איראן מוכנה לשלוח ללונדון כוחות לשמירה על השלום.
ב-11 באוגוסט אמר מפקד כוחות הבסיג' של איראן לסוכנות הידיעות הרשמית למחצה "פארס" כי "גדודי עשורא של כוחות הבסיג' מוכנים להישלח ללונדון ככוחות לשמירה על השלום".
כן, הבסיג'. אותו כוח צבאי למחצה המעורב בהפרות רבות של זכויות האדם של תושבי איראן, בייחוד במסגרת נקיטת צעדי הדיכוי האלימים כלפי מפגינים שמחו ללא אלימות לאחר הבחירות השנויות במחלוקת לנשיאות בשנת 2009.
השלטון בטהראן מיהר לנגח את הרשויות הבריטיות. נוכח היקף התסיסה בממלכה, לגיטימי לחלוטין לבחון את האפשרות שבוצעו הפרות של זכויות האדם, או שאפשר שיבוצעו הפרות כאלה, במהלך ההתמודדות עם האירועים בלונדון ובאזורים אחרים בבריטניה. אין ספק כי הרשויות הבריטיות צריכות להבטיח כי תגובתן תהיה מדודה ושקופה.
אלא שאיראן בחרה בגישה שונה למדיי בכל הנוגע לסוריה, שהנה בת ברית ותיקה שלה באזור. בארבעת החודשים האחרונים תיעדו ארגונים לזכויות האדם מבצע דיכוי אכזרי שבמסגרתו הרגו כוחות הביטחון של סוריה לפחות אלפיים מפגינים ועוברי אורח, עצרו למעלה מ-10,000 פעילים ומפגינים, וביצעו הוצאות להורג ללא משפט, עינויים, והפרות קשות אחרות של זכויות המפגינים נגד הממשלה.
הבה נשווה בין הנרטיב המקובל בכל הנוגע להפרות זכויות האדם הקשות שממשלת סוריה מבצעת לבין ההצהרות שהשמיע ב-30 ביוני המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי. בדבריו ערך ח'אמנאי הבחנה בין ההפגנות בסוריה לבין ההפגנות ביתר ארצות ערב וטען שבסוריה "ידן של אמריקה וישראל" שוללת את הלגיטימיות של ההפגנות. במחי הבל פה הפכה הסמכות הגבוהה ביותר באיראן את הדרישות הלגיטימיות של תושבי סוריה ללא יותר ממסווה לניסיון הפיכה מטעם כוחות זרים.
לאחר מכן, ב-10 באוגוסט, זמן קצר לפני שאיראן הציעה לשלוח את כוחות הבסיג' שלה ללונדון, אמר יו"ר ועדת הביטחון הלאומי ומדיניות החוץ בפרלמנט האיראני, אלאדין בורוז'רדי, למזכ"ל הליגה הערבית כי על העולם הערבי להתייצב מול האמריקניים ולתמוך בממשלת סוריה.
מדוע ממשיכה טהראן לעודד את ההתקוממות העממית במצרים, בתוניסיה, בבחריין, בלוב ובתימן, ובה בעת מעלימה עין מפעולותיהן האכזריות של הרשויות בדמשק? מדוע אינה מפגינה אותה להיטות לחקור הפרות של זכויות האדם בסוריה, כפי שהיא עושה בנכונותה לשגר משלחת לבריטניה כדי "לחקור את הפרת זכויות האדם" שם?
ב-9 באוגוסט הפציר סגן יו"ר ועדת הביטחון הלאומי ומדיניות החוץ בפרלמנט האיראני בממשלת בריטניה ובשגרירות שלה בטהראן "לספק את התנאים לנוכחות דווחי זכויות האדם האיראנים בבריטניה ולא להיתלות בתירוצים שאין בהם ממש". יום לאחר מכן קרא הנשיא מחמוד אחמדינז'אד לרשויות בבריטניה "לתקן את התנהגותן האכזרית, שכן יחס אכזרי כזה הוא לחלוטין בלתי קביל".
ב-11 באוגוסט הגיבה לכך ג'יין מריוט, ראש המשלחת הדיפלומטית הבריטית באיראן, במכתב פתוח שבו הדגישה כי ישנה "הזמנה פתוחה לכל הדווחים המיוחדים של האו"ם" מטעם ממשלתה. מריוט האיצה ב"ממשלת איראן לקבל באותה רוח את אחמד שהיד, שֶמוּנה לאחרונה לְדַוָוח האו"ם המיוחד לרפובליקה האסלאמית של איראן, ולאפשר לו לפעול בנוגע לחששותיה החמורים של הקהילה הבינלאומית בנוגע להפרות מתמשכות של זכויות האדם בתוך איראן".
מאז שנת 2005, הרשויות באיראן מסרבות לאפשר לדַווחֵי האו"ם המיוחדים לבקר במדינה. בחודש שעבר הכריזו הרשויות כי לא ישתפו פעולה עם שהיד וכי לא יאפשרו לו לבקר במדינה. שהיד מונה על-ידי מועצת האו"ם לזכויות האדם בחודש מארס בתגובה להתדרדרות מצב זכויות האדם באיראן. ב-3 באוגוסט פרסם משרדו הצהרה הקוראת לרשויות באיראן לאפשר לו גישה למדינה כדי שיוכל לממש את "המנדט שהוטל עליו על-ידי מועצת האו"ם לזכויות האדם".
על האיראנים להישמע לעצתם שלהם ללונדון, להתמקד בנקיטת צעדים ממשיים לשיפור התנהלותם האכזרית בתחום זכויות האדם ולהסכים לפיקוח של מומחים לזכויות האדם.
ואם הם כבר עושים זאת, מוטב שיאיצו באותה הזדמנות בחבריהם בדמשק לשים קץ למרחץ הדמים בארצם.
פראז סָנֵאִי הוא חוקר בחטיבת המזרח התיכון של ארגון Human Rights Watch. עומר אל-עיסאווי הוא מנהל הפעילות הציבורית של ארגון Human Rights Watch במזרח התיכון.
