פלשתינאי מוכר עיתונים מול חנותו ברצועת עזה ב-2007. רשויות החמאס מונעות מאז את כניסת העיתון היומי אל-איאם המופיע במדף התחתון בתמונה.

© 2007 רויטרס

(ירושלים) - ארגון Human Rights Watch אמר היום כי על רשויות חמאס ברצועת עזה להסיר לאלתר את האיסור שהן מטילות באופן שרירותי על הפצה של ספרים ועיתונים. אנשי ביטחון של חמאס החרימו לאחרונה עותקים של רומנים מחנויות הספרים בטענה שהם מכילים תוכן "לא מוסרי". כמו כן, גורמים בחמאס אוסרים להכניס לרצועת עזה עיתונים התומכים בתנועה היריבה פתח, השולטת ברשות הפלשתינית בגדה המערבית.

לדברי שרה לאה ויטסון, מנהלת חטיבת המזרח התיכון בארגון Human Rights Watch, "בתקופה שבה האנשים ברחבי המזרח התיכון דורשים חירות רבה יותר, חמאס החליט להגביל את החופש של תושבי עזה לבחור מה לקרוא. רשויות חמאס צריכות להפסיק ללא דיחוי לאסור על הפצתם של ספרים ועיתונים".

כמו כן, ארגון Human Rights Watch ביקר את הרשות הפלשתינית על כך שהיא אוסרת על הפצת פרסומים התומכים בחמאס בגדה המערבית ועל פגיעות אחרות של כוחות הביטחון שלה בעיתונאים. דו"ח בנושא זה צפוי לראות אור בקרוב.

ב-23 בינואר 2011 נכנסו שוטרי חמאס לשלוש חנויות ספרים בעיר עזה והחרימו עותקים של שני ספרים בטענה שהם כביכול "נגד השריעה", אם כי הם לא סיפקו כל בסיס למעשיהם בחוק הכתוב או בצו בית משפט.

ד"ר טלעת א-ספאדי, בעליה של חנות הספרים אִבּן ח'לדון הסמוכה לאוניברסיטת אל-אזהר שבעיר עזה, סיפר לארגון Human Rights Watch ששני שוטרים בבגדים אזרחיים ושוטר נוסף במדים נכנסו לחנות שלו והחרימו שבעה עותקים של הרומן "משתה לעשב הים" מאת חיידר חיידר ועותק אחד של הרומן "שיקגו", פרי עטו של עלאא אל-אסוואני.

לדברי א-ספאדי, "השוטרים לא אמרו לי לָמה הם לוקחים את הספרים, וגם לא שאלתי אותם, אבל התעקשתי שיוכיחו לי שיש להם זכות לקחת אותם, ובסופו של דבר הם הראו לי פתק ממשרד הפנים". השוטרים סירבו לדבריו לתת לו קבלה על הספרים, והורו לו ללכת למשטרת אל-עבאס, אך הוא סירב לעשות זאת.

א-ספאדי ציין כי "הספר 'משתה לעשב הים' נכתב ותורגם לשפות רבות לפני עשרים שנה, ובימינו אנשים בכל מקרה יכולים להוריד ספרים [מהאינטרנט]. אין שום טעם להחרים אותם".

באותו יום, ה-23 בינואר, אנשי לשכת החקירות הכללית החרימו עותקים של "שיקגו" ושל "משתה לעשב הים" גם מחנות הספרים א-שורוק בעיר עזה, ואנשי שירות ביטחון הפנים הורו לעובדי חנות הספרים סמיר מנסור, הסמוכה לאוניברסיטה האסלאמית בעיר עזה, שלא למכור עותקים של הרומנים הללו; כך לדברי המרכז הפלשתיני לזכויות האדם, שהנו ארגון לא ממשלתי לזכויות האדם שבסיסו בעזה.

המרכז דיווח כי אנשי ביטחון של חמאס אף חיפשו את הספר "התענוג האסור" אך לא עלה בידם למצוא עותקים כלשהם שלו. לדברי עובדי חנויות הספרים, השוטרים טענו כי הנובלות מפֵרות את השריעה, שהיא החוק האסלאמי. השוטרים לא תיארו את ההפרה של השריעה ולא ציינו באופן ממוקד מה טבעה. עובדים בחנויות אלה אישרו בפני ארגון Human Rights Watch את הדיווחים על התקריות הללו.

בנוסף לכך, ארגון Human Rights Watch הפציר ברשויות חמאס להסיר את האיסור המתמשך שהן מטילות על ייבוא של שלושה עיתונים המודפסים בגדה המערבית - אל-איאם, אל-קודס ואל-חיאת אל-ג'דידה - לתוך רצועת עזה. בעבר אסרה ישראל על הכנסת העיתונים הללו לרצועה, אך בחודש יוני 2010 ביטלה את האיסור במסגרת ההכרזה על "הקלות" בסגר שהיא מטילה על גבולות הרצועה. עם הסרת האיסור הטיל חמאס איסור משלו על הכנסת העיתונים. דובר מטעם חמאס הודה בכך שהאיסור על הכנסת העיתונים הוטל מבלי שיהיה לכך כל בסיס בחוק הפלשתיני.

דובר לשכת העיתונות של ממשלת חמאס, ד"ר חסן אבו חשיש, אמר לארגון Human Rights Watch שרשויות חמאס מתנגדות זה זמן רב לעיתון אל-איאם בשל הביקורת הקשה הנמתחת מעל דפיו על חמאס, ובכלל זה שימוש במונחים כמו "משתפי פעולה" לתיאורו של חמאס. אבו חשיש מסר כי בשנת 2007 באו רשויות חמאס בדברים עם עורכי העיתון לפני שאסרו על הפצתו למשך שלושה חודשים, החל בחודש פברואר 2008, משום שנתן במה לפרסום קריקטורה של הפרלמנט הפלשתיני.

חמאס שב ואסר על הפצת העיתון בחודש יולי 2008 בשל פרסום מאמר שדן בטענות על כך שחמאס היה אחראי לפיצוץ שאירע בחוף ברצועת עזה שבו נהרגו חמישה מאנשי הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, וכן אזרח. חמאס דחה את הטענות, וגדודי עז א-דין אל קסאם ציינו כי הם חושדים שכוחות ישראליים או כוחות התומכים בפתח עמדו מאחורי הפיצוץ. חמאס הסיר את האיסור השני בחודש פברואר 2009, אך עד אז כבר הטילה ישראל איסור משלה על הכנסת גיליונות העיתון לרצועה.

אבו חשיש הדגיש כי יש לראות בהגבלות המוטלות על העיתונות ברצועת עזה ובגדה המערבית "חבילה אחת", וכי חמאס יסיר את ההגבלות על העיתונים הנשלחים לרצועת עזה מהגדה המערבית אם הרשות הפלשתינית תנקוט צעד מקביל ותסיר את ההגבלות שהיא מטילה על הכנסת פרסומים תומכי חמאס לגדה המערבית, ובהם עיתון א-ריסאלה וכתב העת אסעדה, ואם תאפשר את הפעלת משרדיהם של פרסומים אלה בתחומה.

לדברי ויטסון, "חמאס לא צריך להאשים את הרשות הפלשתינית בהגבלות השרירותיות שהוא עצמו מטיל על חופש העיתונות. הביקורת שחמאס מותח על הפרת זכויות האדם בגדה המערבית תהיה מהימנה יותר אם הוא יסיר את האיסור שהוא עצמו מטיל על הפצת עיתונים המבקרים את חמאס".

אבו חשיש מחמאס הודה בפני ארגון Human Rights Watch בכך שאין בחוק הפלשתיני יסוד משפטי כלשהו לאיסור על הכנסת עיתונים לרצועת עזה, אך טען כי החוק הרלוונטי לא חזה מראש את הפילוג בין רצועת עזה, הנשלטת בידי חמאס, לבין שטחי הגדה המערבית הנשלטים בידי הרשות הפלשתינית בראשות פתח. לטענתו, "החוק הפלשתיני דורש מהתקשורת להיות אובייקטיבית, מהימנה ולא מוטית, ושלושת העיתונים לא עמדו בדרישות האלה".

מנהל משרד אל-איאם ברצועת עזה סאמי אל-קישאווי אמר לארגון Human Rights Watch כי הרשויות בישראל אסרו על הכנסת גיליונות העיתון לעזה בין סוף שנת 2009 לבין חודש יוני 2010, אז הוסר האיסור כחלק מה"הקלות" שנזכרו לעיל על ההגבלות המוטלות על הכנסת סחורות לרצועה. צוותו ניסה לתאם גישה כדי לאסוף את גיליונות העיתון במעבר ארז שבין ישראל לרצועה, אך לדבריו, דובר משרד הפנים של חמאס איהאב אל-ר'וסין, אמר להם כי לא יורשו לעשות זאת. לדברי אל-קישאווי, כאשר צוות אל-איאם ניסה לנסוע אל המעבר, חמאס מנע מהם לעבור במחסומי הדרכים.

חמאס, כרשות שאינה אלא שלטון בפועל, אינו יכול להיות צד לאמנות בינלאומיות לזכויות האדם. עם זאת, חמאס הצהיר בפומבי כי יעמוד באמות המידה הבינלאומיות. בסעיף 19 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות נקבע כי לכל אדם יש זכות לחופש הביטוי, ובכלל זה "החופש לבקש, לקבל ולהפיץ ידיעות ורעיונות מכל סוג, ללא התחשבות בגבולות". ההגבלות היחידות המותרות על זכות זו, הן הגבלות שנקבעו "במפורש בחוק" ואשר עומדות באמות מידה נוספות.