(ירושלים) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על ישראל להפסיק לאלתר את ההריסה המפלה של בתי מגורים השייכים לפלשתינאים אזרחי ישראל. על ישראל לוודא כי אזרחיה הלא יהודים יזכו ליחס זהה בהליכי התכנון וייעוד הקרקעות, ולבצע פעולות הריסה רק כמוצא אחרון ובלוויית פיצוי או פתרונות דיור חלופיים.
לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת מחלקת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "הרשויות בישראל מתירות להקים מבנים שישמשו את אזרחיה היהודים ובה בעת הורסות בתי ערבים הנמצאים ממש לידם. אף כי ברור שזו אפליה לרעה של ישראלים שאינם יהודים, גורמים רשמיים לא נתנו שום הצדקה ליחס השונה בבירור הניתן לכל אחת משתי קבוצות האזרחים".
ב-13 בדצמבר 2010 פקחי מנהל מקרקעי ישראל ושוטרי משטרת ישראל הרסו שישה בתי מגורים השייכים לפלשתינאים אזרחי ישראל בשכונת אבו טוק שבעיר לוד, הסמוכה לתל אביב, והותירו ללא קורת גג 67 מבּני משפחת אבו עיד, 27 מהם ילדים. ב-2 במארס 2011 נכנסו שוב שוטרים לשכונה זו והרסו יסודות לשני מבנים טרומיים שהמשפחה תכננה להציב במקום. חלק מבני המשפחה העקורים מתארחים כעת אצל שכנים ומקצתם גרים באוהלים. הרשויות בישראל טוענות כי לא היו לבתים אישורי בנייה, אך הן סירבו שוב ושוב להנפיק אישורים כאלה. לטענתן, הקרקע תוכננה כאזור "חקלאי" ולא כאדמה "למגורים". עם זאת, הרשויות סירבו לשנות את ייעוד הקרקע ולהגדירה כמיועדת למגורים.
אף על פי כן, הרשויות בישראל שינו לאחרונה את ייעודה של קרקע הסמוכה לאתר שנהרס, מחקלאות למגורים, והן מתכננות להקים במקום פרויקט מגורים לאנשי כוחות הביטחון הישראליים. באתר סמוך אחר אושרו תכניות להקמת ישיבה.
לפי נתונים סטטיסטיים של ממשלת ישראל, 30% מ-70 אלף תושבי לוד הם ערבים פלשתינאים. אף כי אין בנמצא נתונים רשמיים בעניין זה, למעלה מ-70% מבתי המגורים הפלשתיניים-ערביים בעיר לוד ובעיר רמלה הסמוכה נעדרים כל מעמד חוקי; כך עולה מנתוני פרויקט הערים המעורבות של הארגון הללא ממשלתי "שתיל".
לפי פרויקט "שתיל", בלוד תלויים ועומדים צווי הריסה מידיים נגד מאות בתי מגורים, וכמעט כולם נמצאים בשכונות פלשתיניות-ערביות. בנוסף לכך, על-פי הצהרה ממשלתית, כ-1,600 יחידות דיור בלוד מוגדרות כעת כ"בלתי חוקיות", ולכן הרשויות עלולות להוציא נגדן צווי הריסה, בעילה של היעדר היתרי בנייה נדרשים.
עם זאת, לדברי תושבים ערבים-פלשתינאים אזרחי ישראל, רשויות התכנון דחו שוב ושוב את בקשותיהם לקבל אישורים. לעומת זאת, רשויות התכנון בישראל אישרו לאחרונה תכניות להקים ישיבה על שטח של 70 דונם הצמוד לאזור שנהרס.
גורמים רשמיים בישראל הסבירו שבתים ערביים-ישראליים נהרסו משום שלא היו להם אישורים, אך טענה זו מעלה את השאלה למי ניתנים אישורים כאלה. לארגון Human Rights Watch לא ידוע על אף הצדקה שנתנו גורמים ישראלים רשמיים לכך שלערבים-ישראלים קשה יותר להצטייד בהיתרים או לקבל פתרונות תכנון למגורים באופן כללי.
ב-13 בדצמבר, בשעה 8:00 בבוקר, הגיעו לשכונת אבו טוק כ-500 שוטרים, פינו תחת גשם שוטף את דייריהם של שישה בניינים ואז הרסו אותם. סוכנות הידיעות הפלשתינית העצמאית "מען" תיארה מקרה אחד שבו שוטרים חמושים פרצו דלת ו"כיוונו את רוביהם" לעבר אח ואחות בגילאים 11 ו-12, אמרו להם "אל תזוזו", ואז הכריחו אותם לצאת מהבית. דיירים אחרים סיפרו לארגון Human Rights Watch כי השוטרים לא התירו להם להציל את תכולת הבית לפני ההריסה.
המשפחות דלו מתוך ההריסות חלק מרכושם, ולאחר מכן הקימו חמישה אוהלים שקנו מכספי תרומות ותלו בחלקת האדמה שלהם כרזה עם הכיתוב "מחנה הפליטים אבו עיד". זה שלושה חודשים שכשלושים גברים מהמשפחה גרים במקום באוהלים, על חורבות בתיהם שנהרסו, ואילו הנשים מתארחות אצל שכנים.
המשפחות תכננו כל העת הזו להציב במקום שני קראוונים, אך ב-2 במארס, כמאתיים שוטרים הרסו את היסודות שהונחו עבור הקראוונים, התעמתו עם הדיירים ופצעו כמה מהם. קווסר אבו עיד, בת 39 ואם לחמישה שביתה נמנה עם ששת הבתים שנהרסו בחודש דצמבר, אמרה לארגון Human Rights Watch כי שלושה מילדיה היו בבית בזמן ההריסות של חודש מארס, וכי בנה בן ה-12 אושפז בשל פציעה ברגלו. עדי ראייה סיפרו לארגון Human Rights Watch כי לאחת השכנות נשברה עצם בזרועה בשעה שניסתה להגן על הילד. דובר משטרתי אמר לארגון Human Rights Watch כי לא היו פצועים בקרב השוטרים.
השוטרים עצרו ארבעה מבני משפחת אבו עיד ושכן אחד בגין התנגדות לפינוי. העצורים שוחררו למחרת היום והועברו למעצר בית. עובדים בארגונים של החברה האזרחית בישראל שעקבו אחר המקרה אמרו לארגון Human Rights Watch כי לא ברור להם כיצד יאכפו הרשויות את מעצר הבית, כיוון שבתי הדיירים כבר נהרסו.
לדברי דיירים, המשפחה התלוננה על ההריסה שבוצעה בחודש דצמבר בפני תא"ל (במיל') אילן הררי, שעד לחודש פברואר 2011 שימש כראש הועדה הקרואה של עיריית לוד. לדבריהם, הררי נאות לכתוב בעניינם למשרד הרווחה, למשרד השיכון ולמנהל מקרקעי ישראל בבקשה שיסייעו למשפחות. לארגון Human Rights Watch לא ידוע האם המכתבים אמנם נשלחו. לדברי דיירים, נכון להיום לא זכו לקבל שום עזרה.
לדברי קווסר אבו עיד, "לילדים שלי אין בית. הם לא יכולים ללמוד בתנאים האלה. ראש העירייה הבטיח כבר לפני חודשים לדאוג לנו, אבל שום דבר לא קרה".
רשויות התכנון הישראליות אישרו תכניות בנייה למגורים ולחינוך שנועדו בראש ובראשונה לרווחת יהודים ישראלים באתרים הסמוכים לבתים שנהרסו. לפי מנהל מקרקעי ישראל, בשנת 2008 החלו הרשויות הישראליות לשנות את ייעוד הקרקע ולהקצות למגורים אדמות שהוגדרו קודם לכן כמיועדות לחקלאות בשכונה היהודית הסמוכה "גני אביב". בהחלטת ממשלה מחודש אוקטובר 2010 נקראו מוסדות ממשלתיים אחרים להשלים תכניות עבור השכונה בתוך שישה חודשים, וניתנה הנחייה להקצות את הקרקע לשיכונם של אנשי הצבא הישראלי ושירותי ביטחון אחרים.
לצד הבתים שנהרסו אישרו הרשויות הישראליות תכניות להקמת ישיבה על שטח של 70 דונם. על-פי אתר האינטרנט של עיריית לוד, הישיבה תביא "אלפי סטודנטים ועשרות משפחות מהגרעין התורני להשתקע בלוד". הררי טען כי ישיבה זו תביא ללוד "תושבים איכותיים". ב-7 באוקטובר אמר שר הפנים אלי ישי לכלי התקשורת כי "מה שיעזור לעיר הוא הבאתם של עוד 50 אלף יהודים לעיר לוד. זה מה שישמור ויציל את העיר, אני לא מכיר פתרון אחר". הפרויקט, שעלותו 50 מיליון ש"ח, ימוקם על אדמה שקודם לכן הוקצתה לשמש "שטח פתוח ציבורי". על-פי הודעת עיריית לוד, מועצת העירייה אישרה פה אחד את הקצאת הקרקע לישיבה.
לדברי ויטסון, "ככל שזה נוגע לזכויות דיור בלוד, נראה שלגורמים ישראלים רשמיים יש חוק אחד עבור אזרחים פלשתינאים וחוק אחר עבור אזרחים יהודים. אפליה כזאת נדחתה בעולם כולו".
בני משפחת אבו עיד סיפרו לארגון Human Rights Watch כי גרו בבתים שנהרסו בעיר לוד מאז שנות החמישים, לאחר שהרשויות הישראליות פינו אותם מבתיהם המקוריים באזור עמק החולה שבצפון ישראל.
משפחת אבו עיד חכרה ממדינת ישראל את הקרקע בלוד. מדינת ישראל שולטת על 93% מאדמות המדינה, ובמרבית המקרים אינה מוכרת חלקות אלא מחכירה אותן לתקופות של 49 או 98 שנים. הקרקע דנן הוגדרה כאדמה חקלאית ולא כאזור מגורים, והגדרה זו הגבילה את גודלם וצפיפותם המותרים של בתי המגורים. ארגון Human Rights Watch תיעד כיצד אדמות יישובים ושכונות ישראליים באזור לוד הוקצו גם הן במקור לשימוש חקלאי, וכיצד למרות זאת שינו הרשויות את הגדרת ייעוד הקרקע כדי לאפשר בהן בנייה למגורים.
רשויות התכנון הישראליות השיבו בשלילה לבקשות החוזרות ונשנות של הדיירים הפלשתינאים לשנות את ייעוד הקרקע כדי לאפשר בנייה למגורים. לפיכך, נותרו המבנים שהדיירים הקימו ללא היתרים והם מוגדרים "לא חוקיים". מנהל מקרקעי ישראל הוציא צו פינוי לבתים הללו לראשונה בשנת 2002. בשנת 2010 הפסידה המשפחה במאבק משפטי ממושך, לאחר שבית משפט השלום ברמלה דחה את ערעורם על צווי ההריסה, וקבע כי בתיהם נבנו שלא כחוק על קרקע חקלאית.
בנוסף למשפחת אבו עיד, 45 ערבים-ישראלים נוספים שבבעלותם בתים באותו אזור קיבלו התראות על כך שהרשויות יהרסו את בתיהם בדחפורים עד סוף שנת 2010. בחודש אוקטובר הרסו הרשויות שני בתי ערבים בשכונה זו.
החוק בישראל מחייב בעלי בתים שנהרסו לשלם לעירייה מכיסם את עלויות ההריסה, וקובע כי יעמדו לדין פלילי ויישלחו למאסר אם לא יעשו זאת. תחת איום זה, כמה ערבים-פלשתינאים תושבי לוד הרסו את בתיהם בעצמם.
לפי משרד ראש הממשלה, בחודש אוקטובר 2010 אישרה הממשלה תכנית נרחבת ל"סיוע חירום" ללוד שנועדה "להעצמה ופיתוח של העיר לוד". רבע מהתקציב לתכנית, 40 מיליון ש"ח, נועד לשמש להקמת "מִנהל פינויים" לצורך "פעולות אכיפה במקרקעין" במשך השנתיים הבאות, עם אפשרות להקצאת 10 מיליון ש"ח נוספים אם יהיה בכך צורך. לעומת זאת, ההחלטה מקצה 3 מיליון ש"ח בלבד לפרויקטים "לקידום" הקהילה הפלשתינית-ערבית בעיר, ואפילו חלק זה בתכנית אינו מזכיר תכניות בנייה חדשות. בתכנית צוין כי הרשויות ישנו את ייעוד הקרקע בפרדס שניר, שכונה ערבית של לוד, משימוש חקלאי לשימוש למגורים, ויבנו בה יחידות דיור. עם זאת, נקבע כי קודם לכן ייהרסו במסגרת התוכנית בניינים בבעלות ערבים.
רבבות בתי מגורים פלשתיניים-ערביים ברחבי ישראל נעדרים היתרים ונתונים לסכנת הריסה. בשנת 2009 הרסו הרשויות הישראליות 165 בתי מגורים בבעלות פלשתינאים אזרחי ישראל ברחבי המדינה; כך עולה מנתוני המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, שהנו ארגון ישראלי לא ממשלתי. ארגון Human Rights Watch דיווח בעבר על הליכי תכנון מפלים בדהמש, יישוב ערבי-ישראלי לא מוכר הסמוך ללוד.
