(ירושלים) – ארגון Human Rights Watchאמר היום כי על ישראל והרשות הפלסטינית להעמיד לדין או לשחרר לאלתר אנשים המוחזקים בידיהן במעצר שרירותי ולחקור טענות על פגיעה בעצירים אלה במשמורת.
לפחות שלושה גברים השובתים כעת רעב במחאה על מעצרם בידי ישראל נתונים בסכנת חיים. במקביל, גבר נוסף העצור בידי הרשות הפלסטינית סירב בשבוע שעבר באופן מוחלט לקבל מזון או מים במשך כמעט שלושה ימים; בדיון שנערך אתמול בבית המשפט הצהיר עציר זה, לאחר ששופט הורה על חידוש מעצרו, כי יחדש את שביתת הרעב המלאה שלו באופן מידי ויתמיד בה עד המוות.
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "כאשר ישראל והרשות הפלסטינית שולחות פלסטינים לכלא למשך חודשים או שנים ללא כתב אישום או משפט, הן מפרות את כללי המשפט הבינלאומי. תורמים זרים המספקים תמיכה לישראל ולמנגנוני הביטחון הפלסטיניים צריכים להפעיל לחץ להפסקת דפוסי הפעולה המתמשכים האלה, שעצירים שמים את נפשם בכפם כדי למחות עליהם".
סאמר אל-ברק, חסן ספדי ואיימן שראונה נמנים עם כ-170 פלסטינים שהצבא הישראלי הורה לכלוא ללא כתב אישום או משפט. מצב בריאותם המידרדר של השלושה בשל שביתת הרעב פירושו ש"האנשים האלה עומדים למות אלא אם כן הרשויות הכולאות אותם ימצאו פתרון מהיר", כפי שניסח זאת ב-14 בספטמבר הוועד הבינלאומי של הצלב האדום על סמך ביקורים שערך אצל השלושה בבית הכלא.
סירובו של זכרייה זביידי לשתות או לאכול במחאה על מעצרו בידי הרשות הפלסטינית ללא כתב אישום או משפט פירושו שנותרו לו רק כמה ימים לחיות. על-פי מסמך של ההסתדרות הרפואית העולמית משנת 2006 על שביתות רעב, "הגוף אינו יכול לשרוד ללא נוזלים יותר מכמה ימים". עוד נקבע במסמך כי במקרים כאלה "המוות צפוי בשבוע הראשון".
לדברי ארגון א-דמיר לזכויות אסירים, שבסיסו ברמאללה, וארגון נוסף בשם "מועדון האסיר הפלסטיני", שלושת הגברים המוחזקים בידי ישראל טוענים כי גורמים בסגל בית הכלא התעללו בהם. אל-ברק אמר לעורכי דין מארגונים אלה כי ב-31 ביולי הכו אותו אנשי סגל בית הכלא הישראלי ברגליו בשעה שהעבירו אותו ממרפאה במתקן המעצר ברמלה, בתוך שטח ישראל, לדיון בבית המשפט הצבאי בעופר, שבגדה המערבית.
ב-1 באוגוסט נתן איש סגל בית הסוהר לספדי "אגרוף לַפָּנים", כפי שמסר עורך דין ממועדון האסיר הפלסטיני לכלי תקשורת מקומיים. א-דמיר דיווח כי ב-13 באוגוסט הטיחו סוהרים את ראשו של ספדי בדלת תאו במתקן רמלה, וכי הוא איבד את הכרתו בשל כך. א-דמיר ציין כי תקיפת העציר בוצעה לאחר שסירב לעבור לתא אחר עם אסירים שלא שבתו רעב, כיוון שראה בכך ניסיון של גורמים בסגל בית הכלא להקשות על שביתת הרעב שלו. במקרה נפרד, שראונה, הסובל מכאבי גב, סיפר לעורך דין מארגון א-דמיר שגורמים בסגל בית הכלא סירבו לתת לו משככי כאבים.
רופא מעמותת "רופאים לזכויות אדם – ישראל" (רל"א) אמר בשבוע שעבר כי גורמים בסגל בית הכלא דרשו משלושת העצירים להתקלח בעצמם ולבצע משימות פיזיות אחרות ללא סיוע, אף כי הם חלשים מכדי לעשות זאת. ארגון א-דמיר ורל"א סיפרו כי גורמים בסגל בית הכלא כבלו את השלושה למיטות האשפוז בזמן ביקורים בבית החולים.
הרשויות הפלסטיניות מחזיקות את זכרייה זביידי, מייסד שותף של "תיאטרון החופש" בגדה המערבית, במעצר ללא כתב אישום או משפט מאז 13 במאי, כפי שעולה ממידע שמסר עורך דינו. זביידי אמר לעורך הדין ולעמיתיו לעבודה כי בעת שעצרו אותו גורמי ביטחון של הרשות הפלסטינית הם קשרו את זרועותיו מאחורי גבו והשליכו אותו במורד גרם מדרגות, וזאת בלי כל התגרות מצדו. זביידי הוסיף ואמר שגורמי הביטחון הפלסטינים עינו אותו במהלך החקירה, ובמשך תקופה ארוכה מנעו ממנו להיפגש עם עורך דינו ועם משפחתו. ארגון Human Rights Watchתיעד מקרים רבים של מעצר שרירותי והתעללות בעצירים בידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, לרבות עינויים.
לפי נתוני א-דמיר, אל-ברק שובת רעב כבר 120 יום ואינו מסוגל ללכת. ספדי, שאינו אוכל כבר 88 יום, מקבל נוזלים בעירוי תוך-ורידי משום שאינו מסוגל לשתות; אנשי סגל בית הסוהר הישראלים כבלו אותו פעם אחר פעם למיטת האשפוז, ובכלל זה במהלך דיון משפטי שנערך ב-28 באוגוסט בעניין חידוש מעצרו, כפי שעולה ממידע שמסרו עורכי דין מארגון א-דמיר וממועדון האסיר הפלסטיני, שביקרו אצל השלושה בשבוע שעבר. שראונה שובת רעב כבר 79 יום; לדברי ארגון א-דמיר, נכון לשבוע שעבר הוא מקיא דם ואיבד 80% מראייתו באחת העיניים ואת התחושה באחת מרגליו. אל-ברק הועבר ב-17 בספטמבר ליחידה לטיפול נמרץ במרכז הרפואי אסף הרופא, הנמצא בשטח ישראל, ובבית חולים זה מאושפז גם ספדי, ביחידה למחלות זיהומיות, כפי שמסר לארגון Human Rights Watchסנגורם, עו"ד ג'וואד בולוס.
ב-1 באוגוסט פתח פלסטיני נוסף המוחזק במשמורת ישראל, סאמר אל-עיסאווי, בשביתת רעב במחאה על כליאתו ללא כתב אישום. לא עלה בידי ארגון Human Rights Watchלהשיג מידע על מצבו.
ישראל מחזיקה באל-ברק ובספדי מכוח צווי "מעצר מנהלי" צבאיים, המאפשרים לה לכלוא פלסטינים ללא כתב אישום או משפט לתקופות של שישה חודשים שניתן לחדשן ללא גבול ובלבד שלמפקדים הצבאיים בגדה המערבית יש "יסוד סביר להניח שטעמי ביטחון האזור או ביטחון הציבור מחייבים שאדם פלוני יוחזק במעצר". שראונה ואל-עיסאווי מוחזקים מכוח צווים צבאיים שבאמצעותם יכולה ועדה צבאית להורות על כליאה ללא כתב אישום או משפט. בכל ארבעת המקרים העצירים מוחזקים על סמך מידע סודי שהם ועורכי דינם אינם מורשים לעיין בו.
בתגובה לשביתת רעב המונית של עצירים פלסטינים, שהתקיימה מ-17 באפריל עד 14 במאי, התחייבו הרשויות הישראליות לשפר את תנאי הכליאה, למשל באמצעות הפסקת הבידוד הממושך, ולבחון מחדש את מדיניות המעצר המנהלי. אולם, לאחר הבטחה זו חידשה ישראל את מעצריהם של אל-ברק, ספדי, שראונה ושל אחרים.
אל-ברק, תושב הגדה המערבית, נעצר בשנת 2002, לפני מעצרו הנוכחי, על-ידי גורמים ירדניים, ככל הנראה בחשד שהיה מעורב בפעילות אל-קאעידה, ועונה לכאורה, כפי שעולה מעדותו של אביו לארגון Human Rights Watch. לדברי האב, בנו נכלא בירדן בסך הכול לארבע שנים וחצי, והוחזק בבידוד עד שנת 2006, ומפעם לפעם לאחר מועד זה. בחודש יולי 2010 העבירה אותו ירדן, לדברי אביו, למשמורת ישראל. האב הוסיף כי התביעה הצבאית של ישראל האשימה אותו בהשתייכות לאל-קאעידה וטענה כי קיבל הכשרה מארגון זה. לדברי האב, התביעה אף האשימה אותו בכך שתכנן לבצע פיגועי טרור וייצר כלי נשק.
לפי נתוני א-דמיר, הרשויות הצבאיות בישראל חידשו את מעצרו המנהלי של אל-ברק שבע פעמים. אל-ברק פתח בשביתת רעב ב-15 באפריל, אך חזר לאכול ב-14 במאי, עם סיומה של שביתת הרעב ההמונית של הכלואים הפלסטינים. ב-21 במאי פתח בשביתת רעב שנייה, זמן קצר לאחר שהרשויות הישראליות האריכו את תוקף צו המעצר המנהלי שלו.
ספדי נעצר בעבר בידי ישראל ללא כתב אישום כמה פעמים, שהאחרונה בהן הייתה בין השנים 2007 ו-2010. בחודש מאי 2011 עצרה אותו הרשות הפלסטינית למשך 45 יום, ואז שחררה אותו. אך כוחות ישראליים עצרו אותו שוב כעבור שבוע, ב-29 ביוני. סנגורו של ספדי, עו"ד ג'וואד בולוס, סיפר לארגון Human Rights Watchכי החוקרים הישראלים טענו שמרשו הוא "פעיל מרכזי בחמאס המסכן את הסדר הציבורי, אבל זה כל מה שאנחנו יודעים על הסיבות למעצרו". ספדי שבת רעב בין 5 במארס ל-14 במאי, וחידש את שביתת הרעב ב-22 ביוני, כאשר צה"ל חידש את צו המעצר המנהלי שלו לתקופה נוספת של שישה חודשים.
מדיווחי חדשות עולה כי שראונה נשפט בעבר בידי ישראל למאסר של 38 שנה, אך הוא שוחרר כעבור עשור, בחודש אוקטובר 2011, במסגרת עסקה עם חמאס בתמורה להוצאתו לחופשי של החייל הישראלי החטוף גלעד שליט. צו השחרור בעניינו ניתן בתנאי שלא יעסוק בפעילות שתאיים על הביטחון. ב-31 בינואר עצרה אותו ישראל מחדש בביתו בעיירה דורא הסמוכה לחברון, בגדה המערבית, וכלאה אותו בחשד שביצע "פעילות המסכנת את ביטחון האזור", בלי לציין באיזו פעילות מדובר, כפי שעולה מדיווחי חדשות שפורסמו בשעתו. ארגון א-דמיר ומועדון האסיר הפלסטיני אמרו מאוחר יותר כי ועדה צבאית מיוחדת ביטלה על סמך ראיות חסויות את צו השחרור שהוצא לגביו. צווי הצבא הישראלי מסמיכים ועדות כאלה לבטל המתקת עונש לכלואים, אם הן סבורות כי הם הפרו את תנאי השחרור שלהם, ולהשיב על כנם גזרי דין מהעבר. שראונה פתח בשביתת הרעב שלו ב-1 ביולי.
כוחות הצבא הישראלי עצרו את אל-עיסאווי, שנמנה כעת גם הוא עם שובתי הרעב, בשנת 2007, ודינו נגזר בבית משפט צבאי לשבע שנות מאסר וחצי. ישראל שחררה אותו בחודש דצמבר 2011 במהלך השלב השני של עסקת שליט, אך עצרה אותו מחדש ב-7 ביולי מכוח החלטה של ועדה צבאית מיוחדת לבטל את שחרורו.
הרשות הפלסטינית עצרה את זביידי, המייסד השותף של "תיאטרון החופש", במסגרת מבצע שבמסגרתו בוצעו עשרות מעצרים לאחר 2 במאי, היום בו אדם שזהותו לא ידועה ירה על ביתו של מושל ג'נין, שבצפון הגדה המערבית. זביידי היה בעבר מפקד של חמושים בג'נין, ובשנת 2006 הוא ויתר על השימוש בכוח. חוקריו הפלסטינים טענו כי הוא ידע היכן מאוחסנים רובים המשמשים ארגונים פלסטיניים חמושים וכי בשנת 2011 היה מעורב בהריגת שותפו לייסוד התיאטרון. עם זאת, לא הוגש נגד זביידי כתב אישום על פשע כלשהו.
בחודש אוגוסט שחררה הרשות הפלסטינית את זביידי למשך ארבעה ימים במהלך חג הרמדאן, לאחר ששבת רעב במשך יומיים, אך עצרה אותו שוב לאחר מכן. עמיתיו של זביידי ועורך דינו סיפרו כי אמר להם שגורמים במנגנון הביטחון המסכל עינו אותו במתקן מעצר ביריחו, אסרו עליו להיפגש עם עורך דינו במשך 15 יום, ואז העבירו אותו לבית סוהר אזרחי בעיר.
התביעה הפלסטינית עצרה בחודש יולי את סנגורו של זביידי, עו"ד פריד הוואש, למשך שישה ימים, והיא חוקרת אותו על "העלבת" מנגנון הביטחון המסכל והתובע, לאחר שהפרקליט אמר בדיון שנערך בבית המשפט כי מנגנון הביטחון המסכל פועל מחוץ למסגרת החוק ומשפיע על התביעה בתיק של זביידי.
זביידי פתח בשביתת רעב מלאה לאחר ששופט האריך את מעצרו בשמונה ימים בדיון שנערך בבית המשפט ב-9 בספטמבר. בתגובה אסרו עליו גורמים בבית הכלא לקיים שיחות טלפון עד 12 בספטמבר; כך עולה מדברים שאמר לאנשי צוות התיאטרון. עמיתו מהתיאטרון, יונתן סטנצ'ק, אמר לארגון Human Rights Watchכי ב-11 בספטמבר אושפז זביידי לטיפול בבעיות כליה הקשורות לשביתת הרעב, והוא שב להסכים לקבל נוזלים כשגורמים במערכת הצדק הפלילי הודיעו לו שישוחרר "כמעט בוודאות" לאחר דיון נוסף בבית המשפט בעניינו ב-17 בספטמבר.
ב-17 בספטמבר הורה בית המשפט להחזיק בזביידי במעצר 19 ימים נוספים, כפי שעולה מדברי עמיתיו, שנכחו בדיון. ההוראה ניתנה, לדברי העמיתים, במענה לבקשת התביעה שיינתן להם "זמן להשלים את החקירה". בתגובה להחלטה זו הצהיר זביידי באולם בית המשפט כי יחזור לשבות רעב באופן מלא ויתמיד בכך עד שימות.
התחייבויותיה המשפטיות הבינלאומיות של ישראל מחייבות אותה ליידע עצורים על הטעמים למעצרם בזמן המעצר, לעדכן אותם במהירות על כל עניין שהם מואשמים בו ולהביאם בפני שופט. כשמוגש כתב אישום ישראל נדרשת לנהל משפט הוגן ופומבי שבו יש לנאשם אפשרות לערער על דבריהם של עדי התביעה. ועדת זכויות האדם של האו"ם, המפקחת על ציותן של מדינות לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, מתחה ביקורת בהערות המסכמות שלה על ישראל לשנת 2010 על "השימוש התדיר והנרחב במעצר מנהלי" בידי ישראל וקראה לה "להימנע משימוש" בו וכן "להשלים מוקדם ככל האפשר" בחינה מחדש של החקיקה הנוגעת לעניין זה.
אמנם, הרשות הפלסטינית אינה יכולה לחתום על אמנות זכויות האדם, שרק מדינות מוכרות רשאיות לאשר, אך היא התחייבה שוב ושוב לכבד את זכויות האדם, ובכלל זה את ההוראות הנוגעות למשפט הוגן בחוק היסוד שלה, שיש לו מעמד חוקתי למחצה.
נוהגה של ישראל לכלוא פלסטינים מהגדה המערבית בתוך שטח ישראל – כפי שנעשה במקרים של אל-ברק, ספדי ושראונה – מפר את אמנות ג'נבה, האוסרות על הכוח הכובש לכלוא אנשים מהאוכלוסייה הנכבשת מחוץ לשטח הכבוש
