אזור בית לאהיה
ב-21 בנובמבר, בסביבות השעה 15:00, פגעה תחמושת כלשהי, ככל הנראה טיל, ליד בית משפחת אל-עסלי באזור ספטאווי שבצפון עזה. מהפגיעה נהרגו טלאל אל-עסלי, חקלאי בן 48, ושניים מילדיו, איימן בן ה-19 ועביר בת ה-11, בשעה שקטפו נענע בגינה שמאחורי הבית. בני משפחה ושכנים סיפרו שככל הידוע להם בזמן ההתקפה לא התקיימה כל פעילות צבאית באזור.
אשתו של טלאל, תמאם אל-עסלי, סיפרה לארגון Human Rights Watch:
גמרנו לאכול צהריים והלכתי להכין תה, אז הוא אמר "אני יוצא להביא נענע וחוזר". שמעתי את הפיצוץ והרגשתי שזה כל כך קרוב. שמתי צעיף על הראש. ראיתי את שלושתם שוכבים על הארץ. התעלפתי כשראיתי את זה. זה היה הפיצוץ הראשון באזור. אף פעם לא ראיתי כאן [לוחמי] התנגדות.
נאדי אל-עסלי, קרוב משפחה ושכן, אמר גם הוא שלא ראה לוחמים פלסטינים כלשהם באזור בעת ההיא ולפניה. "ראיתי עשן בצד ההוא וראיתי שהראש של בן הדוד שלי מנותק מהכתפיים, ועביר ואיימן שכבו על הארץ", אמר. נאדי אל-עסלי סיפר שבזמן ההתקפה מילא בנו שלו, זָכָּרִייֶה בן ה-15, מים בחבית מאחורי הבית, ונפצע מרסיס בחזהו.
ארגון Human Rights Watchבחן את הגינה שבה נהרגו שלושת בני המשפחה. מדובר במגרש פתוח של כשבעים מטר על עשרים מטר שבו רק צמחי נענע. בור קטן שקוטרו כשמונה סנטימטרים נראה באדמה במרכז המגרש, במקום שבו פגעה התחמושת לטענת בני המשפחה.
צה"ל לא פרסם כל הודעה על התקפות בספטאווי בעת ההיא. מרכז המידע למודיעין ולטרור, ארגון ישראלי המקושר לצה"ל, קבע ב-16 בדצמבר 2012 ששלושת בני משפחת אל-עסלי שנהרגו בהתקפה היו אזרחים "בלתי מעורבים".
דיר אל-בלח
ב-19 בנובמבר, בשעה 7:30 בבוקר, פגע טיל ישראלי במשאית מתוצרת מרצדס בעת שנסעה ברחוב אל-בִּרְכֶּה בדיר אל-בלח, שבמרכז רצועת עזה. בהתקפה נהרגו נהג המשאית תאמר רושדי בשיר, חקלאי בן 31 ואב לשלושה, ובן דודו אמין זוהדי בשיר, חקלאי בן 41 ואב לשתי בנות, שישב לצדו. מפגיעת הטיל נהרג גם רשיד עליאן אבו עמרה, בן 51 ואב ל-11, שתאמר רושדי הסיע למקום עבודתו ואשר ישב בתא הנהג, מאחורי שני הגברים.
ארגון Human Rights Watchראה בור קטן שנפער ברחוב שבו, לדברי העדים, פגע הטיל במשאית. כמו כן, הארגון בחן חורים קטנים שרסיסים מהפיצוץ ניקבו בקירות סמוכים ובעמודי טלפון ואת שרידי תא הנהג של המשאית. הנזק שנגרם לו עולה בקנה אחד עם שרוול הרסס הטיפוסי לטיל המשוגר ממל"ט, המורכב מפיסות מתכת קטנות ודחוסות בצורת קובייה. עדי ראייה סיפרו כי בשעת ההתקפה שמעו מל"טים בשמיים וכי לאחר מכן, בשעה שחילצו את גופות ההרוגים, ראו מסוק מרחף בגובה לא רב מעל הים.
רושדי בן ה-55, אביו של תאמר בשיר, ומוחמד בן ה-35, אחיו של אמין בשיר, סיפרו שניהם בנפרד לארגון Human Rights Watchכי אמין ותאמר, שנהג במשאית, היו בדרך לחממה, ושהמשאית הובילה עגבניות בלבד. לדברי רושדי בשיר, "לילה לפני כן הם מילאו חצי מהמשאית בעגבניות, והם עמדו למלא אותה לגמרי לפני הנסיעה לשוק". קרובי משפחה ותושבי האזור סיפרו לארגון Human Rights Watchכי לגברים שנהרגו לא הייתה זיקה כלשהי למי מהארגונים החמושים.
ר'אליה בת ה-50, אלמנתו של רשיד אבו עמרה, סיפרה שביום ההוא הוא יצא מהבית בשעה 7:00 בבוקר לעבודתו כשומר במשק חקלאי: "העבודה הייתה בחוזה לחודשיים עם משרד החקלאות [של עזה]. לפני [פעולות האיבה] היו בדרך כלל מוניות שהוא היה יכול לקחת. אבל אנשים אמרו לי שבבוקר ההוא לא היו בכלל מוניות ברחוב, אז הוא קיבל טרמפ מבשיר". אלמנתו של אבו עמרה וקרובי משפחה אחרים סיפרו שההרוג לא היה מעורב בפעילותו של ארגון חמוש כלשהו.
מוחמד בשיר, בעליה של חנות דשנים הנמצאת במרחק של כ-300 מטר מזירת האירוע, היה עד להתקפה: "היו מעט מכוניות על הכביש, ואף משאית נוספת. ראיתי איך תא הנהג [של המשאית] מתפוצץ ואיך עף לו הגג. רצתי למקום וראיתי את בן הדוד שלי [תאמר]. אז ניגשתי לצד השני של המשאית וראיתי את הגופה של אמין. התעלפתי. הם כבר היו מתים. הם איבדו את הזרועות שלהם, את הרגליים".
חקלאי בן 55 בשם עבדאללה לוֹח, שגר במרחק של כמאה מטר מהאתר שבו בוצעה ההתקפה, אמר שהפיצוץ העיר אותו משנתו. "דאגתי לבית שלי ולכן רצתי החוצה לראות. ראיתי [גופה] אחת בצד אחד [של המשאית] ואחת בשני. זה [הטיל] פגע בדיוק באמצע תא הנהג. הנהג איבד את צד ימין שלו, הנוסע איבד את צד שמאל שלו". לדברי לוֹח, אבו עמרה, הקרבן השלישי, "היה עדיין חי כשמשכתי אותו החוצה [מתוך תא הנהג], אבל הוא מת באמבולנס".
מרכז המידע למודיעין ולטרור, ארגון ישראלי המקושר לצה"ל, קבע בדו"ח שפרסם ב-16 בדצמבר 2012 שאמין ותאמר בשיר ורשיד אבו עמרה היו כולם "פעילי טרור" בג'יהאד האסלאמי. הארגון ביסס את קביעתו על מידע שנמצא לדבריו באינטרנט, אך לא מסר מהו מידע זה. ב-27 בינואר אישר מרכז המידע מחדש את טענתו בהודעת דואר אלקטרוני ששלח לארגון Human Rights Watch, אך לא סיפק מידע ספציפי על המקרה. ארגונים חמושים לא מנו את שמותיהם של נפגעים אלה ברשימות ההרוגים מקרב הלוחמים. הראיות מתחקירי השטח מצביעות על כך שהם היו אזרחים.
כל תושבי האזור שהתראיינו לארגון Human Rights Watchאמרו שבזמן הפעולה לא היו באזור חברים כלשהם בארגונים פלסטיניים חמושים ואף לא ירי רקטות או פעילות צבאית אחרת.
ח'אן יונס, אזור מען
ב-19 בנובמבר, בשעה 9:30 בבוקר, פגע טיל ששוגר ממל"ט באזור מען שבמחוז ח'אן יונס, ברצועת עזה. מפגיעת הטיל נהרגו מחמוד סעיד אבו ח'אטר, בן 34, ועבדאללה חרב אבו ח'אטר, בן 21. אנס, בנו בן ה-3 של מחמוד, נפצע מרסיסים.
מחמוד אבו ח'אטר לימד מדעים בכיתה ט' של בית הספר עוודה בעיירה עבסאן. הוא נהרג בשעה שישב בחוץ, ליד דלת הכניסה לביתו, כשבנו אנס על ברכיו ושוחח עם עבדאללה, שעמד על הכביש מעבר לשער ביתו של מחמוד.
עבדאללה, סטודנט וקרוב משפחה רחוק של מחמוד גר במרחק של מאתיים מטר מזירת האירוע. הוא הגיע לדבר עם מחמוד על הלוואה לצורך רכישה שרצה לבצע. לדברי ארווא בת ה-27, אשתו של מחמוד, "בבוקר מחמוד הלך לבנק ואז הוא התקשר לעבדאללה. אחרי חמש דקות פגע הטיל". לדבריה, "מחמוד היה בבית באותו יום כי בתי הספר היו סגורים במהלך המלחמה".
אחיו של מחמוד, ח'אלד סעיד אבו ח'אטר, בן 41, תיאר את שקרה לאחר פגיעת הטיל:
מחמוד ישב צמוד לקיר הקדמי של הבית שלו ואכל קלמנטינות עם אנס. אני הייתי הראשון שהגיע אחרי הפיצוץ. מצאתי אותו שעון הצידה. שמתי אותו על הארץ וביצעתי בו החייאה, אבל יצא לו דם מהאף. עבדאללה היה ברחוב עם הפנים למטה. הוא נפגע מאחור ובצד ימין. לא היה עליו כלום, הוא סתם הלך, לא רכב על אופניים או על אופנוע.
ח'אלד סיפר שאנס הפעוט סבל מפציעות פנימיות קשות, "אבל הפציעות החיצוניות היחידות היו חורים קטנים, כמו ממחט, על הבטן שלו. מאוחר יותר הועבר אנס לבית החולים קפלן ברחובות שבישראל. אמו ארווא אמרה שהרופאים הסירו מבטנו וממעיו 25 פיסות רסיסים וכי הוא עדיין לא שב להכרה.
הטיל התפוצץ ככל הנראה מאחורי עבדאללה. ארגון Human Rights Watchראה בור שהטיל פער בדרך העפר וחוטי נחושת דקים ופיסות של לוח חשמלי בקרבת מקום. הארגון אף מנה יותר ממאתיים חורים קטנים שככל הנראה ניקבו רסיסים בקירות הלבנים בביתו של מחמוד ובעמודי גדר המתכת. בעמודי המתכת ננעצו כמה רסיסים קטנים בצורת קובייה, שאורך צלעותיה כמה מילימטרים. הרסיסים, קוטרו הקטן של החור, הפציעות וראיות אחרות תאמו כולם את דפוס הפגיעה הטיפוסי לטיל שנורה ממל"ט.
בחוץ היה בן נוסף של מחמוד, מועאז בן ה-5. "אבא שלי ביקש ממני להיכנס כדי להביא טישו", הוא סיפר. "ככה עשיתי, ואז הטיל הרג אותו".
מדובר באזור פתוח, עם עצים מעטים, ולדברי ארגון Human Rights Watch, סביר להניח שמפעילי כלי הטיס יכלו לראות את בני משפחת אבו ח'אטר. תושבים סיפרו שלא היו לוחמים פלסטינים באזור בשעת ההתקפה. לדבריהם, במהלך שמונת ימי הלחימה פגעה ישראל מהאוויר בבית במרחק של 600 או 800 מטר מהמקום. כמו כן, לדבריהם, בשתי הזדמנויות, ב-17 וב-18 בנובמבר, טילים פגעו באוניברסיטה האסלאמית, במרחק של כמה מאות מטרים משם, בלי לפצוע איש.
מרכז המידע למודיעין ולטרור מסר לארגון Human Rights Watchשמחמוד ועבדאללה אבו ח'אטר היו "פעילי טרור של חמאס" על סמך מידע שלדברי המרכז זמין באינטרנט. הארגון פרסם תצלומים של ההרוגים שלדבריו נלקחו מעמוד הפייסבוק של רשת הפעילות הציבורית של חמאס בח'אן יונס. עמוד הפייסבוק מתייחס לאנשים אלה כ"שהידים" מאזור ח'אן יונס, אך אינו מזהה אותם כלוחמים. ב-27 בינואר אישר מחדש מרכז המידע את טענתו בהודעת דואר אלקטרוני ששלח לארגון Human Rights Watch, אך לא סיפק מידע ספציפי על המקרה. ארגונים חמושים לא מנו את שמותיהם של נפגעים אלה ברשימת ההרוגים מקרב הלוחמים. הראיות מתחקירי השטח מצביעות על כך שהם היו אזרחים.
אח נוסף של מחמוד בשם פאיז סעיד אבו ח'אטר, בן 46, אמר לארגון Human Rights Watch: "אין לנו מושג למה הרגו אותם. לא היה להם שום קשר לשום מפלגה. ההתנגדות ירתה רקטות ממקום שרחוק מכאן יותר מקילומטר, לא מכאן".
עָבָּסאן אל-כְּבִּירֶה, מחוז ח'אן יונס
ב-21 בנובמבר, בסביבות 12:20 בצהריים, פגע טיל ששוגר ממל"ט במטע עצי הזית של משפחת אבו נסר בעבסאן אל-כבירה. מפגיעת הטיל נהרגו אבראהים אבו נסר, בן 79, ונכדתו אמירה אבו נסר, בת 14. בהתקפה נפצע בנו של אבראהים, מוחמד אבו נסר, בן 42, שהיה ליד אביו.
מוחמד סיפר לארגון Human Rights Watchשבמהלך השבועיים שקדמו ל-14 בנובמבר, היום שבו פרצה הלחימה, נהג אביו להגיע מדי יום בשעה 8:00 בבוקר כדי למסוק זיתים בחלקת האדמה שלהם, ששטחה שני דונמים, בשכונת מגוריהם: "נשארו רק כמה עצים למסוק. אבא שלי היה כאן כל יום בשעה שמונה בבוקר. ביום שבו זה קרה, יום רביעי, התעוררתי מוקדם כדי לעזור לו. הוא מבוגר מדי לטיפוס על סולם. היו לנו רק שקית ניילון וסדין בשביל למסוק את הזיתים". לדבריו, איש לו היה במטע הזיתים מלבדם.
לדברי מוחמד, בסביבות השעה 12:00 בצהריים הגיעה אחייניתו אמירה והציעה לשניהם להיכנס לארוחת צהריים:
אבא שלי ענה שייכנס אחרי שיתפלל [את תפילת הצהריים]. הטיל פגע בו כשהוא היה על הארץ, מתפלל. זאת הייתה פגיעה ישירה. עשר דקות לפני הפגיעה טיפסתי על הסולם. הייתי רק במרחק של שני מטרים ממנו. ראיתי את אבא שלי נהרג. ראיתי את האחיינית שלי והיא הייתה על הארץ. [הפיצוץ] פצע אותי אבל לא ידעתי את זה. ירדתי מהסולם. התקשרתי לאמבולנס.
מוחמד נפצע בקרסולו, בזרוע ימין, בגב, במותניים ובירכיים. פיסות רסיסים עדיין נמצאות ברגלו הימנית, מתחת לקו הברך. הוא טופל בבית החולים נאסר שבח'אן יונס.
בן דודו, מוחמד אבראהים אבו נסר, בן 35, סיפר לארגון Human Rights Watchשהיה במרחק של כ-150 מטר ממקום פגיעת הטיל: "ראיתי את העשן ובאתי בריצה. אבו סאמי [אבראהים אבו נסר] נהרג והראש שלו נותק מהגוף, שנשאר בחתיכות על הניילון שהוא פרש כדי להתפלל עליו. הגיע אמבולנס, וכדי לחסוך זמן לקחנו את מוחמד לכביש הראשי. אז פינינו את האזור".
פציעותיו של מוחמד אבו נסר, הפצעים שמהם מתו אביו ואחייניתו וחורים קטנים שארגון Human Rights Watchבחן בסולם שמוחמד עמד עליו ברגע ההתקפה תואמים את דפוס הרסס הטיפוסי של טילים המשוגרים ממל"טים.
לדברי תושבים, התקפות אוויריות נוספות שישראל ביצעה פגעו במטע זיתים זה מאוחר יותר באחר הצהריים ההוא, בסביבות השעות 14:00 ו-16:00. ארגון Human Rights Watchבחן במטע הזיתים פיסות של פצצות אוויריות גדולות ושני מכתשים גדולים.
בשעה 14:00 דיווח עיתון "הארץ" הישראלי באתר האינטרנט שלו שצה"ל אמר כי "פגע בשלושה טרוריסטים ששיגרו רקטות בח'אן יונס", אך צה"ל לא פרסם מידע ספציפי, ולא ברור אם ההצהרה נוגעת להתקפה שבה נהרגו בני משפחת אבו נסר.
לא דווח על חברים כלשהם בארגונים חמושים שנהרגו או נפצעו בסמיכות מידית לזירה שהותקפה.
תושבים סיפרו לארגון Human Rights Watchכי בעת ההיא לא היו חברים כלשהם בארגונים חמושים באזור וכי התושבים לא השתמשו במטע הזיתים לצורך ירי או אחסון רקטות ואף לא לשום מטרה צבאית אחרת. מרכז המידע למודיעין ולטרור קבע שאבראהים ואמירה אבו נסר היו אזרחים "בלתי מעורבים".
רפיח
ב-21 בנובמבר, בשעה 17:30 לפנות ערב, נהרגו עבדאללה אבראהים ומוחמד אבו עדוואן, שניהם בני 18, בשעה שצעדו לאורך "דרך נמל התעופה הישן" שברפיח, ככל הנראה מפגיעת טיל.
אביו של עבדאללה אבראהים, טלעת אבראהים, בן 47, אמו החורגת, חנאן אבראהים, בת 30, ובן דודו של מוחמד אבו עדוואן, עיד אבו עדוואן, בן 19, אמרו ששני הצעירים עבדו בהקמת תוספת בנייה לביתו של טלעת עד שנשמעה הקריאה לתפילת הערב, ואז הלכו לקנות אוכל.
עיד אבו עדוואן, פועל פלדה, סיפר כי הלך יחד עם שני הצעירים לשוק ריאד אבו טהא. עיד סיפר לארגון Human Rights Watchכדלקמן:
חמש דקות אחר כך עבדאללה שאל אם מישהו רוצה ללכת אתו לשוק אחר [מעברו השני של הרחוב] כי היו חייבים לו שם כסף. אף אחד לא רצה, אז הוא הלך לבד. אחר שהוא הלך בערך עשרה מטרים, מוחמד הלך אחריו. הם הלכו בערך שבעים מטר, פנו בפינת הרחוב, ואז טיל ששוגר ממל"ט פגע בהם. הם מתו במקום. שמענו את הפיצוץ וטלפנו אליהם, אבל הם לא ענו.
עיד אבו עדוואן וחבר בן 19 בשם עבד א-לטיף אבו אל-ג'רשיין מצאו את גופותיהם של עבדאללה ומוחמד ברחוב זו ליד זו: "עבדאללה נפגע מרסיס ברגל ובזרוע שמאל ובצד שמאל של הצוואר. העין השמאלית של מוחמד יצאה לו מהראש".
וליד אבו סוניימה, בן 46, בעליה של חנות הנמצאת במרחק של כשלושים מטר מהמקום שבו נהרגו הצעירים, אמר שאנשים בחנותו היו עדים להתקפה. "הם רצו לתוך החנות", סיפר. "פחדנו לעזוב עד שבא האמבולנס, כי חשבנו שטיל נוסף יפגע".
ארגון Human Rights Watchבחן תצלומים של גופות שני הצעירים, חורים קטנים בקירות שבזירה שהותקפה ורסיסי מתכת התואמים כולם לדפוס הפגיעה של טיל קטן.
עבדאללה אבראהים היה תלמיד בבית הספר התיכון על שם אבו יוסף א-נג'אר שברפיח. מוחמד אבו עדוואן סיים את לימודיו בבית ספר זה ותכנן ללמוד אמנות באוניברסיטה האסלאמית שבעיר עזה. לדברי חבריהם וקרוביהם, אף אחד משניהם לא היה חבר בארגון חמוש. לדברי תושבים, אף חבר בארגון חמוש לא נמצא באזור בזמן ההתקפה.
צה"ל לא פרסם מידע ספציפי על ההתקפות באזור בעת ההיא. מרכז המידע למודיעין ולטרור קבע כי שני ההרוגים היו אזרחים "בלתי מעורבים".
ח'אן יונס
ב-19 בנובמבר, זמן קצר אחרי השעה 8:00 בבוקר, נהרגו אבראהים אל-אסטל, בן 48, ואחיינו עומר אל-אסטל, בן 14, באדמתו של אבראהים במחוז ח'אן יונס מפגיעת טיל ששוגר ממל"ט. רסיסים מהפיצוץ פגעו בראשה של רווא א-לחאם בעת שהייתה בחצר בית משפחתה בקרבת מקום וגרמו לה לפגיעה מוחית.
לדברי תושבים, אבראהים אל-אסטל, שהועסק כשומר בבית הספר בילאל בן רבאב, מזרחית לדיר אל-בלח, עבד בבוקר ההוא יחד עם עומר אל-אסטל בחלקת אדמה נטועת שתילי זיתים בני שנתיים. איימן אבו עוויילי, בן 42, עובד לשעבר ברשות הפלסטינית, עסק בקטיף תרד וחצילים בחלקת קרקע סמוכה. הוא סיפר לארגון Human Rights Watchכך:
[אבראהים ועומר] בדיוק עזבו את הקרקע שלהם והלכו במורד הדרך, ממש מאחוריי. שמעתי אותם מתבדחים. אבראהים היה עשרה מטרים מאחורי. פתאום שמעתי פיצוץ, הסתובבתי והם היו על האדמה. הילד אמר "תעזור לי" פעם אחת.
אבו עווילי אמר כי הזעיק אמבולנס בשעה 8:10.
רסיסים מהפיצוץ חדרו לחצר המגודרת מחוץ לביתם של מאהר ואסלאם א-לחאם, שבה ישבה בתם רווא. אסלאם, בת 21, אמרה לארגון Human Rights Watchכך:
באותו בוקר היו הרבה מל"טים. זאת הייתה ההתקפה הראשונה באזור הזה. [לפני ההתקפה] נכנסתי למטבח להביא אוכל וביקשתי מרווא להישאר בחוץ. כששמעתי את הרעש יצאתי. היא נפצעה בראש. ראיתי גם שני אנשים שוכבים על האדמה. זיהיתי את אבראהים, הוא חבש כובע ולבש ז'קט. הם לא החזיקו שום דבר. כל יום אני חולמת על ההתקפה.
בעת שארגון Human Rights Watchביקר בביתה של רווא, היא טופלה במחלקת המוח והעצבים בבית החולים האירופי בח'אן יונס.
ארגון Human Rights Watchבחן חורים קטנים רבים בגדר הדקה ובקירות הלבנים של בית משפחת א-לחאם. החורים תואמים את דפוס הרסס הטיפוסי לטיל ששוגר ממל"ט.
עדי ראייה אמרו בעקביות כי לא היו תקיפות אוויריות אחרות באזור במהלך ההסלמה. לדברי אבו עוויילי, "לא פחדתי להיות בחוץ בשדות. אין כאן שום עצים גדולים, והם יכלו בקלות לראות אותנו [מכלי הטיס]". אסלאם א-לחאם אמרה כי הוריה תכננו להתארח בביתה ולמצוא אצלה מחסה, כיוון שמעולם לא נורו רקטות מאזור זה.
מרכז המידע הישראלי למודיעין ולטרור אמר לארגון Human Rights Watchכי אבראהים אל-אסטל היה "פעיל טרור של חמאס" על סמך מידע שלדברי הארגון זמין באינטרנט, אם כי הוא לא פירט מהו מידע זה. ב-27 בינואר אישר מחדש מרכז המידע את טענתו בהודעת דואר אלקטרוני ששלח לארגון Human Rights Watch, אך לא סיפק מידע ספציפי כלשהו בנוגע למקרה. ארגונים חמושים לא מנו את שמו של אל-אסטל בין שמותיהם של לוחמים אחרים שנהרגו. הראיות שנאספו בתחקירי השטח מצביעות על כך שהיה אזרח.
תושבים אמרו כי לא היו מודעים לנוכחותם של לוחמים כלשהם באזור בזמן ההוא, וכי לשני הגברים לא הייתה זיקה לארגונים חמושים כלשהם.
אזור א-שווכּה, מחוז רפיח
ב-20 בנובמבר, בסביבות השעה 16:45, נהרגו מחמוד אל-ערג'א ואבראהים חמד, שניהם בני 16, בשדה הנמצא במרחק של כ-700 מטר מגדר המערכת של ישראל, ממזרח לרפיח, בדרום רצועת עזה. השניים נפגעו מתחמושת לא מזוהה, אך על-פי נסיבות ההתקפה סביר להניח כי מדובר בטיל.
לדברי קרובי משפחה, השניים עסקו בהכנת מלכודת לציפורים בעת שנהרגו. דודו של מחמוד, תאופיק אל-ערג'א, בן 46, אמר כי אחרי תפילות העסר (אחה"צ), בסביבות השעה 15:30, "הם ניקו את הרשת ברחוב ליד הבית [של מחמוד] וירדו לאדמה, והגיעו אליה אחרי אולי עשרים דקות. הם הלכו להכין את הרשת לקראת הבוקר". אביו של מחמוד, ח'ליל אל-ערג'א, בן 42, הסביר כי הרשת עשויה מחוטים "כמו רשת דיג, באורך של שישה מטרים בערך, והיא נפרשת על הארץ. אין שום עמודים או שום דבר אחר". לדבריו, שני הנערים – חברי ילדות שנשרו שניהם מבית הספר – נהגו להכין את הרשת ואז "למחרת הם היו באים ושמים נקבת חוחית על הרשת כפיתיון".
פאטמה אבו סנֵים, תושבת האזור בת 35, הייתה עדה להתקפה. היא אמרה לארגון Human Rights Watchכדלקמן:
הייתי בבית עם אחותי. היו המון מל"טים בשמיים. זה היה אחרי תפילת המגרב [הערב], ואחר הצהריים היה מזג אוויר בהיר, לא היום שום עננים. הסתכלנו על הבנים במשך איזה עשר דקות, היינו מופתעות לראות אותם שם כל כך מאוחר. הם היו היחידים באזור. הם עבדו על האדמה ובדיוק נעמדו. זה נראה כאילו הם עומדים ללכת משם, ואז היה פיצוץ ולא יכולנו לראות אותם יותר.
תושבים אמרו כי שום ארגונים פלסטיניים חמושים לא היו באזור שבו נהרגו הנערים. ארגון Human Rights Watchביקר באתר, אזור פתוח וחשוף שממנו ניתן לראות את גדר המערכת הישראלית. לדברי תושבים, בשעות מוקדמות יותר ביום ההוא היו באזור שבו נהרגו הנערים כעשרים אנשים. מרכז המידע למודיעין ולטרור קבע כי שני הנערים היו אזרחים "בלתי מעורבים".
לדברי קרובי משפחה, אמבולנסים פלסטינים לא הצליחו במשך שעות להגיע למקום כיוון שלא עלה בידיהם לקבל מהצבא הישראלי "תיאום" שיאפשר להם להגיע לאזור הסמוך לגבול שבו היו הגופות. ח'ליל אל-ערג'א אמר כי אמבולנס הגיע בסביבות השעה 17:00, אבל "הוא חיכה לתיאום במשך שעה וחצי, ואז נסע בחזרה לבית החולים [אבו יוסף נג'אר שבמחנה הפליטים רפיח]. אחי הגדול, אסמאעיל, היה בבית החולים והוא סידר תיאום נוסף. אבל האמבולנס הגיע שוב, חיכה עוד שעתיים והתייאש". לדברי תושבים, אמבולנס שלישי קיבל לבסוף תיאום אחרי השעה 23:00.
תאופיק אל-ערג'א אמר כי לאחר ההתקפה "הלכתי עם אנשי הצוות הרפואי ואספתי את חלקי הגוף של מחמוד. רק הראש שלו היה בחתיכה אחת. שמנו את החתיכות שלו בשק. אימא שלו רצתה לראות את הראש שלו אז קשרנו אותו חזק לשק". אחיו של אבראהים חמד, אשרף, בן 27, אמר כי הפיצוץ כמעט וקטע את רגליו של אבראהים. "הוא נפגע גם במוח, בצוואר ובכתפיים. הגופה שלו נפלה על זו של מחמוד".
עבסאן אל-ג'דידה, מחוז ח'אן יונס
ב-15 בנובמבר, בסביבות השעה 14:30, שוגר טיל ממל"ט ופגע בחלקת אדמה חקלאית בעבסאן אל-ג'דידה. אחמד עווד מחמוד אבו עליה, בן 15, נפצע אנושות, ודודו, סלימאן אבו עליה, נפצע קשה. אחמד, שהיה תלמיד כיתה י' בבית הספר התיכון עוודה בעבסאן, מת מפצעיו ב-21 בנובמבר מפגיעת ראש.
הטיל פגע באיש ובנער במטע זיתים וקלמנטינות הנמצא בתוך חלקה חקלאית גדולה ובמרחק של כ-60 מטר מדרום לרחוב אבו ענזה בשכונת המגורים אבו תעיימה. ארגון Human Rights Watchבחן את המקום.
אחד התושבים אמר כי שמע רקטה משוגרת מהחלקה החקלאית הגדולה לפני ההסלמה במעשי האיבה ב-14 בנובמבר, אך לא ידוע לו על ירי רקטה כשלהי ב-15 בנובמבר. לדברי תושבי המקום, אף אדם אחר לא היה בקרבת אחמד וסלימאן אבו עליאן במהלך ההתקפה או מיד לפניה.
סלימאן אבו עליאן, בן 64, חקלאי שהקרקע שבה פגע הטיל נמצאת בבעלותו, צפה לדבריו ביום ההוא בטלוויזיה בביתו, עד שבסביבות השעה 14:00 נותק זרם החשמל. הוא יצא מהבית ונסע באופניים שלו לחלקת האדמה. אבו עליאן אמר לארגון Human Rights Watchכך:
רכבתי בסביבה עד שהגיע הזמן לתפילת העסר, בסביבות שתיים וחצי. נכנסתי לקרקע, והתחלתי להתרחץ [בשביל התפילה]. גמרתי וראיתי שגם אחמד היה שם, במרחק של 14 מטר ממני בערך. הלכתי לכיוון שלו. רק שנינו היינו שם. הוא היה במרחק של שני מטרים ממני, מתחת לעץ, ואז זה פגע. הוא שכב על הקרקע. אמרתי בשמו את השהאדה [הכרזת האמונה באסלאם] והוא התעלף. גם אני התעלפתי. התעוררתי, הלכתי עשרה מטרים וצעקתי, והשכנים שמעו אותי. לקחו את אחמד לבית החולים נאסר [בח'אן יונס]. אני נסעתי במכונית לבית החולים האירופי. אחמד היה מתחת לעץ כשהטיל פגע. הוא נפגע רק משלושה או ארבעה רסיסים, ובגוף שלי מצאו יותר ממאה רסיסים. אני עדיין מרגיש את הרסיסים ביד שמאל. זה נכנס לו מהחלק האחורי של הראש ויצא לו מתחת לעין, ואחד היה בזרוע ואחד ברגליים.
מוחמד אבו תעיימה, בן 19, גר בקרבת המטע ושמע את התקיפה האווירית. הוא זוכר כי "השמיים היו מלאים מל"טים" בעת התקיפה, כאשר יצא ממסגד באזור לאחר התפילות. הייתה זו, לדבריו, התקיפה הראשונה באזור: "אזורים אחרים כבר נפגעו מטילים קטנים אבל הקרקע הזאת לא נפגעה קודם. אחמד היה השהיד הראשון כאן. מרכז המידע למודיעין ולטרור קבע כי אבו עליאן היה אזרח "בלתי מעורב".
ח'וזאעה
ב-17 בנובמבר, בסביבות השעה 21:00, שוגר טיל ממל"ט ופגע בחצר בית ברחוב אל-מכבארה שבעיירה ח'וזאעה, סמוך לגדר המערכת בדרום-מזרח רצועת עזה. תושבת הבית סמאהר אל-קדייח, בת 28, נהרגה, ואילו נידאל אל-קדייח, בן 27, בן אשתו הראשונה של בעלה, היה בחצר בעת ההיא ונפצע.
בני משפחה סיפרו לארגון Human Rights Watchכי בעת ההתקפה סמאהר הייתה עם בעלה, נאג'י אל-קדייח, בן 48, ועם בתם התינוקת, מָיאר בת החודשיים, במבנה לבנים בן קומה אחת. לדברי בני המשפחה, הם שמעו כמה הפצצות אוויריות באזור עבסאן, במרחק של כשלושה קילומטרים מהמקום. נאג'י וסמאהר לקחו את בתם והלכו מיד למבנה הסמוך, שבו גרה אשתו הראשונה של נאג'י, מהא אל-קדייח, כדי שכל המשפחה תהיה ביחד.
מהא אל-קדייח, בת 48, אמרה לארגון Human Rights Watchכך:
זה היה בסביבות תשע בערב. הפעלנו את החדשות כששמענו את התקיפות. הבן שלי, נידאל, היה בחוץ [בחצר], והקשיב לרדיו בטלפון הנייד שלו, עם אוזניות. וסמאהר יצאה בחזרה לבניין הקדמי כדי לקחת שמיכה. ישבנו בפנים ופתאום הזכוכיות, והאבק והפיצוץ ירדו עלינו פנימה כמו גשם. אנחנו עדיין משתעלים מהעשן. התחלנו לצרוח ויצאנו. היא מתה מיד. הגוף שלה היה בחתיכות. היא רק החזיקה שמיכה בשבילה ובשביל הבת שלה.
לפני הפיצוץ, נידאל ישב ליד עץ בחצר, ושני מכלי מים גדולים וכחולים מפלסטיק הגנו עליו מפניו במידת מה. במכלים נוקבו חורים קטנים. גם בגזע העץ ובקיר המבנה נוקבו חורים קטנים התואמים את דפוס הרסס הטיפוסי לטיל המשוגר ממל"ט. ארגון Human Rights Watchראה חור קטן בקרקע סמוך לקיר הבית, ושיירים של טיל בחצר.
כאשר ארגון Human Rights Watchביקר בבית משפחת קדייח אמרו בני משפחה כי נידאל מטופל בבית החולים אל-אהלי בקהיר בגין פציעותיו בהתקפה: כוויות בזרוע שמאל וברגל שמאל, רסיסים בחזה ושבר ברגל ימין. אביו של נידאל נסע למצרים כדי ללוותו.
לאחר ההתקפה התפנתה המשפחה מביתה. לדברי מהא, "במשך ארבעה ימים פחדנו לחזור. אנשים אמרו לנו לברוח כי הם ייפגעו בבית עוד פעם". אולם, לא היו תקיפות נוספות בסביבתו המידית של הבית. מרכז המידע למודיעין ולטרור קבע כי קדייח הייתה אזרחית "בלתי מעורבת".
הפצצות אוויריות
משפחת חיג'אזי, ג'באליא
ב-19 בנובמבר, בסביבות השעה 19:30, פגע פריט תחמושת יחיד בבית הקומתיים של משפחת חיג'אזי בגוש מס' 8 במחנה הפליטים ג'באליא. בית הלבנים הקטן נהרס כמעט לחלוטין בעת שעשרה מבני המשפחה היו בתוכו. בהתקפה נהרגו פואד חיג'אזי, בן 46 שעבד כשרת בבית הספר התיכון חמאד, ושני ילדיו, מוחמד בן ה-4, וסוהַיְב בן השנתיים. אשתו אַמְנָה נפצעה, וכך גם שלושה מבניהם ובת אחת.
אחת הניצולים, נור חיג'אזי בת ה-18, אמרה כי בעת ההתקפה הייתה בבית עם הוריה, ארבעה אחים ואחות אחת:
מוחמד וסוהַיְב היו עם אבא שלי בחדר אחר. שאר המשפחה הייתה בחדר אחר וראינו טלוויזיה. בשבע וחצי בערב ראיתי שכל המקום הפך לאדום ופתאום כל הבית התמוטט לנו על הראש. מצאתי את עצמי בבית של השכנים שלנו, ואחד מהשכנים לקח אותי לאמבולנס. אשפזו אותי לארבעה ימים בבית החולים כמאל עדוואן. יש לי שתי חוליות שבורות בעמוד השדרה. אני לא צריכה ניתוח אבל כואב לי מאוד. [על-פי הוראת הרופאים] אני חייבת לשכב במיטה במשך חודש.
ארגון Human Rights Watchפגש גם שלושה מאחיה הפצועים של נור. אשרף בן ה-17 סובל מחתכים בחזה, בחלקה העליון של אחת מזרועותיו ומעל עין ימין. ראשו של אוסאמה בן ה-13 חבוש, ולדבריו התחבושת מכסה חתכים. למוסעב בן שנתיים יש חתך בראשו.
בקטע וידיאו שבו מתועד ככל הנראה בית משפחת חיג'אזי לאחר ההתקפה רואים פועלים מפנים את גופותיהם של פואד, מוחמד וסוהַיְב.
מבית משפחת חיג'אזי, שארגון Human Rights Watchבחן ב-18 בנובמבר, לא נותרו אלא עיי חורבות. הבניינים שסביבו, באזור המאוכלס בצפיפות, נפגעו רק באופן קל, למעט המבנה הסמוך, שניזוק קצת יותר בצדו. בחינת הנזק מעלה כי כלי טיס ישראלי הטיל פצצה על המקום. ארגון Human Rights Watchלא מצא במקום שום שיירי תחמושת.
שכן המתגורר מצדו השני של הרחוב, שהנו צר מדי למעבר מכוניות, אמר כי לא שמע שום ירי של רקטות מהאזור בעת ההיא או בכל עת אחרת במהלך שמונת ימי העימות. לדבריו, בלילה ההוא לא היו שום פיצוצים אחרים באזור. הוא ותושבים אחרים אמרו כי אינם יודעים או מבינים מדוע נפגע בית משפחת חיג'אזי. לדבריהם, למשפחה אין שום קשרים לאף ארגון חמוש ברצועה. לדברי שכן, אחד מבניו האחרים של פואד נהרג בתקיפה אווירית כחמש שנים קודם לכן, אך הוא היה אזרח שנהרג באופן מקרי.
צה"ל לא פרסם הודעות כלשהן בנוגע לתקיפות ספציפיות בג'באליא בעת ההיא. מרכז המידע למודיעין ולטרור קבע כי שלושת ההרוגים היו אזרחים "בלתי מעורבים".
תקיפות שייתכן שהיו חסרות הבחנה או בלתי מידתיות
שכונת א-שג'אעייה, העיר עזה
ב-20 בנובמבר, בסביבות השעה 16:30, פגעו שני טילי הלפייר בדירה בקומה השנייה ברחוב בגדאדי בשג'אעייה. יוסרא שווא, בת 18, נהרגה, ואמה, מונא שווא, בת 47, נפצעה. בפיצוץ נהרגו גם שלושה אנשים שהיו ברחוב: סקר בולבול, בן 57, טארק אל-חג'יילה, בן 40, ומחמוד זוהרי, בן 21. רסיסים מהטילים פצעו למעלה מעשרים בני אדם שהתאספו ברחוב כדי לצפות במשלחת של שרים זרים ממדינות האזור שביקרו ברצועה במהלך העימות. לפחות שניים מהנפגעים נפצעו באורח קשה. המשלחת עברה במקום כשבע דקות לפני התקפת הטילים.
ייתכן שהיעד להתקפה היה ריזק חיליס, צעיר בשנות העשרים לחייו המשתייך לכאורה לגדודי עז א-דין אל-קסאם. חיליס גר כנראה בקומה התחתונה בבניין. ארגון Human Rights Watchלא הצליח לקבל מידע בנוגע לדרגתו או לתפקידו בארגון החמוש.
ארגון Human Rights Watchבחן את הנזק שנגרם לדירת משפחת שווא. שני חלונות גדולים ומסורגים הפונים לרחוב בגדאדי נפגעו ישירות מטילים, ונראה כי ראשי הנפץ התפוצצו מיד עם הפגיעה בסורגי המתכת. בשני החדרים נמצאו שיירי טילים שכללו חלקי מנוע ולוחות של מעגלים חשמליים. אביה של יוסרה שווא, באסל, בעל חנות, אמר כי המשפחה גרה בדירה זו בשכירות מזה 11 שנה, וכי לו ולשלושת בניו, כולם מתחת לגיל 18, "אין שום קשר להתנגדות". המבנה הנוסף היחיד באזור שהותקף מהאוויר בידי ישראל היה זה של תחנת משטרת א-שג'אעייה, הנמצא במרחק של כ-300 מטר מבית המשפחה. בניין המשטרה נהרס לחלוטין ב-21 בנובמבר, ככל הנראה באמצעות פצצה שהוטלה מהאוויר.
אמה של יוסרא, מונא שווא, בת 47, סיפרה לארגון Human Rights Watchעל ההתקפה בעת שהחלימה מפציעה קשה ברגל שמאל ובגב בבית החולים א-שיפא בעיר עזה:
זה קרה בסביבות ארבע וחצי אחר הצהריים. יוסרא ראתה טלוויזיה ביחד אתי. ישבנו קרוב זו לזו, ושלושת הבנים שלי היו בחוץ ברחוב. ואז פגעו הטילים. לא שמעתי את הפיצוצים, רק ראיתי הריסות ואבק. ניסיתי לקרוא לה אבל לא יכולתי לראות אותה. סירבתי לצאת מהבית לפני שימצאו אותה. מישהו אמר לי שהיא באמבולנס ורק קצת פצועה. מאוחר יותר נודע לי שרסיס חדר לראש שלה והרג אותה.
בפיצוצים נהרג מוחמד זוהרי, מכונאי אופנועים בן 21. הוא עמד במרחק של כמה עשרות מטרים ממרכול "אדיס", כפי שעולה מדברי עווד אל-עמאסי, בן 33, תושב המקום שעמד לצדו בעת ההיא. לדברי אל-עמאסי, "הייתה רק פציעה פנימית אחת, בבטן, אבל הוא דימם מהפה. הוא רק יצא לקנות אוכל". אל-עמאסי נפצע מרסיס שעבר דרך שוק רגלו הימנית.
בהתקפה נהרג גם טארק אל-חג'יילה, בן 40, מרסיסים שננעצו בגופו. אל-חג'יילה היה אב לארבעה בנים ואחד מבעלי חנות הטלקום של היית'ם. הוא נפגע כשהיה קרוב מאוד לבניין שבו גרה משפחת שווא. שותפו לעסקים של אל-חג'יילה, אמיר רְ'ראלְבּאן, בן 43, אמר כי כשהתרחשה ההתקפה הם בדיוק סגרו את החנות: "אני הלכתי לכיוון אחד וטארק הלך לכיוון השני, לכיוון הבניין שנפגע. הוא התקדם רק כמה מטרים כשזה פגע. רסיסים חדרו לצוואר שלו ופגעו בלב שלו. לקחתי אותו ל[בית החולים] א-שיפא אבל הוא מת מיד".
בהודעה שפורסמה ב-6 בדצמבר באתר האינטרנט "סָוְּות אל-וָטָן" תואר אל-חג'יילה כ"דובר" גדודי שוהדאא אל-אקצא, ארגון חמוש הקשור באופן רופף לתנועה הפוליטית של פתח. כמו כן, נאמר בהודעה כי אל-חג'יילה ירה בעבר רקטות. נראה כי ההודעה נכתבה בידי בני משפחתו בניסיון לקבל מִפתח פיצויים על מותו (במקרים מסוימים, ארגונים פוליטיים פלסטיניים מעניקים פיצויים למשפחות ה"שהידים"). מאז שנת 2006 ייצגו דוברים אחרים את גדודי אל-אקצא, והארגון החמוש לא ציין את שמו של אל-חג'יילה באתר האינטרנט שלו ברשימת לוחמיו שנהרגו. דבר אינו מצביע על-כך שאל-חג'יילה היה היעד להתקפה.
לדברי תושבים, סקר בולבול, בן 57, נהרג מפגיעת שברי בניין או רסיסים מהטיל השני בגב, בצוואר ובראש. כאשר הטיל הראשון פגע, שכנו, אחמד מְרֵיש, בן 29, היה בסמטה המובילה לביתו של בולבול. לדבריו, "רצתי החוצה לרחוב, ובתוך עשר שניות פגע הטיל השני. ראיתי אותו נופל, הוא מת כמעט מיד. נפצעתי באופן קל בכתף וברגל אבל לא הרגשתי את זה. ניסיתי לעזור לסקר". עשרים דקות מאוחר יותר הגיע אמבולנס לפנותו מהמקום.
אחד משני בניו של בולבול, מוחמד בן ה-14, אמר כי עמד סמוך לאביו בעת התקיפה ונפצע קלות בצווארו. משפחתו אמרה כי מוחמד סובל לעתים קרובות מסיוטים בנוגע להתקפה.
משפחתו של בולבול ושכנים סיפרו שהוא עבד מדי פעם כסבל ושינע סחורות עבור חנויות מקומיות, אך התקיים בעיקר מצדקה. לדבריהם, לא היה לו שום קשר לאף אחד מהארגונים החמושים.
אחמד מוחמד עלי איג'רו, סטודנט בן 18 באוניברסיטת אל-אזהר, היה בעת ההתקפה בפתח ביתו, במרחק של עשרה מטרים מדירת משפחת שווא. לדבריו, "הייתי בדרך לסופרמרקט. איבדתי את ההכרה ולא התעוררתי עד למחרת. יש לי סיוטים כל לילה". לדברי אח בבית החולים א-שיפא, שבו ארגון Human Rights Watchראיין את איג'רו, רסיס קרע את המעי הגס שלו. הוא נשם דרך צינור שהוחדר לאחד מנחיריו ורגליו היו חבושות.
ארגון Human Rights Watchשוחח עם שלושה תושבים נוספים, בני 29, 22 ו-10, שנפצעו לדבריהם בפיצוץ זה מרסיסים. הארגון בחן את הפצעים על גופם.
צה"ל לא פרסם מידע ספציפי בנוגע להתקפות באזור בעת ההיא. מרכז המידע למודיעין ולטרור קבע כי שווא, זוהרי ובולבול היו אזרחים "בלתי מעורבים".
המשפחות אבו זור ועזאם, שכונת זייתון
ב-19 בנובמבר, בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר, נהרגו ארבעה אנשים ונפצעו למעלה מתריסר מפצצה ישראלית שהוטלה מהאוויר וכוונה ככל הנראה אל ביתו של ח'אלד עזאם, חבר באחד הארגונים החמושים. הפצצה הוטלה על רחוב אבו זור, בשכונת זייתון שבדרום העיר עזה, ומן הפיצוץ נהרסו שני בניינים ולפחות שני בניינים נוספים נותרו לא ראויים למגורים.
ארגון Human Rights Watchבחן חור גדול שנפער בגג בניין בן ארבע קומות שנפגע בהפצצה. חור זה הוא ככל הנראה הנקודה שבה חדרה לבניין הפצצה שהרסה אותו, והדבר מלמד על כך שהפצצה חדרה לבניין לפני שהתפוצצה. ארגון Human Rights Watchבחן גם רסיסים מהפצצה שלדברי תושבים פגעה בבניין.
הבניין שאליו כוונה ההתקפה היה בבעלותו של אבו ח'ליל עזאם. אחד מבניו, ח'אלד עזאם, בן 28, גר בקומה השנייה. ח'אלד עזאם היה, על-פי הטענה, חבר בסראיא אל-קודס, הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי. ארגון Human Rights Watchלא הצליח לברר מה היו דרגתו או תפקידו של עזאם בארגון החמוש.
כמה מקרובי משפחתו של עזאם אמרו לארגון Human Rights Watch, כל אחד מהם בנפרד, כי בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר הוא קיבל בטלפון הנייד שלו שיחה ממספר לא מזוהה. המתקשר שאל אם הוא מדבר עם ח'אלד עזאם, והזדהה כ"צבא הישראלי". ח'אלד ניתק, ולא ענה כאשר הטלפון צלצל שוב, אלא רץ לומר לקרובי משפחתו לפנות את הבניין. אחיו, חמזה, בן 26, התחתן לאחרונה ובנה את הקומה העליונה, אך היה בביקור אצל אמו, ולא שהה בבניין. אח אחר, אכרם, בן 27, גר עם אשתו בקומה שלישית; ואח שלישי, ח'ליל, בן 33, גר עם אשתו ושלושת ילדיהם בקומת הקרקע.
זמן קצר לאחר שקיבל את שיחת הטלפון פגעו שלושה טילי "אזהרה" קטנים בבניינים הצמודים לבניין זה. הטיל הראשון פגע בבניין שבו גר ח'אלד. טיל אחר פגע בבניין מצדו השני של הרחוב, בבעלותו של מוחמד פלאח עזאם, וחדר דרך הגג העבה, העשוי בטון מזוין. ארגון Human Rights Watchבחן חור קטן בגג הבניין, שקוטרו ארבעה סנטימטרים, וראה את מקום פגיעת הטיל בקומה שמתחת.
בן הדוד אכרם פלאח עזאם, בן 22, אמר כי שמע את פגיעת הטיל הראשון אך הניח "שזה היה רחוק, אז חזרתי למיטה והפעלתי את הרדיו. [הפגיעה השנייה] הייתה חזקה יותר, ושמעתי צרחות. "הם יורים עלינו, צאו!". הוא אסף את בני משפחתו, רץ למטה, ושם שמע את פגיעת הטיל הקטן השלישי באזור.
אנוואר עזאם, בן 32, גר בבניין מעברו השני של הרחוב, שניזוק קשות. לדבריו:
שמעתי את הטיל הראשון, ואז עוד אחד בערך דקה וחצי אחר כך. שמעתי את בן דוד שלי צועק שיכול להיות שיש התקפה גדולה. הערתי את שלושת האחים שלי ואת המשפחות שלהם, ואז תפסנו את הילדים שלנו ורצנו מסביב לפינה לאיזה שטח ריק. לא יותר משש דקות אחרי הטיל הראשון הפצצה נחתה. מחמוד א-זהאר, בן 52, אמר ששכנים העירו אותו וגם הוא רץ אל מעבר לפינת הרחוב.
איש ברחוב לא נהרג. הפיצוץ ושברי האבנים שגרם הרסו את ביתו של מוחמד סעדי אבו זור, המכונה אבו היית'ם. בית זה צמוד לבניין שההתקפה כוונה אליו, מדרום. הבניין של אבו היית'ם פנה לכיוון רחוב אל-קיטאטי, במרחק של גוש בניינים אחד דרומה, במקביל לרחוב שאליו פנה הבניין של משפחת עזאם. לפחות 21 בני אדם היו בבניין בזמן הפיצוץ, לרבות אנשים שרצו לתוכו מבית שכן כדי לתפוס מחסה לאחר ש"טיל אזהרה" פגע בבניין השכן.
מהפיצוץ, מהרסיסים ומשברי האבנים שנגרמו מהפיצוץ נהרגו אנשים אלה: סחר אבו זור, בת 20, שהייתה בקומה השנייה של הבניין של אבו היית'ם; נסמה אבו זור, גם היא בת 20, שיצאה בריצה מבניין זה לרחוב אל-קיטאטי; מוחמד אבו זור, בן 3; ושכן בשם עיד אל-קיטאטי, בן 36, שרץ לעבר הבניין כדי לסייע לתושביו.
כמו כן, נפגעו בפיצוץ אשתו של אבו היית'ם, תהאני אבו זור, בת 50, שנפצעה בעיניים, במרפקים, ברגליים, בגב ובכפות הרגליים; בניה אחמד, מוסעב ומוחמד, ובתה פאטמה; בתה בת השנה של סחר אבו זור, שהיד, שסחר החזיקה בזרועותיה; וארבעה מבני משפחתו של פואד אבו זור: פואד עצמו, גבר בשנות השישים לחייו, ושלושה מנכדיו.
טיל קטן פגע בביתו של פואד אבו זור, שכנו של אבו היית'ם מהבניין הסמוך. סעדי אבו זור, חשמלאי בן 24, גר עם אשתו נסמה ובתם רוואן בקומה השלישית של הבניין. "טיל נכנס דרך הגג והאיר את החדר שלי, ואז המשיך דרך הרצפה לתוך החדר בקומה למטה", בלי להתפוצץ, סיפר. הוא ובני משפחתו ירדו לקומת הקרקע, וביחד עם דיירים אחרים מהבניין מצאו מחסה בביתו של אבו היית'ם.
שכן בשם מחמוד אל-קיטאטי, בן 46, העובד במשרד החינוך של עזה, סיפר לארגון Human Rights Watchכך:
24 בני אדם גרו בבניין [של פואד אבו זור]. כולם יצאו בריצה, ואז אבו היית'ם הזמין אותם להיכנס לבית שלו מטעמי ביטחון. כמה מהם נכנסו, אחרים עדיין היו ברחוב, וכשהפצצה פגעה אחרים בדיוק התרחקו בהליכה. בן דוד שלי, עיד [אל-קיטאטי] נהרג מעמוד בטון שעף מהבניין ופגע לו בחזה. אחר כך עזרתי להכניס את הפצועים לתוך הבית שלי. היה כאן כמו בבית החולים א-שיפאא".
תהאני אבו זור סיפרה שהבניין שנהרס נבנה רק לפני שנה: "היו בו שתי קומות. בשנתיים הקודמות, לפני שבנינו אותו, גרתי עם ההורים של בעלי. כל הרכוש שלנו נהרס".
צה"ל לא התבטא בעניין התקפות ספציפיות באזור בעת ההיא. מרכז המידע למודיעין ולטרור קבע שההרוגים היו אזרחים "בלתי מעורבים".
משפחת א-נסאסרה, רפיח
ב-19 בנובמבר, בסביבות השעה 22:00, נהרגו בשכונת נסר שברפיח מוחמד א-נסאסרה, בן 19, פעיל בגדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, ואחיו אחמד, בן 17, מפגיעת פצצה שהוטלה מהאוויר על ביתו של מוחמד, וייתכן שכוונה למוחמד עצמו. מפגיעת הפצצה התעוורה אשת אביהם של ההרוגים, אמאני, בת 43, ואילו אביהם ושישה אחים ואחיות שלהם נפצעו. הבית עצמו, שנמצא במרחק של כשני קילומטרים מגדר המערכת של ישראל, נהרס בפיצוץ.
לדברי בני משפחה, בזמן ההתקפה היו בבית, מבנה לבנים בשטח של 170 מ"ר, 11 בני אדם, ובהם תאופיק א-נסאסרה, בן 50, אשתו אמאני, ותשעה מתוך 12 הילדים שלו (ששמונה מתוכם, לרבות אחמד ומוחמד, הם בניהם או בנותיהם של נשים קודמות). לדבריהם, המשפחה היא בדואית, וחיה בבניין זה מזה 22 שנה.
ארגון Human Rights Watchראה מכתש גדול במקום שבו ניצב הבית ובחן בזירת האירוע רסיסים מפצצה שהוטלה מהאוויר.
אתר האינטרנט של גדודי עז א-דין אל-קסאם ציין שמוחמד א-נסאסרה היה "לוחם קסאם", וכלל את שמו ברשימת ההרוגים. ב-27 בינואר ציין מרכז המידע למודיעין ולטרור כי אחמד, אחיו של מוחמד, היה גם הוא "פעיל טרור של חמאס", אך במענה שנשלח ב-27 בינואר להודעת דואר אלקטרוני לא סיפק לארגון Human Rights Watchראיות ספציפיות שיש בהן כדי לתמוך בטענה זו. גדודי עז א-דין אל-קסאם לא כללו את שמו של אחמד ברשימת שמות ההרוגים מקרב לוחמיהם. תושבים סיפרו לארגון Human Rights Watchשלא היו מטרות צבאיות אחרות באזור בזמן ההתקפה.
תאופיק א-נסאסרה, שבעבר הועסק בישראל כפועל ללא מסמכים, אמר שלא קיבל שום אזהרה לפני ההתקפה. כך תיאר את שאירע אחריה:
קמתי על הרגליים. הבהונות שלי נשברו. כף הרגל השמאלית שלי הייתה שבורה, היו לי כווייה בשוק ורסיס בפָּנים. לא היה חשמל. לא יכולתי לראות את הילדים שלי. מצאתי את סמא [בתו, תינוקת בת שנה וחצי] לפי הקול שלה. מצאתי את פאטמה [בת נוספת] באמצעות האור של הטלפון הנייד שלי. היא הייתה מתחת להריסות. גיד אכילס של למא [בת שלישית] נחתך וחלק מהפנים שלה היו חסרים, מתחת לעין ימין. סח'ר, בני בן ה-12, עדיין לא חזר להכרה. הרגליים שלו נמחצו והוא ספג פציעת ראש. הוא עדיין בבית החולים. כולם הועפו אל מחוץ למכתש. מוחמד היה במרחק של ארבעים מטר מנקודת הפגיעה. לו ולאחמד לא היו פציעות גלויות לעין.
ארגון Human Rights Watchבחן את המסמכים הרפואיים מבית החולים של כל אחד מהפצועים.
אמאני א-נסאסרה, בת 43, שרואיינה בנפרד, סיפרה לארגון Human Rights Watch:
היינו בבית וצפינו בחדשות בטלוויזיה. בעלי אמר שהוא רוצה ללכת לישון, אבל אני רציתי להישאר ערה ולצפות באל-ג'זירה כדי לראות אם יש חדשות כלשהן על הפסקת האש. הדבר האחרון שאני זוכרת הוא שבעלי שאל אותי אם החלפתי ערוץ ואמרתי שכן. לא הרגשתי כלום כשהפצצה פגעה – לא הייתי בהכרה. לא התעוררתי עד שכבר הייתי בתוך האמבולנס.
אמאני ספגה כוויות מדרגה שנייה ואיבדה במידה רבה את מאור עיניה. "אני לא רואה. מאז ההפצצה אני רואה רק צלליות", אמרה.
